**כתיב כי ברב חכמה רב כעס כו'.**הורה בזה שכמו שמאמר שברוב חכמה הוא מה שהאדם מרבה עליו חכמה. כן הכעס והמכאוב הם עליו ממש (יפ"ת):

הוא מרבה עליו כעסמלמעלה שנענש כפי שיעור חכמתו כדמסיק רב ת"ח אין צריך התראה. וסביביו נשערה מאד:

**וע"י שהוא מוסיף דעת כו'**כי כל מי שיש לו יותר דעת לשמור עצמו מכל נזק. מוסיף עליו מכאוב בהעדר השמירה. אם לא במקום זכות או מע"ט. וכן אמרו אין שוטה נפגע שאינו מרגיש בחסרונו ובקורות הזמן:

ע"י שהרבתי עלי חכמהכדכתיב ויחכם מכל האדם:

הרבתי עלי כעסכי הוא נענש לפי רוב חכמתו שנתקיים בו וסביביו נשערה מאד:

**וע"י שהוספתי עלי דעת כו'**שהרגיש שלמה בנפשו שכפי ערך תו' דעתו הוסיף מכאוב בעניני עולם הזה:

**והיכן יסורין מצויין בב"א.**כי לפי שהאדם טבעו רך וחלש הוא מעותד לפגעים רק שבידו לשמור א"ע מהם. אבל בהמה אינה בת דעת וטבעה חזק. ועל כיוצא בזה נאמר שומר פתאים ה' שאין בידם להשמר:

חככיםמיני שחין שצריך לחכך בשבילם (מת"כ):

**אין ת"ח צריך התראה.**שהוא נתפס אף בשוגג הקרוב למזיד. דשגגת תלמוד עולה זדון. והטעם האמיתי הוא שכל אדם נענש כפי מעלתו וסביביו נשערה מאד. והת"ח לפי מעלת נשמתו ומדרגתו אף פגם מעט עושה בו רושם. וכדאמר ר' יוחנן משל נמרץ לזה. וכן רבי ישמעאל:

כלי פשתן הדקיםכי בגד לבן הכתם ניכר בו ביותר ומתקלקל. שלפי מעלתם פגם מועט עושה בהם רושם. משא"כ בכלי פשתן הגסים. והנמשל מבואר:

הארבלייןהבאים ממקום הנקרא ארבל. והערוך גרס ארכל. כי היתה נקראת העיר ארכל ע"ש מלך ארכלאוס:

**כמה הם כו'**כלומר אין דמי שוויין כלום ואף אם נתפחמו מה בכך:

**לפום גמלא שיחנא.**לפי גודל וחוזק הגמל כן הוא המשא שמניחין עליו:

לקפיליןלחנות שמוכרים בו מיני מאכל. והמוכר נקרא קפילא:

**קופר כו'**בשר צלוי ופת נקיה ויין טוב:

**פתא כו'**פת קיבר:

ותרדיןמין עשב:

**דין אכל פת נקיה כו'**כלומר זה אכל פת נקי ויפה וניזק. וזה אכל מאכל קיבר ולא ניזק שזה מזגו חלש וזה מזגו חזק. וע"ז אמר:

על דין הוא רבהכלו' כלפי זה נקרא מאכל קשה שאין יכול לעכלו לפי טבעו. ועל האחר לית הוא רבה וגדול וקשה. וכן הנמשל דע"ה אף זדונות נעשים לו כשגגות ות"ח בהיפוך לפי מעלתו:

**לפי גדולתו של נחש כו'.**לפי שהיה ערום מכל נעשה אח"כ בחטאו ארור מכל שנענש לפי גדולתו ומדרגתו שהיה קרוב למדרגת האדם:

היה עומד כקנהמפני שהנחש דק וארוך המשילו לקנה. ובילקוט הגי' בקומה:

דקרטיםפי' בלשון יוני בעל שתי רגלים. ובל"ר דרקטוס זקוף ישר עומד (מוסף הערוך) שהיה אדון על כל הבריות:

מין היהשהאמין בקדמות העולם וכמו שכתוב והייתם כאלהים שאמר מן האילן הזה אכל וברא את העולם כדלקמן בפירקין. והיה רשע ערום מן המצות כדדרש לקמן גבי וידעו כי ערומים הם ע"ש (נזה"ק):

כגמל היהמתוקן לכל משאות כבידות להיות שמש גדול לאדם כדמסיק. ולכך קרי ליה ערום שהיה חרוץ ומשכיל לשמש האנשים (נזה"ק):

שפתחו באףר"ל שהאף לא פגע בהם מעצמו. אלא הם פתחו באף שהתחילו לעורר כחו בדבורם לפי שהם התחילו בו לעורר כחו לסוף פגע בהם ונאבדו:

באףשהיו יכולין לומר גם ואמרו אף:

ונאבדו באףשברית כרותה לשפתים כדאיתא בפרק חלק:

ושר האופיםשדבר עם יוסף בלה"ק או בלשון תרגום שהוא לשון עבר הנהר. ובמלת אף אין חילוק בין לשון הקדש ללשון תרגום כדחזינן גבי אף אני בחלומי דמתרגמינן אף אנא בחלמי. ודרשו גבי נער עבד עברי אפי' לשוננו אינו מכיר. לכך דיבר עמו או בלה"ק או בלשון תרגום (נזה"ק):

**והמן שסיפר בלשון ארמי.**כי הוא היה בפרס ומדי שדברו שם אז באותו לשון כמבואר בספר עזרא:

**נתעסק בד"א כו'**כדאמר לעיל שראה אותן מתעסקין בד"א כו' ותשמיש מביא לידי שינה. ובאשר התאוה נפשה לאכול מפרי עץ הדעת לא רצתה להמתין עד שיעור משינתו. או לרבנן עד כי ישוב לביתו:

**והחזירו בכל העולם.**ברכות דף ל"ב בארץ לא עבר בה איש כו' כל ארץ שגזר עליה אדה"ר נתיישבה. וכל שלא גזר עליה אדה"ר לא נתיישבה עכ"ל. ודורש שמדבר מאדה"ר. ומ"ש ישב פירושו גזר להיות ישוב. וזהו שאמרו רבנן כאן נטלו הקב"ה כו' הה"ד בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם ללמדך שהקב"ה העביר לאדה"ר בכל מקום נטע ובית זרע שהוא ראוי לישוב. אבל במדבר השמם ארץ אשר לא עבר בה איש לא ישב שם אדם הוא אדה"ר (יפ"ת):

**שלא תעשה את הגדר כו'.**ר"ל שלא תעשה את הגדר גבוה מאד ומכביד על העיקר. שלא יפול הגדר ויקצץ הנטיעות בהיותו מכביד עליהם כ"כ וכן הוא בנמשל. כי אע"פ שאנו מוזהרים לעשות גדר וסייג לתורה כדכתיב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. מ"מ אין לעשות הגדר תוספת על העיקר שלא יכלול אזהרת הגדר עם משמרת התורה כי היה נראה להמון עם שהכל משמרת ד"ת מפי הגבורה. וע"ז אמר אל תוסף על דבריו משלך לכלול אותו בדבורו פן יוכיח בך ונכזבת כלו' פן החולק ימצא בתוספות שלך איזה דבר כזב ושגיאה. ומזה יכזיב ויכחיש גם העיקר לומר כי הכל אין בו ממש. כאשר אירע לחוה:

**א"ל הא לא מיתת כו'.**שהנחש ידע שלא צוה אלא על האכילה לבד כמפורש בשאלתו אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. אבל חוה לא ידעה האמת. שאדה"ר עשה סייג וגדר והוסיף לעצמו הנגיעה. וכך אמר לה שהאכילה והנגיעה אסורה. והיא לא ידעה שהנגיעה הוא סייג. וכשראתה שאין מיתה בנגיעה סברה ששקר אמר לה אדם והקב"ה לא צוה לא על הנגיעה ולא על האכילה. ולפיכך אכלה. ומ"מ חטאה שהיה לה לשאול את פיו (נזה"ק):

ודחפה עליובפדר"א אי' שהנחש עצמו נגע והראה לה שלא מת בנגיעה והרי גם הוא נצטוה:

**כמה דלא מיתת כו'.**דורש כן ממ"ש לא מות תמותון והיה די שיאמר לה לא כי יודע כו' ע"כ דרשו שעל הנגיעה כבר ניסה הנחש שלא מתה וא"ל לא מות ולא תמותון. לא מות על הנגיעה ולא תמותון על האכילה:

**אלא כי יודע אלהים כו'.**לכך צוה ה' לכם כי יודע וכו' והוא אינו חפץ בכך:

**השאלה הזו שאלוני באנטוכיא.**השאלה מבוארת ולא רצה לפרשה בהיותה שאלה של אפיקורסות מדכתיב יודעי טוב ורע לשון רבים דמשמע ב' רשויות יש ח"ו. והיו רוצים להביא מזה שמי שברא טוב לא ברא רע. ואמר להם ראש המקרא יוכיח דלא כתיב יודעים אלהים אלא יודע לשון יחיד. וכדאמרינן כ"מ שיש פתחון פה למינים תשובתו בצדן. ומ"ש יודעי טוב ורע קאי אאדם וחוה כאילו אמר והייתם יודעי טוב ורע כאלהים:

**התחיל אומר דלטוריא כו'.**פי' הערוך חנף ורכילות:

**כל שנברא אחר חבירו כו'**שנראה שהקב"ה מחבב היותר אחרון. והחוש מעיד ע"ז. שזה משמש לזה כדמפרש ואזיל:

**ורקיע בשני אינו סובלן בתמיה. וכו'**הרקיע אינו סובל השמים ותומך אותם והרי הוא תחת כולן (מת"כ):

אינן מספקין את מימיוהרקיע מספיק מים לדשאים נמצא הדשאים משובחים:

**אין מבשלין פירותיו.**של יום ג' הרי שהוא שולט על בריאת יום ג' שאם לא יבשלו המאורות שנבראו בד' את הפירות שנבראו בג' לא יצמחו ולא יגדלו:

זיז עוף טהור הואדכתיב ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. ודעת חז"ל שהוא עוף דגבי כל עוף הרים מייתי ליה. ומ"ש שהוא טהור מדכתיב התם אם ארעב לא אומר לך. ולא שייך לומר אכילה בטמאים (יפ"ת) וע' ויק"ר פ' כ"ב. ובערוך ערך זיז ג' גרס עוף גדול:

**מכסה גלגל חמה.**הרי ששולט במאורות. הרי מין אחד מהעופות מיהת שליט במאורות (יפ"ת):

לשלוט בכלכדכתיב ורדו בדגת הים וגו':

**קדמו ואכלו כו'**ואם תאכלו ותהיו שלמים כאלהים יודעי טוב ורע א"א לברא עוד אחרים יותר שלמים מכם וכ"ז דברי נרגן כזב ולה"ר:

**ותרא האשה כו'**ראתה דבריו של נחש. דרש מה ראתה. ראתה דברי הנחש:

**ג' דברים נאמרו באותו אילן.**בק"ר הגי' בגואי תאנה. דסובר עץ הדעת תאנה היתה כמ"ש לעיל פ' ט"ו:

יפה לעיניםשמאיר העינים. וגם הוא יפה ונחמד למראות העינים:

**וכי תאוה הוא לעינים כו'.**שהוא יפה ונחמד למראות העינים. שהאדם נהנה במאכל בהיותו יפה במראה כדאי' בב"ר פ' ס"ה:

משכיל לאיתןלשון השכלת חכמה. או פי' שמוסיף חכמה היינו רה"ק כד"א משכיל לאיתן שהשכיל עליו רוה"ק:

סחטה ענביםדמפריו משמע היוצא מהפרי וס"ל כמ"ד לעיל בסוף פ' ט"ו ענבים היו (יפ"ת):

סחטה ענביםכדי שלא ירגיש. שאם תתן לו פריו ממש לא יאכלנו שהוא לא נפתה מהנחש. ומ"מ נענש דהו"ל לאסיק אדעתיה דאדם מועד לעולם. ונענש לפי ששמע לקולה לאכול מה שנתנה לו בלי שבדק אחריה:

**ר' שמלאי כו'**בא לדרוש איך נתפתה האדם בנתינה לבד. ובפרט שהאיש קשה להתפתות. לכן אמר שהאשה פיתתה אותו בדברי ישוב הדעת. ומרומז במ"ש לאישה עמה ויאכל. פי' השתדלה שיהיה שוה עמה בדעה אחת ולא יתפרד ממנה (יפ"ת):

**שאני מתה כו'**בפדר"א איתא שמיד ראתה מלאך המות בא כנגדה. וה"נ משמע מהא דאמרינן בסמוך שהאכילה לכל בע"ח. שנראה שרצתה שימותו כמותה (יפ"ת):

**אין כל חדש תחת השמש.**לפיכך לא אמות. וא"ת שאתה לבדך תשאר יחידי בלא אשה. לא תהו בראה ולפיכך אם תאכל גם אתה לא תמות משום הני תרי טעמי (מת"כ). וזהו דברי ישוב הדעת כלומר בטענה שכלית באת להאכילו:

הטליסיחידי (ערוך) וכתב המוסף הערוך וכן פי' מלה זו בל"י בדד. וממילת עמה קדריש ליה שטענתה היתה שאישה ראוי שיהיה עמה למות וחיים ואי אפשר לו להיות בלעדה כמ"ש בסמוך (יפ"ת):

לשבת יצרהשיפרו וירבו ויתיישב העולם. ועדיין לא הולידו כדאיתא לקמן פ' כ"א שלא הוליד בנים אלא לאחר החטא וע' מ"ש שם:

התחילה מיללתשצעקה כנגדו עד שע"כ נשמע אליה כי שמעת לקול אשתך דייק לה. נמצא שג' מחלוקות בדבר שר' אבהו אמר שהיה שוגג. ור' שמלאי אמר מזיד. ורבנן אמרי שהיה אנוס (יפ"ת):

גם ריבוידאתין וגמין לרבויי. והכא לרבויי בהמה חיה ועוף:

וכחול ארבה ימיםורישא דקרא ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים. וכי מה ענין החול אצל הקן. ע"כ דרשו שמ"ש וכחול אינו על חול הים אלא על עוף ששמו חול ואמר איוב שחשב שגם הוא יקרנו כעוף חול שירבה ימים יגוע עם האש היוצא מקנו:

**אלף שנה הוא חי.**דכיון דאדם נענש שלא יגיע עד האלף א"כ זה שלא חטא ראוי שיגיע לאלף. ועי' לקמן:

אש יצאה מקינווהיינו דכתיב עם קני אגוע דמשמע שהקן סיבת הגויעה. ומ"מ אינו גויעה ממש אלא שאפס כחו וקרוב למות. ושוב מגדל אברים וחי ומה שמשייר בו כביצה היינו לפי שתחלת ברייתו מביצה (יפ"ת):

אלףכו' גופו כלהמעצמו בטבע ככלות לחות השרשי. ואח"כ מתחדש כנשר נעוריו. ומה שמתחדש דוקא לאחר אלף שנים היינו לפי שהוא יומו של הקב"ה. ואפשר שגם האדם אילו לא היה מת. גם הוא כמקרה הלז יקרנו לשוב לימי עלומיו בכל אלף שנה (יפ"ת) ובפ' חלק משמע שזה בא לו לעוף החול מברכת נח:

וכי סומים היודהכא כתיב סתמא ותפקחנה עיני שניהם ולא כתיב בתריה לדעת טוב ורע אלא וידעו כי ערומים הם. א"כ משמע ותפקחנה כמשמעו. לכן קשה ליה וכי סומים היו. לכן דריש שפקח עיניהם לראות בעתיד כמה דורות איבדו. והיינו נמי ראיה כמשמעו. כי אם ראו לפניהם בג"ע כל הרוחות והנשמות העתידים לצאת מהם אשר כולם נפגמו בחטאן להיות מעותדים למות (נזה"ק):

**משל לערוני כו'**להראות לו כל מה שהפסיד (אע"פ שהוא דל ויודע כי אין יכולת בידו לפרוע מה שהזיק) כדי להאדיב נפשו ויבקש מחילה. כן עשה ה' לאדם להיות מהרהר בתשובה על גודל פגמו במעוות אשר לא יוכל לתקן במה שאבדו כמה דורות שנגזר עליהם מיתה בחטא עץ הדעת (יפ"ת):

עירוניאדם הדר בעיר ולא בכרך:

זגגאומן העושה כלי זכוכית:

דייטרוטיןכלי זכוכית חשובין עשוי באומנות ובפטורי ציצים מוסף הערוך):

א"להזגג יודע אני שאין לך לשלם לו בעד הכלים שאין בידך כלום אלא בא כו':

נתערטלו הימנהכי אף הסומא יודע כשהוא ערום. אלא שלא היה להם בושה בעירומם. ואחר האכילה השיגו בושה. וא"כ הו"ל למימר ויתבוששו כי ערומים הם. לכך דרשו שהשיגו וידעו כי נתערטלו מן המצוה שבידם (נזה"ק):

**עלה שהביאה תאנה.**פי' יללה ובכיה לעולם. דרש תאנה מלשון תאניה ואניה ואבילות. וס"ל כמ"ד דעץ הדעת תאנה היתה. ולכן לעיל גבי הצווי קראו סתם עץ הדעת. אבל לאחר החטא פרט בו שם תאנה על שהביאה תואנה לעולם מחמת החטא (נזה"ק):

**קלקלת עובדך כו'**קלקלת מעשיך קח חוט ותפור. שקודם זה לא היו צריכים לזה כי ערומים היו בלי בושת (מת"כ). ומרמז בזה שקלקול המעשים דומה לקריעה ופירוד. שמפריד עצמו מהשי"ת כמ"ש ונרגן מפריד אלוף. וע"י תיקון התשובה מחבר מה שמפריד. וכמ"ש לקמן פ' ל"ג סי' ג' אחותינו שאיחה כל באי עולם להקב"ה כו' כזה שהיא מאחה את הקרע:

**חגורה אכ"כ כו'**וא"ל דנקט חגורות לשון רבים אאדם וחוה. דהו"ל למימר ויעשו להם חגורה דמשמע נמי חגורה לכל אחד. לכך דריש חגורות הרבה לכל אחד ואחד (נזה"ק):

**אסטביון גליון סדינים דרש ג' מילי.**דחגורות מרבה ג' דאילו כתיב חגור הו"ל חד. חגורה ב'. חגורות ג' כדרכם תמיד לדרוש המלה עם התוספת (יפ"ת):

**אסטביון כו'**מיני מלבושים הם. וכולם של זכר:

**כך עושים לאשה.**דחגורות לאשה באנפי נפשה נמי קאי כדפי'. וע' גירסת הערוך:

**שיש הילוך לקול.**דהלוך זה מוסב אקול. ואע"ג דלא יתכן בו הליכה ממש. מ"מ נקט ביה לשון הליכה דרך השאלה. וכן כיוצא בזה באש. לפי שהקול אינו נשמע מיד בצאתו אל גבול רחוק אלא הולך ממקורו עד שבא למקום השומע. וכן האש (היינו ראיית האש) שיצא ממקומו והולך מרחוק. אינו בא מיד אלא הולך זמן מה עד שבא אל עין הרואה. והאש ממהר בלכתו מהקול. והדמיון מהרעם והברק ששניהם נולדים ברגע אחד. והברק נראה זמן מה קודם הרעם:

**מהלך אכ"כ כו'**דריש מדכתיב מתהלך בלשון מתפעל משמע כמו מתרושש ומתעשר שעושה עצמו כרש וכעשיר אע"ג שאינו כן. ה"נ לאו הליכה ממש הוא אלא מקפץ והולך שהיה משתמט ועולה בחטא אדה"ר (מת"כ). ויתכן לפרש דדרש לשון התפעל כמו בלשון נפעל. כמו בצל כנטותו נהלכתי (תהילים ק״ט:כ״ג) שחלף והלך ואיננו. וכן מצינו כמה פעמים שבא ההתפעל במקום הנפעל:

מקפץ ועולהשלא עלה בבת אחת אלא היה מתהלך מעט מעט מהארץ עד לרקיע ומרקיע לרקיע:

**עיקר שכינה בתחתונים היתה.**שמתחלה היה עיקרה בתחתונים ונתפשטו משם ניצוצי אורה למעלה. ואח"כ בחטא אדה"ר נהפך השיטה (נזה"ק):

**כיון שחטא אדה"ר כו'**ואע"פ ששב בתשובה שלימה כדאיתא בפ"ב דעירובין. דיה לתשובה שתכפר על העון. לא שתספיק להשיב שכינה למקומה. וכ"ש תשובת קין שלא היתה אלא כגונב דעת כדלקמן סוף פ' כ"ב (יפ"ת):

**סדומים כו' ומצרים כו'**בפסיקתא הגי' באו פלשתים וחטאו וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה ונסתלקה לשביעי. וזהו כסדר שכתוב בתורה. ועיין בסמוך:

ומצרים בימי אברהםדשטופי זמה היו שחמדו את שרה ולקחה פרעה. ולא דמי לאבימלך שלקחה בחשבו שהיא פנויה וכשידע חטאו שב בתשובה אבל פרעה אף שידע שהיא אשת איש לא היה פורש כדלקמן בפ' מ"א (יפ"ת):

בימי אברהםדאברהם לא נשלם להיות כדאי לעכב השכינה נגד החוטאים עד זקנתו שנסה בעשרה נסיונות (יפ"ת):

עמד משה והורידהכדכתיב וירד ה' על הר סיני. ונאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אבל האבות אע"פ שהיה עליהם גילוי שכינה. לא היה שכינת קבע (יפ"ת):

**צדיקים ירשו ארץ וגו' וישכנו לעד עליה.**ולפי הפשט קשה ודומה כאילו כתיב ורשעים לא ישכנו ארץ. והיכן הם שוכנין לכן דורש א"ת וישכנו אלא וישכינו. ואת מי ישכינו לעד עליה פי' לשכינת ה' הנקרא שוכן עד. והוא כאילו כתיב צדיקים ירשו ארץ וישכינו שוכן עליה (יפ"ת) ושמעתי שכך צ"ל לא השכינו שכינה בארץ. אל תקרי וישכנו אלא וישכינו. ומה דאיתא בסמוך וישמעו א"ת וישמעו אלא וישמיעו הוא מיותר. ועל המעיין לבחור:

**אל תקרי וישמעו כו'**דרשו אל תקרי וישמעו אלא וישמיעו דהאילנות השמיעו קול שאמרו ה' אלהים מתהלך בגן והיו אומרים הא גנבא דגניב דעתיה דברייה שחשב לגנוב דעתו של מקום שלא ידע בחטאו כאילו אינו רואה ח"ו. לפיכך ה' אלהים מתהלך בגן להודיע לאדם שהוא רואה במעשיו:

**ד"א שמע קולן כו'**המלאכים השמיעו קול מבשר שה' אלהים בא ומתהלך לאותו שבגן לדונו על חטאו. ומה שדברו הם בזה. היינו מפני שמלאכי השרת קטרגו על בריאתו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו. לכן עתה אמרו זה לזה בקול מבשר ה' אלהים הולך לאותו שבגן להפרע ממנו (נזה"ק):

מת אותו שבגןכאילו אמר מת הולך בגן. כי המלאכים השמיעו ג"כ קול לפני ה' אלהים דרך שאלה אם כבר מת זה ההולך בגן. לקיים מש"נ כי ביום אכלך ממנו מות תמות. או לא:

מת הלך לו אתמהאכלו' כאשר ראו שאין ה' עושה דין באדם הבינו וידעו כי ה' רוצה להאריך אף. וע"ז אמרו מת הלך לו אתמהא. וכי הלך לו גזרת מות אשר גזרת ואמרת ביום אכלך ממנו מות תמות. וכי דבורך בטל ח"ו. ואמרו כן דרך קטרוג באשר נתקנאו בו כאמור (נזה"ק):

**א"ל הקב"ה לרוח היום כו'.**תשובה זו הוא בין לר' לוי ובין לר' יצחק. שהשיב להם הקב"ה למלאכים לרוח היום. ודרשינן לריוח היום. שאמר הקב"ה הריני רוצה להרויח לו היום להיות זה מתקיים ביום אחד משלי שהוא אלף שנים. ובכך אין דברי בטל אלא הוא אמת וקיים לעד:

ומניח לבניו שבעיםאפשר שהכוונה על דוד המלך כמ"ש במדבר רבה פ' י"ד. ועי' זוהר וישלח דף קס"ח ע"א:

**רב אמר כו' זבדי בן לוי כו'.**פליגי באיזה צד בא הקב"ה לג"ע לדונו. דרב ס"ל לרוח היום לרוח העולה עם היום דהיינו לרוח מזרחית. וזבדי בן לוי ס"ל דלרוח היום היינו רוח מערבית שהוא שוקע עם היום. ומפרש ע"ז דרב הקשה עליו לדונו במדת הדין כפי טבע רוח מזרחית העולה עם היום והוא חם כי כל שהיום עולה הוא מרתיח. וע"כ דזבדי בן לוי שהקיל בדינו לדונו ברחמים כפי טבע רוח מערבית השוקע עם היום והוא קר כי כל שהיום שוקע הוא צונן (נזה"ק):

**גרעה קומתו כו'**דאדה"ר היה גבהו עד לשמים כמ"ש לעיל ריש פ' ה'. וא"כ איך יכול להתחבא. אע"כ שנקטן. ומ"ש ונעשה של ק' אמה כבר למדו זה בפ' י"ב סי' ה' ע"ש:

גרעה קומתוהכוונה הן בקומה גופנית והן במעלת מקומו בהשגה:

בארונות של עץ(לא בארונות של אבנים בכדי שיתעכלו) ומאת ה' היתה זאת להיות זה סימן בחטאו שיבוא לידי מיתה וקבורה בארון עץ. ויש לומר מפני שאותו היום נפלו ממדרגתם העליונה ואין לך מיתה גדולה מזו. וע"כ התחבאו זהו רמז על מיתה גופנית ג"כ שצריך להחביא את הגוף בארונות של עץ:

**איך הוית כו'**מלת איכה קמפרש שאינה שאלת מקמו. כי לא נעלם מאתו ית' מקום מחבואו אלא פי' תוכחה על עונו איך נהפך מטוב לרע והרי הוא כמלת איכה (בכף רפוי) שהוא שאלת איכות ענינו. וגם לפי המקרא יתפרש באיזו מדרגה את (יפ"ת):

אתמול לדעתיהתבונן איך נפלת ממדרגתך. כי בתחלה לא היה בך כח הרע מאומה ונמשכת לדעתי ורצוני. והיום לדעתו וחפצו של נחש לכח הרע ואתמול הכוונה כמו קודם ותחלה:

**אתמול מסוף כו'**שמתחלה היה שיעורו מלא כל הארץ:

**ועכשיו בתוך עץ.**כלומר שנגרע קומתך ויכולת להתחבא בין עצי הגן:

**והמה כאדם עברו ברית.**הוקשה לו מ"ש כאדם. וכי כמלאך או כבהמה אלא פירושו כאדה"ר מה אדה"ר הכנסתיו לג"ע כו'. והענין כי אינו דומה עבד המורד ברבו כאשר לא הקדים לו טובה. לעבד המורד ברבו אחר שהקדים לו טובה. וע"ז אמר אדה"ר הכנסתיו לג"ע כלו' אני הקדמתי לו טובה להכניסו אל הג"ע מקום קדוש. והיה לו שם טובת הגוף וטובת הנפש. והוא שילם רעה תחת טובה למרוד בו ית' שם במקום הטובה ובמקום הקדוש. וגם אינו דומה החוטא לנגד אדונו בלא אזהרה וצווי. למי שחוטא אחר אזהרה וצווי. וכלפי זה אמר וצויתיו כו' והוא עבר על הצווי שנאמר המן העץ אשר צויתיך וגו' דלכך דייק למימר אשר צויתיך להורות כי גדול עונו מנשוא באשר חטא אחר הצווי. ודנתי אותו ע"ז בגירושין ובשלוחים שנאמר וישלחהו ה' מג"ע. כי בזה נידון כראוי מכ"מ. וקוננתי עליו איכה כלו' איכה ירד פלאים. וע"ז אמר אף כך בניו שישראל היו להם ג"כ בדוגמא זו שהקדמתי להם טובה והכנסתים לא"י המעולה מכל הארצות ויש בה שלימות הגוף ושלימות הנפש בתורה שאין תורה כתורת א"י. והם שלמו רעה תחת טובה וחטאו במקום הטובה ופגמו במקום הקדוש וגם אחר הצווי. לכן נידונו בגירושין היינו גירושי הנפש ממקור הקדושה. ובשילוחים היינו שלוחי הגוף אל ארץ נכריה אשר שם נדונו בכמה צרות. ומאז קוננתי עליהם איכה ישבה בדד וגו'. (נזה"ק) ע"ש שהאריך:

וא"ל איכהאיכה כתיב. ויש אם למסורת:

**ואביא אתכם אל ארץ הכרמל.**ותרגומו לארעא דישראל דהיא מנצבא ככרמלא. כלו' נטועה בכל טוב כי היא מעולה מכל הארצות:

ואתה תצוה את ב"יחדא מנייהו נקט דבכמה דוכתי כתיב לשון צווי בתורה:

ועברו על ציוויי כו' עברו את תורתךוס"ד וסור לבלתי שמוע בקולך שלא שמעו לקול אזהרתו (נזה"ק):

**לשואלת חומץ כו'**אשה מרשעת החפצה לחרחר ריב בין אשה לבעלה אשר היא כחומץ לשנים. ותכלית המשל הוא כי היא אמרה לאשה שלרעתה מנעה בעלה מחבית זו. והאשה שמעה לקולה ופתחה החבית ונכשלה. ומאז בא בעלה וא"ל שמא באותו חבית נגעת. וא"ל כן כדי להוכיחה על פניה כי חשדתו ברע. שנתכוין לרעתה במניעת החבית. והוא לא נתכוין אלא לטובתה. אף הנחש א"ל כי יודע אלהים וגו' כלו' שלא מנע מכם אלא לרעתכם לבל תהיו כאלהים וכדלעיל סי' ד'. ובאמת נתכוין ה' לטובתם במניעת עץ הדעת באשר בו היה כלול שורש הרע (נזה"ק):

חברחובר חבר נחשים ועקרבים (רש"י):

קוזמיקוןצ"ל קוזמין והוא שם תכשיט בלשון יוני:

אשה אחרתכמ"ש לעיל עד שלא יברא עולמות אחרים:

התחילו מנשכותענין המשל שמע מצווחת במ"ש ואירא כי עירום אנכי הוא דרך קובלנא וצעקת צרה. והקב"ה השיב לו שגרם לעצמו המן העץ וגו':

**ד' הן שהקיש כו'.**במ"ר פ"כ הגירסא ג' הן שהקישו ולא חשב אדם:

שהקישפי' כזה שמכה על הקנקן לנסות אם יעמוד או ישבר. כך נסה אותם בשאלות אם יכחישו ידיעתו בראותם שהקב"ה שואלם כמי שאינו יודע עניניהם ח"ו. או יענו כהוגן. ומצאן מימי רגלים שחשבו שיש ספק לשאול:

ויאמר האדם האשהשהשי"ת נסהו באומר המן העץ כשואל והוא חשב שהשי"ת היה מסופק. ולזה אמר לו האשה אשר נתת עמדי והו"ל לומר ה' אתה ידעת וחטאתי לפניך:

**ויאמר בלעם כו'**וכדאיתא בתנחומא שאמר יש עתים שאינו יודע:

**מה אמרו האנשים האלה וגו'.**ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו. ולא הו"ל למימר אלא מה דבר ה' בפיך (נזה"ק):

בן אדם התחיינהששאל את פיו. והוא השיב כי הוא ית' היודע:

**לציפור כו'**בא במשנ' להסביר דברי הכתוב למה תשאלני הלא אתה ידעת ולא אני כי בידם הם:

**אי בעית כו'**אם תרצה היא חיה ואם תרצה הרי היא מתה שבידך להמיתה (מת"כ):

**איני כאותו שאמר כו'**דריש ליה דרמיז למימר שאינו כאדה"ר שהתנצל לומר האשה אשר נתת עמדי כו'. והדבר מפורש באגדת בראשית פ' י"א וז"ל א"ל חביריו לאיוב כו' אמרת אדברה ולא איראנו. אדה"ר יציר כפיו כיון ששמע קולו לא היה יכול לעמוד בו כו'. א"ל מפני ששמע לאשתו נעשה לו כך התחיל אומר האשה אשר נתת עמדי. אבל אני כשרצתה אשתי לאמר ברך אלהים ומות. אמרתי לה כדבר אחת הנבלות תדברי. לכך אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי איני כאדם כו':

**דינה אשתו של איוב.**איידי דאיירי באשת איוב מפרש מי היתה. ומפרש לכוליה קרא (יפ"ת):

אשתו של איוב היתהואע"פ שהיתה בת גדולים לא סמך על דבריה (נזה"ק):

**כדבר אחת הנבלות תדברי.**כמ"ש אצל דינה כי נבלה עשה בישראל. והוא גז"ש:

אקבל אכ"כדריש נוטריקון כאילו אמר נאים לקבל בטובה ולא בפורעניות. כלומר וכי ראוי להיות נאים בסבר פנים יפות בקבלת הטובה ולא ברעה בתמיה. הא חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה (נזה"ק):

אבל בלבו חטאשבלב הרהר אחר מדותיו ית':

אכלתי אכ"כאלא ואוכל שהוא משמש להבא. ואף שהוי"ו מהפך העבר לעתיד מ"מ טפי הו"ל למימר בהדיא ואכלתי שהוא לשון עבר ודאי. לכך דרש דה"ק אכלתי כבר ואוכל עוד:

**עד שחירף וגידף.**כי לא נת אל לבו לעשות תשובה אלא הוסיף להרע ואמר ואוכל עוד (מת"כ):

ויעש באושיםפי' שחירף וגידף כמו שפירש"י שם כל הענין על אדה"ר. וע' מ"ש בבמדבר פ' י"ג סי' ה':

**גירני כו'**ממלת השיאני דריש תלתא לישני דכולהו משתמעי מיניה. ומ"ש גירני ר"ל פיתני וגירני למרוד בך באומרו כי יודע אלהים וגו'. וגם הטעני בזה שדחפני ליגע בעץ לומר כשם שאין מיתה בנגיעה כו'. חייבני שגרם לי חיוב מיתה ושאר עונשים (נזה"ק). או פי' גירני שכמו שמגרים חיה על האדם להזיקו כך גירה את האדם להזיק העולם. וחייב אותו אשר לא יוכל לשלם מה שהפסיד והזיק. והטעה אותו שנפל בטעות ודמיון כוזב לעולם: