**קץ כל בשר וגו'**כי מלאה הארץ חמס:

החמס קם אתמהאדקס"ד דקם הוא לשון תקומה. וע"ז קמתמה כי אין הרשע מצליח בחמס אלא לפי שעה ולאחר זמן הוא וממונו אבד. ולכן אמר דודאי אינו קם. ואם הוא קם למטה רשע לחיובו של רשע:

**לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם.**סיפא דקרא. ומפרש לא מינהון החמס קם. ואמר לא מהם ר"ל לא מנהון עצמם וזהו בין אדם למקום. ולא מהמונם ר"ל שיש אנשים רשעים שהם זכאים בין אדם לחברו. ויש בהם תועלת לקיום המדינה אף שאינם כשרים בעבודת ה'. לזה אמר ולא מהמונם זהו בין אדם לחברו. וכדמפרש ולא ממונם. שלא עשו חסד זה עם זה בממונם. ולא מהמהם ולא מן תמהתהון. פי' פרי ועלין. ע"ד נפלה תמהתה דפ' אלו טרפות. וכלומר צאצאיהם וזרעיהם הנמשך מהם. והכוונה שהחמס קטרג לומר שחטאו בכלם לה' בין אדם למקום והיינו בגופם. ובין אדם לחברו היינו בממונם. ובמעשיהם שלא היה להם זרע כשר. ולכן ראוי לאבד כולם גופם וממונם וזרעם:

**לא נה בהם לא נח בהם.**דורש לה בחילוף ה' בח' מלשון נחת. וכמ"ש לא היה לשום בריה נחת רוח מהם ולא היה להקב"ה נחת רוח מהם. כלומר שהיו רע לבריות ורע לשמים:

**לא נח בהם כההיא דאמר כו'.**הוא ד"א ולא נה בהם לא נח מהם. דרמיז ביה על נח שגם הוא לא היה ראוי בהם. וכהא דאמר ר' אבא בר כהנא ב"כ נחמתי כי עשיתים ונח אפילו נח שנשתייר מהם אינו כדאי אלא שמצא חן. ומשום דקאמר החמס קם למטה רשע דמשמע שהחמס קם לקטרג עליו. ועי"ז נפרע ממנו גם על שאר עונות. לכך מסיק ואמר ולפי שהיו שטופים בזימה נימחו מן העולם. אבל על הגזל לא נתחייבו כליה אלא שע"י קטרוג הגזל נתקרב קיצם (נזה"ק):

**בין שורותם יצהירו כו'**עד ולפי שהיו שטופים בגזל ובזימה נמחו מן העולם. כתב היפ"ת שבס' כ"י לא גרס הכא אלא ולפי שהיו שטופים בגזל. ולא זימה. וכן נראה לי עיקר. וביאור מאמר זה בין שורתם שורת הגפנים של ענבים של אחרים דרכו יין ביקבים קטנים לשתות היין החמוסים כפי צרכם לרוות צמאם. ואמר עוד אף אם יקבים גדולים דרכו משלהם עצמם אעפ"כ ויצמאו. לפי שהיתה מארה מצויה בעמלו של רשע. וזה היה סמוך למבול. אבל מקודם לכן מילא בתיהם כל טוב. עכ"פ ממילא שמעינן מהאי קרא שהיו שטופים הרבה בגזל (נזה"ק):

**שנאו בשער מוכיח.**לעיל מיניה כתיב הקורא למי הים וישפכם דהיינו מבול. דריש להאי קרא דשנאו בשער מוכיח ג"כ במבול ר"ל בנח שהוכיחם. והזכיר להם חטא דור המבול ועונשן לומר שגם הם שחטאו כמותם יענשו (יפ"ת):

דהוה אמר להוןנח אמר כן לבני דורו:

**מי שקולו שובר ארזים כו'.**מדכתיב שם המבליג שוד על עז דייק שהיה מוכיחם איך יניחו ה' התקיף. ובזה אמר להם תוכחת מוסר נפלא על מה שמורדים בו יתברך להשתחוות לעץ יבש:

**ולפי שהיו שטופים בגזל כו'.**דכתיב התם יען בושסכם על דל וגו' דמשמע שע"י הגזל נתמלא סאתם לקרב פורענותם כדלעיל:

**מרוב עשוקים כו'**כי חמס הוא לשון צער ומריבה כמו חמסי עליך. וממילא גם באונאת דברים יפול לשון חימוס. ולכן אמר כי מלאה חמס שקצתם נכשלו בזה וקצתם נכשלו בזה. וכדי לבאר זה מייתי הא דכתיב מרוב עשוקים וגו':

אלו הנעשקיםשהעושקים יזעיקו את הנעשקים. שהם זועקים על דבר חמוס ממון אשר עשו להם:

אלו העושקיםשהם זועקים ג"כ על הנעשקים על דבר חמוס דברים אשר עשו להם אף מה שלא היה נוגע לענין הגזל וחמס. והיינו דקאמר אלו רבים על אלו וכו' כלומר אלו מריבים על אלו עבור חמוס ממון. ואלו מריבים על אלו מפני חמוס דברים (נזה"ק):

עד שנחתם גז"דכי אין העולם מתקיים אלא בשלום. והמחלוקת גורם חורבן העולם ועל זה אמר ולפי שהיו שטופים בגזל כו' כי החמוס ממון גורם ג"כ חמוס דברים עד כי מלאה הארץ חמס ומריבה וכאמור:

הגיע זמנן ליקצץדרש קץ מלשון קציצה. וכן קוצים דהיינו בתה. ודריש הגיע קטיגוריא שלהם לפני. ומסיק כל כך למה כי מלאה הארץ חמס מפניהם שע"י חמס נתעורר הקטיגוריא עליהם לקרב פורענותם מיד:

חמס שאינו ש"פבכלל חמס גם פחות מש"פ אבל גזל אינו אלא ש"פ והכא דכתי' ותמלא הארץ חמס משמע פחות מש"פ:

**וכך היו אנשי דור המבול כו'.**פי' בפרהסיא בהסכם כולם:

**שא"י להוציא ממנו בדין.**שהקילה תורה לפי שנתן למחילה כדאי' בפד"מ:

עשיתם שלא כשורהשמדת הדין הישרה לגמרי שלא יקח אחד מחבירו אפילו פחות מש"פ. לכן אף אני אעשה עמכם שלא כשורת מידתי שדרכי לרחם בדין. אבל אתכם לא אתן לרחמים כלל:

**הלא נסע יתרם בם.**פי' שיאבד יתרון ממונם במותם (הראב"ע):

בלא חכמת התורהשדרך התורה להיות הכל בשיעור ומדה. אך עמכם יתנהג בלא שיעור ומדה רק בכליון חרוץ:

חמס זו עכו"םדכי מלאה הארץ חמס משמע שהגזירה היתה על הגזל ומדכתיב כי השחית כל בשר משמע עכו"ם וג"ע דמיקרי השחתה כדאי' בפרק ד' מיתות. לכן אמר דחמס ד' אנפי משמע (יפ"ת):

**חמס זה עכו"ם שנא' (יחזקאל ח׳:י״ז) כי מלאו את הארץ חמס.**כצ"ל (יפ"ת) ושם מיירי בעכו"ם דכתיב קודם זה והמה משתחויתם קדמה לשמש וגו':

**חמסי ושארי על בבל.**שארי הוא עריות שאר בשר. ופי' חמס שעשה לי בבלי. ועריות שעשה לי בבל וכמ"ש נשים בציון ענו וגו' ומה שם חמס שיש בו שאר אף כאן חמס שיש בו שאר (יפ"ת):

**אפילו ג' טפחים כו'**ואת הארץ פי' עם הארץ:

פדגוגאומן המגדל:

ירדהלשון רידוי ויסורים:

ומחבל לארעא עמהוןוזהו הנני משחיתם עיקר ההשחתה בהם והארץ עמהם:

בג' נתפרשעיקר הדרשה על מקומות שלא נתפרש שמאחר שבאיזה מקומות פירש א"כ אף במקומות שלא פירש בהכרח לומר שלא בא לסתום אלא לפרש וכמו שיתבאר:

דאעין דקדרינוןבלשון יוני ורומיי עץ שטים. וכן תרגום עצי גופר דאעין דקדרוס (מוסף הערוך) והיפ"ת כתב דקדרינון שם מקום. והוא הרי אררט טורי קדרוס והעצים הנמצאים במקום הזה נקרא גופר:

גלבין דטינריכך התרגום של חרבות צורים. ופי' גלבין אזמל. טינרי סלע קשה (מת"כ). והטעם שצוה בצורים משום שהיו בדרך מקום סכנה. וברזל אינו מרפא מהרה (יפ"ת):

שרף ולא נתפרשממה יעשה השרף:

זה משהכלומר שזה יצדק בו:

על הלשוןבירושלמי ספ"ב דר"ה אמר משה עיקרו לא נחש הוא. כלומר אף השרף עיקר שם המין הכללי הוא נחש דשרפים תואר לנחשים:

בלה"קדכיון דשם נחשת נופל על לשון נחש ועשה כן ע"פ מה שאמר לו ה' עשה לך שרף על כרחך שדבר ה' למשה בלה"ק היה. כי אין נופל שם נחש על שם נחשת אלא בלה"ק:

העולם נברא בלה"קכלומר לשון האדם בתחלת הבריאה. ומדור הפלגה נמשכו יתר הלשונות כי שם בלל הקב"ה שפתם:

גיני אנתרופי נבראכולם איש בלשונות מחולפות. ואין קורין בלשונות אלו הנקבה. גיניא. אנתרופי. גברתא. אבל בלה"ק נמצא שהזכר והנקבה נקובים בלשון אחד איש ואשה. למה שהלשון נופל על הלשון ששם אשה נגזרה מלשון איש. מזה נראה שבלה"ק היה מדבר (יפ"ת):

קילין ומדוריןפשפשין וחדרים לכל בעלי חיי' שכל המדורות איקרו קנים כמו שהקן מדור לעוף. ומ"מ דריש מה הקן הזה מטהר כו' מדאפקיה בלשון קנים (יפ"ת):

מה הקן הזה מטהרכדכתיב ב' צפרים חיות טהורות:

מטהר את המצורעלא נקט זבה ויולדת. דאין טהרתן על חטא כשל מצורע דנגעים באים על עון. וטהרת נח נמי מחטא היה:

תיבתך מטהרתךמאיזה עון שהיה בידו דאין צדיק בארץ וגו' וכ"ש למ"ד שהיה מקטני אמנה. וטהרתו בתיבה היינו בעמלו שטרח במעשיה ובפרנסת הב"ח בה י"ב חדש והיותו אסור וחבוש בה י"ב חדש (יפ"ת):

**וכפרת אותה וגו' מבית ומחוץ בכופר.**וכופר היינו זפת דזפתה לתיבה בזפת מבית ומחוץ והתם לא זיפתה אלא מצד אחד ומצד אחד בחמר:

**ע"י שהיו המים תשים.**כלו' רפים שלא היו רק מי היאור היה די בזפת מצד אחד לעכב המים. וחמרה מבפנים שלא יריח ריח זפת וזפתה מבחוץ לעכב המים. אבל נח הוכרח לזפותה מבית ומחוץ לחוזק המים ואע"פ שהיה ריח זפת (יפ"ת):

זה וזהשהיה יכול לכתוב זה וכתב וזה וי"ו יתירא לרבויי שעתיד אחר למוד במדה זו הה"ד האורך אמות במדה הראשונה אמות ס' ורוח אמות כ' כצ"ל ולא מפרש מאי היא. אלא דהיינו מדת התיבה שהיא מדה הראשונה של האמות הנזכר בתורה. ולפי שאמה מדתה משונה פעמים בת ו' טפחים ופעמים בת ה' ופעמים בת ו' ואצבע. לכן אמר כמדת אמת נח (יפ"ת):

**ולמה הוא קורא אותה אמה תביקין.**בערוך הגירסא ולמה היא תביקיון. ופירש המוסף ולמה אמר הראשונה. ותירץ היא תביקיון כלומר אמות של בנין בית שלישי תהיה באמות תיבת נח. ותבקיון פירושו דבר של תיבה עכ"ל. ולפי גירסת הספר תביקין הוא נוטריקון תיבת קינין נח. וקאמר שהיו מתביאות בה פי' משוויות. שמשוה אמות בית המקדש לאמות הראשונות. ולפי גירסתנו למה הוא קורא אותה אמה תביקין. כל המאמר קושיא היא. שהיו קורין לאמה שמדדו בה הבית תביקין (רש"י). ומתרץ רב הונא על שהיתה מובאת כצ"ל ומובאת פירוש בינונית כדתנן בפ"ו דנגעים כעדשה מובאת פי' בינונית. ועל שם כך נקרא תביקין לפי שהיא בינונית שהיתה מששה טפחים:

**למדתך תורה כו'**כלומר שלכן נכתבה מדה זו ללמד דרך ארץ (יפ"ת):

בפקודך אשיחהשאשיחה במילי דעלמא ע"י תורה ואשתעשע במילי דעלמא ע"י דברי תורה. והיינו דרך ארץ:

בלמיןבחוף הים:

אחד מששה בארכהכמו בתיבה שהאורך ג' מאות אמה והרוחב חמשים אמה אחד מששה בארכה. והגובה שלשים אמה אחד מעשרה בארכה:

לא מפרשיםמלשון הפרשה וחילוק שאלו החכמים לא הפרישו דעותיהם ולא חילקו. רק ר"א ור"ל מחלקין:

חלון וצהרמלשון צהרים על האור. או שהצד"י מתחלף בז' מלשון זהר והיינו על החלון שמביא אורה לבית:

מרגליותהיא אבן טוב המאיר כמ"ד שלא שמשו המזלות כל י"ב חדש של המבול. או ס"ל שלא היה צדיק גמור ולא היה ראוי לראות דרך החלון במפלתן:

**לא היה צריך לא לאור החמה.**להכיר שהוא יום. וללבנה להכיר שהוא לילה. ואיידי דנקט אור חמה ביום נקט לבנה בלילה (יפ"ת):

ובשעה שהוא שוקעכי אור החמה גדול מכל אור על כן כל מאורות כהים בעוד אור החמה בעולם וסובר שלא שבתו המאורות במבול:

היה יודע שהוא יוםשהוצרך להבחין בין יום ובין לילה לדעת לפרנס הבעלי חי שיש שאוכל בב' שעות ביום ויש בב' שעות בלילה כדאי' בירושלמי פ"ק דפסחים ובתנחומא (יפ"ת):

**עריקין כו'**רצים ובורחים היינו מפני חיל במערה:

גונדאחיל:

בוטיטהמערה (ערוך):

**ש"ס קילין היו בה כו'.**קילין פירש במוסף הערוך בל"ר שם כללי לחדר קטן ובפרט מיוחד החדר לדבר מאכל ומשתה. וכתב היפ"ת שהעיקר כפי גירסת הערוך. והכי גרסינן ר' יהודה אומר שלש מאות ושלשים קילין היו בה. הקיל עשר אמות על עשר אמות וכו'. ר' נחמיה אומר תשעה מאות קילין היו בה וקיל שש אמות על שש אמות וכו'. על דעתיה דר"י ניחא. על דעתיה דר"נ לא ניחא. א"ר נחמיה כאמתא מלמטה כך אמתא מלמעלה ר"י אמר כמין קומרטין היתה והיה משקיף בה ועולה כו' עד שהעמידה על אמתא שנא' ואל אמה תכלנה וגו'. וכן מוגה בספר ישן. ובזה יבא הכל על נכון. והוא דר"י ור"נ פליגי בתרתי. חדא דר"י ס"ל קיל היה עשר על עשר. ור"נ ס"ל שכל קיל היה שש על שש. ותו דר"י ס"ל שבמדור העליון היה מקצר ועולה עד שלא היה בה כי אם ג' שורות של קילין וממילא לפי חשבונו סך הכל הוא ש"ל קילין. ורבי נחמיה ס"ל שגם במדור העליון היה שוה לתחתון והיה לפי חשבונו תשע מאות קילין. ואהא קאמר ע"ד דר"י ניחא משום דכתיב ואל אמה תכלנה מלמעלה. אבל לר"נ דאמר שהמדור העליון היה שוה לתחתון מאי ואל אמה תכלנה מלמעלה. ומשני דר"נ אמר כאמתא מלמטה כך אמתא מלמעלה. כלומר הא דכתיב ואל אמה תכלנה מלמעלה הכי פירושו באותה אמה שהיה משער ומודד למטה בה עצמה היה מודד ומשער גם למעלה שהיו כל המדורים שוים במדה. ור"י אמר כמין קומרוטין היתה והיה משקיף בה ועולה וכו' כלו' מדור העליון היה משופע ועולה כמין כיפה עד שלמעלה היה רחבו אמה. ולא התחיל השפוע אלא במדור השלישי מלמעלה כדרך הבנינים (נזה"ק):

ועתהאבאר לך בשם הערוך פירוש הדברים שרבי יהודה ס"ל שרוחב התיבה שהיתה חמשים אמה ד' קילין היו בה ברוחב. והן מ' אמות. ב' קילין שהיו באמצע אחורי הקילין היו מדובקים. ולפניהם היו ב' פלטיות אחת מכאן ואחת מכאן כל אחת רחבה ז' אמות. ומצד אחד של פלטיא קיל אחד. וכן קיל אחד מצד פלטיא האחרת. ועלו בין הקילין לפלטיות מ"ח אמות. וב' אמות לצדדים עולין נ' אמה. פירנסתה רוחב התיבה. אורך התיבה ש' אמות תעלה שורה אחת של שלש מאות אמה שלשים קילין. שהרצועה של קיטונות באורך התיבה מראשה לסופה זו בצד זו ואין ביניהם הפרש כלום. וכבר פירשנו ד' קילין היו ברחבה וכל שורה היתה שלשים קילין וד' פעמים שלשים יעלו מאה ועשרים קילין תחתיים. וק"ך קילין השניים יעלו ר"מ. שלישים העליונים לא היו אלא שלש שורות שהיה מיצר ועולה ולא היה רוחב התיבה אלא מ' אמות. ושלשה שורות עולין תשעים. ור"מ. הנה ש' מאות ושלשים קילין לדברי ר"י. ר"נ אומר תת"ק קילין היו בה. קיל ו' אמות על ו' אמות. וששה פלטיות של ארבע ארבע. קיל מכאן וקיל מכאן ושתי אמות לצדדין. פי' רוחב התיבה נ' אמות. ושש שורות של קילין היו שם וכל קיל שש אמות ועולין ל"ו אמות. וג' פלטיות של ד' ד'. וב' אמות לצדדים. עולין חמשים. וכיצד נעשין אלו ששה קילין ברוחב התיבה. ד' חדרים באמצע התיבה. שנים לבד דבוקים מאחוריהם ושנים לבד דבוקים מאחוריהם. וביניהם פלטיא של ד' אמות וחדר מכאן ומצד הב' וביניהם פלטיא של ד' אמות. וחדר מצד ב' האחרון וביניהם ד' אמות רוחב הפלטיא. וב' אמות מצידי קילין היחידים. פירנסתה רוחב התיבה. אורך התיבה ש' אמות וכל קיל שש אמות ששה פעמים חמשים עולין ג' מאות נמצאת השורה של קילין חמשים קילין זה בצד זה מדובקים ואין ביניהם הפרש והיו שש שורות בתיבה כל אחת חמשים עולין שלש מאות. וכן שניים וכן שלישים עולין תת"ק עכ"ל. אבל קשה למ"ד בסמוך סי' י"ד תחתיים לזבלים למה לי קינים ומדורים למטה. וכן בהיפך למ"ד זבלים מלמעלה אין צריך קינים ומדורים למעלה. ושמא יש לומר דלאו דוקא קינים ומדורים ממש קאמר בכולהו. אלא הכי קאמר שהיה שיעור מספיק לעשות מהם קינים ומדורים בשיעור הנזכר לכל חד כדאית ליה (נזה"ק):

קמרוטיןפרש"י והערוך שפוע ועגול כמין כיפה:

משקיףלשון שפוע:

טרקליןאבל ספינה לא מצי מימר. דמשפט פתחיהן מלמעלה (יפ"ת):

עשר על עשרדפחות מעשרה על עשרה לא חשיב טרקלין ואין להקפיד עליו (יפ"ת):

מן הצדדנוי הטרקלין שלא יהיה הכותל פגום באמצעו (יפ"ת). ורש"י ז"ל פי' שהפתח באמצע יחזיק יותר מאויר הבית שבפנים:

תחתיים לזבליםבפרק חלק גרס עליונים לאדם. אמצעיים לבהמה וחיה. תחתונים לזבל ע"כ. ועיין נזה"ק:

כיצד היה עושהאיש מחליפין בעי היאך ישים הזבלים בעליונים שלא יפלו על השניים דרך הארובה שהעלם. ומשני שמן הצד דהיינו אצל דופן התיבה או בקרן זוית עשה כמין קטרקטין והוא מחיצת קרשים בהקף פי הארובה והיה פתוח מצד אחד כבית שער. ומשם היה מעלה הזבלים ודוחה אותם כלפי פני אחורי המחיצה. וע"י שלא היתה הארובה באמצע היתה המחיצה מעכבת שלא יפולו (יפ"ת). וטעמיה של המד"א עליונים לזבלים ולא בתחתון. שלא יעלה הריח רע:

פוססןבל"ר פועל החופר (מוסף הערוך):

**תעשה אף היא כו'**דייק מדה"ל למימר תעשיה ביו"ד וכתיב חסר קרי ביה תֵעשהבציר"י שנעשית מעצמה כדדרש בתנחומא גבי מנורה דכתיב בה תעשה את המנורה (יפ"ת):

היתה מסייעתא"ע דרך נס. כי נח לבדו לא יוכל לכוין כל המלאכה:

הנני מסכיםיתורא דאני דריש שר"ל גם אני מסכים עם אותן המלאכים הראשונים שהיו אומרים מה אנוש (רא"מ):

מים היומשום דאי אפשר לפרש המבול מים. המבול של מים. שלא תבא ה"א הידיעה במלה הסמוכה. לכן פי' המבול אחר שכבר היה מים:

יצמוקשיתום כחו וינוס ליחו מלשון שדים צומקים. וללמדנו בא שמלת יגוע אין פירושו כמו ויגוע ויאסף אל עמיו שלא נאמרה אלא אצל הצדיקים:

מפני הפירותשהברית בכ"מ הבטחה על מה שאין בידו לעשות. לכן אמר שהבטחה היה על הפירות שלא ירקבו ולא עוד אלא שלא יתעפשו. ולא עוד אלא שלא יכמושו כצמחים ששינו (יפ"ת):

**אחד מהם נותן כו'**שהיו כל כך גבורים שאחד נותן רגלו על התהום וסותמו וידו על החלון מלמעלה בחלוני רקיע שנבקעו לירידת מי המבול וסותמה. ועל כל זה כשהיו באים ליכנס לתיבה להשחיתה רגליו מתערטלות פי' מתבטלות (יפ"ת). ורש"י פי' נכוות מחמימות המים. והמעריך פי' משתמטות ומחליקות:

**יחוללו מתחת מים ושוכניהם.**הם גבורי דור המבול כדלעיל פ' כ"ז. ואחזתם חיל מתחת מים שהתגברו המים מתחת לדחות רגליהם מן התהומות:

הה"ד שאגת אריהלעיל מיניה כתיב זכר נא מי הוא נקי אבד. דנח שהיה נקי נמלט ודורו נאבדו והאריות שהיו שואגים על נח נתקהו שיניהם ואפשר הכוונה על רשעי הדור:

שיניו קהותכלומר שנפל לבו וגבורתו:

נגר הייתאל תחשוב אחר שבניתי לך תיבה אם תכנס לתוכה תנצל בטבע. שאינך אלא אומן לבנות אך ליכנס לתוכה אילולא בריתי שהיתה אתך לא היית יכול ליכנס לתיבה כפי הטבע. שהיו בני הדור משברים את התיבה כרגע באפם:

לכשתכנס אל התיבהשהוצרך לברית בכניסתו לתיבה שאלמלא הברית לא היה יכול ליכנס לתיבה (נזה"ק):

**נאסר לו כו'**כדאיתא בתנחומא סדר זו שלא יהא הקב"ה עוסק בחורבן עולם והוא בונה ועוד מפני שהעולם שרוי בצער. ובפרט צער המיתה. ולכן אף שבני נח היו חשוכי בנים מ"מ היו אסורים (יפ"ת):

צא מן התיבה אתה ואשתךלקמן פל"ד סי' ד' וריש פל"ה ע"ש:

אם ראית חוסרכצרות חרב ודבר או חסרון כיס שהוזלו המעות שזה קשה מרעב כדאיתא בפרק הספינה. וכן בכפן דהיינו רעב ראוי להצטער ולהיות גלמוד:

בא לעולםשאפילו לא יהיה בך יש להצטער עם הרבים:

כאילו היא גלמודהכלו' נהוג עם אשתך כאילו היא בנדות. ובמס' ר"ה דף כ"ו אמרו נוטריקון גמולה דא מבעלה:

בטרם תבוא שנת הרעבכלומר אבל אח"כ לא שמש:

אפי' רוחותמכל החי לרבות רוחות ושדים שאין להם בשר אלא החיות לבד שבאו ג"כ לתיבה שגם הם מתים כבני אדם כדאי' בפ"ב דחגיגה:

ולא נברא להם גופיםכלומר שגופם אינם ניכר לחוש:

ראם לא נכנסשהוא גדול ולא תכילנו כל התיבה. אבל גוריו דקטנים הם נכנסו:

לא הוא ולא גוריושגם הם לא תכילם התיבה. וכמבואר בזבחים פרק פרת חטאת:

אלא קשרו בתיבהכדי שיהיה שט והולך על פני המים עם התיבה ולא יכסוהו המים במצולה. ועוד כדי שיושיט לו נח מזונו בעתו (יפ"ת):

והיה מתלים תלמיותשע"י שהיה מתנועע עם התיבה על כרחו. היה תלמים תלמים בארץ מרוב כחו. ואמר כמן טבריא לסוסיא. כי טבריא יושבת בעמק וסוסיא רחוקה מטבריא מיל והוא עמק גדול:

**התקשר ראם בתלם כו'**התקשור אתה בכחך ראם כמו שקשרו נח במצות ה' אם ישדד עמקים אחריך כמו ששדד עמקים אחרי נח:

וגעת אמואמו של אותו ראם צעקה ממדבר וירד הראם אל המדבר:

אל תקבלהשהוא עזות והשחתת דרך ודרש זכר ונקבה זכר אחר נקבה:

**רוב מכנסו דבילה.**בא לפרש דברי ר' אב"כ שרוב מכניסו דבילה לפי שהוא מאכל אדם ומאכל רוב הב"ח:

**רוב מכניסו דבילה.**ר"ל אמר הכניס עמו זמורים לפילים חצובות לצבאים זכוכית לנעמיות. ראב"כ אמר הכניס עמו זמורות לנטיעות. כצ"ל וכן הוא לקמן פ' ל"ו סי' ד'. ור"ל שרבי לוי פליג ואמר הכניס כו' כלו' שהכניס מזון מיוחד לכל מין ואפילו לפילין וצבאים ונעמיות דלא שכיחי בישוב לכל אחד הצריך לו. והיינו דכתיב מכל מאכל אשר יאכל:

זמורות לפיליםזמורות של גפן להאכילם לפילים. וכן חצובות להאכיל לצבאים. וכן כולם. חצובות מין עשבים שנקרא אדרא ובו תיחם יהושע ארץ ישראל:

**זמורות לנטיעות כו'**למר כל מאכל דקרא דוקא לצורך זרעים. ולמר לצורך מאכל בתיבה נמי (יפ"ת):

לנטיעותלכשיצא מן התיבה יטע מהם כרמים וכן יחורים הם הענפים מן התאנים ליטע מהם תאנים. וכן גרופית הם הענפים מן הזיתים לנטוע מהם זיתים:

דבר שהוא לך ולהםדהיינו דבילה שהוא מין אחד שהוא מאכל לו ולהם. ועל דעתיה דר' לוי שלכל אחד מין מיוחד פי' לך ולהם אתה עיקר כו' שמתחלה תשתדל בכנוס מאכלך. ואח"כ מאכל הב"ח. שאתה עיקר להם:

**אין אדם כונס כו'**כלו' למדתך התורה דרך ארץ שלא יכניס אדם דבר אא"כ צריך לו:

**זה שיכוין לעשיית התיבה.**פי' זה שיכוון ושייך על עשיית התיבה. דהא אח"כ נאמר ויאמר ה' אל נח בא אתה ואשתך וגו' ש"מ דעדיין לא בא אל התיבה. אלא על כרחך זה בנין התיבה: