**הה"ד מקים דבר עבדו כו'.**דריש מלת הלילה בה"א הידיעה דקאי אלילה הכתובה אצל אברהם ויחלק עליהם לילה. וכמו שסיים כיון שהגיע השעה שלמה העצה [ת"נ]:

**שנאמר לא כן עבדי משה.**מביא ראיה שמשה נקרא עבד ה':

**והיאך קיים.**קושיא היא היכא אשכחן שאמר משה שום דבר מעצמו וקיימו ה' כי כל מה שאמר ובא מפי הקב"ה היה. ובכה"ג לאו מקים דבר עבדו הוא. אלא מקים דברו. ומשני שמה שאמר משה לפרעה לא אוסיף עוד ראות פניך זה אמר מדעת עצמו. וקיים ה' דברו שנכנס בפלטין של פרעה בשביל משה שלא ימצא בדאי וכדמסיק:

**אלא כיון שהביא עליהם כו'.**התחיל לדרוש מהתחלת הענין כדרכו בכמה מקומות:

**טלף אחד לישראל.**שיש לו בו שותפות לישראל:

**איני מניח אותה.**בחנם אלא המצרי ישלם לו בעד חלקו [ת"נ]:

**אחר שאמר כי ממנו נקח.**משמע שיודעים שעבודתם ממנו. חזר ואמר ואנחנו לא נדע מה עבודתינו. ומשני דקאמר ליה אתה ב"ו אם אתה גוזר כו' ועלה קאמר וכ"ש אנחנו שלא נוכל לעבור את פי ה' שמא יאמר להקריב קרבן של ר"י שנה שהיינו במצרים ולא הקרבנו לפניו בכל הר"י שנה שום קרבן. ולפ"ז פי' מה נעבוד כמה תכבד העבודה כפרש"י [יפ"ת]:

**חזר ואמר ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה'. אלא כך א"ל אם תוציא דבר מלפניך ותאמר גבו לי כך.**כצ"ל [יפ"ת]. ופי' ותאמר גבו לי מס כך וכך:

**אמר הקב"ה מה.**כלו' מה הדבר הזה דקאמר. והלא עדיין מתבקש. או חסר הלשון וצריך להיות מה אעשה [יפ"ת]:

**שנא' כצאתי את העיר.**ולא בתוך העיר על שמלאה גלולים כדאי' לעיל פ' י"ב. ומה תפלה הקלה כך. דבור חמור עאכ"ו כדאיתא בריש מכילתא:

**כיון ששמע משה שמח.**כי בתחלה היה מסופק שמא עדיין יצטרך להתרותו פעמים אחרות וה' לא יסכים במה שאמר לא אוסיף עוד ראות פניך. אבל כיון שראה שהקב"ה הסכים על ידו שמח:

**ונתגדל.**מדכתיב הכא גם האיש משה גדול וגו' ולא נכתב כן בכל האותות משמע שמזה נתגדל יותר אחר שנתפרסם הדבר וראו כי לכבודו דבר ה' עמו שם והסכים עמו במ"ש לא אוסיף עוד ראות פניך. ואדרבא הוא יבא אצל משה:

**התחיל צווח בפרהסיא.**פי' שכאן התרה לפרעה על מכה זו בפרהסיא לעיני כל עבדיו. ונלמד מדכתיב בענין וירדו כל עבדיך אלה אלי. דמשמע שעמדו שם והיה מורה עליהם באצבע:

**אלא אתה בא אצלי.**הוזקק לומר שאין הכוונה באומרו לא אוסיף עוד ראות פניך העדר הראייה לגמרי. משום דאשכחן ויקם פרעה לילה ויקרא למשה ולאהרן לילה דמשמע הוא בעצמו וא"כ הרי ראה עוד פניו. אלא שלא יוסיף לראות אותו בהיכלו כדרכו אלא שהוא יבא אצלו:

**דכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי.**היינו השר צבא והפרכוס הוא השר הגדול. א"כ המובן מזה כי גם פרעה יהיה עמהם שאין דרכם להמצא אלא בחברת מלכם והא דלא קאמר בפירוש והשתחוית הוא משום כבוד מלכות:

**דייך עד חצי הלילה.**שלא יצטרך לרדוף כל הלילה אלא בחציו כדי שישאר חציו האחרון לבניו. שלילה של רדיפת אברהם אחר המלאכים היתה בליל פסח כדאי' בב"ר פ' מ"ב:

**לכך כתיב ועצת מלכים ישלים.**עצה של אברהם שהיה נביא וכל נביא נקרא מלאך וגם כי אברהם היה כהן ובכהן כתיב כי מלאך ה' צבאות הוא [ת"נ]:

**הה"ד חצות לילה כו'.**שנמצא כאן משפט וצדקה יחדיו כדדייק משפטי צדקך שמשפט הוא דין ועונש וצדקה היא רחמים ופעולת חסד. לכן הקפיד על רגע של חצות לילה אמצעי שהוא אמצעי בין הדין והרחמים. וזהו שסיים לכך נאמר על משפטי צדקך:

**אלא כיון שאמר משה כו'.**ואף על גב דבלאו הכי איכא צדקה במה שגאל את ישראל י"ל דבעי לאשכחוי צדקה בעת ההיא עצמו שנעשה המשפט. שלכן היתה בחצי הלילה כדלעיל. אבל הגאולה לא היתה אלא אחרי שאמר פרעה קומו צאו וגו':

**וילין עמך.**בראותם שצוה הקב"ה לישראל ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו וגו' לזה הטמינו שם בכוריהם להנצל כיון שבודאי לא יבא המשחית להם בשביל הצלת ישראל:

**פוסע.**מפרש ופסחתי לשון דילוג ופסיעה כדפרש"י בחומש. ולהכי קאמר פוסע. ובחזית פזוק אשכול הכופר דקאמר שהמלאך נכנס ונוגף פליג אהא:

**התחילו ישראל אומרים כו'.**דלאו על נפשיה אמר דוד כן אלא בשם ישראל:

**לכך נאמר על משפטי צדקך.**דמשפט הפך הצדקה הוא. אלא משפט למצרים וצדקה לישראל וצדקך לשון צדקה כמו אני בצדק אחזה פניך:

**הה"ד טעמה כי טוב סחרה כו'.**גם עתה הכוונה לומר שפירוש בחצי הלילה באמצע הלילה ממש. ולהכי מייתי סמך מדרשת ותקם בעוד לילה על הלת בת פרעה בחצי הלילה. ובעוד לילה משמע ליה באמצע הלילה [יפ"ת]:

**היאך.**איך אפשר שאין בית שלא מת והלא בתים רבים שלא יהיה שם בכורים. **ועז"א אתה מונה כו'.**דהשתא הוו בכורות טובא וג"כ הנקבות בכורות מתות. וכשהיה אחד מכל אלו בבית אחד נמצא שאין בית אשר אין שם מת. וכמעט אין בית אחד שלא יהיה בו אחד מכל אלה:

**הנקבות הבכורות.**צריך לגרוס והנקבות בוי"ו. כי הוא עוד טעם אחר למ"ש כי אין בית וגו':

**שנמצא לה פרקליט טוב זה משה שנאמר כו'.**נראה להגיה שנמצא לה פרקליט טוב לפיכך אמר שלמה טעמה כי טוב סחרה זה משה שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא. ותקם כו'. ויהיה הלשון כנהוג להביא ראיה ממקרא אחד לחברו. וגם סוף הפסוק לא יכבה בלילה נרה יפה נדרשת על בתיה כדאי' במדרש משלי לא יכבה בלילה נרה בליל כתיב כד"א ליל שמורים הוא ויהיה טעם נרה נשמתה ע"ד נר ה' נשמת אדם:

**לפיכך אמר שלמה טעמה כי טוב סחרה.**וכוונתו על נשים צדקניות וגם על בתיה:

**ותקם בעוד לילה.**פי' שהיה לה התקוממות בחצי הלילה ולא מתה עם הבכורות:

**אמר אליהוא כו'.**שפי' בחצי הלילה בהרגע של אמצע הלילה. שכלם מתו ברגע אחת כדכתיב רגע ימותו וחצות לילה:

**רגע ימותו וגו'.**לשון המקרא רגע ימותו וחצות לילה יגעשו עם ויעברו ויסירו אביר לא ביד. ומפרש רגע ימותו ברגע חצי הלילה. ובאותה רגע יגועשו עם ותהי צעקה גדולה במצרים. ויעבורו כלומר שהעבירו בני ישראל מארצם [יפ"ת]:

**א"ל משה כו'.**מסברא דנפשיה מפיק זה:

**חכם לבב כו'.**וכדדרשו בתנחומא חכם לבב זה הקב"ה. מי הקשה אליו וישלם זה פרעה דכתיב ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו. ופי' הקשה לב כנגד הקב"ה. וישלם פי' ויהי שלום לו:

**אמר דוד אזכרה כו'.**בא לתת טעם אל היות המכה בלילה ולא ביום. והוא כדי שיהיו נשמרים בבתיהם ולא יתן המשחית לבא שם. ומייתי פסוק אזכרה נגינתי בלילה דמפרש ליה על מה שהחכים להביא המכה בלילה להצלת ישראל. ואיידי דמייתי קרא מפרש ליה:

**אמרה כנסת ישראל אזכרה כו'.**כי כל המזמור ההוא נתיסד על תלונת הגלות. ואע"פ שבעל המזמור אסף היה לא דקדק ואמר דוד שהוא המקבץ כל המזמורים [יפ"ת]:

**כמד"א אני מנגינתם.**ולפי שמפסוק זה אין ראיה שהוא לשון שבירה כי אפשר לפרשו מלשון ניגון. לכן מביא ג"כ אשר מגן צריך ואפשר צריך לגרוס תתן להם מגינת לב (איכה ג׳:ס״ה). תבירות לבא:

**מיכאל וגבריאל.**מפני שאלו בלבד הן קיימים לעולם וכדאי' בב"ר ריש פ' ע"ח וז"ל זה מיכאל וגבריאל שהם שרים של מעלה דכולם מתחלפים ואינון לא מתחלפין:

**שנא' על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כו'.**וע"כ מלאכים הם דכתיב כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו:

**מיכאל יצא והכה בהם.**כוונתם לתרץ מאי ויצא מלאך ה' מהיכן יצא אלא יצא משמירתו שהופקד על חומות ירושלים:

**וגבריאל הציל במצותו של הקב"ה לחנניה וחביריו.**ע' מ"ש בתנחומא סדר נח סי' י':

**ולמה כך.**למה שלח על ידי מלאכים אלו ולא ע"י אחרים:

**אילו ירד לשם אחד מכם.**שהיה סברתו שה' פועל בעולם ע"י האמצעי אז היה ראוי שתהיה הצלתו ע"י אמצעי אבל מכיון שירידתו הוא לפרסם כבוד ה' שהוא פועל ומשגיח בעולם בזולת אמצעי ראוי שתהיה הלתו בלי אמצעי:

**שנאמר אני ה'.**משמע ליה ה' בעצמו כדראב"י בב"ר פ' מ"ד:

**אתה מיכאל.**על מחנה אשור ומה שהקדים מיכאל לסנחריב. מפני שהוא גדול מגבריאל כדאמרינן בפ"ק דברכות גדול מה שנא' במיכאל ממ"ש בגבריאל וראוי להקדים הגדול:

**בראשונה כתיב באדין (כו'). מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני מדינתא.**ואח"כ כתיב ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותה והדברי מלכא נמצא חסר ד' ובמקום כל שלטוני מדינתא דכתיב לעיל כתיב הכי והדברי מלכא:

**לפיכך אמר חנניה כו'.**דהלל זה שלשתן אמרוהו כל אחד חלקו כדלעיל פ"ט ובפרק ע"פ והמלאך עונה אחריהם:

**אמת מה שאמר לי.**שקיים דברו שהבטיחני:

**פולומרכים ודוכסין.**פי' הקפ"ה אלף דכתיבי בקרא. אבל מחנהו היה הרבה מאד ובפ' חלק דייקו זה מקראי ע"ש:

**פולומרכים.**פי' שרי צבא [מוסף הערוך]:

**היו שותין יין והניחו קנקניהם מושלכים.**דכתיב (ישעיהו מ״ה:י״ד). סבאים אנשי מדה ומוקי במפלת סנחריב ודרש סבאים כמו סובאים. אנשי מדה שמדדו היין לתוך קנקניהן ולא הספיקו לשתותן והניחום [הרד"ל]:

**אמר הקב"ה לסנחריב אתה עשית שלך כו'.**נראה דצ"ל עשית ע"י שליח שנא' וכו':

**ששרף גופן מבפנים והניח בגדיהם מבחוץ.**סבר כמ"ד הגוף ג"כ נשרף. ומ"ש לקמן שאמר הקב"ה למיכאל הנח בגדיהם ושרוף נשמתן פי' שהתחלת השרפה תהיה מנשמתן ואח"כ שרוף גם הגוף ודלא כפי' מת"כ:

**שכבודו של אדם בגדיו.**שמתכבד בו כמ"ש בגמרא רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה:

**חייב אני לשם אביהם.**ושכרו של יפת מבואר בב"ר פ' ל"ו שזכה לטלית נאה ע"ש:

**לכך אמר הקב"ה למיכאל כו'.**אע"ג דמיכאל שר השלג ה' משנה מלאכיו כרצונו כדאמר בב"ר פ' י"ח:

**הנח בגדיהם.**שזהו כבודן שאילו נשרפו גם בגדיהם היו מוטלים בבזיון בפרהסיא:

**הה"ד לבקרים אצמית כו'.**שאע"פ שהכו בלילה היו גוססים עד הבקר ואז היו לפגרים מתים. וטעם הדבר לפי שדרכו ית' להצמית הרשעים בבקר לפי שאז חמה ולבנה ברקיע כמ"ש לעיל גבי סדום:

**ואומרים את ההלל.**מפרש אזכרה נגינתי בשיר והלל בלילה ההוא שהייתי מפחד מסנחריב. **וז"ש והיו מתיראין.**פי' שהיו רוצים לומר הללל ואמרו באימה וביראה מפני סנחריב שהיו חוץ לעיר ויכבוש את ירושלים. וז"א עם לבבי אשיחה שהיו מתייראים ואומרים בלבם עכשיו ירושלים מתכבשת. ומפרש וישכימו בבקר על חזקיהו וסייעתו:

**עכשיו.**פי' שמא עכשיו:

**לעמוד ולקרות ק"ש ולהתפלל.**דייק מדכתיב וישכימו בבקר משמע שהשכימו בבקר לקרוא ק"ש ולהתפלל בבקר כמנהג ותיקין שקורין ק"ש עם דמדומי חמה [תו"נ]:

**מהר שלל חש בז כו'.**פי' שימהר חזקיה לשלול בז ולבוז חיל סנחריב:

**עמו זרוע בשר.**הוא מאמר חזקיה לישראל לדבר על לבם ולחזקם ומכאן אתה למד שנבואת עמנו אל קאי אחזקיה:

**יעשה על ידיהם.**פי' הדין והנקמה יעשה על ידיהם. אבל הגאולה תהיה ע"י הקב"ה בעצמו כדמוכח בכמה דוכתי:

**זה מיכאל וגבריאל.**שהם מושיעי ישראל:

**זה מיכאל לעצמו.**ופי' של מושיעים מיכאל עם חיילותיו שהוא ממונה עליהם [תו"נ]. או מיכאל ובן דוד עמו [יפ"ת]:

**שנא' ובעת ההיא יעמוד מיכאל.**משמע הוא לחודיה יעמוד להושיע את ישראל שהוא תובע צרכיהן של ישראל מאת ה' להליץ עליהם:

**ויען מלאך ה' ויאמר ה' צבאות כו'.**וזה המלאך הוא מיכאל. מדכתיב ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם:

**למה מיכאל וסמאל דומים.**איידי שדיבר עד כאן איך מיכאל מתחזק להצלת ישראל. מייתי נמי זה שיתחזק לנצח את סמאל קטיגור של ישראל [תו"נ]:

**איפופסין.**גזר דין בלשון יוני [מוסף הערוך]:

**והשטן בא לדבר.**להוסיף על דבריו הראשונים. **ומיכאל משתקו.**ונלמד מסיפא דקרא ואל ישובו לכסלה:

**ומיכאל משתקו.**דרש יעמוד מיכאל לשון שתיקה כדדרש ריש רו"ר. ור"ל כאן יעמוד וישתיק להקטיגור לומר נשמע דברי הדיין מה ידבר ה':

**למה.**כמו מנלן:

**שנאמר אשמעה מה ידבר.**דכתיב התם נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. דהיינו שה' מכסה ומטמין העונות מפני השטן:

**ומנגנין.**פי' ערמה ותחבולה בל"י וע' בב"ר פ' מ"ד:

**מכת בכורים אמר להביא תחלה.**שהרי בזו המכה התרהו תחלה כדכתיב (שמות ד׳:כ״ב). ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל וגו' הנה אנכי הורג את בנך בכורך:

**אלא אני מביא עליו מכות אחרות תחלה ובעקב כולן אני מביא זאת.**כצ"ל. ובעקב פי' ובסוף אני מביא זאת ונקט לשון ובעקב. משום דבעי למדרש ועקבותיך לא נודעו כו' שאתה עושה בעקב:

**שנא' וה' הכה כל בכור.**דלא תימא דבנך בכורך פי' בן פרעה ולא מכות בכורות ואולי נתקיים מיד ולא חש הכתוב להזכירו. אבל מדכתיב וה' הכה כל בכור וכו' מבכור פרעה הרי שלא נתקיים עד כה והוא מכות בכורות [יפ"ת]:

**מי יודע.**מנגנין שלך שאתה עושה. להביא עוז אפיך על אויביך ולא ימלטו ממנה:

**שאתה עושה בים שנא' כו'.**צ"ל מנגנין שלך שאתה עושה. וכן עשה בים כו'. ר"ל שגם שם הטעם הקב"ה בתחבולות ערמה שירדפו אחרי ישראל ויטבעו.

**וז"ש דברים שאתה עושה בעקב כו'.**והיינו בסוף שהטביעם שם. או שדרש עקבתיך מל' ויעקבני הטעם בערמה ועקבה והוא המנגנין שהזכיר [יפ"ת]:

**אמר האלהים למשה כו'.**שהחכים להכותם בלילה שיהיו כולם בבתיהם וקאי אפסוק ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. וה"ק מה אתם עושים בחוץ. החבאו בבתיכם ואל תתראו והוא יתב' בעצמו יעבור בתוך מצרים. וע"ז ק"ל איך שייך לשון עבר אצלו יתב'. ומתרצו:

**חוזר אני מאותו כבוד ואעשה אותו שממה.**פירוש ומעתה אני מתחיל לפגוע בהם ולא אשמור כבודם. ולא עוד אלא שגם לעתיד אשימנה שממה:

**מה כתיב למעלה.**מויהי בחצי הלילה דביה עסקינן:

**אותה שעה כביכול עמד כו' אלא כו'.**ה"ג בספרים ישנים. אותה שעה כביכול עמד לו בפתח א"כ מה וראה את הדם אלא כו'. וה"פ כיון שה' בעצמו היה עומד ומשמר על הפתח כדמשמע פשטות לשון ופסח ה' כו' ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם. א"כ יקשה מאי וראה את הדם כלו' למה הוצרך לראיית הדם ומשני שזה הוא באמת רק על מנהג העולם שהטבח רושם בסיקרא להפריד בין העומדים לשחיטה לזולתם. כן רצה ה' לרשום בתי ישראל להבדילם מבתי מצרים [יפ"ת]:

**ודוחה המשחית שלא יגוף את ישראל. ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם אמר להם האלהים כשם שעשיתי כו'.**כצ"ל. ודרש מקרא זה דושמרתם וגו' שחוזר על מקרא דלעיל מיניה שהוא ועבר ה' לנגוף וגו' ולא יתן המשחית וגו'. ועז"א ושמרתם את הדבר הזה וגו' ופי' ושמרתם מל' המתנה (כמו ואביו שמר את הדבר) ותקוה כשם שעשיתי לכם כו' [יפ"ת]:

**ושמרתם את הדבר הזה כו' כשם שעשיתי.**מפרש שאת הדבר הזה הוא כשם שעשיתי כו'. ור"ל שכמו שהוצרך לרחם עליהם במצרים מפני מדה"ד המקטרגת עליהם כן לעתיד ששרי עכו"ם עתידין לקטרג על ישראל כדאיתא בריש רות רבה:

**אמר ר"ח יתברך שמו כו'.**נראה שגם הוא בא לדרוש פסוק ועבר ה' לנגוף מהו ועבר כו' מלשון העברה על המנהג. היינו שהקב"ה עבר על קדושתו וטהרתו (כביכול) בשביל ישראל. ובעבור שהבטיח אנכי ארד עמך (בעצמי) [ת"נ]:

למה בשביל שגדול ונורא קדוש הוא. (תהילים צ״ט:ג׳). כצ"ל ודריש אף שאתה קדוש וטהור עם כל זה גדול ונורא אתה לעבור על קדושתך ולעשות משפט בטמאים למה בשביל ישראל. וזהו שכתוב שם משפט וצדקה ביעקב אתה (דוקא) עשית. ר"ל בשביל יעקב שהבטחתו אנכי ארד עמך וגו' ע"כ הוכרחת לעשות המשפט במצרים אתה בעצמך:

**אנכי ארד עמך וגו'.**וזו הבטחה שיגאלם בעצמו כדלעיל פ"ג:

**מלאך אחד הפך את סדום.**הוא כמו ותדע. שהרי שם הפך מלאך אחד סדום כו' וכאן הוא הלך בעצמו. אלא שעשה כן כדי לקיים מאמרו אנכי ארד עמך וגו':

**וכאן ה' כגבור יצא.**כלומר ובכאן ה' בעצמו יצא ולישנא דקרא נקט:

**ד"א ויהי בחצי הלילה משל למלך כו'.**כוונתו ליישב למה הכה הבכרורים בלילה והא כתיב לבקרים אצמית וגו'. ונתן טעם על זה כי הפך עליהם מנהגו כמו שהם הפכו גזירתם על ישראל מדרך העולם:

**משל למלך שהפכה המדינה שעבודה.**שהיתה ראויה לעשות.

**על השבויים.**המתגוררים ביניהם. וגם המלך באפו ובדינא דמלכותא הפך את הדין והרגם אע"פ שלא היו חייבי מיתות ממש. וכן ה' לפי שהמצרים הפכו גזירתם שעשו שלא כהוגן לשעבדם במה שאינו דרך המשעבדים. גם ה' הפך עליהם את הדין והרגן בלילה:

**עושין ביום ובלילה ושנתנו כו'.**כדלעיל פ"א:

**אף האלהים הפך עליהם את הדין והרגן בלילה.**עיקר דרשה זו סובב לדרוש קרא (איוב ל״ד:כ״ה-כ״ו). לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו. שעל שהכיר מעשה עבודתם שהפכו עבודת השעבוד על ישראל הפך הפורעניות עליהם וידכאם. וז"ש אח"כ כשם שנהפך סדום בלילה שמקרא זה עצמו נדרש על סדום בב"ר ר"פ כ"ח ע"ש [רד"ל]:

**אתה נורא אתה.**דייק שקאי על מפלת מצרים כדכתיב ברישא דעניינא אשתוללו אבירי לב והמה המצרים שהקשו לבם שלא לשלח את ישראל עד מכות בכורות. גם ממ"ש נמו שנתם היינו שבתוך שנתם הוכו בכוריהם [תו"נ]:

**הרבה נסים כו'.**הולך ודורש עד בכור השבי וגו' וכל בכור בהמה. ונתן טעם למה לקו גם המה:

**שהן משולים לבהמה.**שהמצרים משולים לבהמה. ולהורות זה הכה ה' גם הבהמה כי שוים הם לפניו:

**רצונך שתצא ויגאלו ישראל.**לפי שהיו השבוים בלתי יכולים לצאת ממצרים. וכן העבד לא היה יכול לברוח משם לעולם וכמו שאמרו חז"ל בענין בעל צפון. וז"ש רצונך כו' כי לזה יצטרכו לבטל כח עבודת בעל צפון. וא"כ בהכרח אז גם ישראל יצאו לחירות. והם השיבו מוטב וכו' [יפ"ת ות"נ]:

**והוא אומר לא נצא.**ושנאתם לישראל לפי שהיו מתרחקים מלהתחתן בם:

**משל למלך כו'.**דריש מ"ם מבכור מיעוטא. ואתא למימר כי קצת מבכורי מצרים לא מתו. ומפני שבכור השבי אף שאינו ממצרים מת. והוא סותר לזה. לכן אמר דבאהבה ושנאה תליא מילתא כמלך שעשה שמחה והרג שונאיו וזימן אוהביו. ולכ הכשרים שבמצרים שדבקו בהם כדכתיב וגם ערב רב עלו אתם הם נמולו ועשו פסח עמהם ונמלטו. והשבוים שהיו אויביהם מתו:

**שנא' ויך כל בכור במצרים וגו' ראשית אונים באהלי הם.**ושנו במכילתא בכורי חם כו' ופוט ולוד מנין ת"ל ראשית אונים באהלי חם:

**ובאו כולם להרוג את פרעה.**כמו שדרשו במדרש תהלים למכה מצרים בבכוריהם. שהבכורים רצו להרוג את אבותיהם ולפרעה שיניחו לצאת את ישראל ממצרים.

**וז"ש באותה שעה ותחזק מצרים על העם.**ומפרש ותחזק מצרים בשביל העם על פרעה שימהר לשלחם ומפני שאין מקרא יוצא מידי פשוטו לכן אמר והם קוראים את ההלל. כלו' שהיו עסוקים בזה ולא היו נחפזים לצאת:

**ופרעה מכריז.**מפרש ויקרא למשה ולאהרן לשון הכרזה כמו קרא בגרון. מדלא קאמר וישלח ויקרא כדרך הכתובים:

**אמר לו האלהים.**כלו' שמשה אמר לו כן מפי ה':

**בראש גלוי כו'.**תרגום ביד רמה בריש גלי. ומ"ש הכתוב הוציאך ה' ממצרים לילה הוא שנתן להם פרעה חירות בלילה והיו גאולים:

**בחצי היום.**אפשר דמפיק מבעצם היום דמשמע בעיצומו של יום:

**נתפזרו ישראל כו'.**ולא יצאו אלא בחצי היום שהרי הוצרכו זמן לשאול הכלים וגם שהיה משה עוסק בעצמות יוסף כו' שהיה צריך שיהיה ביום.

**וזהו דכתיב ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו.**דמשמע ב"י נתעסקו בזה אבל משה נתעסק בלקיחת עצמות יוסף:

**שהכין יעקב.**כגון ארזים שהזכירו בב"ר פ' ל"ד:

**ישמח צדיק כי חזה נקם.**היינו מה שראו ישראל את מצרים מקברים בכוריהם. והזכיר זה לראיה שביום יצאו בעת שהיו מקברים מתיהם [יפ"ת]:

**כיון שיצאו אפו את הבצק שלשו כו'.**כלו' כיון שיצאו מרעמסס מיד אפו את הבצק. כי הפסוק אמר כי לא חמץ ואם היתה האפיה בסוכות ודאי שהעיסה היתה מתחמץ [ת"נ]:

**משעה שנגזר עליהם הגזירה.**כי אז היה אברהם בן ע' שנה כדאי' בס"ע. נמצא מאז עד לידת יצחק ל' שנה. וכשתמנה חיי יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם ופ' שנה שהיה לו למשה עכשיו הוו להו ת"ל שנה:

**בו ביום עלו.**דמדכתיב ויהי מקץ ע"כ ששלמו כל הת"ל שנה. ומדכתיב ויהי בעצם היום הזה משמע שלא עבר יום אחד מהקץ הזה:

**ובו ביום יצא יוסף כו'.**שדורש כמ"ש בר"ה י"א דיליף סבל סבל לגז"ש ושם לפי שיטתם שבר"ה יצא וכאן לפי שיטתם שבניסן יצא:

**לכך הלילה הזה שמורה לכל ישראל שנא' ליל שמורים כו'.**כצ"ל. ור"ל לפי שנתקדש יום זה שבו יצאו ישראל ממצרים ובו יצא יוסף מבית האסורים לכן היא שמורה לכל ישראל [יפ"ת]:

**כאור שברא.**אגב דמייתי קרא מפרש דבאור ז' הימים פי' כאור ימי הבריאה שנגנז כדלעיל בב"ר פ"ג:

**מה ראה לומר ליל שמורים שבו עשה גדולה לצדיקים.**הבעל א"א הגיה שבו עשה גמולה לצדיקים. וכן נכון. ודייק ממלת שמורים לשון רבים שרבה גם לעתיד וכדמפרש דהיינו חזקיה וחמ"ו. וצריך להיות בו הציל לחזקיה בלא וא"ו [יפ"ת]:

**בו הציל לחזקיהו.**כדאי' לעיל והיו ישראל וחזקיהו יושבין ואומרים את ההלל שהיה ליל פסח כו' וע"ש:

**ובו הציל לחנניה וחביריו.**מסורת היא בידם [יפ"ת]:

**ובו משיח ואליהו מתגלין.**כצ"ל [תו"נ]. כדאיתא בפ"ק דר"ה בניסן עתידין להגאל:

**אמר שומר הקב"ה.**שהוא שומר ומצפה לגאלנו אמר אות לבקר (היא הגאולה) היא הלילה של מצרים. ולפי שכמה לילות עברו ולא נגאלו. לכן אמר משל כו' לומר שכמו שבאשה אין היום סימן ביאת בעלה רק בשלילת הסימן לא יבא. כן כאן אף שיבא לא יבא רק ביום שיצאנו ממצרים:

**ביום שעשיתי לכם תשועה.**אתיא כר' יהושע דאמר בניסן עתידין ליגאל. ופלוגתא היא בפ"ק דר"ה:

**שנאמר אני ה' בעתה אחישנה.**משום דבעתה ואחישנה דברים סותרים. מפרש דה"ק אע"פ שאחישנה לא יהיה רק בעתה הידוע דהיינו ביום גאולת מצרים:

**ואומר עוד אחת מעט היא.**גם אלה הכתובים לראיה שביום שנגאלו ממצרים הוא היום המוכן לגאולתנו תמיד. ומקרא עוד אחת מעט היא ואני מרעיש וגו' מייתי ראיה לגאולת בית שני דלעיל מיניה כתיב את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים. אלמא דמדמי לה לגאולת מצרים. שגאולת בית שני היה ג"כ ביום גאולת מצרים. וא"כ הא דכתיב לקמן שם והפכתי כסא ממלכות וגו' דמיירי בגאולה העתידה יהיה נמי ביום גאולת מצרים:

**חרב יחרבו.**ר"ל כמו שחרבו כבר עוד יחרבו פעם אחרת [תו"נ]:

**לאחוז בכנפות הארץ וגו' וינערו רשעים ממנה.**וניעור והיפך חדא מילתא נינהו וכן מסיים שם תתהפך כחומר חותם וגו':