ותטמנם בפשתי העץ. ופשתן היינו בוץ:

בבוסמין היתה עסקה. אפשר שצריך לומר בבוץ היתה עסקה:

ויבואו הנערים המרגלים וגו'. ואת כל משפחותיה הוציאו:

ומה תמוד לומר ואת כל משפחותיה. רצונו לומר לשון רבים:

ותאמר כן באו אלי האנשים וגו'. ולא ידעתי מאין המה ויהי השער לסגור בחשך והאנשים יצאו:

שנתיאשה מן החיים. מיראת המלכות שכזבה בו והתקינה עצמה לשרופין:

בעלו למואב כו'. דרש נוטריקון באו ועלו לאב שבשמים:

ר' איבו ור' יהודה ברבי סימון. ובילקוט (דברי הימים רמז תתרעד) איתא ר' איבו ור' סימון אמרו הדברים הללו נאמרו מעתיקו של עולם. רבי יודה אומר דברים הללו סתומים כאן ומפורשים במקום אחר. רצונו לומר בספר יהושע:

הדא הוא דכתיב וישלח יהושע בן נון מן השטים וגו'. שנים אנשים מרגלים חרש לאמר:

כלי נגרות היו בידם מרגלים חרש לאמר. רצונו לומר קרי ביה חָרַׂש חציו קמ"ץ וחציו פת"ח והשי"ן בימין. וזהו שאמר כלי נגרות היו בידם וזהו דכתיב מרגלים חרש לאמר רצונו לומר קרי ביה חָרַׂש:

כלי קדרות היו בידם. רצונו לומר קרי ביה חרש בסגול ובשמאל. וזהו היוצרים לשון יוצר כלי חרש (מתנות כהונה):

מקדרין חרש לאמר. ברבה סדר שלח (טז א) גרס שעשו עצמן קדרין והיו צוחין הרי קדרות מי שירצה יבא ויקנה עד כאן לשונו. ודייק זה מדכתיב חרש לאמר פירושו שאמרו כן בפיהם שהם קדרים. וזה שסיים כאן מקדרין חרש לאמר:

חרש כמשמעו. פי' שאינו שומע ואינו מדבר. ובילקוט (יהושע ז) גרסינן הכי תני רבי שמאון בר יוחאי חרש כמשמעו אמר להם עשו עצמכם חרשין ואתם עומדין על אופניים שלהם. והכא או שצריכין למחוק דברי ר' שמעון בן אלעזר או צריך לומר וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר:

על אופניים שלהם. פירוש עיקרם ודעתם וענינם:

על שם שנאמר ויכרתו משם זמורה. רצונו לומר שכלב שהיה אחד מן המרגלים של יהושע היה גם כן אחד מן המרגלים של משה שנאמר בהם ויכרתו משם זמורה. ובפרט לפי דברי חז"ל ששלף כלב את חרבו ואמר להם אם אין אתם נוטלין מפירות הארץ או אני אהרג או אתם:

ששרתה כו'. דדריש מלת גדרה מלשון גדר וגבול בזמן שנתנה גבול וזמן שלאחר שלשה ימים יחזרו זה היה על ידי רוח הקודש ששרתה עליה (אות אמת). ודרשינן גם כן מלת גדרה מלשון נבואה על שם שמשה רבינו עליו השלום נקרא אבי גדור כלומר אב לכל הגודרים גדר והם הנביאים (מתנות כהונה):

עם המלך במלאכתו ישבו שם מכאן אמרו כו'. דרשו במלאכתו מלשון במלאכות אלהים (מתנות כהונה):

עשרה כהנים נביאים. פירוש שהכהנים היו נביאים גם כן. ובספרי פרשת בהעלותך איתא שמונה כהנים ושמונה נביאים ולא חשב שם יחזקאל ובוזי וכן איתא בגמרא (מגילה יד ב):

אף חולדה הנביאה. בילקוט (יהושע רמז ט) מסיים שנאמר וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקות. וכתיב הנה אנחנו באים בארץ את תקות וגו':

זה דוד שהיה עוסק בפרוכת. כלומר בבנין הבית:

שהיה גדל ביער. כן הוא הנוסחא בילקוט שמואל (רמז קנו. ווינציאה שנת שכו). ופירוש כשהיה רועה צאן וגם כשהיה בורח מפני שאול היה תמיד ביערים. אבל בילקוט דברי הימים (רמז תתרעה) גרס כיער:

דבר אחר אורגים שהיו מעלים לו כו'. פירוש הסנהדרין היו מעלין לו את ההלכה והוא אורגה. וכן הוא בהדיא בילקוט (שם). ופירוש הוא אורגה שהיה נושא ונותן בה על כל הצדדים ומושיבה על אמתתה:

דבר אחר אלו הסנהדרין שהיו אורגין בדברי תורה. זה אינו בילקוט:

כרתי ברית לבחירי וגו'. נשבעתי לדוד עבדי:

שנאמר חכלילי עינים מיין. פירוש עינים אלו סנהדרין על דרך והיה אם מעיני העדה. ואמר בדרך משל על רוב תורתן חכלילי עינים מיין לפי דברי תורה משולים ליין. ויתכן שחכלילות רמז לחדוד ופלפול שהם בוערים כאש בפלפולם (יפה תואר בראשית רבה פר' צ"ח):

שהיו סודרין את ההלכה בשנים. רצונו לומר שחוזרין על שמועתן עד שהיא סדורה בפיהם. ותפס השנים תמורת הפה. ועל ידי כך מוציאין אותם נקיים כחלב. כי על ידי רוב החזרה עליהם מבינים אותן כהוגן שאין מדרש בלא חדוש (חגיגה ג א). ופירוש ולבן שנים מחלב מלבינים דברי תורה הסדורה בפיהם יותר מלבון החלב (יפה תואר שם). כלומר דמסקי שמעתתא אליבא דהלכתא אחר הפלפול (נזר הקודש ועיין שם):

שהזכיר מעשה השרופים. שהאבות מסרו עצמן על קדוש שמו. אברהם בכבשן האש. יצחק לישרף על גבי המזבח. יעקב מסר גם כן נפשו על שמו הגדול כדאיתא בזוהר לא אשתכח בר נש דמסר גרמיה על קודשא בריך הוא כמה דעבד יעקב אבינו (עיין רש"י כי תשא לב יג) (מתנות כהונה):

שנשתתפו לפני הקדוש ברוך הוא. ולפיכך נקראו עתיקים שהקדוש ברוך הוא נקרא עתיק יומין (דניאל ז ט וברש"י בבא בתרא צא ב וברש"י) (מתנות כהונה] ועיין בענף:

שהיה דומה כנטע במלכותו. רצונו לומר שהיה דומה לנטיעה שהולך וגדל כדכתיב על כסא ה' למלך (רש"י) ועיין בענף:

וגדרה אלו כו'. פרש"י שגדרו פרצותיהן לעשות תקנות וסיגים לתורה כדאיתא בעירובין (דף כא ב) ששלמה ובית דינו תקנו עירובין ונטילת ידים. וביבמות (כ א) שתקנו שניות לעריות:

עם המלך במלאכתו ישבו מכאן אמרו כו'. דייק מדכתיב ישבו לשון רבים. להכי דרש לה על רות ובת שבע:

ושבה התורה. והתורה נקראת לחם כדלעיל (אות ג):

והדברים עתיקים. אפילו דברים שנתעתקו מהם כמה דאת אמר ויעתק משם ההרה החזירם שנאמר פסל לך וגו':

ר' איבו ורבי יהודה ברבי סימון ר' איבו אמר הדברים הללו נאמרו מעתיקו של עולם. רצונו לומר הקדוש ברוך הוא שנקרא עתיק יומין:

רבי יהודה ברבי סימון אמר דברים הללו סתומים כאן ומפורשים במקום אחר. רצונו לומר בתורה:

שנאמר ויאמר ה' אל משה. כך צריך לומר ועיין בילקוט (ד"ה רמז תתרעד). ואם נגרוס נאמרו ממעתיקו של עולם פירושו זה הקדוש ברוך הוא שהעתיקו מאין ליש ומשנה את טבעו כשירצה:

על שם וייצר ה' אלהים. פירוש קרי ביה היצורים כי הם עיקר יצירת הקדוש ברוך הוא וכוונתו בבריאת עולם (מתנות כהונה) [ועיין בעץ יוסף (לקוטים ממהדורא קמא)] :

על שם ויטע כו'. והצדיקים יושבים בגן עדן שעליו נאמר ויטע ה' אלהים וגו' (מתנות כהונה):

דבר אחר ויוקים זה אלימלך. שקם ממקומו והלך לו. שהיה מצד אם מבני שלה (יפה ענף). או שנקרא יוקים על דרך ואת כל היקום אשר ברגליהם. ודאמרו חז"ל (סנהדרין קי א) זה הממון שמעמיד האדם על רגליו. ואלימלך היה עשיר גדול עד שאמר אלי מלכות:

שהיו מכוזבים. פירוש שנחסרו מן העולם על דרך שאמר הכתוב אשר לא יכזבו מימיו (מתנות כהונה):

יואש שנתיאשו מארץ ישראל. שהיו סבורים שלא יפקוד ה' את עמו לתת להם לחם:

מי שמבטל מן התורה. והם בטלו שיצאו מארץ יישראל שלא כדין כדלעיל (פרשה א ד-ה)וגם נשאו מואביות:

בעלו למואב שנשאו נשים מואביות. אמר מואב במקום מואביות להורות כי בגיותן נשאו אותן שאז המואביות כמואב לאיסור (מהרש"א):

ושהניחו ישראל. בספרי (בהעלותך כ) איתא שהניחו ארץ ישראל:

ונסתפחו. פירוש ונדבקו כמה דאת אמר ספחני נא (שמואל א ב לו). ונספחו על בית יעקב (ישעיה יד א): (מתנות כהונה):

פלטיאני. בני פלטין חשובים:

אבגניסטי פירוש שרים:

ואחר כך חזרו להם בעיירות ויבואו שדי מואב כו'. רצונו לומר שנאמר ויבואו שדי מואב כו' וכן מצינו שנאמר שדה הוא עיר כדלעיל במדרש (פרשה א ה) [ועיין בעץ יוסף (לקוטים ממהדורא קמא)]:

גילין. פי' בני אדם שהם במזל אחד (מתנות כהונה):

מת אחד מן הגיל ידאג כל הגיל. אשמעינן בזה גנות של נעמי ובניה שלא שמו לבם לזה שמת גדול מן החבורה וממשפחתם ולא חזרו לארץ ישראל אלא ותשאר היא ושני בניה בארץ מואב:

ארכיות. פירוש ממשלות (מתנות כהונה):

שירי מנחות. כלומר כפסולת שנשאר כמו שירי מנחה הנאכל לכהנים ולא היה קרב על גבי המזבח. ועיין בילקוט (רמז תר) [ועיין בעץ יוסף (לקוטים ממהדורא קמא)]:

ולא היתה הלכה להתחדש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ולא היו נענשים עליהם. שם האחת ערפה. כצ"ל וכן הועתק בספר אגרת שמואל. ובאות אמת גרס ולא הניחו הלכה להתחדש. שאלמלי הניחו הלכה להתחדש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית לא היו נענשים עליהם שם האחת כו' עד כאן לשונו. ובילקוט (רמז תר) לא גרס ולא היו נענשים עליהם:

בן יושב על כסא ה'. זה שלמה שנאמר (דברי הימים א כט כג) בו וישב שלמה על כסא ה' למלך:

הראה לו הקדוש ברוך הוא. כך צריך לומר. ופירוש שהטעימו הקדוש ברוך הוא טעם עולם הבא שלאחר חרישת הבקר היו האתונות אוכלות חזיז מן התלם מיד:

שנאמר ונגש חורש בקוצר. והוא הבטחה לעתיד:

יצאו מכפר קרינוס. הכי גמיר לה שמקום זה שבו הוכו הנערים היה בכפר קרינוס ולא מתו שם אלא הלכו משם כל האבולין והם מקומות שבנתיים עד מגדל צבעייא ושם מתו (יפה תואר):

רק מיעוט וקממעט בהמלטה שלא היתה שלימה או ממעט בגופו (יפה תואר):

אמר ר' יודן לבדי כו'. בסדר מצורע (ויקרא יז ד) גרס אמר ר' יודן לבדי ועל לבדי להגיד לך אף הוא כיון שאמר כו'. פירוש ועל לבדי שנשארתי הוא רק להגיד לך. וכיון שאמר מיד מת (מתנות כהונה). כי לא היה בו חיות רק בכדי להגיד בשורתו. ואם תאמר רק אני לבדי דדרשינן אף הוא מושבר ומולקה למה לי הא מלהגיד לך נפקא. ויש לומר דאפשר מחמת בעתותו הוא שמת. אבל רק אני משמע שהיה מוכה בידים (יפה תואר):

הלואי לא היה. פרש"י בישעיה (כג יג) אשר לא כדאי הוא להקרא עם כו' עד שהקדוש ברוך הוא מתחרט עליהם על שבראם כדאיתא במסכת סוכה (נב ב):

מיד ויקח לו חרש. כלומר ולבסוף נגע בנפשות עד שלקח לו חרש להתגרד (יפה תואר):

שמעה מהרוכלים כו'. ויש מהם שנושאין תבואה למכור. ומאחר שהם הביאו מתבואת ארץ ישראל למואב הבינה כי פקד ה' את עמו וגו':

פעמים שהוא עושה בעבור עמו ונחלתו. רצונו לומר בשביל ישראל. שסובר שעמו ונחלתו הוא נאמר על ישראל כדכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו:

אמר ר' איבו כשישראל זכאין כו'. רצונו לומר שהוא סובר גם כן שעמו ונחלתו הוא נאמר על ישראל רק שהוא מוסיף שבזמן שישראל זכאין וצדיקים וראוים להקרא נחלתו אז בעבור עמו ונחלתו. אבל כשאין זכאין אז בעבור שמו הגדול. ובזה משתעי קרא דכי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול. ודייק זה דבזה הפסוק לא קראם נחלתו:

כמה גמלים יצאו כו'. פירש בערוך הגמלים והחמורים שמנהיגים אותם (אות אמת). ורצונו לומר שכשם שאין צורך לנו להזכיר יציאת כמה חמורים וכמה גמלים דלא איכפת לן מידי. כמו כן יציאת נעמי לא איכפת לן מידי ולא נצרך להזכירה (יפה תואר). ומשני דאיכא נפקותא מהזכרת היציאה לאשמעינן שיציאת הצדיק עושה רושם כו'. כלומר ובזה הרי הוא כאילו יצאה נעמי לבדה כי יציאת האחרים לא עשה רושם אלא יציאת נעמי (נזר הקודש):

הוא זיוה. רצונו לומר שבזמן שהצדיק בעיר המדריך ומיישר את אנשי העיר בדרך אשר ילכו בה. הוא מזכה אותם לחיי עולם הבא להנותם מזיו השכינה:

והוא הודה על דרך שאמר הכתוב ונתת מהודך עליו והיא ניכרת בפנים וכמו שאמרו ז"ל (שמות רבה מז ו). מהיכן זכה משה לקרני ההוד. הרי שלזוהר פניו קראו הוד. ומאותו ההוד שבפניו היו יראים ישראל לגשת אליו. והשמיענו שבזמן שהצדיק בעיר על ידי הדרכתו זוכים להוד עד שייראו ויזדעזעו העובדי כוכבים מגשת אליהם להרע עמם. כי יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהם וייראו מהם:

הוא הדרה. רצונו לומר הוא הזקנה על דרך שאמר הכתוב והדרת פני זקן שבזכות שהצדיק בעיר כולם יאריכו ימים וימותו בהדור של זקנה:

הוא שבחה. רצונו לומר זה יאמר על שבח מזונותיהם שהיא משובחת בהם. שאמרו ז"ל (ברכות מא א) שבעה מינים נשתבחה בהן ארץ ישראל הרי דשבח העיר מיקרי עניני מזונותיה ובזכות הצדיק הקדוש ברוך הוא מברך אותם בגשמי רצון וברכה:

פנה משם פנה זיוה כו'. רצונו לומר שכפי חשיבות השכר כן הוא מהירת אבודו שלא יוכלו להשיגו. ולכן נקט בראשונה פנה זיוה כי הראשון שנאבד מהם הוא זיוה שבנקל במה שלא יהיו הגונים כבתחילה תיכף יאבדו שלא יזכו ליהנות כאותם שיושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה ואחר כך פנה הודה כי סר צלם מעליהם ואחר כך פנה הדרה כי חס ושלום בחטאם ימותו אנשים ואחר כך ויהי רעב בארץ ומיסרם ברעב ובצמא ובחוסר כל באופן שפנה שבחה (אגרת שמואל):

דלא הוה אלא אותה הצדקת. ולרות לא חשיב כלל שעדיין לא נתגיירה אלא בדרך לדעת רבנן ז"ל (יפה תואר ב"ר פ' ס"ח), [ולא ידעתי מאי קשה ליה דניהו דנתגיירה קודם מכל מקום קאמר המדרש שפיר דניחא תמן דעשה רושם משום שלא נשאר שם צדיק דנעמי ורות יצאו משם. אבל ביעקב נשאר יצחק. ואפשר שדבריו הוא על לשון המדרש דאמר דלא הוה אלא אותה הצדקת]:

היו עוסקים בהלכות גרים. [דייק זה גם כן שמלת בדרך מיותר. על כן אמר שהיו עסוקים וכו'. והכוונה כי דרך יאמר במקומות רבים על דרכי התורה והמצות כמו דאת אמר (שמות יח כ) והודעת להם את הדרך ילכו בה. ועתה היו הולכות ומתעסקות בדרך אשר אותו הדרך היה לשוב אל ארץ יהודה כלומר לשוב בדת היהודים דהיינו הדרך אשר ילכו בה [והמצות וההלכות של גרים השבים מגיותם לגירות. וזאת כונת מלת יהודה דקאמר. רצונו לומר אל ארץ אשר נוהגים דת היהודים] (אגרת שמואל):

לבית אומתה. משום דקשה דלבית אביה מיבעי ליה. והבית על שם האב נקרא אפילו אחר מותו כמו שבי אלמנה בית אביך אף על פי שכבר מת. דבת שם היתה ושם מת בשנת חמשים ליעקב כדאיתא בסדר עולם. הרי שהבית נקרא על שם האב ולא על שם האם להכי דרשו לבית אומתה:

להראות לו פנים. דחכם גדול היה כדאיתא במדרש בראשית רבה (פרשה סה כ) ובמדרש שמות רבה (פרשה יג א):

ולא כן כתיב אשה לבית אמה ולא לבית אביה. כך צריך לומר וכן הוא בילקוט (רות רמז תרא). דקא סלקא דעתיה דאבנימוס דמשום דאם חביבה טפי הוא דקאמר לבית אמה. ורבי מאיר השיבו דיפה הביא ראיה לו משם אבל לא מטעמיה אלא משום דאין אב לעבודת כוכבים ולכן לא יתייחסו רק לאמם:

רבי חנינא בר אדא אמר יעשה כתיב. רצונו לומר שהקרי יעש והכתיב יעשה:

שנטפלתם בתכריכיהן. דייק זה מדקאמר עם המתים ולא קאמר עם בניו. מזה נראה שעל חסד שעשו עמהם כאשר היו מתים אמרה. ואין זה ודאי אלא שנטפלו בתכריכיהן (אגרת שמואל):

ועמדי שויתרו לה כתובותיהן. שאין לומר על שאר חסדים שעשו עמה בכל העשר שנים שישבו נשואות עם בניה. דאם כן הוי לה למימר עמדי קודם שיאמר עם המתים אלא שהיתה נעמי ערבנית על כתובתן. ועתה ויתרו לה על הערבות (אגרת שמואל):

כל אותן הטובות והנחמות כו'. דרשו זה לפי שאמר יתן ה' ולא פירש מה יתן שאם על המנוחה דלקמן קאמר הוי ליה למימר יתן ה' לכם מנוחה. ומדכתיב ומצאן מנוחה הרי התחיל במלת ומצאן להורות דמלתא אחריתא היא ברכת המנוחה. לכן דרשו שיתן ה' לכם היא גזרה אחת לבדה. ומה שאמרו יתן ה' הוא הודעת העתיד. והכוונה הדברים שעתיד שיתן ה' לשלמה דכתיב ויתן ה' חכמה לשלמה יהי רצון שזה החלק יהיה לכם. ומלת לכם היא הגזרה ומלת יתן ה' היא הודעת מה שעתיד ליתן (אגרת שמואל) ועיין בענף יוסף:

מצאן כתיב אחת מוצאת. רצונו לומר מפני שאינו כתוב בנו"ן כפופה וה"א אחריה לומר ומצאנה. אלא אמר ומצאן בנו"ן פשוטה לבסוף. אמרו אחת מוצאת ואחת לא מוצאת:

אשה בית אישה מכאן שאין קורת רוח לאשה. וכך צריך לומר. ופשטן של דברים מבואר שהכוונה שהאשה אין לה מנוחה אלא כשיש לה בעל. שאם תשב אלמנה אפילו שיהיה לה עושר ונכסים לרוב ושאר תענוגי העולם. עם כל זה אין לה מנוחה והכל כלא חשיב בעיניה. [כי אין לה מנוחה אלא עם בעלה]. ולכן ברכתם בברכה זו ומצאן מנוחה אשה בית אישה כי זאת היא המנוחה (אגרת שמואל) ועיין בעץ יוסף (לקוטים ממהדורא קמא):

וכי יש אדם מייבם אשת אחיו שלא היה בעולמו. [הרגישו יתירא מלת במעי דהיה די שתאמר העוד לי בנים והיו לכם לאנשים. אלא] הכוונה שאמרה להם הדין. כלומר אילו היו לי בנים אפילו שיהיו בתוך מעי. כיון שכבר הוא בעולם. אשת אחיו זקוקה לו ותמתין עד שתלד ומייבם לכשיגדל. אבל אם לא היה בעולם ואפילו בתוך מעי אמו אינו אין לו לייבם. וזה שאמר העוד לי בנים במעי רצונו לומר שכיון שאפילו במעי אין לי בנים עכשיו לא יוכלו להיות לכם לאנשים. כי אין אדם מייבם אשת אחיו שלא היה בעולמו. וכי תקשה לפי זה מה זה שאמרה כי אמרתי וגו' הלהן תעגנה. יש לומר כך אמרה ואף אם תאמרו לי אם אין לי בנים במעי כעת מכל מקום אם אנשא ואלד אינכם אסורים להם משום אשת אחיו שלא היה בעולמו. לפי שלא היו למחלון וכליון קדושין בכם שלא גיירו אתכם (כנ"ל). עם כל זאת שובנה בנותי כי זקנתי מהיות לאיש וגו' (אגרת שמואל):

גם הייתי הלילה לאיש. ומדכתיב הלילה לאיש דייק שלמדתך תורה דרך ארץ כו'. [וזהו שסיים רבי יודן וכתיב גם הייתי הלילה לאיש כו' רצונו לומר] [ש]מוכח לה מאחשורוש וגם כן מכאן [דכתיב גם הייתי הלילה לאיש]:

וגם הייתי שילדתי בנים הא אילו כו'. האות אמת מגיה וגם ילדתי בנים הא אילו כו'. ויש ליישב גירסתינו דאתא לומר שפירוש וגם ילדתי בנים וגם הייתי שילדתי בנים. כלומר שהוא דבק עם גם הייתי הלילה לאיש. והכי קאמרה נעמי חדא גם הייתי הלילה לאיש מי יודע אם יבא לידי גמר הלידה שאולי כנפל טמון יהיה. או שאלד בנות. וגם אם נאמר הא אילו הייתי הלילה לאיש ילדתי [שמפלת לא שכיח] בנים [ולא בנות]. וזה שאמר הא אילו הייתי הלילה לאיש ילדתי בנים כלו' שגם מהוייתי הלילה לאיש ימשך שאלד בנים [ולא תהיה הוייתי לבטלה או שאלד בנות]. אלא הלהן תשברנה וכי אתם תתעכבו כל כך ותמתינו להם עד שיגדלו:

הלהן תעגנה יכולות אתם כו'. זהו חלוקה אחרת שכך אמרה נעמי ואם תאמרו שאין אתן רוצות להנשא עוד כי אם לגמול חסד עם בעליכם המתים שיקרא שמם עליכם אף אחרי מותם ותשבו אלמנות עגונות לכבודם כל ימיכם אינני רוצה בזה. וזה שאמרה הלהן תעגנה יכולות אתם יושבות עגונות לבלתי היות לאיש:

מכם בשבילכם. רצונו לומר דמ"ם מכם דרשו מ"ם הסיבה לא מ"ם היתרון. וכך אמרה נעמי להם אם מחשבתכם להמתין עד אשר אלד בנים ויגדלו ותנשאו להם אני רוצה עוד להתחתן עמכם לפי שמר לי מאד מכם בשבילכם. כי פגיעתכם היתה לי מרה כלענה כי יצאה בי ובבעלי יד ה'. ואם כוונתכם להתעגן לבלתי היות לאיש. אל בנותי אל תעשו רעה לי כי אני מפחד שלא אלכד בעון העגון ודי הרע ומר שהגיע לי מכם ובשבילכם כי בשביל מהירות שמיהרו בני לישא אתכם ולא המתינו לגייר ולהטביל כדין וכהלכה נענשו ויצתה בי יד ה'. ואני מפחדת שאם עד עתה קטרג עון מהירות עתה יקטרג עון העגון:

פרופקפיא. פירש הערוך כבוד:

הוגעתני. תעגנה דריש:

הן קרבו כו'. וזהו הלהן אם אל הן תעגנה הוגעתני במלאך המות:

כל מקום שנאמר יד ה' כו'. רצונו לומר רבי לוי חולק על התנא קמא שדריש יצאה בי יד ה' אמשה ואהרן ואמר חס ושלום לומר כן דהרי כל מקום שנאמר יד ה' היינו מיתת מגפה. אלא דקאי אדור המדבר דבר קפרא אמר יד תבעו כו' לפי שאמרו מי יתן מותנו ביד ה' לכך נגע בי יד ה'. ואמר רבי סימון גם זה אינו שהרי רק ביוצאין היתה מגפה. היינו המרגלים עצמם ולא ביושבים בביתה כדכתיב וימותו מוציאי דבת הארץ במגפה מה שאין כן כלם. ולזה בא ר' ראובן לסייע לרבי סימון שהרי אף בניהם היו מצירים כו' לפי שהיו מעוכבים במדבר לפי שלא מת אחד מהם קודם שהיה בן ששים שנה ואין זה מיתת מגפה (משנת דרבי אליעזר):

חסר אל"ף תשש כחן שהן מהלכות ובוכות. רצו בזה כי מדכתיב חסר א' אין שרשו משורש נשא אלא מלשון תשוש כח כמו דאת אמר צור ילדך תשי. והכוונה שעל ידי מה שאמר כאן מלת עוד ולעיל כתיב ותשאנה באל"ף ולא כתיב עוד. אלא לעיל שהיה בתחלת הבכיה עדיין לא תשש כחן ולכן כתיב שם ותשאנה באל"ף. אבל כאן הודיע כי לא פסקה בכיתן אלא ותבכינה עוד והיו מהלכות ובוכות. על כן כתיב ותשנה חסר אל"ף (אגרת שמואל):

שנאמר ויגש הפלשתי השכם כו'. והוא גלית שהיה מבני הרפה והיא ערפה כדאיתא בסוטה פרק משוח מלחמה (מב ב) (יפה ענף):

ויגש הפלשתי השכם והערב וגו'. ויתיצב ארבעים יום:

בר מן תלת. וענין הנשיקה היא התדבקות רוחא ברוחא. ועל כן כאשר נתמנה אדם לגדולה שאינו ראוי לה צריך נשיקות הנביא להאציל וליתן עליו מרוחו ויצלח למלוכה כמו שאול שהמלוכה היה שאול לו שהמלוכה שייך לבית דוד כדתיב לא יסור שבט מיהודה לכן נשקו שמואל. אבל לדוד לא נשק בעת משחו אותו למלך משום שהיה ראוי מצד השבט למלוכה. ומהטעם הזה בעצמו הנשיקה בהתחבר הרחוקים והנפרדים לשוב להיות לאחדים ורוח אחד לכל. ועל זה הדרך הנפרדים איש מעל אחיו ינשקו זה את זה לחבר הרוח הנתק. על דרך אומרם ז"ל הנפטר מחברו אל יפטור אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרו. והוא מבואר (אגרת שמואל):

נשיקה של קריבות. כי דרך הקרובים לנשוק דרך אהבה ואין בזה הרהור. כדעולא הוה מנשק לאחתיה אבי חדייהו (יפה תואר):

לא תחטא עלי. פירוש לא תעשה חטא עלי ולא תקח עונש ופגע רע מחמתי (מתנות כהונה):

**מכל מקום דעתי להתגייר אלא מוטב על ידך.**דייק זה ממלת מאחריך שהוא מיותר וכך הוי ליה לומר לעזבך לשוב ומסתמא ההשבה היא מאחריה. אלא על כרחך אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך פירושו שהשיבה יהיה רק מאחריך אבל לא מה' משום שאם לא אתגייר על ידך אתגייר על ידי אחר. ולכן אל תפצרי יותר מדאי כדי שיהיה סבה לעזבך ולשוב מאחריך ולא אלך אתך בחברתך ואנכי אלך להתגייר על ידי אחר ולא יהיה מצוה זאת על ידך:

תיאטראות כו'. בתים ששוחקים בהם שחוק של הוללות (מתנות כהונה):

אחד לנסקלים ולנשרפים שהרשיעו בעבירות חמורות:

ואחד לנהרגים ולנחנקים. שאין מיתתן כל כך חמורה שאינם רשעים כל כך (רש"י):

אמרה לה בתי כל מה כו' כי המות יפריד כו'. הכל הוא דברי נעמי (מתנות כהונה]. [ועיין בעץ יוסף (לקוטים ממהדורא קמא)]: