**יראו את ה' קדושיו.**אקרא דויברך את יוסף קאי. ועז"א בשעה שבירך יעקב את יוסף היו פניו מצהילות והשבטים אומרים דין כל עמא עם קיימא פי' זה מנהג כל העם להטות רצונם עם מי שהשעה עומדת לו שהרי יוסף בשביל שהוא מלך נוטה אחריו אבינו יעקב ולפי שהיה ירא יעקב אפשר שיפרקו עול מורא שמים לומר אחר שיעקב ברוח נבואתו אינו מברך אלא ליוסף נראה שאין תועלת אלא למי שהוא טוב המזל. לכן אמר יעקב להם יראו את ה' קדושיו כי לא יחסרו כל טוב:

ואמרי להרבי ברכיה אמר זה בשם ר"י ור"ל דפליגי בה כדמפרש:

**ומביט כו'**לראות ולהשכיח לרעות אותם במרעה טוב ושמן. כך היה השגחת השי"ת על האבות בשביל מעשיהם הטובים. ולפיכך כתיב אשר התהלכו אבותי לפניו שהשגיח עליהם בהשגחה מעולה:

**ר"ל אמר לנשיא כו'.**סבר שלפיכך כתיב לפניו כנשיא זה שהזקנים הולכים לפניו והוא אחריהם ולהודיע שהוא נשיא כי המה סיבת נשיאותו כך האבות הודיעו ופרסמו אדנותו של השי"ת בעולם:

אנו צריכין לכבודופי' להשגחתו:

לכבודינושאין נשיא בלא זקנים:

**קשה היא הפרנסה כו'.**נתבאר לעיל פ"ך סי' כ"ב:

**מה גאולה כפלים כו'.**עיין לעיל פ"ך גרס מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים. וע"ש ביאורו. וגי' הספר י"ל שמצינו כפל לשון גבי גאולה נחמו נחמו. אנכי אנכי. וכן רבים. והוא מורה על הקושי (מת"כ):

**קשים מזונותיו של אדם כקי"ס.**וכן הוא בפרק ע"פ ויליף זה מדכתיב לגוזר ים סוף לגזרים וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר:

**יברך את הנערים זה יהושע וגדעון כו'.**דאיקרו נערים כדכתיב ויהושע ב"נ נער והוא היה מאפרים. ובגדעון נא' הצעיר בבית אבי והוא היה ממנשה והיה ברכתן ע"י המלאך וכדמסיק. ודרש מדכתיב עתה באתי לומר שנדחה בימי משה ועתה הגיע זמנו לבא. והוא המלאך שנא' עליו כי שמי בקרבו ואמרו בפ"ד דסנהדרין זה מטטרון ששמו כשם רבו ובכל מקום שהוא נראה הקב"ה נראה. והוא שר העולם דעליה אתמר נער הייתי וגם זקנתי כמבואר בפ"ק דיבמות. וכדי לבאר זה מייתי ענין גילוי המלאך ליהושע ומסיק עלה צעק מתוך צפורני רגליו. פירשו המפרשים שהתנפל ארצה לפני רגלי יהושע לבקש ממנו שלא לדחותו כאשר עשה לו משה רבו שבעבור זה היה תלוי ועומד באויר ולא היה יכול לבא לא למעלה ולא למטה כדמסיק. ודייק מדכתיב עתה באתי דייקא דמשמע עתה שכבר מת משה רבך הנה באתי כעת להנהיג את ישראל והטעם בזה עיין באורך ביפ"ת (נזה"ק):

**מה הדגים הללו אין העין שולטת בהן.**לפי שהמים מכסים עליהם:

**מה דגים כו'**דלענין הרבוי מחול ירבון או כעפר הארץ מבעי ליה (יפ"ת):

**אין אתם מתיראין מן העין.**בתמיה. משום דקאמרו ליה ואני עם רב. מהדר להו איך לא ייראו מהעין. ולכן ראוי להם להסתר מהעין. וז"ש ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם וגו' וכדמפרש בפרק י"נ דקאמר להו לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע. ופרשב"ם ויאמר להם יהושע להוסיף נחלה אי אפשר אך עצה טובה אני נותן לכם שאם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת כרות היער ותבנה לך שם בית מושב כדכתיב וברא אותם בחרבותם:

**אמרו לו זו היא ברכה.**ולכן אין אנו צריכין להסתר מהעין כעצתך וזהו שאמר ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר וכדפרשב"ם בפרק הנזכר כלומר אין אנו חוששין לאותו הר היינו יער כדכתיב התם הר יהיה לך כי יער הוא ע"כ:

**ד"א מה הדגים הללו אין נתפסין.**כצ"ל (א"א) וזה גם כן מכלל הברכה שעם היותם רבים לא ימעטו וישוחו אלא ממה שהם מפסידים לעצמם כמו שהיה בזמן ההוא שע"י מריבתם וגם שלא ידעו להזהר בלשונם נלכדו וכענין הדגים שאינן נתפסים אלא בגרונם שעל ידי רדיפתם אחר המזונות נאחזים במצודה רעה. ואם תפרש נתפסים בגרונם שבחכה ובמצודה נאחזים בגרונם. גם כן הם הסיבה שמכניסין ראשן במצודה. ולהכי נקט לשון שלילה (יפ"ת):

**ויאמרו לן אמר שבלת.**הרי שעל ידי דבורם נתפסים. והדיבור מתייחס לגרון ע"ד לא יהגו בגרונם:

כך הן ישראלאע"ג דאין זה מיוחד לבני יוסף. וכן הא דר' לוי בסמוך. י"ל שתלה הדבר בזרע יוסף לפי שכל ישראל נקראו על שמם כדאי' לעיל פ' ע"א. ומברכת בני יוסף יתברכו כולם וכדכתיב להדיא בך יברך ישראל לומר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה (נזה"ק):

בלילה אחדכלו' בזמן אחד שהרי כשהיו נולדים מיד היו המצרי' משליכין אותם ליאור וכיון שהושלכו כל אלו יחדיו נראה שלידתן ועבורן שוה. ואע"ג דאיכא יולדת לרע"א ואיכא לרע"ב ואיכ' לרע"ג כדאי' בפ' המפלת. לא נחית הכא להאי דיוקא ונקט בלילה אחד במקום זמן אחד (יפ"ת):

**ועלו בזכותו של משה.**שאחר שהושלכו ליאור עלו דרך נס בזכותו של משה ואתי כמ"ד בפדר"א שכל הילדים שהושלכו ליאור עלו דרך נס שהיה היאור פולטם במדבר ושוב עלו ובאו מצרימה אל אביהם ואמם. וקאמר הכא שהיה הדבר בזכותו של משה בהיותו השורש הכולל לס"ר נשמות שבדורו והוא האיר מאורו לכולם (נזה"ק):

כולם לרגלי עלופי' בשבילי. כמו ויברך ה' אותך לרגלי. ודרשו כן ממלת רגלי. דלפי פשוטו הל"ל רגליים (רש"א) ועיין מ"ש בש"ר פ"א סימן כ"ט:

בגבול דגים ש"רביאור שהוא גבול של דגים:

**מי ששמו כשם הדג כו'**דדיק. למימר וידגו לרוב בקרב הארץ לרמוז כי מי ששמו כשם הדג בנו מכניסן לארץ נון בנו יהושע בנו דדג תרגומא נונא (נזה"ק):

**ידא דדחית תליתאי דעלמא.**כלו' שבבואו לדחות כח ידו א"ל אביו ידי שהיתה דוחה ונצח המלאך שהוא שליש של עולם אתה מבקש לדחותה. ועז"א לא כן אבי וגו' כי אינני מבקש לדחות ידך בכח אלא מצד היושר. כי חק היושר הוא שלא לדחות הבכור מפני הצעיר. ויעקב לא חשש לדבריו לפי שעשה כן ברוח הקודש:

**ידעתי מעשה ראובן כו'**דאם לא כן ידעתי ידעתי למה לי:

**ידעתי מעשה ראובן כו'.**ר"ל שיעקב ידע בנבואה שראובן לא חטא כמ"ד בפרק במה בהמה שביקש ראובן לחטוא ולא חטא שכבש יצרו בשעת מעשה. וכן ידע במעשה יהודה שהמלאך של התאוה הטהו. וז"ש לו יעקב ליוסף מה דברים שלא נתגלה לך נתגלו לי. דברים שנתגלו לך כו' (יפ"ת):

דברים שנתגלו לךהיינו מכירתך. כי יוסף למה שראה מה שנמשך לו מקנאת אחיו בו על אהבת אביו אותו מהם. היה מקפיד בהיותו מטיל קנאה בין מנשה ואפרים בהודיעו חבה יתירה לקטן וחשב כי לא ידע יעקב מזה שמכרוהו. לזה אמר לו יעקב שאם הנסתר ממך נודע לי כ"ש המכירה שנודע לך. ואע"פ שהחרימו שלא לגלות ושתפו את ה' ביניהם כשנמצא יוסף התירו החרם (יפ"ת):

ואפשר כןשכל כך יהיה זרעו עד שיתמלא ההם כל העולם כולו:

מדמיםמשתיק. כד"א שמש בגבעון דום:

עבדא בישאכך אמר יהושע אל החמה. וע"ל סוף פ' פ"ד:

**כשם שקדמו כאן כו'.**דק"ל מה ת"ל וישם את אפרים לפני מנשה הרי כבר נא' כאפרים וכמנשה. אלא ללמדך שהדים אפרים לכל דבר כדמסיק:

קדמו בתולדתאלה תולדות בני אפרים ואח"כ אלה תולדות בני מנשה. ביוחסין לבני אפרים תולדותם למשפחותם ואח"כ כתיב לבני מנשה. כ"ה הגיר' בכל הס' והיא מוטעת. וכבר תקנה בעל מת"כ וז"ל ה"ג קדמו בתולדות לבני אפרים תולדותם כו'. אבל גיר' הספר אלה תולדות כו' ביוחסין כו' הוא טעות כי אין זה מקרא בשום מקום וגם הוא תולדות הוא יוחסין. ובעל יפ"ת כ' דה"ג קדמו בתולדות בתחלה תולדות אפרים ואח"כ תולדות מנשה. ואולי מדכתיב וירא יוסף לאפרים בני שלישים וגו' גם בני מכיר בן מנשה. וההפרש בין תולדות ליוחסין. שתולדות פירושו שהוליד תחילה בנים. ויוחסין הוא לדעת יחס כל אחד:

קדמו בנחלהזאת נחלת בני אפרים ואח"כ זאת נחלת בני מנשה. נראה דצ"ל ואח"כ נחלת בני מנשה ומה שמצינו בפרשה פנחס ופ' מסעי שהקדים מנשה לאפרים י"ל שלא הקדים תמיד אפרים אלא בקדימת מעשה כמו בנחלה וכדומה. אבל לענין קדימה בכתוב מקדים לפעמים גם למנשה מפני כבוד בכורתו אע"פ שאפרים גדול ממנו (נזה"ק):

קדמו בברכהשכל המתברך בהם מזכיר ראשונה את אפרים לפני מנשה:

**קדמו בברכה וישם את אפרים כו'.**פי' קדמו בברכת יעקב עצמו:

**ואלהים פקוד יפקוד אתכם.**ט"ס הוא שבהאי דיעקב לא כתיב זה אלא בקרא דיוסף וכצ"ל והיה וכו':

**בר אחוי דר' יוסי אמר שלשה.**כצ"ל:

**שלשה סימנים נתן להם. הזקן הבא בסיגנון שלו אנכי כו'.**שלשה סימנין נתן להם יוסף שהזקן פי' החכם הבא בסיגנון שלו פי' בנוסחא שלו אנכי. והממנה מכם כו' זהו הגואל ומפורש בש"ר פ"ג על הכתוב לך ואספת את זקני ישראל כו' פקוד פקדתי כו' (שמות ט"ז) (אמר הקב"ה למשה) מסורת היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם לך אמור להם זה הסימן. ומהו פקד פקדתי כו'. אמור להם כמו שאמרתי ליעקב אביהם כן אעשה. ומה אמרתי לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. וכן יעקב אמר לבניו והיה אלהים עמכם והשיב אתכם. מיד ושמעו לקולך. למה שמסורת גאולה הוא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא עכ"ל המדרש שם. והא דמייתי הכא סימנים שמסר יוסף. משום דקצתם רמוזים בדברי ישראל אליו הנזכר פה:

בסיגנון שלו אנכישיגיד דבריו לפני ה' מי אנכי כי אלך וגו' אנכי בא אל בית ישראל. וכן מ"ש לו ה' וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. ורבי חוניא מוציא זה לפי שלא נזכר לשון אנכי בדברי משה לישראל (יפ"ת):

והממנה מכם זקניםדהיינו אלהים שדיינים נקראו כך:

**בן שהשכיל ולא עשית כמעשיהם.**כצ"ל פי' ולא עשית כמעשיהם של אנשי שכם כדמפרש שבשכם נפרצה הערוה וגדרת אותה לפיכך תהא השכם בחלקך (נזה"ק):

בשכם נפרצה הערוהשמיום המבול עמדו או"ה גדרו עצמן מן הערוה כדלעיל פרשה ע' ושכם בן חמור פרץ את גדרן שענה את דינה וכל בני העיר לא מיחו בידם:

**זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון.**הכוונה כי הבכורה היה לצורך העבודה קודם מת"ת כדלעיל פ' ס"ג ולבושו של אדה"ר היו כבגדי כהונה כדאי' בפדר"א ובזוהר וכדמפורש במדב"ר פ"ד וז"ל מתחלת ברייתו ש"ע היה אדה"ר בכורו ש"ע וכיון שקירב קרבנו לבש בגדי כהונה גדולה שנא' ויעש כו' כתנות עור וילבשם. ולכן כאשר ניתן הבכורה ליוסף לענין העבודה מסר לו ג"כ לבושו של אדה"ר שהם בגדי כהונה. ושניהם לקח מיד האמורי זה עשו:

במצות ומעשים טוביםכי אלו הם חרבם וקשתם של הצדיקים כאומרו רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. כי לא בחרבם ירשו ארץ:

זו שכם ודאיפי' עיר ששכם שניתנה לו ונקבר בה. ופירוש שכם אחד על אחיך. שכם שהיא חלק יתירה לך על אחיך ויחסר מהכתוב מלת חלק:

**וכי אמורי היה והלא חוי היה.**כדכתיב שכם בן חמור החוי. ועם חוי הוא זולת עם אמורי כדכתיב וכנען ילד את צידון וגו' ואת האמורי וגו' את החוי וגו' (בראשית ו' ט"ו) וכל אחד היה לעם בפני עצמו אלא חוי בכלל האמורי פי' שפעמים נאמר אמורי על כל ז' אומות בדרך העברה כמו לתת אותנו ביד האמורי (יהושע ז׳:ז׳) וזולתם. ואפשר הטעם להיות אמורי עם גדול שבהם. והשאר טפלים אצלו (יפ"ת):

**ולא היה אבינו יעקב רוצה.**כדלעיל פרשה פ'. ובמדרשות אמרו שנתכנסו או"ה ועשו מלחמה גדולה כדאי' בס' הישר ובילקוט: