**מהו דכתיב לכן יכיר כו'.**ובדור המבול משתעי כמ"ש לעיל סוף פרשה כ"ו שאיוב בא לפרש מעשה דור המבול:

**אין הקב"ה כו'**ויכיר מעבדיהם פירושו יכירנו לאחרים שכשהקב"ה רוצה להפרע מהם יכיר מעבדיהם בתחילה לב"ד של מעלה. והפך לילה ע"ד והבאתי את השמש בצהרים. שהשי"ת מקדיר המאורות אצל הנענשים. והוא ההפוך שמהפך את יום ללילה:

אגלוגיןכתב המוסף הערוך שצ"ל אלוגין ופירושו בל"ר ספר זכרון אשר בו ישובח אדם או יגונה. ובערוך הביא אלוגלוגון ופי' שטר חוב ודין:

והקשיטןלשון קישוט והכנה (מת"כ):

**כך מתחלה וירא כו'**ולשון וירא הוא ג"כ פועל יוצא לאחרים. כלומר שהקב"ה הראה למלאכים כי רבה רעת האדם בארץ שקרא אגליגון שלהם:

**ואח"כ וינחם ה' וגו'**פי' שנהפכה מדת הרחמים למדת הדין ומשנהפך גם הרחמים לדין מאז ויאמר ה' אמחה את האדם שנגזר עליהם כליון גמור. ואח"כ בא עליהם הפורענות:

יעשה מדה למיםלעיל ריש פ"ה ע"ש:

ויאמר ה' אמחה את האדםוס"ד אשר בראתי מעל פני האדמה. וה"ק אמחה את האדם כדי להעבירו מעל פני האדמה כי בעבורו נדחו המים מעל פני האדמה:

אריות גסטריותובילקוט גרס חילות וגיסטריות. ועיקר הגירסא אהליות. והן כלי מצור:

**לא בדבור כו'.**ולכן כמו שבראתיו בדבור כן נאבדו בדבור בקוראי למי הים כדכתיב הקורא למי הים ודרשינן לה לעיל פ"ה במבול:

**א"ר ברכיה כו'**אשר בראתי דבק עם מעל פני האדמה כלומר אמחה במים את האדם אשר בראתי כו' שנברא מעפר האדמה כי המים ממחה העפר (נזה"ק):

אפי' אסטרובליןוז"ל המעריך אסטרובלין י"מ רחים התחתונה. ולא נהירא דא"כ היינו רחים ונ"ל שהוא הציר של ברזל שהוא מסבב את הרחים עכ"ל ולקמן פ"ל מביא ע"ז קרא דאיוב אבנים שחקו מים ופשט הכתוב שהמים שחקו את האבנים:

עפרו של אדה"רהאדם אשר בראתי פי' אדם יציר כפי:

לא קבילו מיניהכדאיתא בפרק חזקת הבתים א"ר בנאה נסתכלתי בשני עקביו של אדה"ר כו' הרי דעדיין קיים:

**אפילו לוז כו'**ולמד מסיפא דקרא ותקות אנוש האבדת זהו לוז של שדרה שהוא התקוה של כל האדם שממנו יחיה לעתיד:

לוזפי' עצם קטן כאגוז ועומד בסוף השדרה:

מציץמלשון ויצץ ציץ. צורך קיום לוז זה להראות אמתות התחייה לאנשים. שלפי הטבע היה ראוי שיפסד. אלא שה' עשה כן להורות שהגוף עודנו קיים לפני ה' ויעמוד לקץ הימין (יפ"ת):

טחנורבי יהושע את הלוז:

הסדיןחתיכת ברזל גדולה שמרדדין עליו מתכות וקורין לו קוואדלא בלע"ז:

**אמחה אני ממחה כו'**פי' לשון מוחה וממחה בלשון חכמים. והוא על ביטול והשבתת רצון אחרים. ופי' אני מבטל רצון בריותי ואין בריותי מבטלים רצוני:

ד"א אמחה את האדם אמר רבי אלעזרכצ"ל. (א"א) ור' אלעזר מפרש אמחה מחייה כפשטיה. על הדורות שנמחו לעולם. ואומרו אשר בראתי אשר עלה במחשבתי לבראתם. דמחשבה דקב"ה כמעשה חשוב (יפ"ת):

אוצרות בלוסיםפי' הערוך מלוכלכים ובני המדינה היו סבורים שהיו האוצרות מלאים כל טוב. אלא שבעל האוצר צר עין מלפתוח ומלהנות אותם מהם:

המאושרים שבהםפי' הטובים והמשובחים שבאוצרותיו. ודריש אשר בראתי מאושרים. והנמשל הביא הנבחרים מהתתקע"ד דורות וראו הכל רעתם. ואז אמר הקב"ה מעתה אמחה את האדם אשר בראתי (יפ"ת):

זו התורהוהתורה ניתנה בדורו של משה שהוא דור כ"ו שעשרה דורות מאדם עד נח ועשרה דורות מנח עד אברהם. וששה דורות מאברהם עד משה נמצא שנימוחו תתקע"ד דורות ונקראת התורה דבר כדכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה. כדמייתי בשוח"ט מזמור ק"ה:

זו המילהשניתנה לאברהם שהוא דור עשרים נמצא שנימוחו תתק"פ דורות. ונקראת המילה דבר דכתיב וזה הדבר אשר מל יהושע (שוח"ט):

זו המילהלאלוף שבדור למעולה שבדור כדתנן אלפא לשמן כצ"ל. ור"ל שבמסכת מנחות איתא תקועה אלפא לשמן. פי' עיר ששמה תקועה אלפא לשמן השמן שלה ראשון ומובחר לשמנים וז"ש לאלוף והמובחר שבדור וזהו אברהם:

רק רע כל היוםמשמע דוקא ביום ולא בלילה. ולא ס"ל מה דדרש לעיל פ' כ"ו גם בלילה לא שכב לבו:

**הוי חושבי כו'**מדבר על עשרת השבטים:

**אותן לא נשתייר כו'**מ"ט אותן שנמוחו במבול נמוחו הם וזרעם. אבל בעשרת השבטים נשאר להם שארית וכי משוא פנים יש בדבר:

**אלא בזכות כו'**אבל בדור המבול צפה הקב"ה שאין תוחלת בזרעם לעולם:

**הה"ד והנה נותרה כו'**האי קרא בירושלים איירי מ"מ מייתי ראיה כי מה שיציל ה' האבות הוא בזכות הצדיקים שעתידים לצאת מהם (יפ"ת):

מוצאים בנים ובנות אכ"כדקרא כתיב והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות הנם יוצאים אליכם. ודריש דהול"ל הנם מוצאים בנים ובנות אליכם. וחיה משמע שמוצאים להגלות מירושלים לבבל ולא היה צריך קרא להאריך. אלא דביציאת הצדיקים העתידים היא. וה"ק והנה נותרה בה פליטה בשביל המוצאים בנים ובנות. שהם הבנים והבנות הצדיקים שעתידים לצאת מהם (יפ"ת):

**עון בית ישראל כו'**ביושבי ירושלים מדבר והם שבט יהודה ובנימן. וקראם בית ישראל שגם הם בני ישראל (יפ"ת):

במאד מאדתרי זימני וה"ג במאד מאד א"ר תנחומא אית לן חורי (פי' פסוק אחר) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה כמו רגע ואותן לא נשתייר מהם פלטה וכו'. אלא אותה ההפוכה כמו רגע לא פשטו ידיהם במצות שנאמר לא חלו בה ידים ואמר רבי תנחום לא חלת יד ליד שלא פשטו ידיהם במצות. ברם אלו פשטו ידיהם במצות שנאמר (שם) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן כצ"ל (א"א) וכן הוא באיכה רבתי:

**אלא אותה ההפוכה כו רגע כו'.**ר"ל שהכתוב עצמו מספר והולך דרך שאלה ותשובה ואמר סדום ההפוכה כמו רגע ולא נשאר בה פליטה הוא משום שלא חלו בה ידים למצות. אבל אנו יושבי יהודה וירושלים ידי נשים רחמניות כו' כדמפרש והולך:

לא חלת יד לידמפרש לא חלו לא שיכנו כד"א על ראש רשעים יחול. כלומר לא שכנה יד העשיר ביד העני לעוזרו ולתומכו במתנותיו כמ"ש יד עני ואביון לא החזיקה וגו':

**ברם אלו כו'**אבל אלו יהודה וירושלים פשטו ידיהם במצות שנאמר ידי נשים כו' בשביל שהיו לברות למו ר"ל שעשו הבראה לאבל ולא היה להם מה ליתן לבניהם. נחשב להם כאילו בשלו ילדיהן. ועיין מ"ש באיכה רבתי:

בזכות גוי אחד בזכות וירא שמים אחדכצ"ל:

גוי שכרת בריתשמעמידים ג"צ הכורתים ברית בברית קדש ואמר אעפ"כ לא יעמוד להם זכות זה אלא לפי שעה. אבל לעתיד והאבדתיך מאין יושב (נזה"ק):

**משל כו'**דכתיב אמחה וגו' מאדם עד בהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה. לכך אמר משל כו' שגרמו להוציא את האדם לתרבות רעה. שמפני רוב טובה מבהמות ועופות וחיתו הארץ השמנים שמנו עבו ובעטו בהקב"ה:

וזה קייםבתמיה:

**רבי פנחס אמר כו'**טעם אבוד הב"ח עם האדם הוא לפי שלא נבראו אלא בשביל האדם. וע"ז אמר משל כו':

סיידהבסיד:

**כיירה כו'**ציורים בכתלים ובקורות:

ומפקיעלשון שבירה:

בחיצאותבמחציאות:

בכליותפי' כילת חתנים:

**הם הכשילו כו'**פי' הב"ח הכשילו את הרשעים. ומפרש כיצד הכשילום כד הוי צייד עופא כו':

**זיל ואשתמן כו'**פי' הצייד חזר והניחו ואמר לך השמן עצמך ואח"כ חזור ובא אלי. והעוף היה הולך ועושה כן ומפני זה שמנו עבו ובעטו בהקב"ה. וזה מייתי לראיה לרבי יודן דקאמר משל לפדגוג:

אם לא נכחד קימנובדור המבול משתעי. ומפ' קימנו מל' היקום אשר ברגליהם שהממון הוא היקום ומעמיד האדם על רגליו:

**שהיו רואים כו'**שהממון נקרא יתר כמו והניחו יתרם לעולליהם:

בלריות של זהבפי' במוסף הערוך בל"י לבנה קטנה והמעריך כתב בלריות פירושו כדורים:

נתכות באשכצ"ל שגם אש המטיר עליה' כדלעיל בפ' כ"ז:

אמר ר"עהכל קראו תגר על הכסף כלומר כל הנביאים כולם צווחו שעיקר הסבה הגורמת לחטאים הוא רוב הטובה המושפעת להם:

**על הכסף והזהב שיצא כו'**כמ"ש ז"ל שהירוד שבישראל הוציא תשעים חמורים טעונים כלי כסף וזהב ושמלות:

אלא למען יכרתדקאי על כספם וזהבם שהכשילום:

**כאינש כו'**כאדם האומר ימח שמו של פלוני שהוציא את בני לתרבות רעה. כך יכרת הכסף שהוציא את בני לתרבות רעה:

**הכל קלקלו כו'**דבחטאם מתו לפי שגם הם נזקקו לשאינם מינם. ואע"פ שאין להם דעת מ"מ יש להם יצה"ר והבחנה לרעה:

הטווספפא"ו בלע"ז:

אף הארץ זנתהנראה דיליף לה מדכתיב ותשחת הארץ הכוונה שבהשגחת ה' בעונם היה הארץ ג"כ מזנה ומקלקלת פירותיה (יפ"ת):

והיא מסקה זוניןזרעונים שחורים שנמצאים בין החטים. ואפשר שנקראו זונין ע"ש ותזנה הארץ (מת"כ):

**אילין זוניא כו'**אלו זונין הגדלין בין התבואה מן דור המבול הם. כי מאז התחילו להמצא בעולם שאז זנתה הארץ ונשאר כך טבע הארץ להוציא זונין מהחטים תמיד (יפ"ת):

**משפט דור המבול כו'**דבחדש השני בי"ז לחדש נבקעו כל מעיינות תהום רבה. ולשנה הבאה בחדש השני בכ"ז יום לחדש יבשה הארץ. התוספות הן י"א יום שימות החמה יתרים על ימות הלבנה:

נטלו דינםשכן משפט רשעים בגיהנום י"ב חדש כדתנן בפ"ד דעדיות:

**ואין להם חלק לעוה"ב.**כצ"ל וכן הוא בספרים המדוייקים (יפ"ת ונזה"ק) וכן הוא בפ' חלק:

דאמר ר"יבעל המדרש קאמר לה. כלומר דהא דקאמר שנטלו דינם היינו משום מ"ש כל טיפה כו' (יפ"ת):

בעת יזורבו נצמתובדור המבול מדבר:

זריבתם לחלטנית היתהופ' הפ' בעת יזורבו שזב עליהם המטר כמו מן המרזב. נצמתו שנחלטו לאבדון עולם (לפי שהיה זב המטר עליהן בחליטה וברותחין) כמ"ד לצמיתות לחלוטין ועיקר הלימוד של החמימות מסיפא דקרא בחומו נדעכו ממקומם בחומו בחמימות:

**גם אהבתם כו'**מייתי האי קרא לראיה דבני המבול אין להם חלק לעוה"ב. והאי קרא בדור המבול מתפרש. דלעיל מיניה כתיב והמתים אינם יודעים מאומה ואין להם שכר עוד כי נשכח זכרם. והיינו דור המבול שנמוחו מן הארץ בלי זכרון (יפ"ת):

**על דברת בכל כו'**לזה העתיק על דברת לומר שבי"ת בכל בי"ת הסבה. וענינו שעל סיבת העבירות שעשו בעוה"ז אין להם חלק לעוה"ב (יפ"ת):

ונח מצא חן אתמהאכי נחמתי כי עשיתם משמע דיצירת האדם בכלל שלא לצורך והיכי קאמר תו ונח מצא חן על כן דורש שגם נח בכלל כי נחמתי ורק נח מצא חן בתורת חסד לקרבו אצלו. והיינו בזכות תולדותיו הצדיקים העתידים כדלקמן סוף פרשה כ"ט (נזה"ק):