**הה"ד אחזו לנו שועלים.**בעי לפרש וישובו המים ששב עמלם בראשם כי בדבר אשר הרשיעו נדונו. ומייתי מה שנהפכה מחשבתם כי התחכמו להנצל מן הפורענית וחשבו שלא יוכל לדונם במים. ולהכי מייתי אחזו לנו שועלים שנקראו כן על ערמתם. ואגב דמייתי קרא מפרש ואזיל ביה כל מה דמצי מפרש כדרך המדרש:

**אלא בחיות.**פי' גדולות וחזקות כדכתיב וארבע חיון רברבן וכו' דאל"כ הא שועל נמי מין חיה הוא:

**אלא בשועלים.**דהיינו אחזו לנו שועלים דבמצרים מיירי כדאי' בחזית:

**כך מצרים קטנים.**בגבורה כשועל מול שאר החיות. דאל"כ מאי שנא דכלהו מושלן בחיות וזו בשועלים. והא דאמר לעיל פ"ה שפרעה היה קזמוקרטוס. לא קשה. דבמכילתא שנו שלא היתה מלכות ירודה של מצרים אלא שנטלה שררה לשעה:

**לפיכך מושלן בשועלים.**שהן היותר ערומים שבחיות:

**מהלך ומביט לאחוריו.**מתוך פקחותו מביט לאחוריו שלא יזיקנו אחר. כך המצרים הביטו במה שיבואו אחריהן לראות את הנולד שלא יהיו נענשים שאמרו הבה נתחכמה לו:

**ונבא עליהן.**משמע דמפרש נתחכמה לו לעם. ולא לאלהים כדלעיל פ"ח ע"ש:

**כבר נשבעתי.**כלו' אמת שכבר נשבעתי ואי אפשר לחזור. אבל מ"מ אמצא לכם מקום להביא אתכם למבול. ואין הכי נמי שהיה יכול להביא עליהם מבול כי אין הגזירה אלא על כל העולם כדלעיל פ"א. אך בשביל אהבת הקיצור סמך אלעיל ואינו מביא רק טעם זה על שהוא יפוי כח להביא אותם אל המבול:

**לחרבו של ים.**פי' לחרב של ים ובת"נ גרס לחרבה של ים ופי' כדכתיב וישם את הים לחרבה. ובזה היה גוררן שהיו סבורים שגם הם יעברו בים בחרבה:

**מהו מנת שועלים.**כי מה טעם ללשון מנה בכאן ומשני לפי שמכה זו היתה מתוקנת לאלו ששמרן ה' שלא ימותו בעשר מכות כדי שימותו שם במדתן. להכי קרי לה מנה כמפריש מנה מיוחדת לאדם אחד ולשאר נותן מהשאר:

**המכה הזו.**בחזית גרס המנה הזו:

**א"ר ברכיה שועלים קדמאה כו'.**כוונתו להביא ראיה דשועלים קאי אמצרים שנטבעו בים דהא תניינא כתיב חסר על שם שעלו של ים:

**שעלו של ים.**פי' על שם שהיה נפרע מהם במים שנמדד בשעלו של מקום (רש"י בפירוש המקרא). והמת"כ והת"נ פירשו שעלו דרכו ושבילו כד"א אם יספוק עפר שומרון לשעלים:

**א"ר יוחנן דצפורי מה היו כו'.**בא ג"כ לתרץ שעלים חסר ודריש שקאי אמצרים קטנים שהיו עדיין חסרים חכמות והתנכלות ועוקצים אותם [ת"נ]:

**עד שנעשה כרמינו סמדר.**פי' שבתחבולת בכיית הקטנים היו מחבלים את כרמינו בעוד שנעשה כרמינו סמדר. ר"ל בהיות בנינו קטנים כסמדר שהענבים דקים. וכינה את ישראל לכרם כמד"א כי כרם ה' צבאות בית ישראל:

**ששב הגלגל עליהם.**כלו' שפי' וישובו המים שהמים שחשבו לאבד את ישראל שבו עליהם לאבדם כאשר יזמו לעשות. ע"ד ישוב עמלו בראשו. ועל זה נאמר בדרך מליצה השבת הגלגל:

**מכירו הייתי לשעבר.**דייקו זה משום דהא כבר פי' יתרו מעכו"ם כדאי' לעיל פ"א. ואיך אמר עתה ידעתי. אע"כ שפי' עתה מכירו אני יותר. או דייק מאי עתה ידעתי דשני הפכים הם בנושא אחד. כי מלת עתה הוא לשון הווה. וידעתי הוא לשון עבר [ת"נ]:

**שבמחשבה שחשבו לאבד כו'.**פי' לפי שמדה כנגד מדה הוא דבר פלא ומופת לשכר ועונש. לאפוקי בשאר מכות גדולות ונפלאות יש לבעל דין לחלוק ולומר שמקרה הוא ולא בהשגחת השי"ת:

**שנא' כי בדבר אשר זדו.**בקדרה שבשלו בה נתבשלו:

**דבר אחר וישובו המים א"ר יוחנן כיון שעלה אחרון כו'.**ואז שב הים לאיתנו ולא ניזוק אחד מישראל ולא נמלט אחד ממצרים כדכתיב לא נשאר בהם עד אחד. ומוכרח לומר כן משום שמחנה מצרים ומחנה ישראל היו סמוכים זה אחר זה. הילכך כשיצא אחרון שבישראל מיד הוצרך לשוב הים לאיתנו. וע' בשוח"ט ומ"ש שם:

**על אלו ועל אלו ננעל.**כצ"ל וכן איתא בשוח"ט על אלו ועל אלו הפך הים. ופי' שבעוד כל מצרים וכל ישראל בתוך הים שב הים לאיתנו. ולכן אמר משה מה יעשו ישראל לינצל. ושלח ה' ידו והעלן ועשה הקב"ה כן כדי לשבר את לבן לאביהם שבשמים וגם להגדיל הנס:

**באות עליו.**וכן בנמשל היה גם כן המלחמה לצרכו יתברך לפי שהיו מכחשים שמו וז"ש ה' איש מלחמה ה' שמו:

**שנא' ימינך ה' כו'.**מ"ט לכפול ימינך. לכן פי' שהאחת כנגד הימין והאחת כנגד השמאל. וקרא תפס ימין מפני שאין שמאל למעלה כדאי' בחזית פסוק ישקני. והכוונה שיפעל ב' הדברים בבת אחת. ובאומר נאדרי בכח רמז להצלת ישראל כי הכח מציל כענין ועתה יגדל נא כח ה':

**וישב הים לא נאמר.**כצ"ל כדקאמר נטה את ידך על הים. וכן ויט משה את ידו על הים [יפ"ת]:

**שכל המימות חזרו.**פי' שכמו שכל המים שבעולם נבקעו כדלעיל פ' כ"א כן כשחזרו כל המים חזרו:

**על המצרים.**לא נאמר דק"ל כיון דכתיב על מצרים. על רכבו ועל פרשיו ל"ל הלא הכל בכלל מצרים. לה"ק כיון דלא כתיב המצריים בפירוש מפרשינן ליה על השר כי היכי דלא תיקשי לן יתורא. והיינו דקאמר לכך נאמר וישובו המים על מצרים ואח"כ על רכבו כו':

**שנו רבותינו כו'.**הביא הלכה זו לכאן. דמהכא ילפינן שפי' ויאמינו בה' כמשמעו שע"י קריעת ים סוף האמינו בה' כדקאמר שעל כן מזכיר קריעת י"ס באמת ויציב. וע"כ קאמר ה"נ שע"י האמונה זכו לשירה. אבל מקודם לזה לא היה אמונתם גמורה אלא בקצת ספק. א"נ כדלמן פ' כ"ג אע"פ שהאמינו חזרו ולא האמינו כו':

**באמת ויציב.**ואף שאנו מזכירין ג"כ באמת ואמונה ערבית המכה בעברתו כל בכורי מצרים. י"ל לפי שתפלת ערבית רשות לא קתני:

**אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים.**ר"ל לא באמת ויציב ולא קרא פרשת ציצית. אז מחזירין אותו:

**ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף.**שחייבה תורה להזכיר זה ולא זה:

**שנא' או הנסה אלהים.**יובן ע"ד דאי' בשוח"ט או הנסה וגו' מקרב גוי כאדם שהוא שומט את העובר ממעי בהמה (כענין שנאמר והקרב והכרעים) למדנו צער לנשמט. מנין אף לשומט שנא' ואתכם לקח וגו' מכור הברזל כאדם שהוא נוטל האש מתוך הכור בלא צבת. והכוונה שלא היה להם במצרים שום זכות ומדת הדין קיטרג והיו בסכנה. וגם לפניו יתברך קשה לעשות נגד מדת הדין. אבל בקריעת ים סוף כבר היה בידם זכות מילה ופסח:

**מזכיר את השם.**שהוצרך הקב"ה בכבודו ובעצמו להוציאם ממצרים לפי שהיו משועבדים ונכנעים כ"כ תחת מלך ואומה קשה:

**בקריעת י"ס אינו מזכיר את השם.**פי' בכל מקום שמזכיר קריעת ים סוף אינו מזכיר שנקרע ונבקע ע"י הקב"ה:

**ולמה צריך להזכיר קריעת ים סוף.**ועל הזכרת מכת בכורות לא קשה ליה דכיון דמזכיר יציאת מצרים מזכיר מכת בכורים שעי"כ הוציאנו ממצרים:

**האמינו בו.**ואמת ויציב נתקן על אמונתינו בה' שגאלנו לשעבר. או על שאמת וקיים דברו שהחזיר לנו נשמותינו כדפי' התוס' בפ"ק דברכות:

**ובזכות האמנה.**כוונתו בזה להביא ראיה לגודל מעלת האמונה שהם הסמיכו שירה אחר האמנה. ושירה הוא במקום תפלה כי כך אחז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל:

**ושרתה עליהם שכינה.**שאילולי זה האיך הסכימו כולם לומר שירה בלשון אחד כדאיתא בהדיא במכילתא:

**שכן כתיב אחריו אז ישיר משה.**ואין אז אלא לשון אמנה כדלקמן פ' כ"ג:

**כשם שהם הסמיכו שירה כו'.**שהשירה היא דוגמת התפלה שיש בה סיפור שבחו של מקום בג' ראשונות ואח"כ שאלת צרכיו. וכן בשירה בתחלה שבחו של מקום ואח"כ תפול עליהם אימתה ופחד וגו' תביאמו ותטעמו שזו בקשה:

**טיהרו לבם.**שמתחלה היה בלבם ספק וגמגום על הניסים ועכשיו נתאמת להם כי מה' היתה זאת. כי בדבר אשר זדו עליהם. ולכן אמרו שירה והודאה לה' משא"כ מתחלה:

**לטהר לבו.**פי' מכל הרהורי עבירה ולהרהר תשובה על כל חטאתיו:

**אלא כל מי שידיו מלוכלכות בגזל.**שזה מיקרי שפיר תפלה עכורה. שתפלה עצמה טובה אלא שהחטא עוכרה:

**מפני מה שידכם דמים מלאו.**מפרש דמים לשון ממון ולא ס"ל לפרושי דמים ממש. דהא מילתא דפשיטא כי שופך דמים לא יכון:

שכל מי שמרחיק עצמו מן הגזל כו'.(עם היות רוב ב"א נכשלים בו כמו שאחז"ל רובן בגזל) כ"ש שרחוק משאר עבירות לכן תפלתו זכה: