**כתיב אשרי האיש כו'**מפרש דמיירי בנח האיש הידוע דכתיב ביה איש צדיק תמים. ולכן נקט ג' כתות כלפי שלשה כתות הרשעים שהיו בימיו ומכולם נתרחך:

בדור אנושקטן היה שהרי כל ימי אנוש תתק"ה שנה היו. וכשנולד נח כבר היה אנוש בן תתכ"א שנה. וא"כ השיג נח להיות בדור אנוש בן פ"ד שנה. ועדיין כקטן היה לפי השנים הנוהגים אז. כי לא היה בן עונשים עד בן מאה כדבסמוך. ורבי יהודה ס"ל דאדרבה בזה ישובח יותר:

על דעתיהדרבי יהודה דאמר בג' דורות אשרי כו' כצ"ל:

בעצת רשעיםזה דור אנוש כדאי' לעיל פרשה כ"ג סימן ט' שעבדו עכו"ם ולכן קראם רשעים. ובדרך חטאים זה דור המבול שהיו שטופים בזימה שנא' כן דרך אשה מנאפת. וקראם חטאים ע"ד ובחטא יחמתני אמי ובמושב לצים זה דור הפלגה שנא' וישבו שם. והיו לצים כדאי' לקמן פ' ל"ח:

שבע מצותשנצטוה אדה"ר ולנח הוסיף אבר מן החי:

שהגה דבר מתוך דברדלשון הגיון הוא העיון ומחשבת הלב ע"ד והגות לבי תבונות. ור"ל שנח היה מעיי' בהשבע מצות בטעמיהם ובסודותיהם העיונים ומוציא דבר מתוך דבר:

ששתלו הקב"הבתוכה שקיימו הקב"ה בתיבה על המים. והיינו על פלגי מים:

זה שםשהוא העיקר שממנו יצא אברהם וזרעו קודש. ולכן הוא הפרי. ועלהו זה חם שהוא הטפל לפרי כמו העלה שאינו אלא לשמירת הפרי שאלמלא עלייהו לא קיימין אתכלייא. כך חם אינו אלא להיות עבד לאחיו ולהכין צרכיו. וכל אשר יעשה יצליח זה יפת שאע"פ שאינו עיקר הפרי מ"מ גם לעצמו יש הצלחה בעוה"ז ואינו משועבד לאחיו כדכתיב יפת אלהים ליפת:

**שתולים בבית ה'**זה נח כו' רמיז נמי לנח ששתלו הקב"ה בתיבה הנקראת בית ה' וכמפורש בזוהר פ' נח ע"ש (נזה"ק) וזה היה בזכות בניו. וזהו שמסיים ויולד נח כו':

עוד ינובון זה נח כו' שנתחדש כנשר נעוריו להעמיד תולדות לעת זקנתו. ומייתי מימרא דר"י כי לטובתו כבש ה' מעיינו בבחרותו (נזה"ק):

**אם רשעים הם כו'**כלו' לא הוי ניחא ליה להקב"ה באבודן וכליונם מפני צער הצדיק:

**אם רשעים הם כו'**אע"ג דליכא ספיקא קמי שמיא. מ"מ נקט לשון מסופק לדידן דלא ידעינן מפני מה נמנע בריאתן אי מה"ט אי מה"ט:

מעיינושל ההולדה:

אפי' יפתשהוא הגדול כדלקמן פ' ל"ז:

אינו בן ק' שנהדתחלת הולדת נח בשנת תק"א היה. והמבול היה בשנת ת"ר לחיי נח וא"כ לא היה ק' שלמים:

שראוי לעונשיםשכן היה השיעור קודם מתן תורה (רש"י בחומש ועי' בנזה"ק) ואע"ג דבמבול מתו גם הקטנים. בעון אביהם מתו:

**א"ר חנינא אין מיתה כו'**בסנהדרין צ"א כתיב בלע המות לנצח וכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות. כאן בצדיקים כו':

מעל כל פניםוכל אתי לרבויי אף מכחישי השם:

מעל פניהם של ישראלולשון כל בא לרבות כל המאמינים בה' אע"פ שאינו הגון:

ודא מסייע לר"חכדאיתא בפ"ו דפסחים דף פ"ח ע"ש:

ראוי לכלל עונשיםר"ל מיתת ב"ד אבל מיתה בידי שמים ליכא ושפיר קאמר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים. דבהרוגי ב"ד ליכא אלא אנינות בלב ולא בפרהסיא (נזה"ק):

**והא כתיב כצאן לשאול כו'**והאי קרא לעתיד מיירי דכתיב שם וירדו בם ישרים לבקר וזהו לימות המשיח כדכתיב ועסותם רשעים וגו' (יפ"ת):

מסייע ליה לר"חועל הרשעים נאמר כצאן לשאול וגו' שהם מוכנים למיתה ולא יאריכו ימים ומשני דהאי קרא לא קאי כלל אגזירת מות (נזה"ק):

**פרעה בשעתו כו'**לא נפרע מהם בגוף ונפש אלא לפי שעה ושוב פסק במותם בהיות גופם שב לעפר ואפר. ולא נידונו בעולם הנשמות אלא בנפש. אבל לעתיד שוב יחיו שנית לרעתם שהקב"ה עושה למלאך המות סטטיונר שלהם (כלומר מנהיגם ושופטם) לדונם תמיד בגוף ונפש ביסורים מרים וקשים. ולפ"ז הא דכתיב מות ירעם לא קאי על מיתה ממש אלא ה"ק שמלאך המות ירעם תמיד בהיותו ממונה עליהם לרעה לדונם תמיד ביסורים קשים בגוף ונפש:

וירדווימשלו בם ברשעים הללו:

ישריםהצדיקים:

לבקרלעת קץ הימין הנמשל לבקר:

וצורתםשל רשעים תבלה את השאול שגיהנם כלה והם אינם כלים. ואמר שכל זה יהיה להם מזבול לו על ידי שפשטו ידיהם בזבולו ית' הוא בהמ"ק:

והלא יפת הוא הגדולכדנפקא לן לקמן מאחי יפת הגדול:

**מתחלה אתה דורש כו'**כלומר שראוי להקדים החשוב תמיד שהיה צדיקכמ"ש ברוך ה' אלהי שם. שאין הקב"ה מייחד שמו אלא על הצדיק. ואחר שהוצרך להקדים את שם לחשיבותו סדר אחריו את חם שנולד אחריו (יפ"ת) והנזה"ק כתב דיפת הוא הבכור ואחריו חם ואחריו שם ומפני חשיבות שם הזכיר הכתוב סדר התולדות למפרע:

כשהוא מהולוזהו מעלה גדולה שלכן נקרא שלם וכן הוא בשוח"ט מזמור ט' מלך שלם שהיה שלם בגופו שנולד שלם:

ושייחד הקב"ה שמו עליוכדכתיב ברוך ה' אלהי שם:

ושאברהםשהיה ראש המאמינים עתיד לצאת ממנו:

וששימש בכהונה גדולהכדכתיב במלכי צדק והוא כהן וגו' והיינו שם. ועיין בשוח"ט ע"ו ובפדר"א פ"ח:

ושנבנה בהמ"ק בתחומושנקרא שלם ע"ש בהמ"ק וירושלים שנפלה בחלקו:

**שמנין אותיותיו כו'**ולכן חשבו מתחילה אחר שזכות שמו עיכב הפורעניות זמן רב ככה:

ש"מ שנהארפכשד נולד שנתיים אחר המבול. ומלידת ארפכשד עד מות פלג של"ח שנה. והפלגה בסוף ימי פלג היה כמ"ש בסדר עולם וכדלקמן פ' ל"ז כאותיות שם להורות שתלה ה' בזכותו. שהתחילו בעצת דור הפלגה מיד אחר מעשה המבול כדלקמן פ' ל"ח (נזה"ק):

**בג' מקומות כו'**כבר נתבאר לעיל סוף פ' כ"ג ע"ש:

**לרוב על פני האדמה כו'**שע"י חטא האדם נתרבה תאוותם והיה הזרע רב בגופם והיו משחיתים ע"פ האדמה על העצים ועל האבנים ולתקן זה נתן להם הקב"ה בנות רבות. אבל הם חטאו גם בבנות שגזלו הנשים זה מזה:

ר"ש ברבי אמיתיבת אמי ט"ס וצ"ל ר"ש ברבי ורבי חייא היה תלמיד רבי. וכן הוא בב"ב דף ט"ז ר"ש ברבי:

חמתיהראו ראהו מצטער ובא לנחמו ובפ"ק דב"ב שאביו היה מנחמו וב"ק א"ל תנחומין של הבל הן:

לברכךבברכת רבים:

מנא לךשנקבה היא ברכה:

ויהי כיהחל האדם לרוב. ובנות יולדו להם שברכת הרביה היה ע"י לידת בנות הרבה:

שמחך הבבליכלומר כלום בירך אותך רבי חייא רבה שמבבל:

**צורך ליין כו'**כלו' מ"מ טוב ממנה היה בן זכר. שצורך לעולם בזכרים יותר מהנקבות בענין המלאכות והמסחר וביחוד בלימוד החכמה והתורה ומעשה המצות:

**משאדם מוציא כו'**ראיה שהבת אינה חשובה כבן שהרי מוכרח להתפלל על הבנות שלא יחזרו לביתו אחר טרחו הגדול בהם כאילו מגרשם שלא יחזרו לעולם:

**לא יהי כו'**יהי רצון שלא תצטרך לחזור אלי:

אסיב ברתיההשיא את בתו:

צלי עליהתפלל עלי וברכני:

**לא ישלח כו'**לא יפסיק ויסיר אוי אוי מפיך:

**שתי שמחות כו'**ובפעם ראשון לא חששה שאמרה ודאי ברכה היא אלא שאינה מובנת אצלה:

תרתיהון צלווןברכות שהברכה תפלה היא. ועיין מ"ש בתנחומא סוף בראשית:

**ומן גו דהוי בריך קיים כו'**מתוך שיהיה בנך קיים בשלום וטובה לא תסור מלת אוי מפיך שבכל עת תאמר אוי שעדיין לא אכל אוי שעדיין לא שתה אוי שעדיין לא הלך לבית הכנסת:

בני דייניאבני הדיינים כד"א עד האלהים יבא דבר שניהם מלשון מרות הוא. ולכך רשב"י מקלל לכל מאן דקרי להון בלשון תרגום בני אלהייא שבלשון תרגום אלהייא לשון אלהות ממש. וכוונת הכ' להגדיל עונם שהם החטיאו רבים וכדמפרש כל פרצה כו' (יפ"ת):

**פרצה שאינה מן הגדולים כו'**שכשהגדולים עצמם פרצו בעבירה אין להם תקנה וכמשל המורגל בימיהם:

כהניאכלומר הכהנים שהם כהני עכו"ם גונבים האלילים ומראים שאין בהם ממש מי ישבע שוב בא או מי יקריב אליה קרבן (יפ"ת):

ולמה קורא אותן בני האלהיםכמו ד"א למה קורא כו':

שהרבו ימיםבלא צער ובלא יסורין כל כך למה רבי חגי. כצ"ל וכן הוא בילקוט (א"א) ור"ל לפי שהרבו ימים בלא צער לכן נקראו בני האלהים לשון חשיבות ומרות. והואיל וזכר שהרבו ימים בקש הסיבה למה האריכו ימים:

כדי לעמוד על התקופותשצריך אורך ימים לעיין בחלופי מצבי כוכבי שמים ומקריהם ונסיונות רבות להביא מופתי הדברים שרוב חכמה זו לקחוה מן החוש. והיה זה כדי שכשיבאו הדורות תהיה החכמה נודעת להם:

**כדי שיטלו שלהם כו'**שיקבלו בעה"ז שכר קצת מצות שקיימו באורך ימיהם וגם כן שכר הרשעים שיבואו אחריהם ר"ל שלא ישאר זכותם לבניהם הרשעים (יפ"ת):

טבת כתיבחסר וי"ו הוא לשון הטבה על ידי תכשיטין. והיינו בכלה הנכנסת לחופה שדרכה להתקשט:

אלו הבתולותכמ"ש בנות האדם שהיו עדיין תחת יד אביהן והן הבתולות:

ויקחו להם נשיםאלו נשי אנשים מכל אשר בחרו אלו זכר ובהמה כן הוא בילקוט. ור"ל מדכתיב ויקחו להם נשים ולא לנשים משמע נשים של אחרים לקחו בחמס וגזל. ומכל אשר בחרו משמע לבד בתולות ונשים לקחו עוד אחרים היינו זכר ובהמה ותיבת מכל משמע לרבות שאר מינים:

גמומסיותפי' הערוך כתובה בלשון יון וכדי שיהיה פנים של היתר עשו זאת (מת"כ) אבל בחולין צ"ב פרש"י שהוא לגנאי ששהפקירו עצמן לעריות בפרהסיא ודייק זה מדכתיב כאן ויקחו להם:

**בכ"מ שאתה מוצא זנות כו'**דכתיב הכא ויראו כו' את בנות האדם וגו' והיינו זנות ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' שהיא מכה כללית והיינו כרבי יהושע ב"ל בסמוך ודאמרינן בפרק חלק שלא נחתם גז"ד אלא על הגזל. כבר האריך בזה המזרחי והיפ"ת והנזה"ק:

**שאתה מוצא כו'**ואף שבכאן לא היו טובים כלל חוץ מנח ובניו. אפשר לקטנים קרי טובים. ובשוח"ט מזמור א' איתא שקטנים מתו בעון אבותם:

אנדרלומוסיאמורכב מן אנדרי (פי' איש) ולמוסיא (פי' הכרתת האנשים) כלומר מגפה כולל רעים וטובים (מעריך) כמ"ש כיון שניתן רשות למשחית אין מבחין כו' וזהו כי בא העונש בסער גדול ובחימה שפוכה. עד שלזה צריך זכות גדול מאד להנצל מהעונש הכללי היוצא ע"פ תבל כולו:

א"ל עוד מי לך פהקרי ביה פה בסגו"ל וכוונתו כלום יש לך עוד פה להשיב ללמוד סניגוריא על רשעים אלו:

**אין לך ללמד כו'**שבעון זנות אין אריכת אפים. ואע"פ שגם מקודם זה היו נוהגים במעשים אלו מ"מ לא מנעוהו מסניגוריא עד שיראה בעיניו שכולם רודפי זמה (יפ"ת):

**ויאמר ה' לא ידון כו'**כי בסילוק רוחם מגופם בעוה"ז שוב לא ישוב עוד רוחם בקרבם לעולם שלא יקומו עוד דור המבול לת"ה. בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. ביום הדין הגדול:

**אין גיהנם לע"ל כו'**נתבאר לעיל פ"ו סי' ו'. ומייתי ליה הכא משום מילתא דר"י בר"א למדרש לא ידון רוחי באדם לעולם כדמסיק בפרק חלק אפילו בשעה שהקב"ה מחזיר נשמות לפגרים מתים. נשמתן קשה ליה כגיהנם שנאמר רוחכם אש תאכלכם (נזה"ק):

עוד אין הרוחות הללו נדונותכי העומדים בדין הוא טובתם לכלות פשע ולהתם חטאת והם לא יקומו כלל בדין תחית המתים ויאבדו לנצח:

**רב הונא בשם כו'**מפרש לא ידון לשון נדן ונרתק שהגוף הוא נדן ונרתק הנשמה. כלו' שאינו מחזיר עוד רוחן לנדניהו בת"ה ומוסיף רבי חייאבר אבא שהוא לשון מילוי כדבר הניתן בנרתק שממלא את כולו להורות שלעתיד לבא הרוח ממלא כל הגוף (נזה"ק):

הרוח נבזקת(פי' נפזרת) רק באחד מאיבריו. והיינו רוח השכלי שאינו אלא בראש ובלב כנודע אבל לעתיד יתפשט בכל הגוף כדכתיב ואת רוחי אתן בקרבכם בכם לא נאמר אלא בקרבכם ללמד שיתפשט בקרב כל הגוף:

אבל לע"ל היא נבזקת בכלאיברי הגוף. ולכן כל איברי הגוף יהיו נשמעים לעבודתו ית':

**עוד איני דן כו'**ופי' לא ידון רוחי רצוני לא ידון באדם לעולם בדין היה דהיינו מבול. אלא אייסר החוטאין בשאר עונשין. בשגם הוא בשר ע"ד ויזכור כי בשר המה. ומ"מ עכשיו הביא מבול לפי שחטאו יותר מדאי. אבל מכאן ואילך יכנע לבבם מהמבול:

לא אוסיף ולא אוסיףשני פעמים לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם ולא אוסיף עוד להכות כל חי כאשר עשיתי. ומפרשש ר"ה שפירושו ליסגי ליסגי ר"ל די די. כלומר שדי בגזרה זו ולא יוסיף עוד ודרך הלשון לכפול בזה. או שפירושו לרבוי. כלומר שהכפל הוא לרבוי וחוזק הענין בשבועה כדאיתא שבועות דף ל"ו ע"ש:

**לא אוסיף לב"נ כו'**לכן כפל הקב"ה לא אוסיף לאשמועינן שאפילו לבני בניו יעמוד זכותו (יפ"ת):

**אני אמרתי כו'**פי' שרצוני תהיה מתנהגת בהם כלו' שיקיימו רצוני ומאמרי. והם לא רצו שאמרו לאל סור ממנו. לכן אני משגמן ביסורין. דדריש בשגם מלשון שגימה והוא לשון מהומה. וגם הוא מלשון קשירה. ור"ל שתמורת מה שהם בקשו להיות בני חורין משלטנותי אני אעבידם ואקשרם ביסורין:

משגמן אלו באלוהיינו איש אחד חוטא וחבירו הורגו ונענש על חטאו וגם חברו נענש על שהרג ונהרג ג"כ וזהו בשגם הוא בשר משמע שגם הוא בשר כמו חבירו ואשגם אלו באלו דעת ר"נ שאפי' זאב וכלב שגם זה נכלל בכלל בשר כמ"ש כל בשר אשר הוא חי. וכמ"ש שנים מכל בשר. ועיין קהלת רבה פסוק את כל זה:

**כי את עול סבלו כו' שבט וכו'**כיום מדין ביום הדין. ר"ל שכמו שנדון סנחריב ביום דינו כן יהיה נדון אפילו המקל והרצועה ביום הדין והכוונה ללמד לאדם שיקח מוסר שיטפל עצמו לעושה טוב וחסד ולא לדבר רע שלא להזיק לשום אדם כי יענש ביום הדין ק"ו משבט ועול:

אפילו אילני סרק עתידים ליתן דין וחשבוןלהאבידן מן העולם כשנכשל והוזק אדם בהם (נזה"ק):

**אינן דנים רוחם בעצמן שב"ו הן.**כן הוא הנוסחא ביפ"ת ונזה"ק. ופי' אינם חושבים בפחיתותם שהם ב"ו שסופם למות. על שחיו שנים רבות בלא יסורים חשבו שיחיו לעולם. ועל כן והיו ימיו ק"ך שנה ולא יותר. ורוחי פירושו הנפש ורוח שנתתי בהם לא ידונו בעצמם באדם בשגם הוא בשר שהוא ב"ו וכו':

**מי גרם כו'**דריש נמי בשגם על היסורים. אלא דס"ל דקאי אדורות של אחר המבול לחדש בהם יסורים כדי להחזירן למוטב. ועל זה אמר הדלת הזו מי מעמידה שגמיה. הם הצירים אשר הדלת תסוב עליהם והיא נבקעת ונפגמת על ידם. ומ"מ הם עיקר העמדתה בכותל. אף כך שברון היסורין מעמידין האדם (נזה"ק):

**בכ"מ שאין דין כו'**פי' במקום שאין דין למטה יש דין למעלה כלומר שמתעורר קטרוג דין וכעס למעלה. ע"ז אמר ר"ב בשיטת ר"א לא ידון רוחי באדם לעולם שהכתוב מושך עצמו ואחר עמו. כאילו כתוב לא ידון רוחי באדם ידון רוחי באדם ופירושו לפי שרוחם שהוא נפש האדם לא דן למטה לכן ידון רוחי ומאמרי באדם ואעשה הדין למעלה (יפ"ת):

**הן לא עשו כו'**הבעל א"א כתב שצריך להיות הן לא עשו מדת הדין למטה אני עושה מדת הדין למעלה. וכן גרס רש"י וכן הוא גירסת הילקוט פרשה זו. ולפי גירסא זו כולה רב ביבי קאמר לה. וה"ק בשיטת רבי אליעזר פירש רבי מאיר לא ידון רוחי וזה במה שאמר הן לא עשו מדת הדין כו' ועי' ביפ"ת שמפרש לקיים גרסתנו:

בלא חכמת התורהפי' לפי שלא נהגו כמשפט התורה הגמור:

**ואין משים אלא דין כו'**מפני שלא שמו הדין הגמור לכן לנצח יאבדו:

**עוד איני דן כו'**פי' שלא ידון ויכבוש עוד מדת הדין מפני מדת הרחמים. אלא אדונם במדת הדין (מת"כ):

**ויאמר דור המבול כו'**ויהיה ה' דבק עם מלת לא ידון ופי' שאמר דור המבול הנזכר לעיל ה' לא ידון שכפרו במציאת ה' או בהשגחתו בעולם ואף דסיפיה דקרא רוחי באדם וגו' ע"כ דברי ה' הן. אין משיבין על הדרש:

**אבל אית דין כו'**סיפיה דקרא כי אתה עמל וכעס תביט וגו' שבור זרוע רשע וגו' (מת"כ):

לא שהיה כדאיוכדילפינן בפרשה כ"ט מהסמיכות נחמתי כי עשיתם ונח. ומ"ש ונח מצא חן. כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. לא קשה דהא והא גרמו דודאי לולי שהיה הגון בדורו לא תועילנו זכות משה לבדו (יפ"ת):

**שמשה עתיד כו'**יתכן לפי שמשה עתיד להנצל מן המים בזכותו ניצל גם אביו נח מן המבול (יפ"ת):

שנאמ' בשגםדל"ל בשגם לימא שהוא בשר אלא דרמיז למשה לא ידון רוחי באדם לאבדו לגמרי בשביל משה שיקבל התורה וכמ"ש ה' למבול ישב כו' ה' עוז לעמו יתן שבזכות התורה ניצול העולם על ידי נח מהמבול:

היה ק"ך שנהכמ"ש ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו:

שבע שמות נקראו להםהמורים על גבורתם. דכתיב בפרשה דברים האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים רפאים יחשבו אף הם כענקים והמואבים יקראו להם אמים. וכתיב תו התם רפאים ישבו בה לפנים והעמונים יקראו להם זמזומים עם גדול רב ורם כענקים. ובפרשת שלח לך כתיב ושם ראינו את הנפילים בני ענק. והכא כתיב הנפילים היו בארץ וגו' ועוד כתיב (דברים ב׳:י׳) והעוים. ודעת המדרש שמ"ש והעוים פירושו שהם עם גדול כענקים ועל כן ישבו בחצרים (ועיין ביפ"ת ובנזה"ק):

**גבורים כו' מוח קליתו כו'**פי' שנקראו גבורים בשיעור הגוף שמוח קוליתו (פי' המוח שבעצם הירך החלול) של אחד מהם היה נמדד י"ח אמה. ועיקר גבורת האדם ע"י העצמות והמוח. ומיהו אית ספרים דלא גרסי הכא כלל מלת גבורים וקאי ארפאים דבסמוך שנראו גבורים בשיעור הגוף שמוח קוליתו כו' והכרת פניהם ענתה בם על גבורתם (נזה"ק):

מנתרומיןפי' במוסף הערוך מחרידים ומטילים אימה:

מגיסטי מלחמהבל"י גדולים וראשי העם (מוסף הערוך) האחשדרפנים תרגום מגיסטרים:

ענקיםתכשיטין כמ"ש משלי א' וענקים לגרגרותיך:

ענקים ע"ג ענקיםשלפי שהיו רמים וגבוהים היו בעלי צואר גדול שיכולין לתת כמה ענקים לגרגרותם. אי נמי שהיו עשירים מאד כי איש זרוע לו הארץ (יפ"ת):

עונקים גלגל חמהפי' שהיו מרימים צוארם בגאוה נגד גלגל החמה ואמרו אין אנו צריכים וחפצים בזוהרך אלא תן לנו מטר ובפירש"י שהיו עושים חמנים ואלילים להוריד עי"ז את המטר כמעשה בעלי הצאב"ה:

**שצדו את העולם כו'**שעשאוהו שממה במבול ע"י הגזל והחמס ורציחה ושאר חטאים שעשו:

ושהוצדו מן העולםשנעשה שממה מן העולם במבול. ואע"פ שהראשונים כבר ספו תמו במבול. מ"מ גם אלו היו בדוגמת הראשונים:

**המד"א עוה עוה כו'**שפירושו מלשון חרבה מגזירת עי השדה כדפרש"י שם. וענינו שם שתהיה עטרת המלוכה חרבה ושממה:

שהיו בקיאים בעפרותהכיר כל אחד לאיזה זריעה הגון או אם אינו הגון לזריעה כנחש שמאכלו עפר ומכיר בחלוף העפרות:

לחויא אויאשאין קפידא בחילוף אותיות:

שהפילו את העולם בחטאםשחמסו וגזלו ועשו כל רע:

ונפלו מן העולםשנכרתו ונאבדו:

**ושמלאו את העולם כו'.**כדרך הזונות המפילים נפלים להסתיר קלונם:

**אחראי לא ילפון מן קדמאי כו'**דורש שהכתוב מתמיה שמאחר שנענשו דור אנוש היה להם לדור המבול ללמוד ולא למדו. ומ"ש שדור הפלגה לא למדו מדור המבול דורש מפסוק שלהלן בסוף נח ויולדו להם בנים אחר המבול כמפורש לקמן פ' ל"ח בהדיא:

מעמדת בחור כיוצא בוכלו' כמו הנואף. ודייק מדלא כתיב ויולדו מהן וכתיב ויולדו להן ללמד שילדו כמותן (נזה"ק):

גם בני בלי שםוס"ד נכאו מן הארץ והיינו דור המבול שנאבדו מן העולם. וכאן קורא אותם אנשי השם:

אלא שהשימולשון שממה. וכן שם לשון שממה:

אנשיםשנתפרשו שמותם. כלו' אלו דומים להאנשים הנקובים בשמותם במ"א:

**ומי שפירש מעשיהם כו'**וכאילו אמר המה הגבורים כו'. ומי פירש מעשיהם אנשי השם כו':

אילו לא בא איובפי' ספר איוב שנמצא בו סיפור הצלחת הרשעים של דור המבול שנאבדו מן העולם (נזה"ק):

אליהוא בן ברכאל הבוזיבס' איוב:

כל אורה שנא' באליהואהן פורש עליו אורו. על כפים כסה אור. ואורו על כנפות הארץ. יפיץ ענן אורו. ועתה לא ראו אור. מדבר בירידת גשמים. והוא מלשון כי טל אורות עליך שהוא מטר:

קשה היא המחלוקתשמ"ש אנשי השם ללמד על דור המבול שהיו בעלי מחלוקת נוסף על רשעתם וחלק לבם ונאשמו: