אוי לדור ששפטו את שופטיהם. שהיו השופטים עצמם מקולקלים והיה פתחון פה לנשפט להוכיח את מוכיחו שאם אמר לו השופט טול קיסם מבין שניך רצונו לומר הסתלק ופרוש מעבירה קטנה פלונית שבידך. יכול לומר טול קורה מבין עיניך פרוש מעבירה חמורה שבידך (רש"י מסכת בבא בתרא טו א ד"ה ששופט). וזה שסיים המדרש ואוי לדור ששופטיו צריכין להשפט. וכתב הנזר הקודש במדרש בראשית רבה (פרשה כה ב באמצע) שזה שאמר המדרש שהשופטים היו צריכין להשפט ברובא קאמרינן. אבל נמצא בהם גם כן שופטים הגונים כאבצן זה בועז שהיה באותו הפרק והיה צדיק מפורסם. וכן אחרים כיוצא בו עד כאן לשונו [ועיין עוד בעץ יוסף (לקוטים עץ יוסף מהדורא קמא)] :

ברק ודבורה היו. שהיו הירודים שבשופטים דוי לדרא דאשה מבריתא כדאיתא בש"ס (מגילה יד ב) (יפה ענף ומשנת דרבי אליעזר):

ועבדיה שמועה. עשה ממנו דרשה ברבים (מתנות כהונה):

כזונות בפני עמי הארץ. כלומר היינו דכתיב כי זנתה אמם. שדברי תורה נקראים אם. על דרך אם לבינה תקרא. ופירוש הובישה הורתם, שהם מביישים דברי תורה בפני עמי הארצות מאחר שהם עושים היפך הורתם. ופירוש הורתם כמו הוראתם (יפה ענף):

אלא מהו מסכן מי שהוא בזוי בדבריו. ובנוסחא אחרת מי שהוא מסכן בדבריו (אות אמת):

והקדוש ברוך הוא קורא עליו חמשה שמות. כך צריך לומר (אות אמת):

רע. דכתיב לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע. וההוא במעמיד דיין שאינו הגון מיירי שהוא כמקדיש בעל מום למזבח כדכתב מהרי"ק. הרי דאיקרי רע:

מנאץ. דכתיב בוצע ברך נאץ ה'. שמע מינה דאיקרי מנאץ:

מפר ברית. שהמנאץ נקרא מפר ברית כדכתיב ונאצוני והפר את בריתי:

מכעיס וממרה. מדנקרא רע כדלעיל. והרע איקרי נמי מכעיס וממרה כדכתיב אך מרי יבקש רע:

האזכה במאזני רשע. פירוש כשיש לו מאזני רשע אז פשיטא שלא יזכה שהוא מפורסם לכל. ולכן קאמר המדרש אפשר כן שדור שמדותיו של שקר שהוא גם כן מפורסם שיזכה בהם. אלא ובכיס וגו' רצונו לומר אלא שטומן אבני מרמה בכיס ומרמה בהן את הבריות ששוקל חצי ליטרא בעד ליטרא ואין הבריות יודעין מזה. לכך אמר הקדוש ברוך הוא אני אפרע ממנו (זית רענן):

חייך אפילו של עץ אין מספיקין. כך צריך לומר. [וכן הוא בסוף תזריע רבה (פרשה טז ז)] (אות אמת):

ואחד שמגלגל ובא לעולם לעתיד לבוא. כך צריך לומר (מתנות כהונה ונזר הקודש):

ואחד בימי אליהו. שנאמר (מלכים א, יז א) חי ה' אלהי ישראל אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי:

**ואחד בימי אלישע. שנאמר (מ"ב ו') ויהי רעב גדול בשמרון.**כך צריך לומר וכן הוא במדרש בראשית רבה (פרשה כה ב):

ואחד שמגלגל ובא לעולם לעתיד דכתיב. כך צריך לומר (אות אמת ומתנות כהונה ונזר הקודש):

ולא צמא למים וגו'. כי אם לשמוע דבר ה' והיינו שכחת התורה. וכדאמרינן בפרק תולין (שבת קלח ב) עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר הנה ימים באים וגו' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם וגו' כי אם לשמוע דבר ה'. ולפי שהתורה מתמעטת והולכת דור אחר דור כדאמרינן אם לבן של ראשונים כפתחו של אולם של אחרונים כמחט סדקית. ובאחרית הימים לעת קץ תלמידי חכמים מתמעטים ביותר וכמעט תורה משתכחת מלומדיה לגמרי כמבואר בפרק חלק. לכן אמר שהוא מתגלגל ובא לעולם לעתיד כלומר שהוא מתגלגל ובא לעולם אחת לאחת עד לעתיד שיהיה עיקר הרעב של תורה (נזר הקודש) ועיין בענף (אות ד):

אוותנטייה. פרש"י (מדרש בראשית רבה כה ג) והערוך ממשלה וחוזק (מתנות כהונה בראשית שם):

לא היה ראוי לבוא אלא בימי שאול. שהרי בעבור חטאו בא רעב זה כדכתיב אל שאול ואל בית הדמים (יפה תואר) [ועיין בעץ יוסף (לקוטים עץ יוסף ממהדורא קמא):

גרופית של שקמה. פי' אילן סרק והיא דרך משל (מתנות כהונה):

והביאו בימי דוד. כך צריך לומר (אות אמת):

שילא חטא ויוחנא משתלמא. מעשה אירע שקלקל שילא ונתפס כגנב יוחנא בשילא. על דרך (פסחים קיג ב) טוביה חטא וזיגוד מינגיד (זרע אברהם). ועל כרחך היה למשל לכל לוקה בשביל אחר (יפה תואר):

לזגג. פירוש אומן העושה כלי זכוכית. ואמר משל זה משום שקשה להלום הענין הזה שיהיו הגרופות של שקמה חייבים ומגלגל הקדוש ברוך הוא להביאם בימי הגרופית של זית. לזה הביא משל לזגג כו' שהוא נתלה בה תחלה לדעת חוזק היתד ההוא. והוא משל נאות לתת טעם למה לא יביאהו בימי החלשים לפי שאין הקדוש ברוך הוא יכול להתלות בהם כי יבעטו ביסורין וגם ימותו ברעב. על כן אינו מביא כי אם בימי בני אדם חזקים וסבלנים ויוכלו לעמוד ביסורים קשים. וזהו ממש מה שהודיע רבי ברכיה נותן ליעף וחלש ובלתי סבלן נותן לו כח שאינו מביא יסורין בימיו. ולאין אונים עצמה ירבה (כלי יקר שמואל ב, כא על הפסוק ויהי רעב):

שפופים. פירוש שפלים וחלשים בלא כח:

שנים באו בימי אברהם. נוסחא זאת עיקר (יפה תואר ונזר הקודש י"מ) ודייק זה מדכתיב ביצחק מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם. דמדכתיב הראשון מכלל דהוו שנים בימי אברהם. וקרי לזה השני רעב הראשון לגבי יצחק (יפה תואר):

ואחד בימי אברהם. והא דכתיב הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם הכי דייקינן מכלל דאיכא אחר שלא היה בימי אברהם:

בצורת. גשמים מועטים:

שנה עבדת. פירוש שנה עשתה פירות:

רעב של מהומה. פרש"י (מדרש בראשית רבה כה ה ד"ה מהומה) נפלה המיתה בבהמות ונתיקר הבשר עד שהיו מוכרחים ליתן בעד ראש חמור שמונים כסף. ובמדרש בראשית רבה (פרשה סד ב) פירש"י מהומה אוכלים ואינם שבעים (ועיין בענף יוסף):

מ"ב סאות היו ונעשו מ"א. כתב בזרע אברהם שהמדפיס טעה שהיה כתוב לפניו מב' סאות היו ונעשו מא'. וסבר המדפיס דהכי פירושו מ"ב סאות רצונו לומר ארבעים ושתים סאות היו בסלע ונעשה מ"א רצונו לומר ארבעים ואחד. והדפיס כן בפנים. אבל באמת פירושו מב' סאות היו מסלע ונעשו מא' שנתיקר השער ונעשה סאה אחד בסלע עד כאן לשונו. וכן כתב בספר נזר הקודש (בראשית רבה פרשה כה ב ד"ה מ"ב):

סאתים לקוחות בשקל. ברבה (בראשית כה ג) ובגמרא (בבא בתרא צא א) הנ"ל איתא בסלע במקום בשקל. וכתב היפה תואר שסלע ושקל הכל אחד אלא דבלישנא דקרא איקרי שקל ובלשון המשנה נקרא סלע:

אמר רבי שמעון בן גמליאל. ושם (בב"ב וברבה) שם איתא רבי שמעון בר יוחאי:

שפחתו מעילת והיא עומדת [אצל ה]סידקי. כך צריך לומר (אות אמת). פירוש שהיא עומדת מעוטפת במעיל בשוק שמוכרין שם תבואה:

והרי שפחתו עומדת אצל הסידקי וקופתה בידה. כך צריך לומר (אות אמת):

גרדום. רצונו לומר בתמיה וכי יצא יחידי ורווק וערטילאי. ולמה כתיב וילך איש וגו' ולא כתיב גם כן יציאת בהמותיו כמו דכתיב התם סוסיהם פרדיהם וכו':

הוא עיקר ואשתו טפלה לו. דיוקא דהוא מיותר דכבר כתיב וילך איש אלא לרמוז שהוא עיקר. ואף שזה ידוע מכל מקום בא הכותב את המגלה ליתן טעם למה נענש הוא תחלה (משנת דרבי אליעזר):