**אע"פ שמעולם אתה.**משום דקרא זה סותר את עצמו דכיון דמעולם אתה פי' שהקב"ה קדמון בב"ת. א"כ גם הכסא שהוא תואר אל מעלתו קדומה כקדמותו והיכי קאמר מאז דמשמע מזמן מה. להכי מפרש אע"פ שמעולם אתה כו':

**לכך נאמר נכון כסאך מאז.**פי' מאז ישיר משה:

**אגוסטוס.**הרומיים קראו למושל אגוסטוס. וטעם המלה מוסיף ומגדל:

**המלך עומד על הלוח.**כשמציירים אותו אז מציירין אותו בעמידה. להראות לעם שעומד ומוכן ומזומן לנקום נקמתם ולנצח מלחמותיהם. אבל כשמציירין אגוסטוס מציירין אותו יושב כיושב במנוחה אחר שנצח את כל. כך הוא הענין שאין הכסא שלום כו'. אלא עומד הוא לנגד בני אדם כביכול להראות להם שהוא נכון ומזומן ללחום ולהכניע את אויביהם תחת רגליהם [ת"נ]:

**שנא' עמד וימודד ארץ.**מפרש ליה לקרא דמיירי מבריאת עולם. שהגביל מדת העולם כראוי לו ע"ד מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן:

**הה"ד ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו.**דריש שאז תיכף ומיד שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה כדלקמן ומייתי ראיה מויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:

**אע"פ שכתוב כבר שהאמינו כו'.**שהאמונה שהיתה במצרים לא היתה אמונה אמתית. שחזרו ולא האמינו. רק בעת קריעת ים סוף אז האמינו אמונה קיימת ושרתה עליהם שכינה ושרו תהלתו:

**שנאמר אבותינו במצרים כו'.**כך כתיב התם אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך וגו' וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו וגו' ויגער בים סוף וגו' ויושיעם מיד שונא וגו' ויכסו מים צריהם וגו' ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו. ומפרש ליה אבותינו לא השכילו נפלאותיך במצרים ר"ל האותות והמופתים שעשית להם במצרים. וימרו על ים בים סוף שאמרו המבלי אין קברים במצרים ולא בטחו בישועת ה'. וכשהושיעם ה' ויגער בים סוף ויחרב וגו' אז ויאמינו בדבריו:

**היאך הוא עושה משפט ברשעים.**מדה כנגד מדה ע"ד כי בדבר אשר זדו עליהם כדלעיל פ' כ"ב:

**ותאחז במשפט ידי.**הא דקאמר וירא ישראל את היד הגדולה רמז למשפט. **ושקע את מצרים בים.**הוא פירוש המשפט שעושה ברשעים. אי נמי היינו מה ששקע השר שלהם כדלעיל פ' כ"ב. **ובזכות האמנה.**האמתית שהיתה להם אז. שרתה עליהם רוה"ק ואמרו שירה. וכדכתיב ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:

**ואין אז אלא לשון אמנה.**כלו' שהוא מופנה לג"ש למילף ענין אמנה מאז הפקיד אותו מה להלן מיירי קרא באמנה הכי נמי כאן:

**הה"ד נופת תטופנה כו'.**מייתי מהכא שדרך הצדיקים שבמה שחוטאים הם מתקנים כדמפרש:

**עשה עטרה.**שלהיות הוראת העטרה כבוד המלכות ויכלתו לכן החוטא כנגד יכלתו באומרו אין אתה יכול צריך להשיב את אשמו עטרת מלוכה:

**הוי נופת תטופנה שפתותיך כלה.**כלו' שיודעים להלל ולהודות בתיקון הלשון ביותר. שמתקנים בלשון שהיו סורחים בו. וזהו דבש וחלב תחת לשונך. מה שסרחת בלשונך ישוב כדבש וחלב:

**ממכות שאני מכה כו'.**כלו' באותו מכה שאני מכה אותך בו ארפאך שנאמר כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך שממכה עצמה ארפאך:

**ירדינון.**פי' הרדופני [מוסף הערוך]. ובערוך פי' הרדופני מין אילן הגדל על שפת הנהר ועושה פרחים דומים לשושנים והם מרים ביותר והוא סם המות של בהמה:

**הה"ד פיה פתחה בחכמה.**דמלת אז אתיא למימר שאז נמצא מי שאמר שירה ולא קודם. כי מיום שנברא העולם לא נמצא מי שאמר שירה עד עתה. ומסמיך אפסוק פיה פתחה בחכמה דמפרש פרשת אשת חיל על כנסת ישראל. ומדקאמר פתחה ולא דברה משמע לשון פתיחה והתחלה לומר כי היא קדמה לומר שירה בעולם. ועיין ביפ"ת:

**ברא אדה"ר ולא אמר שירה.**ואע"ג דמזמור שיר ליום השבת אמר אדם הראשון וכן אברהם אמר ג"כ מזמור משכיל לאיתן האזרחי. היינו שאמרו בדרך תפלה ובקשה אבל לא אמרו שירה בלשון הווה ושבח אלשעבר:

**ואין אז אלא שמחה.**כמו דבר אחר הוא. דאז רמיז לשמחה דילפינן אז אז בג"ש:

**אלא שמחה.**שאמרו שירה זו בשמחה כי באבוד רשעים רינה:

**מתחלה היה הים הזה יבשה.**צ"ל היה העולם הזה יבשה [ת"נ]:

**עמדו דורו של אנוש.**לפי שעבר צרה בים הוא פסלו של מיכה שעבר עמהם בים לכך אמרו ג"כ אז כמו אז של דור אנוש שהתחילו לעבוד כו"ם. לכן אנו נתקן העון באז [ת"נ]:

**שנא' אז הוחל.**והיינו לשון מרד כדלעיל בב"ר פ' כ"א. והתם נמי מייתי הא מהקורא למי הים:

**ואין אז אלא לשון בטחון.**ורמז באז הוחל שבטחו באליל. ובאומר אז ישיר משה שבטחו בה'. וילפותא דידה בג"ש כדפירשתי לעיל [יפ"ת]. עי"ל שהוא כמו ד"א על תיבת אז ישיר ולהורות בא שבאו בתוך הים בבטחונו של השי"ת [ת"נ]:

**הה"ד אתי מלבנון כו'.**שטעם אז ישיר משה לרמוז שבזכות אמונה ששרתה עליהם רוה"ק ואמרו שירה ומייתי סמך מתשורי מראש אמנה כדלקמן ודרשוהו מתחלה בכמה אנפי:

**מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה.**שנתן להם התורה ונתייחדו לו ככלה לבעלה. ור"ל שעם היותם בלתי מוכנים להדבק בנבואה להיותם מורגלים בטיט ולבנים ולא ידעו חכמה ומוסר ה' מרוב אהבתו קרבן אליו:

**למה ב' פעמים.**מקשה על רבי לוי. ומפרש קרא על גלותם עם השכינה וחזרתם:

**שנא' אני עליתי כו'.**שבית המקדש נקרא לבנון. ע"ש שמלבין עונותיהם של ישראל כדאי' בריש ויק"ר:

**שהלכה שכינה כו'.**ע"ל פ' ט"ו:

**ואומר היה היה דבר ה'.**ושרתה שכינה עליו בגולה. מפני שהשכינה בגלות וחזרו כל הארצות להיות כשרות לדברות כמו שהיה קודם בחירת א"י:

**חידקל.**הוא ההולך קדמת אשר:

**איני יכול להניחם.**אלא שתהיה שכינתי עמהם להשגיח בהם:

**מפני קדושת שמי עשיתי.**זאת ששכינתי עמהם בגלות שלא יתחלל שמי:

**מן המלכיות שנקראו לבנון.**והא דלא מפרש מלבנון השני שהוא בית המקדש דאם כן הוה ליה לכתוב אתי ללבנון תבואי. וע' מ"ש בבמדב"ר סוף פ' ד':

**הר הוא ושמו אמנה.**בשה"ש כתב רש"י הר הוא בגבול צפונה של ארץ ישראל. ובלשון משנה טורי אמנון:

**עד אותו ההר ארץ ישראל.**כתב בעל יפה מראה בירוששלמי דשביעית פ"ו ויתכן שהשירה היא על הגאולה ולפי שלא הוכשרו כל הארצות לומר שירה אלא א"י. לא ישירו עד בואם לשם. אע"פ דמשגלו הוכשרו כל הארצות לומר שירה כדאיתא בפ"ק דמגילה. אפשר דמשהם נגאלים אע"ג דלא באו לארץ חזרו שאר ארצות לאיסורן עכ"ל:

**לכך נאמר תשורי.**לשון שירה כי שניהם משורש אחד:

**ד"א תשורי מראש אמנה עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא.**כלומר כשיתבשרו בגאולה יאמרו שירה על מה שעתיד לבא דהיינו על הנסים שיבאו יקדימו לשורר מיד ויהיו בחוזק אמונתם כאילו נעשה. וזהו שירו לה' שיר חדש ואח"כ כתיב כי נפלאות עשה ואע"פ שעדיין לא נעשה כאילו נעשה. וזה תשורי מראש אמנה כלו' תתחיל לשורר מראש דהיינו מקדם אשר נעשה. וזה לך מצד אמונה וזה זכו בזכות אברהם [של"ה]. והיא האמונה שישראל נחלו בה. כלו' שהם מאמינים בני מאמינים. כי נטוע בהם טבע האמונה מאביהם כנחלה שיירש מאביו:

**שיר חדש.**הוא שיר לעתיד שיהיה נאמר בלשון זכר כדאי' בשהש"ר:

**מראש שניר בזכות יצחק.**כדגרסי' בחזית שניר זה יצחק מה זה השניר שונא את הניר (כן הוא גירסת האלשיך). פי' שאותו הר שניר אינו מקבל חרישה וזריעה. ובילקוט גרס מה ניר זה אינו מקבל זריעה אלא פעם אחת כך יצחק לא נתנסה אלא פ"א בלבד:

**וחרמון בזכות יעקב.**כדגרסי' בחזית וחרמון זה יעקב מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטו (פי' בתחתיתו) כך כהונה מיעקב לויה מיעקב מלכות מיעקב:

**בבל ומדי.**וקרי למדי הקרובה לבבל אריה כמוה:

**זו אדום.**שהוא עז כנמר והא דלא חשיב יון משום שאמר אתי מלבנון תבאי שמשמע שיבואו מגליות וזה לא שייך אלא בהנהו ג' גליות. אבל יון עדיין היו ישראל נשארו בארצם ולא נגלו כלל משם [ת"נ]. אבל היפ"ת גורס מהררי נמרים זה יון ואדום:

**שנאמר ויאמן העם.**ואע"פ שאח"כ חזרו ולא האמינו. תיקנו במה שחזרו אח"כ והאינו כדכתיב ויאמינו בה':

**ולא היה להם להאמין.**שהאמונה שהאמינו במצרים קלקלו במה שחזרו ולא האמינו ואהאמנה שניה הקשה היו רואים כל אותן נסים שנעשו להם ולא היה להם להאמין:

**שנאמר והאמין בה'.**שפירושו שבשכר שהאמין מעולם בה' זכה:

**הוי תשורי מראש אמנה.**בזכות ראש המאמינים והוא אברהם ועי' במדרש חזית:

**הה"ד ואני אשיר עוזך כו'.**דק"ל דאז שר מב"ל אלא בא לרמוז כי גם לעתיד יזכירו השירה הזאת על הנסים שיעשו לדורות. וכענין דוד דקאמר ואני אשיר עוזך על שירה זו כמו שיתפרש. ואיידי דמייתי קרא מפרש ליה:

**שנא' הנה אל ישועתי וגו' כי עזי וזמרת יה.**הרי ששירה העתידה תהיה בהזכרת העוז. שקרא זה בשירה קמיירי כתיב אודך ה' וגו' זמרו ה' כי גאות עשה:

**אותו בקר של יום הדין.**הגדול שיהיה בבקר כדאי' במכילתא בו יעשה ה' חסד להציל את ישראל מדינה של גיהנם:

**אמר שומר אתא בקר.**מייתי ראיה שיום הדין בבקר שפי' אתא בקר שהוא יום הדין. וגם לילה כי הוא חשך ולא אור לרשעים. ולכן אמר תבעיון בעיו שובו אתיו. ר"ל אם תרצו לזכות שובו בתשובה:

**אותו בקר ששהשקפת על מחנה מצרים.**דמדכתיב וארנן לבקר משמע דקאי על הנס שהיה סמוך לבקר והיינו מה שהשקיף על מחנה מצרים בעמוד אש וענן:

**כי היית משגב לי בפרעה ובמצרים.**אומה קשה ומלך קשה:

**ומנוס ביום צר לי בעמלק.**ומפרש ומנוס כשנסו מן פרעה בא עמלק:

**הה"ד קדמו שרים כו'.**דריש מלת אז שאז אמר הקב"ה ישיר משה כו' ומביא סמך לזה מקדמו שרים וגו':

**לגיונותי.**ישראל שעוברים בים ויש להם אימת הים:

**הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה.**דרמיז אמלאכים דכתיב בהו וקרא זה אל זה:

**יקדימו בני תחלה.**לפי שיש בדעתם לומר שירה. אבל בלילה לא אמר הקב"ה למלאכים טעם זה. משום שלא היה בדעתם אז לומר שירה שצרתן היתה מעכבתן:

**שהקב"ה אמר אז ישיר משה.**ופי' אז אמר הקב"ה ישיר משה ובני ישראל וכן עשו ויאמרו לאמר וכו':

**אלו ישראל שעמדו על הים.**דלעיל מינה כתיב ראו הליכותיך אלהים שפירושו הדרכים שחדשת בים:

**אחר נוגנים אלו המלאכים.**ואחר פי' ואחר כן:

**ולמה כך.**פי' המלאכים אמרו להקב"ה. למה יקדימו ישראל:

**יאמרו תחלה עד שלא ימות.**והא דלא לימרו כלהו בהדי הדדי י"ל מפני שהמלאכים צריכים לשתוק ולשמוע בעוד שישראל מקלסין כדי לענות אחריהן ברוך כבוד ה' ממקומו כדאי' בב"ר פ' ס"ה:

**אמר להם בני.**וכן ישראל נקראו בנים שנאמר בני בכורי ישראל. בנים אתם לה' אלהיכם. אבל המלאכים הם העבדים כמ"ש בתנחומא. והטעם אפשר לפי שמוכרחים בפעולתם שאינם בעלי בחירה כעבד שמוכרח בעבודתו. אבל ישראל עושים רצון קונם בבחירה. כבן העובד לאביו ברצונו:

**אלו הנשים.**והא דלא כתבו בנתיים אחר שרים שהם ישראל כדרך שאמרו שירה משום דבא להורות שרצון המלאכים היה לומר תחלה:

**שהן קלסו באמצע.**דהיינו בתוך ישראל והמלאכים. עלמות תופפות הם הנשים שנאמר ותקח מרים הנביאה את התוף בידה:

**רבי יהודה אמר כו'.**דריש דהא דכתיב ובני ישראל אתא למימר שהבנים קטנים הם שהכירו הקב"ה ואמרו שירה:

**עשיתי את שלי.**שהיו משתדלות להזקק לבעליהן שלא תבטל פריה ורביה אע"פ שכפי סבלותם היו רחוקים מזה:

**היה יורד הקב"ה כו'.**ואע"פ שהמעשים האלו היה ע"י מלאך כדאיתא לעיל פ"א. מ"מ השכינה היתה שם ולכן הכירוהו בים:

**שני טינרין.**שני עגולים כדלעיל פ"א מלשון טינרי דריאה שהן כמו גבשושית. או פי' סלעים וכדאי' בחזית פ"א. מצור החלמיש מתרגמי' מטינרא תקיפא:

**בחור אחד נאה כו'.**כינו להקב"ה לבחור נאה כי כחו חזק ויכלתו גמורה. ואמרו נאה ומשובח כי השיגו היותו נקי וקדוש מכל כח גופני. ולכן הביא דודי צח ואדום שהוא משל על הנקות ה' מכל כח גופני. ואמר דגול מרבבה להיות ניכר מרבבות קדש המלאכים. כי הוא סבה הראשונה:

**שנא' זה אלי.**דמשמע מורה באצבע והיינו שכינתו:

**הה"ד נודע ה' משפט עשה.**ופי' אז ישיר וכו' אז ראו שראוי שישיר ישראל ועשו כן. ומייתי מהאי קרא דמפרש ליה במצרים. ומסיים הגיון סלה שאמרו ישראל שהמוטל עליהם הוא להודות לה' על הדבר כדלקמן:

**ר' יהושע אומר כו'.**מביא פלוגתתם לראיה דבמצרים מיירי דכיון דכתיב משפט סתמא ראוי לאוקמי במשפט היותר גדול:

**ועל הים לקו נ' מכות.**שמלבד שנטבעו לקו הרבה מתחלה שנלחם ה' עמהם בכמה מכות כדאיתא במכילתא:

**שבאו עליו נ' מכות.**שלקה בצאן ובגמלים ובאתונות ובבנים ובגופו כמה מכות שאמר יפלח כליותי ישפוך לארץ מררתי וכהנה רבות:

**עברה אחת.**והא דלא חשיב חרון אפו לאחת. משום דאצטריך לגופא דמכה. וע' בס' זבח פסח:

**הוי משפט עשה.**דריש משפט נוטריקון כלומר מ' שפטים עשה במצרים [ת"נ]:

**ומהו נודע ה'.**משום דפשטיה משמע שנודע שהמשפט הוא מה' כשבפועל כפיו נוקש רשע. ולדרשא זו קשה כי משפט מצרים נודע בחוש שמאתו יתברך הוא. ומפרש ליה שנודע כח ה' ע"י המשפט. ובפועל כפיו הוא מילתא אחריתי:

**כדכתיב וידעו מצרים כי אני ה'.**שה' נודע מצד מה שעשה הדין בהם כדכתיב בהכבדי בפרעה. כי כשהקב"ה עושה דין ברשעים שמו מתכבד בעולם:

**מה עלינו לעשות.**לפי שתעודת ישראל לפרסם שמו יתברך בעולם כדאמר את ה' האמרת היום. אמרו שמאחר שכאן ה' פרסם שמו במשפט עשה. מעתה מה צריך לנו לעשות רק לומר שירים וזמירות להודות לה' ולהניח זכר לדורות שגור בפיהם וזהו הגיון סלה:

**שנאמרה הפ' על פי משה תחלה.**ולהכי קאמר אז ישיר משה לרמוז ששר משה לעצמו בתחלה ואח"כ אמרוה אבותינו:

**הה"ד שחורה אני כו'.**משום דבעי לפרש הזאת לשון נקבה לומר מה הנקבה הזאת מתעברת כו' כדלקמן. מייתי שחורה אני ונאוה שדומה ישראל לנקבה כדאיתא בחזית פ"א ע"ש:

**הה"ד שחורה אני כו'.**שקשה וכי יש שחורה נאוה (שמות רבה פ' מ"ט) לכן מפרש שחורה אני מצד עצמי ונאוה ביחוס. שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי היינו ביחוס אבותי. ועיין בעץ בשהש"ר פסוק זה:

**אלא בונות ירושלים.**והוא לשון בנין. ולכן אמר יושבין ומבנין אותם שהן מכוונים אותה כבנין הנכון. וע' בשה"ר פ"א סי' ל"ז ששם הגיר' נשתנה:

**מטרפולין.**פי' אם המדינות. אם בלע"ז מטר"י. פאלין בלשון יון עיר (ערוך). ולכן קורא אותן בנות ירושלים שכל הארצות אצלה ככפרים שנקראו בנות:

**מה אהלים של ישמעאלים.**וקדר מבני ישמעאל:

**כעורים מבחוץ.**בחזית גרס שנראים מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטים והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות:

**כיריעות של מי שאמר.**זה הרקיע כד"א נוטה שמים כיריעה וכתיב וימתחם כאהל לשבת:

**מה השלמה הזו.**דריש כיריעות שלמה כמו שלמה [לבוש]:

**הם שבים בתשובה.**ביום הכפורים כן איתא בחזית:

**במה שאני שחורה בו אני נאוה.**פי' שאין השחרות שחרות גמור שאף במקום שחטאתי ג"כ זכיתי באותו מקום באיזה זכות:

**שנא' ובחורב הקצפתם כו'.**אף שמעשה עגל היה אחר שאמרו נעשה ונשמע. אין בכך כלום. דמכל מקום שניהם היו במקום אחד:

**כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבה.**כמו כאן את השירה הזאת. וכן בשירת הבאר. וכן בהאזינו השירה זאת. ובשל דוד השירה הזאת. משא"כ בשירה דלעתיד כתיב שיר חדש ולא חדשה:

**כך הן הצרות כו'.**ולכן אמרו שירות בלשון נקבות שאע"פ שהשירה היא על התשועה ולא על הצרה. מ"מ מפני שהיתה על תשועת הצרה קראוה בלשון נקבה לרמוז שעוד תבא אחריה צרות:

**לכך עמדו בבל.**צ"ל שכך עמדו בבל [יפ"ת]:

**אין עוד צרות.**לא מבעי שעבוד אלא אפי' צרות:

**הה"ד ויעלני מבור שאון כו'.**ס"ל שגם שירת הים בלשון זכר נאמר. ומייתי על זה ויתן בפי שיר חדש לשון זכר. ועל מה שנאמר הזאת לשון נקבה אמר משל כו' שרמז למילה:

**מבור שאון ממצרים.**דאיקרי בור כדכתב שלחתי אסיריך מבור:

**על סלע רגלי זה הים.**לפי שנצבו כמו נד נוזלים ונתקשו כסלע. ופי' על סלע אצל הסלע [יפ"ת]. אבל לפי מה דאיתא בסדר נשא פ"ט סי' י"ב פירושו על סלע ממש. דאיתא שם הקפה שלישו של ים שנא' קפאו תהומות בלב ים. והלב שלישו של אדם. והלכו בתוכו ביבשה:

**משל לאשה כו'.**שלפי שעיקר השירה הדבקות בה' ע"י הכרת כבודו ומאחר שישראל היו משוקצים בגלולי מצרים איך דבקו בה' והשיגו כבודו בנקלה. לכן אמר שזה כאשה מוחזקת בנדות כו'. והעדות ישראל הוא המילה שהוא כוללת תקון המדות שהן סולם לעלות לשלימות המושכלות:

**והיו אומרים לבנינו.**שפי' לאמר לדורות שבכל מקום לאמר הוא לאמר לאחרים:

**הה"ד עדה נא גאון וגובה.**כפל גאה גאה בעי לפרש שמתגאה על הגאים ומייתי עדה נא גאון וגובה שנכפל לשון הגאות בו יתברך דקאמר ליה הקב"ה לאיוב ואם זרוע כאל לך עדה נא גאון וגובה. אלמא דבהקב"ה נזכר כפול לשון הגאות מפני שהוא המתגאה על כל הגאים:

**הכל מתגאים זה על זה.**כלומר כל המתגאים אין גאותם בהחלט רק זה על זה עם היות אחר מתגאה עליו מה שאין כן גאות ה' שהיא החלטית שמתגאה על הכל:

**חשך מתגאה על התהום.**כדכתיב וחשך על פני תהום. והכוונה שקרא למים חשך ע"ד חשכת מים. וקרי לארץ המכוסה במים תהום. כמו שנקרא קרקע הים תהום. והיינו וחשך על פני תהום:

**והרוח מתגאה על המים.**כדכתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים דהיינו חשך הנזכר וקרא להם ב' שמות בפ' אחד:

**והאש מתגאה על הרוח.**פי' תולדות האש הוא אור כדאיתא לעיל פר' ט"ו ונלמד מדכתיב בתריה יהי אור ויהי אור:

**והשמים מתגאים.**שהם למעלה מכולם [תו"נ]:

**והקב"ה מתגאה על הכל.**שהוא ראש לכל הסבות והמסובבות:

**והקב"ה מתגאה על הכל.**ממה שלא אמר שהמלאכים מתגאים על השמים וה' מתגאה עליהם. נראה שסובר שה' מניע הגלגל בזולת אמצעי:

**ארבעה מיני גאים.**והא דלא חשיב נמי לויתן שהוא מלך בדגים. י"ל דלא חשיב אלא הנראין לעין. והכוונה שידעו האנשים שאין מעלה לשום אחד אלא מה' כי הב"ח אינם בעלי תבונה:

**נטלו מלכות.**שגוברים בכחם על כל דוגמתן כי האריה טורף ואוכל החיות וכן כולם. והאדם שולט על הכל:

**ונתנה להם גדולה.**שמטבע צורתם נכנעים להם האחרים. כי כולם נכנעים לצורת האדם וייראו ממנו. ואם נמצא עומד כנגדו הוא להדמותו בעיניו כבהמה כדאיתא בפרק שואל. וכן כל החיות נכנעות לצורת האריה. וכל הבהמות לצורת השור. וכל העופות לצורת הנשר:

**וע"ז נאמר כי גבוה כו'.**כי ה' שומר ורואה עד בא עת פקודתם כי הוא גבוה על כל הגאים ויכניעם בכחו:

**הה"ד לסוסתי כו'.**משום דאיירי לעיל מגאות ה' לכן הביא מה שדרשו גבי לסוסתי עד יש לך רוח וכו' כי שם נזכר ענין גאות ה' אצל נקמתו בפרעה כמ"ש בשהש"ר התחיל הקב"ה מתגאה עליו יש לך רוח כו':

**הסיטן.**הפריחם:

**שנדמו גלי ים לסוסיות נקבות ומצרים הרשעים לסוסים זכרים מזוהמין.**כצ"ל כלו' סוסי מצרים היו זכרים והאלהים עשה שידמו גליהם בעיני רכבי פרעה לסוסים נקבות והיו מרכבות פרעה להוטים ורצים לקראת הגלים ונשקעים [אלשי"ך]. וזהו דמיתיך רעיתי שבשבילך עשיתי דמויים למצרים:

**הייתי מושכך לנילוס.**כן הוא בחזית:

**והיה הסוס אומר לו.**כלומר שהיה מכיר מתוך עניינו כי מפלאי ה' בים היו הדברים כאילו אומר לו כך:

**ראה מה בים.**דרשו רמה בנוטריקון:

**שר שלהם תחלה.**וסוס היינו עם מצרים. ורוכבו הוא השר שלמעלה. ועל שם שהוא למעלה עליהם קרא ליה רוכב ולמצרים סוס. ומ"ש שהפיל השר תחלה קושטא דמילתא קאמר כי דרך הקב"ה להפיל השר תחלה כדלעיל פ' כ"א ומקראי נמי דייק התם ובפרשה כ"ב שהפיל בים השר של מצרים. ומה שהקדים כאן הכתוב הסוס מפני שהוא המוחש:

**והשליכו לתוך הים.**כלו' השפילו כדפירשתי לעיל פ' כ"א:

**עזי הוא ועטרה לראשי והוא כחי.**צ"ל עטרה (בלא וי"ו) וכאן המדרש בקיצור. ובמכילתא אין עוז אלא מלכות שנא' ה' בעזך ישמח מלך. ד"א אין עוזי אלא תוקפי שנא' ה' עוזי ומעוזי (והוא המלכות והוא העטרה) והכוונה כאן בין עוז מלכות אשר בו מתכבד על אחרים ובין עוז הכח הכל הוא מה' ולא מעצמי. וז"ש דעזי תרתי קאמר שהוא עטרת מלכותו וג"כ כחו:

**ויהי לי כו'.**וי"ו הפתוחה מהפכו לשעבר ומ"מ מדלא כתיב היה לי דרשו ג"כ בלשון עתיד ויהיה לי:

**כמה גדולים יורדי הים כו'.**קשה שהרי משה לא יצא מכלל יורדי הים. ומאחר שהשיגו על הים למה התחנן אח"כ ועיין ביפ"ת:

**איזה מקום הוא.**מקום זה ענינו מדרגה כי לא ישיגו מדרגת כבוד ה':

**מראה באצבעו ואומר זה אלי.**זה אלי משמע כמורה באצבע: