**מה התמרה כו'**לפי שדוד אחז דמיון מתמר וארז אשר אין מעלתן דומים זה לזה כדמפרש לכן אומר הדמיון בשניהם להורות על מעלת כל אחד לא על חסרונם. שדבר שהוקש לשתי מדות אתה נותן לו כח היפה שבשתיהם:

לא עקומיםבערוך גרס עומקים:

סיקוסיםפי' סוף וקץ. ויש עצים קשורים הנקראים בלע"ז שלנו סענקעס. שהעצים החלקים הולכים גידי העץ מהשורש עד ראש העץ. כך הצדיקים כל מעשיהם לשם השי"ת והם ישרים. והרשעים דומים לקשורי העץ שהם עקומים ועקשים:

צילן רחוקשהם גבוהים והענפים מתחילין לגדל בגובה האילן. ולמטה הם בלי ענפים. כן בצדיקים עיקר תכליתם נצמח רק לבסוף בעוה"ב כי מפני שהם גבוהים וגדולים במעלת נפשותם מוכרחים לצרוף גדול מאד בעוה"ז עד שלבסוף יושלם נפשותם בתכלית הזכות והטוהר:

לבן מכוון למעלןכי במין הצומח הלב הוא הדבר הפנימי. ואם הוא חזק אז הוא מכוון למעלה בלי עקמימות. וכן בצדיקים לבם וחוזקם הוא רק למעלה לה' ועי"ז יתחזק לבם תמיד בבטחון חזק:

**התמרה וארז יש להם תאוה.**להתדבק למיניהם כעובדא דבסמוך. וכך הוא המדה בכל הצומח. אף הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל מצד מקור נפשותם יש להם ג"כ תאוה לה' להתדבק בו ובדרכיו. ועל זה אמר שנאמר קוה קויתי ה' כלו' כל תוחלתי ותאותי הוא ה' להתדבק בו (נזה"ק):

בחמתןשם מקום:

**ולא היתה עושה פירות.**בבמ"ר פ"ג ובשוח"ט מסיים והרכיבו אותה ולא עשתה פירות עבר דיקלי כו':

**תמרה היא צופה מיריחו.**ויריחו נקראת עיר התמרים ובשוח"ט הגירסא תמרה היא צופה ומריחה ופירושו שהיא רואה וצופה תמרה פלונית ומריחה ריחה ולא תגדל פירות עד שירכיבו אותה ממנה וכן הארז יש בו תאוה ונמצא בו זכר ונקבה:

**אין עושין ממנה כו' ת"ל ארז כו'.**והנמשל בצדיקים שהם מביאים ההשפעה לעולם והעולם מתהנים בהם כמו מן הכלים (יפ"ת):

**תמן כו'.**פי' בבבל עושים כלים מהארז. והמת"כ פי' תמן בבבל עושין כלים אף מן התמרה וכן הוא בהדיא בשוח"ט ובמד"ר. ובבבל היו מצויין דקלים הרבה כדאי' בפסחים ריש דף ס"ח:

ת"ל כתמר יפרחכצ"ל דהיינו שכר פירותיהם הנאכלין בעוה"ז כדאיתא להדיא בבמדב"ר פ"ג:

**אין בה פסולת כו'.**מילתא אחריתא היא דדריש תו קרא בכלל ישראל דנקראו צדיקים כדכתיב ועמך כולם צדיקים (יפ"ת):

להלללשבח להקב"ה בחג הסוכות:

חריותהענפים של דקל קורין חריות:

סיביםסיב הגדל סביבו עושין ממנו חבלים:

סנסניםכמין חוטין תולין ממנו כמו בגפן:

שפעת קורותקורות גדולות:

להקרותלעשות ממנה תקרה על הבית:

**מהם בעלי אגדה.**מהם בעלי מצות מהם בעלי צדקות. כן הוא במד"ר שם וע"ש:

נופל ומתמפני שכל הענפים הם למעלה בראשו:

להזדווגלהרע להם. ואינו משמר עצמו שלא יוסיף על רצון הש"י וכמ"ש אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. ולומד מפרעה שהיה לו רשות ליקח מס מאברהם אך לא למשול באשתו. ועל כן נענש פרעה. ואגב דרשא זו הובא כל מאמר זה לכאן:

בראתןמכת ראתן:

שהאשה רעה לותשמיש אשה. פרש"י הטעם משום שהחולי הזה מחליש האדם מאד עד שכמעט נופל ותשמיש מחליש ג"כ לפיכך חולי זה קשה לו מאד:

**ובו לקה פרעה.**על שרצה לבא אצלה לקה באופן שלא יוכל. ועיין תנחומא כאן:

**אפי' קורות ביתו.**דריש ביתו כמשמעו שגם ביתו לקה וכמפורש בתורה שהבית לוקה בנגעים. ונכון להגיה כאן קירות ביתו. וכמ"ש ברש"י בחומש כותלי ולא קורות:

**והכל אומרים על דבר.**דורש על דבר כמשמעותו מלשון דבור ואמירה שבאשר ראו מכה כזה שהוא חוץ ממנהג הטבע היו אומרים שזה בודאי על דבר ששרה היא אשת אברם ולא אחותו שאברהם לא אמר אחותו אלא מפני היראה:

**עלו דטולמוסין כו'**פי' עבדי פרעה החצופים והרקים נכנסו בשליחות לחלוץ מנעלה ולהשכיבה במטה בעל כרחה (רש"י והערוך) דר' ברכיה מפרש את ביתו אנשי ביתו. לזה אמרו שבאו עבדיו כו' לכן נלקו עבדיו בנגעים לבל יוכלו להתקרב אצלה מכאב הנגעים (נזה"ק):

**וכל אותו הלילה כו'.**שבאה בטענה ואמרה אברהם יצא מארצו בהבטחה. שהשי"ת הבטיחו ואברככה ואגדלה שמך. ולשרה לא הבטיח אלא האמינה ובטחה בנבואתו. ואם היה אברהם ג"כ בתוך הצרה היתה שרה בוטחת ומאמינה על הבטחת השי"ת לאברהם. והיתה גם היא נצלת על ידי הבטחתו. ולא כן עתה שאברהם חוץ לצרה. והשיב לה הקב"ה לא בעבור הבטחה אני עושה. אלא תפלה אני שומע. וגדול שכר המאמין משכר המובטח ויתקדש שם שמים על ידך:

סירהבית הסוהר שנלקחה בעל כרחה:

ומגלב בידושוט לסוס ומתג לחמור תרגומו שוטא לסוסיא ומגלבא לחמרא (מוסף הערוך):

**אין אמרת מחי כו'.**וזהו על דבר שרי שאמרה ודיברה שיכה והכה. וגם דורש על דבר שרי אשת אברם שדיברה ואמרה אשת אברהם אני:

וכ"כ למהפי' הרי היה סבור פרעה שבהיתר לקחה. אלא שהיתה אומרת אשת איש אני שכאשר ראתה שלא הועילה במ"ש אחי הוא גלתה הסוד שהיא אשתו:

**אין אמרת מחי כו'**וענין השאלה הוא שאם ח"ו היתה שרה מתרצת אליו לא היה המלאך עושה לו מאומה:

בעיצורעצירת נקבים וכמו שפרש"י שם:

**על דבר לגז"ש.**שאחרי שהעונש הוא מדה במדה נגד החטא. ואחר שחטאם אחד א"כ עונשם אחד ג"כ:

**הה"ד ויוציאם כו'**משום שכל ענייני אברהם סימן לבניו. לכן אמר הכ' ואברם כבד לרמוז שגם כן בניו יצאו ברכוש גדול ממצרים (יפ"ת):

במסעיו שהלךכלו' בחניותיו. וקרא חניותיו בשם מסעיו שמקום חנייתו אף הוא קרוי מסע לפי שממקום החנייה נוסע פעם אחרת (הרא"מ):

לפרוע הקפותיויתכן שבעת הרעב פיזר כל אוצרותיו לצדקה על כן הוכרח בלכתו למצרים ליקח בהקפה על בטחון השי"ת. ובחזירתו ממצרים פרע הקפותיו (נזה"ק):

**דברים טובים כו'**דאשמועינן שע"י הלוכו את אברהם עשה את כל הרכוש ואת כל הכבוד הזה (יפ"ת):

וילך אברם וגו' וילך אתו לוטבריש לך לך (בראשית י"ב ד'). וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים (שם י"ג ה'). וישב את כל הרכוש וגם את לוט ורכושו השיב (שם י"ד ט"ז). ויהי בשחת אלהים. הרי כתוב ד' פעמים שהיו לו טובות ע"י אברהם וחשב ד' ענינים שונים. אחד שלא התערב עם העכו"ם כי אברהם הצילו מהם ועי"ז לימד עכ"פ האמונה האמתית. והשנית בקניני הזמן כי היה לו מקנה רב בזכות אברהם. השלישית הצלה מהמלחמה. הרביעית הצלה ממות ומעונש סדום שזה מן המיתה ממש:

לא דייןכלומר ראה נא רעת לבם כי שכחו טובות אבותינו עליהם. והם גמלו עלינו רעה יותר מכל העמים. ולכן נכתב חטא שלהם בד' מקומות להורות על רעת לבם משכיחת הטובות הד'. ולכן עמדו ד' נביאים וחתמו גזר דינם מה שיהיה באחריתם באין השבה מאומה לטובה עוד:

מלאכים אל בלעםוכמ"ש שבלק היה מלך מואב. וכן בסוף בלק ויחל העם לזנות אל בנות מואב. והשכירות לקלל את ישראל ומה שהחטיאו אותם בזנות כחד חשיב שעל שראה כי לא נעשתה עצתו הראשונה בקללה כרצונו חזר לעשות זנות:

**ויאסוף אליו את בני עמון.**ר"ל שעגלון מלך מואב אסף את בני עמון ועמלק ויך את ישראל:

**על כל מחמדיה.**וס"ד אשר צוית לא יבואו בקהל לך. והיינו בני מואב ובני עמון. שרצו עמון ומואב לבוז את התורה כדי לעקור לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה':

**ונכתב חטא שלהם.**פי' חטא האחד היינו מה ששכר את בלעם נכתב בד' מקומות וכאן חסר וכך צ"ל ונכתב חטא שלהם בארבע מקומות (דברים כ״ג:ד׳) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' וגו' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו'. (מיכה ו׳:ה׳) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור. (נחמיה י״ג:ב׳) כי לא קדמו את בני ישראל בלחם ובמים וישכור עליו את בלעם לקללו. (יהושע כ״ד:ט׳) וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם:

**ירמיה אמר לכן הנה כו'.**כתיב שם הילילי חשבון וחשבון ממואב הוא (יפ"ת):

שני אהליםשמיעוט אוהלים שנים רמז לרות המואביה ונעמה העמונית (אמו של רחבעם) שהנשים נקראות אהל כמו כי שלום אהלך. שובו לכם לאהליכם וזולתם. והטעם כי בזכות אברהם היה ללוט ההולך ברגליו זכות שיצאו ב' פרידות טובות ממנו להדבק בזרעו (יפ"ת):

דכוותה קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות ר' טוביה בר רב יצחק אמר ב' מציאותכצ"ל. והכי פירושו דכי היכי דהכא פי' רבי טוביה אהלים על רות ונעמה הכי נמי פי' הנמצאות על רות ונעמה וכדלקמן פרשה נ' (יפ"ת):

ב' מציאותטובות. הנמצאות רמז לב' מציאות טובות הנמצאות בהן:

מצאתיו בסדוםשמאז שם ה' עינו עליו שנתן פליטה בעבורו לבת לוט כדדרשינן בהנמצאות:

מצאתיו בסדוםשלא נמצא בכולם זרע צדק רק דוד שעתיד לצאת מלוט (יפ"ת):

**בהמתו של א"א כו'**שמריבתם היתה על מה שלא יחושו לגזל לרעות בשדות של אחרים. והכנעני והפריזי אז בארץ הוא תשובה על דברי הרועים כדמסיק ואזיל (יפ"ת):

זמומהזמם היה נותן בפיהם כדי שלא ירעו בשדות אחרים בדרך הלוכם:

פרידהאינו מוליד לכן קורין לכל עקר פרידה. ואברהם טומטום היה:

ואינו מולידוע"כ הזרע הנזכר היינו מה שאמר לו הקב"ה לזרעך אתן הארץ הזאת ע"כ הוא לוט שהוא משאר בשרו. וגם גדל על ברכיו כבן (יפ"ת):

**ואין אכלין כו'**כלומר לכן אף אם אוכלים בשדות אחרים משלהן הם אוכלין ואין זו גזל:

אמרתי לו לזרעך נתתיבמראה בין הבתרים. ומדכתיב התם ואת החתי ואת הפריזי וגו' משמע דוקא לכשיעקרו עכ"פ רוב האומות הנזכר שם והיינו שבעה עממין. ועדיין והכנעני והפריזי יושב בארץ. ומה שאמר בעל המאמר א"ל הקב"ה כך אמרתי כו' שהכתוב מקנטרן שאין הדין עמם מאחר שעדיין להכנעני זכות בארץ (יפ"ת):

**עד עכשיו כו'**עדיין יש להם זכות בארץ שלא נתמלא סאתם עדיין:

**כשם שהיה ריב כו'**שגם לוט לא היה מקפיד על הגזל. ומתנשא בירושת אברהם וע"ז היה קטטה בינו ובין אברהם:

**ויאמר אברם כו'**וקמ"ל ריב"ס דלא תימא דמדלא קאמר ברישא אלא ויהי ריב בין רועי כו' לא היה ריב בין אברם ולוט. אלא ריב ממש היה ביניהם כשם שהיה בין הרועים:

וכי אחים היודמה שהקרובים והחברים נקראו אחים היינו לפי שמן הסתם יש אהבה ואחוה ביניהם כאילו הם אחים אבל הכא שהיה מריבה בין אברהם ולוט ודאי הותר קשר האהבה שביניהם וא"כ מדוע אמר כי אנשים אחים אנחנו (נזה"ק):

**קלסתר פניו דומה לו.**לזה א"ל כי אנשים אחים אנחנו:

**כך א"א לאותו האיש כו'.**ואף ע"פ שהנקבות מותרים לבא בקהל. מ"מ הכל הולך אחר משפחת האב (יפ"ת) וכן הרמז בלשון פרד אינו אלא על פרד זכר שהוא עקר ואינו עושה פירות ולא על פרידה נקיבה (נזה"ק):

**ואם אנא לדרומה את לשמאלה.**משום שלא יתכן שיתן אברהם את הברירה ללוט לבחור לו צד הימין. כי הימין לעולם לאברהם כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה וכמ"ש נאום ה' לאדוני שב לימיני ונדרש על אברהם. וימין הוא חסד לאברהם. ועיין ביפ"ת:

מן כל אתרמ"מ יהיה החטים שלי:

**אנא משמאיל כו'**פי' מ"מ תרצה או לא תרצה אשמאיל אני אותך:

בולמוספי' בערוך מלשון מי שאחזו בולמוס. פי' בלשון יון גרונו של שור. כלומר שאוכל הרבה כלחוך השור. וי"א לשון לעז הוא שקורין בולימו למי שאוכל הרבה. ור"ל שאחזו תאווה בלא גבול הן לאכילה והן לעריות. אך בתו ואחותו אין דרך אדם להתאוות להם אלא מי שהוא משולח בתאוותו סוף שמאכילין אותו מבשרו כלומר שנכשל בקרובותיו אשר הם אך עצמו ובשרו. וכמו שאירע ללוט שנכשל בבנותיו בעבור היותו להוט בעריות וכדמסיק (נזה"ק):

**הפסוק הזה לשון ערוה.**דהא היה בארץ כנען במקום רחוק מסדום. ובהכרח שהלך ברגליו וראה ובחר וכמ"ש בסוף הסימן כאן שחזר על כל ערי הככר וכו':

ותשא אשת אדוניוהרי כאן נשיאות עינים על ענין ערוה כדאמרינן לבא ועינא תרין סירסורי דחטאה העין רואה והלב חומד:

**והשקה את האשה.**דאע"ג דאין השקאה זו לעבירה. מ"מ כיון דבסוטה מיירי רמז דהשקאה דהכא לשון עבירה (יפ"ת):

**כגן ה' לאילנות כו'**שדבר שהוקש לשתי מדות אתה נותן לכל אחד כח היפה שבשניהם. וכאן הוקש לשני דברים שאמר כגן ה' כארץ מצרים. ואצל הגן כתוב ויצמח וגו' כל עץ נחמד. ובמצרים כתיב (דברים י״א:י׳) כארץ מצרים וגו' כגן הירק. הרי שארץ מצרים מיוחד לזרעים. ובסדום היו שתי מעלות אלו:

**לאיניש דבחר פורנא דאימיה.**הערוך ערך פרן ו' פי' ענין זנות. ובערך פלאה כתב לבלה ניאופים תרגמה עקילס פליאה פורני פי' בל"י לבלה קורין פליאה ולזונה פורני עכ"ל. ונראה דתיבת לו דרשי הכא כלו' שבירר הראוי לו כמו שבוחר זנות אמו שנמשך לטבעו. וכן לוט ע"י שהיה להוט בערוה בחר במושב הנואפים. ויש שפירשו פורנא כתובה. ור"ל שבחר בסדום כבוחר כתובת אמו כאילו היא ירושתו שטבעו נוטה אחריה (יפ"ת):

**מקדמונו של עולם.**דלא הו"ל למימר אלא ויסע לוט משם והא דכתיב מקדם בא לרמז שהסיע עצמו מקדמונו של עולם היינו הקב"ה (מזרחי):

**לא באברם ולא באלוהו.**ומה שנתן אברהם נפשו עליו כשנשבה. היינו עבור השני פרידות טובות שיצאו ממנו אשר מהם נבנה מלכות בית דוד ומשיח צדקנו (נזה"ק):

**אין לך בכרכים כו'**פי' אין כרך שיושביה רעים מסדום. ואין בעממים קשי עורף מעם האמוראי. ועם היות סדום כרך יותר רע. בחר לו לוט מכל ככר הירדן מפני שהם מינו כדלעיל (יפ"ת):

**אין לך בכרכים יפה מסדום.**ס"ל מכרכי ערי הככר. ופליג אדרבי דקאמר אין בכרכים רע כסדום. ובהא פליגי דלרבי בחר ביותר רע. ולר"י בחר מן הרע מיעוטו. ומ"מ סיפר הכתוב מגנותו שהיה לו להתרחק מכולם. וז"ש ואלו היו החשובים שבהם כלו' עם היותם החשובים שבהם נמצא בהם הרעות דקאמר קרא ומה יעשה באחרים (יפ"ת):

רעים אלו לאלוכמו במניעת חסד וצדקה ועון הגזל וכיוצא בו:

חטאים בגילוי עריותכדאשכחן בג"ע וחטאתי לאלהים:

לה' בע"זדאע"ג דכל העבירות נמי לה' חוטאים. מ"מ עיקר החטא בה' הוא בע"ז שכופר בה':

מאד בש"דכדכתיב וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד:

**כעס היה לאברהם.**שהקב"ה כעס עליו שאמר לכל הוא מדבק כו':

**וללוט אחיו אינו מדבק.**דמ"מ לא היה ראוי לדחותו בשתי ידים אלא שמאל דוחה וימין מקרבת כדי שיחזור בו. דאם היה עם אברהם היה מתבייש מאברהם ולא הוה פקר נפשיה כל כך (יפ"ת):

לזרעך נתתידהיינו זרע ממש והוא מדביק את לוט בן אחיו שחושב שמאחר שאין לו זרע זה שהוא משאר בשרו מיקרי זרעו א"כ ילך ויביא ב' אורחים מן השוק שמאחר שאינו זרעו ממש אין הפרש בין זה לזה (יפ"ת):

לזרעך נתתיבין הבתרים נאמר לו כן. וזה היה תחלה לדעת ס"ע כמ"ש פל"ט סימן י':

פרסתקיןאסופות (רש"י):

**גרש לץ כו'**שהיה מתלוצץ על אברהם שהיה מובטח להוליד לעת זקנתו. ויצא מדון המריבה שהיתה ביניהם. וישבות דין וקלון היא המריבה והקלון שימשך ממנה בהיותם קרובים ומתקוטטים (יפ"ת):

**הקב"ה אוהב כו'**ופירושו האוהב לטהר לב וגם ריע לבעל החן הוא המלך:

**ומי שיש לו חן כו'.**וכאילו כתיב איש חן שפתיו (יפ"ת):

זה אברהםטהר הלב ואיש החן הנזכר הוא אברהם:

אברהם אוהבואברהם אהב אותי. וממילא שמעינן שהקב"ה ג"כ אוהב לאברהם. שכל המקרב עצמו יקרבוהו יותר מלמעלה. וזהו שהוכיח שנעשה אברהם אוהבו של הקב"ה (יפ"ת):

גבורות וחין ערכומייתי סייעתא שהאיש החן הוא אברהם דכתיב ביה וחין ערכו וכמו שדרש לה בתנחומא סדר זה בענין המילה על אברהם (יפ"ת):

**נעשה לו הקב"ה כריע.**סיומא דלעיל דקמפרש רעהו מלך על אברהם שעל היותו בעל חן נעשה לו הקב"ה ריע:

ומתוך אהבתוחוזר לתחילת הדרשא השייך כאן אוהב טהר לב (יפ"ת):

**מה עפר הארץ כו'**דאם לענין הריבוי לבד הל"ל והרביתי את זרעך כחול הים (יפ"ת):

יהיו מפוזריםרמז שזרעו יהיה מלא הגוים:

שנמשלה למיםדכתיב הוי כל צמא לכו למים:

**מבלים כל כלי מתכות.**שהמתכות שניתן בעפר מעלה חלודה והוא מתעכל ומתקלקל:

דיישהכל דשין עליה:

דממיגי מכתךפי' דמלחלחין מכתך. וענינו דרך משל שמצערין אותם תמיד כמי שמתעסק במכת אדם ומלחלחה שמצערו:

משקשקיןמענין המסה ומירוק שיהיו עונותיהם נמסים והולכים להם ע"י היסורים:

**ברביבים תמוגגנה.**הוא סימן ברכה כרביבים:

בפלטריותברחובות:

ומעבירים רדיאכלי מחרישה. לא תחרוש תרגום אונקלוס לא תרדי ולקמן פ' ס"ט הגי' מעבירים כרים. והוא ע"ד על גבי חרשו חורשים:

**תנא הילוך בשדה כו'.**הגירסא דהכא משבשתא ובפ' המוכר פירות תניא הלך בה לאורכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר"א וחכ"א אין הלוך מועיל כלום עד שיחזיק. מ"ט דר"א דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. ורבנן התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שיהיה נח לכבוש לפני בניו (יפ"ת):