וידע קיןוס"ד ויהי בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך וכמ"ש בסוף הסימן:

**קרבם בתימו כו'**לעיל מיניה כתיב ועזבו לאחרים חילם וכתיב בתריה קרבם בתימו לעולם משכנותם לדור ודור קראו בשמותם עלי אדמות. ואמר קרבם בתימו לעולם בתמיה. וכי מה סבורים הרשעים שישאר בידם וביד זרעיהם בתימו לעולם לדורי דורות ולא תבוא נחלתם ליד זרים וכי סוברים שיתקיים משכנותם לדור ודור ולא יחרב לעולם עד שקראו בשמותם עלי אדמות כי באמת תבא נחלתם ליד זרים ותהיה קריאת שמותם עלי אדמות לשמץ וקלון להם (נזה"ק):

**ורבי פנחס אמר כו'**בפ"ק דמ"ק אל תקרי קרבם אלא קברם. וה"ק קרא קברם יהיו בתיהם לעולם כמו בדור המבול ששטפו המים אותם ואת בתיהם יחד והיו להם הבתים לקברים. ולא זו בעה"ז אלא אף בעולם התחיה תהיה שם משכנותם לדור ודור שאינן לא חיין ולא נדונין ולא זו שלא שמו אל לבם כי תהיה כליונם לנצח אלא אף זו שקראו בשמותם עלי אדמות ויהי בונה עיר וכו' ולבסוף נאבד שמם וזכרם לנצח במבול (נזה"ק):

מרדותמכות ושממון על שם שמרדו בהקב"ה. ובכל דור ודור נגזר עליהם יותר מפני ששהרשיעו יותר. בימי עירד נגזר עליהם רק שירדו:

**עורדן אני מן העולם.**לשון ערוד (רש"י) ור"ל כמו שערוד דר במדבר במקום שאין אנשים כך הם מפני שפלותם יהיו במקום שאין אנשים:

**מוחן אני מן העולם.**ופי' מחויאל שימחם האל:

ללמך ולתולדותיושלפי שאין בתיבת למך משמעות לרעה. דורש התיבה נוטריקון למ"ך מה לי ללמך. המ"ם על תיבת מה. והלמ"ד על תיבת לי. והכ"ף על תיבת ללמך. ומ"ש ולתולדותיו כי כתוב שם למך קודם לקיחת נשיו ואחר לקיחת נשיו והוליד מהם תולדות ובתנחומא איתא שנבלעו ד' משפחות חנוך עירד מחויאל מתושאל כשהרג למך את קין:

שתיםנשים:

כאילו אלמנה בחייםכצ"ל פי' כאלמנה בחיי בעלה. שלא היה נזקק אליה אלא בהולדה לבד ושוב היתה נזופה. אבל העקרה היתה מקושטת ושמחה תמיד:

**הה"ד רועה עקרה כו'**וה"פ דקרא רועה עקרה משקה אותה כוס עקרין שלא תלד גם רועה אותה בתענוגים על שאינה יולדת. ולב אלמנה לא ייטיב היינו אשתו היולדת שיושבת בביתו אבילה כאלמנה שאינו רועה אותה בתענוגים ואינו משגיח עליה להטיב לה:

הברורהטוב והמובחר:

דעדה מיניהעדה לשון הסרה על שם שהיה מסירה מאצלו:

שהיתה יושבת בצלוומה שנא' וצלה גם היא ילדה ששתתה ולא הועיל ומפני זה כתוב גם היא לומר שאף שהיתה מיוחדת לו לתשמיש והשקה אותה כוס של עקרים ילדה. שלא עלתה לו כוונתו (מזרחי):

**לשעבר היו מקנאין כו'**קרא דיושב אהל ומקנה קדריש שבתחלה היו יושבים עם העכו"ם באהל במטמוניות ואח"כ חזרו להיות מקנה בלא אהל בפרהסיא דרש ומקנה מלשון קנאה ודורש ג"ש מפסוק סמל הקנאה המקנה:

אדרבולין וברבוליןכן הוא הנוסחא האמתית. וכן הוא לקמן פ"נ אדרבולין וברבולין במדינה ופרש"י והערוך מיני זמר:

**זה תבל כו'**שתיקן עון הרתיחה של קין שהמתיק והתביל כתבלין הממתקין את המאכל:

נעמה אשתו של נחמדלא קיצר לכתוב ואחותו נעמה. לאשמועינן אע"ג שהיתה אחותו של תובל קין הרשע היתה היא מעשיה נעימים:

אשתו של נחכי בכח מעשיה הטובים יצאה מכלל ארור לכלל ברוך (עיין ברמב"ן):

נעמה אחרת היתהשלא נשאר לקין שום שם ושארית כלל לדורות:

תבען לתשמישדורש סמוכים שכתוב מיד אחריו וידע אדם עוד את אשתו וילמוד סתום מן המפורש:

למחר המבול באשידעו שיכלה ה' את זרע קין לשבעה דרות והוא היה הדור הז':

א"ל וכי אישהרגתי לפצעי וכי אני הרגתי להבל שנקרא איש וילד כדבסמוך. לא פצעי ולא חבורתי היא אלא של קין. ואם לקין נתלה ז' דורות. ק"ו למך שבעים ושבעה:

קין הרגשחטא ואעפ"כ נתלה לו ז' דורות. היינו קין חנוך עירד מחויאל מתושאל למך ותובל קין. ונהרג ע"י למך ותובל קין ואני לא חטאתי ק"ו שיתלה לי ע"ז דורות:

ק"ו של חשךשאין לו שחר וטעם דא"כ לעולם לא תתקיים גזירת ה' שכל שיוסיפו הדורות תתחזק טענה זו:

אם אישדמשמע שהיה גדול למה קראו ילד:

איש לאבריםשהיה גדול וחזק איבריו כאיש גדול בשנים:

גבי אדםלדון לפניו:

אסיא אסי חיגרתךמשל הוא רופא רפא צלעתך תחילה. כלומר קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים. תרגום וירפא ואסי:

כלום פרשת מחוהאלא שלא להעמיד בן. לפי שנגזרה מיתה עליך ועל זרעיך. וכ"ש אנו ראוי שנפרוש שלא יאבד זרענו במבול:

כיון ששמעאדם כן דנפיק מיניה חורבה חזר להתדבק בה שלא להחריב העולם. והיינו דכתיב וידע אדם וגו':

**נתוסף כו'**עוד קדריש לשון רבוי. ולפי שכל הק"ל שנה שפירשו זה מזה היה כל אחד במקום מיוחד. לכן אמר שאחר הק"ל שנה נתוסף לו תאוה להיות נזכר בה אף בהיותה במקום אחר לשוב אצלה. והיה זה בפועל דמיון וסימן על העתיד לזכרון למפרשי ימים כו' (נזה"ק):

אם לא היה רואהאת חוה:

**למפרשי ימים כו'**אע"פ שרחוקים מביתם יעוררו תאותם וימהרו ביאתם לביתם לקיים עונתם אחת לששה חדשים:

**נסתכלה אותו זרע כו'**מלך המשיח שעתיד לעמוד משת שממנו הושתת העולם והוא בא ממקום אחר פי' מרות המואביה שהיא משפחה מובדלת מזרע ישראל (יפ"ת):

**מחטייה של הבל כו'**מחטאתו אשר חטא בהבל בו נענש ונהרג וכאילו כתיב הרגו לקין. ואף ע"פ שקין עדיין לא מת כל העומד ליסקל כו' אי נמי ס"ל שלמך הרגו:

לשני אילנותכך קין הרג את הבל ועל ידי כן נהרג קין ואם לא הרגו להבל לא נהרג קין:

פכרהשברה עת לפרוץ תרגום עידן לפכורא בניינא:

טחטייה של הבלמפני החטא שנעשה בהבל:

**אדם שת אנוש ושתק כו'**פי' למה הפסיק כאן בתורה דכתיב וידע אדם עוד וגו' ותקרא את שמו שת וגו' ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש וגו' ושוב הפסיקה התורה מלחשוב סדר התולדות והתחילה פרשה אחרת זה ספר וגו' וע"ז בעון מ"ט שתיק מאנוש ואילך ולא סיפר עוד מעשה קינן מהללאל ירד וכו'. ותירץ שעד כאן נבראו בצלם ובדמות שמפורש אצל אדם ואצל שת. אצל אנוש כתיב ולשת יולד גם הוא לרבות שהוליד את אנוש ג"כ בצלם ובדמות ואח"כ אז הוחל לקרא בשם ה' ונעשו חולין ולא יכלו עוד להוליד בצלם ובדמות (יפ"ת):

קינטוריןצורתם נבראו מהופכים ומתנגדים לצורות אדם שנעשו כקופים והמעריך פירש פגומין:

טרשיםפי' צונמא קשים וחזקים כסלע שלא היו יכולים לחרשן (רש"י) וזה לעונש על שעבדו עכו"ם על ההרים וכדכתיב אלהיהם על ההרים וגו' (נזה"ק):

מרחישמסריח שמתחילה היתה מיתתן כעין מיתת נשיקה ולא שלטה בהם רמה ואח"כ שלט בהם מלאך המות והמת מבאיש ומסריח:

פניהם כקופותשנשתנו פניהם כצורת הקוף שדומה לאדם במקצת:

חולין למזיקיםהפקר כמו החולין שיד כל בו. ובתחלה בהיות עליהם צלם אלהים היו המזיקים בדלים מהם. ודרש הוחל מלשון חולין. שאז הוחל הדור ויצאו לחולין למזיקין (יפ"ת ונזה"ק):

הן הן שגרמו לעצמן להיות חולין למזיקיןדהוי אמרי מה בין דגחין. כצ"ל (נזה"ק):

**מה בין כו'**כך היה אומר מה בין המשתחוה לדמות או בין המשתחוה לאדם החשוב ממנו. אמר הקב"ה אין צלם אלהים חשוב בעיניכם יסור הצלם מעליכם וישלטו בכם המזיקין:

**בג' מקומות נאמר כו'**פשטא דקרא לשון התחלה הוא. ודרש מניה נמי לשון מרד וחלול:

**אז הוחל לקרוא בשם ה'**ופי' אז נתחלל ה' בהיותם קוראים את שמות העצבים בשמות של הקב"ה והרי הוא כאילו כתיב אז הוחל בקרוא בשם ה' (נזה"ק). וזה המרד בע"ז. והב' בדור המבול כי החל האדם לרוב על פני האדמה וכו' וזה בג"ע. והג' בדור הפלגה שאצל נמרוד שהיה בדור הפלגה כתיב הוא החל להיות גבור בארץ וזה בשפיכות דמים:

כי החל האדםפי' שמרד האדם לרוב כלומר אנשים רבים (יפ"ת):

**הוא החל להיות גבור בארץ.**פי' הוא מרד להיות גבור בארץ להמריד העולם על הקב"ה ולשפוך דמים כנ"ל:

והכתיב וזה החילם לעשותוא"כ ד' מקומות מב"ל ומשני דלכך אמר לשון זה כמורה באצבע על דבר מיוחד ור"ל שפרסם אותו לרעה והראה עליו לאמר זה החילם והמרידן עלי לבנות העיר והמגדל כ על פיו עשה. וא"כ הוא החל וזה החילם שניהם נחשבו לאחד (יפ"ת):

**שאמרה לבעלה כו'**דריש החילם לשון חלום. כי מה שחלמו ועבר במחשבתם שיפוצו כמ"ש פן נפוץ. אמר ה' כי יהיה להם כך בפועל ויפץ ה' אותם. וזה ממש כענין האשה שלפי שחשבה בדעתה שבעלה שונאה ורוצה לגרשה וחלה לה כן עד שמרדה בו. וגרמה שבעלה גרש אותה. וכן בנמשל שאם לא היו חושבים שה' רחוק מהם לא היו חולמים ולא היו מורדים ולא היו נענשים:

בעלילותבגילוי ובפרהסיא כד"א בעליל לארץ:

**עשיתם עצמכם כו'.**והיו קוראים עצמם בשם אלהות. כמ"ש אז הוחל לקרא בשם ה' שפי' כנ"ל:

אקרא למי הים לשמידרש הקורא למי הים כו' להודיע שה' שמו משלם גמול לרשעים ועושה בפלא שידעו כי שמו ה'. וכמפורש כמה פעמים וידעו כי אני ה':

**שהוא שופך כו'**דלשון שפיכה לא יפול אלא מלמעלה למטה. ואם הם שוים לעולם לא יפול אלא לשון הולכה או שלוח (יפ"ת):

**ב"פ כתיב כו'**בעמוס ז' פסוק ח' ושם ט' פסוק ו'. אחד בדור אנוש וא' בדור הפלגה כדאיתא בשקלים:

**שעלה הים כו'**ואע"ג דים גבוה מהעולם אמר לשון עליה לפי הנראה לעין שעולה על הארץ כשמכסנה (יפ"ת):

**עד עכו ועד יפו כו'**שאז נשטף שלישו של עולם עד שהגיע הים עד עכו ויפו ונעשה עכו ויפו חוף הים:

כיפישפת וגבול כד"א נהרא מכיפיה מיבריך:

עד פהפירושו כמו עד כה נוטריקון עד עכו. ופה כמו יפו (מת"כ):

**רבי אליעזר בשם ר"ח כו'**מפרש הכפל עד פה תבא ופה ישית וגו' כלפי השני פעמים שהשטיף הים את העולם (נזה"ק):