**והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' וגו' ר"א בשם ר"י בר זמרא פתח צמאה לך נפשי כמה לך בשרי א"ר אייבו ככמהות.**כצ"ל. פי' צמאה לך נפשי ככמהות הללו שהן צמאים למים כי אין צמח שמתאוה כל כך למים ככמהות לפי שאין יונקים מן הארץ אלא מאוירא רבו לפיכך הם צריכים הרבה למים מלמעלה. וכן הצדיקים אין להם יניקה למטה אלא מלמעלה מאת ה' מן השמים:

**רבנן אמרי כשם כו'.**דכמה הוא מל' כמו הנאמר על הדוגמא והדמיון. ועז"א כשם שנפשם העליונה נפש המשכלת צמאה לך כמו כן צמאה לך בשרי הם הרמ"ח איברים שיש בי דהיינו רוח החיוני שבהם הם צמאים לך לקדושתך. כי גם הרמ"ח איברים הם מתוקנים בקדושה שהם מכוונים כלפי הרמ"ח מצות עשה שבתורה. ועז"א היכן נפשי ובשרי צמאים לך כל כך בארץ ציה ועיף בלי מים באשר עתה נגרשתי מפניך מא"י אשר שם משכן השכינה אל ארץ ציה ועיף בלי מים הוא קדושת השכינה הנמשל לבאר מים חיים. ובהיותי רחוק ממקום קדושתך נפשי ובשרי צמאים לך ולקדושתך לקבל ממך שפע רוה"ק. ועז"א על כן בקודש חזיתיך בקדושה חזיתיך כלו' על כן באתי לחזות מקום קדושתך המשכן ובית המקדש שהוא מקום קדושה כדי לראות שם עוזך זו פמליא שלך שנראה על ידם תוקף עוזך בעולם בשליחותם וכבודך החופף עליהם (נזה"ק):

**אין סכין כו'.**כי מצא מין את מינו לחדדו ולתקנו:

**כך אין ת"ח מתחדד אלא בחברו.**כצ"ל ופשטות המקרא גם סופו ואיש יחד פני רעהו מוסב על ת"ח כלומר כמו הברזלים מתחדדים זה מזה. כך ת"ח מחדדים זה את זה בתורה. ושנה המדרש והזכיר כל המקרא עוד הפעם לדורשו בחידוש נוסף על פשטותו. ודרש מלת יחד מענין התיחדות ודבקות איש לרעהו כמבואר. ואולי צריך להיות ד"א ברזל בברזל כו' (נזה"ק):

שנתיחדה עליו השכינהשנקרא ריע כאומרו ריעך וריע אביך אל תעזוב ור"ל שכמו שמתיחד ברזל עם ברזל. כן יעקב נתיחד עם השכינה והשכינה עמו:

**משל לבן מלכים כו'.**ס"ל כמ"ד בסמוך עליו על יעקב. ולפי שלזה יקשה אם ה' נצב עליו איך היה מקום למלאכים לעלות ולרדת בו דהיינו לקטרגו ולהזיקו. לכן אמר משל לבן מלכים כו' דברישא לא ה' נצב עליו. וכשבא ה' ברחו המלאכים:

**אלא למ"ד עליו על יעקב מי מתקיים עליו.**בתמיה כי אין דרך לומר שה' נצב על אדם. ופירש ר"י שהתיצבות זו היא השגחה להצילו מכל נזק ופגע וז"ש ר' יוחנן הרשעים צריכין לעמוד על אלהיהם לשמרם. אבל הצדיקים אלהיהם נצב עליהם לשמרם ולהצילם. ופירש נצב עליו משגיח עליו (יפ"ת). והמת"כ נטה בזה מפשטיותו:

**והנה עומד על היאור.**שהיה אלוהו כמ"ש לי יאורי ואני עשיתני:

**וכנגד כן קבעו חכמים כו'.**כתב האבודרהם דלפי שהתפלות למדו אותן מן האבות שאברהם תיקן תפלת שחרית וכו' לכן אמר שנתקנו י"ח ברכות כנגד י"ח פעמים שנזכרו:

**והנה ה' נצב עליו לית הוא מן המנין.**לפי שלא נזכר שם אלא אברהם ויצחק ולא יעקב ואנן בעינן שלשה אבות:

ואם יאמר לך אדם י"ז הםשהרי בפסוק ויקרא בהם שמי ושם אבותי וגו' ג"כ לא נזכר יעקב מפורש עז"א דמ"מ הוא חד מנהון. כי באומרו ויקרא בהם שמי הרי הוא כאילו נזכר גם שמו מפורש:

קפלה כפנקסכלומר במראה הנבואה נדמה כאילו הארץ מקופלת תחתיו להורות שיכבוש כולו. והטעם לפי שהמקום הלז הוא העיקרי לקדושה עד שכל הארץ עומד על ידה וכמ"ש אבן שתיה שממנה הושתת העולם:

ונתנה תחת ראשוובילקוט משמע דגרסי' מאי דתחותא דידך. ולפי גירסתנו כאיניש דאמר מן תחות רישך דידך פי' מה שתחת ראשו של אדם ודאי שלו כן קפלה תחת ראשו להחזיקה שהיא שלו:

ובלבד שיהא נקבר עליהר"ל דתנאה קאמר דדוקא אם יהיה נקבר עליה תנתן הארץ ההיא לזרעו. וזהו הרמז אשר אתה שוכב עליה בתנאי אם תשכון עליה לאחר מיתה. כי אז זכותך עומד עליהם. ואע"ג שאין זה ביד יעקב ובהחלט. מ"מ היה מוטל עליו להשתדל ולטרוח בדבר בכל אשר היה לאל ידו כאשר מצינו שהשביע על זה יוסף בנו (נזה"ק):

**מה עפר כו'.**נתבאר לעיל פ' מ"א סי' י"ב:

דממיגין מכתיךממסים מכתך:

**משקשקין כו'.**פי' שעושים אותך ריקם מעונותיך:

בפולטריותפי' בשווקים:

כריםשוורים עם כלי המחרישה וחרשו עליהם. ובאו"א הגי' רדיה. פי' כלי המחרישה:

הוא סימן טובוזהו ותשימי כארץ גוך כמו שהארץ מכלה והיא עומדת לעולם:

תרעייא דימאפי' לשון שבירה וקריעה. תרגום פרץ ה' תרע ה'. ור"ל אתה פורץ הים כלו' שבזכותך יקרע הים לעבור גאולים. וזה עלה הפורץ זה יעקב לפניהם ובזכותו נקרע כמ"ש מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אלוה יעקב:

חלוקי יחזקאלזהו חלוקת א"י לע"ל. שחלק את הארץ מפאת קדמה ועד פאת ימה לי"ג חלקים לחלקן לשבטים לעתיד. ודרש ופרצת על החילוק שהיא פרוצה ממקום למקום:

**והלא לא פירש יחזקאל אלא מן המזרח למערב.**והכא כתיב נמי צפונה ונגבה. ומשני שכבר פי' ישעיה נגבה וצפונה באומרו כי ימין ושמאל תפרוצי. וימין ושמאל הוא דרום וצפון:

**על הכל השיבו.**שהבטחת ה' הם תשובות על שאלות יעקב (יפ"ת):

**אם יהיה אלהים עמדי.**שיהיה כבוד ה' חונה תמיד עמו באהלו (נזה"ק):

**ועל הפרנסה לא השיבו.**והטעם מפורש בתנחומא שאמר הקב"ה אם אני מבטיחו על הלחם מהו מבקש ממני עוד שמתאוה ה' לתפלת צדיקים ולזככם בכור עוני. רק הבטיחו שלא יגע בו שום רעה המונעו משלימותו. ודעת רבי איסי שאף על הפרנסה השיבו. כי עזיבה הוא כולל גם על זה. כי העדר הפרנסה מכונה בשם עזיבה:

ממשנתושבא לרמוז בל' משנתו ממשנתו שהיה נפשו שונה ולומד למעלה בשעת השינה כמ"ש חכמי האמת שהצדיקים וחכמים השלימים בשעת השינה נפשם עולה בישיבה של מעלה ולומדים רזי תורה אשר ממנו נעשים כמעין המתגבר ביום:

אכן השכינה שרויה במקום הזההשראה גמורה שהוא בקביעת קבוע וזה לא הייתי יודע:

הסולם הזה עומד בבאר שבעס"ל שיעקב בחברון נתברך ומ"ש ויצא יעקב מבאר שבע שהלך שם ליטול רשות והוא המקום שלן בו וראה מראות אלהים. והסולם שראה לדעת ריב"ז ראה שרגליו בבאר שבע במקום שהוא שוכב שם. וסוף שיפועו שהוא ראש הסולם הגיע עד כנגד ביהמ"ק נסמך בשמים. ולכן ידע שבאר שבע הוא שער השמים טוב לתפלה. וביהמ"ק בית אלהים:

**אמר ר"י ב"ס הסולם הזה עומד בבהמ"ק כו'.**ס"ל כי ויפגע במקום הוא הר המוריה. וראה הסולם רגליו במקום ההוא ושיפועו שהוא ראשו מגיע עד כנגד בית אל וזה הוא עיר לוז. ואמר כי זה המקום בית אלהים. ושיפוע הסולם שער השמים. והנה הר המוריה טוב לתפלה. וגם בית אל מקום ראוי לעבוד שם אלהים. והקים מצבה בבית אל. כי לדעת כולם כנגד סוף שיפועו הקים אותה (רמב"ן):

**עתיד השער הזה כו'.**שהראה לו הקב"ה בזה סימן לדורות לומר עתיד השער הזה להפתח להרבה צדיקים כיוצא בך. שבעת השינה נפש הצדיקים עולה ויורד דרך אותו השער (נזה"ק):

**אין בהמ"ק של מעלה כו'.**ובספר מים יחזקאל כתב שפירושו שביהמ"ק של מעלה גבוה יותר מביהמ"ק של מטה ח"י מיל. וע"ש החשבון:

בנוי וחרב ובנוינת' לעיל פ' נ"ו:

**כי אם בית אלהים.**וגו' וזה שער השמים:

**המד"א כי חזק בריחי שעריך.**והתם בבנין העתיד מיירי דבריש ההוא מזמור כתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. והכא נמי דכתיב שער מיירי בבית העתיד:

**שופע לו מן השמים כמלא פי הפך.**כצ"ל וכן הוא לקמן פ' פ"ב ור"ל שדריש ויצוק הוא שופך בשופי. ואם לא מן השמים במקום שמם מנא ליה שמן. דודאי לא היה מוליך עמו שמן כי בורח הוא (יפ"ת):

**היא לוז שצובעין בו כו'.**עי' בענף:

שעלה סנחריב ולא בלבלהאע"פ שבלבל כל העולם כדכתיב ואסיר גבולות עמים:

נבוכדנצר ולא החריבהאע"פ שהחריב כל א"י וקבלה היה בידם (יפ"ת):

**שלא שלט בה מה"מ מעולם.**עי' בזוה"ק שהאריך:

הטריף מצות ומע"טדרשה זו היא על לוז דכאן שאמר ואולם לוז וכו' ונקראה לוז דיעקב. ולשון הטריף מצות לא ידעתי מה עניינו ולקמן סוף פ' פ"א גורס הרטיב מצות והוא ל' לחלוחית ורטיבות. כלו' שמפריח מצות כאילן לוז וכן בילקוט שופטים סוף רמז ל"ח העתיק מדרש זה וכתוב שם בהדיא הפריח ע"ש:

מצות ומעשים טובים כלוזהמוציא פירות הרבה והודיע הכתוב שם העיר שהיא לוז לפי שמתייחס לענין המצות שכל יושב בה מפני קדושת המקום מוכן להרבות מצות ומע"ט (יפ"ת):

אין לה פהשהוא סתום ואינו כרוב הפירות שיש בהם נקב מה כרימון ותפוח:

**לא היה אדם יכול כו'.**שהיתה חומה מקפת אותה מכל סביבותיה ואין שום פתח בחומה אלא היו נכנסים מתחת לחומה דרך מערה כדלקמן:

**אמר ר"ס לוז היה עומד על פתחה של עיר.**דהא דלא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר היינו משום דלוז היה עומד על פתחו וממנו היו נכנסים לעיר. והרואה שם הלוז לא היה סבור שהיה שם פתח וכדמפרש רבי אלעזר:

**הראנו נא מבוא העיר.**ומדקבעו הראנו נא את מבוא העיר ש"מ שלא היה הפתח ניכר:

עביד לה הפטרהבכבוד האכסניא דרש כשנפטר מהם וכדלעיל פרשה ס' סימן י' (יפ"ת):

**מה אם זה שלא הלך ברגליו ולא דיבר בפיו אלא ע"י שהראה.**כצ"ל (נזה"ק). וכן הוא בילקוט שופטים. דלא כתיב אלא ויראום. באצבעו או בעקימת שפתים (רש"י):

ניצול מן הפורעניותשהכו העיר לפי חרב ואת האיש שלחו. ועי' בפרק עגלה ערופה: