**ר' ישמעאל אומר הצדיקים כו'.**כצ"ל ותיבת בזכות מיותרת וכן בויק"ר פ' כ"ז ליתא:

ר"ע אומר אלו ואלו מדקדק עמהםמדקדק עם הצדיקים כו'. כצ"ל ול"ג עד תהום רבה. וכן הוא בויק"ר פ' כ"ז. ור"ל שדרש צדקתך כהררי אל לשלם שכר מצוות קלות בין לצדיקים בין לרשעים לאלו בעוה"ז ולאלו בעוה"ב. וכן משפטיך תהום רבה לאלו בעוה"ז ולאלו בעוה"ב (הרד"ל):

**וגובה מהם מיעוט מעשים.**ומה שנמצא קצת צדיקים טוב להם בעוה"ז אע"פ שאין ספק שקצת חטא בידם. וקצת רשעים בלי שום השפעת טובה בעוה"ז אע"פ שיש בידם קצת מצות. זו משאלת מפני מה צדיק ורע לו צדיק וטוב לו כו' והדברים עתיקים (יפ"ת):

**א"ר לוי כו'**בויק"ר פ' כ"ז ובמ"ר הגירסא ר"מ. כי רבי לוי הוא אמורא:

**משל את הצדיקים בדירתן כו'**המשיל ודימה את שכר הצדיקים לדירתן. כמ"ש ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם. כי בהרים הוא אויר טוב ויפה. כן רמז הפלגת הצדקה הנעשית להם כהררי אל:

ואת הרשעים בדירתןוהמשיל הפלגת עונש הרשעים לעומק התהום כדמיון דירתם בגיהנם בתהום רבה:

הובלתי כתיבכלו' הרי הוא כאילו כתיב (הובלתי שאותיות אהו"י מתחלפים) והוא לשון הולכה שמוליכן לגיהנם וכדמסיק הכא הובלתי רשעים לגיהנם. ועיין שיר רבה פ' י"ד:

מסרס קראצדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה. מה הרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם. כך הצדיקים נכבשים על הפורענות שלא תצא ותשרוף העולם. מה הרים הללו אין להם סוף אף הצדיקים אין להם סוף למתן שכרן. ומה הרים הללו נזרעים. כצ"ל (יפ"ת) וכן איתא בויק"ר פ' כ"ז:

**מה הרים הללו אין להם סוף.**כלומר שגבוהים הרבה:

**מעשיהם של צדיקים עושים פירות כו'.**עי' בויק"ר דלשון המדרש מבורר יותר ושם נתבאר:

**וחמא תמן כו'**ראה שם עמודים שהיו מכוסים בטפיסין צ"ל בטפיטין בלע"ז. וז"ל מוסף הערוך פי' בל"י ורומיי מכסה מרוקם עשוי לכסות הכתלים או למכסה סוסים:

יקרשושלא יהיו נקרשים מחוזק הקור:

מסכןעני:

מכריךהיה כורך א"ע במחצלת של קנים. וי"א בחצי מרדעת שמכסין את החמור:

**הן דיהבת כו'**היכן שאתה נותן טובה אתה נותן בשפע ובמלוי:

**הן דמחיית כו'**היכן שאתה מכה אתה מכה בכח ובגאות. גיית לשון גודל וגיאות:

ושלח ליה אלכסנדרוסשלח למלך קציא שיבא אליו:

**נפק ליה כו'**יצא והיה טוען ונושא לו מנחה חתיכות של זהב העשוי בדמות לחם בתוך קערות של זהב. ורמז לו בזה כי הוא נבהל להון בבואו עד אחורי הרי חושך לצבור כל כסף וזהב שבעולם כלחם הנאכל (נזה"ק):

ולא היה לך מה מיכולוכי לא היה לך מה לאכול בארצך שבאת למקום הזה. א"ל לא באתי רק שאני רוצה לידע היאך אתם דנין. באשר שמעתי שאתם מחזיקים בעמוד הדין והצדק באתי הנה לשמוע יותר דינכם וצידוק משפטכם:

**יתיב גביה כו'**היה יושב אצלו יום אחד בא אדם אחד והיה קובל על חבירו לפני המלך. ואמר זה האיש מכר לי אשפה כלומר חורבה. ומצאתי בתוכה אוצר ממון:

**ההוא דזבין אמר כו'**זה שקנה החורבה אמר החורבה והאשפה קניתי והאוצר לא קניתי ואיני חפץ לקבלו מפני עונש הגזל:

**וההוא דזבן אמר כו'**וזה שמכר האשפה אמר האשפה ומה שבתוכה מכרתי לו ואינני חפץ האוצר מפני עונש גזל:

**אמר לחד מינייהו כו'**אמר מלכא קציא לאחד מבעלי הדין יש לך בן זכר א"ל הין. ואח"כ אמר לבעל דין האחר יש לך בת אמר ליה הן:

**א"ל זילו כו'**לכו ויקחו זה את זה הבן לבת ויהיה הממון הנמצא לשניהם:

**חמיתיה כו'**מלך קציא ראה את אלכסנדרוס יושב ומתמה:

מהאתה יושב ומתמיה וכי לא דנתי יפה:

**אילו היה כו'**אילו היה דין זה לפני הדיין בארצכם היאך הייתם דנין אותו:

**א"ל קטלין כו'**היו הורגין זה וזה כלומר את שני בעלי הדין וממון של שניהם היה נוטל המלך ג"כ לקנס. כי כל אוצר טמון הוא למלך. והיה להם להביאו למלך:

אית גבכון מטר נחיתיש אצלכם מטר היורד מן השמים:

שמשא דנחהשמש זורח:

בעיר דקיקפי' בהמות קטנות:

אלא בזכותא דבעיראלהקהות שיניו א"ל שבשביל הבהמה הם חיים:

**הה"ד אדם ובהמה תושיע ה'.**כצ"ל כדלקמן בויק"ר. והמדרש קאמר לה (יפ"ת):

אדם בזכות בהמהדאל"כ לא הו"ל למנקט אדם ובהמה בחדא מחתא (יפ"ת):

**ר"י ב"ס פתר כו'**כל דרשא זו בשביל מאמר זה בלבד ששייך כאן. על שבפסוק זה יש צדקה ומשפט הרים ותהום אדם ובהמה וכל דברים אלו כתובים אצל נח:

**צדקה שעשיתי כו'**הגירסא מגומגמת. והעיקר כדאיתא בויק"ר פ' כ"ז. צדקה שעשית עם נח בתיבה כהררי אל שנא' ותנח התיבה בחדש השביעי על הרי אררט. ומשפטיך שעשיתי עם דורו דקדקת עמהם עד תהום רבה שנאמר ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וכשזכרתו לא לו לבדו זכרת אלא ויזכור אלהים את כל החיה וגו' ע"ש. כלומר בצירוף זכות הב"ח כדמסיים אדם ובהמה תושיע ה':

זה העולםהשפל שהוא קטן ופחות במדרגה נגד עולם העליון:

זה דור המבולשהיו מועטים במעלה ופחותים במדרגה:

זה הקב"השהוא מלכו של עולם:

עקמן וכמנןבנינים רמים ומיני מארב שהם כמצודים גדולים לכבוש המדינה. וכן ה' הקיף את העולם בים אוקיינוס שהוא כמצודה ומארב על העולם לשוטפו אם לא יעשו רצונו ית' כדלעיל פ"ה סי' ה' כמנן פירושו צדיה ואריבה. ואשר לא צדה תרגום אונקלוס ודלא כמן ליה:

זה נחונקרא מסכן כלפי בני דורו שביזו אותו. כחכמת המסכן הבזויה וכדמפורש בק"ר ע"ש. וכן נח נקרא חכם שעסק בחכמת התורה כדלעיל פ' כ"ו ובתורתו יהגה יומם ולילה שהגה דבר מתוך דבר כו'. ועז"א ומלט את העיר בחכמתו ויעל עולות במזבח כי בקרבנו נתרצה לו ה' ונשבע לו לבל ישוב למבול עוד:

**ואדם לא זכר כו'**דור המבול לא החשיבוהו כלום לשמוע בקולו. ואדרבא היה ללעג ולקלס ביניהם כמבואר שם ואחר כך נתפרסם מדרגת חכמתו כי ה' זכרו לטובה במבול:

**אמר הקב"ה כו'**שאין אתם מזכירין אותו לשבח:

מנהיריןפי' מזכירין. ובגמרא נהירנא כד הוינא:

אנא מנהר ליהלהזכירו לשבח ולטובה שהקב"ה מפרסם בעולמו שבח מעשי הצדיקים לגדלם ולרוממם (נזה"ק):

טוב ה' לכלנמשך לסוף הדרשא ורחמיו על כל מעשיו על הב"ח כעובדא דרבי ואמר שזהו שנזכר לנח את כל החיה ואת כל הבהמה שזן:

על הכל שהוא מעשיווה"ק טוב ה' לכל לפי שרחמיו על כל מעשיו. שכל אומן מרחם על מעשה ידיו לבל יהיה עמלו לריק ולבהלה:

**א"ר שמואל כו'**דה"ק ורחמיו על הכל שהן מידותיו שהוא מרחם. כלומר מדת רחמיו שהם מצד עצמו ית'. לפי שמדות הטוב ורחמנות הן הן מדותיו ית':

**ר"י דסכנין כו'**דה"ק טוב ה' לכל ומרחמיו הוא נותן לבריותיו. כלו' שמשפיע ממדת רחמיו על בריותיו שגם הם ירחמו זה על זה מפני תיקון העולם:

**רבי תנחומא ורבי אבא כו'**וה"פ טוב ה' לכל בשעה שמדת רחמיו הוא על כל מעשיו שהם מרחמים כמותו. שכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים וכדמפרשי' למחר שנת בצורת באה שהיא מכה כללית לכל אז שוב ה' מרחם על עולמו בשעה שהם מרחמים אלו על אלו (יפ"ת):

**ביומו כו'**בימיו של ר"ת היו צריכין למטר:

**אתון כו'**באו אצל ר"ת וא"ל רבי גזור תענית גזר תענית ביום א' ויום ב' ויום ג' ולא ירד מטר:

**עאל כו'**נכנס לבית המדרש ודרש להם כו':

**עד שהן כו'**בעוד שהיו מחלקין צדקה לעניים:

**אתון לגביה כו'**באו אצלו א"ל רבי מה אנחנו יושבין פה ועבירתא הכא כמו שאמרו חז"ל בכתובות כ"ח שאם יש מו"מ ביניהם מנדין אותן:

נותן מעות לגרושתווחששו לזנות:

שלח בתריהוןלהביא האיש וגרושתו והביאום לפני הצבור:

מה היא לך זוכדי שישיב גרושתו היא לתפשו על נתינתו:

**באותה שעה הגביה כו'**והאמין לדבריו דנכרים דברי אמת:

אם זה שאין עליו מזונותכלו' ושנואה היא לו שהרי גירשה. ואע"ג שיש לו להשגיח עליה משום ומבשרך לא תתעלם מ"מ חיוב גמור ליתא. וא"כ ק"ו להקב"ה שאנו בני ידידיו שנשבע להם לרחם על זרעם:

עאכ"ושאתה בעל הרחמים מצד עצמך יותר מהאדם:

רבינוהוא רבינו הקדוש והוא רבי יהודה הנשיא שנקרא רבי סתם:

**הוה יתיב כו'**היה יושב ועוסק בתורה לפני בית הכנסת להבבליים בעיר צפורי:

לעיפי' יגע:

**עבר כו'**היה עובר לפניו עגל אחד שהיו מוליכין אותו להשחט. והתחיל לצעוק כמו שאומר הצילני נא. בירושלמי כלאים פ"ט מביא מעשה זאת שעל שלא ריחם על העגל באו עליו יסורים. ועל שריחם על השרץ נסתלקו ממנו היסורין ועי' בגמ' ב"מ פ"ה. ולפרש שמ"ש ורחמיו על כל מעשיו כפשוטו שמרחם על כל בריותיו שברא ועשה. גם על שקצים ורמשים:

וחשש רבי את שיניו י"ג שנהשאמרו ברקיע הואיל ולא קא מרחם ליתו עליו יסורין. ומה שהיה הכאב בשיניו היינו לפי שאין זה חולי אלא צער מכאיב (יפ"ת):

**לא הפילה כו'**לפי שיסורי הצדיקים מגינים על הדור. וכמ"ש ישעיה נ"ב והוא מחולל מפשעינו וגו'. כי חטא הרבים הן סובלין אותו ביסורים (יפ"ת):

**בתר יומין כו'**לאחר י"ג שנים (שכן מפורש שם בירושלמי בסוף י"ג שנה) אירע מעשה ששרץ היה עובר לפני בתו של רבי והיתה רוצה להמיתו. אמר לה רבי בתי הנח אותו דכתיב ורחמיו על כל מעשיו ובעגל לא אמר הכי. כיון דלכך נוצר (יפ"ת):

ענותן סגיעניו גדול היה. ומייתי זה לכאן איידי דמייתי חשש שיניו הביא תשלום ספור תרופתו שהיתה ע"י רבי חייא. ואיידי דמייתי שבחו של ר"ח מייתי עובדא דרבי ישמעאל (יפ"ת):

**כל מה כו'**כל מה שיאמר לי אדם לעשות דבר הכנעה ושפלות רוח אני עושה. חוץ ממה שעשו בני בתירא כי זה ענוה גדולה מאד להוריד עצמו מהנשיאות לתתו לאחרים:

לזקניהלל הוא זקנו של רבי. ובני בתירא היו נוהגים נשיאות. וסלקו עצמן ממנה ונתנוה לו כדאיתא בפסחים פרק א"ד:

**ואין מסיק כו'**ואם היה עולה לכאן רב הונא הייתי עומד מפניו (ובירושל' הנ"ל הגירסא אנא מותיב ליה לעיל מיני) לכבודו מפני שהוא בא משבט יהודה (מת"כ):

**והוא מן דכריא כו'**בירושלמי גרס דהוא מן דכריא דקא מפרש להא דאמר דהוא מן יהודה ואנא מן בנימין דלאו לגמרי מבנימין. דרבי נמי מבני יהודה הוה אלא דהיה מהנקבות (יפ"ת):

והרי הוא עומד בחוץשכבר שמע ר"ח שמת ומביאים אותו. ורבי לא ידע בדבר ואירע שאמר רבי הדברים הללו ואז אמר ליה ביאתו של רב הונא. אבל בירושלמי הגירסא נשתנה (יפ"ת):

נתכרכמונהפכו פניו לירקון שחרד והלכו דמיו:

**פוק חזי כו'**צא וראה מי חפץ בך חוצה:

**וידע ר"ח שהוא נזוף.**ורבי אמר כן שיצא לפניו ולא יראה פניו:

**אליף לרב בר אחתיה.**ר"ח אליף ולמד ליה לרב שהיה בן אחותו כדאיתא בפסחים ד':

**לסוף תלתין יומין אתא אליהו כו'.**ור"ח בא למחרתו ביום ל"א כדאיתא בירושלמי:

**יהב ידיה כו'**נתן ידו על אותו השן שהיה חש בו ונתרפא כיון שבא ר"ח למחר אצל רבי א"ל מה אתה עושה בשינך הנתרפא:

**מן עונתא כו'**מן העת שנתת ידיך עליה נתרפאת. א"ל ר"ח אין אני יודע מה שאתה אומר כי לא הנחתי ידי עליה. כיון ששמע רבי כן והרגיש שאליהו עשה כן לכבוד ר"ח. ידע שהוא במדרגה גבוהה ונפלאה התחיל לנהוג בו כבוד:

וקרב תלמידיםשהתלמידים שהיו לומדים אצל רבי מחמת יראתו היו עומדים ברחוק ממנו. ורבי בענוותו מקרבם אצלו ומקרב לרבי חייא יותר מכולם. ובירושלמי שם הגירסא כד הוה עלין לבית וועדא הוה אמר יכנס רבי חייא רובא לפנים:

**לא יעשה כן בישראל.**משום דרבי יוסי זקן וגדול הוה. אלא ר"ח רובא לפנים וריב"י לפני ולפנים (ירושלמי שם):

**חד זמן כו'**פעם אחת ראה רבי ישמעאל לר"ח בבית המרחץ:

**ולא אתכנע כו'**ר"ח לא היה נע מלפני רבי ישמעאל כלומר לא עמד בפניו. והמעשה היה בבית החיצון שעומדים בו לבושים שיש שם שאלת שלום וד"ת וקימה והידור (יפ"ת):

**א"ל ההוא כו'**ר"י אמר לרבי אותו תלמיד שהיית משבח אותו ראיתיו בבית המרחץ ולא קם מלפני. וא"ל רבי לר"ח למה לא עמדת מלפניו:

**מסתכל הייתי כו'**הרהרתי באגדת תהלים ואגב טרדתי לא הסתכלתי בו:

**כיון דשמע כן כו'**כיון דשמע רבינו כן היה מוסר לו שני תלמידים שיכנסו עמו לחשיכה לכל מקום חשך כדי שלא יבא לידי סכנה:

**דלא ישהי ותזער נפשיה.**בערוך גרס ותגער נפשיה ופי' שלא ישאר יחידי ותתבהל נפשיה. ולגירסתנו פי' שלא ישתומם ותהא נפשיה נעדרת:

**ד"א טוב ה' לכל ויזכור אלהים את נח.**ורחמיו על כל מעשיו לרבות אף בעלי חי כדכתיב הכא ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו'. וזה עיקר הדרשא הצריך לעניננו. ואגב זה הדרש הביא כל הדרשות בראשונה:

**אוי להם לרשעים כו'**שאצל צדיקים גם מדה"ד מסכים לרחם עליהם. ולכן נאמר ויזכור אלהים שזהו מה"ד ואצל הרשעים נאמר שם הוי"ה אצל עונשם כי גם מדה"ר מסכים לעונשם:

אלהים לא תקללשפירושו דיינים:

מה זכירה נזכר לו שזן ופרנס כל י"ב חדשהפליא לעשות צדקה וגדולה עם כולם בזה. ועל זה נאמר ולוקח נפשות חכם. כי כל י"ב חדש לא נתן שינה לעיניו ברוב טרחו:

כל י"ב חדשכלו' שהכין להם מזון לכל י"ב חודש:

בזכות הטהוריםדריש עוד ויזכור אלהים את נח והדין נותן בזכות הטהורים. וכלו' אף שם אלהים שהוא מדה"ד היה נותן בו זכירה לטובה עבור החיה והבהמה אשר אתו דהיינו בזכות הטהורים שהכניס עמו לקרבן. והם רמוזים טפי במאמר אשר אתו בתיבה כי הטהורים היה אתו ממש בתיבה במדור אחד ולא הטמאים כדלעיל פ' ל"א סימן י"ד:

לשם נחת התיבה נקראפי' שזכר ה' שמו של נח שנקרא ע"ש נחת התיבה ולזה נתן מקום להתקיים שהשם הזה מאת ה' היה (יפ"ת):

**ר"י אומר כו'**עד ויסכרו מעיינות. כתב הא"א שהוא מיותר כאן. ומקומו הוא לקמן בסוף הפרשה ועי' לעיל פ' כ"ה וכאן הוא אגב מאמר של ר"י:

**מכלל ששבתו כו'**עיין לעיל פרק כ"ה סי' ב' כי שם פירשתי:

**אר"א לרעה כו'**לפי שכל הבקיעות היו לרעה ואילו לא נתבקעו כולם לא היתה הרעה גמורה. אבל כשנתהפך לטובה לא נסכרו כולם. כי מצורך הטובה שישארו קצת כמו מעין טבריא וחבריו שהם לצורך העולם:

**חוץ ממעין טבריא כו'**שהם מעיינות חמים לרפואה. וקודם המבול לא הוצרכו לכך שאז היה להם אויר יפה וממוזג ולא היה חולי מצוי בעולם. וכדלקמן פ' ל"ד ולפיכך מאז נשארו אלו לרפואה. ור"א הזכיר אלו המעיינות המצויים בארצו. וכן כיוצא בהם בשאר ארצות (נזה"ק):

ותנח התיבה על הרי אררטועל זה אמר טורי קורדניא. תרגום של הרי אררט:

**הדא מסייעא כו'**פי' פסוק זה סיוע לההיא דאמר רבי אבא מ"ש צהר תעשה לתיבה היינו חלון. ועיין פ' ל"א סי' י"ב:

**הה"ד שלח חשך ויחשיך.**דרך מליצה כי יצדק לומר כאן שלח חשך ויחשיך. שהוא כמו ששולח החשך המחשיך. כך העורב החשיך בשליחותו כי יצא יצוא ושוב ולא הביא תשובה. והמדרש אתי לאשמועינן דסימנא מילתא היא כי נח בשליחות העורב שהוא טמא לא הצליח אלא ביונה הטהורה (יפ"ת):

משיבו תשובותדריש ושוב לשון תשובה:

משיבו תשובהאין הכוונה שהשיב בפירוש ברמיזותיו. רק שנראה ממיאונו שיצא יצוא ושוב וא"כ לא אבה לצאת. וכאילו השיב לו נח שלכן שלחו מפני שאינם ראוים לשום דבר. כי על שארית המינים חמל עליהם כי הם ראוים:

**מכל בהמה חיה כו'**תלונותיו היתה כלפי הטהורים שיש בהם ז'. ונמנע לשלוח מהם ושלח ממנו שהוא מן ב' מהטמאים. וכן הוא בפרק חלק:

לא לאכילה ולא לקרבןשגם מהטמאים הרבה מהם היו ראוים לאכילה. אך העורב אינו ראוי. הילכך הטהורים אע"פ שהם ז' עדיפי טפי מקיום מין הטמאים:

לא לאכילהואע"ג דעדיין לא הותר הבשר לאכילה. ידע נח כי בצאתו יתירנה לו:

עתיד צדיק אחדהוא אליהו שעצר את השמים עד שיבשה הארץ. ובאותו זמן נסתר בנחל כרית מפני אזבל והיו העורבים מביאים לו פרנסתו. והיה רצונו ית' שיהמו רחמיו עליהם לבקש עליהם רחמים. לפיכך הזמין ה' פרנסתו ע"י העורבים להורות לו שאף העורב שהוא אכזר נמצא בו צד רחמים לפרנסנו ברעב. לכן יבקש רחמים עליהם לתת להם פליטה ברעב. וכן עשה אליהו:

ר"י ור"נעיין חולין דף ה' פלוגתא דאמוראי בזה:

ושמה ערביכלו' והעורבים מביאין לו לאו עורבים ממש אלא אנשים ונקראו עורבים על שם מקומם שנקרא ערבי:

עורבים ממשדאי אנשים על שם מקומם עורביים מבעיה ליה:

**משולחנו של יהושפט.**ולא משולחנו של אחאב שלא יהנה מלחמו של רשע:

ולא בכושלא נכמרו רחמיהם עליהם אע"ג דנאבדו במבול הרבה טף ונשים:

מעשה איובמהיסורים שבאו עליו נכמרו רחמיהם עליו ובכו:

וקרא עליהםעל דור המבול:

**ישכחהו רחם כו'**דמיירי מדור המבול כדלעיל בפרשה כ"ו ופ"ל וזולתן. ולעיל פ' כ"ג. ומפרש ישכחהו רחם לשון רחמים שנשכחו מהם (יפ"ת):

**שכחו רחמים מן הבריות.**שהיו חומסים והורגים ולא מרחמים. ואף ה' שיכח רחמיו מהם ולא רחם בדינם:

מתקו רמהכיון שהביא המקרא מפרש ואזיל לכוליה:

שמיתק רמה בהםשבשרם היה מתוק אל הרמה ומתקו רמה הוא כמו בני יצאוני שפירושו יצאו ממני:

**תעקר אכ"כ כו'**דאל"כ תעקר מב"ל דעקירה משמע הפסד טפי משבירה. אלא משום דעקירה מעלה חילופים שאילן הנעקר ממקומו חוזרין ונוטעין אותו במקום אחר. וכן ענף שנעקר מהאילן מעלה חילופים במקומו. אבל מקל שנשבר אין לו עוד צמיחה לחזור ולגדל כבתחילה. ומפרש המדרש זאת על דור הפלגה. דאי על דור המבול הלא כבר אמר שיכלו ואינם. אלא שמוסב על דור הפלגה שנשברו עד שאינו מעלה חליפין שלא חזרו לכמות שהיו שפה אחת ומקובצים במקום אחד:

**אילו מצאה מנוח כו'**אף ע"פ שלא היה לה ישיבת הרווחה אלא על ידי הדחק לא היתה חוזרת (יפ"ת):

**ודכוותיה היא ישבה בגוים.**יתורא דהיא דריש דה"ק היא היתה יושבת בגוים מדעתה אלא שלא מצאה מנוח. עיין מ"ש באיכה רבתי:

**ג' שבועים ימים.**דייק לה מדכתיב ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויוסף שלח את היונה מכלל זה אתה למד שאף בראשונה הוחיל ז' ימים אחרי שליחות העורב ותו כתיב בשליחות הג' וייחל עוד שבעת ימים אחרים וגו' הרי מנין ג' שבועות של ימי השליחות:

טרף קטילדטרף הוא לשון השחתת מכה והריגה כמו טרף טורף יוסף. והכי נמי לשון מכה והשחתה הוא כלו' שהשחית האילן שכרתו בלא זמנו שעל ידי חטיפת העלה טרף והשחית עץ הזית:

**אילו שבקת כו'**שהכיר נח בעלה שע"י טריפתה השחית האילן. ואמר ליונה אילו הניח אותו אילן גדול היה נעשה ממנו. ובויק"ר אמר רבי ברכיה אילו לא קלטתי' אילן רב הוה מתעבד. ולא נח אמר כן. אלא רבי ברכיה הוא דקאמר הכי:

מהיכן הביאה אותודאפילו איצטרובלין של רחים נמחה כדלעיל וכ"ש הוא שלא נשאר אילן בארץ:

משבשושיןזמורות:

מהר המשחהשיש בו זיתים רבים:

**דלא טפת ארעא דישראל במבולא.**פי' שלא היה עליה גשם מבול כדכתיב לא גושמה ולא נפתחו בה מעיינות תהום רבה. אבל המים נתפשטו בכל העולם ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים כמו שכתוב מפורש ואין סביב א"י גדר לעכב המים שלא יבואו בה (הרמב"ן) וכן איתא בפדר"א:

**את ארץ כו'**ור"ל אתמוה קא מתמה את ארץ לא מטוהרה כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם. ועיין בפרק פרת חטאת:

**רב ביבי אמר נפתחו כו'.**דס"ל דא"י נמי לקתה במבול כדרש"י בפ' פ"ח ע"ש:

**נפתחו לה שערי ג"ע.**כלומר שנתן לה מקום ליכנס ולא הוזקה בכרובים ולהט החרב:

**א"ר אבהו אלו מג"ע כו'**דרובא דאילנות ג"כ מבעלי הריח והו"ל להביא מן הרוב דהיינו קנמון ואפרסמון שלא נמצא כמוהו בעולם. אלא רמז רמזה לו כו'. והוא ללמד לאדם דעת שיש לאדם ליהנות מיגיע כפו ולצמצם עצמו במזונות ע"י הדחק כדי להתרחק בכל יכלתו מליהנות מן הבריות. ולא שאמרה היונה זאת בפיה ממש. רק אחרי שראינו שתיכף שמצאה עלי זית לא יספה שוב אליו אף שעלי זית מרים הם א"כ מזה נראה כי טבעה להיות בחפשית אף שמאכלה מר. ולא נאסרת בידי אדם אף שמאכלה טוב. והרי זה כאומרת בפיה מה שבלבה:

מר מזההיינו עץ הזית עצמו ועליו שהם מרים לא הפירי:

**הדא מסייעא כו'**דייק מדכתיב וייחל בב' יודין דמשמע רבוי המתנות (יפ"ת):

ולא יספה שוב אליו עודמייתי זה לסייעתא דהוי ג' שבועות ימים דלכך לא יספה שוב אליו עוד. כי שליחת העורב היה בעשרה באלול כדפרש"י בחומש. ואם היו ג' שבועות דהיינו כ"א יום שלמו הימים באחד בתשרי שאז רבו המים. ולכך לא יספה שוב אליו עוד:

**זה מרחשוון וכסליו.**אליבא דר"א וכמפורש בסד"ע. וכלומר י"ג יום ממרחשון וכ"ז מכסליו. שהרי בי"ז למרחשון ירד הגשם. ויום הירידה מן המנין. ועוד י"ב יום עד כלות החדש שהוא חסר. הרי לך י"ג ימים ממרחשון. וכ"ז מכסליו שהרי בי"ז למרחשון ירד הגשם נמצא הגשמים פוסקים בכ"ז לכסליו. וישאר לך ג' ימים מכסליו שהוא מלא שהחדשים נמנין כסדר אחד מלא ואחד חסר. וק"ן יום עוד כדכתיב ויגברו המים ק"ן יום. והיינו אחר הארבעים של ירידת הגשם. הרי טבת ושבט אדר ניסן אייר. שחמשה חדשים אלו עולים קמ"ז יום שהג' חסרים וב' מלאים. וכשתוסיף עליהן ג' ימים שנשארו מכסליו הרי ק"ן ימים שלימים להתגברות המים כלים בסוף אייר:

**לט"ז יום חסרו כו'**ר"ל כיון שחסרו גובה ט"ו אמה שעל ההרים בס' יום על כרחך דבט"ז יום שמר"ח סיון עד הנחת התיבה בי"ז. חסרו בכל ד' יום אמה אחת דהיינו טפח ומחצה בכל יום שהאמה ששה טפחים באמת הבנין. ומכיון שנחה התיבה ליום המחרת נמצא שהיתה שקועה במים י"א אמה. ומסיק כולם לס' יום חסרו. פי' גובה כל ט"ו אמה שעל ההרים חסרו בששים יום. ונמצא שחסרה אמה בכל ד' יום. וכדי לבאר שכולם חסרו לששים יום מסיק ואמר הה"ד והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי זה אב שהוא עשירי לירידת גשמים ותחלת חסרונם היו מר"ח סיון. ומר"ח סיון עד ר"ח אב ששים יום:

ד"אמיותר (א"א וי"מ) שהרי באמצע החשבון עומד וכן בילקוט ליתא:

טפיחפי' לח. ובדברי חז"ל טופח ע"מ להטפיח. ובילקוט גרס כמין מקפה:

כגרידיבש מאוד:

סימן קללהמי המבול היו באים לקללה ואין קללה לברכה שתצמח הארץ על ידה:

**אלא בט"ז יום כו'**שכן הוא י"ב חדש מעת לעת:

**שימות החמה יתירים כו'**שאינה גומרת הלוכה עד שס"ה יום:

בתקופת תמוזשאז השמש בהיר ויכוין יפה מקומו בכותל ויראה שלשנה הבאה לא יגיע השמש באותו הזמן לנקודה ההיא עד י"א יום יותר מהימים שאתה עומד בהם:

**על ימות הלבנה י"א יום.**כאן גרס האות אמת א"ר יוחנן לא שמשו המזלות כל י"ב חדש. א"ל ר"י כו'. רי"א לא ישבתו כו'. ועיין מ"ש לעיל סי' ג':