**והחיות רצוא ושוב.**דעת חז"ל שהחיות הם המלאכים הרוחניים. וכיון שדרך המלאכים למהר בשליחותם ואיך נתעצלו שנפטרו מאברהם בשש שעות ובאו לסדום בערב:

רצות אכ"ככלו' דאי מל' ריצה הל"ל רצות שהוא כינוי לנקבות ל' הנופל על חיות. לכן דרש בו ל' רצון וריצוי (ובילקוט הגי' רצוא. רוצים לעשות שליחותם) כלו' שהם ששים לעשות רצון קונם. ומתוך שהם רוצים לעשות שליחותו בשמחה הם ג"כ רצים וממהרים לשוב (נזה"ק):

**כזה שהוא בוזק גפת בכירה.**שהוא מפזר גפת (פסולת של זיתים) בתוך התנור שהאש נאחז בהן מיד ודולקין:

כרוחא לזיקאכרוח המגלגל הנד במהרה כן אלו רצוא ושוב:

כזיקא לעננאכרוח החזק המפזר העננים:

**נפטרים מאברהם בשש שעות.**כדאמרי' בפ' מ' כחום היום בו' שעות היינו בתחלת שעה ששית שאז הוא זמן סעודת ת"ח. ובסוף שעה ו' נפטרו ממנו (נזה"ק) ובאין סדומה בערב בתמיה. ומפרש שמלאכי רחמים היו והמתינו אולי תועיל תפלת אברהם. ונמשכו תפלותיו עד הערב:

והוא באחדמאי והוא באחד. דאין שני מלאכים עושים שליחות אחת והוא עושה שליחותו באחד. ואפ"ה ומי ישיבנו למחות בידו:

**ואין ב' מלאכים כו'.**ודכתיב ויחזיקו האנשים בידו ויוציאוהו תירצו בתוס' ששניהם הוציאוהו חוץ לעיר ורפאל הלך עמו עד צוער. וגבריאל היה מצוה אותו למהר ע"ש:

**ורפאל להציל כו'.**ואף על גב דאמרינן בפרק השוכר שרפאל ריפא נמי לאברהם. תירצו התוס' שם דרפואה והצלה חדא מילתא היא:

להלןבאברהם **קורא אותן אנשים.**ולמה קראן כאן מלאכים:

**להלן שהיתה שכינה ע"ג כו' לבשו מלאכות.**שנראו כאנשים של צורה כדמות נורא ומבהיל מאד הדומה למלאך. וכענין ומראהו כמלאך אלהים נורא מאד. וכל זמן שהיתה השכינה ע"ג קראן אנשים כי לא נתגלה זיו מראיהם כלפי בחינת אור השכינה:

**אברהם שהיה כחו יפה.**להשגת מראות אלהים לא היו מראות המלאכים נורא בעיניו אלא כמו ראיית האנשים אבל לוט שהיה כחו רע פי' שלא היה רגיל בנבואה נדמו כמלאכים:

עד שלא עשו שליחותןשעדיין לא הגיעו למקום שליחותן לא נתלבשו בדמות נורא. אבל משעשו שליחותן כלו' משהתחילו לעשות שליחותן נתלבשו מלאכות בדמות נורא כדוגמת המשל שקודם שהגיע אל מקום ממשלתו הוא הולך כמו הדיוט בעלמא. אבל משהגיע אל מקום ממשלתו הולך בקומה זקופה ובלבוש מושל (נזה"ק):

לבית אורייןמקום גדולתו וחשיבותו:

כפגןאדם הדיוט:

כקאלמיןאדם חשוב:

**כל דבר כו'.**ביבמות הגי' כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה ור"ל שלפעמים ישתמש הכתוב בה"א בסוף התיבה במקום למ"ד בראשה:

**לביטי התחתונה שבשאול.**כלומר לשאול של שאול היינו לחדר התחתונה שבשאול ובשוח"ט הגי' לדיוטא:

בערב בא ערבה של סדוםדריש בערב בא ערב כאילו הוא שתי תיבות. לרמוז שעדיין לא נחתם גזר דינה של סדום אלא בערב פי' באותה לילה אז בא ערבה ושקעה שמשה (נזה"ק):

**אין הקב"ה כו'.**ולהכי היה גמר דינם דוקא בלילה שאין הקב"ה דן כו' שהם ישנים מן העבירות כי רחמיו על כל מעשיו והוא חפץ להצדיקם בדין. אבל אנשי סדום לא היה להם תקומה בדין אפילו בלילה כי גם בלילה לא שכב לבם מן העבירות כדאי' לעיל פ' כ"ז סי' ב' (נזה"ק):

בשעה שהם עוסקים במצותכדי לזכותם כי חביבה מצוה בשעתה להיות לו באותו הפרק לפרקליט ומליץ יושר:

ישפוט תבל בצדקתבל אלו ישראל שהם מתובלין במצות הוא דן אותם בצדק כלו' בשעה שהם עושים צדקות דהיינו ביום. וכן ידין לאומים העכו"ם בעת שהם במישרים ממעשי העבירות דהיינו בלילה. כי לכולם עושה תקנה כדי לזכותם:

**ישב כתיב כו'.**נתב' לעיל פ' מ"ח סי' ו':

**אותו היום מינוהו כו'.**דיושבי שערי הם השופטים. ואמר שמינוהו ארכי עליהם דהיינו ראש הדיינים ומדכתיב וישפוט שפוט דרש שהיה שופט את שופטיהם (נזה"ק):

**ה' ראשי דיינים היו.**לה' כרכים אחד לכל כרך:

קץ שקרל' קצין. ורש"י גרס קו שקר:

מסטיריןמטה דין. ובמוסף גרס מסטורין בל"י חוקר:

וקלא פנדרבל"י גונב אדם:

סק לעילעלה למקום יותר מעולה. ודייק זה מדכתיב ואמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט ולא כיילו כל דבריהם בויאמרו קמא (יפ"ת):

**סורו נא אפי' איני כדאי.**כלו' נא תעבורו על מדת כבודכם לבא אלי אע"פ שאיני כדאי לכך. מפני שהכיר בהם שהם אנשים חשובים כמ"ש לעיל סי' ב':

**ר' הונא אמר עקמו כו'.**כלו' שילכו אחורי הבית מן הצד כדי שלא יהיו נראים באים אצלו כי הם הסכימו להשבית רגל האורחים מביניהם:

**אברהם מקדים כו'.**ה"ל ללמוד מאברהם כמו שלמד ממנו הכנסת אורחים ולשון ללינה אצל אברהם ל"ד:

**מקפיד על טנופת ע"ז.**שהערביים היו משתחוים לאבק רגליהם. ואלו נדמו לו כערביים כדלעיל פ' מ"ח. ולכן מהר לרחוץ רגליהם. ולוט שלא היה מקפיד לא חש להקדים בדיבורו הרחיצה אע"פ שבמעשה תקדים ללינה (יפ"ת):

כדי שיצאוביום המחר לרחוב **ויראו אבק על רגליהם. שלא יאמרו היכן לנו.**אלא יסברו שבאו עכשיו:

ממאנין בקטןשעל דבריו אפשר לסרב. ולכן בלוט מיאנו. אבל בגדול אין ממאנין שיש לקיים דבריו בגזרת שלטון. ולכן באברהם אמרו מיד כן תעשה:

אף וצרהויפצור נוטריקון לשון אף וצרה. והכעס היה למראה עינים כדי שלא ירגישו הרואים שהיה מזמינם. בחשבם שהיה מתקוטט עמהם על איזה ענין:

הדא מסייעדלדידיה ניחא דאשמועינן שעשו כדבריו שעקמו הדרך. אבל למ"ד אפי' איני כדאי למה לי ויסורו (יפ"ת):

**בביתו של א"א היה.**ומשם למד לעשות משתה גדול:

מצות גדולהפי' מריבה גדולה היתה שם על עסקי המלח. שאמר לאשתו תן מעט מלח לאורחים אלו. וא"ל מה זה שתחפוץ להנהיג פה מנהג הכנסת אורחים שאינו מנהג המקום. ודרש מצות לשון ריב ומצה. ומ"ש שהריב היה במלח הוא מדנענשה ותהי נציב מלח:

**התחילו שואלים כו'.**כלו' שפי' טרם ישכבו ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים שהיו מדברים עם לוט עליהם ועודם מדברים בהם ואנשי סדום נסבו על הבית (רש"י בחומש):

**אמר להון כל אתר כו'.**דבכל מקום יש טובים ורעים ואפשר להבחין הי מינייהו רובא. אבל הכא רובן רשעים:

**אין אחד מהם מעכב.**כדכתיב כל העם מקצה מקצה העיר עד הקצה:

**היה לוט מבקש כו'.**שכבר נתבררה רשעתם למלאכים ויאמרו להשמידם. ולוט היה מליץ עליהם כמה שעות (יפ"ת):

**והיו מקבלים כו'.**פי' שהיו שותקים וממתינים שידעו שלבסוף לא יהיה ללוט פתחון פה עוד:

**קרי ביה עוד מי לך פה.**העוד לך פה לבקש עליהם. ומעתה חתן ובניך ובנותיך וכל אשר לך הוצא:

אין לך רשותשעל הכל ה' מאריך אפו חוץ מן הזנות כדלעיל פ' כ"ו. וכ"ש בענין רע כזה:

האל הקשותבפ"ב דיבמות מסיק דכתיב ואת אילי הארץ לקח כלו' שהאנשים הללו קשים וחזקים ולא תהיה לכם תקומה לפניהם:

ד"א אלהות הםאנשי אלהים נביאי ה' ושלוחיו:

**לא בזכותי כו'.**שכל כך חשובים הם במעלה עד שלא הייתי כדאי שיתאכסנו אצלי. ולא באו אלי אלא בזכות אברהם אחי אבא שהוא צל קורתי שמגין עלי כצל הקורה:

שהטתה את הביתפי' שהטתה אשתו את האורחים מהבית אל פינה של קורה אחת שהית' ללוט. עי' במ"ר פ"ו:

**גש הלאה קרב להלן.**דגש משמע קירוב. והלאה משמע ריחוק. לכך מפרש קרב להלן כלו' התקרב לצדדין והתרחק ממנו:

דין שדנו הראשוניםוישפוט שפוט כלו' וישפוט משפט חדש לסתור דבר שהוא שפוט כבר בתקנות הראשונים:

**אפילו אותו שכתוב בו כו'.**דהיינו אברהם ואמרו לו כן כלפי מה שאמר להם שבאו בזכותו של אברהם. לזה אמרו שהיתה הסכמתם מתחלה מפורש אף אאברהם גופי'. ובהגהות הרד"ל כתב דצ"ל אפילו אותו שכתוב בו אחד היה אברהם וכו'. ור"ל האחד בא לגור רמוז על אברהם אם הוא היה בא לגור כאן יהיה נשפט בדין השפוט והיינו וישפוט שפוט ועיין בענף:

**מי שהתחיל בעבירה כו'.**וברישא כתיב מנער ועד זקן שהנערים התקבצו תחילה:

דכוותיה וימחדהתחיל באדם. דאל"כ בבהמה הו"ל לאתחולי דבקללה מתחילין מן הקטן (יפ"ת):

**דכוותה ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים כו'.**ט"ס הוא כי כתוב זה הוא ב' פעמים (במדבר ג׳:י״ג) וגם (שם ח') ובשניהם קאי על בכורי ישראל אבל צ"ל או והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה. וכמו שמובא מקרא זה במכילתא בענין מי שהתחיל בעבירה כו'. או וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה כו' וכל בכור בהמה (שם יב יט):

אבר שהתחיל בעבירהדירך ובטן לקו תחלה ואח"כ כל האברים דכתיב ובאו בה וילפינן מינה בכל אבר ובכל שערה. וא"כ לא פירש ירך ובטן אלא מפני שמהם מתחיל (יפ"ת):

אלאוןלשון לאות ועייפות:

אינסוןלשון קץ ומיאוס. כד"א והנם זועפים ת"א נסיסין (האב"א):

המד"א נלאיתי נשואהוא לשון קץ ומיאוס (נזה"ק):

אישתטוןשנתבלבלה דעתן מחזרתן סביב למצוא הפתח. ודרש ג' דרשות אלו מתיבת וילאו משום דכולהו איתנהו בלשון הזה העייפות והמאוס בנפשו והשגעון משום העייפות:

המד"א כי אויל עמידרש וילאו לשון אולת (מת"כ) והר"מ כתב שצ"ל המד"א (ישעי' מ"ט) נואלו שרי צוען:

**שגילו מסטורין כו'.**באומרם כי משחיתים אנחנו וגו' שמזה נודע כי הם מלאכים כי עבור הצלת לוט היה די במה שיאמרו כי הם נביאים ונשתלחו אליו לגלות אזנו כי משחית ה' את העיר למען ימלטו משם הוא וכל הנלוים אליו בחמלת ה' עליו (נזה"ק):

נדחו ממחיצתןשלא היו יכולים לשוב למדרגתם וחשיבותם אשר הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם בלבד. והמה נדחו:

**נדחו ממחיצתן קל"ח שנה.**דמלאכים אלו הם אותם שראה יעקב עולים במראה הסולם שעד הזמן ההוא היו נדחים ואז עלו. ומכאן ועד התם קל"ח שנה דהפיכת סדום שנה אחת קודם לידת יצחק דבאותה העת נתבשרה שרה למועד אשוב אליך. ומשנולד יצחק עד שנולד יעקב ס' שנה כדכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. ומשנולד יעקב עד מראה הסולם ע"ז שנה דבן ס"ג היה כשנתברך ועשה עוד בבית עבר י"ד שנה כדלקמן פ' ס"ח:

**ורבי תנחומא הוה מפיק לישנא קלה.**שהיה מפרש העונש על קלות הלשון באומרם בלשון גאוה כי משחיתים אנחנו. כאילו הדבר בידם שהיה להם להזהר בדבריהם. ואע"ג דקאמרי נמי וישלחנו ה' לשחתה. מ"מ לא הוה להו למיתלי בתחילת דבריהם הגדולה בדידהו (נזה"ק):

**ד' בנות היו לו.**דלוקחי בנותיו זולת חתניו. ומכיון דמיעוט רבים שנים חתניו ב' ולוקחי בנותיו ב' הרי כאן ד' (יפ"ת):

לקוחי אכ"כדלקוחי משמע כבר. ולוקחי משמע שהם לקחום כעת שהיו ארוסות (מת"כ):

אדרבוליןכלי זמר ובערכין הדרבולין לא היו במקדש שלא לערבב את הנעימה:

וכרבוליןגם כן כלי זמר. כלו' כל מיני כלי זמר במדינה שהעיר צהלה ושמחה ואיך נהפכת. והיינו לפי שבדרך הטבע הפורענות אינו בא אלא בהדרגה. אבל באמת נשתנה המדה בחטאים הללו והיתה נפילתם פתאום (נזה"ק):

**א"ר חנינא משיעלה כו'.**ה"ג בס"מ כאן ובירו' פ"ק דברכות אר"ח מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד' מילין משיאיר המזרח עד שתנץ החמה ד' מילין דכתיב וכמו השחר עלה וגו' וכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה. וכי מן סדום לצוער ד' מילין יותר הויין. א"ר זעירא המלאך היה מקדר לפניהם הדרך. ומנין מאילת השחר עד שיאיר המזרח ד' מילין כמו וכמו מילתא דמיא לחברותה כו'. ופי' מאילת השחר היינו שהיא כמין תרתין קרנין דנהור דסלקין ממדינחא ומנהרין לעלמא כדאמר לקמן עד שיאיר המזרח דהיינו בשעה שהשמש מתחיל ליכנס בתוך עובי הרקיע שמאז פני המזרח מאדימים. הוא מהלך ד' מילין. ומשיאיר המזרח עד שתנץ החמה היינו יציאת השמש לגמרי על פני הארץ ג"כ ד' מילין. ולוט יצא משיאיר המזרח מסדום ובא לצוער בנץ החמה. וזהו דכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט וגו' דהיינו משיאיר המזרח דמיקרי עלות השחר וכתיב השמש יצא על הארץ דהיינו בשעת יציאת השמש לגמרי על פני הארץ דהיינו בהנץ החמה ולוט בא צוערה. ואהא פריך וכי מן סדום לצוער ד' מילין יותר הויין כדאי' בפ' מי שהי' דאר"ח לדידי חזי לי האי אתרא והוי ה' מילין. והתם משני ויאיצו שאני וכן משני הכא המלאך היה מקדר לפניהם את הדרך כלו' שהיה ממהר דרכם להשים להם את העקוב למישור והוו ד' מילין:

**פעמים פוחתת כו'.**כלו' פעמים שנראה אותו הכוכב קרוב מאד לבקר והוא פחות משיעור ד' מילין עד אור המזרח. ופעמים שהוא נראה זמן רב קודם הבקר והוא נוסף על שיעור ד' מילין עד אור המזרח. וכיון דילפת בסמוך מקרא דלעולם שיעורו מכוון ד' מילין על כרחך אותו הכוכב אינו אילת השחר אלא הוא כמין תרתין קרנין דנהור המתגלים תמיד בשיעור שוה לפני אור הבקר באור המזרח (נזה"ק):

ממדינחאממזרח ומאירין לעולם:

**א"ר טובי' כו'.**נתב' לעיל פרשה מ"א סימן ה' עיין שם:

**תמהון אחר תמהון.**דריש ויתמהמה מלשון תמהון שהיה לו בלב תמהון אחר תמהון איך יצא נקי לגמרי מנכסיו. כי אמר הרי כמה אבוד יש לי בכסף ובזהב באבנים טובות ומרגליות. ורש"י גרס אמר במה אברר בכסף וזהב או באבנים טובות ומרגליות. כלו' שע"ז היה עומד ותמה ולא ידע מתוך הנחיצה כדת מה לעשות (נזה"ק):

זה לוטבמה שבא תחלה להתעכב עבור ממונו שאם היה עושה כך היה מתקיים בו עושר שמור לבעליו לרעתו שלסיבת העיכוב עבור ממון לא היה יכול להמלט על נפשו מתוך ההפכה בהיות הזמן קצר. ולפיכך לא הניחוהו המלאכים אפילו רגע אחת:

זה קרחכלו' שהוא כענין קרח וכדאמר לקמן בבמדב"ר שמצא אוצרות יוסף ומתוך עושרו נתגאה לחלוק על משה. ונאבד הוא וממונו אתו:

זה נבותכלו' שהוא כענין נבות שהיה מתגרה במלך עבור כרמו. והיה עושר זה שמור לרעתו שמתוך כך נאבד מן העולם:

זה המןכלו' שהוא כענין המן שלקח אוצרות מלכי יהודה. ומתוך עושרו גדלו המלך כדאי' באסת"ר ולזה בא להתגרות בישראל וליתן למלך עשרת אלפים ככר כסף כדי להאבידם. ומתוך כך נטרד מן העולם והיה עושרו שמור לו לרעתו:

**זה שבט ראובן וגד.**פי' שהוא כענין שבט ראובן וגד שע"י רוב מקניהם מאסו בארץ הקדושה ובחרו בעבר הירדן. ולכן גלו תחלה וכדלקמן סוף במדב"ר:

זה איובשבא לרמוז ג"כ על ענין איוב דהוי עשיר והעני וחזר והעשיר והיה העושר שמור לו לרעתו וכמ"ד בפ"ק דב"ב שנתן לו ה' שכרו בעוה"ז וטרדו מעוה"ב לפי שחירף וגידף (נזה"ק):

**מי היה המציל זה רפאל.**כצ"ל (הרא"ם) והיינו משום דשלשה מלאכים באו אצל אברהם מיכאל לבשר את שרה. וגבריאל להפך את סדום. ורפאל להציל את לוט:

**ויוציאוהו וינחוהו כו' כהוציאם.**לשון רבים. משמע ששנים הצילוהו:

קרון דבתריהקראו המקרא הכתוב אחריו ויאמר המלט ולא כתיב ויאמרו המלט מכלל שלא היה מציל אלא אחד. ומה ששניהם הוציאוהו היינו מפני שגם גבריאל לא היה רשאי להפוך את סדום אלא לאחר שיצא לוט ובני ביתו מן המקום. ולפיכך גם הוא מסייע בדבר להוציאם. ומ"מ ההוצאה מן העיר עדיין לא היתה רק הכנה להצלה ועיקר ההצלה היתה במה שנתרחק מסדום לגמרי. ולא היה לו כח להתרחק לשעה קלה אלא בסיוע המלאך כדאי' לעיל סי' ט"ו שהמלאך היה מקדר לפניהם את הדרך כדי למהר ביאתו לצוער ודבר זה עשה רפאל לבד לפי שהוא היה מוכן להצלתו:

בזכות אברהםשרמז ליה שימלט אצל אברהם היושב בהר שזכותו הוא כהר גבוה ומייתי נמי ראיה שנקראו האבות הרים ממ"ש מדלג על ההרים בזכות האבות שנמשלו להרים וכן שמעו הרים אלו האבות כמבואר בפ"ק דר"ה:

צרפית אמרהלאליהו הנביא:

איני יכול לעמוד בגחלתולפי שאהיה נחשב כרשע בעיניו (שעכשיו אברהם נתעלה טפי בצדקות ושנמול) הנה העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער במעשים אמלטה נא שמה ותחי נפשי כי בערכם אני צדיק:

**ר"ב בשם ר"ל כו'.**ר"ל שרבי לוי מפרש קרא בענין אחר. משום דתנינן כשם שהנוה הרעה בודק כך נוה היפה בודק. ובהיות סדום בעמק שהיא כנוה הרעה לגבי ההר דבסים אוירא. לכן אמר ואנכי לא אוכל להמלט ההרה מטעם פן תדבקני הרעה משינוי וסת ומתי:

מן הןמהיכן כלומר מניין:

הנוה הרעה בודקתכשיצא אדם מנוה יפה לנוה רעה בודק את הגוף ובא לידי חולי כך כשיצא אדם מנוה רעה אל נוה יפה ג"כ בודק את הגוף:

**לפום וכו'.**לפיכך הוא אומר לא אוכל להמלט ההרה ש"מ סדום בעמק הי':

**ואינון אמרי כו'.**והם אמרו לו צא לך אל ההר ששם האויר טוב ויפה מן העמק והוא אמר הכי לא אוכל בתמיה:

**א"ר חלפתא קסרייא.**ממקום קסרייא:

**ע"י שכיבד את המלאך כו'.**ודאי עיקר הצלתו הית' בזכות אברהם שהרי עוד קודם כבוד האכסנאי כבר שלח ה' מלאך להציל את לוט וכדלעיל סי' ב'. אלא דבהא לחוד לא הי' נמלט אלא בהר וכמ"ש ההרה המלט. אבל עבור כבוד האכסנאי נשא פניו ג"כ להציל עבורו גם את צוער הקרובה לסדום להצילו לגמרי מידי סכנה. וממילא לפי שכבר הית' עיקר הצלה בזכות אברהם הועיל לו ג"כ כבוד האכסנאי לעשות לו הצלה גמורה. והיינו דקאמר לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך דמשמע דתרווייהו בעינן (נזה"ק):

מפניךכלומר מפני מעשיך הטובים:

פטרוניןאדונים מלשון פטרון:

עירונימכפר:

מדינהכרך גדול:

וכעס עליהםעל בני המדינה:

היה מתקייםמתקומם להצילנו:

**מהם עובדים כו'.**ומ"מ לא נגמר דינם אלא על עושק וזנות. דבע"ז אומנות אבותיהם מדור אנוש בידיהם וכל העולם היו טועים בזה. זולת אברהם ותלמידיו (יפ"ת):

**עכשיו הם אומרים אילו היתה לבנה שם כו'.**עובדי לבנה יאמרו להתנצל כן על מפלתן לומר שלא עמדה להם יראתם לפי שהית' המכה שלא בזמן ממשלתה וכן בהיות המכה בלילה יאמרו כן בהיפך עובדי החמה ולפיכך בא להתנקם מהם בט"ז בניסן בבקר בשעה שחמה ולבנה עומדים ברקיע. הה"ד השמש יצא על הארץ וכו' וכדלעיל סי' ט"ו וכמו השחר עלה היינו משיאיר המזרח והא דכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה היינו בנץ החמה ובתחלת הנץ החמה עוד הלבנה ברקיע ובאותה שעה נגמר פורענותם (נזה"ק):

**אלא אנקם מהם בט"ז בניסן.**נמצא היו המלאכים אצל אברהם בט"ו בניסן שהיה אז יום ג' למילתו הרי שנימול בי"ג בניסן: