**כתיב אשרי האיש כו'.**וכל אשר יעשה יצליח בבני קטורה. והכוונה כי מהשגחת ה' באברהם שיהיה כעץ שתול על פלגי מים כי מריח מים יפריח אף כי יזקין בארץ שרשו. ולכן רצה ה' שכל שיזקין יפרח יותר הפך הטבע. וימלאו פני תבל פרי בטנו. ולזה נשא קטורה ועל פי הדיבור היה כדלקמן (יפ"ת):

**כתיב אשרי האיש אשר לא הלך וגו'**אשרי האיש זה אברהם שנא' (בראשית כ')::

**ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. אשר לא הלך:**כצ"ל וכן הוא בשוח"ט:

זה דור הפלגהשאברהם אבינו בימי דור הפלגה היה שבסוף ימי פלג נפלגה הארץ כדתניא בסדר עולם. ופלג ראה את אברהם כמה שנים דהא לקפ"א דפלג נולד אברהם (רש"י). ודריש בעצת רשעים על דור הפלגה שהסכימו בעצה לבנות המגדל:

זה אבימלךנקט מושב באבימלך שאמר לו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב ובשוח"ט מסיים הנה ארצי לפניך וגו' ולא קיבל. ור"ל לא קיבל לישב שם בגרר והלך לבאר שבע והיינו משום שלצנים היו כנ"ל:

כי ידעתיו למען אשר יצוהמפרש בתורת ה' חפצו היותו חפץ בהוראה ולמוד דעת את אחרים דהיינו אשר יצוה את בניו (יפ"ת):

**שתי כליותיו כו'.**דרש יהגה על המחשבה כדכתיב והגיון לבי והגות לבו וכליות יועצות:

**ומלמדות אותו תורה וחכמה.**באדר"נ פרשה ל"ג ובשוח"ט מ"ז אי' הגירסא מלמדות אותו תורה כל הלילה. וכדמייתי מקרא אף לילות יסרוני כליותי:

ששתלו הקב"ה בא"יוקראה פלגי מים ע"ד ארץ נחלי מים. ולפי שא"י מסייעת מאד אל השלימות יחס ישוב א"י אל עץ שתול על פלגי מים אשר מריח מים יפריח לעולם:

**אשר פריו יתן בעתו זה יצחק. ועלהו לא יבול זה ישמעאל.**כצ"ל וכן הוא בשוח"ט (מת"כ) כי יצחק הוא עיקר הפרי וישמעאל היה כעלה הטפל לפרי והא דקאמר ביצחק בעתו לפי שאז נמול אברהם הוה ליה עתו הראויה כדאי' לעיל פ' מ"ו משנצרר דמו משבטלה תאותו כו' (יפ"ת) וליישב הגירסא שלפנינו בעתו זה ישמעאל י"ל היינו הכשרים שיש באומה ישמעאל שאותם הזכיר. אבל הפחותים לא הזכיר. אבל אצל יצחק הזכיר ועלהו לא יבול דאצל יצחק אף העלין והן הפחותים לא יבולו כדאמרי' אי לאו עליא לא יתקיימו אתכלי' שהם מחזיקים ידי לומדי תורה. ולכן גם הם לא יבולו (נתיבות עולם):

אלו בני קטורהכלו' שהצליחו וגדלו ועשו פרי רב עד שנבנה מהם כמה אומות בעולם:

זה אברהםכבר כתבתי בסי' הקודם טעם האגדות האלה לכאן:

זה א"אששתלו ה' בא"י שזהו בית ה' גם עוד ינובון בשיבה פירושו מבואר שהיתה לו זקנה טובה שנתברך בכל:

**דשנים כו' ויוסף אברהם.**ר"ל כפל דשנים ורעננים היינו מה דכתיב ויוסף אברהם וגו' כי בזקנותו הוסיף בהולדותו ולחלוחו על נעוריו (יפ"ת):

יש לא"א תקוהשהיה דומה לפרי עץ הדר כדלקמן בויק"ר פ"ל. והוא היה לו תקוה לעת זקנתו שנתחדש כנשר נעוריו להוליד בנים הרבה:

אם יאמר עליו כרות הברית והוא כורת ועוד יחליף מצות ומע"טכצ"ל וכ"ה בילקוט. פי' אם יאמר לך אדם כרות הברית היינו שימול והוא כורת מאז ועוד יחליף מצות ומע"ט. והכוונה כי כשנתנה לו המילה נקרא תמים בכל דרכיו שקיים כל התורה לאחר המילה כדאי' להדי' בזוהר ויקרא דף ו' וז"ל ת"ח אברהם עד לא אתגזר הא לא איתמר דאיהו נטיר אורייתא כיון דאיתגזר מה כתיב עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי כו' (יפ"ת ורש"א):

זו לחלוחית שלושאח"כ הוליד את יצחק:

**אם יזקין בארץ שרשו ואברהם זקן.**פי' אף שאח"כ הזקין וחדלה לחלוחית שלו כמ"ש לעיל פ' מ"ח סי' י"ט גבי ואברהם זקן בא בימים. וזה היה כאשר ימות גזעו זו שרה (וקרא לשרה גזעו כי היתה אחותו בת אביו) מ"מ מריח מים אלו מצות ומע"ט הנמשלים למים יפריח ויצץ ציץ לחזור לימי נערות בתולדות בנים:

**ועשה קציר נטע אכ"כ כו'.**דקציר כמו נטע פירושו שהענף הגדל חזק כגוף הנטע שהוא האילן בעצמו שכבר נטע ומהכא יליף שהתוספת מרובה על העיקר שבנערותו הוליד מפלגשו רק אחד ועכשיו בזקנותו הוסיף תוספת המרובה על העיקר מפלגשו (נזה"ק):

בבכירלשון בכור. כלו' ברביעה ראשונה. זרע באפיל רביעה שניה המאוחרת כד"א כי אפילות הנה. דאע"פ ששניהם הם בשנה אחת מ"מ לפעמים הגזירה משתנה בהם וכדאמרי' בפרק מי שמתו דלפעמים נגזר רע על רביעה ראשונה וטוב על רביעה שניה. ופעמים בהיפך:

**אם בא עני לידך.**דזרע זרעך בצדקה מיירי. ע"ד זרעו לכם לצדקה:

**בשחרית תן לו כו'.**שמא בבקר לא היה צריך לו וברמאות שאל ממך ובערב צריך לו. או שמא בבקר היה העני רשע ולא נחשב לך לזכות. או שמא בבקר לא היתה כוונתך טובה ורצויה כמו בערב (מת"כ):

**אם למדת תורה בנערותך כו'.**ר"ל כי מה שעיין האדם בו בנערותו אם שוב בא מעשה על ידו בזקנותו לא יסמוך לחתוך הדין ע"פ עיונו הקודם אלא יחזור ויעיין. שלפעמים ימצא שטעה בעיונו בנערותו. ופעמים יהיה עיון הנערות יותר מכוון. ואז יחבר ב' העיונים ויבחר. ופעמים ששניהם כאחד טובים שעיון הנערות נאה ובזקנה יוסיף בו חידוש מה (יפ"ת):

עשה לך תלמידים בזקנותךפי' תוסיף ותחדש תלמידים בזקנותך על הראשונים שיש לך:

בפרק אחד מתובין פסח לעצרת:

שהיתה עיניהם צרהכלו' שהיו שונאים זה לזה ולא היו רוצין לההנות זה לזה בלמוד. ולכן האחרונים שהוזהרו אמר שמלאו כל א"י תורה. ובפ' החולץ אמרו מפני שלא נהגו כבוד זה לזה:

**והא כתיב ויוסף.**משמע שאחרת היתה:

ע"פ הדיבור נשאהור"ל שהוסיף אברהם ברוה"ק וע"י זה לקחה דכי היכי דברישא ע"פ הדבור נשאה כדדריש לעיל בפר' מ"ה וישמע אברהם לקול שרי לקול רוה"ק. ה"נ השתא (יפ"ת). והביא סמך לזה ממ"ש ויוסף ה' דבר אלי עוד:

**שמקוטרת כו'.**שמאז הוסיפה עוד מצות ומע"ט יותר מבראשונה. ועבור שינוי מעשיה נשתנה גם שמה למוטב. ורמז לזה פה לומר שבעבור כך זכתה להינשא שוב לצדיק זה (נזה"ק):

**פלגשם כתיב אותה שישבה על הבאר א"ר ברכיה.**כצ"ל ור"ל שדרש פלגשם לשתי תיבות פלג שם מלשון פלגי מים. ושפיר מרומז הבאר שראתה שם. וכן מצאתי בפירוש מהר"י אבוהב הנדפס יחד עם פי' רמב"ן על התורה שפי' פלגשם כתיב פלג שם מלשון פלג אלהים מלא מים אותה שישבה על הבאר. והנה מ"ש כאן ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני נכתב פה בטעות. ומאמר זה בשלמותו לעיל פ' ס' וז"ל באר לחי רואי הלך להביא את הגר אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני וכאן הוא שלא במקומו ועיין בנזה"ק:

**א"ל פלגשם כתיב.**בכל הספרים שלנו מלת הפילגשים מלא בשני יודי"ן וכבר האריך בזה בעל אור תורה ומנחת שי שאין לסמוך על המדרשים בענין מלא וחסר כשיחלקו על מציאות הספרים והמסורות וע"ש:

**אע"ג דאת אמר כו'**דקטורה זו הגר ונקראת קטורה מענין קשירה שקשרה עצמה. אע"פ שהיתה נודדת אנה ואנה במר נפש לא הפקירה עצמה. והא דרמיז להא מילתא הכא. היינו לומר שמתוך כך הוכשרה לחזור לאברהם (נזה"ק):

**בר קפרא אמר דקטורה זו הגר.**ומאי דאיקשי ר' נחמיה הא כתיב ויוסף. משני משום דתוספת של הקב"ה מרובה על העיקר (יפ"ת) שלא כדרך בשר ודם שלא יוסיפו כשיבאו לוותר על המידה אלא מעט. אבל הקב"ה ותרנותו גדולה עד שהתוספת מרובה על העיקר:

ושתי תאומותיוועם קין לא נולדה רק אחת כדלעיל פרשה כ"ב ע"ש:

ובנימין ע"י שכתוב בו תוספתדכתיב יוסף ה' לי בן אחר. כן הוא בפרשה דברים בהדיא:

**ושלה ע"י שהוא לשון תוספת.**דכתיב ותוסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה:

הוא מעמיד י' בתי דיניםנראה דגרסינן הכא ז' בתי דינים. דוק ותשכח הכי בקרא (נזה"ק):

ער אבי לכהאב"ד של לכה. ועיין ברות רבה פ"ב:

שבעים שנהדכתיב ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה. וכתיב ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה מכלל שקודם זה היה בן ע' שנה וששנותיו ר"י שנים:

לא היו אלא י"דכדיליף לקמן בויק"ר פרשה י':

ישמעאל עיקרלבני הגר. שנולד בעת תאותו לבנים ועליו התפלל לו ישמעאל יחיה לפניך. ובני קטורה אינו אלא לשון תוספת כי לא הולידם אלא על צד היותר טוב משום בבקר זרע זרעך וגו' כדלעיל (יפ"ת):

שהיו מזמרין בעולםלשון לא תזמור. כלו' שהורגין ומאבדין לאנשים:

שמתקשין בעולםשהם מקשין ומזיקין לכל העולם:

**דאינון מתרגמין כו'.**היינו תרגום ירושלמי דמפרש אשורים מלשון ותט אשורנו כלו' סוחרים הולכין אורח. ולטושים לופרין היינו אומנין מלשון לוטש ברזל. ולאומים ראשי אומים ר"ל שיצאו ממנו מלכים וראשים על העמים. ולפ"ז לא היו כל בני דדן ראשי אומות אלא מהם תגרין ומהם אומנים ומהן ראשי אומות. מ"מ כולם אינם אלא ראשי אומות:

**ר"י ור"נ ורבנן.**מה שלא פירשו ממון כפשוטו. משום דמכיון דשלח לבני הפלגשים מעל יצחק בנו מה צורך להחזיקו בממון הרי אין זר אתו (יפ"ת):

בכורהלענין העבודה. ולכך גרסי' לקמן ד"ר פכ"א ר"י אמר בכורה כענין שנא' וימכור את בכורתו ליעקב כלו' דהיינו כענין בכורת יעקב שהיתה לענין העבודה (נזה"ק) ועיין במד"ר פ"ד:

ברכהשבירך את יצחק בברכה שהיתה לו כמ"ש והיה ברכה. אי נמי הכח שהיה לו לאברהם לברך לכל העולם כמ"ש ז"ל והיה ברכה הברכות מסורות בידך מסר אותו ליצחק (יפ"ת):

קבורהבמערת המכפלה המיוחד לו לקבורה כדי שלא יחד ישמעאל אתו בקבורה:

ודייתיקישטר מתנה על כל נכסיו. ואע"ג דשלח בני הפילגשים מעל יצחק בנו. ס"ל לרבנן דעבד הכי שמא יבאו עליו. ומ"מ שלחם מעליו כדי להרחיקו ממחלוקת על צד היותר טוב (יפ"ת):

**לא ברכות כו' משל כו'.**כלו' מטעם משל הנ"ל לא נתן לו אלא מתנות היינו בכורה או קבורה או דייתיקי. אבל לא ברכות מפני ישמעאל ובני קטורה כדמסיק:

**אמר אותו אריס כו'.**באשר הפרדס אינו מסור לי כי אם לפי שעה. לא עלי המלאכה לגמור. ואשלים אריסותי בשנה זו בשאר אילנות ואח"כ יראה בעל הפרדס בעצמו כדת מה לעשות. וכן אמר אברהם לא עלי המלאכה לגמור לעשות בברכה פירוד בין הדביקים בין יצחק ואחיו. אלא הקב"ה שמקור הברכות הוא שלו מה שהוא רוצה לעשות בעולמו יעשה כחפצו ורצונו לברך את מי שיהיה נבחר בעיניו (נזה"ק):

**עכשו ישמעאל כו'.**שגם המה יבקשו ממנו ברכה כדאי' בהדיא במד"ר פ' י"א. ואם יאמר להם שהם אינם ראוים לברכה כמו יצחק. יהיה קנאה יתירה בין הבנים כדאי' בתרגום יונתן להדיא. ועיין עוד מ"ש בבמד"ר פ' י"א:

ובני קטורה בכללשגם הם יבקשו שיברכם. ובבמד"ר פרשה הנ"ל לא נקט אלא ישמעאל. בהיות לו תלונה ביותר שהוא הבכור וראשית אונו של אברהם. אבל באמת גם בני קטורה יבקשו שיברכם בהיותם עכ"פ דומים לו ליצחק שגם יצחק פשוט (נזה"ק):

על הבכורהליטול פי שנים בא"י שהקב"ה אמר לאברהם לזרעך נתתי את הארץ וישמעאל בכורו:

בן קוסםבחלק אי' בן פסיסא:

**שלא תחליט להם את הארץ.**כי אף שלא ימצא תשובה כנגדם לא יודה להם בחלק הארץ. אבל יאמר עוד יש לי טענות. או יבקש זמן להשיב כדי שיהיה מקום לחכמי ישראל להשיב על תוכחתם:

**אם אנצח אותם כו'.**שהשיב להם שאין פחד מזה. כי הוא הולך ודן עמהם. כלו' שלא ידין עמהם בתורת שליחות כל ישראל אלא כאילו מעצמו נכנס בתוך זה. ולזה אם לא ינצח עדיין יש להם לומר ומה הגרוע הזה שידון עבורינו כי אינו שלוחנו ואין ממש בטענותיו והודאותיו (יפ"ת):

שיעיר עלינוכלו' מתעורר עלינו בעדנו להשיב. ע"ד מתעורר להחזיק בך. ורש"י גרס שיעור פי' שידון:

בדין שיטול פי שניםדאע"ג דבפירוש כתוב בתורה דארץ כנען נתנה לבני ישראל כמה זימני. הם אמרו שכל זה על התנאי אם תזכו בזכות קיום התורה והמצות כמו שנזכר כמה פעמים בתורה. אבל אחר שחטאתם ואין אתם באים להאחז בארץ אלא ע"י הירושה לאב הראשון אברהם גם אנו בני ישמעאל יש לנו זכות בה (רש"א):

**אין אדם עושה כו'.**דאע"ג דאם משוה הבכור לפשוט אין ממש בדבריו. ה"מ בלשון ירושה. אבל בלשון מתנה מהני כדתנן ביש נוחלין. וכ"ש כשמסר המתנה בחייו שיעשה כרצונו:

היכן שטר שילוחפי' שיפרש בכתב ששלח שאר הבנים מעליו. דאל"כ אף שנתן כל אשר לו ליצחק אפשר דרך פקדון היה ואין לבן חזקה בנכסי האב (יפ"ת):

**והם עבדים לאדוני המלך.**דרך ענוה אמר כן:

**יצאו מאצלנו כו'.**ואע"ג שהקב"ה צוה להם שישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. הם אמרו שהקב"ה צוה להם שישאלו אבל יחזירו שוב השאלה כדין כל שואל (רש"א):

רד"ו שנהכך הוא חשבון שני השעבוד ולפי שנרמז במה שאמר הכתוב רדו ושברו לנו כמ"ש ז"ל נקט הכא רד"ו:

כספים כו' זהביםפי' אומנים עושי מלאכה של כסף וזהב שראוי שיהיו נוטלין בשכרן לפחות דינר ליום. וכן שאר אומניות. אלא מפני שאמרו כספנו וזהבנו הזכיר לשון כסף וזהב:

פילוסופיםחכמים:

לטמיוןפי' לאוצר כלו' לאוצר שכר העבדות:

**בקש לעלות אלכסנדרוס מוקדון.**ואיידי דמשתעי הכא מחכמת גביעה בן קוסם בויכוח חכמתו נגד שונאינו נקט נמי האי עובדא. לומר שגם בזה חכמתו עמדה לו:

**שלוף מנעליך כו'.**משום דקי"ל דאסור ליכנס להר הבית במנעל. וכדאיתא בפרק הרואה. והוא נתירא לומר למלך שאין לו רשות ליכנס שמה במנעליו. לפיכך תיקן הדבר בחכמה לומר לו שלוף מנעליך לטובתך לפי שהרצפה חלקה שלא תחליק רגליך. אלא נעול לך שני אנפילאות. ונתן בהם שתי אבנים טובות להיות מתוקנים לו לפי כבודו:

**עד כאן יש לנו רשות ליכנס.**בזה נמי התחכם שלא א"ל אין לך רשות ליכנס. אלא הוא תלה הדבר רק בנו דהיינו בישראל. כלו' אנו מוזהרים כך מפי הקב"ה שלא ליכנס שמה. ולכן א"א לנו ללכת עוד עמך מכאן והלאה. ומ"מ מזה ממילא יבין וישכיל מדרך מוסר שגם הוא לא יכנוס. והמלך בחכמתו הבין זה ולכך א"ל לכשאצא אני משוה לך פדחתך כלומר עקמנותך לפי שהיו חטוטרות עולה בגבו. ואמר כך דרך חידה שתואר עקמונתו בגופו הוא אות ומופת גם על ערמותו בעקמות הדעת:

**א"ל אם כן תעשה כו'.**עשה עצמו כאינו מבין. וא"ל דרך צחות וצחוק אם תעשה להשוות פדחתי רופא אומן תקרא. וכראות המלך איך דבריו המה מתוקנים ומסודרים בחכמה. נהפך אצלו הדבר לצחוק. ובכן נתפייס ממנו ולא עשה לו מאומה (נזה"ק):

**כל מה שאתם יכולים להזריח כו'.**כלו' כל מה שאתם יכולים להרחיק עצמכם יותר לקצה המזרח תרחיקו. ולכן אמר קדמה אל ארץ קדם כלו' היותר מזרחית באותו המחוז (יפ"ת):

**שלא תכוו בגחלתו של יצחק.**כי כל מה שאתם תהיו קרובים לגבול יצחק תעמדו בסכנה פן תבואו עמו או עם זרעו לידי איזה קטטה ומריבה כדרך השכנים שכיני הארצות ואז תכוו בגחלתו:

שבא ונזדווג ליעקבדהיינו תולדות זרעם בחורבן ביה"מ:

הה"ד הזאת לכם עליזהכלו' וכי זאת לכם להיות עליזה כאותם שמימי קדם יובילוה רגליה מרחוק לגור דהיינו אותם שהורחקו מעל יצחק:

חסרשהוא לשון צר ואויב:

הקיפוה כעטרהלפי שאין העטרה דבר נופל אלא באדם הוצרך לומר שהוא לשון מושאל על ההיקף ע"ד כצינה רצון תעטרנו. וההיקף הזה יתכן שהוא למעלה והיינו בשלותה שהיתה מוקפת סוחרים ושרים (יפ"ת):

הקיפוה כוביןפי' קוצים. והיינו בחורבנה שעלתה כולה קמשונים: