**כשם שהם תמימים.**שכוונת הכתוב התמימים על שניהם כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים:

**כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים. ד"א יודע ה' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשים בת כ' כבת ז' לנוי בת ק' כבת כ' שנה לחטא א"ר יוחנן כהדא.**כצ"ל (יפ"ת) ור"ל שפרש"י בחומש נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ומתה והוא בפדר"א וא"כ היה אפשר לומר ששרה לא נשלמה שנותיה שמתה קודם הזמן שהוקצב לה. זשה"כ יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים ומתה בזמנה אלא שלכל מיתה צריכה להיות סבה ובה היתה הסיבה העקידה:

**בת כ' כבת ז' כו'**עיין בפרש"י בחומש וברא"מ:

כהדא עגלתאכלו' כלילת יופי בצדקות ובנוי שבכ"מ מכנה השלמת היופי לעגלה כמו עגלה יפיפיה מצרים וכדאיתא בסנהדרין דף כ"א עגלה זו מיכל (יפ"ת). או על שם שהלכה בתמימות אחר אברהם כמו העגל שהולכת בתמימות אחר אמה. וכדאיתא במדרש על פסוק נחית כצאן עמך (ש"ר פ' כ"ד) ע"ש. כן שרה הלכה בתמימות אחר אברהם כדאי' לעיל פ' מ"א (נזה"ק):

**ונחלתם לעולם תהיה כו'**פי' ונחלתם קאי אימים כי ימי הצדיקים חביבין לפני המקום בעוה"ז ובעוה"ב כדמפרש ואזיל שמדחזר להזכירם הוא ע"כ מחיבה. והכוונה למה שאמר בזוהר שהימים היוצאים בטובה קנו מציאות ממש. ולזה חביבים בעוה"ז ובעוה"ב כי אינם כלים אלא קיימים ונצחיים לעוה"ב כמלאכים:

**וכי אין אנו יודעים כו'.**ומאי קמ"ל קרא בהא:

**הוא מזריח שמשו של צדיק אחר.**וממילא תמיד אין העולם חסר מצדיקים ששתל הקב"ה בחסדו צדיקים בכל דור ודור כדי לקיים בהם העולם. ואע"פ שיראת שמים אינה בידי שמים. מכל מקום הקב"ה יודע מעשה הצדיקים העתידים קודם לידתן. ואין זה ביטול הבחירה שהידיעה של הקב"ה אינה מכרחת:

**נולד רבי וקראו עליו וזרח השמש.**ר"ל שקראו עליו כשגדל וניכר בעולם וזרח השמש ובא השמש שנולד תמורת ר"ע:

**יום שמת רבינו נולד כו'.**עיין פרק י' יוחסין. ועיין ביפ"ת:

**יום שמת ר"א בר אהבה נולד ר' אבון.**בקהלת רבה ובאגדת שמואל הגי' נשתנה:

**קח לך את יהושע וגומר.**וסמכת את ידך עליו וגו' ונתת מהודך עליו וגו' שנתן בו כח להנהיג את ישראל:

**שנאמר וילכדה עתניאל בן קנז.**וכדאיתא בפרק ב' דתמורה אלף וז' מאות ספיקות של ג"ש ושל קלין וחמורין ושל דקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. ואעפ"כ החזירם עתניאל בן קנז בפלפולו שנאמר וילכדה עתניאל בן קנז. וזה היה בחיי יהושע:

**ונר אלהים טרם יכבה.**ר"ל קודם שיכבה נרו של עלי (ע"ד נר אלהים נשמת אדם) ושמואל שוכב בהיכל ה' למלאות מקומו. ואע"ג שאין המקרא יוצא מידי פשוטו רמיז ביה נמי לזריחת שמשו של שמואל טרם שקיעת שמשו של עלי:

**אר"י כהדא עגלתא תמימתא.**כל זה מיותר (ידי משה ויפ"ת):

**בתחלה הנה ילדה מלכה כו'**סמיכות הכתובים קדריש שמתחלה כתיב ובתואל ילד את רבקה ואח"כ כתיב ויהיו חיי שרה. לומר שאחר שבאה רבקה בעולם הממלאה מקומה של שרה מתה שרה:

**בקש לעוררן כו'**שדרכם היה לדרוש לפעמים במילי דבדיחותא לעורר לב השומעים ויקיצו משנתם שעל הרוב אנשים רבים אוהבים רמזים כאלה לפי שהוא השתעשעות הדמיון ונקל להבין באין העמקת השכל. ועיין באסתר רבתי מ"ש שם:

אשכולכדכתיב ויבואו עד נחל אשכול:

וממראדכתיב ממרא קרית הארבע ונקרא ממרא ע"ש ממרא אהובו של אברהם כדאיתא בתנחומא:

קרית ארבע חברוןדכתיב ושם חברון לפנים קרית ארבע. ונקראת קרית ארבע ע"ש שדרו בה ד' צדיקים כדלקמן. וחברון על שם אברהם שהוא חבר נאה כדלקמן פ' ע"ד וחברון הוא נחל אשכול מדכתיב ויעלו בנגב ויבא עד חברון וגו' וכתיב ויבואו עד נחל אשכול וגו' דהיינו חברון שנקראת אשכול ע"ש העתיד על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו:

ד' צדיקים ענר אשכול וממראדמכיון שהיו בעלי ברית אברהם צדיקים היו. ואע"ג דענר ואשכול היו משיבים אותו מאחרי ה' במצות המילה כדלעיל סוף פ' מ"ב כוונתם היה שלא יסתכן אברהם ולא יעצוהו שימרה את דברו אלא שיבקש מה' לוותר לו על הדבר (יפ"ת):

**ומלו בה ד' צדיקים כו'.**מדדקדק לומר והמה בעלי ברית אברהם בא לרמוז על העתיד שנכנסו במסורת הברית ברית מילה ע"י אברהם (נזה"ק) דלאחר שראו שאברהם לא נסתכן נימולו גם המה אתו:

אדה"רדאע"ג דחטא. צדיק הוה כדאיתא בפרק עושין פסין שעשה תשובה:

ועל שם בעליההוא כמו ד"א:

**שמשם יצא אברהם כו'.**כלו' לפי שנתפרסמה גבורת אברהם ברדיפת ד' מלכים. היו מיחסים הארץ שיצא משם אז אליו. וקראוה קרית ארבע כלומר קרית מלך רב כנגד ד' מלכים:

**שהיא עולה בקורנסין.**הוא כמו דבר אחר. וקורנסין פירושו גורל כי הגורל היה ד' פעמים שבתחלה עלתה בגורל כלל העיר בכלל גבול בני יהודה. ושוב נתיחד ממנה חלק כלב. ושוב עלה הגורל על הנשאר ממנה ליתנה למקלט ללוים בכל הערים שנתנו לכלל הלוים. ושוב כשבאו לחלק הערים ללוים לבני אהרן ולשאר בני קהת ולבני גרשון ומררי עלתה עיר חברון בחלק הכהנים בני אהרן (יפ"ת):

**והוא אחד מן ד' מקומות מגונים כו'**ופי' קרית ארבע אחד מארבעה המגונים:

ונפת דורתיבת דור כאן מיותר (ידי משה):

ב' שניםשהרי אברהם היה בן קל"ז שנה כשמתה שרה. ששרה היתה בת קכ"ז כשמתה. ושנות אברהם יתירים על שנות שרה עשרה דכתיב הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד. וכשמת תרח היה אברהם בן קל"ה שנה כי ימי תרח ר"ה שנה. ובן ע' היה כשהוליד את אברהם. דל ע' מר"ה פשו להו קל"ה (יפ"ת):

ב' שניםור' לוי אמר לך דאין הכי נמי אלא ע"י שהדרך רחוקה מחרן עד חברון נשתהה ב' שנים עד שבא. א"נ שלא בא מיד כשנקבר כי ישב שם ימים או עשור עם קרוביו להשתעשע עמהם. וקאמר מקבורתו של תרח כי זה היה עיקר מעשהו שם:

מהר המוריהדהיינו מבאר שבע ולפי שלא נשתהה אברהם בבאר שבע אלא כאורח נטה ללון קאמר מהר המוריה שהוא עיקר מה שממנו:

ומתה שרה מאותו צערע"י השטן שסח לה אותה המאורע וא"ל שכבר נשחט יצחק ומתוך החרדה פרחה נשמתה וכדאיתא בפדר"א וע"ז אמר לפיכך נסמכה פרשת עקידה לויהיו חיי שרה. ואע"פ שהפסיק בנתיים בבשורת רבקה. אין זה הפסק. כי גם זה היה באותו הפרק שבעודו בהר המוריה נתבשר שנולד בת זוגו של יצחק כדלעיל ריש פ' נ"ז. ולקמן בויק"ר פ"כ אית' שיצחק בעצמו סיפר לה ומתה מאותה צער:

**מלמד שהיה רוא' מה"מ כו'.**דייק מדכתיב מעל פני מתו שהוא כמו מלפני מלאך מותו ומה שהיה מלאך המות מתריס (פי' מתגרה) כנגדו. היינו דעל ידי שניתן לו רשות בשרה היה מתריס גם כלפי אברהם לפי שהיה מדה"ד מתוחה כנגדו (יפ"ת). או מפני שהיה מתקשה עליה יותר מדאי והיה מתאחר בקבורתה (האב"א):

מן הן תנינןכלומר מנין לנו אסמכתא (יפ"ת):

מן הכא ויקם וידברשלא הפסיק בשום דבר לא בק"ש ולא בתפלה אלא ויקם מיד וידבר בצרכי קבורה (אב"א):

גר דיירכלו' שהוא מתגורר בארץ ואין לו אחוזה בה ותושב הוא שיש לו אחוזה בה. והרי זה כשני הפכים בנושא אחד. אלא כך אמר אם רציתם גר ואם לאו מארי ביתא כתושב שאטלנה בע"כ מן הדין בהיות עיקר הארץ שלי:

**שכך אמר לי הקב"ה לזרעך נתתי את הארץ הזאת.**ואע"פ שלא ניתן הארץ אלא לזרעו ולא לו ועדיין היה מתבקש להם זכות הארץ וכדאמר לעיל פרשה ל"ט גבי והכנעני אז בארץ וכה"א ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה. היינו בעיקר הארץ להוריש יושביה. אבל מ"מ כיון שבזכותו ניתן כל הארץ לזרעו לדורות כ"ש שיהיה לו עכ"פ מעכשיו אחוזת נחלה בה במה שהוא לצרכו לבד כפי חפצו ורצונו כתושב ואזרח בארץ (נזה"ק):

**אלא מת א' שנאמר תנו לי אחוזת קבר.**ואקברה מתי מלפני אם לא תרצו ליתן לי מקום קבורה למתים הרבה עכ"פ אקברה מתי מלפני דהיינו מת אחד (נזה"ק):

**מלך את עלינו כו'.**כלומר ומלך פורץ גדר ואין ממחין בידו. והוא הושיבן דרך מוסר אל יחסר העולם מלכו (וע' לעיל פ' מ"ב סי' ט') כו'. ואמנם הם לפי שיטתן שהחזיקוהו כנשיא וכמלך א"ל במבחר שבקברינו קבור את מתך אפי' מתים הרבה דאת בא לרבות (נזה"ק):

**מכאן שמודים על בשורה טובה.**וכאילו כתיב וישתחו אברהם לה' לפני עם הארץ. ולכן דוקא אחר קנין שדה עפרון דקדק לומר לפני עם הארץ. שכיון שזכה למערת המכפלה שהוא מקום קדוש זה ודאי נחשב לו כ"כ לבשורה טובה והשתחווה והודה לה' (נזה"ק):

פגעוני ליכלו' תפגעו ותבקשו לי את עפרון בן צחר להתפשר עמי במכירת שדהו והיינו סרסוני לי. ואם לא ירצה למכור צלו לי עלויה דרך בקשה ותחנונים. ולשון פגיעה משמע גם בקשה ותחינה כמו (רות א. ט"ז) אל תפגעי בי (יפ"ת):

ישב כתיבע' מ"ש לעיל פ' מ"ח סי' ו'. ורמז השלטונות בל' ישיבה כי כן דרך המושל לישב והעם עומדים עליו:

ארכיסטרטיגוסגדול שבנציבים:

**דלא יהא בר נש כו'**שלא יהא בן אדם חשוב קונה מאדם שפל וקטן:

**מלמד שנעלו כו'**דכתיב לכל באי שער עירו שבשעה שדבר עפרון עם אברהם מאז כבר כולם נתקבצו ובאו שמה (יפ"ת):

ובנביאים ליטריןפירש"י ליטרין מנין דהוא כ"ה סלעים. ובכתובים קינטרין ק' סלעים בכל שקל. והכי גמירי לר"ח (יפ"ת):

**חוץ משקלי עפרון כו'.**דכתיב שקל כסף עובר לסוחר ואיכא דוכתי דקרו לקנטרא תקלא:

**הה"ד נבהל להון כו'**מילתא באנפי נפשיה ואקרא דכתיב וישקול אברהם לעפרון חסר וי"ו קאי. ודריש ליה בעפרון שנתקיים בו מקרא זה נבהל להון כו'. וי"מ רע עין בגימ' ת' וכן עפרן חסר וי"ו בגימ' ת' שבסיבת הת' כסף היה רע עין וחסרו התורה וי"ו (נזה"ק):

**שהכניס עין רעה בממונו.**שחמד ממונו ליקח אותו לו:

שחסרתו התורה וי"ולהיות עולה בגימטריא רע עין שבזה נתגלה קלונו לדורות. או על פי הנודע שאות הוי"ו משם הקדוש הוא מקור הברכה. ולזה חסרתו התורה וי"ו להורות שעי"ז נחסר ממנו ג"כ ברכת ה' (נזה"ק):

**דהות נפילא וקמת.**כלומר שלא היה שמה מפורסם. ועתה נתחדש בה שם גדולה ופרסום שיאמרו חלקת השדה לאברהם. ובשבחיה דאברהם מיירי קרא:

**דהות דבר נש זעיר.**שהיתה של אדם שפל ונעשית של אדם חשוב. דאע"ג דנמנה עפרון לארכסטרטיגוס כדלעיל. מ"מ לגבי אברהם הוה ליה עפרון זעיר:

**מלמד שנכפלה בעיני כל אחד ואחד.**פי' כשקמה לאברהם למקנה נתעלתה. שנראה בה מאז עלוי רב בגילוי אור העליון וריח ג"ע כדאיתא בזוהר סדר זו ולכן נכפלה בעיני כל מאשר בתחלה שהכל אמרו שהיא שוה בכפלים:

**ד"א שכל מי שהוא קבור כו'.**בהיותו במקום קדוש וטהור כזה כי שם הוא פתח ושער לג"ע כדאיתא בזוהר:

שכפף הקב"ה קומתו של אדה"רלפי שהיה גבה הקומה שאפילו כשחטא היה ק' אמה כדלעיל פ' י"ב. ואין זה סותר למה שאמר שכל הקבור שם בטוח ששכרו כפול. שגם אדם צדיק היה שעשה תשובה כדאי' בגמרא:

**מנין תנינן כו'**זו תוספתא היא (ולא מצאתיה) שצריך לכתוב כל מצר השדה לברר המקח כדאמרי' בריש המוכר הבית ע"ש (יפ"ת):

כמה דיות משתפכותדרך מליצה קאמר. על קושי היתור הבא בכתובים שהיה לחוש ללשון התורה הקדושה שלא יבא בה שפת יתר (יפ"ת):

**י' פעמים כתיב בני חת.**היינו ח' פעמים בבראשית כ"ג. ופעם אחד (שם כ"ה י') ופעם אחד (שם מ"ט ל"ב) הרי עשרה פעמים:

כנגד י' הדברותהוא מדרך הרמז לבד והעיקר שהדבר הנזכר הרבה פעמים אות הוא על חביבותו. ומכ"ש אם התורה האלקית הזכירו כמה פעמים. ובאג"ב מפרש שדייקו יו"ד פעמים לרמוז כאילו קיים כל הדברות. שאחר שדבק בטובת הצדיק אות הוא שנפשו אוהבת הצדק. ואחז בבני חת עשרת הדברות שקודם מ"ת לא היו נוהגים כי אם המצות השכליות שזהו מעשרת הדברות. אבל בבני ברזילי שהיו מישראל אמר כאילו קיים כל התורה:

**מברר מקחו של צדיק כו'.**לפי שע"י שמסייעים אותו בקניניו הם סיבה שהוא יעסוק בתורה ובמצות. ושכרו כפול ומכופל מצד לימוד התורה וקיום המצות:

**ה' פעמים כתיב בני ברזילי.**תיבת בני מיותר וה' פעמים אלו בספר שמואל גבי וברזילי הגלעדי ירד מרוגלים וגו':

**מאכיל פרוסה כו'**כמו שברזילי פרנס את דוד בברחו מפני אבשלום בנו:

כאלו הוא מקיים ה' חומשי תורהמשום שעל ידי אותו פרוסה מחזיקו לחזור על ה' חומשי ספרי תורה נחשב לו כאילו הוא עצמו מקיים:

**הה"ד רודף צדקה וחסד כו'.**וכי משום דרודף צדקה ימצא צדקה שיהיה עני ויותן לו צדקה לזה דריש ליה רודף צדקה זה אברהם כו':

**שגמל חסד לשרה.**דכתיב קבר אברהם את שרה שהוא בכבודו ובעצמו נתעסק בכל צרכי קבורתה אע"פ שכל אנשי העיר באו לגמול חסד לשרה ומסתמא היו לה קוברים אחרים. אפ"ה נתעסק בכל צרכי קבורתה בכבודו ובעצמו אע"פ שהיה זקן ונשיא:

תפסת אומנותילהחזיק בעמוד החסד כדכתיב חסד לאברהם:

בא ולבוש לבושיכי הוא יתב' נקרא עתיק יומין כדכתיב ושער רישיה כעמר נקי וגם אברהם זכה לגוון לבושו יתב' בעטרת תפארת שיבה כתלג חיור. וע"ז נאמר ואברהם זקן וגומר דהיינו שזכה להדרת פנים של זקנה ושיבה: