**הנה עין ה' אל יראיו כו'.**זה אברהם שכמו שהיתה עין השגחתו עליו בדבור מאתו ית' להצילו ממות מיד נמרוד וכמ"ש אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. ואח"כ אמר לו לך לך מארצך וגו'. כן בשעת הרעב אמר לו גם כן שילך למצרים להנצל מהרעב. על כן פרט להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב. וגם בכוונה להביאו לנסיון עם שרה. ומ"ש יראיו לשון רבים שכולל גם שרה עמו:

חסד לאברהםשפירושו החסד שנשבע לו ה' לעשות לזרעו וזהו למיחלים שיחל לחסד ה' שנשבע לו (יפ"ת):

ממיתתו של נמרודשהשליכו לכבשן כדלעיל פ' ל"ח:

לחיותם ברעבשהצילו ה' בהיותו בארץ ישראל ונתן בלבו לרדת מצרימה ונתנו לחן ולחסד במקום לכתו (יפ"ת):

**פתח אשרי הגבר כו'**כלו' שמאברהם נלמוד שלא להרהר כנגד ה' ביסורי הצדקים. והכוונה לתת טעם למה שהביא השי"ת הרעב הזה ואמר שזה לנסיון לאברהם אם יקרא תגר נגד ה' שהביאו לארץ רעבה שצריך ללכת משם:

**ואם בא להקפיד כו'**דורש שהפסוק מדבר ביסורים שהגבר אשר השי"ת מיסרו אשרי לו ואם בא להקפיד ולהרהר אחריך מתורתך תלמדנו (קרי ביה תלמדנו בחיר"ק התי"ו) ויבין באברהם שנתיסר ביסורין ולא הרהר וידע כי כך המדה להיות הצדיקים מעונים בעוה"ז:

טרף נתן ליראיודורש טרף טירוף שפירושו נדנוד ומחסור ורע שיהיו תמיד ביסורין בעוה"ז ולא ישבו בשלוה כדלקמן פרש' פ"ד. וזה כדי שיפרעו איזה חטא קל שביניהם וישכנו לבטח בעולם הבא. וז"ש אבל לעתיד יזכור לעולם בריתו. כלו' ברית החסד אשר כרת עם הצדיק יזכרנו לעולם העתיד הוא העולם הבא עולם שכולו ארוך. והרש"ש גורס בעוה"ז. יזכור לעולם לע"ל:

**עשרה רעבון כו'**לעיל בפרשה כ"ה ושם פירשתיה. וטעם זכירתה פה כטעם הנ"ל שהרעב הזה לנסיון לאברהם. וז"ש כאן וכולן לא באו בימי אנשים שפופין כו' (יפ"ת):

אוותנטיאהפי' ממשלה וחוזק:

**לא היתה ראויה בימי דוד.**כצ"ל ועיין פירושו בפרשה כ"ה:

**גרופית של שקמה.**פי' אילן סרק. והוא דרך משל:

ודייטרוטיןפי' כלים נאים:

בצורתגשמים מועטים:

של מהומהפרש"י נפלה המיתה בבהמות ונתיקר הבשר עד שהיו מוכרחים ליתן בעד ראש חמור שמונים כסף:

**בשם רבי דוסא משני סאין היו ונעשה מאחת.**כצ"ל ועיין פירושו בפרשה כ"ה:

**הנה נא ידעתי כו'.**ר"ל דלא הו"ל למימר אלא הנה אשת יפת מראה את. וידעתי למה לי. אעכצ"ל שבאלו כעת חידוש ידיעה (נזה"ק):

**עכשיו שאנו נכנסים למקום כעורים ושחורים עאכ"ו.**כצ"ל (יפ"ת) ולפ"ז מלת הנה נא כפשוטו שעד עכשיו סבר שימצא כמותה במקום אחר:

**ר' פנחס בשם ר"א.**בא לדרוש ס"ד מ"ש למען ייטב לי בעבורך וכו' וע"ז אמר שעשה עצמו טפילה שעיקר הטובה שייך לה. ולו בעבורה ובגללה:

אברהם וברקתחילה חושב כסדר. אך כשבא לדרוש בהם דורש תחילה מברק ואח"כ מאברהם כדרך המדרשים שהדבר שהוא עקרי בדרוש חושב בסוף:

ברק ותשלח ותקראהרי שהוא עיקר במעשה כי אליו צוה ה'. והוא עשה עצמו טפילה במה שלא רצה ללכת מבלעדי דבורה. והיתה ברית כרותה לשפתים כי כן באמת נעשה לה טפל להיות עיקר התשועה בזכותה:

ר' יהודה ור"נהוקשה להם מ"ש ואם לא תלכי עמי לא אלך. הלא היא אמרה לו בנבואה בציווי מהשי"ת:

**אם תלכי עמי כו' ואם לא תלכי כו'.**ס"ל שבאמת היה כאן שתי הליכות אחת שצותה אותו לקדש וע"ז בקש שתלך עמו. והשני הוא לחצור. והוא עמה. וז"ש ברק לדבורה אם תלכי עמי לקדש ובודאי טובים השנים מן האחד מאילו אהיה אני לבדי. ואז אוכל להכרית את סיסרא ועמו כליון גמור וממילא יפול מורא ופחד גם על הנשארים בחצור לכן והלכתי עמך אח"כ לחצור להכרית הנשארים שם. אבל אם לא תלכי עמי לקדש ובודאי בזכות עצמי לא אוכל לעשות כליון גמור וחרוץ בסיסרא ובעמו. אז ממילא לא אוכל לילך אח"כ לחצור למקום יבין מלכם. והלכו שניהם לתבור ואח"כ לחצור עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען. ואז אמרה שירה (כלי יקר):

**אם תלכי עמי לשירה כו'**שברק סבר שעיקר השירה יהיה נאמרת ע"י זכר ולא ע"י אשה כי קול באשה ערוה. ובאשר הוא כשר צבא ועיקר התשועה יהיה על ידו. ודאי לו נאה לומר השירה אך באשר אין שירה נאמרת אלא ברה"ק וברק לא היה רוה"ק שורה עליו לפיכך רצה להתחבר בעת אמירת השירה אל דבורה ששרה עליה רוה"ק להיות שפע רה"ק נאצל מעליה עליו כדי לאמר השירה ברה"ק:

**כי לא תהיה תפארתך כו'.**מלשון פאר ושירה כמ"ש ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך. וכלשון מתקני הברכות יפארוך סלה. תפארת וגדולה. והשיבה לו שעל ידי שלא הלך בתמימות במצות השי"ת הפסיד שלימות השירה והניחה בידה. וז"ש ר' ראובן לשון יוני הוא אפס הניח. ועתה תהיה דבורה העיקר והוא הטפל:

**למען ייטב לי בעבורך.**שתלה טובתו בה. וכן היה לו שנאמר ולאברם היטיב בעבורה (יפ"ת):

**ויהי כבוא אברם.**דהו"ל למימר ויהי כבואם מצרימה לכלול גם האשה:

נתנה בתיבהשהטמינה בתיבה ובא אברהם לבדו. ומרומז גם בפסוק והיה כי יראו אותך המצרים משמע שיתכן שלא יראו אותך כי אטמינך:

כיון דמטאכיון שהגיע לתת המכס אמרו לו תן מכס:

אנא יהיבאני נותן מכס מה שתתבעו:

**א"ל מאנין כו'**כלים אתה נושא בתיבה. אמר אני אתן מכס הבא מן הכלים:

**דהב כו'**זהב אתה נושא:

מטכסיןמשי מובחר:

מרגליןמרגליות:

**לא אפשר כו'**אי אפשר שתפטר אלא תפתח התיבה ותראה לנו מה שבתוכה:

**הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה.**ואפשר שהכוונה שמגודל הפלגת היופי נשמע הקול בכל ארץ מצרים איש מפי איש עד כי כמעט כולם כאחד באו לראותה. וע"ד זה הבהיקה כל מצרים מזיוה (נזה"ק):

איקוניןתוארה:

**נמסרו לראשי הדורות.**כלו' דמות צורתה נמסרה לראשי דורות כי אחד בדור תמצא לפעמים יפה כדמות צורתה. והיינו שיש קצת דמיון ליופיה עם של חוה:

**ויראו אותה שרי פרעה.**וס"ד ותקח וגו' ועל זה אמר מתעלה והולכת ותקח דרש שהוא לשון עילוי שלהכניסה לבית פרעה היו מעלין אותה בדמים זה אומר אני אתן כו' וזה אומר כו' לרוב מעלתה שהיו מתכבדין בדבר (יפ"ת):

ואיעלל עמהפי' ואכנוס עמה לבית המלך:

**אין לי אלא בעלייתן.**פי' אין לי שהצדיקים מתעלין והולכין אלא בעלייתן. אבל בשעת ירידתן מנלן שמ"מ הם מתעלים והולכין:

**ת"ל וימשכו ויעלו אותו.**דהו"ל למימר ויעלוהו אלא ללמדך שהיו מעלין אותו בדמים לזכות בעלייתו שלאחר ששלח המלך השלשים אנשים להעלותו מן הבור באו עוד שם אחרי' לזכות במצוה זו מפני עילוי הדמים לצדקה (נזה"ק):

**ולקחום עמים כו'**דמאחר דכבר אומר והביאום אל מקומם מה ת"ל ולקחום עמים אלא ללמדך שיקחו אותן בעילוי דמים מי יזכה להביאם:

וכבוש הדרך לפני בניךשמעשה אבות סימן לבנים:

**כי זה שנתים הרעב.**כלומר שע"י הרעב נזקק לרדת למצרים כי בטענה זו קראו יוסף (יפ"ת):

**כתיב לגור שם.**רמז למ"ש המגיד מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם:

**באברהם כתיב כי כבד הרעב.**שאם לא מפני כובד הרעב לא היה יוצא מא"י אלא היה סובל. כן ישראל שאלולי כובד הרעב שלא היו יכולים לסבול לא שלח יעקב את בנימן כדכתיב והרעב כבד בארץ ויהי כאשר כלו לאכול את השבר (יפ"ת):

**ויהי כאשר הקריב.**ר"ל כמו שאברהם כאשר הקריב לבא מצרימה נתירא מהם כן ישראל כאשר קרבו זה אל זה היינו המצריים לישראל וישראל למצריים יראו ישראל:

והרגו אותי ואותך יחיושיהרגו הזכר ויחיו הנקבה. וכן במצרים אם בן הוא והמיתן אותו. וכן כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון:

**וייטב אלהים למילדות.**פי' שויטב אלהים למילדות דבק לוירב העם. ולמ"ד למילדות בעבור ופי' שבזכות המילדות הטיב השי"ת לישראל וירב העם (יפ"ת):

**באברהם כתיב ויהי כבוא אברהם כו'.**רמז שכמו שאברהם בבואו נתכבד ביניהם והטיבו לו בחשבם כי שרה אחותו כן ישראל בבואם למצרים היו מכובדים עד מות השבטים (יפ"ת):

וילך למסעיורמז ג"כ שישראל יעשו מסעות הרבה עד בואם לא"י ולא ילכו בבת אחת. והיינו אלה מסעי ב"י: