בנימין גרם לשבטים ליקרע. ואף על גב דלא חטא בזה. לפי שנתגלגלה חובה על ידו יענש קצת כדרך מכה נפש בשגגה. אי נמי דהוה ליה לבדוק בשקו דמסתמא ידע בהשבת הכסף באמתחות אחיו. והמקצר במעשה הראוי לעשות בשמירת הפגעים עבירה היא בידו כמאבד עצמו לדעת [יפה ענף ויפ"ת בב"ר פר' פ"ד]:

והוא איש ימיני. ומה שנאמר איש יהודי. הא אמרינן לעיל לפי שייחד שמו של הקב"ה (יפה ענף):

לא זז מבניו עד סוף כל הדורות ואינו נוהג אלא בבני אדם גדולים דוד שנא' [ד"ה א' כ"א] ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים. אחאב כו'. כצ"ל [יפה ענף ויפה תואר] וכן הוא בב"ר (פרשה פד כ). ופירושו שלפי שתפס יעקב אבינו את השק בזמן צערו לפיכך אינו זז מזרעו שכולם למדו ממנו לעשות כן בעת צערן כדי שירחם ה'. כי לולי יעקב שעשה כן מנא ידעו שטוב לעשות כן לעתים בצרות (יפה תואר שם) והא דאינו נוהג אלא בבני אדם גדולים היינו משום דמיחזי כיוהרא להצטער כדרך יעקב אבינו. וכדרך שאמרו בפרק הכונס (נב, ב) מי חשיבת לאיתאבולי אירושלים (יפה ענף):

מרדכי וילבש שק. ומה שאמר הכתוב שק ואפר יוצע לרבים לא קשה דשאני הצעה מלבוש. ולפי מה שאמרו בחזית פסוק זאת קומתך (פרשה ז ח) מכאן דרוב אותו הדור צדיקים היו ניחא טפי:

דכתיב ויזעק זעקה גדולה ומרה. והיכן נפרע לו בשושן ויזעק זעקה גדולה. כך צריך לגרוס כדאיתא במדרש בראשית רבה (פרשה סז ד). ונראה דמייתי ליה מלת זעקה דהוה ליה לומר ויזעק במרה או בקול גדול ומר. לכן משני דאתי לגזירה שוה [יפה ענף ויפה תואר בראשית שם]. אבל קשה מה פשע יעקב בזה והלא במצות אמו בא אל הברכה. ושמא משום דנתגלגלה חובה זו על ידו דענוש לצדיק לא טוב (יפה תואר שם):

וכי יש אבל גדול כו'. שכיון שאבילות זמנו קצוב לכל המתים שבעת ימים אין לומר גדול או קטן דמשמע בשיעור הימים. ולא דמי לאבל כבד זה למצרים דהתם באיכות קאמר שצערו מרובה. ומשני דאבל זה שכל האבילות הוא מתקצר ועולה עד שכלה בשבעת הימים. אבל זה כל שהולך מתגבר ומתארך. שהם יותר מתקרבים בכל יום אל המות. וכן מצד שאין תנחומין כשאר האבילות אין לו קצבה בימים להתנחם אלא קיים לעולם בענין אחד [יפה ענף]:

אומרים לו הארך ימים. אתה בעצמך תאריך ימים [מתנות כהונה] או פירושו תאריך ימים ותלד בנים אחרים:

שפרסה נדה. שפירושו ותתחלחל נתמסמס חלל גופה כדפרש"י. ועיין לעיל (פרשה ז סוף אות יח):

הפילה עוברה. דרשו כן ממלת ותתחלחל לפי שיש פעולות מורות על היפך הפעולה וכמו מקרקר קיר. הוסר מה שהיה בחללה. או ירצו מה שקודם היתה מלאה ומעוברת כאומרו אני מלאה הלכתי. כעצמות בבטן המלאה. עתה נשארה ריקה וחלולה. ודרשו שוב לא ילדה מאומרו ותתחלחל כי היה די כשיאמר ותחל כי שרשו חיל. ואמר ותתחלחל כפל האותיות להרבות הפעולה ששוב לא ילדה. או דייקו זה מאומר מאד [מגלת סתרים] והיינו שלא מצינו שילדה בנים לאחשורוש לפי שנתקלקלה מלקבל הריון (יפה ענף). ודבר זה הגיע לה שכיון שאחשורוש עשה דבר זה להשמיד ולהרוג את ישראל לא היה ראוי שיהיה לו שם בישראל ויהיה לו תולדה בהם ולפיכך הולד שהיתה מעוברת הפילה ושוב לא ילדה מטעם זה שאין ראוי שיהיה זרעו בישראל כי נכרי ועבד הבא על ישראלית הולד כשר. ואף שחזר בו והפך אותו על המן. דבר זה לא היה מאחשורוש עצמו רק מצד כי יד ה' עשתה זאת. אבל הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו [אור חדש]:

במוך כו'. כדי שלא תתעבר ממנו:

דאמר רבי יודן ברבי סימון דריוש. כך צריך לגרוס. ופירושו משום דאמרינן דדריוש האחרון שגזר לבנות בית המקדש בנה של אסתר היה ואם כן בת אולודי הות דלא כמאן דאמר שהפילה ושוב לא ילדה לכן הוזקק רבי ברבי סימון לומר כי מה שלא מצינו לה בנים אחרים זולת דריוש לפי שמשמשת במוך היתה. וכתב המתנות כהונה וצריך לומר שכיון שהבטיח אותה שבנה אשר יהיה לה ממנו הוא יבנה בית המקדש וכמו שפירש התרגום שוב היתה משמשת כדרכה. ועיין עוד בענף:

ותקרא אסתר להתך וכו' זה דניאל. דמוכח שישראל היה התך. מדשלחה אסתר על ידו לדעת שמא כפרו בלוחות. ואם כן הוא דניאל דלא נמצא שום מקום שהיה מסריסי המלך דמדי ופרס יהודי. כי אם דניאל כמפורש בספר דניאל [מהרש"א]:

ולפי שחתכוהו מגדולתו. בימי אחשורוש. שהרי בלשאצר שלטו תלתא במלכותיה וכן דריוש המדי שנאמר ועילה מנהון סרכין תלתא די דניאל חד מנהון וכן כורש שנאמר ודניאל דנא הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה ולא יותר שכשהומלך אחשורוש חתכוהו מגדולתו [רש"י]:

שחתך את הדברים. שכל עניני מלכות נחתכין ונגמרין על פיו כדאיתא במס' מגילה (טו, א) [מתנות כהונה ויפה ענף]. או פירושו שחתך את הדברים שצוה מרדכי ולא אמר לאסתר כל דברי מרדכי בשלימות ממש עד שאחרים הגידו לה. וקראו הכתוב התך על שם סופו [משנת דרבי אליעזר]:

לדעת מה ועל מה זה כו'. הוקשה להם דלדעת על מה זה די. דלמה לה לשאול מה זה הלא הגידו לה נערותיה דבר לאמר שראו אותו בלבוש שק עובר. אם כן לא יחסר לה לדעת כי אם סבת זה. לכן תרצוה שאמרה לו כו' [מגלת סתרים] והכי פירושו מה טוב זה הצער שלא היה כמוהו כי על מי מהדברים זה הוא. אם על כפרת זה אלי או על כפירת מזה ומזה:

בן בנו של קרהו. דקשיא ליה אמאי נקט לשון מקרה דחלילה שיתלה מרדכי דברים כאלו אל המקרה וההזדמן [ואיך ייחס עניניו של הקדוש ברוך הוא למקרה. כל שכן ענין גדול כזה]. לזה דרשו בן בנו של קרהו בא עליכם דהשתא הכי פירושו ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו עמלק לישראל מאז על רפיון ידים מן התורה כדאיתא במכילתא ובתנחומא ובילקוט סדר בשלח (רמז רסג) וז"ל אין רפידים אלא רפיון ידים מן התורה לפי שרפו ידיהם מן התורה לכך בא השונא עליהם לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה עיין שם. וכן כהיום בא בן בנו של קרהו גם כן על עון זה כדאיתא בפרק קמא דמגילה (יא א) בעצלתים יומך המקרה בשביל עצלות שהיה בהם בישראל שלא עסקו בתורה בימי המן נעשה שונאו של מקום מך כו' [חוץ מהטעמים המבוארים לעיל שנהנו מסעודתו של אחשורוש. שמחמת ביטול תורה באו לזה גם כן] ועל זה השיבה לו אסתר לך כנוס את כל היהודים שיעשו כנסיות והקהל קהילות ברבים לדרוש להם את דבר ה'. כדבריהם ז"ל על ויקהל משה ועיין בבינה לעתים דרוש כ"ב. ולכן כונס מרדכי כ"ב אלף תינוקות ועסק תורה וכדאיתא לקמן עיין שם:

דבר אחר אשר קרהו בחלום. רצונו לומר שהדבר אחר מתרץ קושיא הנ"ל גם כן וקאמר אשר קרהו בחלום. כי החלום האמתי הוא הבא במקרה לא על מה שחשב ביום. על דרך בנפול תרדמה על אנשים פחד קראני ורעדה. לכן הגיד לה כי בא עת לכוננה פתרון החלום שחלם בשנה השנית למלך אחשורוש שעדיין לא נתיישבה מלכותו ולא היה לו לחשוב על זה שהרי בשנת שלש למלכו אז נתישבה מלכותו כנזכר לעיל [גבול בנימין]:

והנה רעש גדול כו'. הרעד והפחד והחשך שבכל העולם רמז על מה שאמרו לעיל בפסוק אם על המלך טוב שמלאכי השרת וחמה ולבנה רועשים וצועקים על גזרת צרת ישראל:

והנה שני תנינים גדולים. הם מרמזים על מרדכי והמן:

גוי אחד קטן כו'. הקטן הנרדף מכל האומות מבואר שהוא ישראל שהיו כולם עתידים לבלעם במשלחת הספרים בכל מקום:

והתנינים נלחמים כו'. מלחמת התנינים באכזריות חמה הוא הכנת המן לעץ לתלות את מרדכי. והכנת מרדכי להשפלת המן בתפלה ועל ידי אסתר:

מעין מים אחד קטן. היא התשובה והתפלה שעשו. על דרך שאמרו חז"ל גבי וישאבו מים וישפכו לפני ה' מלמד ששפכו לבם בתשובה כמים. וכן כתיב שפכי כמים לבך. ועל ידי זה ניצולו מהמלחמה של המן:

והמעיין נגר ויהי לנחל שוטף. מרמז על מה שגבר כח התפלה להיות היהודים שולטים ומתנשאים:

והנה זרחה השמש כו'. זה מבואר ענינו. ועיין בענף:

אם תשתקו עכשיו כו'. הוקשה להם אומר החרש תחרישי הוא כפול. דהוי ליה לומר כי אם תחרישי. לכן אמרו שאמר לה כי אם החרש עתה מדבר אל המלך גם תחרישי לעתיד לבוא:

ומה את סבורה. במה שאת נמנעת להשתדל בהצלת ישראל מפני שידעת שהוא גזירת הקדוש ברוך הוא ואת סבורה שהקדוש ברוך הוא מניח את ישראל והיא לא תצלח נגד כוונת הקדוש ברוך הוא זאת לא תחשוב דודאי ה' לא עשה אלא לפנים וסופו להעמיד גואל כמו שהודיע לי אליהו מאמר משה רבינו עליו השלום שאמר לאליהו שיתפלל הוא משם ואני מכאן ותהיה תפלתינו נשמעת. וזהו רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר הוא ממשה רבינו עליו השלום ממקום כבודו אשר בגן עדן [וזהו שמלת רוח חסרת יו"ד לרמוז כי הריוח שיבוא ממקום אחר הוא ממי שאינו גוף כי אם רוח] שהוא לא ימתין עד יקראך המלך. ונמצאת ההצלה באה ולא מצדך. ובהיותך בלתי מסתכן על ההצלה נמצא עון שאול שגרם כל הרעה בלתי מתכפר. ועל כן את ובית אביך שמבית שאול שגרם כל הרעה שהניח לאגג על לילה אחת ונזדמן לו שפחה והטיל בה זוהמא ויצא הצר הצורר המן הרע הזה תאבדו. על כן הסתכני לכפר על בית אביך [אלשיך]:

אלו הן י"ג וי"ד וט"ו. ולפי זה יום הרכבת מרדכי על הסוס היה בי"ו בניסן וכדאיתא לקמן פסוק מהר קח את הלבוש (פרשה י, ד). ולא יקשה איך רחץ וגלח ביום טוב שני של גליות. דודאי מרדכי ובית דינו בקיעי בקביעא דירחא. ולא היו צריכים לעשות יום טוב מספיקא. ומשום מנהגא לא היו עושין כמו שאנו עושין. כי זה נתחדש בגלות שני דשלחו מתם כל היכא דמטו שלוחי ניסן וכו' הזהרו במנהג אבותיכם וכו' כדאיתא בביצה (ד, ב) [יפה ענף] ועיין בענף:

למה הוא פסח. כלומר למי נצטוה רק לישראל. ואם חס ושלום יתבטלו. פסח מה תהא עליו. לכן מוטב שיחללו פסח אחד כדי לקיים פסחים הרבה (מתנות כהונה). ובילקוט (אסתר רמז תתרנו) גריס את הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל בעולם מה המצות יפים אם ישראל אינם למה תורה:

ויעבור מרדכי. דקדקו מה שכתוב ויעבור. ולכך פירשו ז"ל ויעבור שהפליג בתענית עד שהיה דוחה יום ראשון מפסח (אור חדש):

ועל אותה צרה התפלל מרדכי. כך צריך לגרוס [אות אמת]:

לבלתי תת כבודך לבשר ודם. שהמן חקק עבודה זרה על לבו כדלעיל בפסוק גדל המלך אחשורוש (פרשה ז ה). גם עשה עצמו עבודה זרה כדלעיל בפסוק ויהי באמרם (פרשה ז ח. מגילה י, ב). ומן ויתפלל מרדכי אל ה' עד ויאמר לה המלך גמרא גמירי לה כי אין זה נדרש מתוך הכתובים כלל [יפה ענף]: