הלכהתינוק שנולד כשהוא מהול מהו שיהא מותר למול אותו כו'. דפליגי בה במס' שבת קל"ה אם צריך להטיף ממנו דם ברית או אינו צריך ע"ש. וזהו ששואל שאפשר שאין צריך להטיף ממנו דם ברית וא"כ אסור למולו שמא יעשה אותו כרות שפכה. או דילמא צריך להטיף ממנו דם ברית משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא:

**מפני בריתו של אברהם.**ואברהם בזקנותו בודאי לא היה ניכר הערלה ועכ"ז מל עצמו:

**מפני בריתו של אברהם.**לכן נקרא דם ברית:

**אל תהי קורא בו אלא.**הני תיבות מיותרים כאן וצ"ל בדברי רבי לוי. רבי לוי אמר המול ימול אל תהי קורא בו אלא המהול ימול מכאן למוהל שצריך כו'. דמילה ופריעה ילפינן מרבויא דהמול ימול. וזה דהמוהל צריך להיות מהול ילפינן דקרינן המהול ימול. ועיין בב"ר פ' מ"ו:

**ולמה התינוק נימול לשמונה כו'.**עי' בס' אמור וסוף מס' נדה:

**שנתן הקב"ה רחמים עליו.**והא דאי' בברכות פ"ה האומר על קן צפור יגיעו רחמיך כו' משתקין אותו. כבר העיר בזה התוס' יו"ט שם וכתב שדוקא האומר כן בתפלתו הוא דמשתקין אותו. משא"כ דרך דרש ע"ש:

**לא תהא יושב ומשקל במצותיה של תורה.**איזה קלה ואיזה חמורה. לעשות החמורה כדי שתקבל עליה שכר הרבה:

**כענין שנא' ושקל בפלס.**מה פלס דהתם משקל אף פלס דהכא משקל:

בתוםבירושלמי פ"ק דפיאה ובתנחומא ר"פ עקב הלשון כל המצות משלם פי' בשלימות. וכאן ג"כ פירושו בתום בשלימות:

פרח לבן הואואין בה חשיבות:

**כבוד או"א חמורה שבחמורות.**שהוקש כבודם לכבוד המקום:

**נעשה ד"ת חן לרשיותך.**לימי זקנתך שאז אדם נעשה רש ותש כח. ונעשים ד"ת חן בעיני הבריות לפרנסו בכבוד תורתו. וזהו וענקים לגרגרותיך להעניקו מכל טוב הצריך לו להאכילו ולהשקותו:

המצות מלוות אותךכלו' תסובב אותך:

**אם עשית לך דלת כו'.**עי' טוש"ע י"ד סימן רפ"ו:

**ואם קצרת כו' שנא' ושכחת עומר בשדה.**הביא מצוה זו של שכחה שאינו ברצונו של אדם. לומר שאפי' מצוה זו שאינה מדעת האדם שכרה מרובה שהיא רבה כדאי' בילקוט רות פסוק וגם שול תשולו וגו' מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בשדהו ועשה אותו היום סעודה ושמחה גדולה אמר מצוה זו בא לידינו בלא כווה נשמח עליה ע"כ:

**אע"פ שהתרתי אותה לך לא התרתי לך כו'.**שזה שהתירה התורה לא היה אלא כנגד יצה"ר שאם לא היה מתירה ישאנה באיסור. ולכן צותה התורה וגלחה את ראשה ועשתה צפרניה כדי שלא תמצא חן בעיניו וישלח אותה:

**מה כתיב אחריו כי יהיה לאיש כו'.**בתנחומא אי' מה כתיב אחרי כי תהיין לאיש ב' נשים. שתיים בבית מריבה בבית. ולא עוד האחת אהובה והאחת שנואה או שתיהן שנואות. מה כתיב אחריו כי יהיה לאיש בן כו' ר"ל שסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. ואם חסים עליו אביו ואמו ולא יביאהו לב"ד לרגום אותו סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות ויתחייב מיתה. וזהו שנא' אחריו וכי יהיה באיש חטא משפט מות:

**ומתוך כך כי תבנה בית חדש כו'.**שאם יקיים מצות שילוח הקן יזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה. ויזכה עוד לכרם ויקיים המצוה לא תזרע כרמך כלאים. ויזכה עוד לשדה ויקיים לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. ויזכה עוד לבגדי צמר ופשתים ויקיים לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו [ונראה שזה נשמע בטעות מפנים המדרש] ויזכה למצות ציצית. וכל זה דריש מסמיכות הפרשיות. ועי' בתנחומא:

**לא היה צריך לומר כן.**כלו' לא היה צריך להקפיד על הצלת האם:

בכבודו של עולםלהיות זרע ע"פ כל הארץ שהוא יופי העולם. ובתיקונו של עולם שבני אדם אוכלים אותם. ולכן כדאי הוא שתנצל:

ולא כריתות בריתהיינו בריתות שנכרתו עם האבות שהוא קיים לעולם. ואפי' למ"ד תמה ברית אבות זכות אבות לא תמה:

ולא שבועותהיינו שנשבע לשבטים כמ"ד [חבקוק ג'] שבועות מטות אומר סלה:

בניה מכפרים עליהשבשבילם היא נצלת:

**שאם סרח אחד מהם שהוא מכפר עליהם.**פי' עאכ"ו שאם חטא אחד מאביו ואמו ומת להם אחד מבניהם שהוא מכפר על אביו ואמו. וכן אי' בקה"ר ריש פ"ד ע"ש:

**וצריך הדיין לשנות טענותיהם מפיו.**נראה פשוט דצריך לשנותן לפני הבע"ד מיד אחר שטענו בעוד שעומדים הבע"ד לפניהם:

שקושט כחץהוא ענין יריית חץ [מת"כ]. והא"א כתב [בסדר נשא פ' י"ב סי' ג'] לע"ד אפשר שהוא לשון תרגום שתרגום אמת קושטא. והכוונה מענין קולע אל השערה ולא יחטא. ולשון חץ יעוף דרש חץ כחץ ממש. ויעוף דרש טס כעוף:

**אם קיימת מצות שלוח הקן אני מצילך מאותן.**ע"ל נשא פי"ב האיך יליף לה:

**שאם אין לך בנים כו'.**עיין בבחיי סדר זו:

**ומה שכר אתה נוטל ואת הבנים תקח לך.**דייק מתיבת את דמיותר דהל"ל והבנים תקח לך. לרבות שיקח לו בנים אם אין לו:

**זוכה לשלח עבד עברי.**שיזכה להעשיר לקנות עבד ולקיים מצות שילוח עבד. ומצות הענק תעניק:

**משלחי רגל השור והחמור.**וכדאי' בתנחומא בראשית השור זה משיח בן יוסף שנמשל לשור. וחמור זה משיח ב"ד כו':

**כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו.**כל ההלכות שבתורה אדם מורה לעצמו חוץ מג' אלו נגעים ונדרים ובכורות שתלויין במאמר. נגעים שיאמר הכהן טמא או טהור. נדרים שיאמר החכם מותר. ובכורות שיאמר היחיד מומחה או שלשה הדיוטות כשר:

**ר"מ אומר אף לא נגעי קרוביו.**דאתקיש נגעים לריבים דכתיב [דברים כ"א] כל ריב וכל נגע. מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים. ועי' זבחים דף ק"ב:

ע"י עין הרעפי' צרות עין:

**אלא על לשון הרע.**ואע"פ שגם על עין הרע באין הנגעים. וכן על שאר עבירות שאחז"ל כמ"ש בס' מצורע. מ"מ בלשון הרע אינו מתכפר בנגע צרעת מוסגר בלבד אלא בנגע מוחלט שבעת טהרתו צריך תגלחת וצפרים. ועי' בתנחומא ס' מצורע:

**שנא' זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים.**וכמו שפרש"י בחומש אם באת להזהר שלא תלקה בצרעת אל תספר לשון הרע זכור העשוי למרים כו':

שאינו בן אומתךז"ל התנחומא ס' פקודי אם דברת באחיך עשו שהוא אחיך סופך לדבר בבן אומתך זה משה כו':

**באחיך שמאביך ולא מאמך.**כלו' אם הרגלת לשונך לדבר באחיך שהוא מן האב ולא מן האם סופך שתדבר באחיך שהוא גם מן אם אחת:

**שהפה חוטא על הבשר.**כלו' שהפה חוטא שילקה בשר הגוף על ידו:

**שכתוב בהם שש כנפים כו'.**לכן נקרא בעל כנפים שיש להם כנפים רבים:

**וחבל את מעשה ידיך שאותו האיש לוקה בנגעים.**ויתבטל כל גופו ואינו יכול לעשות מעשה כלל. ונקט מעשה ידים שהם עיקר:

לעכינאבלשון יוני נחש:

בא הדרכוןפי' כמו דרקון וגם הוא מין נחש. אך לא כל כך רע כמו עכינא [מעריך]:

החברמחבר נחשים:

**אף הוא היה צריך לדבר בי.**בתמיה:

**אמר משה ותדבר כו'.**דייק מדכתיב מרים תחלה ואח"כ אהרן:

**גם איש שלומי כו'.**האדם המברך לכולם בשלום וא"כ צריך להיות בעצמו איש אוהב שלום:

**בטחתי בו בשעה שעצר כו'.**שבטח משה בגבורתו ובכח צדקו שיוכל לעמוד ולעצור את מה"מ:

ד' מדות בנשיםאף שמדות כאלה ימצא גם באנשים. מ"מ מצינו בנשים יותר. והראי' שאף בנשים הצדקניות כמוהן נמצא ככה. זה מורה שטבעיהן כן:

גרגרניותלשון זוללת:

צוותניותפי' שמבקשים לידע כל דבר סתר:

דכתיב מהריר"ל מדכתיב מהרי מכלל שהיתה מתעצלת בטבעה:

איסטסיניותאפשר שצ"ל אסטניסיות. והוא מלשון איסטניס המורגל בש"ס על איש מפונק. ובב"ר הגי' איסטטנות. ועי' מ"ש שם:

**שנא' ויבן כו'**דרש ויבן היו"ד בקמ"ץ והוא לשון בינה:

**שלא תהא עינה רמה.**להביט על כל דבר:

שלא תהא צוותניתמבקשת לשמוע כל דבר. ולשלוח מדנים:

שלא תהא דברניתהרבה ותבא לדבר לשון הרע:

פרדניתאיוצאת וסוררת תרגום פדניתא. והוא מלשון פרדה שמפזרת רגליה [מעריך]:

**ואעפ"כ לא הועיל כלום.**ר"ל שלא הועיל לגמרי שאעפ"כ נכשלות במדות הללו אף הכשרות כ"ש שאר הנשים ואלמלא נבראת מאיברים הללו היו נכשלים ביותר:

ושרה שומעתדמשמע שהטתה אזנה לשמוע דברי המלאכים:

**ותגנוב רחל את התרפים.**כדאי' בתנחומא ס' ויצא סי' י"ב למה גנבה אותם כדי שלא יהיו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו. אבל בב"ר פ' ע"ד אי' שכוונתה היתה לש"ש. אבל מ"מ היתה בה מדה זו. וכן אינך אף שכוונתם היתה לטוב מ"מ מצינו מדות אלו בהן:

מטרונהאשה חשובה:

סנקליטוריועץ (מוסף):

אנונהמתנה. ור"ל שהתחילה מערבת ומבלבלת מתנות ומנות המלך. והמעריך כתב שצ"ל לעכר אוננא של מלך:

למטלוןלבית הסוהר הוא מקום גלות לחייבים. ופי' מוסף הערוך שהוא מקום חציבת המתכיות (הנקראות מעטאלל) בהרים ששולחים שם הפושעים:

**התחיל צווח ומתפלל כו'.**שנא' ויצעק משה צעקה מכאב הלב. גם מלשון נא ב"פ משמע שהתפלל בכל לבו ונפשו:

**ואם לאו מרפא אני אותה.**וכאילו מרומז זאת בכתוב אל נא רפא נא אתה לה. ואם לא הנני רופא אותה אני בעצמי. ולכן הכפיל מלת נא:

**ואם לאו מרפא אני אותה א"ר אבא בר כהנא.**כצ"ל לפי דעתי והני תיבות (ד"א מהו אל נא) מיותרים ודוק:

שעלת מלכיא לראותוכתב המת"כ מלכיא פי' הערוך סם. ופי' שבא לפניו חולה והיה צריך לראות ולבדוק איזה סם לרפאותו עכ"ל. והמעריך כתב שהוא ט"ס וצ"ל שעלת מלונא באחותו. ופי' נגע רע. ולשון לעז הוא. והמוסיף כתב מלכיא בלשון יוני אשה חולה. לראותו פי' לקבל פניו שירפא אותה:

**ואם לאו הרי אני מרפא אותה.**להיות שהיודע טבעי הנגעים ומהותם ואיך נמשכו מלמעלה מיסודם. אז יוכל לדעת ג"כ אופן תקונם במה הם מתתקנים:

הקולרבלשון רומי סוגר הנתון בצואר השבוים והחייבים (מוסף):

**נתנה כו'**ר"ל שנטלו הקולר מצוארו:

מה לך צווחמה אירע לך שאתה צווח:

מי אדון לנודלסוף כופר בעיקר. ואומר כן ל"א האומרים ללשוננו נגביר כאילו אומרים אין אדון לנו (רש"י):

**שיחתוך הקב"ה את לשונם.**הוא דרך מליצה. והכוונה שיכשלו בלשונם ולשונם יגרום להם כל רע וצרה:

**ע"י שהיו ביניכם בעלי לש"ה סלקתי את שכינתי כו'.**וכדאי' לעיל סדר שופטים כל שאומר לש"ה מסלק השכינה כו' עד מה כתיב אחריו רומה כו':

שאני עוקר יצה"רואז אין שנאה ואיבה בתוככם וע"י האהבה יוקשרו אגודת ישראל ביחד לעבוד את ה' ועי"ז ישרה השכינה בתוכם ויזכו לתורה באמצעות השריית השכינה. ולכן הסמיך הכתוב יחד וכל בניך למודי ה' ע"י שיהיה רב שלום: