**הכא את אמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ.**דמשמע שעדיין לא צמח שום דבר קודם בריאת האדם. היינו שעמדו על פתח הקרקע. ולא יצאו עד יום הששי וכדפרש"י בחומש:

**ולהלן את אמרת ויצמח ה' אלהים מן האדמה.**דמשמע אף קודם בריאת האדם. וכדאיתא לעיל פי"א סי' י' שבשלישי נבראו אילנות ודשאים וג"ע:

אר"ח להלן לג"עצמח מקדם לברייתו של עולם בלא גשמים:

לישובו של עולםלא צמח עד אחר ברייתו של אדם כשהתפלל על הגשמים:

**אלו ואלו לא צמחו כו'.**והא דכתיב ויצמח אין מקומו שם אלא כאן:

**כל האילנות כו'**מדכתיב וכל עשב השדה ע"כ שמ"ש וכל שיח השדה אינו עשב אלא אילנות. משום שכל האילנות כאילו משיחים לכן איקרי שיח. ועיין לקמן בסמוך:

להנאתן של בריות נבראושלכך האילנות מלאים עלים ופירות להגין על הבריות מפני הרוח שלא יזיקו ב"א. וכמעשה שהביא:

**כל שיחתן של כו'**ומפרש קרא וכל שיח הבריות על השדה. כי חייהם תלוי בזה:

**וכל תפלתן כו'**שיח מלשון תפלה:

**מרי תעביד ארעא כו'**רבון העולם תעשה הארץ ותצליח הארץ:

אינו אלא על ביהמ"קדרמיז נמי לתפלת ישראל על ביהמ"ק הנקרא שדה כד"א ציון שדה תחרש. ופי' הקרא וכל שיח ישראל על בית המקדש שנקרא שדה:

מתי יתבניאדון מתי יבנה בית המקדש:

**מזכיר שם מלא כו' ה' אלהים.**שעד שלא נשלם העולם לא יאות להזכיר עליו שם מלא כיון דהוה חסר. שם הויה ושם אלהים המה שני שמות כוללים. שם ההויה שם הכולל על עצמותו יתברך. ושם אלהים הוא שם הכולל על פעולותיו כולם (יפ"ת ונזה"ק):

שם מלא בירידת גשמיםכי גם הגשמים ענין כולל מעמיד את כל העולם ושקולה ככל מעשה בראשית כדלקמן:

ג' דברים שקוליםדמה"ט הזכיר שלשתן יחד מטר ארץ ואדם. ללמדך ששקולים הם זה כזה (נזה"ק) והכוונה ששקולים בענין הכללי שלא יתכן להיות האחד מבלי רעהו כי לולא הארץ והמטר לא היה האדם יכול להתקיים. וכן אם אין אדם אין שניהם כדלקמן סי' ה':

**אמר רבי לוי כו'**ר"ל שרבי לוי הוסיף עוד סמך וראיה לדבר ממה ששלשתן מג' אותיות להורות כי כל אחד מהם משותף משלש. ששלשתם צריכין זה לזה. ולכך הם שקולים:

**קשה היא גבורות גשמים כו'**ר"ל מעשה נסים שיראה כדבר קשה (יפ"ת):

גבורות גשמיםבגמ' א"ר יוחנן מפני שיורדין בגבורה:

עושה גדולות ואין חקרוכתיב בס"ד הנותן מטר דדבר זה של גבורות הגשמים שקול כנגד כל הגדולות של מעשה בראשית שאין חקר:

**עושה ארץ בכחו כו'**בתתו המון מים הוה ליה כעושה ארץ ושמים (יפ"ת):

ואין קול אלא גשמיםאבל מהמון מים לא יליף דאפשר דבמים העליונים מיירי ע"כ יליף מקול צנוריך שמקלחים משמים לארץ והיינו גשמים:

מרצה כקרבנותכי בירידת גשמים מתחברים העליונים לתחתונים ויוצא מקור שפע הברכה ממקור רצון העליון ממילא הם מרצים כקרבנות (נזה"ק):

רצית ה' ארצךוריצוי הארץ ע"י גשמים. וע"ז מורה שם הרחמים שצירף לגשמים כמ"ש רצית ה' ארצך:

מכנסת את הגליותדומה בטובתה לקבוץ גליות. ויתכן עוד מפני שע"י הרעב בני אדם מוכרחים לכתת רגלם בארצות אחרים רחוקות לשבור רעבונם. ולכן פקידת הארץ בגשמים נחשבת כמעט לקיבוץ גליות:

שהיא אוספת את העברהכי בהתעורר מקור רצון העליון נמתקו כל הדינים ונאסף כל העברה מעולם. ועברה הוא הכעס הגדול ורבי תנחום הוסיף שאף מכפרת על החטאים. היינו ע"י שפע רחמים הבא ממקור רצון העליון (נזה"ק):

ושקולה כנגד תחה"מבירושלמי פ' א"ע כשם שת"ה חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם:

**בזו יד ובזו יד כו'**יד מורה על פעולה כללית. ואצבע של פעולה פרטית. ופעולת הפתיחה מורה שפע בריבוי באין כילות מאומה:

**בזו פתיחה יפתח ה' לך.**לתת מטר ארצך בעתו:

ירונו יושבי סלעבתחמ"ה מיירי (יפ"ת):

**יתרועעו כו'**יתרועעו מורה על הזרעים עצמם כאילו הם יתרועעו יחדיו באהבה. ואף ישירו מורה על בני אדם שהם ישירו טובו ית':

רחב"א אמר גדולה מת"הגירסא זו לא יתכן שהרי סובר לעיל ששקולה כת"ה. ע"כ בהכרח במ"א צריך לשנות שם האמורא. ופירושו גדולה תועלתה. או גדול החסד שהקב"ה עושה בירידת גשמים יותר מת"ה:

שאל את ריב"קבד"ר פ"ז איתא את רבי יוחנן בן זכאי:

ואימתי כו' בירידת גשמיםשזה ענין טובה כללית מקפת כל הנמצאים:

מ"ט לבשו כריםדהיינו בירידת גשמים כדכתיב לעיל מיניה פקדת הארץ ותשוקקיה. ופירושו שאז מתלבשות הנקבות מן הזכרים (יפ"ת):

**הריעו לאלהים כל הארץ.**דרש סמוכים:

בהמה מבקשת תפקידהלהזדווג זכר ונקבה שאז כחן מתגבר (יפ"ת):

מ"ט לבשו כרים הצאןובשוח"ט קי"ו יליף מפסוק הקודם פקדת הארץ ותשוקקה. תן לה תשוקתה. כמ"ש ואל אישך תשוקתך:

**לבשו דכרייא כו'**בנדה ס"פ המפלת בא זכר בא שלום שנאמר שלחו כר כו' זה כר. וקאמר הן אילי הצאן לובשים צאן נקבות. ולשון נקי דבר:

**ואדם אין להעביד את הבריות כו'**להעביד את יושבי האדמה להקב"ה כאליהו וכחוני המעגל שהתפללו על הגשמים ונענו ונתקדש שם שמים על ידם. ודריש תו ע"ז הפסוק דרש אחר (יפ"ת ונזה"ק):

**לא נברא אדם כו'**ולפ"ז ה"פ ואדם אין בריאתו בעולם כי אם לעבוד את עבודת ה' בתורה. ומסיק תו ואדם אין וגו' אלמלא אדם אין ברית כרותה לארץ להמטיר עליה. אלא בזכות האדם המטר יורד ע"י תפלתו. בהיותו עמל בתורה תמיד כענין שנאמר אם בחקתי תלכו. ומפרש בתורת כהנים שתהיו עמלים בתורה. וכתיב בתריה ונתתי גשמיכם בעתם (נזה"ק):

להמטיר על ארץ לא אישמי הוא שנתן דרך לגשמים להמטיר על ארץ לא איש. כלומר שמעולם לא היה כן. כי עיקר הגשמים במקום אדם:

כל הנחלים הולכיםהעתיקו לכאן כל המאמר ממדרש קהלת בשביל שדרש שם רבי אלעזר האי קרא דואד יעלה מן הארץ. ובכאן נהפכו סדר המאמרים. וראוי לסדר כאן כפי מה שכתוב שם. וכן שם בקהלת חסרו כמה תיבות וראוי למלאותן כמו דאי' כאן (מהרי"ם):

למקום שאין המים מהלכיםששם היו המים הבולעים מים ואותן המים משונים שאין הספינה מהלכת בהן:

אלא לנסיוןמחסידותם שלא ליחס מאורעותיהם אל הקרי והזדמן אלא בהשגחה. לנסיון ולברר דבר מה. ואז בדקו במים וראו כי מים בולעים מים הן. ומלאו מהן חבית אחת להוליך ולהראות. וכשעלו לרומי אירע שנשאלו על מי אוקינוס. והשיבו וביררו דבריהם בנסיון (יפ"ת):

מי אוקינוס מה אינוןמה הם ומה טבעם. שלמה כל הנחלים הולכים אל הים ואינו מלא וכדאי' במדרש קהלת בהדיא כן:

א"ל מים בולעים מיםכלומר שמסגולתם להפסיד המים ולבטלן. ולהפסיד יסוד המיימי אל יסוד האויר. כענין האש שיתיך המים שבקדרה ויכלו לאין. וזה שע"י האש כלו בעשן וישובו לאויר (יפ"ת):

הבו לי מנהוןתנו לי מהם. שלא האמין להם כי זה רחוק מההקש:

יהבון ליהנתנו לו מאותן מים:

לקינייאתהפי' הערוך ספל:

**והוו יהבין כו'**היו נותנין בתוכו מים והיו מי אוקינוס בולעין אותן המים:

**על דעתיה דר"א כו'**בא לפרש סוף הפסוק אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. דבהא פליגי רבי אלעזר ור' יהושע דלר"א דס"ל דכל העולם מימי אוקינוס הוא שותה כדלקמן סי' ט' ע"כ מה שנאמר שם הם שבים ר"ל משם הם שאובים שהנחלים שאובים מהים שמהגשמים מתברכים הנחלים. אבל על דעתיה דרבי יהושע לית ליה שמאוקינוס שותה אלא ממים העליונים. לא מצי מפרש משם שאובים. ולכן אמר לשם הם שבים. ויהיה פירוש הכתוב אל מקום שהנחלים הולכים פעם אחד דהיינו לים שם הם שבים ללכת תמיד ושלא ישנו את תפקידם (יפ"ת):

כיצד היתה הארץ שותהמשום דכתי' כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו' ופרש"י ואד יעלה לענין ברייתו של אדם העלה התהום והשקה עננים לשרות העפר ונברא אדם כו' וע"ז אמר כיצד היתה הארץ שותה מלמטה תחלה קודם בריאת אדם. כלומר באיזה אופן היתה אז השקאת הארץ מלמטה (נזה"ק):

כהדין נילוסהוא נהר מצרים דמשקה ארץ מצרים. וכן הדר משקה. כלומר שכן דרכו להשקות פעם אחר פעם בכל שנה. כן אז היה האד עולה מהים או מאיזה נהר ומשקה הארץ (יפ"ת):

**כמין תוכייה כו'**פי' כמו המצולה והתוך והחלל של נהר קבריא. שהמצולה שהמים בתוכה נקרא תוכיה והוא נהר שעולה ומרבה מים ונקבר ונבלע באדמה (מת"כ) רצה לומר בימי האביב. וזורעין על קרקעיתו ואחר עבור ימי הקציר יתבקע קרקעיתו והי' לנחל שוטף וכן כל שנה ושנה. כך היתה הארץ שותה שהיו המים עולים מתוכו ומשקין וחוזרין ושבין למקומם בתוכה:

ורבנן אמרי כמין תויינהר שבבבל שבזמן שהוא עולה אין המים נבלעים. ונקראו תווי מלשון תמהון בהיותו עולה רק פעם אחת לארבעים שנה והוא מספיק:

וכך היתה הארץ שותהמתחיל' היינו קוד' בריאת אדם:

וחזר בו הקב"האחר בריאת אדם שינה הקב"ה מעשהו שלא ישקה אותה עוד מלמטה אלא מלמעלה. מהני טעמי דמפרש בסמוך (נזה"ק):

**מפני ד' דברים כו'**ומה שנהר נילוס וקברייא ותווי נשארו כמשפט הראשון. אפשר שטבע אויר המקומות ההן לבל יעלו בו אדים להמטיר כארץ מצרים אשר לא תמטיר (יפ"ת):

בעלי זרועמפני התקיפים שהיו מושכים רוב הנהרות לשדותיהם. או למכרן בכסף ומחיר והחלשים העניים יצמאו:

להדיח טללים רעיםמלשון הדחה. שיש טללים רעים המזיקים לזרעים ולפירות. והמטר מדיח אותם. ומטהר האויר ג"כ:

הגבוה שותה כנמוךשאילו בא המטר מלמטה לא יוכל להשקות למעלה כמו למטה:

**ועוד שיהיו הכל תולין עיניהם כו'**שלא יבטחו במי הנהר והיאור כענין פרעה שאמר לי יאורי. אלא יהיו עיניהם תלוים לה' לשאול ממנו גשמים ויכשירו מעשיהם (יפ"ת):

לשום שפלים למרוםבקרא עושה גדולות עד אין חקר וגו'. הנותן מטר על פני ארץ וגו'. לשום שפלים למרום וגו'. ומפרש הכי עושה גדולות עד אין חקר וגו' במה הנותן מטר מלמעלה. ומדוע אינו משקה את הארץ מלמטה. לשום שפלים למרום שמשים את הבריות שפלים לשוכן מרום. בהיות הכל תולים עיניהם כלפי מעלה. וקודרים הם העניים שגבו ישע שאין ביד בעלי הזרוע לדחותן מהשקאת שדותיהם. וגם כן פירושו לשום שפלים למרום שתהיה שתיית שניהם בשוה לא יעדיף הנמוך ולא יחסר הגבוה משתיה. וקודרים שגבו ישע דהיינו דחיית הטללים הרעים ויושעו הנזוקים בהם (נזה"ק):

ממימי אוקינוסשהענן העולה מן הים שואב ממי הים ועולה וזורק על הארץ (יפ"ת):

ואד יעלה מן הארץואע"ג דהאי קרא משתעי קודם יצירת אדה"ר שהיתה הארץ שותה מלמטה. מ"מ מדלא כתיב ואד הארץ עלה רמז נמי אלעתיד (נזה"ק):

לאומים מלוחים הןוהחוש מעיד שהגשמים מתוקים לחיך:

מתמתקין הם בעביםדאילו נשארו כך במליחותם לא היה תבואה גדילה מהם. אלא שע"י תנועות העבים יזדככו ויפרד מהם חלק המליחה שבתוכן. וירדו גשמים מחלק הזך והמיתוק (יפ"ת):

אשר יזלו שחקיםפי' היכן הם נוזלים בעבים שנקראו שחקים לפי ששוחקים את המים כדלקמן. ששם בעבים הם נעשים נוזלים פירוש מתוקים כדאי' במכילתא אין נוזלים אלא מתוקים (יפ"ת):

מן העליוניםפי' ממים העליונים. וההיא דלעיל בפ"ד סימן ב' דאמר ופירותיהם אלו מי גשמים אתיא כרבי יהושע (יפ"ת):

והעננים מתגבריןכלומר והא דכתיב ואד יעלה מן הארץ. היינו שהעננים מתגברין לעלות לשאוב מלמעלה:

ומקבלין אותן כמפי הנודבגמרא אמר ופותחין פיהם כנאד. וזו היא גירסא הנכונה שענן המקבל ראוי לדמותו לנאד שמתקשר בו הגשם ואינו נתך. ואפשר דגם כאן צ"ל כמו פי הנאד. וכן הוא במדרש קהלת (יפ"ת):

יזוקו מטר לאדומלשון זיקים היינו נאדות. שהנוד יקרא כן בלשון הגמרא:

**וחושרין אותן כו'**פי' העבים משירין המים לארץ כל טפה וטפה בפנ עצמה ככברה שכוברין בה החטים שכל אחד יוצא מנקב מיוחד:

כמין כברהדמיונו לכברה לפי שירידת הגשמים על ידי תנועות העבים ככברה ועם כל זה אין הטפות מתערבות (יפ"ת):

ואין טפה נוגעת בחברתהדאל"כ לא יצליח שתשחת הארץ בגשמים כדאמר בפ"ק דב"ב על פסוק מי פלג לשטף תעלה ע"ש:

למה הוא קוראפי' למה קורא להעבים שחקים:

שוחקין את המיםלטיפות דקות:

כהדין מסוסאכלומר שהוא כמו ההמסס ששוחק וטוחן את המאכל:

כדקין הללופרש"י הדקין ששוחקין המאכל היטיב מפני שמקומן צר ואם אין המאכל הדק היטב אין יכול ליכנס דרך שם. ועיין בשוח"ט מזמור י"ח:

**רבי יוחנן ורשב"ל רי"א אין עננים אלא מלמעלה.**לא מלמעלה ממש אלא באויר השמים. דכל למעלה מעשרה. מן השמים מיקרי. וכיון דמ"מ העבים סמוכים לארץ שפיר קאמר על שעת הגשם ואד יעלה מן הארץ (נזה"ק):

**לאחד שכבד את חבירו כו'**דמדמה לה ליין עם הקנקן שדרך ליתנה לו עם הקנקן שלו שהיין מפיג טעמו כשמורק מכלי אל כלי:

**הלוני סאה כו'**רשב"ל מדמה ליה להלוואת חטין במדה. שאין דרך לקחת עם הכלי מדה. רק להריקו לתוך קופה:

שהוא מעכבפי' שהוא מחשיך את פני הרקיע:

אך שהוא שובר לבעלי שעריםכצ"ל וכן הוא בשוח"ט. אד הוא לשון שבר. שהוא שובר לבעלי שערים שיש להם תבואה ומייקרים השער. וע"ז נאמר שבור זרוע רשע. ואית ספרים דגרסי שהוא אידן של בעלי שערים. והיא היא (נזה"ק):

ענוים אלו לאלושבימי השובע הבריות עיניהם יפים זה לזה ושלום בעולם:

נשיאים אלו לאלומפני ששדה אחת מתברכת ושל חבירו אינה מתברכת. אי נמי בימי השובע שהעשירים מפרנסים העניים הם נעשים כנשיאים על העניים שהם סרים למשמעתם עבור ריוח הפרנסה. ובירושלמי פ"ק דתענית גרס שעושה בעלי בתים כנשיאים:

חזיז שהוא עושה חזיונות ברקיעמראות ירוקים ואדומים:

משרה רוח הקודשמלשון חזיון נבואה. והטעם אי' בזוהר שעם המטר יורד שפע העליון למטה. ובאור שפע עליון גם רוח הקודש מתרבה למטה (נזה"ק):

ד' שמות נקראו לארץמשום דדריש שמות הענן דריש נמי שמות הארץ:

**ארץ תבל.**כמ"ש לה' הארץ ומלואה. תבל ויושבי בה:

אדמהוהשקה את כל פני האדמה:

ארקאבירמיה י' אלהא דשמיא וארקא לא עבדו:

מריצה את פירותיהדארץ הוא לשון ריצה. וכמ"ש בר"ה דף י"א איזה חודש שהארץ מלאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן. היינו בארץ ישראל ובמדינות הסמוכים לה:

תקופת תמוזשהיא חמה מאד. והחמה מתבל וממתקת את פירותיה. וגם בארץ ישראל יש כמה מיני פירות שנמצאים בשדה עדיין בתקופת תמוז. אבל במדינתינו עיקר הגידול בתקופת תמוז:

בולין בוליןפי' חתיכות חתיכות אדמה. כי אז עת האסיף ומטר יורד על תלמי שדה ומחברים אותם חמרים חמרים. ואדמה יתכן אף בחלק הנפרד ממנה כמו מזבח אדמה (יפ"ת ונזה"ק):

שהיא מורקת את פירותיהכלומר שפניהם מוריקות וכמושים מפני תוקף הקור (מת"כ). אבל הרד"ל כתב פירוש שעדיין אין הפירות ניכרים רק מתחלת להוציא עלים ולהציץ ציץ שהם ירוקים (גרי"ן). ודלא כמת"כ דהכא ודאי בא"י איירי שטבת זמן צמיחת אילנות. ובט"ו בשבט ר"ה לאילנות עכ"ל:

כמה גשמים יורדיןאיידי דמיירי בירידת גשמים מייתי נמי הא. והך מימרא איתמר לענין הפסקת תעניות על הגשמים כמבואר בפ"ג דתענית (יפ"ת):

כדי רביעהשיהיה כדי ספוק לארץ להצמיחה שיפסיקו התעניות:

כלי מחרישה של ג"טשכלי המחרישה יורד בעומק הארץ ג' טפחים. וכשנכנסה גשמים בארץ כשיעור זה אז מועיל לתבואה הנזרעת:

בקשהבקרקע קשה. שיעור שנכנס המטר טפח בעומק:

ובינוניתבקרקע בינונית שני טפחים:

ובשבעההיא הארץ שיש בה לחות מעצמה שאינה צריכה כל כך גשמים אם לא ירדו ג' טפחים לא כלום הוא:

אין לך טפחאין לך מים יורד מלמעלה שיעור שירדו טפח בקרקע שאין הארץ שואבת מלחלוחית התהום טפחיים ופולטות אצל הטפח הכל (יפ"ת). ובירושלמי סוף ברכות הגירסא אין לך כל טיפה יורדת שאין הארץ עולה כנגדה שני טפחים. אבל בירושלמי תענית הגירסא כמו כאן:

תהום אל תהום קוראכלו' תהום עליון קורא לתהום תחתון. לקול צינוריך צינורי שפע הגשמים (נזה"ק) וכתיב צינוריך לשון רבים משמע שנים (מת"כ):

**המים העליונים זכרים כו'**לפי שהעליונים משפיעים והתחתונים מקבלים שפע כנקבה המקבלת שפע מזכר. המשילם לזכר ולנקבה:

אלו לאלוהעליונים לתחתונים:

אתם בריותיוהעומדות בארץ. ואנו שלוחיו כדכתיב ושולח מים על פני חוצות שי"י שלחנו להוליד את הארץ. ולכן ראוי לכם שתקבלו פני שלוחי בוראכם:

תפתח ארץר"ד הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ וגו'. הרעיפו השמים מימיהם ויפתחו המים התחתונים לקבלן. והארץ שם כולל למים ג"כ:

שהן פריןמדכתיב ויפרו משמע כדרך פו"ר ע"י זכר ונקבה:

זו ירידת גשמיםשהיא באה בצדק על הבריות. וקאמר יחד היינו הגשמים והמים התחתונים:

לתיקונו של עולםלתיקון יושבי העולם וצורך חייהם. ותיקונו וישובו לשונות נרדפים הם (יפ"ת):

**א"ר ברכיה עלה שבר כו'**אד לשון שבר. כשהבריות נכענים מלמטה בתפלה ותענית ששברו יצרו ולבם. אז גשמים יורדים (יפ"ת):

דעתיה דרבי ברכיהדאזיל לטעמיה דדרש נמי כה"ג בעלמא שאין הגשמים יורדים אלא בהכנעה ותפלה:

**דאר"ב יערוף כו'**דרש ליה מלשון וערפו שם את העגלה. שפירושו ישברו ויחתכו העורף. לרמז לשבירת קשה עורף בתשובה ומע"ט ולפי שגם התורה אינה באה כי אם לאחר שבירת עורף בתשובה ומע"ט. לכן אמר יערוף כמטר לקחי זו התורה ששניהם באים מהתעוררת התחתונים בתשובה ומע"ט:

ויהא אדם צריך לברךדתנן על הגשמים אומר הטוב והמטיב:

בתחילה כדי רביעהפי' אם עדיין לא ירדו גשמים בזמן זה. צריך שירדו כדי רביעה כדי שיהיה בו ספוק לארץ להצמיחה. ואז כשירדו כל כך מברך עליהן:

רביעהבפ"ק דתענית איתא מאי לשון רביעה א"ר אבהו דבר שרובע כו'. שנא' כאשר ירד הגשם וגו'. ופרש"י כאדם שמוליד:

בסוף אפי' כל שהןאם כבר ירדו גשמים בזמן זה. ועכשיו יורדים שנית בגשמים מועטים מספיק. שהארץ כבר היא שבעה מהפעם הראשון:

**שידחו פני הקרמיד.**פי' במוסף הערוך הם רעפים שמכסים בהם הגגות:

שתשרה פני המגופהפי' כדי שתהיה המגופה נשרית שהיא יותר גדולה וצריך מים טפי מהקרמיד (יפ"ת):

ואין פי המגופה נשריתדכדי שתהא נשרית משמע שהיא נמחית ופריך שבכמה גשמים אינה נמחית שהיא חזקה. ומשני דלאו נמחית ממש אלא שירדו עליה כל כך גשמים שנראית כנמחית (יפ"ת):

כיצד הוא צריך לברךכשגשמים יורדים:

מייתי לה מהכאמביא ראיה מכאן שמברכין הטוב והמטיב. וע' בירושל' סוף ברכות:

אף מים קריםדהיינו ירידת גשמים הטוב והמטיב:

**כדין מברך יחזקאל אבא.**דהטוב והמטיב מברכין בדאית ליה ארעא וברכה שבירך יחזקאל הוא בדלית ליה ארעא:

על כל טפה וטפהשאתה ממניען אלו מאלו שנאמר (איוב ל״ו:כ״ז) כי יגרע נטפי מים. כצ"ל וכן הוא בירושלמי. ופירוש ממניען שמפריד הטפות אלו מאלו שלא יתערבו ומביא ראיה שנאמר כי יגרע נטפי מים שמשעותה גרעון ומניעות נטפי מים זה מזה. והיך מה דאת אמר (ויקרא כ) ונגרע מערכך שפירושו מניעת חשבון זה מחשבון זה:

ר"י בר' שמעון אמר שהוא מורידן במדהשנ' ומים תיכן במדה. כצ"ל וכן הוא בירושלמי. ופי' שמודד במדה כמה צריך לכל קרקע וקרקע ומוריד לה כפי צרכה (רש"י):

סליק למבקריעלה לבקר ולדרוש בשלומו:

גמולים טובים לחייביםלפי שהגשמים טובה לצדיקים ולרשעים כדלעיל בסימן ד':

**לחייבים. א"ל הדא מנא לך. א"ל כך הוה.**כצ"ל (מת"כ ויפ"ת) וכן הוא בירושלמי:

תמן אמריןשם בארץ ישראל אומרים על כל אלה ברכה אחת בשנה:

שמספח למדינהמלשון נסתפחה שדהו פי' נשטף שדך. וכן כאן פירושו נהר ששוטף ומשקה מדינה כולה במקומות שצריכין לזה שאין הגשמים יורדים כמו נילוס למצרים. ונהר תוויה שבבבל כמ"ש לעיל. ובירושלמי גרסינן שמספיק למדינה (יפ"ת):

**והשקה את כל פני האדמה.**תיבת כל מרבה כל מה שיש באדמה משא ומתן הכל מרויחים בעת הגשם. ופני האדמה פירושו העשירים הסוחרים. משום שעם הגשמים היורדים מלמעלה גם השפע העליון יורד עמו למטה וע"י זה הכל מתברך (נזה"ק):

משא ומתןפרש"י כשנושא ונותן איש עם חבירו ובשעת הסחורות יורדת גשמים מסורת הוא ביד התגרים שיש בו סימן ברכה:

והפרגמטוטיןפי' הסוחרים:

ואבריהןפרש"י אפי' אותן שאין להם חולי אלא באבר אחד:

רפיןפי' נוחין והבשר נתרכך לקבל תרופה:

חבריאשם מקום (תוס' פ"ק דחולין):

מבקר בישיאמבקר חולים:

**כד הוית כו'**כשהיה יורד הרביעה:

מה אינון עבידיןמה עושין אלו חולין:

נינוחומצאו להם מנוח מחליין:

אף אבן טובהדורש תיבת פני. פנינים רמז שמשקה אפילו פנינים. פי' שמקבלת כח ומעלה בירידת גשמים:

אף הדגיםעם היותם תמיד במים מרגישים בטובת הגשמים. שאז מתעדנים במים יותר:

**עובדא הוה כו'**מעשה היה בעיר עכו שצדו דג אחד והיו שמין אותו באומד הדעת שישקול לפי גדלו ש' ליטרין. ושקלו אותו ולא מצאו בו רק מאתים ליטרין. והיה שם זקן אחד שהיה צד דגים ואמר להם זה שלא שקל ג' מאות מפני שלא ירדה עדיין הרביעה:

**וכיון דנחת כו'**וכיון שירדה הרביעה צדו עוד דג אחד והיו שמין אותו על מאתים ליטרין והיו שוקלין אותו ומצאו בו ג' מאות:

חסומהפי' קשיותה. שבמקום קשה אינה שותה כל כך בעומק כמו במקום הרך (מת"כ). שאינה משקה אלא פניה לצד חוץ לא בתוך תוכה (יפ"ת):

**א"כ מה יעשו כו'**דברי המדרש הן. ופליגי אדרבי אלעזר. ורבי אלעזר אמר לך כדרבי לוי בסמוך (יפ"ת):

ששרשיהם עד התהוםלאו דוקא. אלא ר"ל שיורדין בעומק יותר משאר אילנות:

אלא כל אחדופני האדמה דריש ליה לדרשב"ל דבסמוך (יפ"ת):

**שרשי חטין בוקעין כו'**וז"ל הירושלמי (פ"ט דברכות) רבי חנינא ברוקי בשם ר"י שרשי חטה בוקעין בארץ נ' אמה. שרשי תאנה רכים בוקעים בצור. תני ר' ישמעאל בן אלעזר אומר אין הארץ שותה אלא לפי חסומה. א"כ מה יעשו שרשי שקמה שרשי חרוב א"ר חנינא א' לשלשים יום תהום עולה ומשק' אותו. ומ"ט אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה עכ"ל:

תהום עולה ומשקהשהמים עולים ממש בעובי הארץ עד שרשיהם:

**אני ה' נוצרה כו'**לעיל מיניה כתיב ביום ההוא כרם חמר ענו לה שמעת מיניה שיש השקאה לכרם לזמנים ידועים כפי צרכו. וזה על ידי התהום. כי הגשמים אין להם עת קבוע. וממילא ה"ה בכל הצמחים כחרוב ושקמה (נזה"ק):

עושה פנים לאדמהשמיפה אותה ומלחלחה ומשוה פניה. אבל בזמן היובש היא בקועה וכאילו אין לה פנים. ואפשר פנים קרי למוצא דשא כי עמקים יעטפו בר על ידי הגשמים (יפ"ת):