**כך שנו חכמים כו'**חייב חטאת כו' כאדם שבונה בשבת. וכיון דחייב כשמרכיבו. אסור לטלטלה שמא תתפרק ויחזירנה. וע' מ"ש בענף:

באלוששבח באלוש אפקוד אליבא דחד מ"ד כדאי' בירושלמי ריש פ' יום טוב ובסדר עולם. וזה חולק על מ"ש [בשבת דף קי"ח] שאף שבת ראשונה לא שמרו כהלכתה. וכן אי' בספרי סדר שלח פיסקא קי"ג וז"ל בגנות ישראל הכתוב מדבר שלא שמרו אלא שבת ראשונה. ושניה חיללו במקושש:

**מצות שאתם עושים מפירותיהם אתם אוכלים עכשיו כו'.**להסביר הענין מהו קרן המצות ומהו הפירות. הוא זה. כי מעשה המצוה ופעולתה תכונה על שם קרן. יען שהיא עיקרית המצוה. וגוף הקרן. ועליה אחז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. וכמאמר המשורר [תהלים ל"א] מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אבל ההידורים והקישוטים הנאים אליה. רצוני. טהרת הלב וזכות המחשבה. והכוונות המעולות. והזריזות והמהירות. המה מתוארים על שם פירות. כי אינם עיקריים כגוף המצוה. אף לא לעיכובא. כי אם יפריחו ויציצו על ידי האדם הלבוב. אשר לבו נכון עמו. לעשות קטורה באפיו יתברך מבכורות מזימותיו ומחלביהן. מטובם נאכל פה בעוה"ז [ספר אהל יעקב]. וע' באלשיך תהלים קי"ט פסוק קל"ח:

אבל שכרו בעקבפי' בסוף כמו העקב של הרגל הוא סוף הגוף. וזהו שנאמר והיה עקב תשמעון ששכר שמיעות המצות יהיה בעקב פי' בסוף:

**אמר ריש לקיש כו'.**עיקר המאמר הנצרך פה הוא בס' נשא ריש פ' י"ד ע"ש:

שופתמושיב אני היורה על האש. כלו' מכין אני לו פורענות שלימה:

הכל מוכן לעשות תשובהפי' אם יהיו כל ישראל מוכנים לעשות תשובה כלו' שיהיה בהם רק אפילו התעוררות תשובה אז אני דורך גיתה של אדום. והוא על דרך דאחז"ל שהקב"ה אומר להם לישראל אם אתם תהיו מתחילין בתשובה כחודה של מחט אני פותח לכם לבכם כפתחה של אולם:

**אימתי והיה עקב תשמעון.**פי' והיה שאדרכם בעקב רגלי. אימתי כשתשמעון אל מצותי ותוכחתי. וזהו אשליך נעלי פ' אשליך נעלי מעל רגלי וארמסם בעקבי:

**אמר הקב"ה לישראל כו'.**השתא מפרש והיה עקב והיה הדריכה אתכם בעקב וביסורים עד אשר תשמעון:

כעבדרע שאינו שומע בקול אדונו:

קוריסיןפי' זמנים. על דרך דאי' באסתר רבה מהו לעתים. לקורסין פי' בלשון יוני עת וזמן. וכאן הוא הכוונה זה שאני מייסר אתכם לשעה אינו מחמת שאני שונא אתכם ורוצה להיפטר ממכם כעבד שרוצה האדון למוכרו בעתים וזמנים כשהוא כועס עליו באיזה ממון שיתנו לו. אלא היסורים שאני מביא עליכם הוא מחמתך שאני אוהב אתכם ורוצה אני שתכינו את לבבכם אצלי. והמעריך פי' קוריסין פי' בזול:

**שנא' לכן כו'**כך כתיב התם לכן כה אעשה לך עקב כי זאת אעשה לך הכון לקראת אלהיך ישראל. וקודם זה הפסוק כתיב שם הכיתי אתכם בשדפון וגו' שלחתי בכם דבר וגו' הפכתי בכם כמהפכת אלהים את סדום וגו'. ומפרש ליה לקרא הכי. לכן פי' אני נשבע כה אעשה לך כמו שנא' למעלה וקאמר אח"כ עד היכן הוא מייסר אותם. וקאמר עקב פי' עד העקב ר"ל עד הסוף. כי זאת ר"ל עד שתשמעו אל מצות התורה שנקראת זאת כמו שנא' וזאת התורה. אעשה לך היסורים. לכן הכון לקראת אלהיך ישראל ועשו תשובה ומע"ט:

מצאת אחר טוב ממניבתמיה:

ולא קיפלתישצריך לקפלו ולנערו שלא יאכלם עש ורקב כדאי' בפ' אלו מציאות:

**כי ברך אברכך וגו'.**ור"ל וסיפיה דקרא והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. ולא ברכתי אתכם כן על ידי משה שנא' ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. וכמו שאמר המדרש לעיל ס' דברים סי' ט' מהו לרוב ר"ל דהול"ל רוב. ומשני כדי לקיים אותו רוב שנא' בפרשת העקידה הרבה ארבה וגו' ככוכבי השמים וכחול:

**ומשמרו את השבועה כו'.**פסוק זה כתיב [דברים ז'] קודם פסוק וידעת כי ה' אלהיך וגו'. וכך כתיב ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים וגו' וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן וגו':

איסטרטיםנציבים שרים. תרגום נציב פלשתים אסטרטיגי פלשתאי. וישם דוד נציבים אסטרטיגין:

בלביטיןחכמי עצה. ולשון יוני הוא [ערוך]:

פקוד פקדתי אתכםדרש פקוד פקדתי לשון פקדון. שאמר הקב"ה שקבלתי אתכם מן האבות בפקדון:

**מעשה בר' פנחס כו'.**הביא מעשה זה. לתאר לנו גדר הנאמן ושמו. אשר מלבד שנתן להם מה שלקח מאתם עוד זאת מה שנתגדל ונתחדש אח"כ אף מה שלא ידעו מזה מאומה:

**הרי מאמונתו של ב"ו אתה יודע אמונתו של הקב"ה.**א"כ לפ"ז בודאי הקב"ה זורע כל צדקות שישראל נותנין וישלם להם הקרן עם הפרי. וזהו שסידרו המסדרי תפלות בשבחי השי"ת זורע צדקות:

**ושוב מעשה כו' והיו העכברים כו'.**הביא מעשה בענין המצות של ה' שהבטיחם שבשביל הפרשת המעשר יתקיימו פירותיו:

באו ובקשו ממנועצה טובה ותקנה:

שנערובשאהיה ערב בעדכם. ומעשה זו איתא בירושלמי בפ"ק דדמאי ואיתא שם שגזר ר"פ ב"י וקיבץ כל העכברים. התחילו העכברים לצפצף בפיהם. אמר ר"פ לאנשים של המקום ההוא מבינים אתם מה שהעכברים אומרים. אמרו לו לא. אמר להם אומרים שאין אתם מתקנין את המעשרות. אמרו לו אתה ערב בעדנו שנחזור למוטב. וערב בעדם ולא הזיקו עוד:

**מעשה באדם אחד שהיה חופר כו'.**הביא מעשה זה לומר שלא די שמצות ה' מציל לאדם בענינים הקרובים לטבע אלא אף גם בהפיכת הטבע. כי ירד מלאך והצילה:

היתה הולכת בדרךבירושלמי אי' שהלכה להנשא:

**ירד מלאך והעלה אותה.**בירושלמי אי' ירד מלאך בדמות ר"פ בן יאיר והצילה. וכתב הקה"ע שהואיל ויצא הדבר הזה מפיו שלמד הסנגוריא הזאת ובזכותו ניצולת דהיה אפשר דלא היתה ניצולת בלאו הכי. שאין הדבר ברור כל כך להצילה שהוא לא טרח במים עצמן. וגם לא היה הבור שחפר הוא. אלא שהנהר שטפה. אבל בזכותו ניצולת עכ"ל:

הלך והחזירהואף שאבידתו היה מותר. מ"מ עשה ר"ש כן כדי שיתקדש שם שמים על ידו:

ברוך אלהי שמעוןכוונת הישמעאל היה בזה לומר. שהמדה ההיא היא נמצא בו. מפאת היותו חלק וחבל הבורא יתברך. ולפי גודל יקרת החלק. מהנקל להעריך יקרת הכללי הוא הבורא יתברך שמו שממנו נאצלו המדות האלו בנפשותינו. וזה שסיים מאמונתו של ב"ו אתה יודע אמונתו של הקב"ה. אשר אתו עמו האמונה ביתר שאת מפאת היותו בעל הכחות כולם [אהל יעקב ס' וישלח]:

**מנין שנא' ושמרתם את המצות.**בפנים נרשם [שמות י"ב] ובודאי שפסוק זה נרשם כאן בטעות וצ"ל שנא' [דברים ז'] ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם. ומקודם זה הפסוק כתיב שם וידעת כי י"י אלהיך הוא האלהים האל הנאמן וגו' ואח"כ כתיב ושמרת את המצוה וגו' ואח"כ כתיב והיה עקב תשמעון. וזהו שאמר המדרש מאמונתו של ב"ו אתה יודע אמונתו של הקב"ה שנאמן לשלם לישראל שכר המצות שהן עושים מנין שנא' ושמרה את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם [וכמו שדרשו חז"ל היום לעשותם ומחר לקבל שכרן. וזה שסיים המדרש] אבל מתן שכרן והיה עקב תשמעון בעקב [פי' בסוף] אני פורע לכם:

**דבר אחר ושמר.**נראה דהני תיבות דבר אחר מיותרים הם. שהרי לא דריש לעיל זה הפסוק כלל:

**מכח כו'.**כלו' בשבילו ובשכרו:

**ליתום כו'**בכח היסורין במשל זה של יתום מגדיל מעלת הטובה אף שהוא היה מגדלו ומאכילו ומנהיגו. ולולא השגחתו אז היה כלא היה. והוא בעצמו שלמדו אומנות. וא"כ מידו כל אלה לו. כן אנחנו אצלו יתברך הוא הנותן לנו כח לעשות חיל ומידו כולנו. ועכ"ז ישלם לנו שכרינו כאילו עשינו משלנו אחר שהשכר הוא רק מפני היסורים. כלו' שמרחם על האדם שסובל יסורים בעולם על כן נותן לו טוב. ולא היה רוצה לומר בנמשל מפני מעט מצות שעושה. משום שבאמת שכר המצות כולו הוא רק לנפש כמ"ש שכר מצות בהאי עלמא ליכא:

**בעבור תהיה יראתו על פניכם.**וגו' לבלתי תחטאו. ודייק מדלא קאמר ובעבור תהיה יראתו בלבבכם על כרחך דהיינו בושה התלויה בפנים. וזהו שמסיים בירושלמי זה סימן לביישן שאינו חוטא. ור"ל להכי כתיב לבלתי תחטאו. שמהבושה נמשך ליבוש מפני גדולת יתברך ורוממותו הגדולה. וזהו כניעת הנפש והתביישה מפני הרגישה גדולת אדוניו:

**וברכך והרבך וגו'**ר"ל וסיפיה דקרא וברך פרי בטנך ופרי אדמתך:

**מה פרי אדמתך סיגים.**פי' מסוייג. אף פרי בטנך סיגים פי' מסוייג ע"ד סוגה בשושנים שדרשו חז"ל במדרש שאם אומרת כשושנה אדומה ראיתי הוא פורש ומסוייג ממנה. והמעריך פי' שהוא מלשון פרו ורבו ותרגומו פשו וסגו. ור"ל כמו שפרי האדמה היא ברבוי כן פרי הבטן יהיה ברבוי. אבל הא"א מגיה מה פרי אדמתך אין בהם סיגים אף פרי בטנך אין בהם סיגים:

וכפר אדמתו עמושהאדמה תכפר על העם:

**אלא בשעה שהיא מתקלסת מצרותיה.**הנה עשו מ"ם מכל העמים מ"ם הפועל שכל העמים יודו בפיהם שישראל הם מבורכים. כי תהיה השפעתם כל כך עד שצריהם יודו ברוב ברכתם:

ואילוניותלשון איל זכר דוכרנותא כן פרש"י בפ' אלו נערות:

אף בארץכלו' בפרי הארץ כעשב האדמה וכדומה:

**לא תהא תפלתך עקרה.**דייק מדכתיב לא יהיה בך דמשמע מאשר בך ומקרב לבך וזו היא התפלה [מת"כ] ופרש"י שלא תהא תפלתך כשתתפלל על בניך תהא נשמעת תפלתך:

מן התשובהשידעו כולם להשיב תשובות נכונות לשואליהם. וכמעשה שהביא:

**ניפולין בס' נח הגירסא פלטנוס.**והיא היא שפירושו הר. והוא הר גריזים שהכותים והשמרונים מחזיקים אותו לקודש ודמות יונה יש להם שם ועובדים אותה [יפ"ת]:

והבהמםמוליך בהמתו:

**מהו דין כו'**כלו' מה זה חידוש בא לידינו שפגענו בהר הקודש הזה:

**שלא לקה כו'**פי' שלא הוצף במי המבול. וע' בב"ר פ' ל"ג סי' י"א:

**את ארץ כו'**הפסוק הזה הוא על א"י ודימה שפירושו בלשון תמיה מדוע לא טהורה ארצך זכר נא כי לא גושמה ביום זעם והיה קבלה נכזבה כי הר גריזים היה ככה:

אין ההר הזהדרך שאלה הוא:

**אלא חוץ כו'**בתמיה:

**א"ל אין כתיב כו'.**פי' וכי אין כתיב כו':

**ויכסו כל ההרים הגבוהים כו'.**הכוונה בזה כדאי' בב"ר פ' ל"ב סי' ט"ו שא"ל אם ההר הזה הוא אחד מן ההרים הרמים והגבוהים שבעולם הא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים הרי שהוצף במי המבול. ואם מהרים הנמוכים הוא לא השגיח עליו ולא החשיבו לכתוב בפירוש שהוצף גם הוא. והוא בק"ו מהרים הגבוהים. והאי דכתיב לא גושמה ביום זעם היינו שלא ירד עליה הגשם מן השמים אבל מ"מ המים הלכו שמה וכמו שכתב הרמב"ן בס' נח:

ובבהמיןאפי' מוליכי הבהמות אינם עקר מן התשובה:

אריסיןפי' בל' יוני מין אבן טובה ובה גווני הקשת [מוסף הערוך]:

והגבעות תמוטנהוחסדי מאתך לא ימוש וגו' אמר מרחמך ה':

**הלכה אדם מישראל כו'.**מפני שמדבר להלן מענין המים זכר הדין תחילה. ועי' בר"ח שער האהבה:

נהיהצ"ל בסגול לשון בינוני [מ"א]:

וחסרונםכל מה שהם צריכין וחסרים:

אלא על המיםכלו' הגדולים שבניסים היו על המים:

וישראל שותה מיםדייקו כן ממה שאה"כ ויחפרו מצרים סביבות היאור מים לשתות. משמע אבל ישראל לא הוצרכו לזה [יפ"ת]:

**שם המפורש ראה כו'.**בת"י סדר בשלח וארכין משה ידיה על ימא בחוטרא כו' והיה חקוק ומפורש שמא רבה ויקירא:

**שנא' ראוך מים יחילו.**נראה דצ"ל ראוך הרים יחילו זרם מים עבר וגו' רום ידיהו נשא [חבקוק ג']:

מהו באזנינור"ל מהו באזנינו שמענו. דה"ל לכתוב באזנינו אבותינו ספרו לנו. וע"כ שהם שני דברים. ומהו הדבר ששמעו באזניהם:

**דכתיב ראה ראיתי כו'.**וכדאי' בש"ר פ"ג שא"ל הקב"ה למשה אני רואה ב' ראיות אני רואה אותן מקבלין תורתי זהו ראה. ראיתי זו ראיית מעשה העגל שנא' בעגל ראיתי את העם הזה וגו':

**מה כאב הן עתידין לעשות כו'.**דכבר נאמר עני עמי והא תו למה לי. לכן מפרש על מכאוב העגל. ודברה תורה כלשון אדם [יפ"ת]:

מה כאבמכאוביו דרש נוטריקון מה כאב [מת"כ]:

הוי תנאין שהתניתפי' הרי התנאין כו':

**ממה שעשה לשני מלכי כו' הוי שמע ישראל אתה עובר היום כו'.**ז"ש אח"כ לרשת גוים וגו' בני ענקים אשר אתה ידעת וגו' מי יתיצב לפני בני ענק [ודרש לה על סיחון ועוג שנפלו כבר בידם] וידעת היום כי ה' אלהיך וגו' הוא ישמידם וגו'. כלו' ממה שנעשה לפניך כבר תדע להאמין שישמיד לפניך הענקים שבעבר הירדן ג"כ [רד"ל]:

**למה"ד למלך כו'**עי' כ"ז בשמ"ר פכ"ז שם נתבאר:

שמרו נשמעכמ"ש הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו. שהמאור שבה היה מחזירן למוטב:

**דברים אחרים יתחדשו.**הנהגה אחרת. כי לא ישא לפשעכם כאשר נשא עד הנה. כדכתיב פן תקיא הארץ אתכם. ולכן הולך ומספר את כל חטאתם ואת נשיאת עונם עד כה:

לא נתפללתיבתמיה:

ובקשו להזיקומפני שלא הניח שם הלוחות שיראה שאינו מאמין בדבר ה':

ומכלהובש"ר חשב במקומו השמד:

קומה ה' באפךופי' לפ"ז עמוד באפך לעכבו שלא יזיק לישראל. אבל לצוררי התקומם והנשא בעברה וזעם. ודריש שדוד למד לומר כן ממשה [יפ"ת]:

**ולא שברן עד שראה בעיניו.**עיין מ"ש בש"ר ריש פ' מ"ו:

מן הדבר הזהממה שאמר הקב"ה צויתים:

שקד משההיה ממהר לשיב סניגוריא:

אני נצטויתיכלו' יש להליץ עליהם שהם לא הבינו הדבר. ולא היו יודעים שעליהם המצוה הזאת:

**לא אמרת אלא לא יהיה לך.**והא דקאמר חטא העם הזה חטאה גדולה. ע"פ האמת קאמר שהי' חטא גדול:

שלא נתחבט בהפי' שלא הניח שום צד של זכות שלא לימד על ישראל. שהיה אומר מה שהפה יוכל לדבר. אבל לפני האות אמת והמת"כ היה הגי' מה פום סכור ממלל. ופירשו מלשון ויסכרו מעיינות תהום:

משפסק סניגורמשפסק סניגורותיו של מש"ר היה רוה"ק מלמד זכות עליהם:

אלו ישראלר"ל תוכחה זו היא לישראל שרוח הקודש מוכיחם ואומר להם לא היה לך להיות עד חנם ר"ל עד שקר [שאמרו לעגל אלה אלהיך ישראל. וחנם ושוא לשון חד הוא] על הקב"ה שהוא רעך וכמ"ש למען אחי ורעי. ונראה דצ"ל אל תהי עד חנם אלו ישראל. ברעך זה הקב"ה שנקראו רעים להקב"ה. ור"ל ומדהם רעים להקב"ה ממילא הקב"ה ריע להם [ועי' בויק"ר פ"ו]:

דכתיב ויפתוהו בפיהםוכדאמרו בש"ר פ' מ"ב שהיו עומדים בסיני ואמרו בפיהם נעשה ונשמע ולבם מכוון לעגל. אבל יותר נראה שט"ס הוא מלת וגם וצ"ל בפיהם וגו' שאמרתם כו':

כאשר עשה לישכפרו בי:

כן אעשה לושאכפור בהם ג"כ שאינם עמי ואכלם ח"ו:

אני איני עוברלכן אמר מלת אתה:

**ואין אתה כו'**לשון שאלה. ולא תאמר לי מי הוא:

אלא בשביל עצמכםלפי האמת גם בתחילה כשהיה חפץ שיתפללו בעדו היה ג"כ מכוון לטובת ישראל בכדי שיכנס לא"י וילמדם הדרך הטובה וגם בשביל עצמו לקיים מצות א"י:

היו הכל מתאויםכלו' ידעתי שתתאוו ותנהו אחר ארץ הקדושה. רק ע"י עונותיכם הגליתם משם. אבל לעתיד תנטעו עולמית בלי גלות עוד:

שטרי אירוסיןשטרי פסיקתא כו'. כמה אתה נותן לבנך כך וכך כו' [רש"י ב"ב קס"ז ע"ב]:

ונישואיןכתובה:

אלא מדעת שניהםאבי החתן ואבי הכלה שטרי אירוסין מדעת שניהם. ושטרי נשואין מדעת החתן והכלה:

**וממי למדנו מהקב"ה כו'.**ובב"ב לא ילפינן זה מקרא כלל אלא מסברא ע"ש:

**בשעה שקידש כו'**ומי כתב כו'. כינה את התורה בשם שטר שהיא המקשרת את האדם לה' ומקדישו להיות מחובר בו יתב':

וקדשתםהרי שקדשם:

אימתי בדברו אתועל איזה עת קאמר בדברו אתו. בשעה שכתב את התורה כו' וכדמפרש:

כיצדנטל משה זיו הפנים:

**התורה שניתנה למשה עורה כו'.**ר"ל התורה שנתנה הקב"ה למשה להעתיק ממנה היתה כולה של אש [ר"ל בד' בחינות של אש שהם סוד תורה שבכתב עם תורה שבע"פ. מקרא משנה נביאים וכתובים וגמרא] והדברים עמוקים מסתרי התורה וסודותי':

ומלופפתומחוברת ע"י חוטי התפירה. תרגום וחיבר ומלפף:

**ר' שמאול ב"נ אמר מן הלוחות כו'.**שבקבלת הלוחות נדבק בו מזיו השכינה. ואח"כ נאבד ממנו זיו הקרון כששיבר את הלוחות ואח"כ כשנתרצה הקב"ה לישראל החזיר לו הקב"ה:

**אמר לו הקב"ה כשסדרת לישראל כו'.**אפשר שצ"ל כשסרסרת לישראל. ור"ל כי שכר זיו הפנים זכה ע"י שהיה סרסור בין הקב"ה לישראל להביא להם את הלוחות והוא שיברן לכך נאבד ממנו אותו השכר. ואח"כ כשנתרצה הקב"ה לישראל אמר לו הקב"ה אתה היית סרסור ביני לבין בני ואתה שברת את הלוחות ולא די שנאבד ממך שכרך אלא אפי' אתה מחוייב לשלם אחרים תחתיהם כמו שאחז"ל נשברה החבית נשברה לסרסור [דרך הסרסור שהוא מודד ללוקח ובעד זה הוא מקבל שכר. ולכן אם נשברה החבית ע"י מדידה נשברה לסרסור וחייב לשלם]:

שחיק עצמותיטחנו וישחקו עצמותיו:

**וינפץ כו'**מפרש ליה עת להשליך אבנים כו' שמעת שהשליכו האבנים נתחייב להיות כנוס האבנים. וה"ל כאילו ההשלכה והכינוס באין כאחד ויבואר עפ"מ שאחז"ל שאלמלא לא שפך חמתו על בית המקדש לא היה נשאר ח"ו מישראל שריד ופליט. אבל במה ששפך חמתו על הבית יחויב שיבנה עוד בית. ועי' מ"ש בפתיחתא דאיכה ר"י פתח משא גי חזיון:

מדבר במשהשמעת שנשברו הלוחות נתחייב בתיקון המעוות וה"ל כאילו פיסול השנית ושיבור הראשונות באין כאחד:

הא משהלשון הגערה במבין:

מפיג חמתךמחליף ומקרר חמתך כד"א ואין מפיגין בצונן בפ' המביא כדי יין. כי מדרך בני אדם עת שישברו דבר מה אז נשכח הכעס מלבו:

**שאין העולם יכול לעמוד.**בלא לוחות:

קטריקיהוא לשון יון והוא קטיגור בהיפוך אותיות. ור"ל תוכחה [מתורגמן] אבל בערוך גרס קטדיקי והוא לשון עונש בלשון יון [מת"כ]:

**לא היו מופקדים אצלך.**בתמיה. הרי בידך הפקדתים להביאן לישראל א"כ מוכרח אתה להעמידם:

**עשה עצמו כאילו כועס.**הכוונה שהתעורר בלבו להיות בכעס וכאשר היה כן. אז אמר לו ה' שני הפנים בכעס מה תהא עליהם:

**לא יהיו שני הפנים בכעס.**מפרש ליה ודבר ה' אל משה שיהיה פנים אל פנים היינו שפני משה ירצו את פני ה'. ופני ה' ירצו את פני משה:

רותחיןכלו' כועס ורותח:

הוי נותן צונןכלו' השתק מדות הכעס. ורק כשתראה שאני איני בכעס אז תוכל להוכיחם בכעס. כי אז אין מדה"ד מתגבר כל כך:

**והרי בניך מדין חלה אותן.**כ"ה הנוסחא הישנה. ופי' הואיל שהם בניך מן הדין פדה אותם מעונותיהם. וחלה לשון מחללין [אסיפת אמרים בשם מהר"ם]. אבל האות אמת והמת"כ גורסין והרי בניך מרים חלה אותן. ופירשו חלה המתק אותם. מה מתוק ת"י מה חלי. ודרשו ויחל מלשון חלוי על שמשה בתפלתו גרס לזה:

בקיטוןבחדר הפנימי:

והפדגוגהאומן ת"י פדגוגא אומן המגדל התינוק:

טרקליןבלשון יוני חדר גדול ובפרט המוכן למסבה [מוסף]:

**שאהרג את בני אמר הפדגוג המלך ובנו לפנים בקיטון למי הוא אומר הניחה לי. אלא אינו מבקש.**כצ"ל וכן הוא בש"ר פ' מ"ב:

ולכלותם אתה מבקשא"כ תחלה יבטל כל המציאות שכולם לא נבראו אלא למענם. ואם תבקש לכלותם א"כ למה החלות בהם יבטל תחלה כל המציאות:

אלא בשמך הגדולהענין כי נפשותם אחוזים ודבוקים בשמו הגדול אשר אי אפשר בהם הכליון הנצחי:

חשוב אותם כסדוםפי' אפי' אם תחשוב אותם כסדום. מ"מ מדותיך שאם יש טובים בהם הם מכפרים על הבלתי טובים:

**ושבח אני את את המתים כו'.**דגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. אמנם לפעמים טוב מהחיים ומהמתים זה אשר עדן לא היה בעולם. וזה כשהם רשעים כי נח להם שלא נבראו [יפ"ת בש"ר פ' מ"ד סי' ב']:

מה היית משיבןשאע"פ שהשבועה היתה על התנאי. מ"מ כדי שלא יהא לבם דוה על בניהם יש לך להגן עליהם [יפ"ת]:

למה שניםכי בלוחות הראשונים היו נגד נעשה ונשמע. אבל אח"כ בטלו נעשה [י"מ]:

שני שושביניןשמעמידין לחתן וכלה כדאי' בפ"ק דכתובות. ולאמנון רע תרגום ולאמנון שושבינא. והוא בלשון יון חבר שותף ורע. ואות בי"ת באה במקום אות כ"ף [מוסף]:

והלבלרהסופר והא"א מוחק תיבת והלבלר כדי שיהא המשל דומה לנמשל:

**והרי כתב ידי וכתבתי על הלוחות.**שס"ל שלא עשה רק פיסול הלוחות. אבל הכתב היה של הקב"ה. והא דכתיב [שמות ל"ד] כתב לך היינו תורה נביאים וכתובים כדאי' בש"ר פ' מ"ז:

**כשם שנתת את נפשך כו'.**שאמר ואם אין מחני וגו':

בסופה זה משהדריש דרך רמז. והכוונה בכלל שיסער לקחת ישראל מביניהם בכח גדול ע"י משה ואליהו: