**כתיב מן גערתך כו'.**וכתיב בתריה גבול שמת בל יעבורון וגו' כלו' שיהיה להם גבול ומדה קצובה. ואהא דריש הכא יקוו המים יעשה מדה למים מדלא כתיב לשון אסיפה בהדיא (נזה"ק):

יעשה מדה למיםשבמאמר זה נתן להם מדה. שמתחלה היו ממלאים כל העולם בלי מדה (יפ"ת):

**והיך מד"א וקו ינטה.**שהוא מלשון מדה:

יקוו לי המיםדורש לשון תקוה. כמו לי איים יקוו. ור"ל שבשרם שישובו לכסות הארץ כשיחטאו דור המבול:

במנוליןפי' בסודרין שעל ראשם שמסירין אותם מראשם מפני כבוד. כמו שנוהגין בני אדם ששואלים שלום ע"י רמיזה. יש מקומות שמניחין האצבע אצל הכובע לסימן נתינת כבוד או שמסירים הכובע (רש"י):

אלא מן המיםשלא היה אז בעולם רק מים:

**היו אומרים אדיר במרום ה'**משברי ים שהם אדירים נותנין הודיה שאדיר במקום ה' וכאין נחשבו לנגדו (יפ"ת):

שאין להם אמירה ודבורבפירוש אלא ברמיזה ועניניהם נגלים לפניו יתברך כדכתיב יום ליום יביע אומר וגו' אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם. כלומר שדבורם אינו אלא ברמיזה (נזה"ק):

עמד דור המבוללפי שענשן מפורש בתורה הקדימו לדור אנוש שהיה קודם המבול (יפ"ת):

עמד דור אנוש ומרד בוכדכתיב אז הוחל לקרא בשם ה' והוא ל' מרד כדלקמן בפרשה כ"ג סי' ב':

יפנו אלודס"ל שבדור אנוש ובדור הפלגה ג"כ לקה העולם במים כדלקמן פ' פ"ב סי' י"ג. ודלא כר"א דבפרקין (יפ"ת):

הה"ד ויהי הגשםמייתי ראיה שמים אלו היו מתוקנים מתחילה לזה כמ"ש יקוו לי המים מדקאמר הגשם בה"א הידיעה משמע המוכנות וכן כתב רש"י ז"ל הה"ד ויהי הגשם הוא הגשם שהיה מששת ימי בראשית:

מים במיםשמלא כל העולם היה מים ולא היה בו מקום פנוי:

כך דרך הקב"הובשוח"ט מזמור צ"ג מפורש שכבש עליהן ויצא הרוח מהן. ור"ל שהמים היו ספוגיים ולכך היו ממלאים העולם ע"י הרוח שהיה מעורב בהן. ועתה עצרן ה' והוציא הרוח לחוץ ונמצאו המים כבושים ונתמעט שיעורן ונכנסו באוקיינוס (יפ"ת):

הן יעצור במיםכלומר שעוצרן וכובשן. ויבשו. ר"ל שמצטמקות:

על במתי יםשדרך גבהות הים עד שנתמעט שיעורו:

קילוסין להקב"הנעשה לו קילוס ושבח בקיום גזירתו ללכת דרך הים. וגירסת הערוך נלך ונעשה קילווסין של הקב"ה. בערך קלוון. וקלוון בלשון ין פירושו מצוה אני:

**נשאו נהרות ה'**דקרא קאי אאף תכון תבל בל תמוט דלעיל מיניה. וה"ק כשבא להכין תבל ולגלות היבשה נשאו נהרות וגו' (יפ"ת):

**דרך הים דרך הים.**סיפא דקרא דריש דהיינו ישאו נהרות דכים ודריש ליה רבי לוי נוטריקון דרך הים כטבע הנהרות שכולם הולכים אל הים:

לדוכתא פלוניתכלו' הוקבע לכל נהר מקום מסויים ללכת דרכו אל הים. ומפרש דכים דוך הים מקום הים:

**ולזוית פלוניתא גלגלא פלניתא.**ולזוית פלונית תרד גלגל זו של מים:

רב הונאאמר להדך ימא דרש דכים כמו להדך ים. ר"ל לזה הים אנו הולכים והיינו אוקיינוס (יפ"ת):

לדוכסאיםר"ל לדוכסא ים לשביל הים. ועיין בערוך. ובמעריך ערך דכסין:

קלטן היםהים קלטן ומשכן אליהן. כמו נבכי ים שפי' עד קליטן דימא ובמוסף דערוך ערך קלוטין פי' בלשון יווני מים רבים נגרים למקום מדרון:

דוכים קבלונושהיו אומרים למי הים אתם השרים קבלונו וג"כ מדוכנים אנו וקבלונו. ולפי שנאמר דכים לשון רבים דרש לדוכים ודוכנים (יפ"ת):

מדוכנים אנופי' נכנעים אנו שדרך ה' עלינו וכבשנו:

**המים היו עולים כו'.**פי' שבדרך הכרח באו לאוקיינוס שעלו הרים וירדו תהומות ולא מצאו מנוחה עד שהגיעו באוקיינוס:

**יעלו הרים כו'**דקראי בהקוות המים שבבראשית מיירי:

זה אוקיינוסהוא הים הגדול שבכל הימים ושם הוא שנקוו מימי בראשית:

גבוה מכל העולםדכתיב הקורא למי הים וישפכם:

מימיו הם שותיםשכל מעיינות ונהרות הנובעים מן הארץ באים מסילונות הים. וא"כ ממילא הכל שותים ממימיו: (נזה"ק):

**בן עזאי וב"ז כו'**פי' קול מנהיג ומדריך על המים כדי שיכירו המקום אשר בו יקוו. וכן במשה לפי שהקב"ה העלהו שם לראות כל הארץ היה קולו יתב' מנהיגו ומדריכו להכיר כל המקומות. עד הים תחומו של זה. ועד הים תחומו של זה וכדאי' בספרי (יפ"ת) כלומר שהקול נתפשט כלפי אותו התחום:

מיטטרוןבלשון יון שליח (תשב"י) ועיין ברבינו בחיי סדר משפטים. העושה גבול למקום נקרא בל' יון מיטטר:

אלא בבכיהשלא זכו להיות כעליונים קרובים אל הקב"ה:

**מבכי נהרות חבש כו'**ענין זה בהרחבת לשון באגדה שהביא אב"ן ש"ט בדרשותיו בפרשה ויקרא וז"ל מים התחתונים נקראו מים הבוכים. לפי שבשעה שחלק הקב"ה את המים נתן אלו למעלה ואלו למטה. התחילו מים התחתונים בוכים כו'. אמרו אוי לנו שלא זכינו להיות למעלה להיות קרובים ליוצרנו. מה עשו העיזו פניהם ובקעו תהומות ובקשו לעלות עד שגער בהם השי"ת שנא' גוער בים ויבשהו. אמר הקב"ה הואיל ולכבודי עשיתם כל כך אין להם רשות למים עליונים לומר שירה עד שיטלו רשות מכם שנאמ' מקולות מים רבים אדירים משברי ים. ומה הם אומרים אדיר במרום ה'. ולא עוד אלא שעתידים אתם ליקרב ע"ג המזבח. בנסוך המים ע"כ:

**קול ברמה נשמע וגו'**נהי בכי תמרורים:

**תנאים התנה הקב"ה כו'**שאף אחר שיקוו המים למקום אחד לפעמים תראה בו היבשה שיהיה נבקע לפני בנ"י. ולכך כתיב ויעברו בנ"י בתוך הים ביבשה בפת"ח תחת הבי"ת. ביבשה הידוע זו שאמר הקב"ה ותראה היבשה (במ"ח):

מידי נטו שמיםהכוונה שכשנגמרו כל מעשה בראשית ביום הששי. מכאן ואילך אין כל חדש תחת השמש. אלא הדברים שנעשו ע"י מופת ואעפ"כ בבריאת הדברים בששת ימי בראשית שם האל בטבעם להניח טבעם אז וזה שאמר מידי נטו שמים וכל צבאם צויתי. כלומר מעת שידי נטו שמים צויתי כל צבאם לעשות נסים העתידים. כדמפרש ואזיל:

צויתי את היםאע"ג דצויתי דקרא לא קאי אלא אצבא השמים. צבא הארץ אתו מבכ"ש שצוה לכל אחד ביום בריאתו (יפ"ת):

והעורבים מביאיםהיה צריך להביא קרא ואת העורבים צויתי לכלכלך. אלא דניחא ליה לאתויי קרא דקיום התנאי:

שיפתחולפני יחזקאל. וכן הוא גירסת הילקוט. וס"ל דפתיחה זו לאו במראה נבואה היא. דא"כ אמאי האי לישנא ביחזקאל טפי מבשאר נביאים. אלא ודאי פתיחת השמים ממש הוי. והטעם מבואר בזוהר שמות ע"ש (נזה"ק):

שיקה את יונהאבל בליעתו אע"ג שבצווי היה כדכתיב וימן ה' דג גדול לבלוע וגו' לא חשביה שכן מנהג הדגים תמיד (יפ"ת):

א"ר אליעזר מתחלת ברייתן של עולםכאן חסר ותשלומו בד"ר פרשה יו"ד ובקהלת רבה פסוק וידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם כו' להוסיף ולגרוע. והוא מתקיים כך תמיד. ושמא תאמר א"כ הרי מתחלת ברייתו של עולם גזר ואמר יקוו המים אל מקום אחד ולמה הציף הים את העולם ב"פ אחד בדור אנוש ואחד בדור המבול. וע"ז אמר והאלהים עשה שיראו מלפניו. והיינו דמסיק משל למדינה שמורדת במלך שלח המלך לגיון קשה והקיפה כו' (נזה"ק):

אחד בדור המבולשגם מי הים הציפו העולם כדכתיב נבקעו כל מעיינות תהום (יפ"ת). ובירושלמי שקלים פ"ג הלכה ב' גרס אחת בדור אנוש ואחת בדור הפלגה:

בשביל והאלהים עשהכמ"ש כונס כנד מי הים וגו' ויראו מה' כל הארץ. ולכך עשה מי אוקינוס גבוה מכל העולם כמ"ש לעיל:

**בנוהג שבעולם כו'**נסמך מימרא זו לכאן לומר שגם בזה היה נס שהחזיק כלי מלא בתוך כלי מלא. ופליג אמ"ד לעיל שהוציא רוחן (נזה"ק):

**כמלא פי כברה קטנה היה.**פני הסלע. כמ"ש שבת דף ל"ה שהבאר של מרים היה דומה לכברה. וכתיב ויקהילו משה ואהרן את כל הקהל אל פני הסלע:

**וכל ישראל עומדין כו'**דייק מדכתיב ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע משמע שכולם עמדו אל פני הסלע. וצורך הנס הזה שלא יחשבו שמחק הסלע להוציא מים וכדלקמן ס"ד פי"ט (נזה"ק):

**לא דמי ההוא דחפן לההוא.**דהחופן פי שנים בקומץ דהחופן הוא ממלא ידו. והקומץ אינו אלא חופה ג' אצבעות עד שמגיע לכף ידו כדאיתא מנחות פ"ק. נמצאת חפנו של משה מחזקת ח' קומצים. דמלא חפנים אמר רחמנא למשה ואהרן הרי ד' חפנים שהם שמנה קומצין. ונכנס כל השמנה קומצים בחפנו של משה כדכתיב וזרקו משה השמימה. וכל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחד כמו שכתב רש"י בחומש (יפ"ת):

אורך החצר כו' וכל ישראלסמך אהא דכתיב (ויקרא ח׳:ג׳ פסוק ג' ד) ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד כו' ותקהל העדה אל פתח אהל מועד:

ויאמר כו' גשו הנהואמר להם יהושע שיבואו כולם אל ארון הברית. ומן הסתם שמעו לו. ויבואו כולם לפני הארון. וזהו גשו הנה משמע אל מקום מיוחד שיפול עליו הוראת הנה:

**זקפן כו' צמדן כו'**פירש"י זקפן שהעמידן צמדן הושיבן כל אחד אצל בן גילו זקן אצל זקן ובחור אצל בחור. ולפ"ז בא ר' אחא להגדיל הנס שנמצא מקום מוכן לכל אחד במדרגתו ולא היו בערבוביא. ולפי הנוסחא סמכן פי' שהעמידן מסומכים. וזה יכיל מקום יותר מעמידה בזקיפה. כי הנסמך עומד קצת באלכסון. ורבנן אמרי צמצמם פי' שהיה המקום מחזיקן בצמצום לא פחות ולא יותר וזה כדי שלא יהו דחוקים וגם לא מרווחים כדי שיכירו ויתנו לב בנס שהיה המקום כמדתן ממש (יפ"ת):

**הה"ד ויאמר יהושע כו'**דבזאת משמע בנס העומד לפניהם. דכל זה מורה באצבע (יפ"ת):

ואף בירושלים כןכלומר בבהמ"ק שבירושלים היה כן תמיד דהתם הוי קדושה טפי דקדושתו קדושת עולם (נזה"ק):

עומדים צפופיםרש"י פי' מלשון ויצף הברזל. שמרוב הקהל היו נדחקים איש באיש עד שהיו רגליהם נטולות מהארץ ועומדים באויר. והערוך פירש צפופים דחוקים:

ד"א לכל אחדמשום דהשתחויה בפשוט ידים ורגלים היה צריך ד' אמות לקומת האדם:

**ואמה מכל צד כו'.**ובויק"ר פ"י הגי' ד"א לכל אחד אמה מכל צד:

בעת ההיא יקראואסיפא דקרא ונקוו אליה כל הגוים (יפ"ת):

א"ל רבי וכימחזקת היא אותם. א"ל כו' כצ"ל:

האריכי הרחיבימשום דאריכות טפי מהרחבה אקדמיה ברישא:

שרצתה לעשות רצון קונהמלשון ריצה שהיתה רצה ומתרחבת לעשת רצון קונה או מלשון רצון שהיתה רוצה לעשות רצון קונה. שחשבה שרצונו שתרחיב ותלך:

**והלא ים אחד הוא.**שכל הימים מחוברים או למעלה או בתחתיות מתחת לארץ. א"כ למה אמר ימים לשון רבים. ע"כ פי' שהוא מתחלק בטבע. לפי אוירי המדינות כאלו מתחלק לכמה ימים:

העולה מעכואף אותן הדגים שהם בעכו אם יורדין בשבולת הנהר מעכו לאספמיא משתנה טעמם:

דברים ארוריםשמצערים הנולדים מאליהם מעיפוש האויר והם לא נתחדשו אלא מחטא האדם ואילך בקללות ארורה האדמה בעבורך (נזה"ק): ומיקרי קללה נמי לארץ שתתעפש להוליד דברים אלו (יפ"ת):

יתושיםבהרד"ק גרס יחבושים:

אף הןיש בהן הנאה כדאמרינן לקמן פ"י אפי' זבובים פרעושים ויתושים אף הן בכלל ברייתו של עולם הן. והיינו לרפואה וכדמפרש בשבת בפ' המוציא. דאף קללתו של הקב"ה יש בה ברכה. וקודם החטא היה האדם בריא אולם ולא הוצרך לרפואה. ובקללת האדמה שנתחדש החולי ע"י עיפוש אויר הארץ נעשה לו ג"כ תיקון ע"י דברים הארורים הנולדים מעיפוש אויר הארץ (נזה"ק):

שעברה על הצוויובתחלה כדי שלא יהיה נזק לאדם לא פקד עונה עליה. ועכשיו שגם הוא חטא נפקדה (יפ"ת):

**תדשא הארץ דשא עץ פרי עושה פרי. מה פרי נאכל כו'.**דאל"כ נימא עץ עושה פרי לחוד:

**אלא ותוצא הארץ דשא.**עץ עושה פרי. הפרי נאכל ולא העץ:

אף הוסיפהשלא עברה אלא אף הוסיפה. שסמכה דעתה לומר שזה רצונו יתברך טפי. ואע"פ שלא צוה באילני סרק (יפ"ת) וכ"ש שלא חסרה מן הצווי. שהוציאה עץ פרי. כמו אתרוג ופלפלים שהכל עץ פרי:

לייטין ביזיאהמעריך והערוך פי' דדים שדים. ודרך העולם לומר על הרשע ארורים השדים שהניקו את זה. ולכן נתקלקלה הארץ בשביל האדם שלוקח ממנה:

יום שלישייום שנבראו בו גבורים בא לפרש טעמא מדוע נקראו הגבורים בשם שלישים. לפי שנברא שורש הגבורים ביום ג' שבו נבראת היבשה וברזל מעפר יוקח וצמחו האילנות ומשניהם כלי זיין נעשו. וכלי זיין הוא שורש הגבורה. ועוד לפי שכוכב מאדים שולט ביום ג' והוא שורש הגבורה (נזה"ק):

כיון שנברא הברזלשלא נברא הברזל אלא במשך זמן מחום הארץ:

**עץ מכם אל יכנס בי.**שאין הגרזן חוצב אלא על ידי שיש בו בית יד של עץ: