**הה"ד קול דודי כו'.**דקשה ליה מאי לכם ראש חדשים דהא לכ"ע נמי הכי הוא שעיקר השנה מניסן שהוא האביב והתחלת חיי השנה לכל העולם. לזה מביא קרא קול דודי כו' וכדמסיים לפיכך נקרא ראשון:

**וכל הענין.**בפרשיות עד עמכם. עיין בענף:

**מה את עושה במקום טמאים.**מפני שרבים חפצו שיושיעם משה מהשעבוד ויעמידם בני חורין במצרים שלא לעזוב ארץ מולדתם. ע"ז אמר שצריכין לצאת למען לא ילמדו מהם לעשות ככל תועבותם:

**אשר בשר חמורים בשרם.**פי' מדקרא מדמה אותם לחמורים טמאים הם. ומדאמר רעיתי יפתי קא דייק בשביל שאת רעיתי וטהור וקדוש אינו דין שיתעכבו שם שלא ילמדו מעשיהם:

**אמרו לפניו.**ישראל אמרו כן ולידע את האמת היו מבקשים:

**א"ל כבר שלמו.**שגילה להם שהמנין מתחיל מיצחק כמ"ש. או שקושי השעבוד השלים הקץ:

**שהיה מכוסה.**שלא היו נחשבים כי רוב הדור רשעים היו [יפ"ת]:

**שנאמר הנצנים נראו בארץ.**שהם יציצו ויפרחו במע"ט כמד"א פרי צדיק עץ חיים:

**שהיו צדיקים כולם.**כדכתיב ויאספו אליו כל בני לוי. וכל ישראל בטלו המילה ושבט לוי קיימוה כדלקמן פ' י"ט. וסיפיה דקרא עת הזמיר הגיע לשון כריתה כדמפרש בחזית הגיע זמנה של ערלה שתזמר פי' שימולו כל ישראל ג"כ:

**ד"א הנצנים אלו הכהנים.**לשון ויצץ ציץ האמור באהרן שהיה כהן הראשון. ולכן נקראו ילדי כהונה פרחי כהונה ע"ש שהוציא מטה אהרן פרח וציץ. ומפרש ליה עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של עכו"ם שלהם שתעקר שהגיע עת עבודת ה' בכהנים:

**אלעזר בנו פנחס בנו.**לא הזכיר מבני אהרן רק מי שנמשכה ממנו שלשלת הזרע לעבודת בה"מ:

**אלו המלכים.**מלכי יהודה שהיו הורגים באויביהם. ומפרש הנצנים כמו הנצחנים שהם הנוצחים במלחמה. ומפרש עת הזמיר הגיע על הכרתת אויביהם. ושייך זה ליציאת מצרים על שם שיצאו ממצרים ע"מ שיבנו בהמ"ק ויזבחו זבחים ודוד בנה היסודות ושלמה גמר את הבנין ושאר מלכי בית דוד לרוב היו תמימים עם ה' וחזקו את בדק הבית:

**אלו הלוים אסף כו'.**מפרש עת הזמיר לשון שירה וזמרה ולהכי מפרש ליה בלוים המזמרים בבית המקדש כגון אסף וזכריהו. ומפרש הנצנים אלו הלוים המנצחים בשיר ולעיל מפרש על שבט לוי שהיו כולם צדיקים במצרים. וכאן דרש על הלוים שהיו משורים ומנצחים במקדש:

**שאמרו את השירה.**שירת הים:

**אמר קול התור.**לפי שדרך הצפרים כגון תורים וזולתם להיות משוררים ומצפצפים בניסן. לכן כינה שירת ישראל בזן ההוא לקול התור. ומ"מ מדנקט תור רמיז לאברהם שבזכיתו שמע ה' קולן אף שהיה בהן פסל מיכה:

**שהקריב תור וגוזל.**נקט אלו שהיו כנגד ישראל כדפרש"י ואת הצפור לא בתר והוא תור וגוזל ורמז לו שישראל יהיו חיים וקיימים:

**מה כתיב אחריו התאנה חנטה פגיה.**דקאי על ישראל שנמשלו בכמה דוכתין לתאנה ופגיה דהיינו התאנים ר"ל הצדיקים שהם פרי שלה. וסמדר נתנו ריח מפרש בבינונים שאינן פרי עדיין אלא שהענבים ניכרים ונתנו ריח התשובה. ולא חשיב הרשעים מפני שכבר מתו בשלשה ימי אפילה:

**אין לכם חדש אחר גדול מזה כו'.**ר"ל להכי לדידן חשיב חדש ניסן ראש חדשים מפני חידוש דברים אלו שחשיב בעל המאמר:

**ד"א ראשון הוא לכם כו'.**דק"ל מאי לכם להכי דריש שהקב"ה כביכול יהיה לכם דהינו לבנות בה"מ וליפרע מעשו. וקרמיז לה הכא לומר שזה יהיה בחדש הראשון ואתיא כרבי יהושע דאמר שבניסן עתידין ליגאל כדאיתא פ"ק דר"ה. וגם למר שבזכות המצות שבחדש הראשון יזכו לדברים אלו שנקראו ראשו. ודע שבפנים המדרש חסר הרבה בכל המדרשים וצריך להיות כמו שהועתק בפנים המדרש שלפנינו ועיין בהמקומות שציינתי ביד יוסף:

**ראשון לציון.**היינו משיח ועיין ב"ר פ' ס"ג:

**ד"א החדש הזה לכם כו'.**דר"ל שקדוש החדש מסורה לכם. ולהכי מייתי מ"ש ה' למלאכי השרת שיסכימו על מעשה ישראל:

**אימתי אתה עושה את המועדות.**ובודאי ביחוד שואלים על ר"ה ויום הכפורים. לפי שה' ובית דינו יעמדו יחדיו למשפט על בני העולם. לכן אמר שכן כתיב בגזרת עירין פתגמא שהמאורעות הבאות על האדם נגזרים בר"ה במעמד המלאכים:

**לאל גומר עלי.**מפרש גומר לשון הסכמה ונקט גומר לאשמועינן שאף שפעמים מסכימים שלא לעברו ה' מסכים להסכמתם וכדאי' בירוש' דפ"ק דר"ה:

**אתם בין בזמנן כו'.**וכדאמר בפ"ב דר"ה הרי הוא אומר אתם אתם אתם ג' פעמים אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מועטין אתם אפילו מזידין כי לאהבת ה' אותנו מסר בידינו הקביעות כאשר יעשה ב"ד שבזמן:

**עשה ירח למועדים.**דמשמע שתהיה הקביעות רק ע"פ הירח אבל חז"ל ברוח קדשם תיקנו דחויים כמו ולא אד"ו ר"ה ומולד זקן כידוע למעברים:

**ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר השנה.**דלא מיבעיא קדוש החדש שלא יהיה החלוף אלא ביום אחד ואם טעו בחדש זה יתקנו בחדש הבא. אלא אפילו בעבור השנה שהשנוי בחדש שלם עם כל זה ה' מסכים עמהם לכך כתיב החדש דמשמע דאפילו עבור השנה דהיינו תוספת חדש שלם:

**ד"א החדש הזה לכם כו'.**הוא ט"ס וכך צ"ל ויאמר ה' אל משה ואל אהרן הה"ד כו' ובזה יתיישב כל הדרוש יפה. וע' מ"ש ריש הפ' בענף:

**הה"ד אלה שני בני היצהר כו'.**דבני היצהר פירושו הראוים לימשח בשמן המשחה כדפי' במכילתא. וכן בבמ"ר פ' י"ד. ולהיות כתר מלכות למשה. או לפי ששימש גם הוא בכהונה גדולה כדלעיל. ושייך על שניהם תואר בני היצהר. ונאמר גם לגבי בנין בית שני להורות שאף שאין כל הדור זכאין זכות הצדיקים שבהם מספיק לזכותם שהרי בגאולת מצרים הספיק זכות משה ואהרן:

**שני נזמים בלבד אמר המלך די לה שתנשא לי בשביל שני נזמים אלו בלבד כך.**כצ"ל [מת"כ]:

**הה"ד קול דודי כו'.**בא לומר דלאו דוקא בזכות משה ואהרן הם נגאלין אלא ה"ה בזכות הצדיקים שהיו ביניהם. ונקט למשה ולאהרן דוגמא לומר דהיינו ב"ד מומחין הדומים להם:

**היכן הוא.**כלו' כי לא נראה עודנה גאולה שלימה. והשיב להם הנה זה בא מהרה כי מהר יהיה הגאולה:

**מהו מדלג על ההרים.**סיפיה דקרא קמא הוא:

**אין נגאלין לעולם.**דלא מבעיא השתא שלא נשלם הקץ אלא אפילו בבוא הקץ אינן נגאלין. דההבטחה היתה על תנאי באם לא ישתנו לריעותא אבל מאחר שנשתנו ונעשו עובדי אלילים ומגדלי בלורית כמעשה ארץ מצרים לא היה הדין נותן לגאול אותם לעולם. וכיון דע"כ צריך להסתכל בזכות אבות לגאלם אז אעשה כן עכשיו:

**שנאמר וגם אני שמעתי.**וסיפא דקרא ואזכור את בריתי והיינו זכות אבות ובהאי קרא כתיב ביה גאולה בהדיא והוצאתי וגאלתי וגו':

**לכך כתיב מדלג על ההרים ואין הרים כו'.**וגבעות היינו אמהות. ולא הוצרך לפרש דמובן ממילא:

**שנאמר שמעו הרים כו'.**מדכתיב והאיתנים מוסדי ארץ דקאי אאבות שנקראו איתנים משכיל לאיתן האזרחי שהוא אברהם. וכן דרשו חכמינו זכרונם לברכה בירח איתנים אאבות. ונקראו מוסדי ארץ על שם שהם נקראו עמודים וקיום העולם ובשבילם נברא גם כן:

**שנאמר לך ואספת את זקני ישראל.**ואספת למה לי. אלא בא להורות לנו שאסיפה וקבוץ גליות לא היה אלא בזכותן וכמו האספו והקבצו בפ' ויחי דדריש נמי אהאסיפת ארץ מצרים. וממילא מכאן ראיה שהיו זקני סנהדרין בתוך ב"י במצרים:

**וכי על ההרים היתה הולכת כו'.**בתנחומא גרסי' וכי יש אדם יורד על ההרים והרי עולים על ההרים אלא מהו וירדתי אצל סנהדרין. ונראה שההליכה אצל סנהדרין תכונה בירידה לפי שילכו לשם בהכנעה ושפלות ע"ד שאמרו בהיורד לפני התיבה:

**להראות לזקנים שהיא בתולה טהורה.**מדכתיב ואבכה על בתולי מפיק שהלכה להראות לזקנים דכיון שהיא בתולה טהורה יש לבקש רחמים עליה:

**עשיתי כו'.**משום דעיקר יציאת מצרים היה בשביל העבודה ובנין הבית שהעמיד דוד ושלמה ושאר מלכי בית דוד כנזכר לעיל. לכן אמר אם אני מניח כו' היאך ישראל עומדין משום שא"א שיהיו ישראל ועשו תופסים מלכות בזמן אחד כי כשזה קם זה נופל כדאיתא בפ"ק דמגילה. ולכן אמר ואלה המלכים אשר מלכו וגו' לפני מלך מלך לבני ישראל כי במלוך מלך לישראל נסתלקה המלוכה מאדום וקמו בהם אלופים במקום מלכים. והם האלופים הנזכרים בסוף סדר וישלח והראשונים הנזכר למעלה הם שמות תולדות:

**שנאמר והנה ארבע מרכבות.**שמרמז על ד"מ כדדריש בפסיקתא ובילקוט ע"ש:

**בארץ מצרים ולא במצרים.**והיינו חוץ לכרך כדאי' במכילתא:

**וכן אמר משה כצאתי כו'.**ס"ל דטעם משה היה מפני שהשכינה לא נגלה למשה בתוך כרך של מצרים אלא חוץ לכרך היתה עומדת (מטעם דבחוץ תעמוד). וע"י משה ואהרן שלוחי ב"ד שלמעלה גבה את חובו ועשה כל הנסים הללו. וא"כ כשהיה משה רוצה להתפלל אל המקום היה יוצא חוץ לכרך מקום גילוי השכינה:

**שנגלה הקב"ה במקום עכו"ם כו'.**היינו במכה אחרונה:

**במקום עכו"ם.**שמצרים היתה מלאה גלולים ואין תלם שלא היה בו עכו"ם:

**ובמקום טנופת.**כדכתיב ותבאש כל ארץ מצרים:

**ובמקום טומאה.**כדמסיים ומצרים מקברים וגו':

**לטמא את עצמי א"א.**לפי הדין. **ולהניח תרומתי א"א.**שתטמא ולא אוכל לאכול אותה אחר כך ואיני רוצה לאבדה:

**ולא לאבד את תרומתי.**צ"ל שנפלה שם באופן שלא נטמאת שלא נגעה ולא האהילה על הקבר. א"נ שהיתה בתוך כלי חרס מוקף צמיד פתיל. אבל הוא א"א שיכנס שם בלתי שיאהיל או יגע בטומאה:

**היו בין הקברות.**לא האריך להזכיר ג"כ טנופת ועכו"ם שהזכיר לעיל כי די בטומאת מת שהיא העיקר:

**שנא' וארד להצילו.**דהיינו ירידת השכינה. כי זה נקרא בחינת הורדה כביכול כאילו ירד ממדריגתו להשכין שכינתו במקום ההוא:

**שנא' וכפר את מקדש הקדש.**מדכתיב כפול מקדש הקדש מפיק דקאי על השכינה. ואף שפסוק זה כתיב מאוחר לפסוק וכפר על הקדש. מ"מ אקדמיה המדרש משום דביה כתיב את מקדש הקדש דמשמע טפי דקאי על השכינה. והא דהביא כלל פסוק וכפר על הקדש. הוא משום דביה כתיב וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל דמשמע שכביכול השכינה צריכה כפרה על שנטמאת מטמאות בני ישראל [ת"נ]:

**הה"ד מי זאת הנשקפה כו'.**מייתי מהכא סמך שישראל נדמו ללבנה. ומכיון דמייתי ליה דריש ליה הכא. ואף שג"כ נדמו כאן לחמה. מ"מ יותר דומים ללבנה מהטעמים הנזכרים בב"ר פ"ו:

**ד' דברים של שבח יש כאן.**כמו שחר. כלבנה. כחמה. איומה כנדגלות:

**הילל בן שחר.**פי' שהיה מהלל לבן שחר והיא השמש שהשתחוה לה:

**וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם.**סיפא דקרא הוא וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה. ומה שהביא פסוק ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה שהוא בספר תהלים. משום שהוא מפרש פסוק זה דקאי אזמן תפלת השחר וצהרים וערב. וכדאמרו בפרק אין עומדין וזמנין תלתא ביומא וגו' יכול יהא כוללן בבת אחת כבר מפורש ע"י דוד דכתיב ערב ובקר וצהרים:

**ועליו אמר שלמה שוחר טוב יבקש רצון.**פי' הצדיק והטוב דהיינו דניאל יבקש להפיק רצון מה' על ישראל. ולפי שלא מצינו שוחר אלא דניאל כדדייקינן מקרא דלעיל מוקמינן האי קרא בדידיה. וכן ומשחרי ימצאונני. ולהכי קמפרש ליה בדניאל ודורו שנמצא להם האלהים בצרתם. היינו בחלום דנ"נ ששחרו לאל בתפלה וכמה שנאמר ורחמין למבעיא וגו':

**אני אוהבי אהב וגו'.**ומשחרי ימצאונני:

**אלא האירו לעולם כשחר.**היינו מה שהצילו רבים לקוחים למות בדבר החלום. ובזה נדמו לשחר שהוא האור הבא אחרי החשך. כי המסוכנים היו בחשך:

**ועשו לגוים להכיר הקב"ה.**ובזה גם כן נדמו לשחר כי העובדי כו"ם בחשכה יתהלכו כי לא ידעו את ה' והאירו להם להכיר לה' בנסים שנעשו לאלו:

**וכן דריוש אומר כו'.**ואע"פ שזה היה במלכות מדי. עיקרא דמילתא שעליו נאמר כמו שחר היה בימי נבוכדנצר:

**אפילו תוך המדינה.**ר"ל שאין צ"ל בדרך רחוקה שלא יוכלו ללכת שאפילו שתהיה לבנה אינו נכון ללכת כל דליכא חמה. אלא אפילו תוך המדינה לא יוכל להלוך. ולכן כשהלבנה נראית הכל שמחין אע"פ שאינו אור גדול. מפני שיוכלו ללכת בדרך כבושה וישמחו מצד שיצאו מהחשך. כן היתה אורה ושמחה של אסתר שעם שלא היתה גאולה שלימה כי בגלות היו. מ"מ בבחינת החשך אשר היה בו בגזירה להשמיד להרוג ולאבד שהיו רוצים להמכר לעבדים ולשפחות כשנצלו מזה נהיה להם אורה ושמחה:

**כך אסתר אמרה.**כי נראה שדרכה להקרא משלשים יום לשלשים יום. ולכן תמהה כי לא נקראת זה שלשים יום. וא"כ דומה היתה ללבנה הנראית משלשים לשלשים. **לפיכך יפה כלבנה במלכות מדי.**ולא כתיב יפה כחמה. לפי שלא היתה גאולה שלימה ואור גדול אלא רק גאולה מועטת כי בגלות היו. לכן נדמית ללבנה שהיא אורה מועטת נגד אור החמה:

**סנדריאוס אם אוליאוס.**פי' בית העצה גלוי לשמש ברחוב [מוסף הערוך]:

**הכל בורחים ממנו.**שלא יוכלו לסבלו שאז יוצא בגבורתו ואי אפשר להסתר ממנו כדלקמן בויק"ר פ' ט"ז:

**הכל ברחו ממנה.**שבגבורתה כבשה העולם ולא עמד איש בפניה. ובזה דומה לחמה בגבורתה:

**וברחו מפניהם האוכלוסין.**וא"כ דמו לחמה:

**וכן הקב"ה אומר להם כתו אתיכם כו'.**אע"ג שאח"ז נאמר יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט. וע"כ ביום הדין העתיד מיירי. מ"מ כיון דאין עלייתם וקבוצם ליום הדין למלחמה אין טעם לומר קדשו מלחמה וגו'. ע"כ ס"ל דראש הכתוב במלחמת יון מיירי ולפי שנמסרו גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים אמר דרך לעג קדשו מלחמה העירו גבורים וגו' לומר שלא תועילם גבורתם ולא קיבוצם כי החלש יאמר גבור אני דהיינו ישראל שהוא חלש יתגבר וגבורת יון וחילו תכנע. וזה אומרו שם הנחת ה' גבוריך. ומ"ש עוד יעורו ויעלו הכוונה לומר כי כל זה יהיה עוד סימן לעתיד שיעורו ויעלו כל הגוים לעמק יהושפט. ושם יכנעו כמו שנכנעו בקבוצם בימי יון:

**ואומר כן יאבדו כל אויביך ה' (וגו') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.**ור"ל שכמו שנאמר זה על נצוח סיסרא. כן יצדק לומר בנצוח יון. או זה היה תפלת דבורה וברק על דורו של מתתיהו שיפלו אויביהם לפניהם כמו שהיה להם:

**לקיים מ"ש ברה כחמה.**שלכן אמר ברה שהתה אורה וגבורתה ברור מאד כחמה. שנגאלו לגמרי ונתנו נקמה באויביהם מאד. משא"כ במדי ולכן לא אמר במדי רק יפה כלבנה כי אין שם רק יופי ולא בהירות:

**לפי שהיא עומדת.**באמונתה להקב"ה אף במלכות שיש לה אימה:

**מהו איומה כנדגלות אתה מוצא כו'.**הוא כמו דבר אחר. דפלוגתא היא בחזית די"מ כנדגלות כדגלים של מעלה כגון מיכאל כו'. וי"מ אימה של מטה כגון דוכסין ואיפרכין כו' מניין שיש להם אימה שנאמר דחילה ואימתני. כלומר שפי' נדגלות דגלי המוני מלכות אדום. לכן המדרש מעיקרא מפרש לה הכא בדגלי מלכות אדום. והדר מייתי נמי סברת האומר דמיירי בדגלים של מעלה מכיון דמייתי הכא קרא. ולא הוצרך לומר ד"א כי כן נמצא במדרש זה כמה פעמים:

**כך אין העולם יכול לעמוד חוץ כו'.**שהעולם מתקיים על ידם בדוגמת העולם העליון:

**וכן דגלי השמים מלאכים כו'.**האריך כאן מפני שלא מצא מקרא מפורש שהמלאכים נקראו דגלים הוכרח ללמוד זה דרך ג"ש שהמלאכים יקראו צבאות וישראל נקראו צבאות. ודגלים הוא ג"כ צבאות כמו שמביא פסוקים על זה. כמו שנקראו ישראל בשם דגלים כן יקראו ג"כ צבאות המלאכים דגלים. ועל כן מה שאמר איומה כנדגלות פירושו דגלי המלאכים [ת"נ]:

**שנא' יצאו כל צבאות ה'.**והא דלא מביא מיניה וביה מפסוק דגל מחנה וצבאו וגו'. משום דניחא ליה למנקט שישראל נקראו צבאות ה':

**ואדון שניהם הקב"ה.**כוונתו בזה דקשה לו איך אמר שהמלאכים נקראו צבאות השמים שהרי מצינו שגם הקב"ה נקרא ה' צבאות. לכך אמר שלא נקרא הקב"ה ה' צבאות אלא ע"ש שהוא אדון שני צבאות והוא כוללם יחד [ת"נ]:

**ומן המלאכים.**לפי שהם עבדיו הקרובים אליו יתברך ע"ד עבדא דמלכא מלכא כן יאות שיתייראו מישראל שגם הם קרובים אליו. ונחית בזה לפירושו דאיומה קאי על ישראל. שישראל יהיו מטילין אימה על כל הארץ כשם שמתייראים מן המלאכים כדיליף בחזית מדכתיב וגובה להם ויראה להם:

**שרפים עומדים ממעל לו.**הא דלא מייתי מפסוק דלעיל וצבא השמים עומדים כו'. משום דבעי לאתויי שהמלאכים אומרים קק"ק שכתוב ג"כ בהאי פרשתא [ת"נ]:

**וישראל אומרים אלהי אברהם.**ואף שגם ישראל מקדישין אותו בכל יום. מ"מ קדושה זו אינה אלא סיפור קדושות מלאכים:

**לנהר אש שוצאים ממנו.**הוא נהר דינור הבא מזיעת החיות שרפי אש:

**ד"א החדש הזה לכם כו'.**מפרש החודש לשון חדוש והיינו דמסיים בסמוך הואיל ועשיתי לכם נסים בחדש הזה כו'. ואנב אורחיה נותן טעם למה נעשו הנסים בחדש זה דוקא מפני שהיו בזכות אבות ובניסן נולדו האבות. ומייתי סמך ממ"ש ועבר ה' לנגוף את מצרים בפרשה ולקחתם אגודת אזוב דמשמע דהיה בזכות אבות כדאמר לקמן פ' י"ז והגעתם אל המשקוף בזכות אברהם ואל שתי המזוזות בזכות יצחק ויעקב ומייתי נמי כי מראש צורים אראנו דהיינו אבות:

**שמעו הרים את ריב ה'.**דהיינו אבות כדלעיל:

**מתחלה היה המקום מבקש.**נותן טעם לקריאתם הרים. לפי שהוסד העולם על זכותם כבנין המיוסד על הצורים:

**כך מתחלה היה העולם מים במים.**והיו המים מקלסים להקב"ה. ורצה לברוא את העולם שיקלסו אותו בני אדם כדאיתא בב"ר פ"ה. ואח"כ ראה שיעמדו רשעים ולא די שלא יקלסו אותו אלא שימרדו בו. לכן אמר יחזרו להיות מים כו' [ת"נ]:

**עושה עש כסיל וכימה.**ט"ס וצ"ל שנא' (עמוס ה׳:ח׳). עושה כימה וכסיל והופך לבקר צלמות הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו [מת"כ ויפ"ת]:

**האומרים לאל סור ממנו.**בדור המבול מיירי קרא:

**שנא' נהר יוצק יסודם.**שהיסודות נתקלקלו כמ"ש ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וגו':

**כיון שבאו האבות.**שזה שנשבע ה' בימי נח שלא להביא מבול לעולם היה בזכות אברהם כמ"ש בב"ר גבי וירח ה' את ריח הניחוח הריחו ריחו של אברהם כו':

**כי לה' מצוקי ארץ.**פסוק זה מחובר לפסוק להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם הם האבות שהם מרכבה לכסא הכבוד:

**כל האותיות מזדווגים.**למספר עשר ומספר מאה שהן מספרים חשובים ומספרים כוללים חוץ משני אותיות אלו:

**נמצא ה' לעצמה.**ב"פ ה' הרי עשרה. וב"פ נ' הרי מאה:

**אלא לעצמן מפורשים.**דהיינו שאין מזדווגים אלא אלו עם אלו ששומרים יחוס אבותיהם:

**לחלל את השבת כו'.**נקט שבת ומילה ממצות עשה מפני שהן האותות המפורסמות דרכם להעבירם על אלו יותר מעל אחרים. ונקט עכו"ם ממצות ל"ת שהיא השורש אשר אליה יפנו לסבב את ישראל:

**הן עם כלביא יקום.**פי' הקב"ה יקום ויתגבר כארי וכלביא לנקום נקמת עמו:

**מהיכן אתה למד כו'.**פי' מהא דמפרש ואזיל:

**הן עם כלביא יקום וגו' לא ישכב עד יאכל טרף.**שפי' שעם היותם בבתיהם לא ישכבו בזולת אכילת טרף ושתיית דם חללים כי ה' יפיל דם שונאיהם חללים לפניהם דוגמת שהיה במצרים שהם בבתיהם והוא הרג את המצרים אויביהם:

**משל למלך כו'.**מילתא אחריתי היא דדריש החדש הזה לכם שמנינו בו לחדוש בית המקדש שנבנה בחדש זה:

**אם אין אתה נותן לי הכסא.**פי' בנתינת הכסא יהיו יודעין חיבה יתירה שאתה מחבבני:

**וה' אמר המכסה אני מאברהם.**ע"ד שאמר לעיל בב"ר פ' מ"ט משל למלך שנתן אוסיא לאוהבו כו':

**א"ל אם אין אתה נותן לי כו'.**אפשר דרמיז במה שאמר בהר ה' יראה דהיינו ביהמ"ק כדלעיל בב"ר:

**ת"ק אמה על ת"ק אמה.**במשנה פ"ב דמדות הר הבית היה ת"ק אמה על ת"ק אמה:

**ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך.**דאי' בזבחים דף קי"ח שרצועה אחת היתה בחלקו של יוסף שמושכת והולכת בגבול בנימין שביהמ"ק בנוי עליו. וזהו ואני נתתי לך שכם אחד כלומר חלק אחד על אחיך שהוא מובלע בגבול אחיך בנימין [ת"נ]:

**אלהים דבר בקדשו אעלוזה.**עתה שאלהים דבר לי בענין בית מקדשו שנתן לי אעלוזה בו. ואחלקה שכם ר"ל שאשים חלק מיוחד למקדש. ועמק סוכות הוא ג"כ ביהמ"ק כבב"ר פ' נ"ו דהיינו בשלם סוכו. ומה שדרשו ענין זה על אברהם הוא מדכתיב שם לעיל מיניה נתת ליראיך נס להתנוסס. ודרשוהו בב"ר פ' נ"ו בנסיון אברהם:

**משל למלך כו'.**מפרש החדש הזה לכם שמרוב שמחת ה' בגאולתנו צוה למנות מניסן להראות אהבתו אותנו כדרך המלך שעשה י"ט וזכר לגאולת בנו:

**ועשה שם.**עיכב שם:

**ועשה שם זמן מרובה. והיה אביו מונה ליום שנשבה בנו. אחר זמן נפדה אותו הבן ועשה לו המלך יום גנוסיא והיה מונה ליום שנפדה בנו.**כצ"ל [א"א]:

**גנוסיא.**יום הולדת תרגומו יום גנוסיא. וכן בלשון יון גנוסיא יום הולדת:

**היו מונין לשעבוד.**אע"פ שעדיין לא נשתעבדו היו מונין לו שזמנו מתחיל מיום שנולד יצחק כדאיתא בס"ע:

**מונין לחדשים.**כלומר אע"פ שלשנות העולם אנו מונין מתשרי. מ"מ למנין החדשים אנו קורין ניסן ראשון ותשרי שביעי:

**הה"ד ויתן להם ארצות גוים כו'.**דריש החדש הזה לכם כל החדושים שעשה במכות מצרים הוא מפני שזה לכם דהיינו התורה שנקראת זה כדכתיב מזה ומזה הם כתובים ומייתי סמך ממ"ש ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו.

**ואמר הביא האלהים המכות וכו'**כלו' שהמכות שהזכיר שם מקמיה ויתן להם ארצות גוים הכל דבק למ"ש בסוף בעבור ישמרו חקיו ולפי שתחלה זכר המכות מתחיל שם בחשך אמר שלח חשך ויחשיך.

**התחיל משלשל ויורד כו'.**כלומר כולל ומזכיר המכות עד שהוא מגיע להזכרת שמח מצרים בצאתם כלו' כולן היו לתכלית שישראל ישמרו חוקי האלהים בצאתם ממצרים ולבאר זה הזכיר מה שהכחיש פרעה להקב"ה וע"י מכות ברד הודה ואמר ה' הצדיק. וגם ע"י המכות למדו צדק שזה יסוד תורתו:

**כך היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו.**שהכל סרו למשמעתו ומביאין לו מנחה:

**הנימוסין.**ספרי הדתות:

**כדלעיל.**פרשה ה':

**והיה עומד לפני המלך.**לבקש על פרנסתו.

**ולא הרגיש.**המלך בצערו של העני כשנגעה המכה בגופו שבא רעב על הארץ ואפילו למלך לא היה לחם בהרווחה הרגיש ואמר אין קשה כעניות:

**ולא הרגיש פרעה.**בצרת עמו מה שבקש במכת הצפרדעים העתירו אל ה' היה להפצרת עבדיו. אבל בו לא נגעו המכות בגופו כי ה' רצה בקיומו אבל בברד הרגיש מאד בקולות החזקים המבהילים אותו. וכן באש המתלקחת בתוך הברד:

**וכי לא היה הקב"ה יכול להציל כו' במכה ראשונה.**פי' שתהיה המכה הראשונה מתמדת ואז ע"כ היה שולח את ישראל כי לא יוכלו לסבול המכה. שלא נתחזק לבו אלא לפי שנסתלקה המכה אחר מספר ימים. ולמה יחפוץ ה' בזה טוב שלא היה נותן לו מקום להרשיע ומשני לקיים משגיא וגו' לפי שהיו חייבים עונש גדול על מה שעבדו בישראל בפרך כדלעיל פ"ה על כן נתן להם ה' מקום שיחזק לבם ולא ישובו עד הכות בהם עשר מכות:

**וכתיב מסיר לב ראשי כו'.**וסיפא דקרא ויתעם בתוהו לא דרך שמתעם בדרכם:

**ומהו כן שאמר ה' הצדיק.**שכלפי כפירתו בהקב"ה כאומר בתחלה לא ידעתי את ה' לא ה"ל למימר אלא ה' הוא האלהים אמת וכיוצא:

**ואפילו הורד שמה.**ה"ג הורד שמה המכה ונכנסת בה כמו לוז כו'. פירוש אע"פ שהתחיל המכה במועט כמו לוז היתה מתפשטת והולכת עד הגבול ושוב לא היתה מגעת בשדה אחר כמו שדרשו חז"ל ותעל הצפרדע צפרדע אחת היתה וממנה נתמלאה הארץ. ואפילו הורד (פי' לשון רידיא) שדה והמכה נכנסת בה:

**ולא היתה נוגעת בשדה אחר.**וז"ש ה' הצדיק בה' הידיעה שכבר עשה ג"כ צדקות זה במכת הצפרדע שלא נגעו בגבול אחר כדאיתא בסדר וארא:

**ועליה נאמר כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו כו'.**לכן אמר ה' הצדיק שמשפטיו לארץ בצדק:

**משל כו'.**אגב מפרש קראי דביני ביני:

**שנא' מה יפו פעמיך.**שישראל נקראו בת אהובו כדכתיב התם בת נדיב דהיינו אברהם ואברהם נקרא אוהבו שנא' זרע אברהם אוהבי:

**לא ידעתי נפשי כו'.**שישראל דומים לבת שנתנה פתאום בקרונין של מלך דהינו מרכבות ולכן היתה תמהה בדבר כדפי' בחזית:

**וימטר עליהם כעפר שאר.**ל"ג ליה כי מאן דכר שמיה הכא. ועוד כי בשליו של פורעניות מדבר:

**ויוליכם בתהומות כו'.**דבק למ"ש למה היתה כנסת ישראל דומה וכו' ואמר שבמה שה' הוליכם בתהומות דומה למלך המעביר הנערה את הנהר. ובמה שהולך לפניהם יומם דומה לנתנה בקרונין שלו:

**הכל בזכות אברהם.**פי' כל זה שנזכר במזמור. שבזכות ויבקע עצי עולה נבקע הים. ובזכות שהאכיל למלאכים האכיל הקב"ה ג"כ לישראל כל טוב במדבר. ובזכות ששימש לפניהם תחת העץ זכו בניו לעמוד ענן כדאיתא בב"ר פ' וירא:

**הה"ד אשרי הגוי כו'.**השתא דריש החדש הזה לכם שלהיות ישראל חשובים ונבחרים לעצמם והנהגתם מיוחדת מסדר ההנהגה הטבעית לכן כשבחר ביעקב ובניו רצה לייחד להם חדש שיהיו מונין לו מזמן גאולתם שמאז נתפרסמה בחירתן. ושוב אמר טעם למה בחדש הזה משום שבו נולדו יצחק וקבל יעקב הברכות כי זה הועיל להגאל בו:

**שנאמר כימי צאתך כו'.**משמע שבזמן זה תהיה הגאולה כימים הראשונים. ובפ"ק דר"ה למד מקרא דליל שמורים הוא לה' וע"ש:

**ובו נולד יצחק.**כדאיתא בפ"ק דר"ה. והא דקאמר שיצחק נולד בו אף שכל האבות נולד בניסן י"ל משום דיצחק נולד ביום יציאת מצרים והוא חג הפסח. וכן אי' בתנחומא סדר בא בט"ו בניסן נולד יצחק:

**ובו נעקד.**ובזהר ובפסיקתא רבתי פרשה מ' אי' שהעקידה היתה בר"ה. ובפדר"א פ' ל"ט אי' שביום כיפור נעקד:

**ובו קבל יעקב הברכות.**כן הוא בפדר"א ובתרגום יונתן וקרא ית עשו בריה רבה בארביסר בניסן ואמר ליה ברי הא ליליא דין עילאי משבחין למריה עלמא כו'. ושלכן הביא ב' גדיים אחד לקרבן פסח ואחד לחגיגה:

**ואתן אדם תחתיך.**שפי' תמורתך כדלעיל בב"ר פ"י:

**לי ולכם היא הגאולה.**והזה קאי אהקב"ה שנקרא הנה זה אלהינו זה קוינו לו זה אלי:

**אני נפדיתי עמכם.**שהשכינה עמהם בגלות כדלקמן. והכוונה בזה מה שאין שמו מתקדש ומתפרסם בעולם כל זמן שישראל בגלות:

**שנאמר דברו אל כל עדת בני ישראל. ויקחו להם וגו'**הרי הלקיחה בשבילם. ואח"כ כתיב הוא לה' וכתיב זבח פסח הוא לה' שהוא לשם גאולה וגילוי השכינה כביכול. ובסוף הדברים כתיב ועברתי בארץ מצרים וגו' דהיינו שרואה דם הפסח ומכפר עליהם כדמסיים בסמוך. ואגב אורחיה מפרש ואזיל דברו אל כל עדת וגו' שהיו בכאן מעשים מיוחדים לה' ומעשים מיוחדים לישראל:

**אפילו מי שהוא עני.**ולה"ק כל עדת וגו' לכלול גם העניים ששמחתם שלימה שאין להם הוצאה מרובה על הפסח לפי שנמנים עליו רבים:

**שה בשביל אלהים יראה לו.**כלומר בזכות יצחק שנפדה בשה זכו לזה:

**תמים לשמו של הקב"ה.**כלו' שלא תשחטנו להנאת אכילה גסה אלא לש"ש לקיים מצות הבורא:

**זכר שהרג בכוריהם כו'.**דרש זכר לשון זכירה. שבא זכר בכורי ישראל לפניו לטובה. אבל לא זכר ממש רמז לבכורות. שגם בנקבות הבכורות היתה המכה כמ"ש ז"ל בתיה בת פרעה בכורה היתה וניצולה בזכות משה:

**ליטול מ"מ.**בין בכבשים בין עזים ואע"פ שאינן חשובות ככבשים. זכר לנס שהוא באדם החשוב ובפחותים דהיינו השבי והשפחה והבהמה. [יפ"ת]:

**והיו משמרים אותו.**ד' ימים שמקחו בעשור ושחיטתו בי"ד. והיה הקב"ה עושה להם נס גדול בקהיית שיניהם של מצרים ולא היו יכולים להעיז פניהם נגד ישראל. שזה סימן טוב לגאולה והצלה:

**אתם שוחטים פסח כו'.**דריש ושחטו אותו אתם שוחטים אותו. אבל אני שוחט בכורים:

**שאני פוסח עליכם.**כלו' לכך תתנו מדמו על המשקוף ועל המזוזות כדי שאראה הדם ואפסח עליכם שנא' וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ומגין עליכם ככתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם וגו':

**שבלילה הוא נאכל.**שלא תותירו ממנו עד בקר:

**בשביל אברהם.**כלו' לסימן וזכרון זכות אברהם. וכן מצות ומרורים להזכיר זכות שרה ויעקב ולא עשה סימן לזכותו של יצחק. שום דלקיחת השה היה כנגד זכותו של יצחק כדלעיל:

**שעשתה למלאכי השרת עוגות.**כדכתיב לושי ועשי עוגות:

**ולא טעמו לחם.**כלו' חמץ:

**וכשם שנרדפו בניו במצרים כו'**ולכן אמר מרורים לשון רבים. והוא לשון מרירות:

**כשם שאיני משייר נשמה כו'.**פי' כשם שהיה יכול להכות אותם מכת מות אלא שיהיו חולים יום או יומים. ולא עשיתי כן אלא הרגתי אותם מיד ואפילו עד הבקר לא חיו. כן אתם לא תותירו מנו עד בקר:

**משל למלך כו'.**כמלך שמודיע לבניו יום הדין שלו כדי שישמרו ממנו. ולפי שמכה זו היתה קשה לכן הודיעם. ולכך מסיים והעברה קשה היא כו':

**הקריבו לי דורון.**שיהא לי לזכרון טוב. וכן בנמשל אמר הקב"ה לישראל שיקריבו את הפסח והם יתנו על שתי המזוזות כו' כדי שיהא להם לזכרון טוב:

**אילוגין.**בלשון רומיי ספר זכרון אשר בו ישובח או יגונה דבר. וגם ספר עדות [מוסף הערוך]:

**בדם פסח ובדם מילה.**ואע"פ שלא נזכר כאן רק פסח. קאמר דם מילה נמי. דהכי קים להו שנתערבו דם פסח ודם מילה כדלקמן פרשה י"ט:

**שנאמר ועברתי בארץ מצרים וגו'. והכיתי כל בכור.**שהוא מכה רבה וקשה. ועיין רש"י בחומש:

**וכן ישראל אומר ויהי ה' משגב לדך כו'.**לעיל מיניה כתיב והוא ישפוט תבל בצדק וגו' משמע ליה דה"ק אף בשעת הדין ה' משגב לדך לישראל שהוא עם עני ודל כי מבקש לזכותם במצות ולתת כופר במקומם כדלעיל:

**ד"א החדש הזה לכם אמר שלמה בי מלכים ימלוכו.**הכוונה התורה נקראת זה שנאמר מזה ומזה הם כתובים. ובפ"ק דמגילה אי' מה זה ועל מה זה שהתור' איקרי זה וזה כוונת המדרש החדש הזה אמר שלמה כו':

**משל לדוכוס כו'.**שכאשר זרקו לו הלגיונות פופיר והוא לבוש מלכות לתת עליו הוד מלכות מה שלא נחשב מתחילה רק לדוכוס.

**מה עושה פונה ליפס.**ר"ל מסלק רוב המסים שחייבים לו אנשי המלכות. כדרך המלכים כשהם מולכים ע"ד והנחה למדינות עשה.

**ושורף את השטר.**שנכתב בו חובותיהם.

**ומוציא הלגיונים.**ממקומם שנותן לכולם שררות וממשלות הראויות להם.

**וכן השי"ת לכ"ו דורות מלך במצרים.**כי אז הודו במלכותו המצריים שאמרו ה' הצדיק. וקבלו ישראל עול מצותיו.

**פונה ליפס.**כלו' שנפטרו מן המס שנאמר וישימו עליו שרי מסים.

**ושרף את השטר.**של השעבוד שכתוב בו ועבדום וענו אותם ת' שנה והוא גאלם מיד אחר רד"ו שנה וזהו דמייתי ראיה מפסוק ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ת"ל שנה והוא משנגזרה גזירה בין הבתרים דהא במצרים לא היו כ"כ. ששרף את השטר וכדאי' לעיל פרשה זו סימן א' שאמר הקב"ה למשה שכבר נשלם הקץ כו':

**והיא נקראת.**פי' הלגיון והם ישראל. שמעת שקבלו עול מצותיו ועול תורתו נחשב ראש למלכותו של הקב"ה. וזה דכתיב החדש הזה הוא התורה לכם אותיות מלך. לקיים מה שנאמר בי כו':

**ד"א החדש הזה לכם הה"ד ואשלח לפניך כו'.**צ"ל ד"א ויאמר ה' אל משה ואל אהרן הה"ד ואשלח כו':

**ואשלח לפניך כו'.**מפרש ואשלח לפניך וכבר שלחתי לפניך קודם יציאת מצרים. ומשום שלכאורה נראה שקאי אאחר הגאולה להכי מייתי סמך משלח אורך ואמתך המה ינחוני. שדרשו במשה ואהרן. וזהו שמסיים בסוף הסימן לכך כתיב שלח אורך וגו' לכך אמר ואשלח לפניך וגו'. דשלח אורך גלי לן פירושא דואשלח לפניך:

**זה משה ואהרן.**ואע"ג דקרא לעתיד מיירי. רמז למשה ולאהרן לומר שישלח לנו שנים כמוהם:

**תומיך ואוריך.**והיינו אורך דכתיב הכא. וזה הפסוק ראיה על משה מדכתיב בסוף הפסוק תריבהו על מי מריבה. ואומר ג"כ האומר לאביו ולאמו שהוא אמר לשבט לוי מי לה' אלי:

**וכן כתיב תורת אמת כו'.**זה ראיה על אהרן דסמיך ליה שפתי כהן ישמרו דעת. עוד י"ל דפסוק וללוי אמר תומיך ואוריך קאי אשניהם שהיו שניהם משבט לוי. וכן קרא תורת אמת היתה בפיהו קאי נמי אמשה ואהרן שגם הוא שמש בכהונה גדולה כל ז' ימי המילואים:

**ולי אתה אומר מי אנכי.**פי' ולי אתה אומר שאגאל אותם. וכי אני הוא מי שאמרת עליו אנכי ארד עמך וגו':

**אשה אחת כו'. ומה בשביל אשה אחת כו'.**טעם הק"ו כתוכחה למשה שלא ה"ל להסתפק שירצה ה' לקיים הירידה ע"י שליח. כי אפילו לא נאמר אנכי ארד ודן אנכי תיתי בק"ו. וכ"ש כיון דכתיב אנכי ארד שאין לו מקום שיתפרש שירד ע"י שליח:

**אימתי בשעה שנטל פרעה לשרה.**דאף שלא כתיב בתורה שגם אל פרעה ירד אלהים גמרינן על דבר על דבר בג"ש מאבימלך ליתן את של זה בזה:

**לכך אמר ואשלח לפניך וגו'.**רישא דקרא כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך אני בעצמי.

**ד"א החדש הזה לכם הה"ד שלח משה עבדו כו'.**גם כאן הוא ט"ס וצ"ל ד"א ויאמר ה' אל משה ואל אהרן [י"מ]. והכוונה דרמיז קרא כי יעשה ה' לעתיד כמו שעשה במצרים. והוא שאמר בסמוך וכן לעתיד לבא כו' והביא שלח משה עבדו כו' דכתיב בתריה שמו בם דברי אותותיו וגו' והדר ויך כל בכור במצרים ראשית לכל אונם. ומשמע דה"ק. בתחלה שלח משה ואהרן לשום אותותיו וטעו המצריים כי הם בלהט וכשוף וחשבו להנצל ע"י אלילים שלהם ובסוף ה' בעצמו הכה כל בכור וראשית לכל אונם דהיינו אלהיהם שהם ראשית אונם שעליהם היו בטוחים:

**כביכול נגף ה' הבכורות.**לפי הוא דבר רחוק מהשכל שה' יהיה הנוגף ולא ע"י שליח אמר כביכול:

**על שהיו בוטחים בעבודת אלילים.**ולא שבו אל ה'. שאילו שבו מיד היו ניצולין:

**וכל עכו"ם שבעולם אבדו.**ר"ל כל עכו"ם שבמצרים. שהרי לא כתיב אלא באלהי מצרים אעשה שפטים וגו'. או אפשר לומר שהמצרים היו עובדים לכל עכו"ם שבעולם:

**בשביל להטעותן.**שיחשבו שלא יכול לו והוא יגן עליהם. ועל כן חזק לבם לרדוף אחרי ישראל ונפלו בים כדמפרש:

**הנותן בים דרך כו'.**דמיירי במצרים כי נתן בים דרך לישראל להוציא רכב וסוס מצרים להטביען בו. הרי שה' הטעה את מצרים לאבדם בים:

**וישובו ויחנו לפני פי החירות.**כדי להטעות המצרים שבעל צפון מעכבן:

**נבוכים הם בארץ קרא לכל חיילותיו.**הכוונה על סוף הפסוק סגר עליהם המדבר.

**וז"ש כענין שנאמר שלח מלאכה וסגר כו'.**וכמבואר בהדיא במכילתא אין סגירה אלא חיה רעה שנאמר וסגר פום אריותא. שכשראו ישראל הים סוער נגדם הפכו פניהם למדבר לצד מצרים והקב"ה זימן להם חיות ג"כ רעות ולא היו מניחות אותן לעבור. וחשב פרעה כי זו כחו לאלוהו. והכל היה להטעותן [יפ"ת]:

**מיד שרן של מצרים כו'.**וזהו ג"כ היה כדי להטעותו. כי ה' הוריד שרן של מצרים שיחשוב שבא לעזרם ויבטחו בו לרדוף אחרי ישראל:

**פרעה לא נא'.**דכיון דכתיב לעיל מיניה ופרעה הקריב ה"ל למימר הכא נמי ופרעה נוסע:

**מיד וייראו מאד.**שפחדו שמא מה' הוא בחטאם:

**א"ל הקב"ה אל תיראו.**אע"פ שמשה האומר. ס"ל שבשליחות ה' מדבר:

**א"ל הקב"ה למשה כו' מיד ויט משה כו'.**מקצר ועולה בפסוקים להזכיר ומצרים נסים לקראתו דבתרה לדרוש הא דמפרש ואזיל:

**שהטעם אותם הקב"ה.**שהיו מטורפים ומצד טירופם לא היו מבחינים ורצים לקראת הים:

**שנא' וינער ה' את מצרים בתוך הים.**דלכאורה האי קרא מיותר דהלא כבר נאמר ויבואו אחריהם אל תוך הים. אלא לומר שבתוך הים ממש נשתקעו דהיינו בתהום רבה אבל מ"ש בתחלה ויבואו אל תוך הים אפילו לא נכנסו אלא חצי פרסה בים יקרא תוך הים:

**ומנוס אבד מנהם.**פי' שאבדו דרך המנוס בנוסם לקראת מה שהיו בורחים מפניו:

**עליו נא' ותקותם מפח נפש.**סיפא דקרא דועיני רשעים תכלינה הוא:

**כשיכנסו העכו"ם כו'.**לדון לפני ה' לעתיד:

**אלו הטיוסין שלהם.**המת"כ כתב שהוא ט"ס וצ"ל הטעותין ור"ל העכו"ם שלהם שהן טועין אחריהן כו' ע"ש. והיפ"ת גורס אלו הטווסין שלהן. ולפי ענינו הם שריהם של מעלה ולא ידעתי לו חבר עכ"ל. והא"א כתב אפשר שצ"ל הטפסרים ופירושו שרים. והמעריך כתב שאין צורך להגיה אלא טווסין פי' אותן המתגאים ביופין וביופי לבושיהן כטווס הזה שמתגאה ביופיו וברוב גווניו:

**חיאל שנטמן בבעל.**תחת המזבח שעשו לבעל שעשוהו חלול וחשב להצית אש בעצים להטעות העם כדי שיחשבו שבא מן השמים.

**לא נגפתיו.**ר"ל שניגף בנחש שנשכו ונגפו כדאיתא בילקוט במעשה דאליהו. ויליף מסיפא דקרא דכתיב שם משה אצוה את הנחש ונשכם:

**אבל ישראל עליהם הוא אומר מגדל עוז כו'.**משום שאמר לעיל שכל העכו"ם רצים להתחבאות במקומות אליליהם בתקותם בהם שיושיעם. ותוחלתם נכזבה כי כשל עוזר ונפל עזור. ע"ז מסיים אבל ישראל רצים להשגב בהקב"ה ונושעים בו כמו שמתחבא במגדל עוז משונאיו המתקוממים נגדו וניצול שם וכמו דמסיים בו ירוץ צדיק ונשגב:

**מה הקב"ה עושה במצרים.**מה ענינו להיות במקום מלא עכו"ם:

**בפילקי.**פי' בית הסהר בלשון יון פילקין. ובלשון ישמעאל הסדן שכובלין בו רגלי האדם פלקה:

**והלך לו היה המלך עמה בפילקי.**ר"ל אף שסילק עצמו ממנה לא זז מחבבה עד שחזר לה [ת"נ]. או אפשר שצ"ל והלך לו המלך והיה עמה בפילקי

**וגלה הקב"ה עמהם.**ג"כ כדי שלא יטלו שם רע כמו שאה"כ שבטי יה עדות לישראל וגו' שלא פרצו בערוה במצרים:

**וגלה הקב"ה עמהם.**להגן בעדם בל ישתקעו לחטא. ולעזור את הטוב להטיב לו. למען יגן על בני דורם ותהיה להם תקומה [אלשי"ך]:

**למענכם שלחתי בבלה.**ששלח שם השכינה עמהם ע"ד ובפשעיכם שולחה אמכם ופירשו חכמי האמת על השכינה. אבל במכילתא גרסינן שולחתי בבלה. ועיין במנחת שי:

**וכן במדי.**שמבבל באו למדי:

**במלכות יון כו'.**כשהיו בצרה ושעבוד בזמן מלכותו היה ה' עמהם שכשמשלו עליהם מלכות יון היו ישראל בארץ ישראל:

**וה' עליהם יראה.**ולעיל מיניה כתיב ועוררתי בניך ציון וגו':

**גן נעול אחותי כלה.**וכמו שדרשו בויק"ר פ' ל"ב: ובשה"ש רבה פ"ד. ובבמד"ר פ"ג גל נעול אלו הבתולות גן נעול אלו הבעולות. מעין חתום אלו הזכרים. שכולם שמרו עצמן מן הזנות:

**לא כתבו על קרן השור.**כמו שהיו אומרים להם חיילות של יון כדי להעבירם על דת. ועיין ב"ר פ"א:

**אם הקב"ה יאמר הן מי יאמר לאו שנאמר מי זה בא.**כוונתו להביא ראיה על שניהם שיהיו שלמים והקב"ה הוא ג"כ עמם. ולכן סידר גלות האחרון בפני עצמו. לפי שעל ג' גליות מביא ראיות על שהיה עמהם לבד. ועל שנמצאו שלמים לבד. אבל כאן מביא מפסוק אחד ראיה על שניהם שנא' מי זה בא וגו' שמשמע שהיה שם. ובסיפיה דהאי קרא כתיב אני מדבר בצדקה רב להושיע. ופי' אני מדבר טובה עליהם להושיעם ומי ימחה בידי. וטעות נפל בספרם וכן צ"ל שנאמר באדום מי זה בא וגו' אם הקב"ה יאמר הן מי יאמר לאו אמר רבי שמואל בר נחמן משל כו':

**היושבת לבטח וגו'.**האומרת אני ואפסי עוד:

**שעתיד לדורכן.**שהנשארים בהם ימקו ביסורין קשים כדרוכים ושבורים כי זה קשה מחללי חרב:

**לכל גדולי כו'.**רמז לשריהם של מעלה ע"ד יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו':

**ד"א בארץ מצרים משל כו'.**דרמיז להם שיגאלו לעתיד גאולה שלימה שלא יהיה אחריה שעבוד. ולזה מביא המשל כמו הנחש שאם רוצץ את ראשו וחותך את זנבו לא יוכל להזיק עוד. כך רצץ הקב"ה את ראש הנחש הם המצריים שהיה ראשון של מלכיות. ויחתוך זנבם הוא גוג וחיילותיו שהם אחרונים שבכולם אז לא ישתעבדו ישראל עוד:

**ורצץ את ראשו.**כן דרך לרצצו בראשו כמ"ש טוב שבנחשים רצוץ את ראשו וכדכתיב הוא ישופך ראש. ואמרו באג"ב שאם מכהו על מקום אחר מגופו אינו מת:

**ומעכשיו מהו טוב.**פי' מה טובייתו ותוקפו של נחש בזה. ואולי יש להגיה מהו שוב כלו' מה יכול שוב להזיק:

**מה שא"א.**לספר כמה מיני תלאותיהם:

**ונער פרעה.**כמנער את הקדרה שמהפך התחתון למעלה והעליון למטה. וכן באדום כדורך ענבים שמהפכן גם כן:

**מצרים לשממה תהיה וגו'.**שזה ראשון וזה אחרון כדמיון המשל:

**והקב"ה העתיד לגאול את ישראל כו'. כשם שגאלן ממצרים וכה"א ועתה ה' אלהינו אשר הואצת את עמך מארץ מצרים וגו'. אדני ככל צדקותיך ישוב נא אפך וגו' אמרו ישראל לפני הקב"ה ירושלים ועמך לחרפה כו'.**כצ"ל [יפ"ת]:

**השבע לנו.**דייק שאמרו השבע לנו. מדכתיב בסוף פסוק של ירושלים ועמך לחרפה וגו' למען ה'. דלמענך מיבעי ליה. אלא ה"ק השבע למען השם [יפ"ת]:

**ונשבע להם.**נלמד מפסוק דדניאל בסופו ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קודש שקאי על הגאולה [תו"נ]:

**ולא עוד אלא שיהיו גדולי המלכות כו'.**גם בזה מקיש גאולה העתידה לגאולת מצרים שנא' בה וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו':

**קטן מישראל.**כלו' הדיוט שאינו מבעלי השררה:

**פרוספיטות.**בלשון יוני שר חשוב [ערוך]:

**הפנאנין.**פי' בלשון רומיי פרזי ואיש כפר [מוסף הערוך]:

**פרוטומו.**פי' בלשון יוני דמות אדם עד טבורו [מוסף הערוך]. ופירושו ששלח המלך שיעשו פורטומי שלו וכדמפרש המדרש בעצמו שיעשה לו איקונין שלו:

**דוכוס.**בלשון רומיי שר צבא:

**אפרכוס.**בלשון יוני שר הפרשים [מוסף הערוך]:

**הפרופיסטון.**פי' ממונה: והמעריך פי' ראש הבית:

**וכן דימוס וכן בולי.**בלשון יוני המון עם [מוסף הערוך]. ועיין ב"ר פ"ו מ"ש:

**אין אנו כורעים לפניו בשבילו אלא בשביל כו'.**הן אמת שהעץ מצד עצמו אין בו מעלה מזולתו. ולכן היה מקודם למרמס במרחץ להשתמש בו במקום הבזי אך עכשיו נתעלה מצד הצורה שנחקקה עליו. והנמשל מובן מאיליו:

**כי הולך לפניכם ה'.**וילפינן מוה' הולך לפניהם יומם מה התם בעמוד ענן הכא נמי כן ולחזק זה הביא קרא הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד דמשמע חדשות דומיא דראשונות:

**ד"א בארץ מצרים.**דריש שהחדש הזה דבק למ"ש בארץ מצרים. והחדש הזה לכם בתמיה. וה"ק לפי שהלכו עד עכשיו משה ואהרן למצרים אמר להם ה' וכי החדש הזה דהיינו גאולת מצרים ראוי לכם. והרי עלי מוטל ללכת שם. ולכן דברו אל כל בני ישראל כי כן אעשה כאשר דברתי לאברהם [יפ"ת]:

**בשביל עצמו.**בשביל חיובו שנדר לאפוקי ממאן דאמר בסמוך בשביל משה:

**שנתפס ע"י בעל מלאכתו.**פי' בגרמתו של בעה"ב. ובנמשל ע"י גזירת ה' כי גר יהיה זרעך:

**אלא אנכי ה' אלהיך.**קרוב לומר שצ"ל אנכי אעלך גם עלה דמינה נמי ילפינן לעיל פ"ג שה' אמר לגואלם בעצמו. והזכירו לחזק מ"ש דן אנכי דהיינו לגאלם ממש. דלא תימא דהיינו לדון דינם אבל המעשה יהיה ע"י שליח:

**ד"א בשביל מי.**ולפ"ז יהיה החדש הזה לכם דבק ג"כ למשה ולאהרן בארץ מצרים וענינו לומר כי החדוש הזה שבא ה' בארץ מצרים הוא בעבורכם שלא תתביישו בשליחותכם:

**בית הפרס.**בפ"ק דמ"ק תניא ג' בתי הפרס הן. שדה שנאבד בה קבר. ושנחרש בה קבר. ושדה בוכים דהיינו שמספידים בהן מתים:

**שתי תאנים.**משל הוא על ישראל שלא יצאו ממצרים כי אם שנים מששים רבוא כדאי' לעיל פ"ו [תו"נ]:

**לך למלאכתך.**הזכיר זה כנגד מ"ש פרעה לכו לסבלותיכם כדבסמוך לאשמועינן כי דבר זה דבר חרפה ובוז אמר להם כאומר לך למלאכתך ועמלך ואל תתעסק בגדולות ובנפלאות ממך:

**ולא יתבייש שלוחי.**פי' שהאריס יאמר שאינו שלוחי ומי יאמר שלחתיו. וכ"כ פרעה שאמר אין אתה שלוחו של הקב"ה שהיה בעיניו כמכשף:

**מי ה' אשר אשמע בקולו.**ולא ידעתי שאתם שלוחיו:

**שנאמר משא מצרים.**הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים. ואע"פ שהנבואה לעתיד משמע. דרשו חז"ל שרמז לשעבר ג"כ [יפ"ת]. ומביא ראיה מפסוק זה שהיה בעיני הקב"ה כמשא לילך למצרים. או הוא לשון טומאת מגע ומשא [תו"נ]:

**למקום טומאה.**שמלאה עכו"ם. הוא מ"ש כאן ונעו אלילי מצרים מפניו:

**למה אמר הקב"ה למשה ולאהרן.**כי מה שייכות בזה לאהרן:

**שקידוש החדש בשלשה.**ואילו יחיד מומחה לא סגי כדיני ממונות. ועיין בפ"ק דסנהדרין:

**אני ואתם נקדש את החדש.**וכמ"ש במקום אחר נתעטף הקב"ה בטלית מצוייצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כעדי החדש ואמר להם כיצד ראיתם את הלבנה לפני החמה או לאחר החמה לצפונה או לדרומה כמה היה נוטה וכמה היה רחב. א"ל כסדר הזה יהיו בני מקדשין את החדש למטה ע"י זקן וע"י עדים וע"י טלית מצוייצת:

**אבל עיבור השנה.**דריש הזה למעוטי דה"ק מעשה החדש הזה דהיינו עבור החדש דוקא לכם. אבל עבור השנה שהוא תוספת חדש שלם צריך עשרה [יפ"ת]. וזה אתיא כר"א דאמר הכי בפדר"א פ"ח. ובויק"ר פ' כ"ט איתא בחמשה:

**ואב ב"ד עמהם.**עמם היה במנין. וכן משמע בסנהדרין שהנשיא היה בכלל המנין:

**ונועלין את הדלתות.**הטעם שלא יבא לשם איש אחר משום שאין מעברין את השנה אלא במזומנים לה:

**כל הלילה.**כדי שיראו האור יוצא מבית המדרש כדבסמוך. ובלילה ניכר הנס יותר:

**זרח בחשך אור לישרים.**אע"פ שאין ראיה לדבר דקאי אסנהדרין זכר לדבר שהקב"ה מזריח אור לישרים:

**לאל גומר.**לשון הסכמה הוא:

**והוא מסכים.**עמהם לקיים גזירת בריותיו.

**וזהו שאמר צדיק מושל יראת אלהים.**שהצדיק מושל וגוזר מחמת יראת אלהים שיש בו. או כמו שדרשו במ"ק מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה:

**מעשרה שליטין.**וקשה היאך הוא. הלא המלך הוא אחד ושריו אין מספר. אע"כ דקאי על עבור שנה שנא' כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני וגו':

**משבעה משיבי טעם.**שנתן וגד היו רגילין אצלו ולא היה מתבייש לפניהם לומר דעתו. נשארו רק ז' משיבי טעם [תו"נ]:

**שהיה שלמה תופש פיו.**וה"פ שלמה שהיה חכם היה עצל וקטן בעיניו יותר מכל ז' הזקנים משיבי טעם ולא היה פותח פיו לפניהם:

**וכה"א כי תשב ללחום את מושל.**דהיינו לאכול מלחמה של תורה. ומושל הוא הזקן כענין עשרה שליטין הנזכר:

**ד"א החדש הזה לכם הה"ד כו'.**מפרש החדש לשון חידוש. וה"פ של הפסוק החדש (ר"ל החידוש) הזה לכם ראש חדשים. פי' ראש לחידושים שיהיה לעתיד. ולהכי מייתי דרשה וחדשות אני מגיד

**אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקב"ה לחדש לע"ל.**פי' שכל אלו העשרה דברים באמת אינו חידוש. שהרי כבר נבראו והיו תחת השמש לדוגמא שאף אם הקב"ה יוסיף לעתיד על אור השמש מ"ט חלקים מ"מ לא מיקרו חידוש אלא תוספת וכן השאר. אלא כלומר לנו הם כחדשים ובעינינו לא ראינו. דאל"כ הקושיא במקומה עומדת שהרי כתיב אין כל חדש וגו' [יפ"ת ות"נ]:

**לאור יומם.**וסיפא דקרא והיה לך ה' לאור עולם:

**עושה לשמש מאיר.**ומה שאמר והיה לך ה' לאור עולם פירושו שיהיה מוסיף אור במאורות. ופי' לא יהיה לך השמש לאור יומם שלא יאירו בעצמם כבתחלה:

**מ"ט חלקי אור.**מפרש שבעתים ז' פעמים ז'. ועיין מ"ש בתנחומא סדר בראשית סימן ו':

**ואפילו אדם חולה.**דלא תימא שיהיה האור ח"ו נזק כמ"ש מוציא חמה מנרתיקה לזה אמר לא מבעי' שלא יזיק אלא אפילו אם יהיה אדם חולה שנופל למשכב ומסתכן למות יתרפא ע"י השמש. וגם עכשיו בטבע השמש לרפאות כדאמרו בב"ב אידלי יומי אידלי קצירי. רק אין כחה לרפאות ממש. אבל לעתיד לבא שיתרבה אורה ירפא ממש:

**כל שיש לו מחלה.**כצרעת ושחין שזה לא יתרפא ע"י השמש שאין דרכו להועיל בזה אלא ע"י מרחצאות ושתיות תרופיות. ולזה תהיה רפואתם במים חיים:

**אוכל מהם ומתרפא.**מיירי במי שיש לו מום מיצירתו כחרש ואלם או עקר וזה אין דרך להתרפאות כי אם ע"י סגולת עשב או פרי המוצלח לזה כההיא דויק"ר פ' כ"ב. ולכן תהיה תרופתו באכילת הפירות המתחדשים אז שיתן ה' בהם סגולה לזה:

**באבן ספיר.**כדאיתא בב"ב בההוא תלמיד שראה מלאכים חוצבים אבנים יקרות ושאל הנהו למאן. והשיבו לו עתיד הקב"ה להעמידם בשערי ירושלים:

**מאירות כשמש.**והיינו דקרי להם שמשותיך:

**בכבודן של ישראל.**שנאמר (ישעיהו ב׳:ג׳. מיכה ד׳:ב׳). והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. כצ"ל [יפ"ת]. והת"נ מקיים גירסא שלנו שנאמר והלכו גוים לאורך דאי קאי אאור שמש ולבנה מאי אורך אלא דקאי אאור חומות ישראל:

**ופרה ודוב תרענה.**שפירושו כפשוטו. דאי לרמז שלום גבורי אנשים עם החלשים הלא כבר נאמר וגר זאב עם כבש. והא תו למה לי:

**שאין עוד בכי.**היינו שיצליחו בהצלחת עוה"ז בשפע ברכות והכנעת אויבים (ובזה נכללו כל מה שימצא כתוב חוץ מאלו שיתחדשו לעתיד. ודוק בהם בכתבים ובגמרא):

**שאין עוד מות.**אף בזקנים מופלגים שעל זה ליכא בכי ויללה. ועיין בב"ר פ' כ"ו:

**שנאמר בלע המות לנצח.**שפירושו שתעדר המות ולא תמצא עוד בעולם בשום צד:

**לא אנחה כו'.**פי' דברים המטרידים שכל אנושי להשיג פנימיות התורה. כי ע"י הגאולה נהיה פנוים לתורה ויפתחו לנו שערי בינה:

**אלא הכל שמחים שנאמר כו'.**פי' שאותם עטרות שניטלו מישראל בעגל יחזורו ולכן מביא פסוק ופדויי וגו' ושמחת עולם על ראשם שדרשו חז"ל על העטרות שמחה שמעולם על ראשם [ת"נ]:

**הה"ד עשה ירח למועדים.**ובהמשך הדרוש יבואר דדריש לכם שישראל מונין ללבנה ולהכי מייתי מ"ש דוד עשה ירח למועדים. ומשום דלא תימא דחדא מינייהו נקט דוד וה"ה דהירח נעשה ג"כ לענינים אחרים. לה"ק כמה מעשים סתם משה ובא דוד ופירשו הילכך צ"ל שדבריו בדקדוק הן:

**אנו מוצאין מעשה בראשית משברא שמים וארץ ברא האור.**פי' לכאורה אנו מבינים כן מסדר הכתובים ובא דוד ופרשו שאחר שברא האור ברא שמים וארץ. וא"כ ע"כ פירוש הכתובים של תורה כרבי יהודה דאמר לעיל בראשית פ"ג האור נברא תחילה משל למלך כו' ופסוק ויאמר אלהים יהי אור מחובר למקרא שלפניו והארץ היתה תוהו ובוהו שהוא היה קודם בריאת שמים ואז ויאמר אלהים יהי אור קודם שברא השמים:

**שנאמר עוטה אור כשלמה.**והיינו אור שנזכר ביום ראשון:

**שלשה בריות קדמו כו'.**איידי דאמר שהאור היה קודם שנבראו השמים אמר ג"כ מאין נולד האור:

**קדמו את העולם.**פי' קודם שהיה העולם מתוקן כמו שהוא עכשיו נבראו ג' אלו שהן היסודות שמהן נבנה העולם השפל. ואע"פ שהיסודות ד' לא הזכיר כאן רק ג'. כי המים בכללן יסוד העפר שהיא מעורב בהם. ובמאמר יקוו המים נבדלו המים לצד אחד שזהו ותראה היבשה. וז"ש כאן המים הרו וילדו אפילה דהיינו יסוד העפר שהוא חשך:

**והאש.**בב"ר פ' י"א אי' שתחלת ברייתה במוצאי שבת היתה. כי אש דהכא היסודי. והתם מיירי באור דידן:

**הרוח הרה וילדה חכמה.**חכמה כולל ג"כ דעה ובינה שהרי כתב לקמן שברא הקב"ה את העולם בחכמה בתבונה ובדעת האמור בבצלאל [ת"נ]:

**ובשש בריות אלו העולם מתנהג.**כי בלא דברים אלו א"א לעולם להתקיים. בלא רוח שכבר אחז"ל הכל ברוח. ובלא אש ומים ג"כ א"א. ואור וחשך הם מדת יום ולילה. וחכמה היא ג"כ קיום העולם כמו שאחז"ל דעת קנית מה חסרת כו': [ת"נ]

**לפיכך דוד אמר ברכי נפשי.**ששם נתחברו כל אלו השלשה. עוטה אור הרי אור. המקרה במים הרי מים. המהלך על כנפי רוח הרי רוח:

**אדם רואה עמוד נאה אומר ברוך המקום שברא המחצב שנחצב ממנו ברוך המקום שחצבו ובראו בדבור.**כצ"ל [יפ"ת]:

**מלך ב"ו צר איקונין כו'.**בא לפרש ה' אלוה גדלת מאד:

**איקונין.**דיוקנין צורה ודמות בלשון יוני. תרגום המסלאים בפז דמתילין איקוניהון לדהבא [מוסף הערוך]:

**העולם קטן.**פי' שהעולם ומלואו הוא בדמיון הטבלא וכביכול צורתו של הקב"ה עליו חקוקה. כי ע"י מציאות הדברים הנבראים בעולם השפל הוא מופת חותך למציאת הש"י. ע"ד מלא כל הארץ כבודו. כמו שיהיה צורת המלך באיקונין החקוקה בטבלא. ואמר שאיקונין שלו גדול מהעולם. כי לא יכול כל העולם הוראת כל כבודו. שלפי כבודו היה ראוי שיהיה העולם בבלתי תכלית כמו שהוא כבודו בב"ח. וה"ז כאילו הטבלא הנושאת האיקונין (שהאיקונין) גדולה ממנה. וזהו שאמר המדרש העולם קטן והוא גדול [יפ"ת]:

**שנא' כי ביה ה' צור עולמים.**מפרש ליה צייר העולמים. ומדקאמר שביה שהוא חצי השם לבד צייר בית עולמים. נראה שציור כל כבודו שיורה עליו כל השם גדולה מהשני עולמים:

**משעטף את האור.**משהעטיפו ביסודות. חזר והשלים מלאכת העולם:

**ב"ו משבונה את הבית.**הוא פי' על נוטה שמים כיריעה. וה"פ שנטה שמים מיד קודם בריאת ארץ והדר כתיב יסד ארץ על מכוניה. ואתי כמ"ד בב"ר שהשמים נבראו תחלה.

**ואמר שמשמתח מעזיבה בנה העליה.**ופי' משברא מעזיבה העליונה שעל העליה והוא משל לעולמות עליונים שעל השמים. ובתנחומא הגי' משמתח הכסא כלו' שע"ג השמים ממעל. בנה העליה היינו השמים התחתון. וז"ש נוטה שמים כיריעה כמו שאחז"ל בפרק אין דורשין שרקיע ראשון נקרא וילון שאינו אלא כיריעה ואין משמש כלום:

**מעזיבה.**היינו העפר שעל העליה:

**העמיד אותן על אויר העולם על בלימה.**והיינו הגלגל שהוא סובב על מרכז הארץ ותלוי באויר:

**על בלי מה.**שתי תיבות הם כלו' על לא דבר ופסוק הוא באיוב כ"ו:

**התקין מרכבותיו עננים.**קאי אפסוק השם עבים רכבו:

**האסטיס.**בלשון יוני מושב [מוסף הערוך]. ור"ל נשיאת העננים הם על סערה. וקא אפסוק המהלך על כנפי רוח:

**גזוזטראות.**הם חתיכות לוחות וקרשים וזיזין שאדם מוציא מכותלי ביתו לר"ה או מכותלי ספינה למים:

**אלא רכסים של מים.**רכס ענין חיזוק כמו וירכסו את החשן. ור"ל שחיזק עליותיו במים [ערוך]. או רכסיס הוא לשון גבה כמו והרכסיס לבקעה. פי' בגובה של מים [יפ"ת]:

**סרגלא.**הוא עמוד התוך הנושא כל המשא [מת"כ]. ומוסף הערוך כתב לפי הענין פי' עגלה וקרון של משא:

**דרך של שקיעה.**ששוקעין בתוכה כשדורכין עליו:

**סטרטיוטין.**פי' בלשון יוני אנשי המלחמה [מוסף הערוך]:

**קסדה.**בלשון רומיי מין כובעין של אנשי המלחמה:

**שריון.**פנצי"ר בלע"ז:

**שנאמר עושה מלאכיו רוחות.**שה' עושה שליחותו ע"י הרוח והאש ולזה נקראו מלאכיו ומשרתיו. שכל כח מן הכחות המפוזרות בעולם נקרא מלאך. ומפרש נמי קרא על המלאכים ממש. ופירושו שהן נהפכין פעמים לרוחות ואש כדלעיל בב"ר פ' כ"א. ומפרש נמי אש לוהט על גיהנם. וז"ש משברא רקיע ברא מלאכים ביום השני ובו ביום ברא גיהנם [יפ"ת]:

**ברא מלאכים ביום שני.**כדי שלא יאמרו שותף היה להקב"ה במעשה בראשית:

**שאין כתוב בו כי טוב.**שאין לומר טוב ביום שנברא בו רע. ואע"פ שהוא טוב לייסר האנשים. מ"מ כיון שמצד עצמו רע הוא לא יאמר בו כי טוב:

**כגון ב"ו שהוא קונה כו'.**שלא יקשה דהא כתיב וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. לכן אמר שגם זה טוב שהוא צורך להעולם להיישיר האנשים אל הטובה. כב"ו המכין אספתין והוא סייף לייסר עבדיו. ומ"מ לא נאמר בו כי טוב מפני אינו טוב בעצמו:

**איספקולא.**גז"ד למיתה:

**ומנין שנברא גיהנם ביום שני.**אע"ג שכבר למד אותה מכי טוב. י"ל דאי לאו כי ערוך מאתמול ה"א שאין בו כי טוב מפני שלא נגמר בו מלאכת המים כדאיתא בב"ר:

**תפתה.**הגיהנם נקרא תפתה ע"ש שכל המתפתה אחר יצרו נופל בו:

**יכול לומר בו אתמול.**ולא שלשום כי העולם לא היה נברא אלא ביום שלפניו:

**ואותה שעה.**בתנחומא הגירסא ועשה אחד ערום ואחד לבוש. פי' שתחלה עשה התהום ערום כמ"ש (איוב כ״ו:ו׳). ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון וכאן אמר תהום כלבוש כסותו. והכריע שתחלה היה ערום והארץ מכוסה במים ואח"כ אמר יקוו מים לגלות הארץ וכסה התהום הוא מי תהום רבה במים שעל הארץ:

**בעט באוקינוס והרגו.**הכוונה על עצירת המים והוצאת הרוח המעורב בתוכן. שעי"ז יתמעט כמותן. כענבים הדרוכים שיצא היין מתוכם ויתמעט כמותן. ויכנה הוצאת הרוח בהריגה כי נפש כל בשר תלוי ברוח. ובהוצאתו יהרג. וייחד ענין זה באוקיינוס כי מימיו יותר עבים וכבדים. ויתילד מהם עב וערפל חשוך מאד.

**וז"ש שהם בוכין.**דרך משל אל היות שם ענן וערפל כדרך הבוכים באבל והולכים קדורנית. והוא מה שיתרפא לעתיד.

**ומ"ש כיון שראו שאר המים כו'.**הוא דרך מליצה. והכוונה שבהתמעט כמות המים שבאוקיינוס. נקוו במקום הכמות הנעדר המים שבשאר מקומות עד שנראתה היבשה. כאילו בורחים לצעקת אוקיינוס פן יקרם כמוהו. ולפי שעם התמעטות מי אוקיינוס אין הטבע מחייב שיקוו שם המים דרך הגרה לפי שאוקיינוס גבוה מכל העולם. לכן אמר שאף שהיו בורחים במאמר יקוו המים לא נקוו מיד לאוקיינוס אלא היו עולים ויורדים בקעות שהיו שפלות מקו אוקיינוס עד שהשגחתו יתברך דחפן לאוקיינוס בגזרתו:

**לכך נקרא אוקיינוס ים המות.**לא ידענו באיזה מקום נקרא ים אוקיינוס ים המות. אבל מצינו שים המלח נקרא כן בכל הלשונות:

**ברחו חבריהם כמו חמר ב"ו כו'.**הלשון משובש. וכך צ"ל והיו לפניו ב' עבדים הכה את האחרונים והראשונים רצים ובורחין [רד"ל]:

**בסילקי.**בלשון יוני היכל מלת ובית גדול מוכן לקהלת דיינים ושרים [מוסף הערוך]:

**פיטרון.**בלשון יוני ורומיי אבן חלמיש [מוסף הערוך]. והא"א גורס תיטרון. ומפרש שהוא מקום ששוחקים בחיות או בבני אדם:

**סטרו מסטר.**פי' המת"כ והיפ"ת הכהו האדון להעבד מכת לחי. ותמוה כי על מה ולמה יכהו האדון אם רק סתם אמר לו בשוק. והעבד נצטרך לבקשו אנה ואנה. ואפשר פירוש סטרו מסטר ר"ל האדון מצא להעבד שהוא רץ ומצדד לכמה צדדים להמתינו שם. כי צד בעברי מתורגם סטר. ומלת סטרו מעטר מוסב על העבד. **ומ"ש לקמן סטרן הקב"ה מסטר.**הוא ט"ס וצ"ל מצאן הקב"ה סטרון מיסטר. ר"ל שראה הקב"ה שהמים מצדדין לכל צדדי העולם אנה יהיו נקווים וכמו במשל העבד כדלעיל ועיין בידי משה:

**אפרכות.**פי' בל"י שר העיר ופי' אפרכיא ממשלת מדינה. וגם נקראת כן המדינה עצמה [מוסף הערוך]:

**שנא' לויתן זה יצרת.**זה זה יליף:

**גבול שמת בל יעבורון כגון ב"ו כו'.**החול שהוא גבול לים כמו מסגר לבהמה. שמדרכה לצאת לרעות בתבואה. כן המים מטבעה לכסות הארץ. וז"ש בל ישובון לכסות הארץ:

**והשביעו שלא יצא מהחול.**דכתיב בל יעבורון בל ישובון. וב"פ לאו הוא שבועה כדאי' במס' שבועות [ת"נ]:

**כגון ב"ו שיש לו עקלים כו'.**שמשה"כ בין הרים יהלכון הוא כנותן טעם למה מי המעיינות שעולים מהתהום אינן מלוחים כמי הים. ואמר שהן מזדככים ע"י שאיבתן מן הארץ כמו הזיתים שנעצרים ע"י העקלים (פי' קישורים וחשוקים שקושרין בו בית הבד). ונשאר הפסולת למטה והשמן הצלול זב מבינתיים וכן ע"י ההרים הכבושים על התהום. כשהמים נובעין אין יוצא מביניהם אלא חלק הזך. והעפריות שממנו המליחה נשאר למטה:

**שלש מאות וששים וחמש חלונות.**הם כמנין ימות החמה שהם שס"ה ימים. וע' בירוש' פרק ב' דר"ה. ובפדר"א פ"ז וע' ביפ"ת:

**שאין הלבנה נכנסת כו'.**נלמד מדכתיב שמש ידע מבואו שפירושו השמש ידע מבוא כל החלונות ולא הלבנה [ת"נ]:

**כגון אפרכוס ודוכוס כו'.**שלכן נקרא השמש מאור גדול לפי שמהלכת י"א יום יותר:

**דונטיבה.**בלשון רומיי מתנות שמחלק שר צבא לחיילות בעת צאתם נגד אויביהם:

**לכך השמש נקרא גדול.**כלומר כמו שהוא גדל בעצמו כן ניתנה לו מעלה זו שיקרא ג"כ גדול בי"א יום שלו שהלך יותר מהלבנה:

**לכך ברא.**כלו' למה באמת ברא הלבנה קטנה מהחמה שמתמעט ומתרבה:

**שיהיו ישראל מרבים וממעטין כלבנה.**פי' שגורעין ומוסיפין כפי ענין הלבנה. ולכן אין רע לה ללבנה מאחר שזה לתקנות המועדים:

**שכל השנה מונה לחמה כו'.**שכתוב בלבנה למועדים לומר דוקא למועדים ולא לשנים כי לכל השנה מונין לחמה. שלכל החשבונות מונין לשנות עולם דהיינו שנות החמה. וכן של בני אדם וידיעת קץ חייהם מונין כמה שנה ראה השמש ולא לחדשי הלבנה:

**וכל הימך.**וכל הימנך כו':

**ופי' עשה ירח למועדים.**ומ"ש שמש ידע מבואו לומר דמ"מ אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה כדלעיל בב"ר פ"ו:

**נטלנו חדש של לבנה.**כלו' מאז קבלנו למנות לחדש לבנה והיינו לענין מועדות ומשם ידענו שלצורך זה נבראת. והיינו החדש הזה:

**הה"ד יהיו לך לבדך.**בעי לפרש לכם דאתי למעוטי עכו"ם כדמסיק. להכי מייתי יהיו לך לבדך דמפרש ליה במצות שלא נתנ אלא לישראל:

**על עבודת כו"ם אלא לכם.**פי' על דקדוקי עכו"ם. ולזה מייתי לא תעשו לכם שדרשוהו על הנמכר לעקר. וכן מ"ש לא נתתי משפט אלא לכם ר"ל דקדוקי משפט חקירות ודרישות. דאל"כ הלא הם מז' מצות בני נח:

**ולך תהיה צדקה.**על דרך הדרש דרשו לך תהיה צדקה לאפוקי עכו"ם:

**הרחמים שלכם.**פי' מצות הרחמים מיוחדת לכם. ויליף מונתן לך רחמים שר"ל שע"י שהם מרחמים ירוחמו:

**שמיטין דכתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. ויובלות שנאמר.**כצ"ל:

**וקדשתם את שנת החמשים שנה.**סמיך אסיפא יובל היא תהיה לכם. כי לכם מיותר הוא:

**ולא נתתי המצות אלא לכם.**פי' שאר המצות חוץ מאלו שחשב כאן לא נתנו לעכו"ם. אבל אם עושים מקבלים שכר כאינו מצווה ועושה. ועיין ביפ"ת:

**אשר אנכי מצוה אתכם.**דה"ל למימר מצוכם. וכתב אתכם לדייק ולא לעכו"ם:

**שנא' ואכלת כו'.**דייק מדכתיב מעשר דגנך תרושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך דהל"ל בקיצור מעשרותיכם ובכורות בהמתכם. אלא שבא למעט עכו"ם:

**וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנן ואת בקרך.**שבא למעוטי:

**שנא' כל מקום אשר תדרוך כו'.**ולא קאמר כל המקום כמו גבי משה בה' הידיעה. ע"כ לומר בכל מקום שיהיה. לרבות גם ח"ל. ואע"ג דכל מקום אשר תדרוך כלל. מהמדבר והלבנון הזה וגו' יהיה גבולכם פרט. ואין בכלל אלא מה שבפרט. מ"מ ניחא שכוונת הפ' לומר שעם היות שיתקדש כ"מ אשר תדרוך וגו'. מ"מ אינו דומה קדושתו לקדושת א"י עצמו. וזהו שאמר כ"מ אשר תדרוך וגו' לכם נתתיו פי' שיהיה שלכם לבד. אמנם מהמדבר והלבנון וגו' יהיה גבולכם שעיקר קדושה יהיה שם [כלי יקר על נ"ר]:

**ימים טובים נתתי לכם.**ולא חשב שבת דפשיטא שלא ניתנה אלא לישראל כאומרו אות היא ביני ובין בני ישראל:

**קומי אורי כי בא אורך.**מסיפא דקרא דייק וכבוד ה' עליך זרח. שהוא כפול אלא לדיוק אתי:

**הרואה את הלבנה.**לכם בעי לפרש שקדושה זו נמסרה לכם. ולהכי מייתי מה שנחלקו בברכתה שיש אומרים מקדש ישראל מפני שישראל מקדשין אותו. והיינו דמסיים ומתי התחילו במצרים הה"ד החדש הזה לכם:

**בזמן שהיו ישראל מקדשים.**שהיו מקדשים ע"פ הראיה דהתם איכא לספוקי אי מברכין מקדש ישראל (ר"ל מקדש ישראל וחדשים). אבל השתא שאנו סומכין על החשבון אין מחלוקת אלא אם מברכין מקדש חדשים או מחדש חדשים [יפ"ת]:

**יש מן רבנין אמרין כו'.**האי מ"ד דס"ל מחדש חדשים מפיק מקרא דהכא החדש הזה לכם וגו' דכל הפסוק מיירי מחדש. ומ"ד מקדש חדשים מפיק מדכתיב בפ' אמר מועדי ה' מקראי קדש ויש בכללם ר"ח ומשמע שיקראו ויקדשו מקדש חדשים:

**משה קדש את המשכן ואת כל כליו מכאן ואילך מי היה מקדשם.**כצ"ל [יפ"ת]. פי' הכלים שיתחדשו אחרי מות משה מי היה מקדשם:

**כשם שקדש משה.**פי' כשם שקדש משה בשמן המשחה. היו מקדשין בדם המזבח או יין נסך או מנחה שמקבל הכהן ומערה בהם בהכלים המתחדשים אחר מות משה. ומלת בדם המזבח דבוק למ"ש היה הכהן מקבל בו כו' [יפ"ת]. ולדעתי נראה להגיה כדם (בכ"ף) שמבאר איזה דבר של קדש. ואומר כדם המזבח או יין כו':

**עאכ"ו ישראל.**דודאי קדושת ישראל חשובה מהקדש הממלא כלים. שהשי"ת בעצמו קידש את ישראל והם בעלי נפש. ומה שמקדשין הירח בפה ודעת חשובה מקדושת מלוי הכלים אע"פ שהיתה בנגיעה:

**אמר הקב"ה אני קדוש.**ולא שהוא צריך קדושתם כי קדוש אני בעצמי. אלא פירוש והייתם לי קדושים דהיינו שאני מקדשם והם ישבחוני ויהללו אותי וע"י זה שמי מתקדש בעולם. וכן דוד אמר ואתה קדוש ע"י תהלות ישראל:

**לכך כתיב והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' מקדשכם.**מרכיב ב' פסוקים. מסוף סדר קדושים והייתם לי קדושים כי קדוש אני. עם מ"ש תחלת סדר אמור כי קדוש אני ה' מקדשכם. והכוונה כי קדוש אני ר"ל כי הוא קדוש ומקדושתו מקדשם כמ"ש כי קדוש אני ה' מקדשכם:

**הה"ד מגיד דבריו ליעקב.**השתא מפרש טעמא מהו המשפט התלוי בחדש ולא ניתן לעכו"ם וכדאמר חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן וגו':

**זו התורה.**ואשמועינן שאינו יכול ללמוד התורה אלא מישראל וכדלקמן פ"ל:

**חקים אלו המועדים ומשפטים שתלוים בהם המשפטים.**כצ"ל. ומפרש ואזיל מ"ש חקים אלו המועדים הוא מדכתיב כי חק לישראל הוא. ומ"ש שהמשפטים תלוים בקדושי החדשים כמ"ש כיצד המשפטים תלוים כו':

**שנאמר כי חק לישראל הוא.**וכתיב לעיל מיניה בכסא ליום חגנו. אלמא חג איקרי חק. ופירוש משפט לאלהי יעקב דין ממש הנעשה אז כמ"ש בירו' דר"ה אם חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב:

**הגרמסיון.**פי' בל"י שטר חוב או כתיבה אחרת נקרא (גראממאטיאן) וכמו שכתב המוסף הערוך. וז"ל המעריך גרמסיון פי' הכתיבה ר"ל השטר:

**שמן חשבון חדשים דיינים דנין.**שמתוך זה יתברר אם השטר מוקדם או מזוייף ועל פי החקירה תתברר האמת וישברו מתלעות עול שבקביעא דירחא הכל בקיאין:

**הה"ד יפרח בימיו צדיק.**שרמז למלכות בית ישראל. וה"ק החדש הזה דוגמא לכם לענין המלכות כדמפרש. ולסייעתא שהחדש דוגמא למלכות מייתי ורוב שלום עד בלי ירח כדלקמן:

**שאין המלכות באה להם עד ל' דור.**באה להם פי' שוקעת להם עד שלשים דור מאברהם. מלשון השמש באה שאז נחרב ביהמ"ק כדמסיק:

**החדש שלשים יום ומלכות שלכם שלשים דור.**חשיב המלכות מאברהם שהיה נשיא אלהים. וכן בניו אחריו. ויהודה ניתנה לו השררה כאומר לא יסור שבט מיהודה. וכן היו נוהגים נשיאות עד דוד:

**ודיסקוס שלה מתמלא.**דיסקוס הוא בל"ר עגולות איזה דבר (וכן כתב הא"א דיסקוס עיגול) ומזה נקרא הקערה בל"ר דיסקוס. וכן סל עגול שמניחים בו מאכלי השלחן כמו לחם ופירות ושאר מיני מאכל נקרא ג"כ דיסקוס. וזהו פי' דיסקוס של לבנה הנזכר כאן ר"ל עגוליותה בשלמות על מילואה:

**כך ישראל.**שלשים דור האירו במלוכה בט"ו היו מוסיפים. ובט"ו היו פוחתים והולכים כדמפרש הט"ו שהיו מוסיפין מן אברהם עד שלמה. וט"ו שהיו פוחתים משלמה ואילך:

**שנא' מי העיר ממזרח.**קרי ביה מי האיר. וזה קאי על אברהם:

**שנאמר אור זרוע לצדיק.**זכר לדבר נקט מדכתיב זרוע וכתיב ויזרע יצחק בארץ ההוא:

**והיה אור ישראל לאש.**גם זה אסמכתא בעלמא ודרך דרוש:

**לבושו הוד והדר.**כדכתיב הוד והדר לבשת:

**ועל המסגרות כו'.**זה הספוק במעשה המכונות כתיב ולא בכסא וצ"ל ושנים אריות עומדים אצל הידות וי"ב אריות עומדים שם (מלכים א' י') [יפ"ת]:

**שנאמר לא יגורך רע.**לא יגור עמך. והיינו בכסא שהוא מושב כבדו בדרך משל:

**ששה רקיעים.**עיין פ"ב דחגיגה:

**ובשביעי יושב.**לא דק בלישנא כדי להדמות לשלמה. וכצ"ל ובשביעי שוכן עליו:

**דכתיב ואת עיני צדקיהו עור.**היינו שלא נשאר להם שום שררה כלל:

**היו האבות מתפללים עליהם.**אף שאמרו בויק"ר סדר בחקתי שעד חזקיה היה זכות אבות ולא יותר. י"ל דה"ק מן אותה שעה שתמה זכות אבות כל אותן השנים עד שנחרב בהמ"ק היו האבות מתפללים עליהם שהיו צריכין לתפלתן לפי שתמה זכיותיהם:

**שנא' ישאו הרים.**ופי' נשיאות התפלה ע"ד ונשאת תפלה וגו':

**שנא' שמעו הרים.**כדלעיל בפירקין סי' ה':

**עד שאבד צדקיהו כו'.**וכדאי' במד' איכה שבשעת החורבן התפללו כל האבות על ישראל ולא הועילו:

**שהיה לישראל מן המלכות.**פי' מן אברהם שבו התחילה מלכות ישראל שהוא היה ג"כ מלך כדאי' בב"ר אל עמק שוה ששם הושוו כל האומות כו' א"ל מלך את עלינו כו' וכן כלם היו ראשי דורות:

**מי עושה שלום לישראל.**כלו' לכפר עליהם שיהיה שלום ביניהם לאביהם שבשמים כדלעיל. וקאמר דהיינו מדת רחמים. שברחמיו מעביר על פשעיהם:

**ד"א החדש כו' הה"ד ואמרת אל פרעה כו'.**בעי לפרש החדש הזה לכם לפי שאתם כדוגמתה כדלקמן (בסוף ד"ה למה נקראו ישראל כו') מייתי בני בכורי ישראל שנוחלים פי שנים כבכור שבזו דומים ללבנה. ומכיון דמייתי ליה לקרא מפרש ליה ברישא בפירושים אחרים כדרך המדרש:

**מהו דן אנכי מכות בכורות שנקרא נגע.**שלשון דין נאמר ג"כ על העונש עצמו. כמו כי בם ידין עמים. ומה שלמד מלשון אנכי מג"ש דהנה אנכי הורג שהוא מכות בכורות דוקא נראה דדייק מדכתיב בתריה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול משמע מיד אחר מכת אנכי יצאו ממצרים וע"כ זהו מכת בכרות [ת"נ]:

**מהו דן אנכי אמר הקב"ה כו'.**פי' נפרע אני מהם במכת בכורות ולא ע"י שליח כמ"ש אני ולא מלאך:

**והיה משה משמרו.**ולכן כשאמר לו עוד נגע אחד וגו' ידע שהואמכות בכורות וכדלקמן:

**מהו בני בכורי ישראל.**כי מ"ט נקראו ישראל בכור טפי משאר האומות שקדמו להם:

**בנים שאבותם ברכו אותן במעשיהם.**המברכים המה האבות והמבורכים המה ישראל. ולא משמע כן מהראיה שהביא ממקרא דברוך אברם וגו' שמשמעו שהאבות המה המקבלי הברכות. אבל היפ"ת פי' ר"ל שלאבותם בירכום העולם על מעשיהם הטובים כאברהם שנאמר בו ברוך אברם. וכן יצחק נאמר בו עתה אתה ברוך ה'. ויעקב נתברך מיצחק ומהמלאך. ולא האריך להביא כאן אלא אברהם מטעם שהכתוב אמר בני בכורי לשון יחיד. ודרש בכורי כמו ברוכי בסירוס. והרבה כמוהו במקרא. ולפי שהבנים ברוכים בהיות אביהם מבורך קרא לישראל בן המבורך עכ"ל. ונכון הוא:

**בנים של מי שנטל את הבכורה.**נרמזים כאן לומר שלח את עמי ויעבדוני והעבודה הזו היא הקרבנות שיזבחו להם. ועד שלא הוקם המשכן היתה העבודה בבכורים. ולכן הזכיר כאן שיעקב נטל את הבכורה מעשו ולו יאתה העבודה. וגם אברהם היה בכור כדאי' בב"ר פ' ל"ח. והיה כהן לעבודה כדלעיל בב"ר פ' נ"ה:

**ד"א בני בכורי ישראל כו' כמה חבבתי את הבכורות כו'.**גם הוא סובר שנקראו בכורים על שם שאברהם היה בכור ויעקב נטל את הבכורה. רק שהוא סובר הטעם משום חיבוב הבכורות. ולכן אמר שאפילו בכור בהמה חביב מפני שהוא מיוחד לעבודה וכ"ש בכור אדם. ולפי שבזה דומים לאברהם שהיה בכור כדלעיל. לכן אמר שהיו המכות נגד נסיוני אברהם. ולפי שלכאורה יקשה א"כ ה"ל להביא כל העשרה מכות בעצמו כיון שכולן בזכות אברהם. כמו במכות בכורות. לזה אמר משל כו' והנמשל שהיה צריך לחלוק כבוד למשה ולאהרן:

**עשרה נסיונות.**מפורשים בדברי המפרשים במשנת פרקי אבות ע"ש:

**ע"י משה ואהרן ועל ידו.**כדלעיל פ' י"ב ושם פי' טעם מיוחד לכל אחד ואחד:

**נהג עמו שני פלמרכין.**וה"נ כיון שנתמנו משה ואהרן בענין לדבר עם ישראל ועם פרעה נהג בהם כבוד לצרפן במכות:

**פלמרכין.**פי' שרי חיל [ערוך]. ובל"י שר צבא [מוסף הערוך]:

**בשר של מעלן.**וזה היה ע"י הקב"ה ומפרש בחטרמם המ"ם לכינוי רבים נסתרים בחרטום שלהם:

בנימוס המלכותמפורש בתנחומא סדר וארא. ומ"ש זה כאן הוא משום שלא תקשי דה"ל להביא כל ג' שהיו ע"י אחד ביחד. ואח"כ ג' אחרות ואח"כ ג' אחרות ואח"כ שחין באחרונה:

**והצפרדעים היו להם קשים כו' ועוד הביא עליהם מכת ערוב.**בב' אלו פליג אטעם דלעיל פ"י ופי"א ע"ש:

**שנאמר ובחדר משכבך ועל מטתך.**מיתורא דריש על מטתך בשביל תשמיש המטה דהיינו סרוס שמבטלן מזה:

**מוניטה של אלהיכם.**כלומר מטבע האלהים בטלה ר"ל מה שהיו מבטלין פריה ורביה מישראל כדלעיל פ"א ואיך תהיה של מצרים קיימת. ולכך היו מסרסים אותם:

**כמה דתימא ושחת ארצה.**לעיל פ"י יליף מכי משחתם בהם ע"ש:

**הרי הגיע הסימן אחד היה אברהם.**ר"ל הגיע סימן ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים דן אנכי כמו שלמד לעיל בג"ש (וסיום מאמר דלעיל הוא) ומזה ידע משה דמכות בכורות קאמר. ולכן אמר מיד כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור:

**הרי הנגע אחד.**כלו' הנגע של אחד דהיינו אברהם:

**יורשים שני עולמות.**ופי' בני בכורי כדוגמת בכורים שיורשים פי שנים:

**היום בא בוער.**שהחמה מלהטת אותם כדלעיל בב"ר פ' כ"ו:

**היא של אור.**שהיא בעצמה אינה אש רק מקבלת האור מן החמה ומאירה. ואין אור שלה שורפת:

**שיהא שלכם.**למנות בה:

**ד"א החדש הזה לכם כו' מאי הזה.**ובהמשך הדרש יבואר שהורה לו באצבע בשביל שנתקשה עליו:

**הראהו מעשה שמן המשחה.**משום דבפ"ק דכריתות איתא פלוגתא במעשה שמן המשחה דרבי יהודה ס"ל שמן המשחה משלקו בעקרין והיה נס בדבר. ורבי יוסי ס"ל הביאו העקרין ושלקום במים. וזה שהיה מספקא ליה למשה אם יסמוך על הנס או יבשל במים. ואין ה"נ דהוה מצי לאגמוריה בלי הוראת מעשה באצבע:

**הראהו מעשה המנורה.**קושי מעשה המנורה מפני שהיא מקשה כדלקמן בבמדב"ר פ' ט"ו. וקשה מאד לעשות המנורה בגביעיה וכפתוריה ופרחיה מקשה:

**הראהו השרצים.**קושי השרצים כי לא היה מכיר איזה טמא ואיזה טהור כפרש"י במנחות. שמאחר שלא נתן סימנים להבדיל בין טמא לטהור כמו שנתן בחיה ובדגים היה צריך להכיר כ"א בפרט והוא דבר קשה מאד. לכן הראהו הקב"ה. וה"ה שמשה הראה השרצים לישראל כדאיתא בת"כ על פסוק וזה לכם הטמא. דאם למשה היה קשה כ"ש לאהרן ובניו ולישראל. וקרא דוזה לכם הטמא אכולהו קאי:

**והלבנה.**קושי הלבנה פרש"י בגמרא בשעת מולד לבנה אינה נראית כי אם מעט ואינה ניכרת כדאמרינן בר"ה כזה ראיתם או כזה ראיתם. ובפירוש החומש כתב נתקשה משה על הלבנה באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש. והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש. ועיין ברא"ם:

זעזע.(פי' החריד) **את הימים.**שנתן קולו עליהם להביא לפני משה את בן הנפילים שמשכנו בימים:

**זעזע את הישוב.**וגזר עליו שיביא לפני משה את הצב. שנמצא בין הארזים מתחת לארץ. ומקום ארזים ואילנות ג"כ נקרא ישוב:

**והראהו את הדואר.**שהוא מין צב כמ"ש המוסף הערוך. ועיין מ"ש בענף. והנחשים משכנם במדבר כידוע:

**הסלמנדרא.**עיין מ"ש לעיל בשם רש"י. וז"ל התנחומא סדר וישב כיצד הזגגין העושין את הזכוכית כשהן מסיקין את האור שבעה ימים ושבעה לילות רצופין מכובד האור יוצא משם בריה הדומה לעכביש (ס"א הדומה לעכבר) והבריות קורין אותה סלמנדרא אדם סך ידו מדמה או אחד מאיבריו אין האור שולטת באותו מקום למה על שתחלת בריאתה מן האור. ובסוף חגיגה פרש"י כשבוערין אש במקום אחד ז' שנים. וכן כתב הבחיי סדר שמיני:

**ואימתי עשה לו כן בוזה לכם הטמא.**ואע"פ דקרא דוזה לכם הטמא בשרצי הארץ מיירי. כבר אמרו בפ' העור והרוטב דכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה. וא"כ כל מיני הצב איתנהו נמי במים [יפ"ת]:

**זעזע את העולם והראה לו את הלבנה.**השמים יקרא עולם. כי בזעזוען תנוט הארץ עמהם:

**שנאמר קול ה' בכח.**ותנועת המון שמים בכח גדול כמד"א מרוב אונים ואמיץ כח:

**זעזע את העולם והראה לו מעשה המנורה.**אע"פ שהוראתה של המנורה היתה ע"י מנורה של אש כדלקמן בבמדב"ר פ' ט"ו. לפי שהאש ההיא מלמעלה וירעשו השמים להביאו לכן קאמר זעזע את העולם:

**קול ה' בהדר.**ומנורת הזהב רבה תפארת בכפתורים וגביעים ופרחים:

**שנאמר קול ה' יחולל אילות.**והיינו קריאת האילות שהם מין חיה הדומות לצבי וכמ"ש כצבי וכאיל. וזה להביא מר דרור שהוא עיקר שמן המשחה וס"ל שהמור הזה הוא הנקרא מוש"ק כמו שהסכימו רוב המפרשים ובראשם הרמב"ן ז"ל. והוא דם הנצרר בבטן החיה הדומה לצבי הידוע בארץ הודו (אנדיען) ודם הנזכר נצרר בה בכיס נפוח ובלכתה בין השיחים בימי החום יוצא דם זה טיפים טיפים בגרירת הנפוח הנזכר ובנענועו עליהם. ולוקטים אותו מבין האחו. וז"ש יחולל אילות שפירושו חרדה ונענוע. והוצרך הקב"ה לזעזען ממקומם להביאן לפני משה להראות לו הדם ההוא. ושאר חלקי שמן המשחה והוא קינמון וקידה וקנה בשם הכל בכלל מש"א מלת וגו' שכוונתו על סוף הכתוב ויחשוף יערות שפי' שגלה למשה כל צמחי היער ונבלל בזה גם י"א סממני הקטרת שהכל גלה למשה:

**כל המלכים.**דריש ובהיכלו כלו אומר כבוד כל אחד מהמלכים היושב בהיכלו אומר כבוד ה':

**כל המלכים כל אחד כו'.**לפי שזעזע העולם ראו בגבורות ובגדולות המקום לכן נתנו לו שבח:

**ד"א החדש הזה לכם כו'.**בעי לפרש החדש הזה לכם שהיא מתנה לכם. לכן מביא קרא חדשיכם ומועדיכם. ודרך אגב מפרש ליה בענין אחר עד לבסוף:

**הוא מלמד סנגוריא הוא מלמד קטגוריא.**נקט מאי דסליק מינה. וה"ה איפכא. ומסכים לזה מייתי כל הני דמפרש ואזיל:

**הפה שאמר בנים משחיתים.**הא דלאן מייתי הפסוקים כסדרן אין קפידא בכך. והיכא דאיכא למידרש דרשינן [תו"נ]:

**וכל בניך למודי ה'.**ועי"ז לא יהיו משחיתים כאומר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה:

**ונודע בגוים זרעם.**וסיפא דקרא כי הם זרע ברך ה':

**הפה שאמר חדשיכם ומועדיכם כו'.**הביא כי תרבו תפלה קודם חדשיכם שהוא מוקדם כדי להסמיך אל זה למה אמר חדשיכם כו':

**למה אמר חדשיכם כו'.**וכנוי של מלת כם הוא מטעם שהם מתנה לישראל. וזה עיקר הדרוש כאן. רק שדרך אגב האריך בתחלה בפירוש אחר על מקרא זה כדרך המדרש:

**מתנה הם לישראל.**שמסר להם קידוש החדש. ולה"ק חדשיכם ומועדיכם שהמועדות מסורים בידכם כפי קידוש החדש:

**משל למלך שהיו לו אוצרות.**לפי משל זה מפרש החדש הזה לכם. לכם דוקא ולא ביד הקב"ה. והכוונה בזה היות החשבון מסור לישראל אפילו שוגגים ואפילו מזידין ואתיא שיהיה הקביעות הפך הוראת הלבנה וישתנה אותו הזמן בשבילם. וז"ש שעד עתה היתה לאותות ולמועדים כפי ההליכה הטבעית. ועכשיו נשתנה עניינה לפי מספר בני ישראל ודקדוק חשבונם וגזירתם:

**היה הקב"ה משמר את הכל שנא' והיה לאותות ולמועדים כו'.**דריש משה"כ יהי מאורות וגו' והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים והיו למאורות ברקיע השמים. שבא להורות שגם בשמים היו שומרים את המאורות לצורך קביעות השנים והמועדות והם הקב"ה ובית דנו של מעלה [ת"נ]:

**ד"א החדש הזה לכם משל למלך כו'.**לפי משל זה מפרש החדש הזה לכם לומר שעד עתה ניתנה הלבנה תחת ממשלתם שישתנה מהלכה לפי גזירתם כנזכר. אבל לעתיד ינתנו כל צבא השמים לעבודתם שיגזרו לשנות כל עניינם והוראותיהם כרצונם כאמור וחפרה הלבנה ובושה החמה. ולדמיון זה אמר והמשכילים יזהירו שיהיו שליטים במקומם:

**שקידש אשה כו' כיון שבא ללקחה כו'.**הכוונה בזה כי בעה"ז בעוד האדם בחומרו אשר הוא עודנו רחוק מהכרת כבוד ה'. כי החומר הוא מחיצה גדולה מאד. ואף הצדיק לא נדמה רק כארוסה הבלתי מתדבקת בדודה באמת. רק לע"ל שאז יסור לב האבן וכולם ידעו את ה' וינהרו אחרי ה'. כי היצה"ר יבוטל מכל וכל. אז יהיו דבוקים בה' כנשואה ממש:

**שנאמר וארשתיך לי לעולם.**ואע"ג דקרא אלעתיד קאי. י"ל מדקאמר וארשתיך לי לעולם לעתיד משמע. דבעה"ז היו ג"כ מאורשים אך לא לעולם שחטאו אח"כ [ת"נ]: