**מי בכם ירא ה' כו'.**דריש מי בכם ירא כו' באברהם שנקרא ירא ה' כדכתיב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. שומע בקול עבדו כו' זה אליעזר בהיותו מבקש רחמים לפניו יתב' להצליח דרכו ונעתר לו ה' בזכות אברהם אשר בטח בה' לילך מארצו ומולדתו והלך חשכים מאספמיא וחברותיה אשר הוא ארצו ומולדתו לעבור ארצות זרים. וטרם שהראה לו ה' הארץ הנבחרת לא ידע להיכן הולך כמי שהולך חשכים ואין נוגה לו. ואעפ"כ יבטח בשם ה' כדכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך שהיה לבו שלם לפניו יתב' בבטחונו עליו (נזה"ק):

אמר מי בכםתיבת אמר מיותר:

שבא מאספמיאצ"ל ממספוטמיא. כדאי' לעיל פ' מ"ד והוראת השם הזה בל"י הוא מורכב משני מלות (מאסא) פי' תוך (פאט אסיט) נהרות. והוא ארם נהרים ר"ל ארם השוכנת בין שתי הנהרות פרת וחידקל (רש"י):

**ד"א מי בכם ירא ה' זה אליעזר כו'.**שהיה שומע בקול עבדו של ה' הוא אברהם להיות נאמן בשליחותו. אשר היה מתחלה כהולך חשכים ואין נוגה לו והיינו בשעה שהלך להביא את רבקה כי אז הלך סתם אל ארצו ואל מולדתו של אברהם במקום אשר לא עבר בה מעולם ובעבור שבטח בשם קדשו יתב' היה הקב"ה מאיר לו בזיקים ובברקים כלו' ברמזים. במופת קפיצת הדרך ובמה שנתקיים סימנו ומופתו באשה ההולכת לקראתו להשקות בהמותיו מבאר המים. ואף כי היה זה שאלה שלא כהוגן וכדלקמן בפירקין (נזה"ק):

**עבד משכיל כו' זה אליעזר.**דריש דרמז על ענין אליעזר וכדמסיק ואזיל:

**כבר קללתו כו'.**בקללות העבדות כמו שנא' ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו ולכן אע"פ שעדיין לא נשתעבד אצל שום אדם מ"מ מפחדו שמא תתקיים בו הקללה ואז שלא יבא כושי או ברבר (מעם לועז ת"י מעם ברבראי) וישתעבד בו. לפיכך בראותו מעלת אברהם מסר את נפשו אליו ברצון שלם ונפש חפצה. כי אמר מוטב לי להשתעבד בבית זה ולא בבית אחר (נזה"ק):

**ימשול בבן מביש זה יצחק כו'.**שאברהם השליטו אז על יצחק בנו להיות אפוטרופס ליצחק (האב"א). או פירושו שהשליטו על יצחק בנו לענין הזיווג להיות מסור בידו להשיאו ממשפחתו כחפצו ורצונו. ומפרש הטעם למה נקרא יצחק בן מביש לפי שהוא בייש את כל או"ה בשעה שנעקד ע"ג המזבח:

בתוך ישראלשנקראו אחים:

**אף זה מזכיר זכות אבות שנא' ה' אלהי אדוני אברהם. הקרה נא לפני היום התחלת גמור. ועשה חסד עם אדוני אברהם ר' חגי בשם ר' יצחק אמר הכל צריכין לחסד כו' שנא' ועשה חסד עם אדוני אברהם הנה אנכי.**כצ"ל וכן הוא בילקוט ע"ש. וכל הספרים שלפנינו משובשים ונלקים בחסר ויתיר. ופי' אף זה מזכיר זכות אבות דהיינו שהזכיר זכות אב המון גוים זה אברהם לעשות לו חסד עבורו כדכתיב ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום כלו' היום מיד כדי שלא אצטרך לטלטל לבקש בכל עבר הנהר ארצו ומולדתו של אברהם אשה הראויה ליצחק בנו. שכיון שהתחלת בתשועה היום הזה שקפצה הארץ לפני שנראה כי היום עת רצון הוא. לכן גמור נא הדבר היום:

**אפי' אברהם שהחסד כו'.**שבזכותו היה ה' עושה חסד לכל. וממילא היה ראוי כי מפרי מעלליו יאכל מן הדין. אפ"ה גם הוא נצרך לחסד עליון כדכתיב ועשה חסד עם אדוני אברהם. ק"ו לשאר אנשים (נזה"ק):

**הא אילו יצאת אמה אחת.**ומה שלא אמר ממזרת. מפני שעדיין לא ניתנה התורה ואין ממזר לב"נ (באב"א):

**אשר יכה את קרית ספר ולכדה.**אשר יכבוש את העיר ששמה קרית ספר. וזה יכול להיות אפילו ע"י עבד או ממזר (נזה"ק):

**הא אילו יצא חמור כו'.**דאף דלא אסיק אדעתו שיצא אי זה אדם. אבל עכ"פ ה"ל לאסוקי אדעתיה שמא תצא בהמה טמאה (ועיין ביפ"ת):

**וזימן לו הקב"ה בתו.**שהיה הזמנה מאת הקב"ה ע"צ העונש:

ר"י ור"ללפי שאמר שמהקב"ה היה הדבר שנזדמן לו בתו ויראה דבר קשה שתהיה כזאת מה' לזה אמר כי לא היה חייב רק דמים. וא"כ לא היה עונשו בזה רק שיצטער שלא נתקבל נדרו לרצון ושיצטרך לתת דמים או להתיר נדרו ולהתרפס לפני מורים. אלא שהוא שגה בדבר ואולתו תסלף דרכו (יפ"ת):

**הקדש דמים היה חייב.**להקדיש דמים כדמי בתו להביא עולות כאילו אמר הרי היא לעולה. אלא שטעה יפתח:

**דתנן אמר כו'.**והכא נמי והעליתיהו עולה קאמר ולא לעולה:

**ולא היה שם פנחס.**בתמיהא שהרי אפילו בימי שמואל ודוד היה כדכתיב בד"ה ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם. ולדעת חז"ל הוא פנחס הכהן. עוד אחז"ל כי פנחס הוא אליהו:

שיתיר לו נדרופי' היינו שיאמר לו שהוא פטור בדמים (רד"ק וברבנאל). עוד יש לומר שאע"פ שלא היה ממש בנדרו ולא היה צריך התרה באמת. אך לפי שיפתח לא היה ת"ח לא היה ראוי להתיר לו אלא ע"י שאלה כדאמרינן בפ"ב דנדרים גבי הנודר בתורה וכו' משום דלא ליתי לזלזולי בנדרים (יפ"ת):

**ה"ה דברייתא כו'.**כלו' על דרך מה שאומרים הבריות משל בין חייתא היא המילדת ובין המחבלתא היא היולדת הכואבת בחבליה נאבד בן העלובה:

אני ראש קציני ישראלומלך קודם לכה"ג ונביא כדאי' בפ' כהן משוח. וברבה ריש סדר נשא:

בנשילת אבריםמדה כנגד מדה כמו שעשאה אברים לקרבן עם היותה יכול להצילה:

הוא נגיד אכ"כהמדרש דייק משתים. א' מדכתיב היה משמע אבל לא עכשיו. ב' מדכתיב לפנים ה' עמו משמע מתחלה ולא עכשיו:

**ג' הם שנענו כו'.**כלו' דשבח הוא לו שנענה מיד בעוד שהמענה בפיו. מכיון דאשכחן הך מילתא בג' אלה זה לאות על מעלתם הגדולה ובקשתם הנרצה לפני ה' ע"ד והיה טרם יקראו ואני אענה. וחשב ג' ענינים. אחד נס נסתר כמו שהיה באליעזר. הב' נס מפורסם מאד כמו שהיה במשה. הג' בעניני נסי התגלות האלהות כמו שהיה בשלמה המלך ע"ה ששרתה שכינה תיכף בכלותו להתפלל:

**וככלות שלמה להתפלל כו'.**שבסוף תפלותיו נענה מיד:

מוכת עץשנתקע לה עץ באותו מקום ונשרו בתוליה:

**הא אם נבעלה מעץ בתולה.**דבתר דכתיב בתולה ואיש לא ידעה למה לי אלא דה"ק בתולה לפי שאיש לא ידעה:

הא אם נבעלה מעץ אינה בתולהמפרשי קרא דתרתי קאמר בתולה שלא נבעלה מעץ ואיש לא ידעה כמשמעה. ואי הוה כתיב בתולה לחוד ה"א מאיש. אבל השתא דכתיב נמי ואיש לא ידעה אייתר לשון בתולה לומר אפילו מעץ:

**לא נבעלה אשה כו'.**וה"ק איש לא ידע אשה כידיעת רבקה שהיה ממהול לשמונה. ולפ"ז הכתוב בשבח יצחק קא מיירי שלא נזקק רק לרבקה וכתב המת"כ וצ"ל שילידי ביתו של אברהם לא היה אחד מהם נימול לשמונה:

**א"ר יוחנן ממשמע כו'.**בירו' דכתובות גרסי' לה בשם ר' יצחק בן אליעזר:

לא תבע בהר"ל דקמפרש ואיש לא ידעה שלא ידע והכיר בה אדם מעולם כי מאת ה' היתה זאת. כי אילו ידעו ממנה בודאי היו לה הרבה קופצים בהיותה טובת מראה מאד. לכן היה סיבה מאת ה' להעלים ממנה עין הרואים באשר מעולם לא יצאה חוצה. כי אם בפעם הזאת. ובכן נתקיים בה מאמר הכתוב כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים:

מיד עלודלא ה"ל למימר אלא ותמלא כדה ותעל אלא לרמוז שגרמה להעלות המים כנגדה:

את סימן לבניךשכל מעשה אבות סימן לבנים:

לקראת מעשיה הטוביםהבאר עולה כנגדה שלכך רץ ביחוד דוקא אליה יותר מלנגד שאר נערות מפני שראה והכיר בה שיש בה מעשים טובים במה שעלה הבאר כנגדה (נזה"ק):

גמיה אחתהגמיאני משמע גמיאה אחת. וכהא דתניא חלב כדי גמיעה ומייתי לה מהאי קרא:

ממצמץ ומביט בהפי' מצמצם עיניו להביט בה הטיב. כלו' היה משתומם על המראה ומפנה עצמו מכל המחשבות להביט בה ההצליח ה' וגו' (מת"כ):

**אבן יקרה כו'.**דאל"כ מאי רבותא דנזם זהב משקלו בקע למי שכל טוב אדוניו בידו לנערה זאת אשר מצא שאלתו וכ"ש שיספר הכתוב זה (יפ"ת):

כנגד שני לוחותטעם הדרשה משום דסתם צמידים ב'. ומה ת"ל שני:

כנגד י' הדברותטעם דרשה זו מפני שאינו משקל מופלג עד שיודיענו הכתוב שהיה עשרה זהב משקלם. לכן דרשו בו לרמז (מזרחי) וטעם הרמז הזה לרמוז שמבקש אשה הוגנת לפי שממנה יצאו הנגשים אל ה' לקבל התורה וצריך שלא יהיה בהם פסולת (יפ"ת):

לינה אחתמדשני וכתב ברישא ללין. ובסיפא ללון. וכתב היפ"ת בשם מפרשים וצ"ל ששניהם היו מדברים לשון עברי או משה כתב כוונתם באלו ההוראות:

**מכאן שמודים על בשורה טובה.**כי בראותו שנענה בתוך מענה פיו שנזדמן לו מיד אשה שא"ל שתה וגם גמליך אשקה כפי דבריו. ושמע ג"כ כי אשה זאת היא בת אחי אדוניו. ראה וידע באמת כי הצליח ה' דרכו. ולזה נתן תודה לד' (נזה"ק):

**ממה שקפצה הדרך כו'.**דרש כן מיתורא דבדרך שע"י קפיצת הדרך ראה כי ה' עמו להנחותו פה בדרך הישר אל בית אחי אדוניו:

**אין האשה רגילה כו'.**דאל"ה למה הגידה לבית אמה ולא לבית אביה אשר הוא שליט בבית להכניס האורח כי עבור זה הגידה הדבר (יפ"ת):

**ולרבקה אח ושמו לבן.**דלא ה"ל למימר אלא וירץ לבן אחי רבקה אל האיש החוצה. לכן מתרץ כל אחד לפי שיטתו (נזה"ק):

**ר"י אמר לשבח פרדוכוס.**פי' הערוך לבן ביותר שהיה משונה בלובן וגירסתו פרדכסוס. ורש"י ז"ל גרס כמו כאן פרדוכוס. ופי' שני לדוכוס (כי פרא הוא בלשון רומי כמו במקום ותחת. אנשטאט בלשון אשכנזי) ר"ל שהיה מושל והיה תובע דקיון של הבריות ומלבן את הדין ועושה דין בין אדם לחבירו עכ"ל רש"י ז"ל. וזה שבח גדול לו. ושמו העצמי היה קמואל או בלעם כדאי' במדרשות. ובבמדב"ר פ"י וברות רבה פסוק ולנעמי מודע לאישה גורסים פרדוכסוס והיא מילה יונית. ופירושה על דבר נפלא ומשונה מהמורגל. וכן כאן על שם מראה לובן עורו שהיה נפלא נקרא לבן. וכן לדעת ר' ברכיה על גודל רשעתו הגלויה ונודעת לכל כמו מראה הלובן שהוא מבהיק ביותר וניכרת לכל נקרא ע"ש זה לבן והוא גנאי לו:

מעייניה ליהכלו' כדי לתת העין עליו לעיין בו מה מהותו וטיבו. וכה"ג והנה עומד על הגמלים על העין מעיין גרמיה כלו' אליעזר היה מעיין בעצמו כדת מה לעשות אם ללכת לבית אחי אדונו. או ימתין עד שיקרא לו. ונתמלא חפצו אז שקרא לו לבן לבא אל הבית (נזה"ק):

שהיה סבור בו שהוא אברהםשהיה ברוך ה' שהיה קלסתר פניו דומה לו. וקלסתר פני אבררהם כבר היה נודע ומפורסם בין בני בית אחיו (יפ"ת):

לכלל ברוךשזה נשמע מאברהם שנודע לו שיצא מכלל ארור ופרסם הדבר ועי' לעיל נ"ט י"ב:

עביד לה אפטרהפי' כשהיו החכמים נפטרים מאכסניא שלהם שגמלום חסד היו רגילים לדרוש מקראות הנוגעים לכבודם ועז"א דר"י היה עושה הפטרתו מכאן. שבא ללמוד ק"ו לישראל דבלאו הכי מבורכים דרך כלל שמתברכים גם על דרך הפרט כל יחיד ויחיד בברכה הראויה לו בעשותו חסד עם גדוליהם וקטניהם כלו' עם החכמים ותלמידיהם לעסוק בצרכיהם בידיהם ולרוץ לפניהם ברגליהם כעבד. ולכן ראוי מכ"ש שיבואו לכלל ברוך בברכת ה' (נזה"ק). ורש"י פי' בפירוש המדרש אפטרה להפטיר את העם הבאים לדרשה בפסוק זה:

**אין כבודך שתשב בחוץ.**וה"ק לפי שאתה ברוך ה' אדם חשוב וגדול למה תעמוד בחוץ מה שאינו לפי כבודך (נזה"ק):

מעכו"םדהוי סגי דלימא ואנכי פניתי לך מקום ולגמלים. ולזה דרש דה"ק אנכי פניתי הבית מעכו"ם שהיה דרכם לעמוד בבית כי בהיותך ברוך ה' במדרגת אברהם בודאי תתרחק מהם שענין אברהם כבר היה מפורסם ביניהם (נזה"ק):

התיר זמומיהםשבהמותיו של א"א היו יוצאות זמומות שלא ירעו בשדות אחרות כדלעיל פ' נ"ט סימן י"ג:

**לא היו גמליו של א"א כו'.**בתמיה וכי לא היו גמליו של א"א דומים במעלה לחמורו של ר"פ בן יאיר שנשמרה מן הדברים האסורים. ומ"מ אין זה תמיה קיימת. ולהכי לא חש ר' חייא להשיבו כי יש כמה תשובות בדבר וכמ"ש הרא"ם דהיכא דקביע הזיקא בעוברו בין השדות לא שייך הא. אי נמי אין סומכין על הנס (יפ"ת ונזה"ק). אבל המת"כ כתב בשם הרמב"ן שהיא תמיה קיימת ודעת ר' הונא ור"י ויפתח קאי על קשרי האוכף:

נסבוהלקחוה ליסטים:

**עבדת כו'.**פי' עכבוה אצלם ג' ימים ולא טעמה כלום מפני שהיו מאכילין אותה דבר שאינו מתוקן. או שמה שבידם היה הכל מן גזל כי לחמו לחם רשע:

**אמרין סופה מייתה כו'.**אמרו הלסטים סוף שתמות ותסרח עלינו את המערה שהיו דרים בתוכה. נשוב נמסור אותה לבעליה שלחוה ונכנסה בבית אדוניה. כיון שנכנסה היתה צועקת ונוערת כמנהג החמורים ואמר פתחו לה ותנו לה מה שתאכל שיש לה זה ג' ימים שלא טעמה כלום מאכל. נתנו לה שעורים ולא היתה טועמת כלום:

תקנתוהלנקותם מהאבנים ומהפסולת וכדאמרינן בחולין חבטינהו לא אכל נקרינהו לא אכל (יפ"ת):

אפיקתון דמאיהוצאתם מעשר דמאי. שמא אותן שעורים לקחתם מעם הארץ וצריך לעשר אותם מספק. והא פשיטא דהחמור לא נביא הוה. ועוד דלאו בר מצוה הוא שלא יאכל בלתי מעושר. אלא לפי שהיה חמורו של אותו הצדיק נתן הקב"ה טבע לחמור באותה שעה שלא יאכל עד שיעשרו אותן. וכן קאמר דמחמרה על נפשה ר"ל שמנעה הקב"ה שלא תאכל בלתי מעושר מפני שר' פנחס היה צדיק גמור היה ראוי להחמיר שלא להאכיל את בהמתו בלתי מעושר לפנים משורת הדין (תורת חיים):

לא כן אולפןוכי לא כן למדתנו:

קרטילטנא:

**אפשר ר' זעירא כו'.**אפשר שיאכל אותם ר' זעירא ולא יתקן אותם במעשר קודם שיאכלם:

**בין דין לדין כו'.**בין כך ובין כך שהיו נושאים ונותנין בדבר נאכלו התאנים בעוד שהיו טבל:

**תקנת אילין כו'.**דרך שאלה א"ל תקנת אותם תאנים ששלחת לי:

**אין הוון קדמאין כו'.**עכשיו כבר נתמעטו הדורות ואין אנו אפילו כחמורו של ר"פ בן יאיר. ואע"פ שנמצא גם בדורות אחרונים בני אדם גדולים מאד במעלה. מ"מ באשר אין דורם זכאי גם הם יורדים ממדרגתם (נזה"ק):

**אין הוון כו'.**אם היו הדורות הראשונים כמלאכים. אנחנו חשובים כנגדם כבני אדם. ואם היו הראשונים כבני אדם אנחנו חשובים כנגדם כחמורים:

**יהבון לה שערי כו'.**נתנו לה שעורים בעודן בטבל שלא מעושרים ולא אכלה אותם. ואנחנו אכלנו אותם תאנים בעודם טבל:

**יפה שיחתן כו'.**דלא ה"ל למימר אלא ויספר להם העבד את כל הדברים האלה. וכן מאי נ"מ ברחיצת רגליהם דכתבה קרא. אלא שיפה שיחתן:

טמא הטמאדה"ל למימר טמא וכתיב ה' יתירה לרבות דם:

זה וזהדהל"ל זה לכם הטמא וכתיב וי"ו יתירה לרבויי:

**מילתא מגניא כו'.**שלבן דימה בתחלה שזה אברהם. אך אליעזר הקדים בעצמו להודיע כי הוא רק עבדו. וזה למדך תורה דרך מוסר שאם יש באדם איזה דבר מגונה יקדים ויאמר:

**על ימין זה ישמעאל כו'.**וקרי לישמעאל ימין שהיה טוב בערך אל לוט כימין שהוא העיקר מול שמאל שהוא טפל ואינו עיקר. ומה שגילה אליעזר זה להם כי נתירא פן בשומעם שאברהם מחזר לקחת אשה לבנו ממשפחתו דוקא יבקשו תואנה להרבות להם מוהר ומתן ולפיכך אמר ואפנה על ימין ושמאל ישמעאל ולוט אשר גם הם מבני משפחתו וכשומעם זה יתרצו מיד (נזה"ק):

**ומהיכן יצא כו' מהר המוריה.**כלומר באשר אז באותו הפרק נולדה רבקה וכדאי' פ' נ"ז שאז נתבשר אברהם הנה ילדה מלכה גם היא בנים. והיה לבו בטוח שימצא בהם בת זוג לבנו. אבל משום שמ"מ לא אמר הקב"ה זה מפורש שרבקה זווגו של יצחק. לכן אמרו עוד ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דיבר ה' היום להזמין את רבקה לפניך כפי דבריך. שזה לא היה בודאי במקרה שבת גדולים תצא לשאוב מים אלא מאת ה' שפועל כל פעולותיו בעולם בכח הדיבור (נזה"ק):

**ורבנן אמרי כו'.**דסיפא מפרש לרישא וכולא חדא מילתא שהדבר יצא מאת ה' מאשר דיבר ה' היום להזמין את רבקה לאליעזר וכאמור (נזה"ק):

קונביהוא כלי שרוחצים בו ידיו ורגליו (אב"א) והערוך כתב שצ"ל קונכי. ופי' כלי מטווה שטווה בו האשה. וכן כתב המעריך שבשני כתיבת יד גרסינן קונכי. אך הוא פי' שהוא דגים או בשר מלוח כמו לוקניקו ורב הונא ורבנן פליגי בפי' מגדנות. אבל רש"י והערוך פירשו בגדים או כלים קשה בגדים וכלים מפורשים בפסוק עכ"ל:

**רבנן אמרי כו'.**ולא פליגי על רב הונא. אלא רב הונא מפרש כלי כסף. ורבנן מפרשי מגדנות (מת"כ):

**וקליות היו חביבין כו'.**בתמיה דקא חשיב להו באחרונה ואחרון אחרון חביב (מת"כ ויפ"ת). ומשני דלגבי אליעזר חביבין היו טפי שהיו צדה לדרך:

אצטרכיאצורך מזונותיו (הערוך):

מסתגףלשון עינוי וצער. ור"ל שיש דברים אשר בעצמן אינן חביבות כל כך. רק מצד המקום והזמן הם חביבים בעתם כי העדרם רע. שמגדנות אלו לקח אליעזר על הדרך להתפרנס מהם:

**ודכוותה ושאלה אשה כו'.**דייק לפי דקאמר שמלות לבסוף שהרי הזכיר הקל קל תחלה באומרו כלי כסף וכלי זהב אלמא שמלות חביבין מכל:

**ודכוותיה וכל סביבותיהם כו'.**וכל סביבותיהם חזקו בידם בכלי כסף וזהב וגו' והזכיר מגדנות לבסוף אלמא הם חביבים מכל מפני שהם לצורך הדרך לעולי הגולה שבהם איירי קרא:

ביקש לעכבואע"פ שכבר אמר לא נוכל דבר אליך מטוב ועד רע. אפשר דהיינו לעכב הזווג. אבל אולי יעכב מלכת מיד אלא שתשב שם ימים או עשור בהכרח (יפ"ת):

הה"ד צדקת תמים תישר דרכו וגו' צדקת תמים זה יצחק תישר דרכו של אליעזר. וברשעתו יפול רשע זה בתואלכצ"ל:

**תישר דרכו של אליעזר.**ואע"פ דודאי דרכו אתמים הנזכר שם קאי לא קשה דדרכו של אליעזר היינו דרכו של תמים הנזכר נמי. כיון דלצורך יצחק קאזיל. אלא שלפי שאליעזר היה בדרך ממש ניחא ליה למנקט אליעזר (יפ"ת):

**וברשעתו יפול רשע זה בתואל.**כלו' הרשע נדחה מן העולם כדי שלא יגרום רשע לצדיק וכזה נתקיים פה בבתואל שבא לגרום רעה ליצחק ולפיכך נדחה מן העולם (נזה"ק):

**אלו ז' ימי אבילות.**שמת בתואל כנ"ל. והכי קאמרי עכ"פ תשב הנערה אתנו ימים. אלו ז' ימים של אבילות אף אם לא תבקשו מאתנו פרנסת המלבושים אלא שיהיה לה הכל מבית בעלה. או עשור חדשים אם תרצה פרנסת המלבושים מאתנו. כי הוא צריך הכנת י"ב חדש ואנו נמהר לעשות בעשרה חדשים וז"ש אלו י"ב חדש כו' כלו' אלו צרכי הפרנסה שנותנין לבתולה י"ב חדש אנו עושים לה בעשור. אבל עכ"פ פחות מעשור אי אפשר:

**מכאן שאין משיאין את היתומה אלא מדעתה.**אין ביד האחים לקדשה בע"כ. ואם ממאנה בפירוש פשיטא דמהני אלא אפילו שתיקה לא מהני אלא לדעתה פי' בשאלת פיה. כי שמא היא מתביישת למאן ולכן רבקה שמת אביה ונתקדשה ע"י אחיה הוצרכו לשאול את פיה. שאע"פ שכבר אמר בתואל בחייו מה' יצא הדבר זה לא היה אלא הסכמה בעלמא (נזה"ק):

מרמזים בה התלכיר"ל דהל"ל רצונך לילך. מאי התלכי בלשון בתמיה ע"כ פירושו שהיו מרמזים בה אמרי לא תלך:

**ותאמר אלך הולכת אני על כרחכם כו'.**דמדלא אמרה הן אלא אלך משמע אלך בעצמי אף שלא בטובתכם:

דוויםלשון כל לבב דוי:

ושפופיןשפלים וירודים שהלכה על כרחם:

**ולא היו מפרינין אלא בפה.**ולא היו מפייסין לה אלא בפה (ערוך) או פי' לשון שבח וברכה (רמב"ן סדר ויחי). ודייק זה דלא ה"ל למימר אלא ויאמרו אחותינו את היי וגו' ומה ת"ל ויאמרו לה אלא ללמדך שהאמירה לא היתה אלא לה להפטר ממנה בברכה כפי דרך הארץ. אבל לבם בל עמה לפי שעברה על דעתם (נזה"ק):

**שלא יהיו אומרים כו'.**כלו' שלא יהיה להם פתחון פה לקבל שכר שתפלתן עשתה פירות (יפ"ת):

**ברכת אובד כו' זה לבן.**וס"ל שתפלתן עשתה פירות:

אלופים מעשודס"ל דאי אלפי כמשמעו בכלל רבבה נינהו אלא אלפי ל' אלופים דהיינו שרים ונגידים. וגם רבבה ברבוי עם. ונתקיים שניהם אלופים מעשו ורבבה מיעקב:

**שובה ה' כו'.**דהתם נמי אלפי הוא לשון אלופים:

**שכן דרך הגמלים כו'.**שכן דרך הארץ ההיא שהיא מזרחית והגמלים גדלים שם להשתמש ברכיבתם אנשים ונשים ואין מכלים:

**רבנן אמרי כו'.**פי' דרבנן פירשו שכך נזדמן לה להיות סימן למה שעתידה ללדת צדיק ורשע:

שכעור לאישמפני ההרהור ואמר זה משום דק"ל שדרך שומרי הנשים להוליכן לפניהם להשגיח עליהן ואיך זה הניחן אחריו:

אתא ממיתאדמבוא הוא לשון הבאה. כלומר שבא מן ההבאה שהביא את הגר וכדמסיק וגי' הילקוט אתא מלמיתא:

צפתפי' ראתה:

**שידו שטוחה כו'.**ולפיכך הסתירה פניה ממנו מחמת בושה ושאלה עליו. דאל"כ מ"ט לאשה לשאול על האיש הנראה מי הוא (יפ"ת):

איתרכינתכלו' שלא נפלה ממנו. אלא שהיטת עצמה לצד הארץ. כמו כי יפול לא יוטל שפי' אם יטה לארץ לא יגיע עד הקרקע וכדפרש"י בחומש:

**ר' חייא אמר כו'.**מה ששאלה עליו לפי שראתה אותו הדור בהדרת פנים יותר משאר אנשים. ויליף לה מדכתיב הלזה וכתיב גבי יוסף שהיה יפה תואר בעל החלומות הלזה. וכ"ה באגדת בראשית פ' מ':

הוא ופלסונוהמלאך המלוה אותו ושומרו. לשון פלס מעגל רגליך (רש"י) ודייקו זה ממלת את הנאמר את יצחק כלו' הטפל ליצחק המלאך שמלוהו (במ"ח):

הלזה אלון זההלזה נוטריקון אלון זה פי' אחר הוא זה שהולך עמו. כלומר אינו מבני אדם כדאמרינן אלון בכות אלון בלשון יון אחר (מת"כ):

וילדו תאומיםבזה סיבה טבעית גם כן. לפי דברי חכמי הרפואה שהתאומים בא מהתחלקות טיפת הזרע ברחמה אם לא תתעורר לקבלו בפעם אחת. וכל זה אות מהבושה אשר בנפש האשה הטובה. ולכן מפני שהיו ביישנים זכו לתאומים. וע"ד האמת הוא בודאי סוד ידוע ליודעים:

**כלליה של תורה מרובים כו'.**ע"כ כלל כל הדברים יחד. וכן כאן סיפר לו העבד ליצחק כל אשר קרהו בדרך אלא שהתורה קצרה וכללה הדברים:

דברי שבח גילה לוס"ל דלא סיפר לו אלא דברים של שבח והיינו מה שקפצה לו הדרך ושהצליח דרכו. אבל מה שלא רצו להסכים ושמת בתואל לא גילה לו:

**כל ימים כו'.**שלא היה לו לומר אלא אהלה שרה אמו אלא שבא לרמוז בה"א ראשונה שה' דברים שהיו בזמן שרה חזרו כשנכנסה רבקה. ובהם הכיר יצחק שהיתה שקולה כאמו ושמח בה (האב"א) והחמשה דברים הוא. ענן. דלתות פתוחות לרוחה. ברכה בעיסה. נר. קוצה חלתה ועיסתה בטהרה:

קוצהפי' מפריש:

עיסתה בטהרהדבני ביתו של אברהם היו אוכלים חולין בטהרה כדאי' בפ' הפועלים: