**ואברהם זקן בא בימים כתיב עטרת כו'.**וכל זה שזכה אברהם לאריכות ימים בשביל הצדקה שהיה עושה. כי הצדקה מארכת ימיו של אדם:

לממלאשם מקום:

שחורי ראששערות ראשם לא הלבינו מזוקן:

וכל מרבית ביתךע"ד אשר טפחתי ורביתי. ימותו אנשים פי' בחורים:

לכו וטפלו בצדקההורה להם כי לא יועיל התפלה אחר גמר דין והגזרה רק יש מצות סגוליות המשביתות הגזירה והענין כי זה הוא שילום מדה כנגד מדה שע"י עשיית הצדקה וחיותו לעניים הוא זוכה ג"כ לחיים. ומדה במדה לא בטלה:

**מה טעמיה כו'.**ר"ל מתי ימצא עטרת תפארת שיבה אף שלא כדרך הטבע כמו שהיה בבני עלי הוא רק בדרך צדקה תמצא:

ממי אתה למד מאברהםכלומר שדברי שלמה אלה הם נלמדים מאברהם שנמצא בו תפארת שיבה בזכות הצדקה כדכתיב ביה ושמרו דרך ה' לעשות צדקה:

**עוז והדר לבושה כו'.**שעל ידי שגמל חסד לשרה זכה לזקנה. ולפי שע"פ הדברים אלו מתפרש קרא דעוז והדר לבושה מייתי ליה לחזק דבריו כדאמר ממי את למד מאברהם כו' (יפ"ת):

לבושה של תורהדכל פר' אשת חיל משתעי בתורה. והענין ע"פ הנודע מחכמי אמת שהתורה יש בה נגלה ונסתר שהיא כולה שמותיו יתב'. ומדרגת הנגלה הוא כלבוש לבחינת הנסתר. והעושר והכבוד הבא לצדיקים בעה"ז אינו אלא מכח אור לבושה של תורה. אבל עיקר שכרה בבחינת אור פנימותה אינו מתגלה להם אלא לעוה"ב ועז"א עוז והדר לבושה של תורה כלו' אף גם באור לבושה של תורה עוז והדר שממנה בא לצדיקים עושר וכבוד. דעוז היינו עושר. והדר היינו כבוד. אבל ותשחק ליום אחרון כלו' היא בעצמה משחקת לצדיקים להראות להם פנים מסבירות ופנים שוחקות בשמחה רוחניות ליום אחרון דהיינו לעוה"ב (נזה"ק):

**ממי אתה למד כו'.**כמ"ש בתנחומא הוד והדר לבשת מהודך והדרך הלבשתו לאברהם שנתת לו הדר זקנה כו' והיה לו לכבוד מפורסם שהיא מדרגת הדר. וכן זכה למדרגת עוז שהיא עושר כדכתי' בתריה וה' ברך את אברהם בכל (נזה"ק):

**אורך ימים בימינה כו'.**שע"י גמילות חסדים זכה אברהם לזקנה. ולפי שעל פי זה מתפרש הכתוב יפה נקטיה לחזק דבריו (יפ"ת):

**אורך ימים בימינה לע"ל.**שפירש אורך ימים החיים הנצחיים בעוה"ב. ופי' בימינה בעקרה שהשכר העיקרי הנמשך מהתורה חיי העוה"ב (יפ"ת):

בשמאלה עושר וכבוד בעוה"זכי פי' שמאלה השכר שאינו עיקר הנמשך ממנה הוא עושר וכבוד שהוא טוב מדומה:

**אפילו שהיא באה להשמאיל כו'.**פי' שתתן השכר המקרי. יהיה שכר טוב דהיינו עושר וכבוד. ומ"ש אפילו לפי שעל הרוב שכר מצות בהאי עלמא ליכא אלא כשפעמים באה לתת שכרה בעוה"ז ימשך ממנה עושר וכבוד כאברהם ורבי וחביריו אשר זכו לשתי שולחנות (יפ"ת):

**ממי את למד מאברהם כו'.**פירשתי בסי' הקודם:

**ר"י פתח כו'.**טעמו כטעם הקודמים ע"ש:

**לא היא זקנה ולא היה שיבה.**בתמיה. שהרי גם הזקנה בכלל השיבה אלא דה"ק אם נתת לי זקנה תן לי שיבה עמה כלו' שיהיה לי תואר הזקנה בשיבה דהיינו הלבנת השער שהוא כבוד לאיש:

ממי את למד מאברהםובאשר גם בדוד נאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לפיכך גם הוא בקש על עטרת תפארת השיבה:

**ר"ש בר רב יצחק פתח כו' כד דמך כו'.**כיון דר"ש בר רב יצחק הוא מרא דעובדא צ"ל דלא גרסי' בסמוך ד"א אלא סתם רודף צדקה זה אברהם כו'. והוא דרושו של רשב"י אלא דאגב אשמעינן דרשב"י היה נאה דורש ונאה מקיים. שגם הוא היה נזהר מאד במצות גמ"ח:

**רודף צדקה כו'.**שע"י גמ"ח נתכבד אברהם בזקנה ופתח רודף צדקה וגו' ומפרש ליה בכבוד השיבה:

כד דמךכשמת:

**דהוה מרקד כו'.**שהיה מרקד לפני הכלה בשלשה בדי הדס כדאי' בכתובות י"ז שהיה זורק אחד ומקבל אחד (רש"י):

**נפקין כו'.**היו יוצאים:

**ועלעולין.**פי' רוח סערה ועקרו כל אילנות טובות שבכל א"י להודיע שיש צער בעולם על זכות מעשיו שהלך מן העולם (יפ"ת):

שבשיןשריגים ובדי הדס:

למה עביד כדיןלמה עושה כן שמבזה כבוד התורה:

**שבקותיה כו'.**הניחו שהוא יודע מה הוא עושה:

**נפקו למיגמל כו'.**יצאו כל העם לגמול עמו חסד וירדה שרוג ובד של אש מן השמים ונעשה כמו בדי הדס והיתה מפסקת בין מטתו ובין הצבור. להורות שהוא גדול הדור שאין הצבור ראוים להתקרב לו (יפ"ת):

**אמרין חמון כו'.**אמרו ראיתם זקן הזה שהיה עומד ומטריח את עצמו לרקד לפני הכלה. ועכשיו עומדת לו שבשתיה פי' בד של הדס או פירושו שבוש שלו שהיה מרקד דרך שטות:

כדלעילסוף פ' נ"ח ע"ש:

**יפיפית מבני אדם כו'.**מזמור זה נדרש באברהם כדלעיל פ' ל"ט ויפיפית דריש ביה יופי כפול שנתיפה בעליונים ותחתונים. ומפרש נתיפית בעליונים שנא' הן אראלם צעקו חוצה במעשה עקידה כל מה"ש היו מליצי יושר בעדו להציל את בנו ממות כדלעיל פ' נ"ו סי' ז'. ונתיפה בתחתונים שאמרו לו בני חת נשיא אלהים אתה בתוכנו ולעיל פ' נ"ח שא"ל מלך את עלינו כו' וזה היה לפי שהוצק חן בשפתותיך בדבורו בנחת ודרך ענוה. על כן ברכך אלהים לעולם וה' ברך את אברהם בכל (נזה"ק):

**מי יעלה בהר ה' זה אברהם.**שבאברהם נתקיים כל זה:

זה אברהםעתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. כן הוא הגי' במדרשים אבל הנזה"ק גריס זה אברהם ע"ש ולך לך אל ארץ המוריה. וכן הוא בשוח"ט. ופי' שהר ה' הוא הר המוריה שעלה בו אברהם:

**אל המקום אשר עמד שם את פני ה'.**נראה שהיה מקום קדוש קבוע לעמוד שם את פני ה'. והכוונה שלא בהר ה' בלבד אלא בכל מקום קדוש לא יקום כי אם נקי כפים וגו' (יפ"ת):

**ובר לבב חלילה כו'.**שדן אותם לזכות כי אולי יש בהם קצת צדיקים. אבל בשוח"ט גרס ובר לבב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ואומר והאמין בה' (יפ"ת):

נפשו של נמרודשרדף אברהם אחריו והרגו שהרי אמרפל הוא נמרוד שלא בחנם הרגו שהוא ביקש להרגו תחלה והבא להרגך השכם והרגו (רש"י) ובשוח"ט הגירסא נשתנה ע"ש:

**ישא ברכה מאת ה' וצדקה ואברהם זקן וה' ברך.**בשוח"ט לא גרס אלא ישא ברכה מאת ה' וה' ברך את אברהם בכל. ונראה דהכא נמי לא גרסינן לה:

**אברהם היה מברך את הכל.**כי נתברכו כלם בעבורו מן השמים כדכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה וכדדרשינן מיניה הגשמים והטללים בזכותך. ועז"א ומי בירך את אברהם הקב"ה מברכו וה' ברך את אברהם בכל כלו' הקב"ה בעצמו ברכו בלי שום אמצעי וכה"ג נמי מסיק ממשה ודוד וירושלים כי כל אלו לא קבלו שפע מן האמצעי אלא מן הקב"ה בעצמו ומהם נתפשט אור השפע לכל העולם (נזה"ק):

**משה נסן של ישראל.**פי' שהיה נותן להם הכנה ליעשות להם נס בזכותו. והקב"ה נסו של משה בהוצאת הנס לפועל:

**לכל האותות והמופתים אשר עשה משה.**שלעיני ישראל משה הוא היה העושה:

**ירושלים אורה של עולם.**כדאמרי' שהיה בבהמ"ק חלונות שקופים אטומים שקופים מבחוץ ואטומים מבפנים להורות שהוא מאיר לכל העולם דהיינו אור השפע. והקב"ה האיר בכבודו ובעצמו אור השפע של ירושלים (נזה"ק):

**זקן זה קנה שני עולמות.**דריש זקן נוטריקון זה קנה שני עולמות. ר"ל שזכה לשתי שולחנות. ואפשר דסמיך אסיפא דקרא בא בימים ודריש זקנה שבא בימים והם שני מיני החיים חיי העוה"ז וחיי העוה"ב וכמ"ד בסמוך בא בדיפלון (יפ"ת):

**ג' נכתרו בזקנה ובימים.**דכתיב בהו זקן בא בימים:

**ושלשתן היו ראש לנסיון.**היפ"ת והנזה"ק גרסו ראשי גנסין פי' יחוסי משפחה:

**שנאמר מני אפרים שרשם בעמלק.**זה יהושע שהיה ראשון לרודים בעמלק כדכתיב ויחלוש יהושע ואחריו שאול והיינו אחריך בנימין. ומפרש מני אפרים שרשם דעיקר נשיאות אפרים היה יהושע שהוא ראשון למלכי ישראל שיצאו מאפרים ששרשם היה כלול בו ביהושע (יפ"ת):

**יש לך אדם כו'.**דיש אדם שהוא בזקנה ואינו בימים. כי אע"פ שלא בא בימים זקנה קופצת עליו שלא בזמנה. ויש בהיפך שעם שימיהם מרובים יראו בחורים בצורתם. אבל כאן זקנה כנגד ימים שהיתה זקנתו כשיעור ימיו ולא יותר. וכן ימיו היו כפי זקנתו כי זה הוא הנאות לצדיקים (יפ"ת):

בא בדפלוןפי' שכר בשני עולמים בעוה"ז ובעוה"ב (ערוך). ודייק מדכתיב בא בביאה גמורה וכפולה (מת"כ). והמוסיף כתב בדיופלין בלשון יוני שב וישיש:

**רבי אבא אמר בא בפילון מפולש לחיי העוה"ב.**כצ"ל (יפ"ת ונזה"ק) ור"ל שבא בשער מפולש לאורח ישר לחיי העוה"ב ובימים רמז אחיי עוה"ב שהם הימים הידועים והחשובים:

**א"ר יצחק באותן הימים כו'.**הידועים לזקנה קאמר שהם ימי הרעה. ומ"מ ה' ברכו בכל בדרך נס (יפ"ת) ונתקיים בו מקרא שכתוב עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו (נזה"ק):

שניתן לו נקבהדבל' בכל בא לרבות עוד תוספת ברכה ללמד שנתן לו נקבה ולא נחסר לו דבר בברכתו (יפ"ת):

עיקר ביתורש"י והיפ"ת והנזה"ק גרסו עיקר בתו פי' אפי' בבת שהיא עיקר כלו' חשובה אין כתיב בה כו' ולכן פי' דאדרבה הברכה היתה בלתי היות לו בת. ואע"פ שהבת צורך לקיים פריה ורביה. אונס רחמנא פטריה והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה (יפ"ת):

**ר' לוי אמר תלת כו'.**דכיון דכתיב סתמא בכל מוקמינן לה בכל מילי:

שהשליטו ביצרושאחר שראה הקב"ה שהיה דוחק עצמו להתרחק מן החטא סייעו הקב"ה שלא ישלוט בו היצה"ר:

**שעשה ישמעאל תשובה בימיו.**שלעת זקנתו עשה ישמעאל תשובה. נמצא מבורך בכל וזהו וה' ברך וגו' (יפ"ת):

**שלא חסר קילורין שלו כלום.**שלא חסר מאוצרותיו כלום שהיו מלאים כל טוב בכל מיני מעדנים שבעולם. א"נ ה"ק אעפ"י שלעת הזקנה נחסר הכח לא נפקד לו מאומה בהשגחת השם:

זיו איקוניןדריש זקן נוטריקון זיו איקונין:

דומה לוושווי הפנים מורה ג"כ על שווי תכונת הנפש:

**שהיה שליט ביצרו כמותו.**ומפרש בכל אשר לו מושל ברוחו. ולפי שכל כחות הגוף יעזרו ליצה"ר אמר בזה כל אשר לו:

**שנתנה להם בצער כו'.**כי כמו שהנשבע נוטל חפץ בידו כגון ספר תורה או תפילין היה אברהם מתפיסו מצות ברית מילה ונתנו טעם שלפי שניתנה להם מצוה זו בצער שכשנמולו היו גדולים ונצטערו בה. לזה לא היו נשבעים אלא בה ולא במצוה אחרת (שהרי אברהם קיים כל התורה). ואע"ג שיעקב היה קטן בשעת מילה ומ"מ השביע ליוסף בה. יש לומר שאחר שאברהם השביע בה יאחז צדיק דרכו (יפ"ת):

**עד שלא הודעתי אותו כו'.**דאלהי השמים והארץ מיבעי ליה דאלהי פעם שנית הפסיק הענין. לומר שזמן אחד היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ. כלו' שלא ניכר אלהותו בארץ וזה עד שלא הודיעו אברהם:

**הזהירו שלא ילך לבית ענר כו'.**מדכתיב אשר אנכי יושב בארצו דהיינו מבנות ענר אשכול וממרא שהיה אוהל דירתו קבוע ביניהם ממש בהיותם צדיקים וכן בנותיהם צדקניות כדלעיל פ' נ"ז ואעפ"כ לא בחר בהם ונקט הני לרבותא וכ"ש אחרים (יפ"ת):

**חטיא דקרתך זונין כו'.**משל הדיוט הוא שאף אם חטים שבעירך הם זונין דהיינו חטים גרועין אפ"ה זרע מנהון כי חטים שבארצו אף כשהם חטים גרועין מ"מ הם טובים יותר להצליח בארצו מן החטים שבמקומות אחרים שאינם מטבע הארץ. אף כך בחר אברהם יותר בבני ארצו ומולדתו שהם משרשו וקרובים יותר לטבעו להצליח בהם זרע קדוש ולא בחר בשאר אומות אף שאינם מן הז' אומות (נזה"ק):

**כנען בידו כו'.**עי' רש"י בחומש אלי חסר כתיב דרש ליה כמו אלי שהיה מבקש להסב את יצחק אליו להשיאו בתו (ועיין ביפ"ת):

**כנען בידו כו'.**דריש דרמיז בהא אאליעזר שהיה מבני כנען כי גם הוא היה אוהב לעשוק אוהבו של עולם הוא יצחק להזדווג אותו עם בתו (נזה"ק):

**שהיה יושב ומשקל כו'.**משום דאי' לקמן פרשה ס' דאליעזר יצא מכלל ארור לברוך. וזהו דקאמר שהיה יושב ומשקל את בתו אם היא ראויה כו'. דהוה מספקא ליה בבתו אי בתר דידיה השתא אזלינן. או בתר לידתה שנולדה כבר בפסול בהיותו בכלל ארור (נזה"ק):

**א"ל אתה ארור כו'.**ר"ל דבתו לא יצאה מכלל ארור לפי שנולדה בפיסול בשעה שהיה אליעזר בכלל ארור (נזה"ק):

**מארץ מולדתו זה שכונתו.**דהיינו הארץ שבו נתגדל בין קרוביו ומיודעיו:

ואשר דבר לי בחרן ואשר נשבע לי בין הבתריםכצ"ל (יפ"ת ונזה"ק) וכלו' אשר דיבר לי בחרן לך לך מארצך וממולדתך וגו'. ואשר נשבע בין הבתרים לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת (ועיין נזה"ק):

**הרי זה מלאך מסוים.**מלאכו משמע מלאך מיוחד ומסוים (מת"כ) וכתב השל"ה שזה הוא מטטרון ראש המלאכים אשר בכל מקום שנראה השכינה נראית עמו. וכן משמע לקמן בש"ר פ' ל"ב ע"ש:

**בשעה שאמר אברהם כו'.**מילתא באנפי נפשיה הוא. שאע"פ שלא בקש אלא אחד. הקב"ה זימן לו ב'. משום שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות:

להוציא את רבקהלשאוב מים באותה שעה. כי היתה בת גדולים שלא יצתה לשאוב מימיה (יפ"ת):

ללוות את אליעזרבהליכה ובחזרה לשומרו בדרך:

רק מיעוטואתי לדיוקא בני שהוא עולה תמימה לא תשב שמה אבל בן בני יעקב חוזר. ואי לאו האי מיעוטא ה"א דנאסר לכל זרעו לצאת לח"ל (יפ"ת):

**גמליו של א"א כו'.**שניכרים בכל מקום כי שלו היו:

זו דייתיקיכי לא יתכן שיוליך עמו כל נכסי אדוניו. והיינו כפרש"י בחומש שטר מתנה כתב לו ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם. ומ"מ לא הקנה לו אלא מהיום ולאחר מיתה. ולכן היה בידו עוד רשות ליתן מתנות לבני הפילגשים (נזה"ק):

דייתיקישטר מתנה. דא תהא למיקם ולהיות:

בן יומובאותו יום שיצא בא לחרן. והיינו ויקם וילך כלו' בקומו מיד הלך שם שקפצה לו הארץ:

**היום יצאתי כו'.**וסיפר זה להם לומר שראה שה' הצליח דרכו:

הה"ד הרעשת ארץכצ"ל (מת"כ) ומשום דקאמר דקפצה הארץ לאליעזר מייתי האי קרא דדרשינן לה בקפיצות הארץ (יפ"ת):

**הרעשת ארץ בימי אברהם.**שלאברהם בעצמו קפצה הארץ כדאי' לעיל פ' מ"ב שכל פסיעה ופסיעה של א"א נעשה ג' מילין. ולפי שהקפיצה חבור שני רחקי הארץ זה אל זה קרי לה רעש:

פצמתה בימי אליעזרשקפצה לו כדלעיל. ופצימה לשון שבירה כדפרש"י שהחלק אשר כאן נעתק מכאן ונדבק להלן:

**רפה שבריה בימי יעקב.**כרבנן דאמרי וילך חרנה בן יומו כדלקמן:

כי מטה בימי ישבי בנובשאבישי בא ממקום רחוק כהרף עין לעזרת דוד כדמפרש ואזיל. ועיין בשוח"ט:

אניף במגיניאשהניף והרים במגן שבידו ודחה את דוד. וקפץ דוד לאחוריו מכח דחייתו ואין לזה רמז במקרא אלא הכי גמירי לה (יפ"ת):

**אם לאחריו כו'.**אם לאחריו הוא קופץ כך לפניו אעכ"ו שיקפוץ עוד יותר:

**אין במגיניא כו'.**אם במגן הוא מניף כזה איך אני יכול לקום לפניו:

**הלואי היה לי כו'.**מי יתן שיהיה לי אחד מבני אחותי שיבא ויסייעני:

**לאחורי תרעא כו'.**בתמיה וכי אחרי הדלת היה עומד. שמיד שנצרך לו דוד נזדמן שמה:

הטיסוהפריחו לבא הנה. הרי שקפצה לו הארץ:

ארבעינוןהרביצם על ברכם כדי שיוכלו לשתות מן הבאר:

**ושמע קל כלביא מנבחין כו'.**הוא דרך מליצה על ב"א פחותים אשר אין לסמוך על דבריהם. עכ"ז לשאול על האשה סמכינן עלייהו. כי למיחש מיבעי. ודייק מכאן שהלך לעת צאת השואבות לשמוע מה ידברו אשה אל אחותה: