שהשחיר פניהם. משום דאחשורוש הוא ארתחשסתא כדלקמן. דרשו שם אחשורוש לשון שחרות וכל הנך דרשות דלקמן. כלומר שלרמז זה נקרא עוד בשם זה:

שהשחיר פניהם. בגזירותיו בביטול בנין בית המקדש וגזירת המן לקעקע ביצתן להרוס יסודם. ונרמז באחשורוש שמלת אחשורוש אותיות שחור אש ודבר השחור מן האש היינו שולי קדירה (מהרש"א):

שהכחיש ראשן כו'. זה מכוון למה דאיתא בגמרא אחשורוש שכל הזוכרו אומר אח לראשו. ופירושו שכל הזוכרו אמר דרך צער וקובלנא על ראשו של עצמו אח וצרה על שהוכחש ראשו בצום ותעניות:

ראש ולענה. גם זה בלשון נוטריקון אחשורוש השקה ראש וכן כולם (מת"כ):

לקעקע. להרוס יסודם. ודרש אח מלשון והאח לפניו מבוערת לשון ביעור. ורש לשון הורשה מן הארץ:

אחיו של נ"נ. דאיקרי רישיה די דהבא:

אלא זה ביטל. רצה לומר אחשורוש:

וזה החריבו. רצה לומר נבוכדנצר. והיינו אחיו כלומר דומה לו:

ביטל מלאכת בית המקדש. דכתיב בעזרא (ד, ז) ובימי ארתחששתא וגו' והשיב כען שימו טעם לבטלא וכו' וארתחששתא הוא אחשורוש כדאמרן:

דבר אחר אחשורוש ר' יהודה ור' נחמיה כו'. משום שקשה להו דהוא אחשורוש מיותר לכן מתרץ כל אחד ואחד דכפל השם אתא לחלק כאילו אין זה. שנהפך ענינו מתחלה:

אחשורוש שהרג אשתו כו'. רצה לומר להכי כתיב הוא אחשורוש להודיע את אשר הפליא לעשות הוא יתברך עם ישראל עמו בימים ההם. כי היה מקום לאיש לומר כי אחות היה לנו בבית המלך. ואחרי שאחשורוש היה אוהב את אסתר אהבת המועיל לא מן הפלא זה שעשה כאלה וכאלה לאהבתה. באופן אשר ימעט נסו יתברך. על כן אמר הוא אחשורוש שהרג את אשתו ושתי מפני אוהבו ולא הספיקה האהבה המופלגת אשר אהב אותה לקלקל שורת הנהגתו אפילו להצילה מן המות והרגה מפני אוהבו. אם כן איך תפתח פיך לומר אחות היה לנו בבית המלך כי זה דרכו להרוג אשתו מפני אוהבו. אלא על כרחך ה' הפך לבו מן הקצה אל הקצה שאף על פי שהוא הרג אשתו מפני אוהבו הפך הקב"ה לבו שהוא אחשורוש בהויתו יהרוג אוהבו מפני אשתו (אלשיך ויוסף לקח):

הלא כורש גזר אלא כתיב. נראה דצריך לומר והלא כורש גזר כדכתיב (עזרה ה, יג) בשנת חדא לכורש מלכא וגו' אלא באותה שעה כו' ופירושו כדכתיב עזרא ו' בשנת חדא לכורש מלכא כורש מלכא שם טעם בית אלהא בירושלם ביתא יתבנא וגו' הרי דכורש גזר. אלא באותה שעה שהתנבא חגי הנביא לבנות הבית מבלי רשות המלך דריוש בן אחשורוש נכנסו כל השרים בעלי עצתו אצלו ואמרו לו אביך אחשורוש הוא ארתחשסתא גזר עליו שלא יבנה כדכתיב (עזרא ד׳:ח׳) רחום בעל טעם ושמשי ספרא כתבו אגרא חדא על ירושלים לארתחששתא מלכא וגו' פתגמא שלח מלכא על רחום בעל טעם ושמשי ספרא וגו' כען שימו טעם לבטלא גבריא אלך וקריתא דך לא תתבנא עד מני טעמא יתשם:

וכי יש מלך. במדי ופרס מבטל גזרת מלך. כי דת פרס ומדי דלא תעדא:

קינסון. ספרי הזכרונות שנעתקו בתוכו כל הכתבים שנכתב למלך. ורצה לומר שצוה להביא כל ספרי הזכרונות:

מיד הביאו לו. כל ספרי הזכרונות אפילו מה שהיו כתוב שם גזירת כורש שגזר לבנות בית המקדש:

הדא הוא דכתיב והשתכח באהמתא כו'. רצה לומר שהיה לו לומר והשתכחו. כי והשתכח משמע ממילא שבקשו דבר אחר ומצאו את זה שלא כיונו אליו. כי באמת בקשו את קינסון הנעתקין של רעת ישראל והיינו קינסון של ארתחששתא שהיה כתוב בה כען שימו טעם לבטלא וגו'. אלא כיון שהוכרחו להביא כל הקינסון הנעתקין ממילא מצאו גם קינסון כורש שכתוב בה בשנת חדא לכורש מלכא וגו'. ומה שאמר המדרש מה כתיב ביה קאי אלעיל מיד הביאו ליה. מה כתיב ביה כלומר מה כתיב ביה בלשון גזרת אביו. רק שמפסיק באמצע ומביא ראיה על זה מלשון הכתוב והשתכח:

לפיכך הוא כוללו עם הבאים. האות אמת גורס לפיכך הוא אחשורוש כוללו עם הבונים. וכן היפה ענף גורס עם הבונים. אבל המתנות כהונה גרס עם הנביאים. הדא הוא דכתיב ושבי יהודאי בנין ומצלחין וגו' בנבואת חגי נביאה וגו' מן טעם אלה ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא. ואמרו לקמן בפרק קמא דמגילה (יא, א) ובסדר עולם ארתחששתא זה אחשורוש. הרי לגירסת היפה ענף ואות אמת הוא נכלל עם כורש ודריוש שנתנו רשות לבנות. ולגירסת המתנות כהונה הוא נכלל עם הנביאים שחשב בפסוק זה. ועל כל פנים מדרש זה פליג אדתנא בריש ראש השנה (ג, ב) הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא. דלפי זה כל השלשה הנזכר בכתוב אינן אלא דריוש הנקרא בג' שמות אלו כדכתבו התוס':

הוא חמשה לרעה כו'. גם בעל המאמר זה בא לתרץ יתור אמרו הוא אחשורוש. ועיין בענף:

הוא משה ואהרן. הוא אהרן ומשה. תרוייהו כחד חשובי. ולא איכפל אלא לומר ששקולין זה כזה. ועיין בענף:

הוא יחזקיהו. משמע דהיינו הוא יחזקיהו אשר הסיר את במותיו. וכן דעת בעל מנות הלוי כמו שכתבתי בענף בשמו. ואעפ"י שרבשקה לגנותו בא. מאחר שהוא שבח לו לפי האמת שנתץ כל במותיו להביא כל העם לפני מזבח ה' חשבו לטובה. אבל היפה ענף כתב כיון דרבשקה בעל המאמר לא כוון בו לטובה איך יחשב בכלל הוא הנאמרים לטובה. לכן כתב דהיינו הוא (דברי הימים ב, ל) והוא יחזקיהו סתם מי גיחון. ואע"פ שלא הודו לו כדאיתא בפרק קמא דברכות (י, ב). מכל מקום חשבו לטובה כיון דלטובה נתכוון. וה"ג במדרש שוחר טוב עכ"ל:

שמדת רחמיו בעולם. כן גרס כאן היפה ענף והאלשיך ובעל מנות הלוי. ובזה אתי שפיר להאי דכתיב בכל הארץ. אבל בב"ר פרשה ל"ז גרס שמדת רחמיו לעולם צריך לומר דבכל הארץ משמע ליה כל ימי הארץ:

אחשורוש הוא ארתחששתא. ר' לוי ורבנן. ר' לוי אמר למה קראו הכתוב ארתחששתא שהיה מרתיח ותש. ורבנן אמרי אחשורוש שכל שזוכרו חושש את ראשו. אחשורוש ר' יצחק כו'. כצ"ל (יפה ענף) ופירוש מרתיח ותש כועס ושוב נח מרוגזיה כדכתיב כשוך חמת המלך אחשורוש. וחמת המלך שככה. ופירוש חושש בראשו ממה שמצטער בזכרונו:

אחשורוש הוא ארתחששתא. הוא הנזכר בעזרא (ד, ו) שכתבו שטנה בימיו. אבל ארתחשסתא בסמ"ך הנזכר בעזרא ז' הוא דריוש שנתן רשות לבנות בית המקדש ע"ש ודוק:

חושש את ראשו. דרש אחשורוש לשני תיבות חש וראש:

שבאו כל הטובות בימיו. מכפל אחשורוש משמע שנשתנה עניינו כאילו ב' אחשורוש הוו:

לא היה בועל נדות. שנעשה כבריה חדשה שלא היה בועל נכריות עוד כדכתיב (ב, יז) ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ולא נזקק עוד עם אחרת. ומשום דסתם נכרית נדה שגזרו עליה משום נשג"ז קרי להו נדות (יפה ענף) וגם אסתר שמרה דיני נדות כדאיתא בתרגום דמגלת אסתר:

ועדיין לא מלך. כלומר שלא היה יורש עצר מתחלה. אלא מעצמו מלך שלא נמצא הגון למלכות כמוהו והמליכוהו. או שנתן שוחד והמליכוהו אע"פ שלא היה ראוי למלוך וכדאיתא בפרק קמא דמגילה (יא, ב).# ובזוהר שמות דף ז' ע"א. או פירושו שעדיין לא מלך ממשל רב כזה על שבע ועשרים ומאה מדינה בתחלת מלכותו:

דבר קל הוא. שהרי הודו וכוש בקצה המזרח:

כשם ששלט מתפסח ועד עזה וכו'. והכי קאמר קרא בכל עבר הנהר. כמתפסח ועד עזה (רש"י) ששלמה היה מלך בכיפה ואע"פ שמלך מצרים ומלך צור ומלכת שבא היו בימיו. מכל מקום קרי ליה מלך בכיפה כיון שלא היה כמותו בעולם שיעכב על ידו במלחמה. והא דכתיב כי הוא רודה בכל עבר הנהר דמשמע דלא היה שליט רק בכל עבר הנהר. י"ל דכל חוץ לארץ קרי עבר הנהר שהנהר מפסיק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ ורבותא קאמר דלאו דוקא א"י אלא אפילו כל חוץ לארץ דהיינו כל עבר הנהר:

דורכיות. שיירות הולכי דרכים (יפה ענף):

דורונות. תרגום אשכר יקריבו דורון יקרבון פירוש בלשון יוני מנחה:

למלך המשיח. אע"ג דלך יובילו כתיב. במלך המשיח קמיירי. כי הדורונות אליו יובילו:

וישתחוו לו כל מלכים. כוונת המדרש על פסוק הקודם לו מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו. היינו שיביאו דורוניות למלך המשיח. שעליו קאי הענין כמ"ש שם יפרח בימיו צדיק. וכן דרך המדרש להביא לפעמים לראיה סוף הפסוק של הענין הצריך לדרוש. והכוונה לכל הקודם לו ושמור זה הכלל:

כך תהיה השכינה ממלאה. כלומר שתהיה ניכרת לכל העולם כמו שניכרת בירושלים ועל ידי כן העולם יובילו שי ויעבדו עבודתו בכל מקום:

רנ"ב אפרכיות הן בעולם. הכי גמיר לה. כלומר וכיון דכורש מלך בכולן כדמסיק שהיה מלך בכיפה א"כ למה לא הזכיר באחשורוש שמלך אחריו במלכות מדי רק קכ"ז:

ודוד שליט בכולם. איידי דבעי למימר דכורש מלך בכולן מייתי נמי דדוד ושלמה ואחאב ונ"נ שמלכו בכולן:

ויצא שם דוד כו'. ולא היה כמותו בעולם שיעכב על ידו במלחמה. כדכתיב בסיפא דקרא וה' נתן פחדו על כל הגוים:

אחאב שלט בכולם. שלא עמד איש נגדו. כי מלך ארם שנלחם עמו נפל בידו כמה פעמים עד בלתי השאיר לו כל. ומלך יהודה היה סר אל משמעתו כמו שאמר כמוני כמוך וגו':

ויפקוד את נערי שרי המדינות. וכיון דמדינה היינו אפרכייא כדלקמן ומשמע דנערי שרי המדינות משמע במספר המדינות כי מכל מדינה היה אחד בידו לערבון א"כ היו לו ודאי רל"ב אפרכיות משועבדות לו:

והשאר היכן הם. שהרי חסרים עשרים שהרי רנ"ב מדינות יש:

כלו ברעב. פירוש עשרים אפרכיות חרבו ברעב. ורבנן אמרי בן הדד לקח מידו כ' אפרכיות:

בן הדד בא ולקחן. אע"ג דאחאב מלך בכיפה כדלעיל צריך לומר דגמרא גמיר לה דביני ביני נלחם בו בן הדד ולקח מידו איפרכיות אלו אעפ"י שלא נזכרה מלחמה זו בכתובים. ויש סעד לזה ממ"ש ששלח לו כספך וזהבך לי הוא והודה לו אחאב שהיה כפוף לו אז (יפה ענף):

ול"ב מלכים אתו. ומשמע ליה לכאורה ל"ב מלכים מל"ב איפרכיות. ופריך אנן בעיין כ' שאין חסרים רק כ' ואת אמר ל"ב:

אלא יש אפרכיא כו'. פירוש ומשני דאע"ג דלא לקח בן הדד מאחאב אלא כ' אפרכיות היו בידו ל"ב מלכים לערבון שיש אפרכיא שהיא קשה והיה נוטל ממנה ב'. וא"ת א"כ מאי ראיה מרל"ב נערי שרי המדינות דכתיב באחאב שמא היה תופס ב' ב' מכמה אפרכיות שהיו קשות ולא היו אפרכיות רל"ב. י"ל דשאני התם דכתיב שרי המדינות דמשמע דכל אחד ממדינה אחת דכיון דלא פירש מכמה מדינות מסתמא מספרם כמספר הנערים דאל"כ הוה ליה לפרש אבל הכא דלא מזכיר מדינות אפשר שהיו מקצתן ב' ממדינה אחת:

בני אשפתו ר' ברכיה ורבנן. ר' ברכיה אומר בני אוכפיה ובני אמוריי בני אוכפייה שהיו מרוצצין בארכוף ובני אמוריי שהיו תמורות של אבותיהן. ורבנן אמרי בני אדם שאוכלין הרבה ומוציאין אשפות כצ"ל. ועיין באיכה רבתי פרשה ג' סי' י"א. ומייתי לה הכא ומפרש בני אוכפיה שהיו מרוצצים וכו' מסכים למ"ש שנערי שרי המדינות היו ערבין על אבותיהן:

מרוצצין. עניינו כמו אוכף. ורצה לומר משועבדים ורצוצים בעול שעליהם כמו אוכף לחמור. ולכן נקראו בני אשפתו שהם נבזים ושפלים כאשפה. וכן אותם שהם תמורת אבותיהם נכנעים ונבזים בעיניהם. ולהכי מיקרו נמי בני אשפתו:

שהיו מעורבותיהן. לשון ערבות וערבון:

א"ל הקב"ה אתה חלקת. פירוש א"ל לכורש. ולכן אחר ששלט בכל העולם נחלקה מלכותו. וכשמלך אחריו אחשורוש לא הוה ליה רק קכ"ו מדינות דהיינו חצי הרנ"ב ואחת יתירה (יפה ענף):

שאמרת הוא האלהים אשר בירושלים. ולא הוה ליה למימר אלא אלהי השמים והארץ. הרי שלא יחד אלוהותו אלא בירושלים לחוד ובאמת הקב"ה שליט בכל העולם:

רומיה אמין שתין. והוא חצי גובה האולם שבנה שלמה שהיה גבהו ק"ך אמה:

ויימר קכ"ו. שהוא חציין של רנ"ב מדינות שהם בכל העולם:

כתיב ושער רישיה וכו'. משום דקאמר דדריוש אע"פ שחטא בחלוק מלכות ה' או בחלוק בנין ביתו נתן הקב"ה שכרו במ"ש מי בכם מכל עמו ולא קפח שכרו מפני עונו. מייתי מהכא דאפילו באומות העולם נקי ה' מכל חוב זכות שיש לו אצלם ואינו מקפח שכרם לומר שיאבד זכותם המעט מכלל רוב פשעיהם. דמקרא זה נאמר גבי יום הדין שיבא ה' לדון את אומות העולם שחטאו והרעו לישראל:

שאין לכל בריה כו'. משום דקשה דהא אשכחן בהמשל מראה ה' קווצותיו תלתלים שחורות כעורב והיכי קאמר הכא כעמר נקי. להכי דרש דהכא לענין נקיון עצמו מחוב זכות מיירי. שאין לשום אדם חוב ופתחון פה עליו לאמר לא שילם לו את זאת:

לכשאבקר. כשאחפש מעשיהם כתובים בפנקס:

ולא תמצא להם זכות כו'. הוא אם תמצא לא אדרכם שאני מקפח שכר כל בריה:

מצות הרגילות. פירוש זכות מצות קלות שהן רגילות בינותם כההיא דפ' ג"ה שמקיימים ג' מצות שאין כותבין כתובה לזכרים ואין שוקלין בשר המת במקולין ומכבדין את התורה ודרש רגלם לשון רגילות:

תהא ירך מצויה. משום דקשה מאי תמצא כאילו עד עתה קצרה ידו ח"ו. ועוד מ"ט כפל תמצא ידך ימינך תמצא. להכי מפרש תמצא ידך תהא ידך מצויה ליפרע מהם ולא תאריך להם. ופירש דרמז הפרעון בכאן לפי שפי' תמצא להם מדת הדין שהיד הוא השמאל רמז לדין. וימינך תמצא היינו תמצא להם מיעוט זכיותיהם פירוש שימציא להם שכר מיעוט זכיותיהם שעשו בעוה"ז כדי לטרדם מהעה"ב שהימין רמז לתורה וצדקות כמ"ש בדברים רבה פ"ה ע"ש:

לכך נאמר ימינך תמצא. שונאיך. רצה לומר דלכאורה קשה מ"ש בזה תמצא והדר ידך ובזה ימינך והדר תמצא. אבל לפי דרש הנ"ל ניחא שהדין שהוא הפורעניות איחרו לתמצא והימין שהיא לטובה הקדימו. וזהו שאמר לכך נאמר ימינך תמצא שונאיך כלומר השתא ניחא מאי דשני קרא בדבוריה באומרו ימינך תמצא שונאיך:

כבש שבע כו'. משום דק"ל כיון דכורש מלך בכל הרנ"ב אפרכיות ואחשורוש מלך אחריו היך לא קאמר באחשורוש רק קכ"ז. ולא ס"ל כדאמרו שנחלק מלכותו. להכי מתרצי ר"י ור"נ דאין ה"נ דמלך בכולם. ולא הזכיר הכתוב רק קכ"ז לר"י לומר שכבש ז' קשות ככ' וכו'. ולר"נ שנטל אוכלוסין מז' וכבש ך' וכו' והיינו דקאמר ד"א שבע ועשרים ומאה מדינה כלומר דרשא אחריתי בהא דנקט קכ"ז ולא רנ"ב:

וכבש מאה. והשאר נשארו כבושות מאיליהן. והיינו דבעי כיצד כבשן להנך מאה שע"י נמצאו האחרות כבושות מאליהן:

כחצי עטרה. פירוש שהישוב עשוי כחצי עטרה. ולכן בהכבש החיצונים דהיינו העומדים בכל היקף קשת העטרה לצד חוץ וכן על היתר שמקצה חצי העטרה עד קצה האחר נמצאו הפנימיים נכבשים מאליהם. כי קשה להם להלחם מאחר שמלכות האויב מקיף מכל עבריהם.

העולם עשוי כעטרה. פירוש ר"פ ס"ל שהישוב הוא עשוי בהקף כעטרה שהיא עגולה. וכל שבפנים לעגולה ישוב. ובהכבש החצוניים שהם העומדים בהיקף כלפי חוץ נמצאו הפנימים נכבשים מאליהן:

כאפי קבאי. כפני אוהל דקובה היא אהל (אות אמת). ואפי קבה לפניו הוא קצר והולך ומתרחב. וכן העולם תחלתו קצר והולך ומתפשט. וכאשר כובש החיצון הפנימיות נכבשין:

כאמת המים. פירוש שהישוב כאמת המים שהוא ארוך וקצר וכשכבש החצונים דהיינו העומדים בשני קצות האורך נמצאו הפנימיים נכבשים:

בעא לערערא יתהון כו'. שדרכן לדרוש במילי דבדיחותא לעורר לב השומעים ויקיצו משנתם. והכוונה שבקש לעוררן באומרו הדברים האלה הסתומים שנראים הלצה בעלמא ולזה יתנו לב לשמוע ולהבין. אמנם בטוב העיון רמז בהם טוב טעם. כמו שהארכתי בענף ע"ש:

א"ר לוי כל מקום כו'. משום דקשה ליה איך קאמר שאחשורוש לא מלך רק על קכ"ז מדינות הא היה שליט על כל העולם כפי דעת הגמ' בפרק קמא דמגיל' ובכל העולם יש כמה אלפים מדינות ואפילו לדעת המדרש דהכא שמלך על חצי העולם ג"כ קשה שבחצי עולם יש יותר מדינות על כן א"ר לוי כל מקום כו' מדינה אפרכיא. ופירוש אפרכיא מחוז גדול כמו כל ארץ הערב וכל ארץ ספרד וכיוצא:

כל מקום שנאמר שדה הוא עיר. לאו דוקא בכל מקום אלא היכי דמיירי בעיר כמו לגור בשדה מואב וכמו ענתות לך על שדך שאין דרך לגור בשדה אלא בעיר על כרחך שנשתמש הכתוב בשדה במקום עיר. וכן מ"ש עיר מדינה כו' פירוש דזמנין עיר פירוש מדינה. וזמנין מדינה פירוש אפרכיא:

שהיו מלאכי השרת מדדין פתקין. פירוש שלא העיזו פניהם לדבר בפה רק כותבין על פתקין [פירוש בלשון רומי כתב קטן כתוב בקלף. תרגום בספר ויוחקו בפיתקא יתרמשון] והשליכו לפני הקב"ה. כלומר כמתאוננים רע כמי שמודיע תרעומתו למלך על ידי הטלת כתב תרעומות לפניו. ונלמד מיתורא הבימים ההם דכבר כתיב ויהי בימי וכתיב בשנת שלש למלכו. אלא להורות שזה היה תשובת הקב"ה למלאכי השרת שנעשה על בימים שהמה דורכין גיתות. ונלמד זה שדבר זה היה הסיבה שעשה הסעודה דכתיב כאן בימים ההם וכתיב התם בימים ההמה ראיתי דורכים גיתית בשבת. ורצה לומר שהשבת הוא שביתה לישראל וכאשר יש לישראל השביתה א"כ אין שביתה לאומות העולם וכאשר אין שביתה לישראל יש שביתה לאומות העולם:

מרזיחים. מרחצאות ומשתה ושמחה (מתנות כהונה):

ר' חלבו כו'. רצה לומר שלר' חלבו להכי כתיב בימים יתירא לומר הלואי לא היו אותן הימים. שטוב היה לעולם שלא יהיו נמצאים אותן הימים שהיו אומות העולם מתנשאים בשביל שבהמ"ק חרב ועשו סעודה. וזהו שא"ר חלבו אללא וי היו כו' רצה לומר אללי וי שהיו אותן הימים שטוב טוב היה שלא היה אותן הימים. ודרש בימים נוטריקון בי ימים ובי הוא אוי:

א"ר ביבי כו'. רב ביבי ס"ל דלהכי כתיב בימים ההם לדרוש ההם הה הה לאותן הימים. כי ימי שמחה של רשעים הה בעולם:

א"ר יצחק נהיה כו'. לדידיה דרשי' ההם לשון נהיה שהוא לשון קינה:

אומות העולם אין להם ישיבה. פירוש לפי שענין אומות העולם כל מקריהם עפ"י צבא השמים אשר חלק ה' להם אין להם קיום בהצלחתם כי בהשתנות מערכת המזלות ישתנה עניינם. משא"כ בישראל כי כל עניניהם עפ"י ה' שאין בה שנוי ואם יקרנו גלות אינו אלא מפאת עצמינו כי חטאנו לה' (יפה ענף):

מלכתו כתיב. ודרשינן ביה מלאכתו שכסא זו היתה עשויה לו בדמים כדלקמן (יפה ענף). או פירוש מדכתיב חסר לומר שהיה הכסא של אחשורוש חסר ולא היה כשל שלמה [מגילת סתרים]. ובספרים שלנו כתיב מלכותו וי"ו. ואפשר שטעות סופרים הוא במדרש וכך צריך להיות מלכותו כתיב רצה לומר ולא כתיב על כסא המלכות. לכן מרמז בזה שעשה בעצמו את הכסא למלכותו. וע"י כסאו של עצמו הקנה לעצמו את המלוכה:

על כסא. שלמה שהיה בידו מכורש כדלקמן:

קוזמוקרטור. פירוש בלשון יון קוזמו עולם. קרקור תופש [ערוך] ופירושו מולך בכופה. וס"ל להמדרש זה דאחשורוש לא היה מולך בכיפה אבל נבוכדנצר וכורש בתחלתו היה מולך בכיפה ושוב נקטעה מלכותו כדלעיל ס' ה':

וכי איזה כסא היה כו'. צ"ל א"ר אחא וכי איזה כסא היה [דברי הימים ב, ט] ויעש המלך כסא שן גדול והכתיב [מלכים ב' י'] ולאחאב כו' (יפה ענף). וה"פ וכי מאי רבותא דכסא שלמה שלא הניחו לאחשורוש לשבת עליו כי אינו אלא של שן מצופה זהב. ושן טובא שכיח בעלמא מכיון דק"מ בנים שהיו לאחאב הוה להם פלטרין של שן וא"כ מאי רבותיה משום דכאן אמר כסא שן גדול. ומשני שאין מעלתו מצד החומר רק מצד הצורה שהוא כמרכבתו של הקב"ה. וע' עוד לקמן:

כשם שהיו. לו ע' בנים כו' אין ספק שדברי חז"ל קבלה הם שקבלו כך שהיו בני אחאב מאיזבל ע' בנים בשומרון וע' ביזרעאל וקבלה זו אסמכוה חז"ל אקרא זה. וזה שהם דקדקו יתור תיבת בשומרון כי מובן הוא מעניינו של הפסוק במה שאומר וישלח שומרון וגו' ששם היו. לזה אמרו שהכוונה לומר שבשומרון ע' וביזרעאל ע' אחרים. ובזה מובן אומרו בשומרון דלדיוקא אתא [כלי יקר על נביאים ראשונים]:

והכיתי בית החורף. ומשמע ליה דבאחאב מיירי מדכתיב ואבדו בתי השן ובאחאב אשכחן בנין בית שן. ומדכתיב ואבדו בתים רבים משמע דלכל אחד מבניו היה כן (יפה ענף):

ארבעה ב' לחורף ב' לקיץ. דבתי השן רבו עוד ב' לכל אחד:

ששה דוספו בתים ריבה עוד ב' לכל אחד. ומ"ש רבים בבחינת כולם. ומאי דפלגינהו בג' בבי אפשר שחרבנן בשלשה מיני אבוד (יפה ענף):

כטירכי. כדמותו (מתנות כהונה). והמעריך כתב שצ"ל כטיכני. ולשון יוני הוא ופירושו כאומנות:

שש כנגד ששה רקיעים כו'. כנגד שש ארצות דודאי לא אטרח קרא לאשמועינן מספר המעלות אלא שיש בהן רמז מה. וטעם היותן כנגד ו' רקיעים וו' ארצות לפי שישב על כסא ה' המושל בשמים ובארץ וגם שלמה מלך בתחתונים ובעליונים כדאיתא בפרק קמא דמגילה:

הן דמלכא שרי. היינו ערבות שהשכינה שם ביחוד כאומר לרוכב בערבות:

טיטיון. פירוש נסתרת (מתנות כהונה). אבל המעריך כתב שט"ס הוא וצ"ל טימיון והוא כמו טומיקון ופירושו בית המלכות עכ"ל. ובבמדבר רבה פ' י"ב גרס טומיקון. ופירוש היפה ענף מכובד. פירוש אחר כסא של מלך. והכוונה שמפני חשיבותו אינו נמנה עם השאר ולא עשה שלמה מעלה כנגדו כי רב הוא ונורא מאד (יפה ענף). או אפשר שנגד ערבות היה בכסא שלמה מקום מושב המלך. העגול שיושב בו. וכן הוא בש"ר פ' ט"ו. וכן לענין ארצות אין נמנה בחשבון השביעית והוא תבל לפי שהוא רמז אל מקום מושבו בכסא אשר הוא יושב שם לשפוט. וזה גילה בעל המאמר בהביאו הפסוק והוא ישפוט תבל בצדק לומר דכיון דמקום מושב שלמה שעל ו' מעלות בכסא שופט בו והוא דוגמת תבל אינו מן המנין מן הטעם עצמו שלא נכנס ערבות הוא הרקיע השביעי במנין. שתירוץ אחד עולה לשתיהן [כלי יקר]:

כנגד ו' סדרי משנה. כי שלמה בקי בכולם ושופט צדק על פיהן. ועוד לרמוז שע"י התורה מולך כאומר בי מלכים ימלוכו:

כנגד ו' ימי בראשית. שחכמתו של שלמה כוללת בכל מה שנברא בו' ימי בראשית כאומר וידבר על העצים כו':

כנגד ו' אמהות. משום שלכאורה היה בו פגם מצד האמהות כי בא מתמר ומרות המואביה ובת שבע. לכן רמז היותן צדקניות וראוי להתייחס בהן כמו בו' האמהות (יפה ענף):

שהמלך הוא מוזהר. ומצווה עליהם בכל יום כצ"ל כדאיתא בבמד"ר פ' י"ב. ואתא למעוטי מצות כתיבת ספר משנה תורה ומצות קריאת פרשת הקהל שאינן תמידיות בכל יום (יפה ענף):

מצווה. בשורק תחת הצדיק:

הכרוז מכריז. פשוטו כמשמעו כי הכסא מלאכת שמים היה. ובכל בו מצאתי כי הכתובים הללו היו נרשמים בידי האריות שסביב הכסא. וזהו ענין הכרוז (מתנות כהונה):

וכן הוא אומר וידות כו'. גם זה ראיה שהיה עשוי כטירכי מרכבתו של הקב"ה שכאן כתיב מקום השבת ובהקב"ה כתיב יושב בשמים:

בשקיקות. לשון חשק כד"א פקדת הארץ ותשוקקיה. כלומר בדברים של טעם וחזקה שיש עמה טענה. או פירושו כמו ארי נוהם ודוב שוקק (אות אמת):

בכתובת בתי. שלמה נשא בת פרעה:

קוזמיקרטור. פירוש קוזמי עולם קרטור תופש. פירוש מלך בכיפה:

עשה משלו כדמותו. כצ"ל (יפה ענף) :

כתיב וראש עגול כו' גם זה לפרש מעלת כסא שלמה. והיה ראוי להזכיר זה לעיל מקמי וידות מזה ומזה:

קדדתא דדרגיש. על ראש המטה תרגום יונתן דרגישא. ואותן מטות שקורין דרגישא היה עשוי להם בראשם עגול כמין קדירה. וכן עשה שלמה (אות אמת). והיפה ענף כתב שגרסינן כהדא דרגישא קסריסא. וכן אשכחן בירושלמי דפ' מי שמתו גבי איזהו דרגש ערסתא קסריסא. ופירוש מטות של קסרי. והכא נמי פירוש שראש עגול של כסא זה היה עשוי כמו שעושין במטה של קסרי לכבוד ולתפארת:

והארי היה פושט לו יד. שהיה עשוי בסיגנון שבעלותו שם על מעלה הראשונה הארי פושט לו יד ובשניה נשר עד ו' המעלות:

מאחוריו. מאחר הכסא:

ועטרה של זהב נוגע כו'. והא דכתיב ביואש ויתן עליו את הנזר ואת העדות ואמרו חז"ל עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו. ושאין ראוי למלכות אין הולמתו. י"ל דסבירא ליה מדרש זה לא היו מניחים העטרה על ראש המלכים אלא לפי שעה לבדקו אם הולמתו. ואח"כ היו יושבים תחת העטרה שבכסא נוגע ואינו נוגע (יפה ענף):

ומושל בגוים. משמע שלא יהיה להם מלכות אלא ממשלה בעלמא (מתנות כהונה):

ותימר על כסא מלכותו. רצה לומר והרי נאמר כשבת המלך על כסא מלכותו הרי שיש להם מלכות. ולא הוה ליה למימר רק כשבת המלך על כסא המלוכה לא כסא מלכותו דמשמע למעוטי אתא שאמלכות שלא ולא מזולתו:

אלא לשעבר כו'. רצה לומר דמשני דלה' המלוכה היינו כשהמלכות בישראל שעובדים את ה' ומפרסמים כבוד מלכותו. משא"כ כשאומות העולם מולכים כאילו אינו מלך. ולפי שנטל המלוכה מישראל ונתנה לאומות העולם קאמר על כסא מלכותו דהשתא כביכול כאילו לו לה' המלוכה. והיינו ועלו מושיעים בהר ציון וגו' והיתה לה' המלוכה. אבל עכשיו כאילו אין המלוכה שלו:

ומכרתי את הארץ ביד רעים. מייתי זה לראיה שבהמסר המלכות לאומות העולם כאילו אין המלכות לה'. מדכתיב ביד רעים שפירש אפטרופסין רעים. והיינו שאינם נוהגים כשורה באפטרופסותן אלא מועלין בנכסים להחזיק בהן. והכא נמי כשמסר ה' מלכות ישראל בידם הם מועלים בקדשיהן וכופרים במלכותו כאילו אין לה' המלוכה:

אמר לו הקב"ה לכורש כורש ייחס. כצ"ל (יפה ענף) ולאו דאמר ליה ממש אלא כאילו א"ל כן במה שנתן שכרו:

כורש ייחס כו'. כוונת רב חננאל לתרוצי מ"ש בדניאל דכתיב בשושן הבירה אשר בעילם המדינה. ומ"ש הכא דכתיב אשר בשושן הבירה ולא פירש אשר בעילם המדינה והא ודאי זו היא דהתם. דמלכות מדי בעילם הוא. ומתרץ דהא דכתיב התם אשר בעילם המדינה הוא לכבודו של כורש נכתב כן כדי לייחס שם מדינתו דהיינו שושן ושם אפרכיא שלו דהיינו עילם. כשם שהוא ייחס שם ירושלים ושם יהודה לכבד מקום מקדשו. אבל אחשורוש מאיזה טעם היה צריך לומר עילם. וזה שאמר שנאמר אשר בשושן הבירה כלומר דמאמר הכא הכי ולא כתיב אשר בעילם שמעינן דהתם לכבוד כורש נאמר אשר בעילם (יפה ענף):

ר"י ור"נ. משום דקשה להם מ"ש בשנת ג' למלכו ולא בתחלת מלכותו. לזה אמרו שאין פי' למלכו אלא מלשון מלאכה. או מלאכת הכסא או מלאכת בית המקדש. ודרשו למלכו למלאכה כלומר לביטול המלאכה על דרך לדשנו. או אפשר שהניחוהו בלשון מלוכה ממש בשנת ג' שגמר מלאכת הכסא שאז הוא כאילו נעשה מלך. שמתחלה לא היה מלך כיון שלא היה לו אז כסא. ובפרט שעשוהו בדמות כסא של שלמה. או לבטול מלאכת בית המקדש שאז נתחזק מלכותו. שכיון דחזא דעברו ג' שנים ולא היה מאת ה' לבנותו בע"כ. סבר דג' שנים הוי חזקה ומעתה אין ה' חושש לבנותו [מגלת סתרים]:

עשה ג' שנים בלא כתר כו'. סבירא ליה שמה שעשה המשתה בשנת ג' לפי שעד עתה לא לבש כתר מלכותו ולא ישב על כסא מלכות מדרך ענוה. ולא סבירא ליה שמה שעשה בשנה ג' הוא מחמת שלא היה לו כסא כדלעיל:

שמא לא יצאת ידי קנדל' פטים. פירוש שמא לא השגחת בענין הנרות שיהיו יפים וטובים. קנדל פירוש נר. ופטים לשון תיקון כמו המפטם את השמן. ומה שכתוב בספרים בפנים פירוש שמן עכור לא גרסינן ליה הכא. אלא לקמן גבי שמן פקטים [יפה ענף מת"כ]:

א"ל מה אינון חשיבין עלוי. פירוש מה ענין דברים קלים כאילו שאשגיח אני בהם. ועבדי הם שישגיחו בהם. וא"ל שאפשר שעבדיו לא ידקדקו בזה ויתנו שמן עכור בנרות ותתקלקל הסעודה שלא תערב עליהם בהיות הנרות כהות:

שמן פקטים. [פירוש שמן עכור]:

א"ל והדא מנ"ל. פירוש א"ל מנלן הא. וא"ל מאחשורוש למדתי דכתיב עשה משתה דמשמע שהוא בעצמו היה משגיח בכל הדברים ואינו סומך על משרתיו בכל מה שאפשר מדלא קאמר קרא למשתה כמו ויקרא לכל אחיו וקראת לישי וכיוצא (יפה ענף). וגם מדכתיב עשה משתה לכל שריו ועבדיו משמע שוה לכולם לעבדים ולשרים שלא היה שם דבר הנמאס וקץ על האדם. כן אתה צריך בעצמך להשגיח שלא יהיה שמן עכור שמעלה עשן וריחו רע ואין אורו מבהיק (מתנות כהונה):

מעשרה מדות אלו. כך היתה הקבלה אצל חז"ל שאלו המדות שנמנו כאן יש להאומות הנמנין כאן תשעה מדות נגד האומות שבכל העולם. כדתני י' חלקים של כנים בעולם ט' בפרסיים וכו' י' חלקים של נוי בעולם ט' במדי ואחד בכל העולם ומייתי לה הכא משום שדרש פרס לשון חלוקה ומדי לשון מדה שהם נטלו ט' חלקים ומדות ואחד בכל העולם:

בריאות. לשון בריא אולם שאין חלאים מצויים בהן (יפה ענף):

של נוי. היינו חתוך האברים ותיקון התמונה [קרבן אהרן ויפה ענף]:

כעירות. ביזוי וזוהמא כד"א הרחק מן הכעור (מתנות כהונה):

כח. היינו חזוק הגוף לישא משוי וכיוצא:

של גבורה. היינו אומץ הלב עם הזרוע לעשות מלחמה:

של יופי. הוא במראה האודם והלובן משוער (יפה ענף):

של חכמה. תורה ודרך ארץ [רש"י] אבל כאן לא משמע כן. שהרי חשב עשרה חלקים של חכמה וי' חלקים של תורה. על כן נראה שחכמה הוא דרך ארץ לבד ובטבעיות למודיות אלהיות וכל שזולת התורה הקדושה:

שהוא מקדים. מדי לפרס כדכתיב למלכי מדי ופרס ופעמים שהוא מקדים פרס למדי כדכתיב חיל פרס ומדי:

כשהמלכות במדי. בפרק קמא דמגילה מפורש דאתנויי אתנו בהדי הדדי אי מינייכו מלכי מינן אפרכי אי מינן מלכי מינייכו אפרכי. והענין זה הוא דמדי ופרס ב' אומות הם וחוברו יחדיו להלחם בבבל וזולתם. והתנו ביניהם שאם יהיו המלכים מפרס יהיו השרים ממדי ובאם יהיו המלכים ממדי יהיו השרים מפרס. וכן היה שפעמים היה המלכות ממדי כדכתיב ודריוש מדאה קביל מלכותא. ופעמים היה מפרס כדכתיב ובמלכות כורש פרסאה. ולפי שאחשורוש היה פרסי ואז מדי טפלה לפרס כתיב חיל פרס ומדי. וע"ש למלכי מדי ופרס בד"ה. י"ל כי ספר דברי הימים הוחל בימי דריוש המדי ולכן נקרא בשם מלכי מדי ופרס ונשאר שמו כן לעולם (יפה ענף):

למה קורין אותה פרס. לפי שתירם הנזכר בבני יפת הוא פרס כדאיתא בפרק קמא דיומא בעי למה נשתנה שמה ונקראת פרס:

פרוסות פרוסות. שלא נמשכה מלכוהם בדורות רצופים זה אחר זה כשאר המלכיות אלא בימי תרדה המלכה ונמשכה מלכותם קצת זמן. ושוב נפסקה מלכותם עד ימי אדרביאן. ואז חזרה ונמשכה קצת זמן. ושוב פסקה עד לעתיד שתחזור ותמלוך קצת זמן:

אשור כי יבוא בארצנו. ואשור זו פרס כדמשמע בחזית פסוק אם חומה היא. אלמא לעתיד בהיותינו על אדמתינו תהיה מלכות פרס בעולם:

דמודייא. מודה להקב"ה ומכירו לעשות רצונו:

אלו ב' לגיונותם. משום דפרתמים לשון שררה וחשיבות וקשה היכי אפשר דחיל פרס ומדי יהיו שרים כולם. לכן אמר דאלו ב' לגיונות מיוחדים. ומשום דחשיבי משארא קרו להו פרתמים. או פירוש הפרתמים על שם שנותנים השררה למלך תחלה:

וקעקע. פירוש והרס:

ביצתן. פירוש שרשם:

בני טעמיא. העוסקין בעסקי מלכות בהנהגת ההמון במאמרם ע"ד דכתיב די ליהוון אחשדרפנייא אילין יהבין להון טעמא:

ובני סגניא. הם שרים וסגנים שלמעלה מבני טעמיא ע"ד ועילא מנהון סרכין תלתא:

בני טעמיא בני עצתיא. פירוש בני טעמיא שהם נותנים טעם והוראת פנים. ובני עצתי אפילו שנותנין עצה:

באדין דניאל. התיב עטה וטעם ועט פירוש עצה וטעם פירוש נתינת טעם והוראת פנים. וכעין שני דברים אלו היו בני טעמיא ובני עצתיא (יפה ענף):

להדא ארכיון כו'. פירוש ענין אחשורוש דומה לבית שררה זו דגדר שהוא שם מקום שהמלך יושב בבית ההוא במקום גבוה וכל העם יושבים לפניו על הקרקע להדיין לפניו:

ורבן שמעון בן גמליאל אמר לבסילקי כו'. פירוש שפלטין גדולה שמלאה בני אדם הבאים להשתחוות למלך ולקלסו שהמלך במסבו ואינו גבוה מהעם אמנם הם שטוחים על פניהם ומשתחווים לו ועל זה אמר לפניו. נמצא לר"א חשיבת המלך כאשר מתנשא על העם ודבר זה הוא עיקר למלך. ולכך אמר שהיה כל העם יושבים לפניו והמלך היה עוד מתנשא עליהם. ולר' שמואל דבר זה הוא חשיבות על העם שיהיה יראת המלך עליהם עד שיהיו שטוחים על פניהם. ולא יהיה המלך בעצמו מראה חשיבות וגדולה בעצמו. רק שיהיה במסיבה ויהיו שאר העם שטוחים על פניהם מחמת יראה. כלל הדבר למר חשיבת מלכותו במה שהוא מתנשא עליהם. ולמר חשיבת מלכותו במה שהם תחתיו לגמרי משפילים לפניו מיראת פניו וזהו עיקר מלכותו [אור חדש]: