**הה"ד השמע עם קול אלהים כו'.**דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעו וע"ז כיון הכתוב באמרו השמע עם וגו'. ואיידי דמייתי ליה מביא מה שהשיב בזה ר"ש למינין:

**שהרי כתיב השמע עם קול אלהים.**כתב הרד"ל נראה דצ"ל שהרי כתיב (דברים ה׳:כ״ג). כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר דלשון אלהים חיים היה משמעו לכאורה ל' רבים (עראב"ע שם). ובירוש' פ' הרואה וב"ר פ"ח וכ"מ שכתוב מאמר זה לא נזכר כלל הך שאלה דהכא עכ"ל:

**א"ל שמא כתיב מדברים כו'.**דכיון דכתיב מדבר ולא מדברים ע"כ ליכא אלא קול אחד. ורבוי הקולות אפשר שהם בזה אחר זה. או שהם מקול שופר ורעמים וברקים אשר היו שם:

**לנו מה אתה משיב.**דשבע קולות משמע מהאל עצמו ובבת אחת ולא בזה אחר זה. ולזה השיב להם דלעולם קול אחד הוא אלא שנשתנה לכל אחד כפי כחו והוה להו כקולות רבים:

**בכח של כל אחד ואחד.**כפי מה שהוא יכול לסבול. ולכן כתיב השמע עם קול אלהים כלו' קולות הרבה. אבל אילו היה כתוב קול אל היה פירושו קול חזק אחד:

**בשביל ששמעתם קולות הרבה.**ר"ל כשיגידו זה אל זה שנשמע לו כפי כחו ידעו כי קולות הרבה היו. ואולי ימצאו עילה לומר שרשויות הרבה יש וכ"א נתן בקולו על המוכן אליו כי מי שקולו נמוך השמיע קולו לזקנים. ומי שקולו גדול השמיע לבחורים שלא יטרידו זה למעשה זה כי כן סגולתם:

**כ"ב אלף ירדו.**וזהו פנים בפנים כלומר הרבה פנים של שרפים ואופנים ירדו בשעת מ"ת מדלא כתיב פנים אל פנים דבר ה' עמכם כדכתיב גבי משה פה אל פה אדבר בו ש"מ דקאי ארבוי פנים מפנים שונים שירדו עמו לכבוד מ"ת:

**כ"ב אלף.**פי' מדכתיב רבותים שהם עשרים אלף והדר אמר אלפי ואין פחות משני אלף:

**הנאין והמשובחין.**מדלא אשכחן במקום אחר דקרי להו בהאי לישנא דרשינן דרמז שנאין ולשון שאנן והשקט והאותיות מסורסות כמו כשב כבש:

**הנאין והמשובחין.**פי' המלאכים היותר קרובים למעלה הראשונה. כי יש בהם מדרגות הרבה:

**יכול אע"פ שהיו רבים.**כתב האלשי"ך שצ"ל יכול לפי שהיו רבים. ולשון הילקוט ג"כ מורה כן ע"ש:

**אדונו של כל העולם בהם.**פי' שניכר בהם ומסויים ביניהם לא כמלך ב"ו שיש באוכלוסיו נאים כיוצא בו וגבורים כיוצא בו. כן הוא בפסיקתא:

**ד"א אדני בם. א"ר לוי שהיה טבלא של שם המפורש כתוב על לבם. ד"א אדני בם רבנן אמרין כו'.**כן מצאתי הנוסחא בהמדרש שעם פי' היפ"ת וכן הועתק באלשי"ך וכן נראה שהיה גיר' המת"כ שפי' טבלא דף ולא ידעתי מאיזה סבה הושמט מכל המדרשים שלפנינו:

**שראיתם פנים הרבה.**והיינו פנים בפנים דבר ה' עמכם. כי כשדבר ה' עמהם ראו והשיגו פנים הרבה:

**שע"מ כן הוצאתיך.**משום דקשה למה הוצרך לומר להם עכשיו שה' הוציאם ממצרים כמ"ש בריש סימן א' לכן מתרץ רבי טוביה דאתא לומר כי לא הוציאם ה' ממצרים להיותם חפשים לגמרי רק לקבל אלהותו יתברך. כדכתיב שלח את עמי ויעבדוני משמע שעיקר ההוצאה היתה כדי לעבוד את ה' ולקבל אלהותו ומלכותו:

**ד"א אנכי ה' אלהיך משל כו'.**מתרץ קושיא הנ"ל שאפילו לא יעשה להם הטבה אחרת זולת הוצאתם ממצרים כדאי לכשישתעבדו לו על זה. ואם יתן להם שכר מעתה אינו אלא רק חסד:

**פתח שמעה עמי ואדברה.**כוונתו לתרץ למה אמר ה' אלהיך ולא נאמר סתם ה' אלהים כדכתיב בכ"מ. לכן מתרץ דמחבתו את ישראל נקרא אלהיהם ולא אלהי עכו"ם. ומביא סמיכות מפסוק שמעה עמי וגו' אלהים אלהיך אנכי:

**כמ"ש בעשרת הדברות.**אפשר דהובא זה באיזה מדר' דעשרת הדברות דפ' יתרו או ואתחנן (תו"נ). ולי נראה דצ"ל כמ"ש בריש מדרש רות:

**שני דברים שאלו ישראל.**היינו ויגד משה את דברי העם אל ה' שרצו לשמוע מפיו ואמרו רצוננו לראות את מלכנו כדאי' בחזית פסוק ישקני:

**שיראו כבודו.**כלו' שישיגו אמתת מציאותו והשתלשלות המציאות והנהגתו ממנו כמושג לנביאי האמת:

**וישמעו קולו.**בלא אמצעי:

**פרחה נשמתן על שדבר עמהם.**פי' כשדבר עמהם. שלא היה בהם כח לעמוד בהשגה ההיא להיותם בלתי מוכנים אליה. כי ההשגה היתרה לאדם יותר ממה שבחקו תמיתנו על דרך בן עזאי הציץ ומת:

**יש מלך משיא בתו.**שהתורה שניתנה לישראל כבת מלך שנשאת לבעל:

**כל העולם כולו שמחים.**הם חלקי עולם התחתון אשר פחדו שיפסדו אם לא יקבלו ישראל את התורה. ושקטו כשקבלוה. כדאי' בריש רות רבה ע"ש:

**מיד חזרה נשמתן.**ומה דכתיב בפ' מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי ר"ל שחזרו לחיותם בבקשת התורה. שהכין ה' עליהם כח והכנה להשגה ההיא עם היותם קצרי ההשגה מצד עצמם:

**לא היינו עושים העגל.**שעושי ע"ז אם לחשבם שהם ג"כ אלוהות ממש ואם לחשבם שהם אמצעים בין השי"ת וביניהם. לכן אילו הראנו את כבודו ר"ל אילו השיגנו אמתת מציאותו. ידענו שאין עוד מלבדו. ואילו השמיענו קולו ידענו שאין צורך לאמצעי בינינו אחר שהוא בעצמו ידבר את האדם:

**לכך נא' שמעה עמי ואדברה.**פי' שמעה עמי קולי מה שאדבר אני בעצמי עמך. ישראל ואעידה בך שתראה כבודי כדי שתדע שמלבד היותי אלהים על כל העולם אלהיך אני ביחוד שמשגיח אני עליך בלי אמצעי:

**א"ר אבהו כו' מלך ב"ו מולך ויש לו אב כו'.**ר"ל שמלך ב"ו אין מלכותו שלימה לפי שיש לו אב וצריך לנהוג בו כבוד ומשתתף עמו במלכות. או יש לו אח שיש לו חלק בכבוד מלכות. או יש לו בן שנוהג ג"כ שררה עמו ואחריו יורש עצר:

**ואני אחרון שאין לי בן ומבלעדי אין אלהים שאין לי אח.**כצ"ל (יפ"ת). ופי' אין לו אב כי הוא הסבה הראשונה שאין דבר שקדם לו. ואין לו אח כי הוא אחד ואין שני לו. ואין לו בן שלא נמשכו העלולים ממנו בטבע כבן מהאב כמו שחשבו קצת כי לפי דעת ההיא אין היכולת בידו לשנות הדברים ואין מלכותו שלימה ולכן אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' כי זו כחו להוציאם ממצרים לפי שמלכותו שלימה ולא איתי די ימחא בידיה:

**הה"ד אנכי הגדתי כו'.**שאלהותו ניכר לישראל טפי מלאחרים כי הם אשר לבדם ראו את כבודו. ולהכי מייתי האי קרא דכתיב ביה ואתם עדי ואני אל שפירושו שמפני שלא היה זר עמכם במתן תורה לכן אתם העדים לבדכם שאני אל:

**אנכי הגדתי למצרים כו'.**דאל"כ מי הגיד לו. ולא ס"ל כמ"ש במכילתא דאיקטורין שלח עמהם והם הגידו לו. שאין ההגדה אלא אחר יום השלישי שהוקבע להם לשוב. והיאך הלכו האיקטורין ובא פרעה בתוך ג' ימים. שהרי בליל ז' נטבעו:

**והשמעתי לעמים.**קריעת ים סוף:

**ואין בכם זר.**במתן תורה. שלא עבר זר בתוכם שאפילו יתרו לא זכה להיות עמהם במעלה ההיא. ואף שהיו ערב רב עמהם לא חשיבי זר שכבר נתגיירו ונחשבו כישראל. אבל יתרו עדיין לא נתגייר:

**שנא' וישלח משה.**בילקוט בשם התנחומא אמר הקב"ה בני היו משועבדים בטיט ולבנים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בבטח והשקט ובא לראות בשמחת תורה עם בני לפיכך וישלח משה את חותנו ואח"כ בחדש הה"ד לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר:

**משל למלך ב"ו שנכנס למדינה כו'.**מפרש דאתא למימר אנכי שיאות להיות אלהיך ולא אחר לפי שאיני כמלך ב"ו שבני המדינה עושים לו כל ענינים הנ"ל מממונם אבל הוא ית' עשה כל אלה בעצמו לתועלת ברואיו. וגם זה טעם מ"ש מלך ב"ו בונה פלטין וכו' ומ"ש מלך ב"ו יוצא לאמירה כו' שלכל הפירושים הכוונה לומר שפירוש אנכי ה' אלהיך אנכי הוא הראוי ליקרא אלוה באמת ולא זולתי:

**ומכבדין אותה.**במכבדת:

**ומרביצין אותה.**במים להשכיב האבק:

**קיטאות.**מחלצות והוא בגדים יקרים. כמו ואלביש אותך מחלצות. וכאן יהיה פירוש קיטאות ווילונות יקרים שמכסין בהם הכתלים לנוי. והוא אחד עם מלת טפטין שפירוש הערוך בערך טפיט שהוא מכסה מרוקם בגוונים שונים. וכן הוא מכוון למש"א בנמשל קיטאות הנוטה כדוק שמים:

**שנא' ויכולו השמים.**דרשו מלשון כלילה ועטרה וכדאי' בתנחומא פרשה בראשית כליל בתי כד"א ויכולו ע"ש:

**שנאמר אני עשיתי.**פי' עשיתי השמים והארץ. ואני אשא שמניע אותם ומרגיז ארץ ממקומה. ואני אסבול שתולה ארץ על בלימה. ואני שיש בי כח לכל אלה אמלט אתכם מצרתכם. ואיידי דמייתי קרא מפרש ליה נמי באדם ונח וישראל:

**אני עשיתי.**שנא' (בראשית ה׳:א׳) **בדמות אלהים.**אלהים עשה אותו. ואני אשא שנא' (שם ב'). ויקח ה' אלהים את האדם (כדאמר בב"ר עילה אותו. וע"כ אמר אני אשר לשון נשיאות). ואני אסבול שנא' (שם ג'). ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (ור"ל שסבל חטאם והלבישם). ואמלט שנא' (שם ד'). וישלחהו ה' אלהים מג"ע וגו' ויגרש את האדם (וכמ"ש בב"ר שם שזה היה מקלטו לרוח מזרחית לכפר עליו) כצ"ל:

**כי נחמתי כי עשיתים.**משמע שעשה אותם. וקאי אדור המבול:

**ואני אשא לנח שנא' ויסגור ה' בעדו.**וכתיב וירבו המים וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ:

**וירד ה' לראות כו'.**שסבל חטאם ולא עשה בהם כליה כדור המבול שחטאם היה קשה משלהם כדאי' בב"ר פ' ל"ח (יפ"ת):

**ואמלט לאברהם.**מכבשן האש ולא הביט הקב"ה בעונותיו הראשונים אחר שהכיר את בוראו מאז. כמ"ד שבן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו:

**מאור כשדים.**היינו מכבשן האש כדאי' בב"ר פ' מ"ב:

**לאמירה.**פי' מקום שלוה והשקט ושעשוע (א"א). או פי' לשון שבח ואהבה כמו וה' האמירך היום:

**הה"ד אריה שאג כו'.**בעי לפרושי אנכי ה"א דאתא לומר שהוא לבדו אל ואין שני כדלעיל. אלא דמוסיף לומר שהמופת על זה הוא מה שהשתיק כל העולם במתן תורה כדאי' לקמן סימן ט'. ולסמך לדבר מייתי האי קרא וכדמפרש ליה ר' יוחנן בסימן ט'. ואיידי דמייתי ליה מפרש הכא רישיה דכתיב אריה שאג מי לא יירא:

**שמעתי ממנו נביא כו' ואני אמרתי כו'.**שמה שאמר ה' נביא לגוים נתתיך הוא כינוי לישראל דרך בזיון שהם דומים להם וירמיהו התחכם להליץ על ישראל כי אין נכון לומר כן. ולא רצה בפירוש לטעון על דבר ה'. וקרא את ה' מלך הגוים כדי שיקפיד כנגדו שתולה מלכותו בעכו"ם. ואז יטעון ירמיה שממך למדתי. ומה שמצא ירמיהו מקום לומר מלך הגוים במקום הזה. הוא מפני שכוונתו בכאן לומר מי לא ייראך שהעכו"ם יראו ממנו שילמד ק"ו אם על בניו ועל ביתו לא חס כ"ש כו'. ואגב זה קרא להקב"ה מלך הגוים לשון נופל על לשון. אבל לולי זה לא היה טעם לשנות משאר הנביאים שקראוהו מלך ישראל:

**מי לא ייראך. מלך הגוים מי לא יתיירא ממך.**אחר שפירש הענין תיקן הלשון שכנוי ייראך פירוש יירא ממך. כמו בני יצאוני יצאו ממני:

**משל לדניסטוס.**פירוש אחרינא הוא דבעי לפרש מי לא ייראך על יום הדין העתיד. וע"כ אמר שפיר מלך הגוים כי אז יהיה ה' למלך על כל הארץ. ואמר שהיראה הזו ילפינן לה מק"ו מיראת יום מתן תורה עם היות לטובה. ופירוש דניסטוס אדם שמלוה מעות לאחרים:

**ממי שלוה מי יוכל לעמוד.**שמא יקרה שיאבדו מהממון ולא יוכלו לפרוע. יפרע מהם ברעם וברעש:

**שנא' ארץ רעשה כו'.**ורעש הארץ והזלת ההרים הוא מפחדם שמא ישראל לא יקבלו התורה ויחרב העולם. ועיין בריש רות רבה:

**וישראל מרתיתין.**מהעתיד כשיבא להפרע מהעוברים שאינם משלמים חובם דהיינו קיום המצות תמורת הנאתם בתורה שקיימה העולם:

**ויחרד כל ההר מאד וגו'.**מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן. ותכלית הפחד הזה היה כדי להחרידם מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ על הכירם גדלו ותקפו:

**למה אלא מפני שדבר כו'.**כלו' כלום היה כל זה אלא מפני שדבר דברות על חיים. ועם כל זה מפני פחד העתיד כששיבא ליפרע חרדו:

**דברות של חיים.**שעל ידם נתבסם העולם שלא יתמוטט. ויהיו חיים לנפשם לעוה"ב:

**אריה שאג כו'.**קמפרש כמו שמשאגת אריה הכל יראים בודאי דקביע הזיקא. כן כשה' דבר דברותיו הכל יודעים ומתנבאים מה שעתיד להות כשיבא להפרע עליהם וייראו ממנו בוודאי:

**ארץ רעשה.**כלו' ישראל שהם עיקר העולם רעשו:

**שנא' לפני זעמו מי יעמוד.**לעיל מיניה כתוב שם הרים רעשו ממנו והגבעות התמוגגו וגו'. אם כשבא ליתן חיים בסיני הרים רעשו ממנו וגו' דהיינו מה שהיו ישראל מרתתין כאילו ההר חרד ורועש. כשיבא ליפרע מעוברי רצונו לפני זעמו מי יעמוד:

**הה"ד אחרי ה' ילכו כו'.**בעי לפרש אריה שאג מי לא יירא שאם ישראל מתייראים מי לא יירא כדקאמר משל למלך כו' ונקיט ק"ו ממ"ת שאם אז ייראו ישראל ממנו כאריה שואג כ"ש העכו"ם לעתיד. ומביא סמיכות לזה מאחרי ה' ילכו וגו':

**ונתנה מקום.**עמדה ממקומה ופנתה לו מקום (מת"כ):

**ומתו.**ושוב חזרה נשמתן כדלעיל ע"ש:

**ד"א אריה שאג אמרי רבנן.**בעי לפרש דאריה שאג משל לחרון אף ה' המורגש בעולם כענין ה' מציון ישאג שענינו הרעש המתחדש מחרון אפו:

**בלצה.**שם חכם:

**מהיכן הרעש כו'.**דרך החכמים הקדמונים היה כן לחקור על כל דבר מאיזו דבר נמשך כמו שחקרו על זועות וברקים וגוהה גוהה במס' ברכות פרק הרואה:

**שנא' וה' מציון ישאג.**וכתיב בתריה ורעשו שמים וארץ וה' מחסה לעמו. ואע"ג דהאי קרא לעתיד מיירי. ילפינן מיניה דכי היכי דרעש דהתם על קנאת ה' לציון הכי נמי כל רעש. אלא רעש דלעתיד יהיה להפליא מאד:

**וישראל מה יהיו עושים.**שהרי הרעש כולל בעולם והם ג"כ בתוכו. ותירץ שה' מגין עליהם בנס:

**בא וראה בהמ"ק נקרא אריה כו'.**כלומ' ולה"ק אריה שאג לפי ששואג על הנקראים אריה כנה עצמו אריה:

**ומלכות בית דוד נקרא אריה. שנאמר גור אריה יהודה. וישראל נקראים אריה שנא' מה אמך לביאה.**כצ"ל (יפ"ת). ואמך היינו כנסת ישראל:

**איה מעון אריות.**האי קרא במשא נינוה כתיב. וקאמר כנגד גדולת נינוה שלא תבטח בחזקה כי איה ירושלים ובית המקדש שהם מעון אריות ר"ל שישראל שנקראו אריות היו מעונם שם. אשר הלך לביא שם היינו נבוכדנצר והכניעה וא"כ אין בטחון לנינוה מפני חזקה:

**עלי לקבל כו'.**ואין להקשות דהא כתיב בתורה בהדיא שקבלו עשרת הדברות ולמה ליה להביא לראיה מקרא זה. די"ל דבפסוק זה קמ"ל אף שהיו במורא קבלו את התורה בשמחה כבנבל וכינור והוא גילה ברעדה (ת"נ):

**שנאמר עלי עשור כו'.**מדהול"ל בעשור ונבל וקאמר עלי עשור ועלי נבל לכן דריש ליה כאילו כתיב עָלַי עשור. פי' עלי לקבל עשרת הדברות בשמחה ובשירים והיינו ועלי נבל:

**צפור לא צווח.**כי כל הבריות השיגו כבוד ה' כפי אפשרותם. וזה ה' אלהים דבר מי (פי' מי שהוא) וינבא לשון דיבור כדפירש"י בסדר וארא:

**לא גאה.**לא צעק:

**לא עפו.**צ"ל לא עפפו (יפ"ת):

**קול גדול ולא יסף.**פי' שלא נוסף קול על קול ה'. אלא קולו לבד היה בעולם ומפרש לא יסף שלא היה לו בת קול:

**בת קול.**שעם הקול נשמע קול קטן כנגדו. ועיין בפרשה הקודמת שדרשו ר"י ורשב"ל ולא יסף בענינים אחרים:

**שאם ידבר כו'.**אם היה מדבר שום בריה היו עובדי הבעל אומרים זו היא קול של הבעל והוא ענה אותנו:

**ולעתיד לבא כתיב כו'.**כדי לסיים הפרשה במילתא דנחמתא הביא מעין אנכי דעסיק ביה אנכי אנכי הוא מנחמכם: