**הנה כל המושל כו'.**דמשום הכי תלי לה בלאה אמה לומר שנדמתה לה כדמסיים ותצא לאה מקושטת כזונה ולפיכך ותצא דינה ומ"מ כתיב אשר ילדה ליעקב לרמוז שאירע זה במקצת עונו כדלעיל (יפ"ת):

בכנישתא דמעוןבבהכ"נ של מעון. והוא שם מקום בטבריא:

**עתיד הקב"ה ליטול כו'.**דרש כן ברצותו להוכיח העם והכהנים על ת"ת ודבי ריש גלותא שהיו מעמיסים על העם ודריש זאת על התורה ע"ד וזאת התורה:

אלין דבי נשיאהשהם מזרע מלכות בית דוד נקראו בית המלך:

דהוו נסבין כולאשהם לקחו הכל:

**שלכם היה וזה יהיה משפט הכהנים.**בתמיהא. וכי לכם שייך משפט הכהנים שהם מתנות כהונה (יפ"ת):

לפיכך לכם ועליכםפי' לכם עליכם מדת הדין נהפכת כי כל העונש הראוי לכהנים ולעם יהיה עליכם:

שמע רבי וכעסבירו' איתא שמע רבי יהודה נשיאה ונכון:

**בפתי כו'.**לפנות ערב עלה ר"ל ושאל בשלומו של ר"י נשיאה והיה מפייסו על יוסי מעונאה. שכיון שבא להוכיח אין להקפיד עליו:

מומסיןהוא דבר העשוי בצורת פרצוף אדם משונה שנקרא בלשון לעז מומוס [הייתי שחוק] אי' ומכניסין את המומוס לתטרון:

טרטייאות ולבתי קרקסאותהם בתי שחוק:

**ויודע הוא בדברי תורה.**כי מדרשתו אין ראיה (יפ"ת):

ואולפן קבילכלו' אם הוא בעל שמועות המסורות בקבלה:

**ואי שאילנא ליה מגיב.**ואם אני אשאילנו דברי תורה ידע להשיב כלו' אם הוא למד ושמש ת"ח ומפולפל בהלכה:

יסק להכאיעלה כאן:

וסליק לגביהועלה ר' יוסי מעונא אצל ר"י נשיאה:

**מהו דכתיב הנה כל המושל כו'.**כלו' מה המשל בפי המושלים כאמה בתה שעל כן יאמרו כי כן היתה לישראל שנדמו לאמם החתית. והשיב שהרי הוא כאילו כתוב ג"כ כבת כן אמה. דכ"ף כאמה מושכת כאילו כתוב כאמה כבתה. ופירוש כאמה כבתה שתיהן שוות. והכוונה לומר כי כדור כן הנשיא וכנשיא כן הדור כי הנשיא המנהיג הוא כאם המגדלת בניה ואמר זה לפי שהכיר כי כעס עליו. לומר כי למה יכעוס דודאי לא טוב הוא מכלל העם כי כדור כן הנשיא. ולכך א"ל ר"ל עדיין לא גמרתי לפייסו. ואתה מביאו לכעס אחר. ולכן אין לך לומר רק עיקר הכתוב מה כוונתו. והשיב לית תורתא נגיחה כו' כלו' אין פרה נוגחת שאין בתה בועטת והוא משל לומר דאין הכי נמי שאין אשה מזנה שאין בתה כמותה. והקשה עליו א"כ לאה אמנו זונה היתה דכיון דכתיב ותצא דינה כו' שהיה קצת פריצות שיצתה אנה ואנה עד שראה אותה שכם. א"כ גם לאה היה בה פריצות והשיב אה"נ הוה בה צד פריצות (יפ"ת):

כמזבח כן כהניושמזבח ה' כהניו כשרים. ומזבח בית חוניו היו זרים. ומזבחות עבודת אלילים היו כהני הבמות וגם זה משל אל היות הנשיא כדור כענין מ"ש לפום גנתא גננא כדרך הגינה יהיה הגנן. כי כשהגנה נרד וכרכום ג"כ הגנן אדם הגון ונאות. וכשהגנה מיני קטנית וכיוצא יהיה הגנן אחד מעובדי האדמה:

**כשם שהלסטים הללו יושבים על הדרך והורגים ב"א ונוטלין ממונם כך עשו שמעון ולוי לשכם אתמהא אלא כחבר כהנים כשם שהכהנים כו'.**כצ"ל ור"ל שכך אמר הכ' וכחכי איש גדודים בתמיה. וכי כשם שהלסטים הללו יושבים על הדרך והורגים ב"א כך עשו שמעון ולוי לשכם אלא כחבר כהנים עשו כשם שהכהנים הללו נחברים על הגורן ליטול את חלקם בדין. כך שמעון ולוי עשו בדין לשכם שנא' דרך ירצחו שכמה מדרך ירצחו שמעון ולוי לשכם שרציחת שכם היה בדרך טוב וישר וע"פ דת התורה שנקראת דרך ע"ד והודעת להם את הדרך ילכו בה (כד"א הכזונה יעשה וגו') משמעות לשון רש"י שהעתיק בעל מת"כ שהוסיף במדרש מלת כד"א הכזונה יעשה. כאילו יורה באצבע איזה דרך התורה. היינו הכזונה יעשה. וזהו מה שסיים שם הכתוב כי זמה עשו:

**אמרו מה הם נוהגים כו'.**בא לבאר שלא שכם לבד נתחייב מיתה אלא אף כל בני העיר היו בכלל עונש לפי שנהגו בהם מנהג הפקר במה שלא מיחו בשכם לעשות בו דין שהרי ב"נ מצווים על הדינים ואזהרתן זהו מיתתן. ועז"א זימה עשו שהם גרמו הזימה באשר לא עשו הדין בשכם (נזה"ק):

**ומי גרם דינה בת לאה.**כלו' עבור יציאתה נענשה כי כל כבודה בת מלך פנימה ואינו ראוי לאשה להיות יצאנית במקום זרים:

**החוח אשר בלבנון זה חמור.**כי הרשעים נקראים קוצים כסוחים ואמר בלבנון להיותו מלך בעמו כלבנון שהוא גבוה. והארז הוא יעקב ע"ד כארז בלבנון ישגה וחית השדה הם בני יעקב שנדמו לחיות כדכתיב גור אריה יהודה. נפתלי אילה שלוחה (יפ"ת):

**פתח אל תתהלל כו' פתח למס מרעהו כו'.**דק"ל למה צ"ל אשר ילדה ליעקב להכי מתרץ דבפשע יעקב כל זאת (יפ"ת). ומ"מ אין זה סותר למ"ש בסמוך דחטא דינה גרם דהא והא איתנהו. וכבר פירשתי מאמרים אלו פ' ע"ג סי' ו' ופ' ע"ו סי' ט' ע"ש:

**ר"ח בשם ר"א הכהן ברדלא פתח למס מרעהו.**כצ"ל כדלעיל פ' ע"ו סי' ט':

**רבי תנחומא פתח אדם כו'.**שרמז הכ' דכאמה בתה וכדלעיל ולהכי מייתי דרש ויבן את הצלע דאפי' בכשרות שבנשים נמצא גנות כדלעיל פ' י"ח:

ר"ל מייתי לה מהכא (בראשית ל״ג:כ׳) ויצב שם מזבחכצ"ל (יפ"ת ונזה"ק) ור"ל שסיבתה היתה יעקב גופיה שנטל שררה לעצמו וקרא עצמו בשם אלהים כדלעיל סוף פ' ע"ט אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים כו':

שגלה בה דרועאכלומר שנתגלה בה זרועה וע"י זה ראה ביפיה. כי לא יתכן שלא כסתה פניה ביציאתה:

ויענה שלא כדרכהמפרש דכל חד מילתא באנפי נפשה. כי השכיבה היה כדרכה והעינוי היה שלא כדרכה שזהו שלא ברצון לגמרי אף לא היתה סופה ברצון (יפ"ת):

הה"ד ואיש תבונות יחרישכלו' ששתיקתו לא היתה מפני היראה או מבלי משים. אלא מחכמתו שלא ירגישו בצערו ויתנכלו אותו. לכן עשה עצמו כבלתי מרגיש עד בוא בניו להמתיק סוד עמהם להציל דינה מהם בעזרתם (יפ"ת):

**ד' מקראות שאין להם הכרע.**בפ' הוציאו לו [יומא נ"ב.] גרסי' ה' מקראות שאת משוקדים מחר ארור וקם. וצ"ל דתרי תנאי ואליבא דאיסי בן יהודה. דלחד תנא לא מספקא ליה במחר (יפ"ת):

שאתפרש"י בגמרא הלא אם תטיב שאת ולשון סליחה הוא או שאת אם לא תטיב ולשון נשיאות עון הוא:

**ארור.**דכתיב ברצונם עקרו שור ארור כלו' שור של שכם שהוא מארור כנען. או ארור אפם כי עז:

וקםדכתיב הנך שוכב עם אבותיך וקם וכאן רמז לתחיית המתים. או וקם העם הזה וזנה:

משוקדיםארבעה גביעים משוקדים. או משוקדים כפתוריה ופרחיה:

**באו מן השדה כשמעם.**ור"ל ששמעו בשדה ותיכף באו מן השדה. ולא המתינו עד עת הראוי לבא בכל יום. או כשמעם ויתעצבו. שבאו מן השדה באותה העת שבאים בכל יום. וכשבאו לביתם שמעו מעשה דינה ויתעצבו:

**עמדו וגדרו עצמם כו'.**עד שבלעם פרץ הגדר והתיר להם מעשה פעור. והכוונה אשר מלבד מה שמתנגד לרצונו יתברך. גם הדבר עצמו מתועב גם בבני אדם אפילו באו"ה:

**בג' לשונות של חיבה כו'.**עיין ביאור מאמר זה בארוכה בספר ראשית חכמה שער האהבה פ"ג:

**ובחפיצה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ.**נראה דגרסי' כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ה' בך. דמארץ חפץ ליכא למילף שישראל נאהבו לי"י בל' הזה. שפירושו שהם נחמדים בעיני כל העמים (יפ"ת):

ראה כמה בזבזהוא מ"ש לעיל פרשה ע"ט שהעמיד הטליסין ומכר בזול ושלח דורונות. וחשב שכם שכל זה עשה כדי לקנות חלקת השדה שרצה לקנות שם (יפ"ת):

**וכמה ממון הכריע.**דהא מאה קשיטה נתן וכדדרשו לעיל פ' ע"ט:

עאכ"ושטוב חלקך:

**אר"א לעולם אין ישראל נותן אצבעו כו'.**נתינת אצבע דרך משל הוא על הנותן מקום לאחר שיזיקנו שהוא כנותן אצבע בין שיניו שישכנו. והכוונה שלעולם אין ישראל מחרחר ריב עם עכו"ם ונותן לו מקום שיזיקנו. אא"כ העכו"ם קידם לתת לו לישראל מקום להזיקו ולהתקוטט עמו. וכן בכאן שהם אמרו והתחתנו אותנו שבקשו להתחתן בהם שלא ברצון יעקב ובניו. ועוד שהיתה דעתם ע"י החיתון ליקח נכסיהן כמ"ש מקניהם וקנינם הלא לנו הם נמצא הם תבעו ונתנו אצבע כו':

פרנוןכתובה:

פרא פורנוןתוספת כתובה (רש"י) והרמב"ן פי' נכסי מלוג. פי' שיתן לה משלו נכסים שיהיו שלה כנכסי בית אביה ויהיה אצלו כנכסי מלוג:

**מה את סבור כו'.**כוונתו שהכתוב בא לומר כי אין זה נקרא רמיות מאחר שכדין עשו אשר טמא את דינה אחותם (יפ"ת):

סברון למחפתכלו' חשבו לתת אותם בבית יד שלהם ר"ל לבלוע נכסי יעקב ונבלעו שלהם (ופי' למחפת כמו לעיל בפ' ע"ה יהבתיה בחפתי) וכוונתם ז"ל בזה כי כדין נעשה בהם כי לא נמולו לשמה אלא בחשבם לרשת את יעקב וביתו בהמשך הזמן:

הוה חד מנהוןדתחלה כתיב וישמעו אל חמור כל יוצא שער עירו וימולו כל זכר ומה ת"ל עוד כל יוצאי שער עירו. לכן אמר שבראשונה נזכרו היושבים בעיר שנמצאו בעצה. והדר מיירי בבאים לעירו טעונים משאם לפי תומם ולא ידעו בהסכמה והיו אומרים לו טעם המילה. והיה מתקשה בדבר איך יהיה שכם נהנה בדינה ובשבילו יצטערו הם לימול. וגם זה לרמוז שכדין נעשה בהם כי לא נמולו ברצונם לש"ש:

ומגבאי קטערש"י בס"פ הגולין [מכות י"א.] פי' מגבאי שם איש. והערוך פי' מבגאי ל' בגא כלו' עובדי אדמה שהם אנשי הכפרים אשר סביבותיהם אשר הם כפופים תחת ממשלת יושבי העיר. ור"ל שיושבי העיר חשבו כי יהיה להם תועלת מזה. כמ"ש מקניהם וקנינם לנו הם שבהמשך הזמן יקחו מהם את ממונם וקנינם. לכן הם נתרצו לזה והם יושבי העיר ואדוני הארץ. אבל בני הכפרים מה הנאה יגיע להם ולכן לא רצו להמול (נזה"ק):

תמן תנינןבירו' פרק ר"א דמילה במתני' תניא מרחיצין את הקטן לפני המילה ולאחר המילה דמשמע רחיצת כל גופו:

**דבי ר"מ מרחיצין את המילה.**פי' דבי ר"מ תני מרחיצין את המילה דמשמע דוקא את המילה:

**א"ר יוסי את תני מרחיצין את הקטן. תני שמואל אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת א"ר יוסי כל שעה היה ר' זעירא אומר בשם רבי בא שא"ל תני מתניתך ולא עוד אלא שמזלפין מים על גבי מכה בשבת. וא"ת שמרחיצין.**כצ"ל וכן הוא בירו' פ"ט ה"ג ובפרד"מ ה"ג. וה"פ א"ר יוסי ע"כ את תני כלו' תדע שמרחיצין את הקטן תנן. מדתני שמואל אין מונעין כו' ור"י היה אומר שכל שעה ר"ז אומר בשם רבי בא שא"ל תני מתניתך כו' כשתחזור על משנתך תתני במשנתינו מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ולא עוד אלא שמזלפין מים ע"ג מכה בשבת ואי ס"ד שמרחיצין המילה תנן אבל לא כל גופו ל"ל למיתני כלל הא מילה נמי מכה היא:

**ראב"ע אומר מרחיצין את הקטן כו'.**כן הוא במתני' בירו' פר"א דמילה. ובגמרא שם איתא ר' אבהו בשם ר"א הלכה כראב"ע. רבי בון בשם ר' אבהו טעמא דראב"ע שנא' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. בהיותם כואב אכ"כ אלא כואבים מלמד שלכל איבריהם היה כואב להם. ש"מ דביום השלישי אית בה סכנת נפשות:

כל שקועיןפי' כל התיקונים. ובירו' גרס שיקויין. מלשון ושקוי לעצמותיך. כלו' כל הרפואות. ור"ל שהיו מצוים על המילדות שכל מה שעושות לולד בחול יעשו לו בשבת שהוא ג' למילה. ומייתי זה לראיה דס"ל כראב"ע:

מפני הסכנהשמניעת חמין סכנה היא לו:

**אם מפני הסכנה כו'.**קושי' היא אם מפני הסכנה מתירין לו לרחוץ פשיטא דהא אפילו לכתחילה מותר לחמם לו חמין לחולה שיש בו סכנה:

אלונטיתבגד שמסתפגין בו:

**ויתנה ע"ג כריסו בשבת.**שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בחמין בשבת שלא לרפואה. אבל חמין לרפואתו מותר:

אלא מותרצריך לשנות בברייתא נוטל אדם עריבה וכו' דאפילו לרחוץ בהן בשבת אין כאן איסור כיון שאינו רוחץ בהן כל גופו (קרבן העדה):

**אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב.**וה"ק אע"פ שהם בני יעקב לא עשו עצמן אלא כשמעון ולוי דהיינו כשאר אנשים שאינם בניו לפי שלא נטלו עצה ממנו:

**שמעון ולוי שלא נטלו עצה זה מזה.**משום דהוה סגי דלכתוב בני יעקב שמעון ולוי. אבל שני ל"ל אלא לומר שלא היו שניהם כאחד בעצה אלא כ"א לבדו (יפ"ת):

**וכי אחות שניהם היתה.**ר"ל מיתורא דאחי דינה משמע דלא אתא אלא להודיע שהם לבדם אחיה (יפ"ת):

**שנתן אהרן נפשו עליה.**כשנצטרעה והיינו במה שאמר בי אדוני שפי' בי ממש תחול בי מדת הדין ולא בה (יפ"ת):

**שנתנה נפשה על אומתה.**בכדי להחטיא את ישראל ולהציל את עמה:

**איש חרבו כו' בני י"ג שנה היו.**שאז הגיעו לכלל גבורת איש שנעשו בני י"ג שנה. ולהודיע תוקף גבורתם כי אף בהיותם עוד צעירים בני י"ג עכ"ז מלאה לבם ללחום נגד עיר מלאה (נזה"ק):

**בטוחים היו כו'.**שהיו בטוחים על זכות אביהם שיעשה להם נס. ומתחלה לא אבו להלחם ולבטוח על יעקב. שהבינו שלא יחפוץ אביהם בזה רק אח"כ בכדי שלא יהרגו מהגוים אשר סביבותיהם שיתקבצו עליהם בטחו על כחו של זקן. וזה שמסיים ולא כו' רוצה כו':

**ולא היה אבינו יעקב רוצה כו'.**כלו' אע"פ שבטחו בזכות אביהם אין זה מפני שברצון אביהם היו עושים כן. אלא שלא ברצונו עשו. וכשראה אביהם שבניו בסכנה שם נפשו עליהם. ואמר אם יבואו וכו' אני נלחם כנגדם:

**גוררין בה ויוצאין.**ויקחו את דינה וגו' משמע שלקחוה בע"כ שלא היתה רוצה לצאת מהטעמים דבסמוך:

**קשה לפרוש.**דיצרא אלבשה טפי. ולהכי היתה רוצה להשאר בין הנכרים:

**ואני אנה אוליך את חרפתי.**שאהיה לשמצה ומי ישאני. ולזה טוב לי להשאר בין העמים:

שעשת כמעשה כנענייםכלו' שנעשה בה מעשה כנעניים דהיינו זנות כמעשה ארץ כנען כו'. ואע"פ שזו לא היתה ערוה. מ"מ כל מין זנות מתיחס אליהם שהם שטופים בו:

וקברה בארץ כנעןואע"פ שירדה עמהם למצרים. אפשר שאחרי מותה העלה אותה שמעון ממצרים. שחמל עליה על שהיא אחותו שהארץ מכפרת כמ"ש לעיל וכפר אדמתו עמו או שרצה שתהיה נקברת עם כל השבטים בא"י. כי ידע שעצמות כל השבטים יעלו בני ישראל ממצרים:

צלולה היתה החביתלא היה בה שום עכרירות ושום בלבול. מפני שאע"פ שהיה מסורת ביד הכנענים שהן עתידים ליפול ביד זרעי. מ"מ היו יודעים שלא יהיה זה אלא כשירבו. ולפיכך היו שותקים ולא היו מתעוררים עלינו ועכשיו שראו הפועל הזה יתעוררו עלינו ויתעכר החבית שלי שהיתה צלולה עד עכשיו. הרא"מ:

**ר"י ב"ר סימון אמר אמרו עכורה היתה החבית וצללנו אותה.**כצ"ל (רש"י וא"א) וכ"ה בילקוט. ור"ל כי יעקב אמר עכרתם אותי וגו' וכדמפרש לעיל וע"ז ענו ואמרו נהפוך הוא שעד עכשיו היתה החבית שלנו עכורה בידם אבל עכשיו שעשינו בהם נקם נקמת חרב והקב"ה היה עוזר לנו בזה צללנו חבית שלנו לבל יפגעו בנו עוד כבני אדם של הפקר כי הנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד (נזה"ק):

**מי גרם ותצא דינה.**דק"ל מדוע לא נסג יעקב אחור מדעתו שבסוף ימיו אמר לשמעון וללוי ארור אפם כי עז. לכן מסיק מי גרם ותצא דינה בעבור היותה יצאנית ולזה נענשה וממילא אין ללמוד מזה כלום למקום אחר. שאחרים לא ילמדו ממעשה שכם (נזה"ק):