**שמעי בת וראי.**שהוקשה לו מ"ש לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך שה"ל למימר בהיפך לך לך מבית אביך וממולדתך ומארצך. ע"כ דרש שהכוונה על הליכת הנפש שתעזוב ותשכח מנהגי ארצה. וא"כ הסדר בהיפך תחלה שוכחים מנהגי ארץ ואח"כ של המשפחה ואח"כ של בית אביו. וסדר זה מפורש בפסוק שמעי בת וגו' ושכחי עמך ובית אביך שהמזמור הזה כולו מדבר באברהם יפיפית מבני אדם דרשי' ליה בפ' נ"ט באברהם. וכן בתנחומ'. ובפרקין דרשי' בי' אהבת צדק וגו' ולקמן פ' נ"ט דרשי' ביה בנות מלכים ביקרותיך כו'. להכי דריש נמי ביה קרא שמעי בת וגו':

וראה בירהענין המשל מי שרואה בנין יפה ומסודר מבין ומודה שיש אדון ובעל לבירה זו ואומן חכם בנה אותה. אך ראה שהבירה נשרפת באש. אז חשב שאדונה ובעלה עזב אותה. עד שאמר לו בעל הבירה אני הוא אדון הבירה ובעלה ובכוונה מאתי היא בוערת. כך העולם מעיד על עצמו שיש לו בורא. מנהיג בחכמה ובחסד. אך כשראה הבורא שהרשעים מפסידים העולם והאבדון והכליון בוער כאש. ומזה נתבלבלה דעת אברהם. עד שנגלה עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם ואדונו. ובכוונה נעשה כל הכליון והעונש. וזהו מ"ש ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו שרוצה בעבודתו:

ליפותך בעולםדהיינו שיתגדל שמך בעולם בפרסום השגחתי על ידך. ומזה תדע נאמנה כי הוא אדוניך המשגיח עליך. לפיכך והשתחוי לו להיות נכנע לעבודתו יתברך כעבד לאדוניו. וממנו יראו וכן יעשו עמים רבים. כענין הנפש אשר עשו בחרן אלו הגרים שגיירו. ואהא מסיק וקאמר הוי ויאמר ה' אל אברם לך לך. כלומר בעבור זה צווהו ה' להרחיק נדוד מארצו ומבית אביו ולטלטל עצמו כדי לפרסם השגחתו בעולם על ידו. (נזה"ק):

**ר' ברכיה פתח לריח כו'.**כלומר שהוא כשמן הטוב שריחו מתפרסם לשבח בהיותו מורק מכלי אל כלי ומתטלטל ממקום למקום. אף כך אברהם ע"י טלטול נתגדל שמו בעולם בפרסום השגחת ה' עבור מעשיו הטובים. ומזה יתדבקו בו הרבה גרים. והיינו דמסיק ודריש עלה במדרש חזית סיפא דקרא על כן עלמות אהבוך אלו גרים שגיירו (נזה"ק):

**ר' ברכיה פתח אחות כו'.**יבואר ע"פ מאי דאי' במדרש שבחטא אדה"ר נסתלקה שכינה למעלה. וכן בחטא דור אנוש ודור המבול והפלגה נתרחק יותר אור קדושת השכינה מלמטה למעלה. ותחילת התיקון היה אברהם שעל ידו נעשה שוב חיבור וקישור בין עליונים לתחתונים. וז"ש שאיחה פי' שחיבר ותפר את כל באי עולם אל הקב"ה (תרגום לתפור לאחאה). וע"ז מפרש בר קפרא כזה שהוא מאחה את הקרע. כי מתחלה היו העליונים ותחתונים לאחדים. ואח"כ בחטא אדם נעשה כקרע ביניהם. ואברהם אבינו בכח צדקתו איחה את הקרע לחברם יחד (נזה"ק):

**קטנה שעד כו'.**תיבת קטנה היא ציון על תיבת קטנה שבפסוק:

**שעד שהוא קטן כו'.**וכמ"ש לעיל פ"ל ב' ג' שנה הכיר אברהם את בוראו:

**לא הניקוהו לא מצות כו'.**פי' שלא היה לו מי שילמדוהו להכיר להקב"ה אלא הוא מעצמו הכיר וקיים הכל מעצמו כמ"ש לקמן פ' נ"ה נעשו כליותיו כב' כדים של מים והיו נובעין חכמה כו':

**מה נעשה לאחותינו כו'.**ביום שגזר עליו נמרוד גזירה קשה לירד לתוך כבשן האש (כדאי' לעיל פ' ל"ח סי' י"ט) והוא כי אף אם ימסור נפשו יש צדדים אם להצילו אם לאו. כי מצד עצמו יותר היה טוב לו למות על קידוש השם לזכות נפשו באור הנצחי. ולא ניצל אלא כדי להקים ממנו זרע קדוש. ולפי שיצאו ממנו ג"כ רשעים היו בזה מימינים ומשמאילים. וכן אם לא ימסור נפשו יש צדדים אם להרחיקו מאז מהשגחה העליונה. או אם עדיין ראוי לקרבו באשר לא עשה כן אלא מחמת אונס מיראה וכ"ש למ"ד ב"נ אינו מצווה על קדוש השם:

**אם חומה היא כו' אם מעמיד כו'.**כדמפרש בתנחומא אם נותן נפשו כחומה זו שהיא עומדת מפני מלחמות הרבה וימסור עצמו על קידוש השם נבנה עליה טירת כסף אלו ישראל שקראם כנפי יונה נחפה בכסף. אבל אם הוא דל במצות ומע"ט לעבוד את השם בלב שלם ולפיכך לא ימסור עצמו על ק"ה. ובתנחומא הגי' ואם דל הוא מלמסור נפשו על ק"ה. נצור עליה לוח ארז. מה הצורה הזו שבארז נוחה לטשטש ואינו מתקיים אלא לשעה. כך אין אני מתקיים עליו להשגיח בו אלא לשעה בימיו באשר עכ"פ לא עשה כן אלא מיראה. אבל מ"מ לא אתקיים עליו לדורות להקים ממנו זרע הגון המתקיים לדורות (נזה"ק):

כחומה נבנה עליהכצ"ל דהא נבנה עליה כתוב (יפ"ת):

**אמר לפניו כו'**אני חומה. למסור נפשי על ק"ה. וכן גם שדי כמגדלות זה חנניה מישאל ועזריה. כלו' עבור זה גם זרעו יהיו בדוגמתו כי ידמו לשורשם והמדרש סידר כן הדברים בדרך שאלה ותשובה. ועיקר הכוונה לומר שאברהם מסר נפשו בכל לב בלבב שלם. ולכך זכה להעמיד צדיקים כמותו והוקם ממנו גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ושמו ית' נקרא עליהם כדכתיב כי חלק ה' עמו (נזה"ק):

שנכנס בשלוםולא הזיקוהו בידים כדרך הנדונים למיתה כי יד כל העם בו מיד (יפ"ת):

ויצא בשלוםוכמוצאת לשון יציאה כמו היא מוצאת בשור"ק המ"ם:

**החכמה תעוז לחכם זה אברהם.**כצ"ל והכי אי' בק"ר ועוז הוא ענין נבואה דאין עוז גדול מזה להיות קרוב לה' ומתייחד אליו הדיבור. מעשרה שליטים אשר היו בעיר הדורות אשר שלטו בעולם הדומה לעיר קטנה:

**מעשרה דורות שמנח ועד אברהם.**עשרה דורות הם שם ארפכשד שלח עבר פלג רעו שרוג נחור תרח אברם הרי ביחד עם אברהם יש י' דורות. וחושב דרך כלל י' דורות עם אברהם:

אלא עמךודריש לך לחודך דברתי ולא לעשרה דורות שקדמוך (יפ"ת). ובק"ר פ' החכמה תעוז הגי' שמנח עד אברהם לא בחר הקב"ה בכולם ולא כרת אתם ברית אלא עמו:

**רפאנו את בבל כו'.**לעיל פ' ל"ח סי' ה'. ושם מבואר מ"ש ונלך איש לארצו שהפיצם ה' על פני כל הארצות כל אחד לארץ המיוחד לו כפי מדרגתו. והיינו דמסיק ויאמר ה' אל אברם לך לך כלו' גם לאברהם נאמר לך לך היינו אל ארץ המיוחדת לך (נזה"ק):

**פתח. אהבת צדק כו'.**מייתי זה לתרוצי יתורא דלך לך:

**חלילה לך כו' נשבעת כו' מערים על השבועה.**דמצינו לשון זה בחילול שבועה לא יחל דברו:

נשבעת ואמרתכמ"ש אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ:

**מבול של אש אתה מביא.**גם זאת חלילה לך אחר שגם זה הוא כליה מאי נ"מ בזה:

**השפט כל הארץ לא יעשה משפט.**דריש דה"ק מי שהוא שופט כל הארץ כמוך ראוי שלא יעשה משפט שהוא דין גמור שאין העולם מתקיים בדין גמור. אלא צריך לשתף דין ברחמים:

אין דיןפי' אין מקום לדין גמור בלא רחמים:

אין עולםא"א לעולם להתקיים:

**תופש החבל בתרין ראשין.**מי שרוצה לקרב אליו דבר רחוק צריך לקשור ראש האחד של החבל באותו דבר והראש השני בידו. אך אם תופס שני ראשי החבל בידו לא ישיג מבוקשתו לעולם:

**את בעי עלמא כו'.**אתה רוצה העולם ותרצה גם דין דקושטא בלי וויתור קצת. ועיין בויק"ר פ"י:

**סב לך כו'.**קח לך אחד מהן שאם אין אתה מוותר מעט לפנים מן השורה אין העולם יכול להתקיים:

**אברהם אהבת צדק כו'.**פי' אהבת לצדק את הבריות ושנאת מלחייבין. ופירושו אהבת לצדק את הבריות אם ימצא להם זכות. ושנאת מלחייבם אף אם לא ימצא להם זכות. שהרי בקשת להטות עליהם חסד וגם בקשת לזכותם מפני השבועה (יפ"ת) ומזה ראיתי טוב לבך מאד. ע"כ זכית לנבואה הנקראת שמן ששון כי אין שמחה למעלה משמחת השגה וקבלת השפע:

אלא עמךוזהו שאמר לך לך לומר לך לחודך היה דבור הנבואה כדלעיל סי' ד':

אם לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ס"ה שניםכצ"ל (יפ"ת) ור"ל שהרי כשנולד אברהם היה תרח בן ע' שנה. ותנינן בס"ע אברהם בן ע' שנה היה כשנדבר עמו בין הבתרים. וכן הוא בתרגום דרב יוסף (ד"ה א' ז' פסוק כ"ו). וחזר לחרן ועשה שם עוד ה' שנים נמצא כשיצא מיציאה הראשונה לא היה תרח אלא בן ק"מ שנה ועדיין מתבקש לו לתרח ס"ה שנה שהרי חיה תרח ר"ה שנה. שמ"ש ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן זה היה ביציאה שניה. ואע"ג דבתר הכי כתיב המראה של בין הבתרים אין מוקדם ומאוחר בתורה. וכמ"ש תוס' פ"ק דברכות:

מתחלה אתה דורשכלומר מתחלה צ"ל שלפי שהיה רשע נחשב כמת בחייו. והא רמיז לה קרא הכא בתרח לפי שהיה א"א מפחד כו' (ועיין ביפ"ת ובנזה"ק):

בחייהם קרויים מתיםוכל זמן שהיה אברהם עמו חיה בשביל אברהם:

**לך אני פוטרך כו'.**לך בתרא קדייק (מת"כ ונזה"ק) אמר לו הקב"ה לך לך וכו' ומבית אביך הרי פטרו:

שאני מקדים מיתתולהורות שכאילו יצאת לאחר מיתתו נחשב לפני והוא ג"כ מטעם הנ"ל לפי שהרשעים בחייהם קרוים מתים:

לך לך שתי פעמיםלך בקמ"ץ ג"כ לשון הליכה. והיינו אחד מארם נהרים ואחד מארם נחור. כי יש שני ארם כמ"ש ריש תולדות פדן ארם ופרש"י שני ארם ארם נהרים וארם צובה: ומפורש בתורה סדר חיי שרה וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור. וכן בריש ויצא וילך חרנה והיינו פדן ארם שכתוב בסוף תולדות וילך פדנה ארם. וא"כ מ"ש מארם נהרים היינו מ"ש מארצך. ואחד מארם נחור הינו מעיר נחור. ואלו ב' המקומות היו סמוכים זה לזה אלא שהיה נהר מפסיק ביניהם ואברהם היה מתגורר בשניהם יחד. שבאחד היה מתגורר מצד רכושו ומקנה קנינו. ובאחד היה מתגורר בעיקר שכונת דירתו וצוה לו הקב"ה להסיע עצמו משניהם יחד (נזה"ק):

**ר' נחמיה כו'.**ס"ל שארם נהרים וארם נחור נכללו שניהם בסתם במאמר אחד. משום דתרוייהו כחדא חשיבי. אלא חד לך רמז על מה שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן ושוב חזר לא"י. וכדאי' בסדר עולם הובא לעיל סימן ז':

**הה"ד עמך נדבות כו'.**כל המזמור הזה נדרש באברהם בחלק ובשוח"ט ק"ו ובויק"ר פ' כ"ה דברים רבה פ' ב'. ובא לתקן בזה שיטת מ"ד בסמוך והפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן (אולי צ"ל והבריחו מבין הכותיים והביאו לחרן ועיין רמב"ן) עמך הייתי בעת נדבות שנדבת נפשך למסור אותה לכבשן האש על קדושת שמי. כענין שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. ושע"י פרסום נס זה הייתי עמך ביום חילך ביום שכנסת לי כל החיילות והאוכלסין שנתגיירו ע"י פרסום הנס של אור כשדים:

**שהייתי עובד עכו"ם כל שנים הללו.**ס"ל כמ"ד שבן מ"ח שנה הכיר את בוראו (יפ"ת):

מה טל פורחכי בזרוח השמש הטל הולך לו ואיננו כאילו עשה לו כנפים ויפרח לו. וזהו לשון מפריח הטל שבריש תענית וכדאי' (הושע ו) כטל משכים הולך:

אף עונותיך פורחיםכי כאשר זרחה שמש חכמתו של אברהם והכיר את בוראו בהכרה גמורה בעבור שנתקדש בקדושת הארץ אשר היושב בה נשוא עון. פרח ונמחק ממנו כל עון ילדותו ונעשה כבריה חדשה:

מה הטל הזה סימן ברכה לעולם. אף אתה סימן ברכה לעולםדהיינו להכניס בני אדם תחת כנפי השכינה לתקון העולם אשר בו תלוי עיקר ברכות העולם וכן כתיב והיה ברכה:

**הה"ד מי יתן לי כו'**דריש מקרא זה על אברהם כשהגיע מאור כשדים לחרן שבאותו הפרק היה מתאוה ללכת לכנען אלא שעדיין לא הורשה ע"פ הדבור והוצרך להתעכב שמה כדי לגייר גרים:

**למה כיונה כו' קופצת באחת מאגפיה.**סותמת אחת מאגפיה שינוח אצל גופה שהיונה אינה נחה פריחתה על איזה מקום. אלא נחה באחת מאגפיה ופורחת בשניה. כך רצה אברהם לרוץ תמיד בלי מנוחה בנתיים עד בואו אל מקום הקודש:

נדודדה"ל למימר נוד ודורש כפל הד' נדידה וטלטול הרבה. ובילקוט כאן הגירסא נדנוד אחר נדנוד וטלטול אחר טלטול:

אלין במדבר סלהשמוטב לו ללון במדבר של ארץ ישראל מללון בפלטריות של הרשעים של דור הפלגה:

**ואם תאמר שלא גהץ כו'.**לשון שמחה ור"ל וא"ת שלא שמח אברהם על דברי המקום באשר לא היה אז כשבא לחרן מן הזריזין המקדימין ללכת אל ארץ הקדושה כי אעפ"י שהוצרך לשבת בחרן כדי לגייר גרים מ"מ לא היה לו להתעכב כ"כ. על זה אמר לא כן הדבר אלא למה לא יצא לפי שעדיין לא הורשה:

**בשעה שהיה אברהם כו'.**מדכתיב ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה וגו' וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת דה"ל להבטיחו הבטחה זו מיד בבואו אל גבול הארץ אלא כאשר בא לא"י וראה אותם עוסקים בישובו של עולם אז אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת ובאשר ה' רצון יראיו יעשה לפיכך ענהו ה' משמי קדשו ואמר לזרעך אתן את הארץ הזאת אשר בחרת:

ופוחזיםעוסקים בליצנות:

לסולמה של צורצור היתה יושבת על הר גבוה והיו עולין לה במעלות לפיכך קורין אותה סולם (רש"י):

**אם הראשונה ממה דכתיב אל ארץ המוריה הוי. שניה חביבה מן הראשונה.**כצ"ל (א"א) וכן הוא לקמן פ' נ"ה. משום דארץ המוריה רמז שמשם הוראה או יראה יוצאה לעולם כדלקמן בפרשה נ"ה. פירוש אחר איזו חביבה לפני ה' טפי וקאמר שנסיון העקידה חביב טפי ולכך זרזו יותר בו שהורהו הדרך באומרו אל ארץ המוריה (יפ"ת):

מאיפרכיא שלךכלל המחוז. ושכונתך היא המדינה ששוכן בה ולפ"ז מבית אביך ירמוז על העיר שיושב בה והוא בית אביו. או יהיה פירוש איפרכיא המדינה. והשכונה העיר שסמוך להמדינה אשר שוכן בו ומבית אביך בא לרמז לו שיפרד מהם (יפ"ת):

זו שכונתךוכן לקמן בפרשה נ"ט גרסינן מארץ מולדתך זו שכונתך אבל במד' רות גרסינן וארץ מולדתך איפרכיא שלך. ועיין ביפ"ת:

**ולמה לא גילה לו.**פי' ארץ כנען. ומשני כדי לחבבה בעיניו שיהיה תאב לידיעתה ותבוא לו הידיעה אחר התשוקה כדאמר רב הונא משהא הקב"ה ומתלא עיניהם וכו' (יפ"ת):

**על כל פסיעה ופסיעה.**שמי שמגמתו למקום ידוע סמוך לבו שבהגיע שם ינוח. אבל מי שהולך בלי ידיעת מקום תחנותו יראה בעיניו כל פסיעה ופסיעה משא כבד. ולכן כל עוד שיהיה פוסע יגדל שכרו. והכי אי' במדרש תנחומא:

**זה יחיד לאמו כו'.**הלשון קצר פה וה"ג לקמן פ' נ"ה א"ל תרין בנין אית לי א"ל את יחידך א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו כו'. ובאמת אברהם לא השיב דבר אלא לפי שבמאמר בנך יסופק איזה בן כו' לכך הוסיף הקב"ה ביאור בדבריו אלא שהמדרש סידר הדברים כאילו אברהם היה מתווכח עמו (יפ"ת):

**משהא הקב"ה כו'**כלומר משהה להם הדיבור בדבר מצוה להעמידם בתוחלת ממושכה כדי להרבות שכרם דלפום צערא אגרא. אל הארץ אשר אראך. ועל אחד ההרים אשר אומר אליך. ולא גילה לו כדי להרבות שכר על כל דבור ודבור. וכיוצא בו הרבה בתנ"ך:

**ר' ברכיה כו'.**איתורא דלך לך קאי דרמיז מנין כל הדורות הראשונים היו בעבורך. ולכך ראוי שתפרד מהם לעבודתי (יפ"ת):

פמליאחיילותיו:

ועשה צבוריםמאותו עפר שנפלה המרגלית שמה:

את הראשונהצבור הראשון:

ובג' מצאההתחיל במשל בג' על ג' בני נח שמיחס אותם אחר המבול ולא מצא אלא בשלישי היינו בזרע שם. ושם מצא שחושב סוף סדר נח יחוס שם פעמיים. קודם הפלגה ואחר הפלגה. ובפעם ב' מונה עשרה דורות עד אברהם ומונה בקיצור וכשהגיע לאברהם אמר ויאמר ה' אל אברם:

מצא המלךדרך שמחה ובשורה טובה:

אלא בשבילךכדי להזכיר אברהם באריכות. ובמדרש רות בסופו הגי' אלא בשבילך אברם הוא אברהם כלומר זהו שצפיתי. ויחלתי לו בקשתיו ומצאתיו:

**ומצאת וגו'**לשון מציאה נופל על דבר המתבקש כד"א ויבוקש הדבר וימצא:

**ומנח לא העמדת כו'.**ומאי רבותא והרי בריתו של נח יקר מברית שלי שבעים פעמים:

**אותה אומה כו'.**שהאחד שלך יקר שאותה אומה כו' אני מעמידה ממך. שמ"ש ואעשך לגוי גדול היינו גדול במעלת החשיבות והוא גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו (נזה"ק). ואפשר שבאמת לא עבר הויכוח הזה בפועל בין אברהם להקב"ה אלא שנשמר הקב"ה בדבריו ממה שהיה אברהם יכול להקשות לו (האב"א). וכה"ג כתבתי לעיל סימן י"ב:

אתנך אשימךמשמע שהוא עצמו כבר עשוי אך שיתן וישים לו דבר שלא היה לו. אך אעשך משמעותו שיעשנו בריה חדשה כד"א ויעש אלהים את הרקיע. וכן הוא במד"ר פ' י"א בהדיא. וכן הוא בתנחומא:

בריאה חדשהשהוציאו ממזלו הראשון גם בברית המילה נשתנה לעילוי:

שלש גדולותשבג' גדולות רמז לג' אבות שהגדולה נשואה. ובברכות רמז לד' אמהות שהברכה לרגל הנשים כדיליף מלאברהם הטיב בעבורה (יפ"ת). וכך צריך להיות שהן שלשה אבות וארבע אמהות. והלא גדולות אינן אלא שתים. ואעשך גדולה היא דכתיב ה' אשר עשה את משה כצ"ל (א"א) וכן הוא בבמד"ר פי"ג. ור"ל והלא גדולות אינן אלא ב' ואעשך לגוי גדול ואגדלה שמך. אבל ברכות ד' ואברכך. והיה ברכה. ואברכה. ונברכו. ומתרץ שתיבת ואעשך גם הוא לשון גדולה כדכתיב אשר עשה את משה שפירושו אשר הגדיל:

ממעטת פ"ושאין דרך ארץ לשמש מטתו בדרך (רש"י):

היציאההממון שעיקרו עומד להוצאה:

ממעט את השםכי בדרך אינו יכול לעשות מעשים טובים ואין פרסום. ומ"ש לעיל טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל. שהאמת שאצל בני אדם שאינם גדולים ומפורסמים שמם מתמעט בדרך אך הגדולים והמפורסמים אם נוסעים ממקום למקום אז שמם מתגדל הרבה יותר:

**ולפום דאמרי אינשי כו'.**ולפי מה שאומרים הבריות משל הנוסע ועוקר דירתו אפי' רק מבית לבית אי אפשר שלא יאבד חלוק או דבר אחר:

ומאתר לאתר נפשפי' ממקום למקום נאבד נפש. כלו' מטורח הדרך נחלש הגוף ונאבד הדרו:

**ברם את כו'**פי' אבל באמת אתה לא יחסר לך כלום. וזהו והיה ברכה שיעמוד בברכתו (נזה"ק):

ארבעה הםפי' שאלו ד' רמזה תורה שיצא להם מוניטון והתקינו להם מטבע יוצא בעולם:

מוניטוןפי' מטבע:

אברהם ואעשך לגוי גדולואגדלה שמך. וכמ"ש אצל יהושע ודוד ומרדכי. ועיין ב"ק דף צ"ז מטבע של ירושלים ומטבע של אברהם אבינו:

זקן וזקנההיינו אברהם ושרה. בחור ובתולה יצחק ורבקה (רש"י פ' הגוזל). גם י"ל דהכל קאי על אברהם ושרה דבשרה כתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה ואברהם נמי חזר לימי נערותו כדאי' מ"ר לקמן פרשה מ"ח. לכן היה מטבע שלו מצד אחד זקן וזקנה ומצד אחד בחור ובתולה לרמוז שנהפכו מזקנים לבחורים וכענין דוד דמקל מכאן ומגדול מכאן. וכן מרדכי. לרמוז שתי מצביהם הנהפכים בחסדי ה'. וכן הוא בענין המוניטין של יהושע שור מכאן וראם מכאן. והיינו כמ"ש בספרי שור כחו קשה אבל אין קרניו נאות ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה וניתן לו ליהושע כחו של שור וקרנים של ראם (יפ"ת ונזה"ק):

**זקן וזקנה כו'.**מצד אחד היה כתוב זקן וזקנה וכו' דאילו הצורות הא אסור לעשות צורות אדם:

בכור שורוויהושע בא מאפרים:

מקל ותרמילרמז שהיה בראשונה רועה צאן והיה לו מקל ותרמיל:

שק ואפר מכאןובסוף אס"ר הגירסא מרדכי מכאן ואסתר מכאן:

**קובע אני לך ברכה כו'.**דרש והיה ברכה והיה בברכת י"ח. ומסיק ואמר אבל אין אתה יודע אם שלי קודמת אם שלך קודמת א"ר אחויה שלך קודמת וכו'. ובתנחומא מהו והיה ברכה שברכתך קודמת לברכתי בתחלה אומר מגן אברהם ואח"כ מחיה המתים. ועיין במ"ר פ' י"א הגירסא הובא ברש"י בחומש כאן:

אלא השמיםצ"ל אלא השמימה ויש כאן שני ההי"ן מיותרים האחד לרמוז על שבה"א ברא שמים כמ"ש לעיל פ' י"ב. והה' הב' לרמוז שעל ידי שיוסיף לו ה' על שמו יהיה פרה ורבה. ומייתי הא הכא לפרושי הא דכתיב הכא ואגדלה שמך והיה ברכה כלומר אגדל ה' בשמך והוא אות ה' של שם המיוחד שבו נברא העולם. והעיקר בזה כגירסת הילקוט שגריס הכי הבט השמים אין כתיב כאן אלא השמימה כו' (נזה"ק):

**מוסיף ה' על שמך ואת פרה ורבה.**ואע"פ שכבר הוליד גם מקודם את ישמעאל. מ"מ לא היה זרע המיוחס אחריו:

**והיו אותותיך כו'**דהיינו ואברכך. וה"ג והיו אותיותיך כמנין ואברככה דהיינו רמ"ח שכן עולה אברהם ואע"ג דלא כתיב אלא ואברכך ה"ל כאילו כתיב ואברככה שהה' בכח אע"פ שחסרה מהמבטא (יפ"ת):

לא שםלשון שומת ב"ד שיהיה סימן ברכה לנושא ונותן עמו. שהבא לקנות ממנו פרה לא הספיק להעריכה עד שנתברך. וכן הבא למכור לו פרה לא הספיק להעריכה לו עד שנתברך מזכות אברהם. והכי גמירי להו (יפ"ת):

ד"א והיה ברכה כיצד אברהםכצ"ל (יפ"ת). וגם זה פירוש לוהיה ברכה דר"ל שיהיה סימן ברכה לעולם שמתפלתו ומראהו יתברכו:

והן נפקדותומה שלא נפקדה שרה בתפלתו יש לומר דמאבימלך ואילך הוא שהתחיל להתפלל על החולים והעקרות כמ"ש בפרשה נ"ב סי' ד' (יפ"ת):

**לא סוף דבר כו'.**כלו' אין צ"ל כשאברהם הלך אצל החולה אלא אף כשיראהו החולה בלי כוונת אברהם היה מתרפא בראיית אבן טובה שעליו כדלעיל:

**אפילו ספינות כו'**דלא מיבעי חולים שאברהם מתפלל עליהם או החולים שרואין פניו אלא אפילו ספינות שבים הגדול בסערה ואינם רואים פני אברהם ולא אברהם מתפלל עליהם היו ניצולים בזכות אברהם ע"ד אלהא דמאיר ענני כדאי' בפ"ק דע"א (יפ"ת):

**אפילו ספינות כו'.**כמ"ש ביבמות דף ס"ג ואמר ר"א מאי דכתיב ונברכו בך כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות בים אינן מתברכות אלא בשביל הצדיקים ע"כ:

**ולא של יין נסך היו.**ר"ל וכי לא היו בספינות נמי י"נ ואין ראוי שיועיל זכותו לדבר של קלקול. ומשני אלא חלא מוזיל חמרא כלומר שאפילו החומץ הטוב גורם זול ליין. וכן הכא בי"נ יש בו תועלת שיהיה הכשר נמכר בזול לאברהם ולהנפש אשר עשו בחרן:

**אף לאיוב עשה כן.**ארישא קאי שנתברך כל הנושא ונותן עם איוב (יפ"ת):

**לא נטל אדם פרוטה.**ב"ב דף ט"ו:

ונצטרך ליטולמפני שהיה מתברך באותו פרוטה:

**קרי ביה בריכה.**מדלא קאמר ברוך או מבורך רמיז בריכה (יפ"ת):

מקרב רחוקיםוהיינו הנפש אשר עשו בחרן:

לברך את עולמיכלו' הצדיקים כמו שבירך לאדם ולנח ולאברהם (יפ"ת):

מסורות לךולאו דוקא אברהם לבד אלא הוא וזרעו הצדיקים קאמר. ומה שלא בירך אברהם ליצחק מפורש בפרשה ס"א (יפ"ת):

**ולמאן דחזי כו'.**ולמי שראוי והגון בעיניך להתברך ברכהו:

בכבוד של צדיקוכמו שהיה הענין אצל ירבעם עם הנביא שיבשה ידו כששלחה על הנביא ולא יבשה כשהקריב על המזבח:

**ובוזי יקלו על ידי אחרים.**הכא משמע דזו קולא היא ובבמדבר רבה פ"ח ובחלק משמע איפכא. ועיין נזה"ק מה שמתרץ:

יקלו ע"י אחריםהקו"ף פתוחה פי' יהיו נקלים ע"י אחרים ולא כתיב אקללם:

**תניא אלו ברכות כו'.**וברכה מל' ויברך על ברכיו לומר שישחו בברכה שהוא נזכר בתחלה ובסוף. ואע"ג שהשחייה מתקנת חכמים. יש לומר דברה"ק התקינו (יפ"ת):

באבות תחלה וסוףמהכא משמע משום כבוד אברהם שמשתחוים לה' שבחר בו. ובמודים מפני שדרך הודאה בהשתחוואה. ובשים שלום כורע ופוסע לאחוריו. ועיין ברש"י עוד טעמים:

שלא ישחהדחיישינן ליוהרא (יפ"ת):

**כה"ג תחלת כו'**פרש"י כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע עצמו יותר:

ונפסחנעשה צולע שהוא דבר קשה למי שאינו רגיל בה. ומ"מ נתרפא דלא קשה כולי האי. אבל לוי בר סיסא שהראה בריכה דקשה טפי לא נתרפא. ונראה דהיינו קידה כדאמר בפרק החליל (יפ"ת):

ולא נתרפאעל שהטיח דברים כלפי מעלה כמ"ש בגמ':

הגשמים בזכותךשפי' בא בזכותך. שיהיה הברכה בכל העולם בזכותך. ומשום דטל ומטר אבי כל הצלחות העולם כדלעיל פרשה ל"ג נקטינהו הכא (יפ"ת):

הה"ד ויודע הדברמילתא באנפי נפשה היא ובעי למדרש ונברכו בך כדבסמוך (יפ"ת):

**מזקנים אתבונן כו'.**פי' מזקנים אתבונן לשמירת המצות שהם יורו דרכם. וכן למד מרדכי מהראשונים מיעקב ויוסף ודניאל שגמלו חסד למלכים:

**יוסף גילה לו חלומו דניאל גילה לנבוכדנצר את חלומו.**כצ"ל (א"א):

אמר הקב"הכן אמר מרדכי:

**ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך.**צ"ל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. והוא בפרשת עקידה (נזה"ק):

**אין תימר כו'.**אם תאמר שנתברכו שיהיו עשירים הרי כבר הם עשירים יותר ממנו ולא מסתבר שיעשירו בזכותנו והם יותר עשירים ממנו:

והן נשאליןבזמן הנביאים הם שואלים לנביאים כמו נבוכדנצר ובלשצר לדניאל. ואף לדורות נמצא לפעמים צדיק יחיד בדורו שרה"ק שורה עליו לגלות דבר נעלם ונסתר למלכים (יפ"ת):

וילך אברםוס"ד וילך אתו לוט. שהוא נטפל אליו מעצמו ולכך לא רצה להרחיקו ולקחו ג"כ בחבורתו. וזהו שבחו של לוט מבחירתו הטובה (נזה"ק):

בת מ' היתהבמד"ר ותאמר רות המואביה אין קורין בת אלא לבת מ' שנה ע"ש. ובאסתר כתיב לקחה מרדכי לו לבת:

בת פ' שנהסובר כרבנן שבשעה שנשאה אחשורוש היתה בת ע"ה אלא שלא נקראת גואל רק בעת שנהרג המן ובטלה הגזירה וזה היה אחר חמש שנים. שנשאת לו בשנה השביעית והמן נהרג בשנת י"ב:

בת ע"האפשר שלמדו ממנין הדסה שהדסה בגימטריא ע"ד. ועם התיבה הוא ע"ה. ועיין בילקוט אסתר כל המאמר:

אתה יצאתשזה נחשב לזכות שעם היותו זקן מ"מ נסע במצות ה' (יפ"ת):

**אלו הגרים כו'.**מלשון נפש דריש ענין הגרים שהם קונין נפש חדשה:

כאילו בראושהביאו לחיי העוה"ב כי לכך נברא כי על שלימות הנפש שייך עשייה ממש כאילו הם בריות חדשות:

כאילו בראוכד"א ויעש אלהים את הרקיע:

ויאמר אשר עשהכלומר אברהם. למה כתיב עשו:

**עד עכשיו נתבקש כו'.**מסיפא דקרא דרש והכנעני אז בארץ שהיה להם עדיין זכות בארץ עד שיתמלא סאתם:

**שלא בנה מזבח כו'.**ולכן אמר לה' הנראה אליו כי מזה ניכר לו מעלת ארץ ישראל. באשר בח"ל לא זכה למראה נבואה כראוי ואין זה אלא מפני מעלת הארץ:

**לשעבר היתה נקראת כו'.**מפרש מקדם לבית אל לשון קדימה ר"ל מקודם היתה נקראת בית אל. אבל אחר זה כשהעמיד ירבעם העגלים של זהב נקראת בית און כדכתיב (בהושע ד׳:ט״ו) ואל תעלו בית און והיא בית אל כתרגומו. וכתיב (עמוס ה׳:ה׳) ובית אל יהיה לאון (יפ"ת):

**תמן קריין כו'.**שם קורין לפועל טוב עמידה לשון חוזק וקיום כד"א יקח מכם עמדתו (מיכה א׳:י״א) ולהרהון פי' לעביט של מי רגלים קורין עמילה לשון זוהמא כמו עמילן של טבחים:

אהלה כתיבודורש המדרש בתחלה כפי הכתיב אהלה ואח"כ אהלו כפי הקרי:

**שנטע אהל שרה תחילה כו'.**כדקי"ל שצריך אדם לכבד את אשתו יותר מגופו. וכל כבודה בת מלך פנימה. ומלת נטע מל' ויטע אהלי אפדנו. ואפשר שצ"ל נטה בה"א:

**אחד לבשורת הארץ.**והוא אותו שבנה בעברו עד מקום שכם כדלעיל (יפ"ת):

ואחד לקניינהפי' לזכות שיהיה לו קנין בארץ. והוא אותו שבנה באלוני ממרא שבחברון כשאמר לו קום התהלך בארץ (יפ"ת):

**ואחד שלא יפלו בניו בעי.**והוא השני שבנה כשנעתק ההרה שצפה שעתידין בניו להנגף בעי בעון עכן. ומה שהקדים הג' שהוא לקנין הארץ משום דמאריך בדרשה בענין המזבח דעי שבקיה לבסוף (נזה"ק):

שלא יפלו בניו בעישנאמר והעי מקדם ויבן שם מזבח:

זכותו של אברהםדריש לשון עליה ויעלו עפר וגו' לשון עליית זכרון:

**מלמד שהקריא כו'**שקריאתו כאן היה לצורך אחרים שבזה הקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה. ר"ל שפירסם מציאות אלהותו והשגחתו בעולם (נזה"ק). וגיר' הילקוט ויקרא בשם ה' צלי. ד"א ויקרא בשם ה' התחיל כו'. תחלה פירש ויקרא צלי שהתפלל שלא יפלו בניו בעי ואח"כ דורש שהקריא שם ה' בפי אנשי דורו:

**ד"א ויקרא התחיל כו'.**דלפירוש קמא לאו בגירות ממש מיירי אלא בהודעת פרסום שמו לבד והד"א מפרש שהתחיל מגייר גרים ולהכניסן תחת כנפי השכינה לשמור מצותיו ולהתדבק בדרכיו ממש:

הלוך ונסוע הנגבהשתמיד היה חושב ומחקה (לשון חיקוי ודמיון) בדעתו ענין עבודתו בבהימ"ק וכדלעיל פרשה י"ט שאברהם התחיל להוריד השכינה משמים. וביהמ"ק נקרא נגב וכמ"ש יחזקאל סי' כ"א אל יער שדה נגב. והנמשל והטף אל מקדשים ע"ש: