זה שאמר הכתוב ברוח הקודש כו' חזית כו'. מפרש חזית איש כו' על שלמה שהיה זריז במלאכת בית המקדש ולכן זכה להתיצב לפני מלאכים שנראה לו כמה פעמים [עיין בכלי יקר על פסוק (מלכים א' ג, ה) בגבעון נראה ה' וגו'] וזכה לרוח הקודש ואמר שלשה ספרים הללו משלי שיר השירים וקהלת. ועיין בריש שיר השירים רבה וכמו שמסיים המדרש כאן, ואגב דריש ליה נמי על רבי חנינא בן דוסא:

למדברה של עירו, פירוש על שדות שתחת העיר:

ושבבה. לשון שבירה [מתנות כהונה]:

וסיתתה ומירקה. עשאה חלקה ובהירה [מתנות כהונה]:

ובלבד שתתן ידך כו'. כוונתם היה שישפיע מידיו כח ועזר אלהי עליהם, שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת:

לבלווטיס. אחד מחכמי העצה [ערוך]:

או מרגליות טובות הוא נותן לי. פירוש הוא נותן לי היא לבדה ולא שלימיות אחרות עולות בידי. וכן אם אני שואל ממנו בגדים הוא נותן לי בגדים ולא שלימיות אחרות, אלא הריני שואל דבר שיהיו כל הדברים נכללים בו:

אמר שלמה אם אני שואל כסף כו'. ורצה לומר ששלמה בקש בפיו חכמה ובלבו היה גם לעושר וכבוד כי בצל החכמה בצל הכסף. ולכן אמר הריני שואל את החכמה והכל בכלל כי גם העושר והכבוד בכלל החכמה. וזהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא החכמה שאלת ולא שאלת לך עושר כו' בתמיה. והלא אני מבין תחבולות שלך לפיכך כו' גם עושר ונכסים וכבוד אתן לך. כלומר על ידי החכמה תזכה לעושר ונכסים. וכן היה כי כל באי העולם היו מתכנסין לבא אצלו לשמוע חכמתו ועל ידי כן היו מביאין לו עושר ונכסים הרבה. ועיין ריש שיר השירים רבה:

חלום עומד על כנו. ובסיסו שהבין שחלומו אמת. שומע צפור מצפצף ומבין לשונו. חמור צועק ונוהם וידע והבין על מה נוהם וצועק:

לגמרה של תורה. שלמד וגמר כל התורה בנתינת החכמה והמדע [מתנות כהונה]. ועיין ריש שיר השירים רבה:

ואמר שלשה ספרים הללו. בפעם אחת:

הדא הוא דכתיב דברי קהלת. רצה לומר דברי לשון רבים שמרמז שאמר כל השלשה ספרים ביחד (ידי משה). ועיין ריש שיר השירים רבה:

דברי קנתרין. פירוש דברי תוכחה ומריבה:

בעצמן. ולא בהקדוש ברוך הוא. ובפרק קמא דבבא בתרא חשב גם כן דוד:

אירמיאה. לשון חרבה:

שהיה עמוס בלשונו. כבד בלשונו כאילו עמסוהו משא על לשונו [מתנות כהונה בויקרא רבה פרשה י']. ובשבחו דבר הכתוב שאף שהיו מבזים אותו אף על פי כן לא נמנע לילך בשליחות המקום [יפה תואר שם]:

פסילותא. פירוש קטוע, מלשון (שמות לד, א) פסל לך:

שהיו דבריו נאמרין בהקהל. אפשר משום שאין השכינה שורה אלא בהקהל וכדאיתא בסדר עולם פסוק אז יקהל שלמה:

ידידיה. ככתוב בספר שמואל ב' מזמור י״ב (פסוק כה):

אגור יקא למואל איתיאל. כולן בספר משלי:

עיקר אותנטייה. פירוש העיקר והטובים שבהם הם אלו שלשה:

שאגור. שאסף:

בדבריו. כלומר בדברי תורה. וכדאיתא לקמן סימן ל״ב ובריש שיר השירים רבה שהיה שלמה טפש חכם וטפש, וחד אמר שהיה חכם וטפש וחכם:

ומתפנה. ונשפך:

שנם. שדבר:

יכול אני להרבות. נשים וסוסים וכסף:

אתי אל. דרש אתיאל לשתי תיבות אתי אל. ואל הוא לשון כח כמו (יחזקאל יז, יג) ואת אילי הארץ. כלומר יש לאל ידי להרבות ואוכל עמוד שלא אחטא [מתנות כהונה]:

למען דוד עבדי. מה שנרשם בפנים (ישעיהו ל״ז:ל״ה) נראה שצריך להיות מלכים א' י״א, ששם בישעיה כתוב בחזקיהו המלך שהבטיחו הקדוש ברוך הוא להצילו למען דויד, וכאן מיירי משלמה. אך במלכים (א' י"א)כתיב שאמר הקדוש ברוך הוא לשלמה שבט אחד אתן לבנך למען דוד עבדי:

ששופת. פירוש שהעמיד:

כצלו של כותל כו'. שנתעכב שם כשעה חדא:

כהדין עופא דעבר כו'. הכוונה כי משונה האדם בהגעת קצו יותר מכל בעלי החיים. כי כל הבעלי חיים קיצם הוא טבעי והם באים לקיצם במלאות הזמן, אבל האדם עיקר קיצו הוא ממנו והוא המביא עליו את הקץ, כי מרוב תנועותיו גם לילה גם יום לא ינוח וירבה עליו כעסים ומרורים, וממילא בא לאפיסת כחותיו וקיצו טמון בחובו. וזהו אמרם כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה שהצל נמשך מחמת העברת העוף בפריחתו [מלואת אבן]:

וטוליה. פירוש וצלו:

כצלן של דבורים. מצאתי בשם פרש״י כצל כנפי הדבורים שיש להם כנפים ואין להם צל [מתנות כהונה]:

באיספקרפסטי. פירוש תוך מיני בשמים. עיין בערוך ערך איספרמק [אסיפת אמרים]:

בביבין. פירוש בצינורות ששופכים שם טינוף ואשפה. וכן הוא בתנחומא סדר פקודי (סימן ג):

הרי הוא כחמור. שמניחין עליו אוכף, כך בני אדם מניחין לו אוכפו עליו נותנין לו אשה והולך לכאן ולכאן ומביא מזון לפרנס אשתו (בתנחומא):

הרי הוא כקוף. (אפע בלשון אשכנז) שנשתנה דמותו מכל הבריות (שם):

אף על פי שהוא זקן מלך הוא. וחכמתו וטעמו עמד בו ורב חדוה ושמחה ממלוכת דוד אף שהוא זקן. כמאמרם ז״ל (אסתר רבה פתיחתא ו) והמלך דוד זקן וה שמלך דוד. כי יחוד שתי אותיות אלו משם ההויה והאחדות מורה על שמחה וששון בעולם ושפע ברכה כדעת האמת למקובלים ז״ל:

כי שמים כו'. הרי שסופן להבל ולכליון:

בשבת מאי אית לך למימר. כלומר הלא לא נברא בו כלום ואינו אלא קדושה ומנוחה. ומשני מכל מקום כתיב על המחלל מות יומת. וכן הוא בשוחר טוב בהדיא. ובשוגג מכל מקום איכא מיתת בהמה לקרבן וכנגד זה נאמר הבל:

אמר רבי לוי אדם הראשון אמרו. ובבראשית רבה סוף פרשה כ״ב איתא ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו. ועיין בפרק קמא דבבא בתרא (יד, ב) שאיתא שם שמתפלה למשה עד י״א מזמורים שחזר ואמר לדוד מזמור משה אמרו. ואמנם מזמור שיר ליום השבת שהוא בתוך הי״א הנזכר הסכימו בשוחר טוב ובפרקי דרבי אליעזר בכמה דוכתין שאדם הראשון אמרו שנברא בערב שבת ונכנס לשבת מיד ונמחל עונו. ועיין בשוחר טוב מזמור ה':

יכול אף בעמלו של תורה. מפני שהתורה גם כן מכלל עמל האדם. אבל אחר העיון מדאמר בכל עמלו משמע דוקא המיוחד לו, והיינו עמל הגופני המיוחד לו מצד מה שהוא אדם שנברא מאדמה, לא עמל התורה המיוחד לו מצד היותו מלאך בשכלו [יפה תואר]. ועיין בויקרא רבה כ״ח:

אמר רבי שמואל ברבי יצחק בקשו כו' אמרו כל חכמתו כו'. דנהי דשלמה המלך עליו השלום אדעתיה דסיפא קאמר רישא מכל מקום כיון דנקט ביה לשון חיוב דקאמר שמח בחור כו' ולא קאמר בלשון שלילה אל תשמח נראה קצת נוטה לצד מינות, דודאי לעשות עיקר משום דבר קאמר לה בלשון חיוב. ואם תאמר שדרך לדבר כן דרך לעג כלומר עשה כן ולבסוף תתחרט. לחכם כשלמה עליו השלום לא יצדק לדבר כן דלא ליתו למטעי בדבריו כאמרו (אבות פ"א מי"א) חכמים הזהרו בדבריכם כו'. ושוב דקדקו בסיפיה דקאמר כל, וכל אתא לרבויי אפילו מאכלים מותרים על דרך קדש עצמך במותר לך. וא״כ לכן אמר בלשון חיוב, כלומר אמת שראוי שתשמח במותר לך ועם כל זה גם בזה קדש עצמך כי דע שעל כל אלה כו' [יפה תואר]:

בשם רבי חלפיי עמלו תחת השמש כו'. רצה לומר לרבי חלפיי תחת השמש קאי איתרון. וירצה כי תחת השמש דהיינו בעולם הזה אין יתרון, אבל למעלה מהשמש יש לו אוצר משפר עמלו [יפה תואר]:

אמר רבי יודן תחת כו'. רצה לומר לרבי יודן תחת השמש קאי אעמלו. וירצה שבעמל של תחת השמש דהיינו מילי דעלמא אין לו יתרון אבל במילי דשמיא שהן למעלה מהשמש יש יתרון בעמלם [יפה תואר]. ועיין בפרק שני דשבת (ל, ב):

רבי לוי ורבנן. לפרש תחת השמש קאתו. ולרבי לוי הכי פירושו דקרא מה יתרון יקוה האדם בכל עמלו, מאחר שכל שיעמול הוא תמורת השמש שהקדוש ברוך הוא הזריח לו. והכוונה כי כל מה שיזכה האדם בשכר המצות חסד הוא שעושה ה' להם כי שכרן כבר אכלוהו במה שהזריח להם אורה. ורבנן אמרי דאתי למימר שהיה די בשכר המצות מה שיזריח פניהם כגלגל חמה והיינו תחת השמש דקרא, ומה שיוסיף ה' בשכרן יותר מזה חסד הוא שיעשה להם [יפה תואר]:

אמר רבי ינאי בנוהג כו'. קמפרש מה יתרון לאדם מה יתרון ושכר לאדם, כלומר מה שכר הוא נותן בכל עמלו וקרבנות שמביא לפני ה' בשכר השמש שמוציא לבשל הפירות, כי אינו נותן לו רק העומר שהוא מעט מזער [יפה תואר]:

פסנטירך. פירוש מכין מזונתך [מתנות כהונה]:

סנטירך. שומר שלך. סנטור הוא הממונה על השדות וגבוליהם [מתנות כהונה]:

אמר רבי אלעזר כתיב ולא אמרו כו'. גם זה לתת טעם למצות העומר. ומייתי הא דקאמר שיש לבקש מה' על שבעה שבועות אלו של ספירת העומר שישמור לנו התבואה מרוחות וטללים רעים. שעל זה אתי שפיר מה שנתן לנו המצוה הזאת לזכות בה, כיון דתמימות שבתות אלו תליא בעשיית רצונו של מקום [יפה תואר]:

הא חייבין מן כדו לית אתון צריכין לי. פירוש אוי לכם הרשעים וכי מעתה אין אתם צריכין לי בתמיה. תלמוד לומר שבועות וגו'. רצה לומר דקרא הכי כתיב הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו, ופירושו היינו שאף שלא נירא את ה' מאחר שכבר נתן כל מה שצריך מגשם יורה ומלקוש בעתו ומעכשיו אין צורך לגשמים, מכל מקום צריך לירא מפניו כדי שישמור שבועות חקות קציר והיינו שבע שבועות אלו שהן זמן הקציר, שישמרם מרוחות רעות וטללים רעים דאם לא כן תפסד התבואה ומה בצע בגשמים שירדו בעתם [יפה תואר]:

הוא שדוד אומר גשם כו'. מייתי ראיה שהשם משגיח במטר וטל מה צריך:

שנאמר גשם נדבות תניף אלהים. שמתחלה קאמר גשם נדבות דמשמע שהגשם בנדבה ואחר כך מסיים תניף אלהים ואלהים הוא דין. אלא על כרחך דתניף אלהים אטל קאי. והכי קאמר קרא אם גשם היא צריכה נדבות פירוש בנדבה ורצון מאתו יתברך. אבל לטל אין צריך נדבה שטל אין נעצר לעולם כדאיתא בפרק קמא דתענית (ג,ב). ולזה אמרינן תניף אלהים כי במדת הדין יבא, אך שאינו מוכרח השם ליתן טל של ברכה כדאיתא בפרק קמא דתענית, לכן קאמר המדרש ישמור מטללים רעים:

אימתי בזמן כו'. פירוש אימתי הם תמימות בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם. פירוש כשבא ראש חדש ניסן בשבת יבא פסח בשבת ויתחילו לספור ממוצאי שבת ואז הן השבתות תמימות כמששת ימי בראשית, ולסימן נקט ישוע ושכניה, שעשרים וארבע משמרות היו מתחדשות בכל שבת וישוע תשיעי ושכניה עשירי, בשבת ראש חדש ניסן יהויריב ראש משמרות, שבת שני ידעיה, שבת של פסח כל המשמרות שוות, ששה שבתות עד שבת שלפני עצרת ובהן נכנסין ששה משמרות, חרים שעורים מלכיה מימין הקוץ אביה, שבת למחרת עצרת ישוע ולא יעבוד עד לאחר עצרת, הרי אין ישוע ושכניה בין פסח לעצרת. ואם יבאו ישוע ושכניה בין פסח לעצרת לא יהיו תמימים השבתות כמו ימי בראשית, כי יש למנות משלישי עד שלישי או מחמישי עד חמישי ויכנסו ישוע ושכניה לפני עצרת, שהרי שבת שלפני ניסן יהא יהויריב ויהיו שני שבתות לפני הפסח ויהיו ידעיה וחרים, ובשבת שבתוך הפסח שעורים, ויעכב אחר הפסח עד השבת לאחר הפסח, ויהיו שבעה שבועות עד עצרת שיכנס שכניה קודם עצרת, אפילו אם ניסן ופסח באחד בשבת יהיה עצרת בשני בשבת ויכנסו ויעבדו ישוע ושכניה קודם עצרת, כי באחד בשבת שלפני עצרת יעבוד שכניה [רוקח סי' רצ"ו]:

אמר רבי אבא בא וראה כמה צער כו'. משום דרבי ינאי אמר לעיל דעומר הוי שכר בישול הפירות, אתא למימר דלא הוי אלא שכר הרוח שזורה בה:

כדתנינן. במנחות:

רבי עשה סעודת כו'. מייתי הכא הך עובדא משום דהאי קרא דמה יתרון מייתי בר קפרא למלתיה כדלקמן:

ואינשי. ושכח:

וכתב על תרעא כו'. כדי לצערו בהזכיר לו המות על ראש שמחתו:

חפיה הוא. פירוש בעצב הוא:

על הדין תעלא. לפי שהשועל פקח שבחיות מושלים עליו משלים הרבה. וכדאיתא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח, ב) שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלשה. ועיין שם ברש״י:

לא כן אמר שלמה מה יתרון כו'. פירוש מכיון דהכל למיתה הם עומדין כי דור הולך ודור בא מה יתרון לאדם בעמלו בשמחת עולם הזה:

אמר אבא בר קפרא. אבא היה שמו:

ומה בעולם הזה כו'. רצה לומר שלאחר דפייסין זה לזה אמר בר קפרא דמכל מקום עדיפא ליה שמחת עולם הזה מפני שהיא הוכחה לשל עולם הבא [יפה תואר]:

מה כתיב עומר כו'. פירוש מה כתיב בו בהקדוש ברוך הוא כשהמטרתי מן לישראל כתיב שהמטרתי עומר לכל גולגולת וגולגולת:

מה דיהבון אתם. וכשנותנים אתם לי נותנין כולכם יחד עומר אחד:

אף על פי כן. פירוש מן הדין אין צריך לזה שום בקשה שתביאו העומר שהוא קל וחומר בנו של קל וחומר, אף על פי כן אני מבקש שתביאו אותו בעונתו [ידי משה]:

משקיע. משקיע ומוריד לתוכו קדירות:

הוא אחרון. כשחוזר ולוקח אותם מתוכו:

מי שאומר כו'. פירוש וכי שייך שמי שאומר שיכול לעשות דבר חמורה וקשה הוא יאמר שיכול לעשות דבר קל והלא קל וחומר הוא, וכיון שאמר שהמתים הוא מחיה פשיטא דהמחוצים יכול לרפאות:

אלא שאני מעמיד אותן במומיהון כו'. וכך פירוש הכתוב אני אמית ואחיה מחצתי כמו שמחצתי אותם, שכדרך שהם מתים חגרים סומין אלמין כך הן חיין במומן ואחר כך מתרפאין כדכתיב [ישעיה ל"ה, ו] אז ידלג כאיל פסח וגו', ועיין בפסחים דף ס״ח ע״א:

הייתי קורא לפניו. מקרא:

הייתי שונה. משנה:

כתיב ה' אשר עשה את משה כו'. שמואל הנביא אמר לישראל הקדוש ברוך הוא עשה לכם נסים על ידי ששה זקנים הללו משה ואהרן ירובעל ובדן ויפתח ושמואל:

ירובעל זה גדעון. ונקרא ירובעל שעשה מריבה עם הבעל [ראש השנה דף כ״ה, א' עיין שם]:

בדן זה שמשון. ונקרא בדן על שם דאתי מדן [שם]:

דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. קוראים אל ה' והוא יענם. הרי ששקל הכתוב שמואל עם משה ואהרן. ובכתובים הראשונים כתיב ירובעל בדן ויפתח משה ואהרן ושמואל, שלשה קלים עם שלשה חמורים:

ללמדך שבית דינו כו'. בירושלמי מסיים ולא עוד אלא שסמך הגדולים מכאן ומכאן והקטנים באמצע:

ונאמר ובאת. כן צריך לומר:

אין לי אלא שופט שבדורך כו'. פירוש פשיטא דאין לו אלא שופט שבדורו שופט שאינו בדורו מניין כלומר האיך יבא לפניו. ומה תלמוד לומר בימים ההם [מתנות כהונה]:

בן מכיר בן מנשה וגו'. וידברו לפני משה ולפני הנשיאים ראשי אבות לבני ישראל. האבות אבות כלומר אצל בני גלעד כתיב בה"א הידיעה לשון חשיבות, ואצל משה והנשיאים שהניחו ממשלתם ומתו במדבר כתיב אבות בלא ה״א ידיעה [מתנות כהונה]:

לארכי. לממשלה:

יהוידע היה גדול ממנו. פירוש דאף על גב דאהרן גדול מיהוידע מכל מקום יהוידע בזמנו חשוב ממנו. אפילו היה קיים אז אהרן היה אהרן נכפף לפני יהוידע, שיהוידע היה אז נגיד ומצוה לאומתו:

פגמו הכתוב. שכתב ישוע חסר ה״א בשביל פלוני היינו בשביל עזרא, לרמוז דאף על גב דיהושע גדול ממנו מכל מקום עזרא בזמנו חשוב ממנו אפילו היה קיים אז יהושע. ועיין בירושלמי [שביעית] פרק ששי (ה"א) וביפה מראה שם:

היה עזרא גדול ממנו. דייק מדכתיב הוא עזרא אחר אהרן הראש, לומר שהוא עלה אף על אהרן שמלת הוא לשון חשיבות אצל הצדיקים. או י״ל דדריש הכי הראש הוא עזרא כלומר עזרא הוא הראש לאהרן [מתנות כהונה]:

לא היה צריך כו'. מפני שהארץ טפלה ונבראת בשביל האדם וכדמפרש ואזיל לפיכך ראויה לומר הארץ תבלה והדור יתקיים בקיומו לעד ולעולם [מתנות כהונה]:

בתפקידיו. במלותיו:

בולה. בלה, לשון (דברים ח, ד) שמלתך לא בלתה:

והארץ כו'. שמוציאה פירותיה כמצוה עליה בעת הבריאה:

הוי והארץ לעולם עומדת. וישראל נקראו ארץ כמה דאת אמר כי תהיו אתם ארץ חפץ וכדמפרש ואזיל:

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם כו'. מביא זה לומר שאין זה פחיתות לישראל שנקראו ארץ, שהרי כל החושים שיש באדם יש בארץ:

למטר השמים תשתה מים. אדם מתגעש והארץ מתגעשת שנאמר [שמואל ב' כ"ב, ח] ותגעש ותרעש הארץ. אדם משתכר והארץ משתכרת שנאמר [ישעיה כ"ד, כ] נוע תניע ארץ כשכור. אדם מקיא כו' כן הובא הנוסחא בראשית חכמה בשער האהבה פ״ה:

מעמדת. מקיימת וכדמפרש:

תפקידה. משהפקיד וצוה עליה הקדוש ברוך הוא היא עושה ומשלמת כדלעיל:

מזונותיה. שכשאוצרין תבואה לפקדון צריכין לערב בתוכה עפר הארץ שגדל עליה, וכדאיתא בראשית רבה פרשה צ (סימן ה) ועיין עוד שם:

עד שלא ישקיע שמשו של צדיק זה כו'. ולפי דרש זה נקט שמש משל לצדיקים, ואמר שכמו שהשמש זורח ושוב שוקע וחוזר וזורח למקומו, כן זורח שמש הצדיק עד שלא ישקע שמשו של זה, שלעולם יזרח שמש הצדיק במקומו:

עד שלא ישקיע כו'. עיין בבראשית רבה ריש חיי שרה (סימן ב) ובאגדת שמואל פ״ח:

הוא מזריח שמשו של צדיק אחר. וזהו מהשגחת השם יתברך בעולם שלא יהיה הדור אלמון מצדיק מבין בעדו ומלמדו להועיל:

וקראו עליו כו'. כשראו שהצליח אור שמשו של הנולד קראו עליו וזרח השמש ובא השמש, שבכל יום היה זה שוקע מעט וזה זורח מעט:

יום שמת רב אדא כו'. בבראשית רבה הנזכר לעיל איתא יום שמת רבינו נולד רב אדא בר אהבה כו' יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רבי אבין כו'. ובפרק עשרה יוחסין (קידושין עב, ב) גרסינן כשמת רבי נולד רב יהודה כשמת רב יהודה נולד רבא כשמת רבא נולד רב אשי:

גלגל חמה יש לו נרתק. פירוש שתמיד מונח בתיק, ומתוך התיק האור יוצא שהיא ספיריית. ועשה זה התיק כדי שלא ילהט העולם ברוב חומו עם היותו בגלגל השני, ועוד צריך להתיש חומו בברכת מים כשהוא יוצא להאיר לעולם שלולא זה היה עדיין שורף. ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מערטלוכלומר שולפו מנרתיקו כדי ללהט הרשעים. ולא יספיק במה שימנע התשתו במים, שאז לא יהיה שורף כל כך (יפה תואר). ועיין בראשית רבה פרשה ו' (סימן ו) ובשוחר טוב מזמור י״ח:

אבל לעתיד לבא ביום הדין להפרע מהרשעים הקדוש ברוך הוא מערטלו. ולא יצטרך להורידן לגיהנם כדאמר בסמוך:

ומהשתקו. נראה דצריך לומר מהשקתו. ופירושו שהקדוש ברוך הוא יערטלו מהשני דברים היינו שלא ישקה אותו במים, וגם לא יכניסו בנרתיקו. והמתנות כהונה גרס ומהנתקו. אבל בבראשית רבה הנזכר לעיל ובילקוט מלאכי לא גרס ליה:

ומלהט אותו ברשעים. והצדיקים יהנו בו כדאיתא בנדרים (ח, ב) ולקמן בסמוך:

אין גיהנם לעתיד לבוא. אבל השתא ודאי דאיכא גיהנם:

צדיקים נהנין ממנה. וזה יהיה דרך נס שיכין ה' טבע לצדיקים ליהנות בחום ההוא (יפה תואר):

שנאמר ולהט אותם היום הבא. רישא דקרא הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וגו' והאי קרא לעתיד מיירי. ויום משמע ליה השמש ונקרא יום לפי שהשמש עיקר היום (יפה תואר):

הולך אל דרום ביום כו'. כדי לבאר הטיב צריכין להאריך קצת. שהחמה לעולם ביום ממזרח לדרום מהלכת כדאמר קרא הולך אל דרום, ובלילה סובב מתחת לארץ. וביום הארוך עומדת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת מזרח דרום מערב ושוקעת בקרן צפונית מערבית, ובלילה סובבת פני צפון, ולמחרת היום נקצר מעט ואינה יוצאה בקרן אלא נמשכת מן הקרן ולמזרח מעט ויוצאה, ובערב שוקעת בתוך המערב משוך מן הקרן מעט, ובלילה סובבת אותו מעט וכל הצפון ומעט במזרח יותר מליל של אמש, וכן בכל יום עד שיוצאה בתקופת תשרי באמצע המזרח ושוקעת באמצע המערב לפיכך היום והלילה שוין, ועדיין בכל יום נמשכת לצד דרום ויוצאה ובשקיעתה נמשכת לצד דרום ושוקעת, עד שיוצאה ביום בתקופת טבת בקרן מזרחית דרומית ומהלכת דרום לבדו ושוקעת בקרן מערבית דרומית. ועל פי הדברים האלו מובן מה שאמר כאן הולך אל דרום ביום, שצד דרום הוא הולך תמיד ביום בין בימים ארוכים ובין בקצרים. וסובב אל צפון בלילה שלעולם מסבב צד צפון בלילה בין בלילות ארוכות ובין בקצרות. סובב סובב הולך הרוח כו' אלו פני המזרח והמערב. שפעמים מהלכתן ופעמים מסבבתן כדלעיל. וכבר פרש״י בקהלת הרוח רוחו של שמש כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת. ועייין בירושלמי פרק ה' דעירובין (ה"א):

הרוח הזה בשעה שהוא כו'. כלומר שהוא חזק מאד שהוא כדאי להחריב העולם. והקדוש ברוך הוא מתיש כחו בהרים וגבעות שאין שם אנשים, וכשהוא בא לישוב כבר כחו רפה ואינו מזיק. וזו היא האמירה שאומר לו הִזָהֵר, שהמעשה היא האמירה (יפה מראה). ועיין בירושלמי פ״ט דברכות (ה"ב):

מחשלו. משברו וממסמסו. או הוא לשון חולשה ותשות כח (מתנות כהונה):

משלהו. מיגעו:

כמה דאת אמר בהתעטף עלי נפשי. שהוא לשון עילוף:

שלא במשקל. כלומר שהיו חזקים יותר מדרכם. ונקט משקל כלישנא דקרא (איוב כח, כה) לעשות לרוח משקל:

בשביל אותו בית. לפיכך לא היה חזק כל כך:

קוזמיקין. פירוש הערוך חזק:

לעולם אין מלך המשיח בא כו'. חוזר למעלה על שפסוק כי רוח מלפני יעטוף. כך דרשוהו בפרק חלק ובפרק הבא על יבמתו (יבמות סב, א). ועיין בבראשית רבה פרשה כ״ד (סימן ד) ובויקרא רבה פרשה ט״ו (סימן א). ורצה לומר שהמשיח נקרא רוח כדכתיב (איכה ד, כ) רוח אפינו משיח ה'. וקאמר קרא הכי המשיח מלפני יאחר (כמו (בראשית ל, מב) העטופים ללבן) על ידי נשמות אשר עשיתי (תוספות עבודה זרה ה, א). ועיין בפרק קמא דעבודה זרה (שם) ובפרק כל היד (נדה יג, ב) דאיתא שם אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ועיין ברש״י שם:

בספרו של אדם הראשון. שבו נכתבו כל הדורות כדאיתא בבראשית רבה פרשה כ״ד:

מימי אוקינוס שותה. עיין בבראשית רבה פרשה י״ג (סימן י) ושם נתבאר:

דאמר רבי יהושע בן לוי קשה יום ירידת גשמים כו'. עיין בבראשית רבה שם סימן י' ושם נתבאר:

כיצד היתה הארץ שותה. עיין בבראשית רבה פרשה י״ג (סימן ט) ושם נתבאר:

בשביל ארבעה דברים חזר כו'. עיין בבראשית רבה פרשה י״ג סימן ז' ושם נתבאר:

דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים זה אוקינוס. דודאי כולן הולכים לבסוף לאוקינוס שהוא הגדול שבימים [יפה תואר]:

למקום שהמים לא היו הולכין. עיין כל זה בבראשית רבה פרשה י״ג (סימן ט) ושם נתבאר:

מהו דין שנאמר יהב חכמתא כו'. עיין בברכות דף נ״ה, א:

אילו נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לטפשין כו' אלא נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לחכימין כו'. שם חכם הונח על המתנהג בדרכי החכמה, ושם טפש על הפכו:

וישראל ממנינן אינן חסרין לעולם. פירוש ממנין ששים רבוא כמנין אותיות התורה:

תלמוד לומר הן גור יגור כו'. והכא קאמר קרא הן פירוש עתה, גור יגור פירוש בעולם הזה:

מאן גבי. פירוש מי יהיה אתי:

לעולם הבא. פירוש לימות המשיח:

דתנינן. באבות פרק ה':

עומדים צפופים. רש"י ז״ל פירש מלשון ויצף הברזל, שמרוב הקהל היו נדחקים איש באיש עד שהיו רגליהם נטולות מארץ ועומדים באויר. והרמב״ם והערוך פירשו צפופים דחוקים:

ארבע אמות ריוח בין כל אחד ואחד ואמה מכל צד. הנה בבראשית רבה פ״ה (סימן ז) איתא רבי שמואל כו' אמר ארבע אמות לכל אחד ואחד ואמה מכל צד. ופירש היפה תואר משום דהשתחויה בפשוט ידים ורגלים היה צריך ארבע אמות לקומת האדם ואמה מכל צד שיהיו רחוקים זה מזה ולא ישמעו תפלתם, ועל דרך זה הוא באבות דרבי נתן פרק כ״ה, ועיין במהרש״א בחדושי אגדות ביומא דף כ״א. ועל פי זה היה נראה לי להגיה כאן ארבע אמות ריוח לכל אחד ואחד. אך מצאתי בויקרא רבה פרשה י' הגירסא (סימן ט) כמו הכא רק שם איתא אמה מכל צד, לא ואמה, דמשמע שהני תיבות אמה מכל צד הוא פירוש על ארבע אמות ריוח בין כל אחד ואחד:

ויטעה. יהא נבוך וטועה בתפלתו. אבל בבראשית רבה ובויקרא רבה הנזכרים לעיל ליתא תיבת ויטעה. לכן יכלינן לפרש ג״כ כדי שלא יתבייש החוטא מהתוודות על חטאיו. וכדאמר בפרק אלו נאמרין (סוטה לב, ב) מפני מה תיקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש עוברי עבירה וכן פירש״י באבות. ואף על גב דילפינן בפרק אין עומדין (ברכות לא, א) מדכתיב וקולה לא ישמע שלא להשמיע קול בתפלה, ובסוף פרק מי שמתו (ברכות כד, ב) תניא המגביה קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה ומנביאי השקר. י״ל דהיינו להשמיע קול גדול אבל להשמיע קצת שפיר דמי, ולכך אילו היו סמוכים זה לזה היו שומעים תפלתו של חבירו, אבל האחרונים תקנוה בלחש לגמרי רק בכדי שישמיע לאזנים:

ושני עטופי סדינים. תלמידי חכמים ידועים בדורו. ועיין בפרק ערבי פסחים (קיח, ב):

כמה דאת אמר ואוהביו כצאת כו'. עיין בתנחומא סדר בראשית סוף פסוק אלה תולדות השמים (סימן ו). ובתרגום וברש״י על פסוק ואוהביו:

סמיסריקון אולוסריקין. מיני בגדים חשובים:

קורא היום כו'. פירוש כשהוא אומר קורא היום רצונו לומר כבוש שמה כלומר נאסף יחד שמה:

סלע כו'. פירוש כשהוא אומר סלע כעופרת היה רצונו לומר מיעוט חתיכות:

מתפללות כו'. כשהוא אומר מתפללות בטור מסכן רצונו לומר חתוכין שרויין חתוכין. כלומר מתפללות מחותך ונח:

שור כו'. פירוש כשהוא אמר שור משפט בטור מסכן רצונו לומר תרדין בחרדל. ועיין במתנות כהונה כל זה:

נשר שעריה. נפלו שערות ראשו ונעשה קרח:

אזל להדא. פירוש הלך להדא מקום מגדל צבעים להתרפאות:

מיתאסייא. פירוש להתרפאות. ובאסיפת אמרים גרס מית אסייה. ומפרש פירושו שמת הרופא:

הוה תמן חד ספר. פירוש והיה שם ספר אחד פירוש אומן המספר שערות בני אדם ובקי ברפואתן. ואסיפת אמרים פירש ספר חכם:

אמר ליה שיטפי מאלל. פירוש השערות יצאו מהבשר:

והא סבית כו'. פירוש וזה לקחתי וקבלתי ושמעתי שיש בו תעל ורפואה לרפואתו. וסעל כמו תעל:

ואני הועתקתי כו'. פירוש ואני הועתקתי ממקומי לבא לכאן למהר הרפואה ומחית בשר:

קם ורבע כו'. קם הספר והשתחוה לו על רגליו של ר' יוחנן ואמר ליה כאן ברפואה זו היתה ראשית דברי לפני רבי באמש. וכל זה דברי חכמה ולשון ערומים (מתנות כהונה):

הדין עובדא. פירוש זה המעשה. ועיין באיכה רבתי (ג, ו) פסוק נשיתי טובה:

אומנות. של הנחתומות:

בחטי מנית כו'. פסוק הוא ביחזקאל סימן כ״ז (פסוק יז). ופירש״י והרד״ק שם מנית שם מקום בארץ ישראל שחטיה יפים וגסות שנמכרות במנין. וזה שאמר חטין דמניין ודייקו מרבי אחא כמה מינים יש בו. ועיין במתנות כהונה שם באיכה:

וקומון. ועמדו על ששים ופסקו שלא ידעו לחשוב יותר:

פרקוניס. אומן המתקן מאכלים ונקרא כפינא:

ואמר לא ראינו טובה. אנחנו לא ראינו שום טובה, שהיה לו דבר חידוש שיהיו מאה מינים בביצה לבד. ורבי אמר זה דרך קובלנא וְאֵבֶל, שאבותינו אמרו נשיתי טובה ואנחנו לא ראינו ולא שמענו:

שנתפס לשום מינות. ועיין כל זה בפרק קמא דעבודה זרה דף ט״ז, ב' וברש״י שם:

בדברים בטלים. כלפי דברי תורה אמר כן (מתנות כהונה):

והוא סבר שבשבילו אמר. כלומר שהדין עמו שהם דברים בטלים. אבל באמת הוא לא אמר כן אלא נאמן עלי הדיין האמתי הקדוש ברוך הוא שבאמת דנני ליתן לי צרה זו שפשעתי לקוני (רש"י):

שהאמנתני עליך. במה שדנתי עליך:

אף אני כו'. זה אינו בגמרא:

דימוס פטור אתה. דימוס היתה שם יראתו ונשבע בה (רש"י). או דימוס לשון שבועה (מתנות כהונה). ולי נראה לפרש על פי מה דאיתא בבראשית רבה פרשה ע״ט (סימן ו) וכד הוה שמע ברת קלא כו' דימוס דימוס פסגא. ופירש״י והערוך דימוס רחמים והצלה, פסגא היה אותו עוף ניצל וברח. וכן הוא בירושלמי פ״ט דשביעית (סוף ה"א) רק אמרה דימוס ואשתזיב. וכן מצאתי בתוספות דעבודה זרה דף ט״ז:

היה מצטער כו'. על שלא היה יודע מפני מה אירע דבר זה לו, והיה מחפש במעשיו לעשות תשובה (רש"י):

וערב לפניך. שהנאך וישר הדבר בעיניך:

הן השמים. שמים הוא לשון שבועה. ואמר אני נשבע שאמת הדבר והן הוא לשון אמת:

באסטרטיא. ברחוב גדול (מתנות כהונה):

אמר לי דבר אחד משום פלוני. רצה לומר משום המינות. והנאני הדבר:

ואותו הדבר היה. וזה שאמר לי כתוב בתורתכם כו':

מה הן. בהנאה:

אמר לי לקרבן אסורים לאבדן מותר. רצה לומר אמר ליה דרך שאלה אי כונתך לקרבן לבד אסורים אבל לאבדן מותר. אמרתי לו וא״כ מה יעשה בהם דבר האבוד. אמר לי יעשה בהם בתי מרחצאות ובתי כסאות. ובפרק קמא דעבודה זרה גרס בית הכסא לכהן גדול:

ונתעלמה ממני הלכה לשעה. שאסור לשמוע מהם דבר כדי שלא יהנה וימשך אחריה, וכדמפרש לקמן דכתיב הרחק מעליה דרכך, והוא קלסו ואמר יפה אמרת:

כד אמר פלוני. פירוש מינות:

כורסין. בתי כסאות:

זו זנות. רצה לומר שאל יקרב אל פתח בית זונה:

ועד כמה. צריך להרחיק:

ולא נשוך היה. פירוש קושיא הוא כיון דאיהו נמי חויא טרקיה א״כ מאי רבותיה דקאמר עליה רבי ישמעאל אשריך בן דמא כו' ולא נענשת בנשיכת נחש. כיון דסוף סוף נענש בנשיכת נחש ומאי אולמיה דהאי נחש מהאי נחש. ומשני דהכי קאמר אשריך שלא נענשת בחויא דרבנן דלית ליה רפואה לעתיד לבא לפי שכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ועיין בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כז, ב):

ומה הוה ליה ביה. כלומר מה היה לו לומר בזה להביא ראיה שמותר להתרפאות ממנו:

קרבני. לקבלני בתשובה:

כיון שנתנה דעתה להתגייר. כלומר לשוב בתשובה:

אינה חיה. בפרק קמא דעבודה זרה (יז, א) איתא דההיא אשה אמרה שזה שנולד לה בנה הקטן מבנה הגדול היה אצלה מעבירות הקלים שבקלות. ומדייק הגמרא שם מדאמרה שזה אצלה מהקלה שבקלות שמע מינה שמינות ג״כ הוה בה משום הכי אמר שלא תחיה שנאמר כל באיה כו':

כל באיה לא ישובון. אחר שנדבקו במינות אינם שבים. ואם שבו לא ישיגו ארחות חיים רצה לומר שממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם. או זו היא גזרת מלך עליהם למות (רש"י). וזה מרחמי שמיא שמאחר שחזר ופירש בלב שלם פן יחזור לסורו חס ושלום אם לא ימות, כי קרוב לאדם למשוך אחר המינות ולחזור לסורו חס ושלום (מהרש"א עמוד הנזכר לעיל):

ועבדין ליה כו'. ועשו לו המינים דבר מה של כישוף והכניסו אותו לעיר והיה רוכב על החמור בשבת:

אזל לגביה כו'. הלך אצל רבי יהושע דודו ונתן עליו שמן או משיחה ונתרפא:

כיון דאיתער כו'. כיון שנער בך חמורו של אותו רשע אין אתה יכול לישב בארץ ישראל. ירד משם לבבל ומת שם בשלום:

לגביהון. להיות מין כמוהם:

אזל כו'. הלך ר' יונתן אחר התלמיד ומצא שעשה בן אפטוניות פירוש שהיה מסרס עופות ובהמות:

פרח. רץ:

איתא גמול כו'. בא וגמול חסד לכלה זו:

עוסקים כו'. בזנות היו עוסקים בנערה אחת:

כן אורחיהן כו'. בתמיה וכי דרך היהודים לעשות כן:

ולא כן כתיב כו' כיס אחד יהיה לכולנו. ואי אפשר לפרש כיס ממש דאם כן סותר למה שכתוב גורלך תפיל בתוכנו, דאי כיס אחד לכולן אין גורלו של אחד מהם מיוחד לחבריו, אלא שמרמז על הזנות שיהיה הזונה מיוחדת לכולם (יפה תואר בויקרא רבה פרשה י"ב):

עד דמטא לתרע. פירוש עד שהגיע לשער פתח ביתו וסגר הדלת בפניהם. ואמרו לו אתה רבי יונתן לך וספר והשתבח לפני אמך שלא הפכת פניך להסתכל בנו, שאילו הפכת והיית מסתכל בנו יותר ממה שהיינו רצין אחריך היית רץ אחרינו להיות כמותינו:

גלוג. השתבח:

על מגן אתון כו'. על חנם אתם משיבים, בואו ונעשה בינינו שכל מי שנוצח את חבירו יהא פוצע את מוחו של חבירו בקורנס. וכן עשו והוא היה מנצח אותם והיה פוצע מוח שלהם עד שנתמלאו פצעים פצעים. וכיון שבא קילסו תלמידיו אותו שנעשה לו נס שנצח אותן שהוא נגד הטבע לנצח המינים. והוא השיב אותם בחנם אתם מקלסין אותי שהפסדתי תורתי דברי תורה ועסקתי עמהם, לכן התפללו עלי שחמת מלאה אבנים טובות ומרגליות היה לי ועכשיו נעשתה מלאה פחמין:

והן מטהרין כו'. החכמים אומרים לו טהור על מה שהיה נראה בעיניו טמא. וכל זה הוא לו תשוש כח ושברון רוח (מתנות כהונה). או אפשר והן מטהרין לו פירושו שהדברי תורה מטהרין לו כו', על דרך שאמרו חז״ל (גיטין מג, א) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בה תחלה כו':

אמר רבי שמואל כו'. בילקוט ישעיה שס״ח הגירסא נשתנה:

כמבין סידקו כו'. כמו המסתכל מתוך הסדק שבדלת שרואה אפם קצהו ולא כולו:

רבי לוי אמר ראו. מתן שכר של אחרים ומתן שכרן שכר עצמן לא ראו (מתנות כהונה):

לבעלי תשובה ראו. בברכות דף ל״ד, ב. ועיין שם במהרש״א בחדושי אגדות:

עין לא ראתה. לא נראית ולא נגלית לשום נביא (רש"י):

יורדי הים. אלו דורו של משה שעברו בים ביבשה:

קסלופנוס. גדול שבפנסים. לאנטרנע בלע״ז. מקות פנסין. רבוי נרות. מקות לשון מקוה ואסיפה:

למה נקרא שמו כו'. עיין בשוחר טוב (תהילים פ) על פסוק יכרסמנה ובויקרא רבה פרשה י״ג (סוף סימן ה) ותבין:

מילתן. כלי מילת:

גלבטינון. אומן במלאכת פתוחי חותם:

אין כל חדש. פירוש לא יהיה מה שלא היה:

אלטינון כו' גלטינון. מין צבע הן. וסבירא ליה דתחשים היינו עורות אילים צבועים בצבע זה. ונקרא העור על שם הצבע (יפה מראה). ועיין בירושלמי בפרק במה מדליקין (ה"ג) שאיתא שם כן בהדיא:

מין חיה גדולה. עיין בבבלי במסכת שבת דף כ״ח, ב:

גנזה. הקב"ה אחר כך:

קרש היה שמה. בפרק אלו טרפות (חולין נט, ב) איתא קרש טביא דבי עלאי. ופירש בערוך יש בחיות בריות גדולות כמו הענקים בבני אדם והם במקום פלוני (יפה מראה):

שנאמר ותיטב לה' כו'. סבירא ליה דקרא בתחש מיירי. ופירוש דקרא שתיטב לה' תפלת דוד משור פר שנעשית בו מלאכת המשכן. ולפי זה פליג רבי הושעיא אמאן דאמר מין חיה היה דשור פר בהמה הוא. אבל בבבלי דף הנזכר לעיל לא משמע כן. ועיין יפה מראה:

מקרין תרתי שמע מינה. דמקרין משמע לשון רבים. ועיין במדבר רבה פרשה ו':

כגואל ראשון כו'. עיין במדבר רבה פרשה י״א (סימן ב) וברות רבה (ה, ו) פסוק ויצבט לה קלי ובחזית (שיר השירים רבה ב) פסוק (ט) דומה דודי לצבי (סימן ג):

עליהם ועליהם. פירוש מדהיה לו לכתוב עליהם כל הדברים אשר דבר ה', וכתיב ועליהם ככל הדברים, ומדכתיב נמי כל המצוה אשר אנכי מצוה וגו' ולא קאמר המצוה ולא כל, הרבויין האלו מלמדין שמקרא ומשנה כו' כולם ניתנו למשה מסיני. ועיין בויקרא רבה פרשה כ״ב (סימן א) ובשמות רבה פרשה כ״ח (סימן ו) ופרשה מ״ז (סימן א) ובירושלמי פיאה פ״ב (הלכה ד) וברכות פרק קמא (ה, א) מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן כו' ובמגילה דף י״ט, ב:

תוספתא. של בית רבי ורבי נתן ורבי חייא ורבי אושעיא, שהן ביאור למשניות ותוספת דינין שקיצרו בהן בעלי המשנה (יפה תואר):

והגדות. דרשות דלא נפקא מיניה לענין דינא:

ומה שתלמיד ותיק עתיד להורות. היינו קצת דינין שמבין דבר מתוך דבר, ודרשות שעל ידן יסמוך דיני המשנה אל המקראות, כגון שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם:

וניתן למשה. כדי שלא יבצר ממנו דבר (יפה תואר):

ליתן גדולה כו'. כך אי אפשר ללמוד תורה אלא מאדם כיוצא בו. שמפי הקדוש ברוך הוא אי אפשר כמו שכתוב (דברים ה, כב) אם יוספים אנחנו וגו', ומכל מקום אינה תורה חדשה שחדשה החכם מעצמו, שכבר היתה לעולמים, שעל הר סיני היו כל הנשמות וכל אחד קבל מה שעתיד לחדש כדאיתא בשמות רבה פרשה כ״ח (סימן ו), אלא שלא הגיע השעה שתאמר אלא עד עתה וכדמפרש:

שמעו זאת. ואין זאת אלא תורה כמה דאת אמר (דברים ד, מד) וזאת התורה. וכן פירש״י בספר ישעיהו בשם תנחומא:

מעת היותה כו'. על דרך שאמרו חז״ל (שמות רבה שם) כל הנביאים העתידים להיות היו בהר סיני בעת מתן תורה. וכן פירוש רש״י בישעיה:

אמרו ליה ישראל לישעיהו. מאחר שהיית שם למה לא אמרת נבואה זו עד עתה:

קינים. חדרים לקבל הנבואה ההיא. כלומר עדיין לא הגיע שעתה שתאמר עד עתה:

ועל מי נאמר. שיעלו לזכרון לפני ה'. ובילקוט תתקס״ח הביא הגירסא יותר ברורה ונכון ועיין עליו (מתנות כהונה):

של עולם הבא. פירוש לימות המשיח (מתנות כהונה):

ולא נתפרשו שמותם. וגם לא נבואתן משום שלא היה בנבואתם צורך לדורות כדאיתא בריש רות רבה ועיין שם בחזית (שיר השירים רבה ד) פסוק (יא) נופת תטופנה (סימן א):

עתיד להמנות לו כו'. זה איתא בויקרא רבה פרשה י״א (סימן ח) ובתנחומא סוף סדר שמיני:

עתיד הקדוש ברוך הוא לישב כבגורן. זה איתא בויקרא רבה פרשה הנזכר לעיל ובתנחומא סוף סדר שמות וברבה. ופירושו שיהיה יושב אצלם בעגולה כגורן כדרך המלכים כדמפרש ואזיל. והיינו נגד זקניו כבוד פירוש כבוד ה' יהיה נגד זקניו בהיותם יושבים בחצי עגולה ורואים זה את זה (יפה תואר):

וכי בגורן היו יושבין. משמע דקשה לו מפני שאין כבוד מלכים לישב בגורן. אבל בפרק קמא דחולין (ה, א) גרסינן מאי גורן אילימא גורן ממש אטו שער שומרון גורן הוה:

אלא כדתנן סנהדרין כו'. רצה לומר שמקום מושבו נקרא גורן להיותו כחצי עגולה כגורן:

כדי שיהו רואין זה את זה. פירש"י שיהו רואים זה את זה להיות שומעין איש דבר חבירו ומתוכחים זה עם זה עד שתצא הוראה כהלכה, שאילו היו יושבין בשורה שלא בעגולה אין בני תחלת השורה רואה את בני סוף שורתו. ובעגולה שלימה לא היו יושבין כדי שיהיה מקום לצאת ולבא. והיפה תואר כתב מפני סופרי הדינים:

אמר שלמה אני חמיתיה מצומצם. פירוש אני ראיתיו כו'. ורצה לומר שלמה ברוח הקודש ראה בעתיד שהקדוש ברוך הוא יושב עם הזקנים כדלעיל. ואמר נודע בשערים בעלה על עתיד, שאז יהיה נודע וניכר שמראים עליו כאילו באצבע. ולפי זה אשת חיל רמז לכנסת ישראל, ובעלה רמז להקדוש ברוך הוא על דרך (הושע ב, יח) תקראי אישי (יפה תואר):

עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש מחולה כו'. זה איתא בויקרא רבה הנזכר לעיל ובחזית (שיר השירים רבה א) פסוק (ג) על כן עלמות (סימן ג) ובתענית דף ל״א ובירושלמי פ״ב דמגילה (ה"ד). ומחול פירושו עגולה מלשון מחול הכרם דתנן בכלאים (פ"ד מ"א ועוד). וירצה שיסדר הצדיקים סביבו כעגולה והוא יתברך יהיה באמצע. ולהיות השי״ת באמצע אמר שיהיו מראין אותו באצבע, שהאמצע נראה לכל המסובבים. ומה שאמר שהקדוש ברוך הוא יהיה ראש חולה הוא היותו באמצע כמו המרכז לעגולה (יפה מראה):

שיתו לבכם לחילה כו'. ואע"ג דפשטיה דהאי קרא מיירי בירושלים כדכתיב התם הר ציון ירכתי צפון וגו' סובו ציון. י״ל הרמז הזה הרמוז בתיבת חילה מיירי בגן עדן, דאפשר שהכתוב בענין אחד וירמוז בענין אחר (יפה מראה):

לחולה כתיב. לשון מחול הכרם:

שהם חלין לפניו כעלמות. רצה לומר שהם ירקדו לפניו בחוזק ובזריזות (כמו שכתוב בשמות רבה (א, כה) ותלך העלמה שהלכה בזריזות. ופירש״י כעלמה בכל כחה):

עלמות כאילין עולימתא. זהו פירוש אחר, ורצה לומר שהן חולות במחול כעלמות פירוש נערות החולות במחולות. וזהו שסיים כמה דאת אמר בתוך עלמות תופפות:

תרגום עקילס. אסניסאה עולם שאין בו מות. כן הוא הנוסחא בירושלמי ובחזית ובויקרא רבה הנזכרים לעיל. וכתב הערוך תניסאה לשון מות. ולפי זה מפרש המדרש מילתא דעקילס דרצה לומר עולם שאין בו מות. ומפרש עלמות שעולות על מות. ובספר מעריך כתב יש מין מרקחת ושמה איתנסיאה שמצלת מן סם המות וניכרת לרוכלים. וגירסתנו ענתה נסיע פירש באסיפת אמרים זמנו ועולמו נוסע ובא. ודרש תופפות לשון עוף שפורח ונוסע. ועיין ביפה מראה פרק ב' דמגילה וביפה תואר בויקרא רבה:

עלמות בשני עולמות. וכדאמר בפרק אין מעמידין (עבודה זרה לה, ב) גבי עלמות אהבוך קרי ביה עולמות:

אני קהלת כו' זה היה ראוי להכתב ולהיות תחלת הספר. מדלא קאמרו זה הוא תחלת הספר אלא שאין מוקדם כו', נראה שדעתם שהיה מן הראוי לפתוח בזה הספר להודיע גלגולו וסבתו שהיה מלך על כל העולם ואחר כך על ישראל ואחר כך בירושלים, להודיע מי הוא, ואיך קרה לו קודם התחלת דבורו בדברי תוכחה, אבל באמת אין זה תחילת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ואל יעלה על דעתך חס ושלום דמיון שהתורה תכתוב דבורה שלא כסדר במקרה בלי סיבה וטעם כי זה עון פלילי לחשוב כן, שהרי אפילו המליץ השפל מסדר דבריו ומכלכל דבריו במשפט, אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה פירושו אין לנו לשאול השאלה, כי בודאי יש לו סוד נסתר, ואם נעלם ממנו בורא עולם הוא יודע, אך שנעלם ממנו הטעם של קדימה ואיחור (מכלל יופי):

הוינא כד הוינא כו' כד הוינא הוינא כו'. פלוגתתם דהקשו המפרשים על מה דאיתא שפלטו האשמדאי והלך מעיר לעיר ואמר אני שלמה ולא קבלוהו, אמאי לא הראה חכמתו. ותירצו שנעלמו ממנו מעינות החכמה, ויש שתירצו דחכמת המסכן בזויה. ובזה קמיפלגי בעלי המדרש, דחד אמר הוינא כו' פירוש כשהייתי הייתי אבל כען לית אנא מידי כי נסתלקה ממני החכמה. וחד אמר כד הוינא כו' פירוש כמו שהייתי אז כן אני עכשיו ברם לית אנא שוה כלום דחכמת המסכן בזויה (אסיפת אמרים):

ליה בר נש מתינא אנוקי כו'. פירוש אין אדם מספר בצער ובצרה שעברה עליו אלא כשהוא חוזר לעושרו, כי אז בשבתו על סיר הבשר והגביע בידו וטוב לבו אז יתנה צדקות ה' אשר הפליא לעשות ממו בעת צרתו ואיך החזירו לגדולתו:

ורבי אוניה אמר הדיוט כו'. בודאי אין דעתו שהיה בתחלה ובסוף הדיוט ממש וטפש ממש ועני ממש, אלא רצונו נגד המורא והמלוכה שהיה לו בעת מלכותו ושלותו נחשב תחלתו וסופו להדיוט, וכן הוא בחכמה ובעשירות. ומביא ראיה מדכתיב אני קהלת הייתי ושֵם קהלת מורה על גודל חכמתו שהיה מקהיל קהלות ברבים ולמדם חכמתו, וקאמר הייתי לשעבר אבל עכשיו חזרתי לכמות שהייתי מקדמת דנא. וכן הייתי מלך משמע לשעבר:

תור לחכמה. פירוש תייר לחכמה כדי לעשות תואר לחכמה. ומביא ראיה שלתור פירושו תייר לחכמה שנאמר ויתורו. ובשיר השירים רבה (א, פסוק א סימן ז) הגירסא נשתנה:

מאן דקרא טבאות כו'. פירוש שלומד יפה מקרא או משנה:

לתור ולהותיר. דרש ולתור ולהותיר, ואפשר שכך צריך לומר דבר אחר לדרוש ולתור ולהותיר. והגירסא שלפנינו כך פירושו, לתור, זה דכתיב ולתור, פירושו ולהותיר:

פוייטנא. הבקי לעשות חרוזות ופיוטים:

כד הוה עביד כו'. כשעושה חרוזות בסדר אל״ף בי״ת לפעמים שהוא מסיים בתי״ו ולפעמים שאינו מסיים אותו. אבל שלמה כשעשה חרוזות בסדר אל״ף בי״ת השלים האל״ף בי״ת ועוד חמשה אותיות יותר עליהן. ואפשר שהוא ה' אותיות מנצפ״ך:

חשל. כמו חסל, ופירושו מסיים:

ויהי שיורו של משל חמשה ואלף. ובריש שיר השירים רבה הגירסא ויהי שיורו של אלף חמשה, וזה הדרש ויהי שיורו של משל חמשה ואלף הוא דרש אחר, עיין שם ותבין:

תורמסין. מין עשב מר מאד ונאכל על ידי תיקון (מתנות כהונה):

בשליש. כל אחד ואחד יהיה השליש ואז הוא טוב ומועיל:

שיפוטו. הנהגה ומשפט:

אן אית ליה כו'. אם יש לו מאה זוזים מבקש לעשות אותם שני מאות. ואם יש לו שני מאות מבקש לעשות ארבע מאות. ועיין לקמן (ג) פסוק (י) ראיתי את הענין, ופסוק (י, יט) לשחוק עושים לחם:

רבי פנחס כו' לפי שהוא בענין כו'. ובילקוט יחזקאל איתא רבי פנחס בשם רבי יוחנן לבני אדם שהיו בהם עובדי עבודת כוכבים ומגלי עריות ושופכי דמים הגזל חמור מכלם, עד כאן לשונו:

אלא חמשה חומשי תורה. שעיקרן של שאר נביאים לא היה אלא להוכיח ישראל על עבירות שבידם ואלמלא לא חטאו לא הוצרכו לתוכחות. ובנדרים דף כ״ב, ב' איתא שגם ספר יהושע היה נותן להם לפי שבספר יהושע מפורש עיירות שבארץ ישרל וחלק של כל שבט ושבט והנחלות אשר נחלו. ועיין ברי״ף שם שהניח בצריך עיון שהרי שיר השירים הם דברי אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל במתן תורה ובמשכן ואם כן אפילו לא חטאו היה ניתן להם שיר השירים, וגם ספר תהלים יש בו כמה תהלות ותשבחות היה ראוי לינתן לישראל אע״פ שלא חטאו:

אף על פי כן לענות בו מקבלין. דייק מדכתיב לענות בו שכללם כלם יחד (מתנות כהונה):

מזיע. (אסתר ה, ט) לא קם ולא זע ממנו:

הראשונים. דור המבול:

וכן ממהיר כו'. בירושלמי פסחים פ״ד הלכה ג' ובבא קמא פ״ז הלכה ז' ובעבודה זרה פרק א' הלכה ו' נזכר זה לענין גידול בהמה דקה שאסור משום גזל, ובממהיר שהוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל מותר לגדל. ועיין בקרבן העדה בפסחים שם. ועל כן קראו כאן נחלה שאין בו גזל (מ"ר). וטעם שיעור ששה עשר מיל היא על פי מאי דאמרינן (בברכות דף נ״ד ע"ב) וקים להו לרבנן דשיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה, על כן מדבר המחזיק ששה עשר מיל מגדלין שם בהמה דקה דשלטא ביה עינא דרועה לשמרן מן הגזל (בשם המופלג מורנו הרב זלמן וולף מהוראדנא):

חוץ מתשובה כו'. שהמה למעלה מן השמש. ועיין לעיל סימן ד':

אסטרולוגוס. חוזה בכוכבים:

הלמן. חוף הים שמשם פורשין הספינות בים:

אבל לעתיד לבא מי כו'. דמדכתיב לא יוכל ולא כתיב יכול משמע דלעתיד מיירי (יפה ענף ברות רבה):

והוא רואה את חבירו. כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מג) שחבירי ריש לקיש הם בגיהנם נוכח ריש לקיש שבגן עדן ורואין כבודו ושיניהם קהות. ועיין בילקוט ירמיה סימן ט״ז:

שהיתה ספיקא בידך לשוב. רצה לומר שמסתמא מתו גם מלפניו רשעים שעשו להם כן ואף על פי כן לא עשה תשובה:

משנתעותו המים. כדאיתא בבראשית רבה פ״ה (סימן ב) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, כל העולם כולו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד. דרך הקדוש ברוך הוא על מי בראשית וסילקן בים אוקינוס. ובשוחר טוב מזמור צ״ג איתא שכבש עליהן ויצא הרוח מהן עיין שם. או אפשר הכוונה על זה דאיתא התם בבראשית רבה (סימן ד) לא פירשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה, שלא זכו להיות כעליונים קרובים להשם יתברך עיין שם ביאורו:

הוו תניין כו'. היו שונין כאחד ביחד, ולקח לו ר' יהודה אשה והקדימו ר' אלעזר אותן שבעת ימי המשתה שלמד רבי אלעזר ורבי יהודה לא למד:

דימטי ביה. שיגיע אליו:

ולא קרא בעונתה. היינו שלא קרא במזיד וכן כשהגיע זמן תפלה ולא התפלל במזיד אז הוי מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, אבל בשוגג יש תשלומין בתפלה הסמוכה. ועיין בריש פ״ד דברכות. ובבמדבר רבה פרשה ט' (סימן ו). ובחגיגה ט, א':

והוליד ממנה ממזר. שהביא פסול לישראל לפיכך אין עונו נמחק בתשובה. ותוספות כתבו דאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אלא קרי ליה לא יוכל לתקן לפי שבושתו וקלונו ניכר לעולם שאומרים ממזר זה מפלוני שבא על הערוה:

תלמיד חכם הפורש מן התורה. כמו שאמרו חז״ל (פסחים מט, ב) שנה ופירש קשה מכולם:

אבל הבא על אשת איש טרף כו'. כאן לא אמר והוליד ממנה ממזר משום שבאשת איש כיון שאסרה על בעלה אף שלא הוליד ממנה ממזר הוא מעוות שלא יוכל לתקן. ולעיל מיירי שבא על ערוה היינו כגון אחותו פנויה לכן בעינן דוקא שהוליד ממנה ממזר. ועיין שם בחגיגה:

אין אומרין בקרו גמל זה לקרבן. שמא יש בו מום ולא יהיה ראוי לקרבן. כלומר מי שהוא רע מתחלתו אין זה מעוות. אלא אומרים בקרו טלה זה שמא נפל בו מום ונתקלקל לקרבן תמיד. כך לשון קלקול נופל באדם שהיה טוב מתחלתו, ואי זה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה:

כצפור נודדת כו'. מדמה את התלמיד חכם בדבור תורה כפטפוט של צפור טהור. וקאמר דכן איש נודד ממקומו דהיינו מבית המדרש ששם היה לו פטפוט התורה ופירש ממנו לפטפוט דברים בטלים (מהרש"א בחגיגה):

ואי זה זה תורה. דייק זה מדכתיב דבר ואין דבר אלא תורה דכתיב (שמות כ, א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שוחר טוב). והתורה נתנה אחר עשרים וששה דורות והיתה צריכה להנתן אחר אלף דורות הרי שנקמטו תשע מאות ושבעים וארבע דור. ועיין בפרק אין דורשין (חגיגה יג, ב) ובבראשית רבה פרשה כ״ח (סימן ד) ובתנחומא סדר לך לך (סימן יא):

זו היא מילה. שנקראת דבר שנאמר (יהושע ה, ד) זה הדבר אשר מל יהושע (שוחר טוב). ומילה נתנה אחר עשרים דור ונקמטו תשע מאות ושמונים דור, שחיתה מצות מילה ראויה לינתן אחר אלף דור:

עריבת הירדן. ספינה עשויה כעריבה. ועיין זה בפרק רבי עקיבא (שבת פג, ב):

למה היא טמאה. למה היא מקבלת טומאה דהא תנינן בפ״ב דמסכת כלים שהספינה טהורה. ובפרק רבי עקיבא יליף לה שנאמר דרך אניה בלב ים מקיש ספינה לים מה ים טהור אף ספינה טהורה:

ביבשה. ולפיכך מקבלת טומאה שהרי תשמישו ביבשה. וכן אותה של אשקלון מקצתה היתה משוקעת בארץ ולפיכך מקבלת טומאה:

צריכות הם קישור. לקושרם יחד ואז מקבלין טומאה:

הלב רואה כו'. מביא כל זה למימר שכל הדברים תלוים בלב לקיים מה שנאמר (משלי ד, כג) מכל משמר נצור לבך:

מתבדה. בודה וכוזב דברים אשר לא המה:

משתדל. מדבר דברי פתוי. כי יפתה (שמות כב, טו) תרגם אונקלוס ארי ישדל:

כי אין עיניך ולבך וגו'. וסיפא דקרא כי אם על בצעך:

כל זמן שאדם מרבה כו'. עיין בראשית רבה פרשה י״ט סימן א' ושם נתבאר בארוכה:

תלמיד חכם אין צריך התראה. דאיהו ידע באיסוריה, ושגגות נעשים לו כזדונות, שלפי חכמתו ראוי שיהיה יותר נזהר (יפה תואר):

מה הן ומה דמיהן. כלומר אין דמיה שווין כלום ואף אם הושחרו מה בכך:

פת קיבר. פירוש פת שאינו נקי:

אגרטין. לפי הענין פירושו מעדנים (מתנות כהונה):

מילין קלילין. פירוש מאכל קל להתעכל:

מילין בורין. פירוש מאכל גס וחזק שקשה להתעכל:

חמור עוית עליו. הוא מין חולי שנתעוות ונתעקם על ידו (מתנות כהונה):

לפום גמלא שיחנא. לפי גודל וחוזק הגמל כן הוא המשא שמניחין עליו:

של נחש יותר. יותר מכל החיות:

לא ידעו את ה'. זה כתיב בבני עלי, והוא סוף פסוק של ובני עלי בני בליעל: