**והוא חורש בהר.**שבהר קשה יותר לחרוש:

**לטובתי נשברה רגל פרתי.**וכן הלשון בויק"ר פ"ה אצל אבא יודן. ושם הכוונה על שמצא אוצר רב ע"י נפילת הפרה. וכאן הכוונה על שהיה בדעתו לעזוב מלאכתו ובית אביו לילך ללמוד תורה וכשנשברה רגל פרתו ולא היה לו במה לחרוש עוד. אמר הרי הגיע העת לילך. וזהו טובתי. ורגיל בדברי חז"ל למשל על רעה שהוא לטובה (יפ"ת):

אצל ריב"זללמוד תורה. ומפני עניותו שלא היה לו מה שיאכל היה אוכל קוזזות אדמה. ופרש"י קוזזות פי' קציצות חתיכות:

לנדותו מנכסיושלא יירש עם אחיו. שחשב שהליכתו ממלאכתו להיות מיושבי קרנות ועלה לפני ריב"ז לנדותו בהסכמתו:

**בן ציצית הכסת כו'.**כולם שמות גדולי ירושלים:

**זה אמרפל וחביריו.**שעדיין לא היה מלחמה בעולם באו אלו ופתחו בחרב ועשו מלחמה (תנחומא). וזהו לשון פתחו:

**זה לוט כו' זה אברהם.**שעיקר כוונתם בשביל לוט כדי שיבא אברהם דודו לגאלו ויפול בידם וכדאמר ר' אחא בסמוך סי' ד':

**חרבם תבא בלבם.**כלומר מה שחשבו לעשות לאברהם נהפך עליהם:

**נתונים לך במתנה.**משום דהיה ת"ח. אי נמי על שאחיו יעצו את אביו לנדותו מנכסיו כדאיתא בפדר"א לכן רצה אביהם לעשות להם כאשר זממו:

**הם עלי חרם.**כדי שלא יהנה מד"ת ולא רצה ליטול אלא שוה כאחיו:

**ד"א חרב פתחו רשעים ודרכו זה אמרפל וחביריו.**כל זה מיותר ולא גרסינן ליה:

כמה דאתי בחליטיןהמת"כ בק"ר פי' מלשון רקיקין דקין כמ"ש בברכות חלוט שחלטו ברותחין. והכוונה על הילד אחר שנה שמאכילין אותו מאכלים דקים. וכן הזקנים. והיפ"ת ונזה"ק פירשו בחליטין פי' בחטיפה וגזל (כמו מ"א כ' ויחלטו ותרגום יונתן וחטפוהא) ור"ל שהממון כמו שבא לאדם בחטיפה וגזלה כן ילך מידו בחטיפה במהרה גם בעודו בחיים חיותו עכ"ל. ועיין מ"ש בק"ר פ"ה סי' כ"ב:

כשם שפתחהיינו מאברהם שהיה תחילת בנין עולמו של הקב"ה בעולם כמ"ש שמ"ר פ' ט"ו:

**והמה לא ידעו כו'**רמז על אסיפת אמרפל וחביריו בימי אברהם כי מאת ה' נתקבצו כדי להפילם ביד אברהם. ומעשה אבות סימן לבנים. ועל זה אמר והמה לא ידעו מחשבות ה' בזמן העבר בימי אברהם. וכן לא הבינו עצתו גם לעתיד (נזה"ק):

**למה כל אלה חברו.**ר"ל למה כתיב בלשון זה כל אלה חברו אלא למימר שהכוונה האלהית היתה בזה שיהיה להם חבורה וקבצם כעמיר גורנה (יפ"ת):

**עלה בידינו מן הגולה.**קבלנו מחכמי גלות בבל:

וחמשה הןשאינם אלא ה' דלא חשבינן אלא ויהי בימי שאינן אלא ה' אבל ויהי סתם לפעמים משמש גם שמחה כרבי יוחנן דלקמן. ובא לפרש מה צרה כוללת היה כאן לכל העולם. לזה אמר משל לאוהבו של מלך כו' (נזה"ק):

ברבריםתוגרמה תרגום ירושלמי ברבריא. ומעם לועז ת"י ועם ברבראי:

ליזקק לולהרגו:

**שאין המלך נזקק כו'**וכן הקב"ה אינו משגיח להטיב לעולם אלא מפני אברהם אוהבו. ואילו יהרג יסלק השגחתו לפיכך היה זה צרה כוללת לכל העולם:

**וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש.**לרמז שלא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם הוא אברהם אשר בעבורו השגיח ה' על עולמו. והיינו שמתחלה באו על אברהם לשרפו באש באור כשדים היינו נמרוד שהוא אמרפל וחביריו כדלקמן. ואח"כ וישובו ויבואו וגו' להרגו בחרב:

שעשתה מדת הדיןבענין סדום שהפך בזכותם. וכן דרכו תמיד כדכתיב כי ידעתיו וגו'. ועיין ספרי סדר האזינו פיסקא שי"א:

**מה צרה היתה שם.**למה נאמר דוקא במלחמה זו ויהי בימי יותר מבשאר מלחמות ומשני שבאמת היה שם צרה מופלגת יותר מבשאר מלחמות. שנתחברו עליו יחד מלך ישראל ומלך ארם היה ג"כ כזה שהיה זה מפנים וזה מאחור. ולפיכך וינע לבבו וגו' (נזה"ק):

לבן מלכיםשעיקר הצרה היתה שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ובזה סילק השכינה והשפע מן העולם:

פדגוגאומן המגדל את בני המלך:

כך אמר אחזתורף הענין שאחז רצה לסלק השגחת ה' מעולם השפל כי מאס במלכות שמים ורצה לסלק הנבואה מהעולם. ולפי שהיה ירא לשלוח ידו בנביאים עצמם הביא משל מהפדגוג שבקש תחבולות בביטול הקטנים מהלימוד (יפ"ת):

**אם אין תישים אין צאן.**כי אין מי שיפרה וירבה הצאן. והצאן הנמצאות יכלו מעט מעט:

**אם אין רועה.**את הצאן. אין עולם כלומר שלא יתנהג העולם כראוי וכן בנמשל אם אין חכמים כו' אין רועה בעולם. ואז אין עולם נוהג כמנהגו הראוי והו"ל כאילו חרב כי אין ה' חפץ בו. ע"ד ב' אלפים תהו (יפ"ת):

**אם אין קטנים.**הוא ע"ד ששנינו בן חמש שנים למקרא בן עשר שנים למשנה בן ט"ו לגמרא. וזהו שאמר אם אין קטנים שלומדים מקרא. אין גדולים שילמדו משנה. ואם אין גדולים שילמדו משנה אין תלמידים שלומדים גמרא. ואם אין תלמידים אין חכמים הם היודעים את התורה:

אין זקניםהם הסמוכים להורות ולדון (יפ"ת):

**אם אין זקנים אין נביאים.**אנשים שיכינו עצמם לנבואה:

ואם אין נביאיםאנשים מוכנים הנקראים נביאים אין הקב"ה משרה שכינתו עליהם (יפ"ת):

צור תעודהשאחז צרר וקשר והסגיר התעודה מבתי מדרשות שהם מקום בית ועד לתורה כדי להיות חתום תורה בלמודו להשכיח התורה מישראל ולסלק השכינה מישראל (נזה"ק):

**שאחז בתי כנסיות.**שלא ימצא מקום מוכן שתחול השכינה על איזה איש. וכדי לבטל למוד התורה שלא ימצא בית הועד להם מעכשיו:

**וחכיתי לה' המסתיר כו'.**ישעיה הנביא בא שוב לנחם את בנ"י שלא תתקיים מחשבת רשע זה להשכיח את התורה מישראל. ועז"א וחכיתי לה' המסתיר פניו כו' שאין לך שעה לישראל שהקב"ה עמם בכעס וזעם כאותה שעה שכתוב בה ואנכי הסתר אסתיר פני מהם ואעפ"כ נאמר שם בכתוב כי לא תשכח התורה מפי זרעו. ומזה ראיה ברורה שלעולם אין התורה משתכחת מישראל אפי' בשעת הזעם וע"ז אמר ומאותה שעה קויתי לו שהרי אם בשעה היותר קשה הבטיח ה' כי לא תשכח מפי זרעו. כ"ש בשאר זמנים (יפ"ת ונזה"ק):

ומה הועיל לושהרי לא עלה בידו לבטל הלימוד ולהשכיח התורה. כי אנכי והילדים הם התלמידים אשר מחזיקים בעמוד התורה מהם תתפשט הוראה בישראל להחזיר עטרה ליושנה. וז"ש כי יהיו לאותות ולמופתים גם לדורות שלא תשתכח התורה מישראל (נזה"ק):

**וכי ילדיו היו.**ר"ל שכיון שלא היו לו אלא ב' בנים ליכא אות מהם על ביטול מחשבת אחז ע"כ תלמידיו היו (יפ"ת) ועיין מ"ש בר"ר:

**שאחז ב"כ כו' הכל צווחין ווי.**כי קיום כל העולם אינו אלא על ידי התורה כדכתיב אם לא בריתי וגו' (נזה"ק):

**ראיתי את הארץ כו'.**שנתקיימה נבואה זו בעון יהויקים ששרף את המגילה שנכתב עליו גזירת הגלות ולולא ששרפה אולי היו שבים ומתבטל הגזירה (יפ"ת):

פרסטגמאפי' הערוך בל"י דת וגזרה:

**כיון שהגיע לפסוק היו צריה כו'.**אז כעס שתסור המלכות ממנו. אבל בפסוקים הראשונים לא חשש דקאמר בהו ואנא מלכא כלומר אע"פ שכתב גלתה יהודה דרך גוזמא קאמר קרא והוא עדיין ימלוך (יפ"ת):

**התחילו הכל צווחין ווי.**כי על ידי מעשה יהויקים נחתם הגז"ד בחורבן ביהמ"ק אשר היא צרה כוללת כנ"ל:

**ומה צרה היתה שם ויהי רעב כו'.**פי' מאיזה חטא בא הרעב וקאמר שהיה בעון ששפטו את שופטיהם:

ליפסמס:

גבאי טמיוןפי' גובה מס לאוצר המלך:

**שהיה לו כרם כו'**לכן לא נכתב ויהי בימי גם גבי פרעה ונבוכדנצר שהצירו את ישראל. שאינו דומה לצרה זו שהיא צרה כוללת שבאו לעקור בגפנים. שבקש המן לעקור הגפן כולה ואחשורוש הסכים על ידו (נזה"ק):

**החרש והמסגר אלף.**שהגלה נבוכדנצר אותם. והם החכמים או היועצים. והיינו אשכולות שהם עיקר הכרם. וחשב נ"נ שימותו כולם בטלטולם ושתשתכח תורתם (יפ"ת):

כולן אלףהחרש והמסגר:

משמש צרה ושמחהזימנין צרה וזימנין שמחה דאשכחן ויהי טובא גבי צרה וטובא גבי שמחה:

ועבד פלגאפי' ועשה פשרה וחלוקה דמודה דויהי משמש צרה. ופליג אמי שאמר דמשמש שמחה. וחידש דוהיה שמחה:

עוד היאעדיין אינה שמחה שלימה דא"ר יודא כו':

היה אדם הראשון מביטכצ"ל (א"א) שאור הראשון הוא אור השכל שאדם מסתכל בו ומשיג בו את כל העולם. והוא אור הגנוז לעתיד לבא שאז ימלא הארץ דעה את ה' להאיר על הארץ (הגר"א):

**יום ב' יום ג' כו'**וקשה כיון שתירץ על יום א' שעתידין לבלות א"כ משאר ימים נמי לא קשה מידי דבההיא קרא גופיה כתיב ויושביה כמו כן ימותו. אלא דניחא ליה למצוא בהם טעם אחר (רד"ל):

החרדלשאינו נאכל מצד חריפותו צריך להמתיקו:

התורמסיןהוא מין קטניות שאינו נאכל מפני מרירותו צריכין להמתיקו. שנתבשלת ז' פעמים ואח"כ היא מתוקה ע"י תיקון כדאיתא במסכת ביצה:

**ויהי ה' את יוסף.**פירוש בבית פוטיפר:

**שנזדווגה לו כו'**בשאר מקומות שיש מאמר זה הלשון שמתוך כך נזדווגה לו שעל ידי כן שהיה ה' עמו והיה שמח נתהווה יפה תואר ויפה מראה. ולכן ע"י יפיו נתגרה בו אותה הדוב פי' אשת פוטיפר:

שנגנזה בבנין הביתפי' כשנבנה הבית נגנז המשכן כדאי' במכילתא פ' יתרו ביום שנבנה זה נגנז זה:

לקרוע בגדיושע"י שהיה ה' עם יהושע והסכים עמו על חרם יריחו שגזר לכן בא הדבר שנענשו עליו ישראל על מעל עכן בחרם. והוצרך יהושע לקרוע בגדיו:

אמרן דידןכבר אמרנו את שלנו מה שיש להשיב על דבריך. מעתה אמור אתה מה שיש בידך לומר:

אופכיפי' הנחה וקורת רוח והמוסף הערוך פי' בל"י ורומי שטר פרעון כמו שובר:

אופכי גדולהפי' קורת רוח וכפרה גדולה על עונותיהם נטלו ביום שחרב בית המקדש כמו שנאמר תם עונך וגו' שאילולא חורבן הבית לא היה נשאר ח"ו מישראל שריד ופליט אלא ששפך חמתו על העצים ועל האבנים ובר"ר גרס אופכי שלימה נטלו ישראל:

כושי ודאיכלו' בן כוש כדכתיב (בראשית י') וכוש ילד את נמרוד ונקרא נמרוד גופיה כוש ע"ש אביו (יפ"ת) ועיין מ"ש בפרשה ל"ז סימן ג':

**שהיתה אמירתו אפילה.**ר"ל נמרוד נקרא אמרפל שהיתה אמירתו אפילה. ודרש אמרפל נוטריקון ופירושו גזירתו או פתויו כי ציד בפיו להמריד כל העולם על הקב"ה. ובערוך ערך אספרון מפ' אמירה בל"י חשך. והיינו מה שסיים המדרש דאמרי ואפלי בעלמא פ' שהחשיך כל העולם במרד:

דאמריוהפלו באברהם מפ' אמר לשון ממשלה מגזירת במרום תמריא שע"י שמלך גזר על אברהם להפילו לכבשן האש. או מפרש אמר לשון כעס כמו אמריית דאמריית. ועניינו שע"י כעסו גזר על אברהם שירד לכבשן האש:

**איסרין לשם אלסר.**שהוא תיקן אותה המטבע שקורין אותה איסרין (נזה"ק):

**אתר הוא תמן כו'**שיש מקום שקורין אותו גוים. וטעם קריאתו כן לפי שנתקבצו שם מכמה גוים ונטלו אדם אחד והמליכוהו עליהם מלכות חדשה (יפ"ת):

אתרר"ל אתר הוא תמן ברומי מצטווח גוים:

זו בבלדרמיז מלכיות על דרך שאמרו לעיל (סי' ב') כשם שפתח בד' מלכיות כן חתם בד' מלכיות לרמוז כי כמו שאירע לאבות יקרה לנו:

זו בבלפי' גלות בבל:

אלסר זה יוןמלך אלסר נוטריקון מלך אל אסר שאסר אל עליון על ישראל שכל אחד מישראל יכתוב על קרן שורו שאין לו חלק באלהי ישראל (מת"כ). והרמב"ן גרס אלסר זו מלכות מדי. עילם זו מקדוניא. ופי' רבינו בחיי אלסר הוא עיר בארץ מדי או בפרס. עילם זה יון המקדוני כמו שדרשו חז"ל שש שנים מלך יון המקדוני בעולם ע"כ:

זה מדיעילם הוא במדי שנאמר ואנכי הייתי בשושן הבירה אשר בעילם המדינה כדאי' בפרק האיש מקדש (מת"כ):

טירוניאפי' הערוך מס. או הוא לשון שררה. סרני פלשתים מתרגם טורני פלשתאי. והיינו שע"י שמולכת בכיפה היא כותבת שררה מכל העולם שהיא משימה שרים ונציבים בכל האומות (יפ"ת):

**לרגלו של משיח.**שע"י התגרות המלכיות בא הגאולה לאברהם וכן בהתגרות האחרונים תבא הגאולה בשלימות לזרעו של אברהם. ודקדק לומר רגלי משיח. בסוד ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (נזה"ק):

דורש שמותדאל"כ למה נכתבו שמותם בתורה וכו' אלא לדרוש:

דורש שמותאע"פ שהם הסכמיים יש לדרוש כפי ענינם. וע"ז רמז לנו בתורה בזה שהזכיר שמותם:

בן רעכלומר בן שהוא רע לשמים:

בן רשעבן שהוא רשע לשמים:

שואב ממוןוהנו"ן נוספת (יפ"ת) ופירושו שהיה רע לבריות בחימוס ממון וגזל. וכן היה שמאבר (נזה"ק):

**שהיה פורח כו'**דרש שמאבר שם אבר כנשרים לפרוח ולהביא ממון. והשי"ן מתחלף בסי"ן (יפ"ת):

שנתבלעו דיוריהשמ"ש לבלתי הפכי את העיר דרש שלא נהפכה עם סדום אבל אח"כ נתבלעו דיוריה. ולא העיר עצמה כמ"ש לבלתי הפכי את העיר:

מגדל סדניםהוא מלשון סדן של שקמה. כלומר שמגדל אילנות גדולות שעושים סדנים לנפחים (יפ"ת):

**שדים שדים תלמים.**ארץ עבודה וחרושה תמיד ועשויה תלמים תלמים בולעים כמו שדים:

**שהוא מניק את בנו.**לשון תנחומא שהיתה מניקה אותם כשם שהשדים מניקים את התינוק. שהיא ארץ שמינה:

**ששם הושוו כו'**שעד עתה חלקו על אברהם כל הממלכות ורצו להרגו. ואחר שראו כאן שה' עמו ועזרו לנצח כל המלכים הגדולים הנ"ל הסכימו כל הנשארים להשלים אתו ולהסכים לדעתו:

וקצצו ארזיםדרכם היה לעשות כן כשממליכים מלך חדש כדכתב ביהוא ויקחו איש בגדו וישימו תחתיו אל גרם המעלות (מלכים ב ט׳:י״ג):

**ועשו לו בימה.**לאברהם כשחזר מן המלחמה ונצח אותם:

**אל יחסר העולם כו'**שלא רצה לקבל עליו שם מלוכה ומכ"ש שם האלהות שכשם שנפרעין מן העובדים כך נפרעין מן הנעבדין אבל שם נשיא משמע שקבל עליו:

מסוכך באילנותומפרש במדרש הרנינו שאין לך שביל ושביל בסדום שלא היה בו שבעה מיני אילנות זה למעלה מזה שהיה כל השביל מסוכך בו לקיים מ"ש נתיב לא ידעו עיט ע"כ. וחשב גפן ותאנה כו' שאלו צלתן מרובה ועושין סיכוך (יפ"ת):

צנורות היאוריםפי' בתחלה לא היה אלא נחל קטן כמו מרזב והיאורים הקרובים שם נתבקעו ונשפכו שם אח"כ ונעשה ים המלח ומדברי רש"י בחומש משמע דגריס הצורים נתבקעו:

ר"י ורשב"גדעת ר' יוסי שי"ג שנה החזיקו במרד אחר שעבדו י"ב שנה ומ"ש ובארבע עשרה שנה היינו י"ד למרדן. בשנת כ"ו לתחילת עבודתן. ודעת רשב"ג י"ב עבדו ובשנת י"ג מרדו ובשנת י"ד לשעבודם בא כדרלעומר:

**מה מקיים רשב"ג ושלש עשרה. ובשלש עשרה. מה מקיים ר' יוסי ובי"ד אלא בי"ד למרדן.**כצ"ל יפ"ת:

**בעל הקורה טעין בעובי'.**שבפסוק א' אמרפל תחילה ובפסוק ט' כדרלעומר תחלה. שהוא היה העיקר וכמ"ש עבדו את כדרלעומר ע"כ חשבו ראשון:

בעשתרא דקרנאכלומר שהוא שם מקום נקרא כן (יפ"ת):

**ית זיותנא דבהון.**היפים שבהם. קמפרש הזוזים מלשון זיו ובהם כמו בהם בסגו"ל:

תרתין קריין אינןכלו' שהיו ב' עיירות שוות סמוכות יחד זה כנגד זה ובהם שכנו האימים (נזה"ק):

**זו מטרפולין אם המדינות.**ונקראת חורי שבררו אותה והוצאת להם לחירות בדור הפלגה כאשר נפוצו העמים איש לארצו הם באו אל אותו המקום שהוא מטרפולין. ומתוך כך נעשו בני חורין ושם האומה שעיר כמ"ש בסדר וישלח (נזה"ק):

משריא דפארןוכן תרגם אונקלוס. היא ארץ מישור לפני המדינה:

**גלגל עינו של עולם.**השחור שבעין שהוא מקור הראייה שאין אדם רואה אלא מתוך השחור שבעין:

**שעשתה מדה"ד בעולם.**פי' שכבשה כד"א גט מעושה. שאברהם כבש מהעולם מדה"ד שכל טובה וברכה באת בשבילו שנא' ונברכו בך וגו' (מת"כ) וע' מ"ש לעיל סי' ב'. וברות רבה פ"א:

**עדיין לא נולד עמלק.**שהרי בן בנו של עשו היה:

**מגיד מראשית כו'**הכתוב קראו ע"ש סופו:

בעין גדי תמרייאכמ"ש (בד"ה ב"ב) חצצון תמר הוא עין גדי. ולפי שיש עין גדי אחרת של ענבים כדכתב בכרמי עין גדי. פירש דזו של תמרים:

ויכלו להםר"ל לכן חזר ואמר שארבעה עשו מלחמה עם החמשה. ומ"מ יכלו להם ואין זה מדרך טבע:

**בירין בירין מסקן חמר.**כן ת"א שהיו בורות שמהם מעלים חמר לחומר ונטבעו בטיט. ולכן אמר בסמוך שיצא מלך סדום דרך נס:

אלו האוכלסיןדאי מלכים גופייהו איך יצא מלך סדום ואע"ג דוינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו כתיב. ה"פ שנסו עם אוכלוסיהם ונפלו רובם:

**על דעתיה דר"נ קשיא.**איך יצא מלך סדום. ומשני דדרך נס יצא כדמסיק ואזיל:

**בשעה שירד כו'**כלומר שנעשה נס למלך סדום כדי שיאמינו באברהם:

**ויש שלא היו מאמינים.**מאשר לא ראו הדבר בעיניהם אבל כשראו הנס של מלך סדום התחילו מאמינים באברהם למפרע:

זו עבודהצ"ל עבורה כמו ויאכלו מעבור הארץ. ופירושו דגנה ולחמה (אב"א):

אלו הכותבותהם התמרים:

**כך עשו ללוט כו'.**דאיכפל למכתב ויקחו שני. לאשמועינן שהיתה לו קיחה מיוחדת כי נתנוהו בסוגר שלא יברח. או לצערו טפי מפני איבת אברהם (יפ"ת):

כ"כ למהאירע לו כך. והוא יושב בסדום שישב עם רשעים:

הוא פליטשנקרא פליט על שפלט מהמלחמה. ונקרא עוג ע"ש עוגות מצות וכדלקמן פ' מ"ג שזה היה בליל פסח. ועוג הוא הפליט דכתיב כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים. שהכו ד' המלכים את כל הרפאים שבעשתרות ונשאר עוג והוא הפליט ומלך בעשתרות. וכן הוא בתנחומא חקת ובמ"ר פ' י"ט ג"כ:

**במצות עוגות הפסח.**דאברהם קיים כל התורה כדלקמן פ' ס"ד:

**הוא לא נתכוון כו'.**עוג לא נתכוין לש"ש במה שבשר לאברהם שנשבה לוט. אלא אמר אברהם זה קוניון הוא כלומר נוקם:

**שכר פסיעותיך כו'**לפי שעי"ז נתגדל אברהם. ואע"פ שהוא לרעה נתכוין:

להרוג את הצדיקאברהם:

**אלף אלפים ורבי רבבות כו'.**ובריש פ' דברים אי' שאתה רואה אלפים ורבבות כו' והוא יותר נכון כי לא היו כ"כ אז כמו שחשב כאן וכה"ג הגיהו התוס' בב"ק (פ"ז ד"ה שני. רש"ש):

**בידך נתתי אותו.**נתתי כבר והיינו מימות אברהם. ופסוק זה כתיב אצל עוג מלך הבשן:

**כל העולם מעבר אחד.**כי כל בני תבל לא ידעו אז את ה' כי עבדו אלילים רק אברהם הכיר את בוראו והוא לבדו היה לעבר אחד בעולם לעבוד את ה'. וכל בני תבל לצד חוץ:

מבני בניו של עברשהיה צדיק ונביא גדול כמ"ש בריש סע"ר. ועל שאברהם הלך בדרכיו אף שהיה אחר ז' דורות נקרא על שמו. ועבר חי עד שנת ע"ז ליעקב. ואברהם ויצחק ויעקב היו בית דינו של עבר:

מעבר הנהרכמ"ש בסוף יהושע בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכו' ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר:

**משיח בלשון עברי.**לשון של בני עבר הנהר (יפ"ת):

משיחמדבר:

**אתר הוא דשמיה ממרא.**מקום ששמו ממרא. ולכן אמר אילוני ממרא מישור של ממרא כמו איל פארן שכל המישור נקרא על שם העיר שהמגרש צורך לעיר (מת"כ):

**גברא הוא כו'**ופי' אילוני ממרא היכל ופלטין של ממרא:

**ולמה נקרא שמו ממרא.**כי ממרא מלשון מרי כמ"ש ממרים הייתם. והרי היה תלמידו של אברהם. על כן דרש לטובה שהמרה פנים באברהם שהעיז פניו נגדו ואמר לו שימול:

**הלך ונמלך כו'**עיין מ"ש בביאורי על התנחומא:

ומצער עצמךאפשר שצ"ל ומנער עצמך כענין נוער ותשנוק. ושם ענר דרש. וגירסתינו ואתה מצער עצמך פי' שתכנס בסכנת מות:

**ומסיים את עצמך.**ובילקוט גרס ומסרס ור"ל שלשון אשכול דרש שכול מבנים. וכן הוא באגדת בראשית. והרא"ם גרס ממאיס ור"ל שיבזוהו בהמולו:

אין אתה שומע לובתמיה:

**וירא אליו ה' באלוני ממרא.**דגילוי השכינה דהשתא באלוני ממרא לא במקרה הוי רק משום דנתן לו עצה על המילה: