כתיב חיי בשרים כו'(מפרש בשרים לשון בשורה) לפי שעד עתה נצטער על שלא מצא בת זוג לבנו ממשפחת בית אביו אשר רצה להתדבק בהם שעבור זה עדיין לא השיאו אשה. ועל דבר זה נצטער יותר בהר המוריה בשעת העקידה בחושבו שילך אז ערירי וכעין מ"ש באגדה הסמוכה. ולכן מאת ה' היתה זאת שבעוד היותו בהר המוריה בא ה' שוב לחזק לבבו וגופו שם בבשורה טובה המשמח הלב אשר נתרבה זרע משפחת בית אביו כי ילדה מלכה גם היא בנים רבים לנחור אחיך. ובכן היה לבו בטוח שימצא בהם בת זוגו לבנו מזרע בנים הללו (נזה"ק):

**רפאות תהי לשרך.**פי' לטבורך. והטעם כי הטבור הוא קשר כל בני המעיים. והרמז הוא כלפי אברהם לבשר לו ולאמר לו רפאות תהי לבנך היוצא ממעיך שיזדמן לו בת זוגו. ומבשורה טובה זו תהיה שקוי ולחלוח לעצמותיך אשר היו מקודם כיבשים מרוב צער ועתה דשנים ורעננים יהיו בבשורה טובה (נזה"ק):

זה אברהםפשטיה דקרא שכמו שהמים משיבין את הנפש כן שמועה טובה כו' וזה יצדק יפה באברהם שהיתה נפשו עיפה וישמח בזה (יפ"ת):

**אחר הרהורי דברים.**כתב הנזה"ק שנראה לו עיקר כגירסת הילקוט דגר' בהך מימרא לשון ד"א ויהי אחרי הדברים האלה אחר הרהורי דברים שהיה שם. ודרשה זו קרובה לדרשה הקודמת שטעם הספור הזה הוא להודיע לו שנולדה בת זוגו של בנו לפי שאברהם הרהר בדעתו להשיא את בנו מבנות ענר אשכול וממרא. ולזה הודיעו שכבר נולד בת זוגו של בנו וממשפחתו ובית אביו:

**עכשיו שנעשה לו נס כו'**ר"ל שהיה ירא שמא ע"י שבחר בו ה' יתקרב מיתתו ע"ד מה שנא' הן בקדושיו לא יאמין. לכן רצה עתה להשיאו אשה שלא ילך ערירי (יפ"ת):

שהן צדקניותשאברהם הכיר בהם שהם צדקניות ולכן רצה להשיאו מהן ע"פ שאינן מיוחסים:

**א"ל הקב"ה כו'**כלומר רמז לו במה שנתבשר ברבקה הראויה לו. לא שאמר לו כן בפירוש דא"כ לא הוה מספקא ליה מילתא כדקאמר ואם לא יתנו לך (יפ"ת):

**הנה ילדה מלכה גם היא מהו גם היא.**כצ"ל (יפ"ת) וכן הוא בילקוט:

**מה זו בני גבירה כו'.**כלומר כמו שמזרע שרה היו שמונה בני גבירה וארבע בני שפחות שהם י"ב בני יעקב שבטי יה. כן עמדו ממלכה ואע"פ שעדיין לא היה זרע שרה בעולם נתבשר בעתיד. ובזה ניחא מה שנא' בפלגשו ותלד גם היא שיתפרש כדלעיל כלו' כמו שפלגש זו ילדה ד' כן פלגש זו (יפ"ת). ורמז לו הקב"ה כל זה לומר שראוי לו להתדבק בזרע נחור כי בהיותו שוה לו בלידה זה מופת אשר ממקור אחד חוצבו למעלה. ולפיכך הם ראוים להתחבר יחד (נזה"ק):

**נתירא מן היסורין.**כלומר והיינו דכתיב אחרי הדברים דמשמע אחרי הרהורי דברים כדלעיל. והיינו לפי שהרהר ביראת היסורין והדבר מבואר בד"ר פ' י"ז שהיה מתירא פן ינסנו ביסורים. וכך היה ראוי הדבר מתחלה. אלא בשעת העקידה בקש אברהם רחמים על הדבר לבל ינסנו עוד ביסורין או בנסיונות אחרים ונתרצה לו וניתן לאיוב היסורין במקומו:

מי שיקבלם זה איובכענין שנא' ואתן אדם תחתיך:

**וכתיב איש היה בארץ עוץ.**ופי' ארץ עוץ מי ששמו עוץ והיינו איוב שנקרא בשני השמות איוב ועוץ (יפ"ת):

**דינה אשתו של איוב.**ופליגא אמ"ד לקמן פרשה פ' ששמעון נשאה:

דכתיב בדינה כי נבלה עשהוהיינו כעין ג"ש. ורמיזא בעלמא הוא. ודייק מדכתיב הנבלות בה' הידיעה:

**בימי שבטים היה.**והיינו נמי כר' אבא דאמר בימי יעקב. אלא דר"א דיליף לה מדינה יחסו ליעקב. ור' לוי דיליף משבטים יחסו לשבטים (יפ"ת):

זה ראובן ויהודהדמדכתיב התם זה חזיתי משמע שבימיו היה הדבר:

ומה שכר נטלופי' בעוה"ז (גמרא):

**להם לבדם נתנה הארץ.**יהודה זכה למלכות. ראובן נטל חלק תחלה בעבר הירדן (רש"י):

**אלא מאתים ועשר שנים.**דכתיב ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה למדנו שאף שנותיו הוכפלו דכתיב ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים למדנו כשבאו עליו היסורין היה בן ע' שנה כן אי' בסע"ר:

**ובא שטן לקטרג.**שכאשר מת יוסף הפרו ישראל ברית מילה כדאיתא בש"ר פ"א ויוסף מת בשנת ע"א לירידתן למצרים שהרי ל"ט היה כשבא יעקב ובניו למצרים. והוא חי ק"י שנה. ואז התחיל השטן לקטרג על ישראל על שהפרו ברית. וגירה אותו באיוב שנולד כשירדו למצרים והיה אז ע"א. ואפשר הטעם שגירה אותו באיוב הוא דאמרינן איוב ששתק נידון ביסורים. ואע"ג דהשעבוד לא התחיל אלא משנת צ"ג לירידתן למצרים כשמת לוי. וא"כ איך נדון בשנת ע"א. יש לומר שהעצה היתה תיכף כשמת יוסף וכדאיתא בש"ר פרשה הנ"ל. וכיון שהפרו ברית הפך הקב"ה האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה כו' ע"ש:

וגירה אותו באיובליסרו ביסורים קשים ולשמור את נפשו שלא יצא ממנו כדכתיב (איוב ב׳:ו׳) אך את נפשו שמור כדי שיסיר דעתו מישראל שלא יקטרג עליהם:

אל עוילהיינו השטן:

והלואי ע"י ב"א צדיקיםכי הלואי היה מתגרה בו השטן ע"י צדיקים כלו' להציל צדיקים. ולא להציל את ישראל שהיו אז רשעים (יפ"ת):

**הה"ד הן אתם כולכם חזיתם כו'.**היינו כדאמרינן בפ"ק דב"ב דבימי שפוט השופטים היה שנא' למה זה הבל תהבלו וגו'. איזה דור שכולו הבל היה הוי אומר זה דורו של שפוט השופטים ששפטו את שופטיהם (נזה"ק):

**וכתיב ולא נמצא כו'.**וכדאמר בגמרא איזהו דור שנתבקשו נשים יפות הוי אומר זה דורו של אחשורוש ואימא בימי דוד דכתיב יבקשו לאדוני המלך נערה יפה התם בכל גבול ישראל כתיב:

**לא היה ולא נהיה.**וא"ת שמו ושם עירו למה לי הא אשכחן ולרש אין כל כי אם כבשה אחת וכו' ותהי לו לבת. ואינו אלא משל בעלמא (גמ'):

**אלא לא היה ולא נהיה ביסורין כו'.**כפל הלשון לא היה ולא נהיה לחזק הענין. כלומ' דלאו דוקא היסורין שנכתבו עליו. אלא מקצתן לא באו עליו (יפ"ת):

**היה יכול לעמוד.**ואע"פ שמהסיפור נראה שלא עמד בהם כדאמר בפ"ק דב"ב מ"מ הני קראי יש ליישבם למלמד זכות עליו (יפ"ת):

וברכת אבליםלא הבנתי היכא רמיזא. ואולי לישנא קלילא הוא וכלו' הודאה לברך על הרעה וכדיליף בפרק הרואה מדקאמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (יפ"ת ועיין הגירסא בירו'):

**שקם כנגד אומתו של אל.**כדכתיב ארמי אובד אבי דרשו חז"ל שלבן בקש לעקור את הכל:

לשם מרדותענין הכנעה ושברים וכדלעיל פ' כ"ג:

טבח טבחוןשיהיו נשחטים:

גמחוןהח' נבלעת ופי' מלשון גוממו עם השופי דפרק גיד הנשה שהוא לשון חתוך (יפ"ת):

מעכוןשיהיו מעוכין. ובילקוט גרס תחש תחשון. כלו' לשון חולי ומיחוש (יפ"ת):