**כתיב חרדת כו'.**בוטח בה' ישוגב אף בברכה שלא די שלא קללה אלא אף ברכה לפי שבטחה בה' והיה כוונתה רצויה לשם שמים. וכה"ג נמי דריש לה ביצחק ולכך מייתי ליה הכא:

**מאד מחרדה כו'**שהיה גדול מחרדה שחרד ע"ג מזבח בעקידה כי שם לא היה החרדה אלא מצד התפעלות צער הגוף אבל מ"מ הלב שמח היה לעשות רצון קונו. אבל כאן היה לו חרדה בגוף ונפש שנכנסה עמו גיהנם (נזה"ק):

**אמר מי הוא זה כו'**וז"ש מי איפא כלו' מי היה פה ומליץ כד"א הוא יהיה לך לפה. והוא כי מאחר ששרתה עליו רוה"ק לברך את יעקב ידע כי היה סרסור בינו לבין המקום בדבר זה ודבר זה כלפי רבקה אמרו כי ידע נאמנה שיעקב לא היה מכניס עצמו בסכנה אם לא באמצעות רבקה:

אחד יוצא ואחד נכנס חרדשמאחר ששניהם בניו למה יחרד שתעבור הברכה מזה לזה (יפ"ת):

כותלי הבית מרתתיםע"י גיהנם שנכנסה עמו וי"ג מרתיחין פי' מחום האש של גיהנם:

אני או יעקב בניכי חשש פן יענש על מה שנתן הברכות ליעקב והגיהנם בא עם עשו עבור עונש יעקב (יפ"ת ונזה"ק):

**אלא הוא הצד ציד.**זה עשו דכתיב בו כי ציד בפיו:

**הוא הצד ציד א"ר אלעזר כו'**רוה"ק אמרה כלפי עשו אתה הוא הצד ומרמה את הכל היאך נמצא אחר שרימה בך וכן היה משל ביניהם על רמאי שנתפס במצודות אחרים:

**ופכור תרעיא כו'**פי' ושובר שערים איך פתחך שבור. ועז"א הה"ד לא יאריך וכו' כלומר שסוף הרמאי להיות ניצוד ולא יצליח ברשעו (יפ"ת):

לא יאחר ולא יאריךיחרוך דרש יאחר ויאריך בנוטריקון ור"ל שאע"פ שהרמאי מצליח בערמה לפי שעה מ"מ ה' לא יאריך לו כי יפרע ממנו לזמן קרוב ולא יאחר להפרע ממנו:

**מהו לא יחרוך לא יאריך.**דריש לא יחרוך בחילוף חי"ת באל"ף. ומפרש ליה בעשו שצידו היה פרוח מיד כריב"ל (יפ"ת):

ומסכסכןסכסך אותם זה בזה שלא יפריחו:

שמעיקר העולם חרוצות לופי' שמששת ימי בראשית פסוקות לו:

**חרוצה היא ביד צדיקים כו'.**וה"פ דקרא היקר הוא רשום וחרוץ להם לאחר זמן והיינו בעוה"ב ואין להם כלום בעוה"ז (נזה"ק). ואע"ג דאשכחן לצדיקים שזוכים לשתי שולחנות. מ"מ אין מנכים להם מזכיותיהם בעוה"ב אלא ה' נותן להם במתנת חנם (יפ"ת):

**מכל מה שנברא כו'**כלו' שנמצא בו טעם הכל כענין המן שנהפך לכמה טעמים:

**ר"נ אמר מכל טוב כו'**מוסיף לומר דאפי' מכל מה שמתוקן לעתיד טעם:

**כיון שהזכיר בשר מיד בכה כו'**באומרו אני קערה אחת של עדשים האכילני ורימני בו ליטול את בכורתי. אתה שהאכילך בשר עאכ"ו שהועיל ערמותו להשיג על זה ממך ברכה מרובה:

אמר יאות ברכתייפה ברכתי. שאע"פ שמתחלה חרד חרדה גדולה מ"מ לבסוף הסכים ואמר גם ברוך יהיה וכבר אמר ר"ב שכיון ששמע עשו רק תחלת דברי אביו בענין הבשר צעק אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל בכורתי כו' ולכן אמר יצחק גם ברוך יהיה כי יאות ברכתי לו בהיות לו משפט הבכורה:

**שלא תאמר אילולא שרימה כו'**ת"ל גם ברוך יהיה להסכים על הברכה מדעתו. והיינו מכל הני דלעיל:

**א"ר יצחק בא לקללו.**כי הרע לו הערמה שעשה יעקב ועל זה בא לקללו והוה קסבר דברכה זו אין בה ממש כיון דהוה בטעות. ולזה נתגלה עליו רוה"ק להודיע לו כי מאתו ית' יצאו הדברים כבושים (נזה"ק):

**ר' לוי אמר ששה דברים כו'**ס"ל ג"כ שמן השמים סבבוהו לומר גם ברוך יהיה. ועז"א ששה דברים משמשין את האדם וכו' שלשה אינן ברשות כו' (נזה"ק):

**ובשעה שהוא זוכה כו'.**כלו' כשאדם זוכה הקב"ה עושה שהבא כנגדו ינטל רשותו מאותם הדברים שהן ברשותו (יפ"ת):

**הפה גם ברוך יהיה.**דרצה לקללו. והקב"ה הפך הקללה לברכה:

**הרגל בני אל תלך כו'.**כי רגליהם לרע ירוצו לרעתם וימהרו לשפוך דמן. כי ה' יוליכם את פועלי און הפך מחשבתם להזיק לאחרים:

כל מי שהוא אומר הקב"ה וותרןלעבור על כל פשעים (רש"י):

יתוותרון בני מעוהיפי' יופקרו חייו וגופו שמורה על הבריות לחטוא. אלא מאריך אפיה לעוברי רצונו וגובה אח"כ את שלו לשלם לו גמול הראוי לו. והא דכתיב נושא עון ועובר על פשע היינו לשבים (יפ"ת):

**והיכן נפרע לו כו'**אע"פ שיעקב עשה כן במצות אמו. מ"מ לא היה מוכרח לשמוע בזה קול אמו לגנוב דעת אביו. ומ"מ על גניבת דעת אביו לא נענש לפי שבסוף מחל לו:

בחכמת תורתובמרמה ת"א בחוכמתא דעל ידה ילמוד להבין ברמאות וכמ"ש בפ' היה נוטל כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית:

מחכך בגרונופי' מנענע ונוחר בגרונו כמנהג בני אדם שעושים כן בקצפם על חבריהם ומבקשים לבזותו ורמז זה במלת הכי (יפ"ת):

את בכורתי לקח ושתקתי לומשום דלא כיילינהו אהדדי משמע דהכי קאמר לא די שבכורתי לקח ושתקתי לו. ועכשיו שלקח גם ברכתי אשתוק לו זה לא יתכן (יפ"ת):

מן הנצולתמן הריקנות והגרועות דהבדלת מיבעי ליה:

**ברכה שביעית היא.**מטל השמים א'. ומשמני הארץ ב'. ורוב דגן ג'. ותירוש ד'. יעבדוך ה'. וישתחוו לך ו'. הוי גביר ז' (יפ"ת):

**עבדא דמאן כו'**העבד אם אתה יודע של מי הוא. גם תדע של מי נכסיו. עבדא כו' העבד וכל אשר לו לאדונו:

**ברם לך פיתך אפויה.**כלו' אחר כי תעבוד לאיש משופע כזה ועל פיך ישק הוא וביתו. הלא תהיה לחמך מזומן תמיד בלא טורח בבית אדוניך המבורך. ועל כן מה אעשה לך עוד בני:

**הרף ממנו כו'**משום דכתיב לכה בה"א מפרש ל' הליכה. ומפרש איפה לשון אפיה. וה"פ לך והרף ממנו מיעקב שפורנתו אפויה כלו' שיכוה בגחלתו שתנורו בוערה תמיד להנקם מאויביו (יפ"ת):

**ר"ל אמר הרף כו'.**מפרש איפוא לשון אף שאף וחימה מסורים לו לשלחם על אויביו:

**כך היית אומר כו'.**כלומר שמצטער עליו מה יעשה לו. ותפס עליו הקב"ה כי למה יצטער עליו. והשיב יצחק יוחן כלו' שראוי לרחם עליו בדרך חנינה בזכות אבות. וא"ל הקב"ה רשע הוא ואין זכות אבות מועיל לו. והשיב לו בל למד צדק וכי לא כיבד את הוריו. וע"ז א"ל הקב"ה בארץ נכוחות יעול עתיד לפשוט ידו בביהמ"ק שהוא נוכח ביהמ"ק של מעלה. ואז הודה יצחק ואמר בל יראה גאות ה' בארץ החיים אלא השפיע לו שלוה בעוה"ז (נזה"ק):

זה אטליאשל יון שהיא ארץ שמינה:

זו בית גובריןכך היה נודע להם שבית גוברין הוא מקום מיוחד אשר בו ניכר שכבת הטל לברכה יותר משאר מקומות:

מן שמניא דארעאפי' עשירים כמ"ש בערוך שעל ידי ממון עשירים יהיה מושבו וקיום מלכותו וכעובדא דאנטונינוס דבסמוך:

**מן מה מתעבדא ארעה שמניא.**פי' ממה נעשה הארץ שמנה שמגדל שמינים אלו. מן הטל. ששמנונית הארץ וגם עושר אנשים סבתו הטל שעל ידה מתברך כל הארץ בתבואות והסוחרים מרויחים (יפ"ת):

**בגין דתסוורתא כו'**בשביל שאוצרות המלך חסרים מה נעשה שנמלא האוצרות:

**נסביה כו'**לקח רבי את השליח והכניסו לתוך הפרדס והתחיל לעקור צנונות גדולות ונטע במקומן צנונות קטנות. שכן היה דרכו להשיבו ברמיזות כדי שלא יבינו זולתם כדמייתי בפ"ק דאלילים:

פוגלין רברבין ושתל דקיקין. תרדין(פי' סילקא) רברבין ושתיל דקיקין. חסין(פי' חזרת) **רברבין ושתיל דקיקין א"ל הב.**כצ"ל (מת"כ):

הב לי אנטיגריפאהשליח אמר לר' תן לי איגרת אל המלך. תרגום פתשגן הכתב אנטיגרפין. והוא לשון יוני:

**סליק לגביה כו'**עלה השליח אל המלך וא"ל המלך היכן כתב איגרת א"ל לא נתן לי כלום:

**ולא עבד כו'**ולא עשה לפניך כלום:

**א"ל נסבני כו'**לקחני והכניסני לתוך פרדס והתחיל לעקור כו':

מיד הביןהמלך מה שרמז לו רבי והתחיל והוציא והעביר דוכסין הישנים והכניס חדשים:

**עד דמתמלאין תסוורתא.**עד שנתמלאו האוצרות ממון. שהיה נוטל ממון היוצאין והנכנסין היו מביאים שוחד כדפי' בערוך:

על חרבךפירוש הכנס את חרבך לתוך נדנה שלא תשתמש בה נגד ישראל ואתה תחיה (יפ"ת) ובילקוט גריס תטיל חרבך ואת חיי:

**אם זכה תעבוד כו'**פי' אם זכה יעקב תעבוד אותו ואם לא תעבד ממנו דיש אם למקרא ולמסורת (יפ"ת):

**את יש לך ירידין.**דריש תריד ל' יריד דהיינו שוק שמתקבצים בו הסוחרים (ושווקים הכתוב בפנים הוא פירושו של ירידים) ויש ממנה הכנסה למושל העיר ופעמים יהיה זה נותן מכס לזה. ופעמים איפכא (יפ"ת):

**אם ראית אחיך כו'**מפרש תריד כתרגומו כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא ותעדי ניריה מעל צווארך:

**גזור עליו כו'**ומאז אתה שולט בו:

ויצחק היכן הואשאינו מזכירו עמהם:

**את מתכיפו לאבות.**פי' אתה מצרפו ומחברו לאבות (מת"כ):

**א"ר אלעזר ב"ר יוסי נעשה לו שונא כו'.**כצ"ל ופירוש דוישטום לשון נוטריקון שונא ונוקם ונוטר. ומייתי סמך מהא שעוד היום קורין לאויב הרומי סנטורין דרומי שהוא לשון נוטריקון שונא ונוקם ונוטר (יפ"ת):

**הרשעים ברשות לבם.**עיין מ"ש לעיל פרשה ל"ד סימן י"א:

בא לו עשו במתינהפי' במתון ובישוב הדעת. ואמר מה אני מכריע את אבא לעשות דבר נגד רצונו לצערו בהריגת אחי בעבור זמן מועט. כי הרי כבר זקן ויקרבו ימי אבל אבי מהרה. ואז ואהרגה את יעקב אחי. ואהא מסיק ר' נחמיה וקאמר ב"ק אמרה הרבה סייחים מתו כו'. פי' הרבה סוסים וחמורים קטנים מתים ונעשה מעורותיהם שטיח על גבי אמותיהן:

**והוא בא ועורר עמו ועורר עמו על הבכורה.**ר"ל וישמעאל בא ועורר עם אבי יצחק על הבכורה והורגו (וכל זה באגדת בראשית פ"ב ופרשה מ"ו ע"ש) ובילקוט תהלים מזמור י"ד:

**מאן אמר דאמר כן כו'.**פי' דבאמת לא גלה דבר זה רק הקב"ה שהיה שם ר"ל שהוא בוחן לב וגילה מסתורין זה מה שחשב בלבו:

**כפר עשו כו'**שמפני שכפר עשו ואמר כנגד הנביא כי לא אמר כן. לזה השיבו כי ה' שם היה שהוא חוקר לב אע"פ שלא בטא בשפתיו (יפ"ת):

לא אמרתלא אמרתי דבר זה:

בודקיהוןהבודק ובוחן כל הלבבות:

**ר' יצחק אמר אפי' הדיוט אינו חורש תלם בתוך תלם.**כצ"ל (א"א ויפ"ת). רוצה להוכיח מפסוק אל תגעו במשיחי וגו' שהאמהות נביאות היו. שאפילו הדיוט כשחורש בשדה תלם אחד אינו חוזר לחרוש על תלם שעשה. כ"ש הנביאים והמדברים ברוה"ק כדוד ע"ה שאין ראוי שנאמר בו שכופל דבריו. אלא ודאי שמשיחי היינו האבות. ולנביאי היינו אמהות. הרי שהאמהות נביאות היו (יפ"ת ומהר"מ הנ"ל):

**כמה הוא תוהא כו'**כדפרש"י בחומש מתנחם לך נחם על האחוה לחשוב במחשבה אחרת להתנכר לך ולהרגך. וזה כמה הוא תוהה עליך. ומדהל"ל נחם מאי מתנחם דריש עוד מתנחם ב' מילות מת נחם שאתה כמת כבר בעיניו וכבר שתה עליך כוס תנחומין (נזה"ק):

עברתיה ונחרתיהפרש"י עברתו ואפו אינה זזה מפיו ושמורה לנצח:

גורפת מחוטמהפרש"י היתה גורפת ומוצאת הריר מן האף ומשלכת. לומר שהן מאוסות בעיניה כניע היוצא מהחוטם. וזה אמרה קצתי בחיי:

**כאלה קופחת כו'**היתה מכה את ראשי נשי עשו זו על זו (מת"כ):

**לפי שהיו הברכות מפוקפקות.**כצ"ל (א"א). כלו' מסופקות אולי לא יתקיימו בידו כי במרמה נטלן ולכן חזקם פה והיינו דאמר אין קיום הגט אלא בחותמיו (יפ"ת):

נתאוששופי' נתחזקו. ולעיל דריש שבאומרו גם ברוך יהיה נתקיימו הברכות ע"פ הדיבור ששרתה עליו השכינה ומהכא שמעינן כי אחר שנתברר ליצחק רשעו של עשו וצדקת יעקב קיים לו הברכות בדעתו ורצונו:

בא וטול בפרהסיאוהכא נמי מפני שהברכות קבלן תחלה במטמוניות שלא בפני עשו. בא עתה לתתם לו בפרהסיא בלי פחד (יפ"ת):

**בנות ענר אשכול וממרא.**שאע"פ שהיו הגונים צדיקים ובעלי ברית אברהם מ"מ כנענים הם:

**הה"ד כל דרך איש ישר בעיניו כו'.**ט"ס וצ"ל דרך אויל ישר בעיניו וגו' והוא במשלי י"ב. ועי' בנזה"ק שמיישב הגי' שלפנינו:

**נתן דעתו להתגייר כו'.**דכאן הוא אמר מחלת בת ישמעאל ולהלן בס' וישלח בשמת בת ישמעאל. ולכן אמר. שאז באותו הפרק נתן דעתו להתגייר כלומר לעשות תשובה לפיכך נקראת מחלת שמחל לו הקב"ה על כל עונותיו. ועיקר שמה בשמת. או שעיקר שמה מחלת ונקראת בשמת שנתבסמה דעתו עליו בתשובה:

שנתבסמה דעתוכלו' שנתיישבה דעתו במה שבקש מיוחסות ובמה שנתן דעתו להתגייר. וימתקו המים מתרגמינן ובסימי מיא:

**אילו הוציא את הראשונות.**פליג אדריב"ל וקאמר דאילו הוציא הראשונות היה צודק זה. אבל מאחר שלא גירשן אדרבה הוסיף ברשע והוסף צד גנות על גנותו:

כוב על כובפי' קוץ על קוץ. ואין בין לשון זה ללשון ראשון אלא לישנא בעלמא:

**תוספת על בית מלא.**כלו' שבא תוספת קוץ על בית שכבר מלא קוצים:

ממרד שמרדו עשו וישמעאל בהקב"ה והכעיסו אותולהטיח כלפי מעלה. וכן נשי עשו שהכעיסו אותו באת להם תקלה במה שנשא עליהם עוד את מחלת בת ישמעאל והיתה כוב על כוב:

ויצא מצרה צדיק זה יעקבשדבק בכיוצא בו לרחל וללאה ויצא מצרה מפחד עשו ומלימוד דרכי עשו וישמעאל (יפ"ת):