זה שאמר הכתוב קטן וגדול שם הוא. מעין הא דקאמר כל מה שאתה יכול לסגל מצות וצדקות סגלי בעולם הזה. דרשו הכא הני ד' קראי שדומין זה לזה. כי ענינם לומר כי כל זמן שאדם בעולם הזה יכול להרע ולהשיב ולשנות עצמו כמו שירצה ולא בעולם הבא (יפה תואר):

מי שהוא קטן יכול להעשות גדול. זה מיירי לענין חכמה כי בעולם הזה הקטן בחכמה יכול להעשות גדול בחכמה על ידי שיגע הרבה בתורה על דרך יגעת ומצאת תאמין. והגדול בתורה יכול להעשות קטן בתורה על ידי שיפרוש עצמו מהתורה על דרך (עי' ירושלמי ברכות פרק ט ה) אם תעזבה יום יומים תעזבך (יפה תואר):

מכעיס את יצרו כו'. והיינו ועבד חפשי מאדניו. כי אז יעשה חפשי מן המצות (יפה תואר):

רבי מיאשה בר בריה דרבי יהושע כו'. מייתי הכא האי עובדא דלפי מה שאמר שראה הרבה בני אדם כאן בכבוד ושם בבזיון יתפרש הפסוק קטן וגדול שם הוא ששם ניכר האמת מי הוא הקטן ומי הוא הגדול ולא בעולם הזה (יפה ענף):

נשתקע שלשה ימים בחליו. היה שוכב נרדם כאילו הוא מת ולא נרגש בו חיים רק מעט וצופה ענינים מעולם הבא (מתנות כהונה):

הן הוית. פירוש היכן היית:

ומה חמית תמן. ומה ראית שם:

אמר ריש לקיש ולאו מקרא כו' הסיר המצנפת. זהו מכוון למה דאיתא בילקוט יחזקאל [פרק] כ"א (רמז שסא) רבי יוחנן ורבי שמעון בר לקיש הסיר המצנפת מי שהוא גדל בעולם הזה קטן לעולם הבא. על כך נראה מזה שדרשו הסיר המצנפת והרים העטרה מאלו שלוקחים להם טלית דרבנן ואין בהם חכמה כמו דיין שאינו הגון שהועמד בשביל ממון וכמו שמסיים הכתוב זאת לא זאת [רצונו לומר לא המצנפת ולא העטרה יהיה להם] אלא השפלה [רצונו לומר מי שהוא שפל בעולם הזה] הגבה. והגבוה [מי שהוא גבוה בעולם הזה] השפל. או כך פירושו השפלה יהיה להם על שם שהגביהו את השפל שמינו דיינים שאינם הגונים במקום תלמידי חכמים כו':

אמר ליה הסיר המצנפת מרבותינו והרים העטרה מעובדי כוכבים ומזלות. וישראל יצנפו העטרה (מתנות כהונה):

את חסד. ששמך חסדא ומה שבא ממך הכל חסד ודברי חן:

ולא נמצא מתפלל על הרשעים. פירוש שהמקשה סבירא ליה כדעת הרמב"ם שנועלים דלת בפני הכופר בעיקר. ור"י חולק וס"ל שאין לך דבר שעומד בפני התשובה (יפה ענף):

יבוחר כתיב. ובירושלמי פרק הרואה (פרק ט א) גרס יבחר כתוב. וכן הוא בקהלת רבה (פרשה ט ב):

אפילו כל אותן שפשטו ידיהם בזבול. ויש גורסים יחובר כתיב. והכי דריש קרא מי שיחובר. כלומר שנתחבר ופשט ידו אל כל החיים. דהיינו ה' שהוא חי העולמים על ידי שהחריב זבולו ומקדשו אפילו הכי יש לו בטחון שתקובל תפלתו ותשובתו (יפה מראה):

שכבר פשטו ידיהם בזבול. והוי מעוות לא יוכל לתקון שבטלו כמה קרבנות וגרמו לישראל כמה צרות. ועבירות שבין אדם לחבירו אין הקדוש ברוך הוא מכפר (יפה ענף):

וישנו שנת עולם ולא יקיצו. שאינן נדונין בגיהנם ואינן חיים בעולם הבא:

כי לכלב חי הוא טוב כו'. הוא סוף פסוק של כי מי אשר יבחר. וקרא זה מיירי לענין שררה וכבוד שעל ידי רוב זכיות יכול הכלב להעשות ארי להעשות שוטר ומושל וכן להיפך (יפה תואר):

אבל לעתיד לבוא מי שהוא כו'. שהיום לעשותם ולמחר לקבל שכרן:

שחיק טמיא. פירוש ישחקו עצמותיו:

יכול את. לשון שאלה יש בכחך שתגזור על בני עיירות שלא ידליק אדם אש שלשה ימים:

אמר ליה אין. פירוש כן אעשה:

עמיא. פירוש לעת ערב. תרגום של כהה עמיא (ויקרא יג ו):

סלקין תרוויהון כו'. עלו שניהם על גג פלטין ראה רבי יהושע עשן עולה מרחוק ואמר ליה מהו דין הלא גזרת שלא ידליקו אש. אמר ליה אפרכיא פירוש השר חולה ונכנס הרופא ובקר אותו:

על דשתי חמימי. פירוש עד שישתה חמין לא יתרפא ולפיכך הדליקו אש:

עד דאת כו' בעוד שאתה בעולם חי בטלה גזירתך. כי זה היה לו להמתין עד למחר כיון שהוא חולה שאין בו סכנה:

מיומיה. מימיו עד השתא ועדיין את אמרת אני טוב ממנו:

דלא מתגלי לבר נש. שאילו ידע האדם מתי ימות יהיה מצטער בכל יום ויתעצל מלבנות ולנטוע ויחרב העולם ועוד שיתעצל מלעשות תשובה שיאמר יש לי פנאי. אבל עכשיו כל ימיו בתשובה יהיה שמא ימות למחר (יפה ענף):

בהדין יומא. באיזה יום אני מת:

פחית לי חד יומא. בקש שימות בערב שבת כדי שיתעסקו עמו מיד לאחר מיתתו. כההיא דתנן כל המדחה מטתו הרי זה משובח. גם אמרו מת בערב שבת סימן טוב שיכנס מיד למנוחה:

ארכי. ממשלה:

אמר להון מהו מעבר יתיה. כך צריך לומר (אות אמת):

נטל פיפקון. פירוש וילון [עיין בעץ יוסף (לקוטים ממהדורא קמא)]:

אגפיהן. כנפיהן:

מעות לא יוכל לתקן. קרא זה מיירי לענין תשובה להיות צדיק או רשע שמי שהוא צדיק אפשר שיהיה בסוף רשע כשימרוד באחרונה. וקרא דכה יעשה ה' לי וכה יוסיף לא מיירי אלא בענין תוספת וחסרון הזכיות. כי בעודו בעולם הזה מי שהוא עני בזכיות יכול להעשות עשיר בזכיות בהוסיפו בכל יום מצות וצדקות. ומי שהוא עשיר יכול להעשות עני כשתוהא על הראשונות (יפה תואר):

אבל לעתיד לבוא כו'. דמדכתיב לא יוכל ולא כתיב יכול משמע דלעתיד מיירי (יפה ענף):

אני וזה גנבנו כאחת. כך צריך לומר (אות אמת):

ולא בארון הכניסוך ובחבלים גררוך לקבר. כך צריך לומר (אות אמת):

ואתה היית ספוקה בידך לעשות תשובה. שמסתמא גם לפניו מתו רשעים שעשו להם כן ואף על פי כן לא עשה תשובה:

ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה. כך צריך לומר (אות אמת):

דלמא. פירוש איתמר:

בייבין. פירוש מייבבין והומין:

אמר ליה. פירוש רבי שמעון אמר כן לרבי חייא אלו הבריות מה עסקיהן שכך הומין:

זבין. קונה לצורך יום טוב:

מרי עבידתיה. בעל ואדון עבודתו שעשה מלאכה עמו:

מרי עבדתיה. הקדוש ברוך הוא:

אילוסיס. פירוש מערה:

וצלי. התפלל:

וחזא. ראה יד אחר שהיתה מושטת לו כו':

רבינו. הוא רבינו הקדוש:

דהוה מצטער שלח. כך צריך לומר (אות אמת):

הדא מילא דאיסטופיטא הוא. זהו דבר חשוב ולכן אין לך למהר למכרה עד שתדע שויה בכמה. אלא אני נותן לך שלש דינרים ולך וקנה ועשה לכבוד היום:

ובתר יומא טבא. ולאחר יום טוב:

אנן שטחין. כלומר מכריזין קול מי שירצה לקנותו ומה שיעלה המקח תקח:

נסב. לקח:

שרת גנב. וכי התחלת לגנוב:

כל פעלך לית. כל קרקעותיך ומטלטליך אינו אלא מאה ואלו המקחים כולם שלקחת מה הן. כלומר מה טיבן והיכן לקחת מעות:

תני לה. סיפר לה המעשה ואמרה לו מה אתה רוצה שתהא חופתך לעתיד לבא חסרה מחופת חבירך מרגלית אחת:

ומה נעביד. מה נעשה וכבר עשיתי ואי אפשר לחזור. ואמרה לו לך והחזר המקח שקנית לצורך יום טוב לבעליהן כו':

מצטער. רבי היה מצטער על זה:

ואיתיתה. והביאוה אצלו:

כל הדין צערא ציערת כו'. פירוש כל זמן הצער ציערת לזה הצדיק:

ואין הוה כו'. ואם יהיה חסר וכי אין בנו כח למלאות אותו:

בהדין. בזה העולם זוכין אנו לראות פניך ולא לעולם הבא:

יש לו מדור בפני עצמו. הכוונה שאין אדם יכול להטיב לחבירו בעולם הבא מאחר שכל אחד יש לו עולם בפני עצמו. רצונו לומר שכל אחד שכרו אתו כפי פעולתו ולא יוכל לזכות אחד בשביל חבירו דאם כן נמצא שנים בעולם אחד. ולכן לא יזכה רבי שמעון למדרגת רבי (יפה ענף):

והודה לה. וכן עשה רבי שמעון שהחזירה. ועל זה אמר ולא עוד כו':

מנסיב ליה. פירוש כשלקח אותה מרגלית כשנתנוה לו היתה ידו של רבי שמעון מושפלת למטה כמי שמקבל דבר מחברו. וכשהושיט להחזירה למעלה היתה ידו עליונה ויד שליח הקדוש ברוך הוא אשר לקחה היתה למטה כמי שמלוה לחבירו. כביכול כאילו רבי שמעון הלוהו למעלה. ומלת למטה היא פירוש נכתב בפנים על תיבת ארעיא (מתנות כהונה):

ותרא כי מתאמצת השוה הכתוב לנעמי כך צריך לומר (אות אמת). ודייק זה מדכתיב ותלכנה שתיהם. שמלת שתיהם היא מיותרת:

דתנינן תמן. במנחות פרק רבי ישמעאל:

ואזיל כל עמא לגמילות. כך צריך לומר (אות אמת):

לשעבר כו'. כך היה משיב אחד לחבירו שאמר הזאת נעמי (מתנות כהונה:

איסקפטיאות. יש מפרשים כסאות. ורש"י ז"ל פירש בפירושו [על] תהלים (מב ה) שהן עגלות מחופות כמו שש עגלות צב (אות אמת). או פירושו מנעלים חשובים (מתנות כהונה):

מילתין. פירוש משי:

סמרטוטין. בגדים קרועים:

משל לפרה הדיוטית. כך צריך לומר (אות אמת). כלומר גרוע וסוררת:

בשוק. למוכרה:

רדיינית. חורשת מלומדת לחרוש ועושה תלמים יפה סדורים בשוה:

אמרין כו'. הבריות אומרים ואם היא טובה כמו שאמרת אלו מכות ופצעים שעליה מה הם ולמה הם:

כך אמרה נעמי למה וה' כו'. פי' למה אני אומר קראן לי מרה משום וה' ענה בי ושדי הרע לי כהנ"ל:

וה' ענה בי מדת הדין. רצונו לומר שנהפך לי מדת הרחמים [שמורה על זה שם בן ד'] למדת הדין:

כל עניניו לא היה אלא בי. דרש ענה לשון ענין: