**הלי"י תגמלו זאת.**משום דבעי לפרש ויסע משה את ישראל שהסיען מחטאו של ים כדלקמן מייתי סמך מהלי"י תגמלו זאת דדרשי' ליה במרים על הים. ואגב אורחיה מפרש ליה נמי בפירושים אחרים:

**היה כותב ה"א למטן כו'.**המדרש הזה מכוון למאי דאיתא בירושלמי פ"ק דמגילה צריך לכתוב ה"א למטה מארכובתו של למ"ד הלה' תגמלו זאת ה"א לה' תגמלו זאת עכ"ל. וכוונת הירוש' והמדרש דצריך לכתוב הה"א דהלי"י תגמלו זאת למטה מכפיפתה של למ"ד שהיא תיבה בפני עצמה ונפרשה ה"א (לפי גירסת הירושלמי. ופי' ה"א כמו הוי לפי גירסת המדרש כענין הלילו הה ליום) לה' תגמלו זאת. כלומר שיש קינה על הרעה הזאת איך לה' יגמלו זאת:

**שנא' ימינך ה' כו'.**עי' בפ' כ"ב סימן ב':

**והיה צלמו של מיכה כו'.**קמפרש עם נבל ולא חכם על צלמו של מיכה שעבר עמהם בים כי בזה עשו נבלה ע"ד וינבל צור ישועתו:

**והנחתם דברי תורה.**מפרש ולא חכם שהניחו דברי תורה וחכמה והתעסקו בדברי תפלות. וד"ת היינו פרשת החדש וקרבן פסח שכבר נאמר להם במצרים. ונלמד מדכתיב וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים שדרשו חז"ל שלא למדו תורה שנמשלה למים:

**שהיו מקישים כלפי מעלה דברים.**כדאמר בסמוך במצרים בטיט ובים בטיט. וזה ג"כ נכלל בעם נבל שהמרו בדברים כלפי מעלה:

**שנא' אשר פדית לך ממצרים כו'.**מביא ראיה למ"ש שפסל מיכה עבר עמהם דגוים ואלהיו ר"ל דהיינו הפסל שהיתה עמהם כדר"א במכילתא. ובירוש' סוכה תני בשם רשב"א עכו"ם עברה עם ישראל בים מה טעם אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. ומדכתיב וימרו על ים בים סוף מביא ראיה למה שאמר שהיו מטיחים דברים כלפי מעלה:

**שלא היו רוצים לירד.**שפי' על ים אצל הים. ופי' בים סוף הוא אחר שהיו בתוך הים ממש. וכן אמר לקמן סימן ב' על ים על שפת הים. בים סוף כמשמעו:

**היה מלא טיט כו'.**זה פליג על מ"ש בבמדב"ר פ"ט הקפה שלישו של ים. ובמכילתא כפה עליהם הים משני חלקיו ולמעלה. הרי שלא נבקע המים עד הקרקע:

**שעשו נבלות.**פי' שגרמו כן בעונותיהם. וזהו ולא חכם שהסכילו בדרכיהם:

**שנא' עם נבל כו'.**כתב היפ"ת לא נתחוור לי דעליה דהאי קרא קיימינן ומאי שנאמר. ונראה דגרסי' שנאמר בנים סכלים המה ולא נבונים המה:

**הקב"ה גבור שבגבורים.**הכוונה כי יש שיחשוב כי מי שמזלו בעזרו אין פחד אלהים לנגד עיניו כי לא יוכל לשדד המזל. על כן מכחיש וסותר דעה נפסדה כזאת:

**הוי עם נבל.**מפרש נבל כמו נופל שרמז היות האדם נופל ותחתון לגבי העליונים ובמ"ק מייתי זה על כתוב האלהים בשמים ואתה על הארץ. ושם ניחא יותר:

**אם זכות אביך.**פי' אם יש לך זכות רב הוא אביך כשם שבנו מתחטא וכו'. והלשון קצר כאן וצ"ל ואם לא זכיתם קנך כשם שהעבד אינו תובע צרכיו אלא עיניו תלויות לרבו כן אתם כו':

**אם אביך למה קנך.**פי' אם לשון אביך עדיף יאמר אביך ולא קנך. ואם לשון קנך עדיף יאמר קנך ולא אביך. ומשני דלצדדים קאמר וקנך פי' קונה אותך כעבד:

**הוא מרחם כו'.**לא דמי למתחטאים דקאמר לעיל דהתם לשמוע תפלתם בכל אות נפשם. והכא לענין מחילת החטא וגמולו מיירי:

**מה העבד בטובתו כו'.**שעל כרחם יעבדוהו ולא כל כמינהו לאפוקי נפשייהו מעבדותו:

**כשהיא חיה.**פי' עד שלא נתרכך [מת"כ]:

**ומשרטת אותו.**שע"י שהפת חרבה היא נדבקת במעיו ומשרטת אותו. אלא ברא הקב"ה מעין והוא הלחות שבגרונו ועי"ז יורדת הפרוסה אע"פ שהיא חרבה:

**עשאך למה שאתה צריך.**כלו' תיקנתך בכל מה שתצטרך. וכדאי' בספרי פ' האזינו עשאך כנונים כנונים מבפנים שאם תעלה אחד מהם על גבי חבירתה אין אתה יכול לעמוד. ופי' שברא לבני מעיים בסיס לישב עליו. ואם ירדו מבסיסן שוב אין מתיישבין [רש"י]:

**ומדבר דברים יתירים.**מפרש עם נבל שמדבר נבלה:

**שעשה להם כל הנסים.**הנסים שהיו עד קריאת ים סוף. ומפרש עם נבל על מריים בים. דנבל לשון מרי וסרבנות. והלא הוא אביך קנך מפרש ליה במה שפדם ממצרים קנאן לו ועשה כל צרכם:

**גוער בים.**בשרו של ים:

**הסיען מחטאין של ים.**שהורה דרך תשובה והעתיקן מהחטא:

**ויסע משה.**ולמה תלה נסיעתן ע"י משה הא כל נסיעתן היה ע"פ הגבורה. אלא שהסיען מחטאין של ים:

**ר' יהודה אומר כו'.**מפרש ויסע שרצו לחזור למצרים והסיען כו':

**אלא בשביל חמשה דברים.**הכוונה שאחר שנתבאר להם כאן השגחת ה' באשים בהרכבתם בענני כבוד. ויכלתו בקריעת ים סוף ושכר ועונש בבזת מצרים ונקמתם. ומציאות ה' ואחדותו במה שהשיגו על הים ואמרו זה אלי ואנוהו. חשבו כי אין צורך עוד לעשות עמהם אותות ומופתים שכבר נתבארו להם עיקרי הדת. וחשבו שאחר שנתנו להם שבע מצות ב"נ לא יוסיף ה' עליהם. ולזה אפשר לשוב מצרימה. וכבוש הארץ חשבו שיוכל להיות בהמשך הזמן:

**כבר מתו כולם.**שחשבו שכולם רדפו אחריהם. וטענתם היה שקר שהקב"ה אסר להם לחזור למצרים מפני שהוא ערות הארץ. אך מפני שהתעקמו בטענתם. בא משה עליהם בטענת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וכו':

**ע"פ הגבורה לא נסעו כו'.**צ"ל ר"א אומר על פי הגבורה נסעו אלא שהסיען משה במקל. וכוונת ר"א שאחר שמצינו שע"פ הגבורה היו נוסעים לעולם כאומר על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. ג"כ כאן על פי הגבורה נסעו. ומשה על פי הגבורה הסיען. ומה שתלה הדבר במשה. לפי שהסיען בעל כרחן:

**נתנה ראש כו'.**האי קרא במרגלים כתיב והכא מייתי ראיה דכיון דבמרגלים כשאמרו נשובה מצרימה אמרו נתנה ראש ועשו ג"כ כמו שאמרו כדכתיב וימאנו לשמוע וגו' הכא נמי שרצו לשוב מצרימה מדאצטריך משה להסיען בע"כ שמעינן נמי שאמרו נתנה ראש. ומ"ש המדרש יכול שאמרו ולא עשו ת"ל כו' כולה במרגלים מיירי:

**ת"ל וימאנו לשמוע וגו'.**ויתנו ראש לשוב לעבודתם במריים. אלמא נתנה ראש בפועל:

**ע"ז היתה בידן של ישראל.**מתחלה כבר היתה בידם כדכתיב ועבר בים צרה:

**לכך נאמר ויסע משה את ישראל מים סוף.**פי' שהסיע מדבר שהיה עם ישראל בים סוף ואיזו זו הפסל:

**הה"ד ויסע כצאן עמו כו' כצאנו של יתרו כו'.**עכשיו מפרשו לשבח מגז"ש ויסע ויסע שרומז שנסיעתם היתה כצאן. וכמ"ש במכילתא להודיע שבחן של ישראל שאמר להם משה קומו סעו לא השיבו האיך אנו יוצאין למדבר שממה ואין לנו מחיה אלא האמינו והלכו אחרי משה. ומה שהמשילם לצאן יתרו הוא מטעם גז"ש דהכא כתיב וינהגם כעדר כו' והתם כתיב וינהג כו' אחר המדבר:

**אפוטיקון.**בלשון יוני אוצר (מוסף הערוך):

**אין בעליה מעלין עליה.**אין מחשבין את הנזק עליהם. ובתנחומא גרס אין בעליה מקפידין עליה:

**נוהג בהם כצאן.**שאינו מקפיד ומדקדק אחריהם:

**הצאן אינה מקבלת מתן שכר.**שאחר שאינה בעלת בחירה לא יצדק בה שכר ועונש. יכול אף ישראל שהיו במדבר ג"כ שמאחר דעין בעין נראה ה' להם ועננו עומד עליהם הרי הם כמוכרחים במעשיהם כי מי יראה כזאת וישוב מאחרי ה':

**צאן לעונשים אדם למתן שכר.**שכל דבר שהוקש לשני דברים אתה נותן לו כח היפה שבשניהם. ופי' כצאן לעונשים שאינו מקפיד ומדקדק אחריהם:

**אי מה הצאן מתוקן לטביחה כו'.**פי' שאחר שהם חוטאים ס"ד אמינא שיהיו מוכנים למקרה ופגע שאף שלא יענשו בידי שמים יהיו הפקר והפוגע בהן לא יענש כענין הצאן אשר קוניהן יהרגון. ואמר שעם כל זה מי שנוגע בהן מתחייב. וכענין פרעה וסנחריב ונבוכדנצר שאע"פ שבאו על ישראל בחטאתם נענשו עליהם:

**לכך נאמר ויסע משה.**וכדאמרו בחזית אמרו לו משה רבינו להיכן אתה מוליכנו. אמר להם לאלים ומאלים לאלוש כו' אמרו לו לכל הן דאת אזיל ומוביל לן אנן עמך כו':

**מחלה להם השירה.**שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה מוחלין לו כל עונותיו ונעשה בריה חדשה כדאי' בשוח"ט מזמור י"ח:

**מחלה להם השירה.**ומ"ש ויסע משה. מפני שהוא למדם את השירה הזאת:

**על שחטאו בים.**כדלעיל בפרקין:

**בזכות אברהם כו'.**ר"ל באמת הוא מדבר איתם כי כן מצינו בפרשת מסעי וילכו דרך שלשת ימים במדבר איתם וכאן כתיב וילכו שלשת ימים במדבר והוא מדבר שור הנזכר. וקראו מדבר שור לרמוז לענין אברהם כי לולי זכות אברהם היו נתפסים בחטאם שהמרו על ים סוף. ושייך לויסע משה וגו' מים סוף. לפי שגם הים סוף נבקע בזכות שני בקעיות שבקע אברהם כדלעיל סדר זה:

**ר' אבין אומר מהו מדבר שור כו'.**ששם שור בא לרמוז שנתאוו ישראל להעשות בו שורות שורות. שכאשר ראו השכינה על הים והיו שם מלאכי השרת דגלים דגלים נתאוו להיות כמותם:

**מדבר כוב.**ויש לו ב' שמות מדבר שור ומדבר כוב. וקרי ליה שור מלשון הבטה ועיין במכילתא ותבין:

**אין אנו יודעין כו'.**לשון הכתוב ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וגו' המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו'. ומספקא ליה אם מלת הגדול והנורא דבק למלת ה' אלהיך ומלת במדבר דבוק לנחש שרף או שהגדול והנורא הוא תוארים להמדבר. והכריח מדקאמר בהדיא נחש שרף ועקרב ל"ל למימר הגדול והנורא אע"כ דהגדול והנורא קאי אהקב"ה:

**שהייתם מכעיסים אות כו'.**שפי' גדול כח וגבורה על סובלו חטא המכעיסים. ונורא על היותו שומרם מהנחשים שהיה מוראו של הקב"ה עליהם ולא הזיקו:

**היה העולם מדבר.**שסברו שהעולם נוהג מנהג הפקר כמדבר. וכיון שיצאו ממצרים שראו כל באי עולם גבורות ומעשה ה' אז הכירו שהוא המנהיג לכל באי עולם. והוא שומרם כאילו היו מוקפים בחומה. ושור לשון חומה כמו בנות צעדה עלי שור:

**עד שלא קבלו ישראל את התורה כו'.**כדאי' בריש רות רבה נמוגים ארץ וכל יושביה כבר היה העולם מתמוגג והולך אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו כל אשר כו' שאז נתחזק העולם כמו עיר המוקפת חומה. ודריש ויצאו אל מדבר שור שיצאו לקבל התורה שע"י יהיה נעשה העולם שור: