**התאנה הזו בתחלה כו'.**פירוש מלקטים אותה אחת אחת ואח"כ שתים ואח"כ שלש (לפי שאין כל התאנים מתבשלים יחד כשאר פירות אלא תחלה מעט ושוב יותר) עד שאורים אותה בסלים ובמגריפות (הם כלים שתופס בהם יחור התאנים ומורידו) כך מתחלה אחד היה אברהם ואח"כ שנים אברהם ויצחק ואח"כ שלשה כו' ואח"כ ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ולכך המשיל לתאנה ואמר כענבים במדבר מצאתי ישראל וגו'. והיינו כדפרש"י שם כענבים שהם חביבים במדבר כך חבבתי את ישראל:

אלא עוקצהכי יש פרי שתוכו נאכל וברו היא קליפתו נזרקת. ויש שתוכו היא גרעינו נזרק וברו נאכל אך התאינה תוכו וברו נאכל. ואין בה פסולת אלא עוקצה לבד שהוא תלוי בו באילן. כך אין לך כו' (אלשיך):

**לכל זמן כו'**שהיה זמן מכוון למצות המילה דוקא לצ"ט שנה מטעמא דלקמן ולא היה הדבר במקרה. וכן כיוצא בו היה זמן מיוחד לבניו למילה ב"פ אחד במצרים שלא היה להם זכות ליגאל אלא בזכות דם פסח ודם מילה. ומ"מ הנולדים במדבר לא יכלו למול משום סכנה. אבל אח"כ בבואם לארץ הוצרכו לימול שלא היה להם זכות ליכנס לארץ אלא ע"י המילה וכדלקמן סי' ז' (נזה"ק):

**שנימולו ב' פעמים.**כל ישראל ביום אחד. וזה לא היה אלא שני פעמים:

**בן מ"ח שנה כשהכיר.**אבל למ"ד בן ג' שנה הכיר את בוראו לא היה אז ברשות עצמו כי קטן היה:

**בן פ"ה כשנדבר עמו בין הבתרים.**ט"ס וצ"ל בן ע'. וכדלעיל פרשה ל"ט סימן ח' דמראה בין הבתרים היה בהיותו בן ע' שנה. וכדאי' בס"ע פ' ג'. ובסדר נשא פ' י"ד בנשיא נפתלי. או שצ"ל היה לו למול בשעה שנדבר עמו בין הבתרים או בשעה שהיה בן פ"ה שנה. ר"ל קודם שיולד ישמעאל:

שיצא יצחק בקדושהדבעינן שיובדל יצחק מישמעאל שזה יצא מט"ק ולא זה:

**קנמון אני מעמיד.**שהצדיקים נמשלו לבשמים כדאיתא בפ"ק דמגילה. ודרך הקנמון שאף שיזקין ויתם ליחה כל שמזבלין אותו ומעדרין אותו יפרח ויעשה פרי. וכן רצה ה' באברהם כשנצרר דמו ובטלה תאותו ינוב בשיבה ויעשה פרי בהשגחת ה'. ולזה צוה במילה בזקנתו שיחליש כח תאותו ומ"מ ינוב בשיבה ויעש פרי:

משנצרר דמומחמת זקנה ועל ידי כן בטל יצרו דהיינו קשויו. וגם בטלה תאותו לגמרי:

משנקשר דמואפשר צ"ל משיקרש דמו כי דמי הזקנים אינו סובב במרוצה כדם הבחורים ולכן גופם קר ובטלה התאוה הבאה ממרוצת הדם:

אמר ואם חביבה היא המילהצ"ל וא"ת אם חביבה היא המילה מפני מה לא ניתנה לאדה"ר ועיין לעיל פ' י"א:

**א"ל הקב"ה לאברהם דייך כו'.**משום דכתיב אני אל שדי. קדריש לשון די. ודרשינן כל עניני די דמצי דריש. ואם אין אתה מקבל עליך לימול דיו לעולמי כו'. ושוב לא יהיה לעולם קיום כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ודי לערלה ששלטה בעולם עד כאן. ודי למצות מילה שהיתה עגומה (פי' מלשון עגמת נפש) עד עתה. ולא תהיה עגומה מעתה או יחרב העולם:

**עד שלא מלתי כו'.**שמקודם כולם נתקרבו לו לכבדו ולהדרו וכמ"ש לעיל פרשה מ"א. אבל עתה שיהיה נבדל מהם בברית שבבשרו תהפך אהבה לשנאה ולא יתקרבו לי. ולזה השיבו הקב"ה דייך שאני אלהיך כי אין לו להקפיד אם לא יהיה נחשב כי ה' אלהיו עמו. והוא פטרונו להשגיח עליו בעצמו מבלי אמצעי. כן הוא לפי הגי' שלפנינו תאמר משמלתי אינם באים ומזדווגים לי. אבל בהרבה מדרשים הגירסא תאמר משמלתי הן באין ומזדווגים לי. כך פירושו עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים לי להלחם אתי. מה אעשה אם יבואו להזדווג לי בעת שאמול ואהיה חלש. והשיב לו הקב"ה דייך שאני אלוהו כו':

**די לעולמי שאני אלוהו כו'.**כלומר על ידך אהיה ג"כ אלוה ופטרון לכל בני העולם. והוא נכלל ג"כ בלשון אל שדי:

**אני הוא שאמרתי כו'.**הגירסא הנכונה כדלעיל פ"ה סי' ז'. ודרש דרש זה כאן לומר שכמו שאז אמר די כן יאמר עכשיו לעולם די אם לא יקבל המילה וכדלעיל. ואע"פ שאין העניינים שוין. דהתם לענין השיעור וכאן להמשך הזמן (יפ"ת):

נמתחים והולכיםלעשות רצון קוניהם הרוצה במציאות:

אין העולם ומלואועולם השפל **כדי לאלהותי.**ומייתי הא דתרגם עקילס על לשון אל שדי אכסיוס ואנקוס. כלומר נצחי וקיים בלי הפסד. ולכן בהיות עולם השפל מוכן תמיד להפסד שכל חומרי נפסד ואינו מתקיים כנודע לפיכך לא היה ראוי לייחד שמו ית' עליו אשר הוא נצחי וקיים. כי אם ברוב רחמיו ורוב חסדיו (נזה"ק):

**מטרונה שאמר לה כו'.**ונתכרכמו פניה פירוש הוריקו פניה ככרכום ממוראו אולי ימצא בה איזה חסרון. וכן אברהם א"ל הקב"ה התהלך לפני והיה תמים כלומר שיראה יפיו לפניו ויותמם מדופי קל אשר לו. נתירא. ונפל על פניו מהמורא שירגיש בו איזה חסרון. א"ל הקב"ה אין בך מותר אלא הערלה:

**ישב אברהם ודן ג"ש.**פי' שע"פ ג"ש היה יכול אברהם לדעת מה כוונת השי"ת במ"ש ואתנה בריתי ובמ"ש המול לכם כל זכר שכאן כתיב ערלה. ובפ' קדושים וערלתם ערלתו את פריו. מה ערלה כו'. והשיב לו רחב"פ וכי ניתנה ג"ש לאברהם. דאע"ג שיש לדרוש ג"ש מ"מ מנין ידע אברהם מהיכן ימול עיין ויק"ר פ' כ"ה:

**ואתנה בריתי כו' וארבה אותך.**ר"ל דלמד מענינו שענין הריבוי אצל נתינת הברית:

**נשבע ה' כו'.**ובאברהם מיירי שע"י שחטא מלכי צדק נתן הקב"ה הכהונה לאברהם כדלקמן בויק"ר פ' כ"ה:

**אם ימול מן האוזן.**דכתיב ביה ערלה וכן מן הפה וכן מן הלב וכדאמר ר"ע:

**מן הלב אינו כשר.**אגב שזכר כל הערלות זכר ג"כ ערלת הלב אע"פ שאין שייך בו תיקון כי הלב בנקיבה דקה ימות:

ערלת הגוףשאין שייך מום בעור יתר:

**ונאמר ערלה בגוף וערל זכר.**לא גרסינן לה וכן בויק"ר פ' כ"ג ליתא דאי קים לה לר"ע דערל זכר היא ערלת הגוף לא הוה צריך להיות מתמיה:

**מקרא אמר ובן שמונת ימים.**צ"ל נגדא אמר כתיב ובן שמונת ימים כו' א"ר תנחומא מסתברא דנגדא. וכן הוא בויק"ר:

מהיכן ימולויהיה יכול לחשוב ולדבר ולשמע זו ערלת הגוף כצ"ל (א"א):

**וכי יש ערל נקבה.**ולמה ליה למימר וערל זכר. הלא כבר כתיב המול לכם כל זכר. אלא להורות מקום המילה. ועי' בפ' קדושים שם הבאתי גי' הנזה"ק ופירושו:

**ב' פעמים כו'**בפרשה זו. א' בפ' ג'. וא' בפ' י"ז. שצפה שיבטלו בב' זמנים אלו ונפל על פניו שהתפלל שלא יבטלו לגמרי:

אחד במצריםביטלו מילה כדאי' בתנחומא שמות. ואחד במדבר כדכת' (יהושע ה׳:ה׳) וכל העם הילודים במדבר וגו' לא מלו. ואע"ג דבטלוה מפני הסכנה כדאיתא בפרק הערל. שמא תחלתם באונס וסופו ברצון (יפ"ת):

**הוון יתבין ומתקשין כו'**כלומר נתקשו לחקור מאן מוכח דרך הנוטריקון שדורשין החכמים:

דהוה חסר רישכלומר שהוא כאילו נכתב חסר ריש אברהם אב המון. אלא דהרי"ש שהיתה בו מתחלה ג"כ לא זזה ממקומה שאף יו"ד של שרה נתרעמה על השכינה עד שהוסיפה ליהושע:

בלא תעשהדכתיב לא יקרא עוד שמך אברם. אבל בעשה לא ס"ל דוהיה שמך אברהם מיצרך למימר שמו המחודש. ועיין לקמן פ' ע"ח הגי' בעשה. וכן בבבלי וירושלמי ספ"ק דברכות:

**ר"ל אמר בעשה כו'.**בעשה נמי מדכתיב והיה (יפ"ת) כלו' והיה משמע בהוייתו יהא כן תמיד:

שנייה היאשאני התם שפי' שעד שהוא אברם בחרת בו:

**דכוותיה הקורא לשרה שרי כו'**נמי עובר בתמיה וא"ת הכי נמי א"כ מדוע אמרו רק באברהם. ומתרץ ששם לא נצטווה רק אברהם לבדו. כי שם נאמר רק בלשון נוכח לאברהם וכאן נאמר לא יקרא בפי הכל:

הקורא לישראל יעקב עובר בעשהבתמיה דכתיב ביה כי אם ישראל יהיה שמך והוה מצי למימר בל"ת דכ' לא יקרא שמך עוד יעקב אלא רבותא קאמר דאפילו עשה איכא לפי מ"ש ר"ל:

**לא שיעקר שם יעקב כו'.**לתרוצי דלא תקשי לן דכוותיה ביעקב ועיין ברכות דף י"ג:

**ישראל עיקר ויעקב טפילה.**בקרא כתיב שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל וס"ל לת"ק דלהכי כתיב ב' פעמים ישראל לאשמועי' דישראל יהיה עיקר השם. ומ"ד איפכא דיעקב עיקר וישראל מוסף עליו ס"ל דאדרבא מדכתיב ברישא שמך יעקב משמע דעיקר השם הוא יעקב וישראל מוסף עליו (נזה"ק):

**ר"י אמר ה'**בפסוק ז' כתיב והקמותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך. ובפסוק ח' שאצל הארץ כתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך ומסיים והייתי להם לאלהים ודורש בזה ה' דרשות. א' קבלת עול מלכות שמים. וז"ש אם מקבלים בניך אלהותי דהיינו להאמין בכח אלהותי. וזהו להיות לך לאלהים וגו'. אם אני אהיה להם לאלוה היינו לייחד שמי עליהם. לפטרון היינו שיהיה מנהיג ומשגיח עליהם בעצמו. ב' אם בניך נכנסים לארץ. היינו מ"ש בפסוק ח' ונתתי לך ולזרעך את ארץ מגורך וכו' אז והייתי להם וגו' וכדאמרינן כל הדר בח"ל דומה כו' ואף בזמן החורבן לא זזה שכינה מכותל מערבי. ג' אם מקיימים בניך את הברית וכו' היינו מ"ש בפ' ז' והקימותי את בריתי וגו' וסמיך לו ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וכו'. שזה תלוי בזה. ד' אם מקבלים בניך את השבת דכאן כתיב לדורותם לברית עולם. וכן אצל שבת לדורותם ברית עולם, הרי שמרומז וסמיך ליה ונתתי לך כו' את ארץ מגורך היינו בזכות שבת. והנה מתחיל בחמש דברים ולא פירש אלא ד' דברים. אך בילקוט אינו חושב שבת וחושב אם בניך מקיימין את הברית אהיה להם לאלוה ולפטרון. ואם לאו כו' היינו פסוק ז'. אם בניך מקיימין הברית הם מקבלים אלהותי ואם לאו כו'. הרי חמשה דברים לבד שבת:

**אם נכנסין בניך לארץ.**ולא ימאסו בארץ חמדה כמ"ש קצת נתנה ראש ונשובה מצרימה:

**דבר אמר להם.**דאל"כ וזה העם מיבעי ליה:

**מה אתם סבורים.**שהיו מסרבין מלמול עד בואם לארץ משום חולשא דאורחא (יפ"ת):

על מנת ואתה את בריתיאם ישמרו בריתי יירשו הארץ:

**ואתה מכאן למוהל.**דה"פ אתה שתהיה מהול דוקא תימול אחרים:

המול ימולקרי ביה המל ימול:

**כנומי היא.**תלויה בגוף. דריש ונמלתם. נוטריקון נומי מלתך. ופירושו כמו יבלת שהוא מיותר ועומד ליקצץ:

ומעשה במונבזמעשה זו הובא בדברי הימים של קדמוניות באריכות. ועיין סדר הדורות דף ל"ב. וספר יוחסין דף ע"ט:

אי לך אחישאתה אינך מהול:

הלכה ואמרה לאביהןפן יודע לו ויתקצף שקיימו את התורה:

נומי בבשרןבאבר קטן:

סיעה של פסטיןהערוך פירש מארב. והמוסף פי' בעלי מלחמות בלא סוסים נקראים פסטין בלשון יון. והמעריך פי' מצור:

**הלוקח עובר שפחתו כו'.**מיירי בלוקח שפחה לעוברה לכשיולד יהיה שלו וס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי כדאיתא בפרק יש נוחלין ובפרק השולח (יפ"ת):

**ותני שמואל כן ממה דאמר שמואל מכל בן נכר מ"מ.**כצ"ל ופי' דשמואל נמי תני הכי וטעמיה מרבויא דכל בן נכר דכתיב בקרא דשמונה דרבי אפילו בכה"ג לכם קרינן ביה שיש קנין באמו (יפ"ת):

ציציןנימין של בשר הנשאר מן הערלה:

**להביא את שנולד מהול.**דאפילו ב"ה מודים שמטיפין ממנו דם ברית:

**ר"א בנו של ריה"ג.**צ"ל ר' אלעזר הקפר. וכן הוא בהג"מ ובזה ניחא מ"ש הלכה כדברי התלמיד. אבל ר"א בנו של ריה"ג היה בימי רשב"ג אביו של רבי. ורשב"א היה חבר רבי. וא"כ איך יכול להיות ר"א בנו של ריה"ג תלמיד רשב"א:

**וכשחל יום שמיני כו'.**והפלוגתא לענין חילול שבת דלב"ש חייב לחלל. ולב"ה אסור לחלל:

ערל נקבהפירשתי בסימן ד':

**לא ימול שהיא ערלה כבושה.**פי' שהערלה הזאת נעשתה בתחבולה וכבוש הטבע וסכנה היא למולו שנית וכן הוא בירושלמי המשוך לא ימול שלא יבא לידי סכנה:

**בימי בן כוזיבא.**פרש"י בפ' הערל שמשכום עכו"ם באונס וגברה יד בן כוזיבא ונצחם ומלך על ישראל ב' שנים ומחצה וחזרו ונימולו בימיו:

**לכולהון בנין חוזרין ומולין.**פי' לכולם היו להם בנים אע"פ שחזרו ונימולו שלא ניזוקו במילה:

**אפילו ד' וה' פעמים.**כששייר ציצין המעכבין את המילה שחוזר עליהם לעולם כדאיתא בפר"א דמילה: