**הה"ד ועוז מלך כו'**מייתי תוכחת מוסר מעוז מלך משפט אהב. שאחר שהקב"ה שהכח בידו אוהב משפט ואינו עובר על הדין. מכ"ש ישראל שאין להם לעבור על הדין:

**אימתי ניתן העוז כו'.**מפרש שמדבר בהקב"ה הוא שיוכר בו עוזו וגבורתו במה שעושה המשפט ברשעים הגבורים. וכי אז יודו כל העולם שרק לו העוז והגבורה ולא לב"ו. ומלך זה הקב"ה:

**שהכל שלי כי אני נותן הכל לאדם.**ולא כמו שחשב נ"נ כי בכח ידו עשה. או שמזלו גרם. וע"כ נתגאה:

**ואומר ה' אלהי כו' הקדים פסוק לך ה' הגדולה כו'.**לפי שבו מפורש כל ד' דברים שאמר נ"נ. הגדולה נגד בתקף. והגבורה נגד חסני. והתפארת נגד יקר. והנצח וההוד נגד הדרי:

**העוז של ממ"ה הקב"ה והוא אוהב את המשפט.**הוא כמו ד"א שאע"פ שהעוז של הקב"ה מ"מ אוהב את המשפט. ומ"ש ונתנו לישראל רומז לסוף המקרא. משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ר"ל שגם המה יאהבו לעשות משפט צדק. ולפי פירוש זה מחובר סוף הכתוב לראשיתו. ע"כ שואל ומ"ש אתה כוננת משרים ר"ל למה הפסיק בין הדבקים. והשיב שגם זה הוא מענין המשפט. ופירש אתה כוננת מישרים אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם כשהם (כן צ"ל כשהם) עושים מריבה זה עם זה ובאים לידי משפט הם (כן צ"ל הם) עושים שלום. ובזה יסובב ג"כ שהיושר עומד על כנו ובסיסו:

הם עושים שלוםכי משפטי ה' מביאים אל השלום כמו שנאמר וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום:

**אמרו ישראל כו' רבון העולם כו'.**מפרש הכא באופן אחר. ועוז מלך עם היות שהעוז והגבורה ביד ה' לכלות המכחישי השם כרגע. אף עפ"כ הוא מאריך להם. לפי שמשפט אהב. והיינו כ"ז שלא נתמלא סאתם אינו רוצה להעביר את הדין. וזהו משפט וצדקה ביעקב אתה עשית כלו' שעושה המשפט ביעקב שאינו פודאם מהגלות. והצדקה עושה עם העכו"ם שמאריך להם:

**עד שתגיע עונתן ליבצר.**כלו' שעדיין לא נתמלא סאתם:

**שנא' ביום ההוא כרם חמר ענו לה. וכלום קוטף אדם את כרמו קודם שיתבשל כו'.**כלו' שאף שישראל חפצים שתחיש הגאולה איך שתהיה. ה' אינו עושה כן כי הקוטף כרמו קודם הבישול אף שהוטב בעיני זה ומתפייס בחומץ ויזמר עליו. מ"מ לא יענו אחורי בשיר האנשים הרואים זאת. שאין אומרים שירה אלא על היין. וכן רוצה ה' שתהיה הגאולה בעת הראוי שתהיה השמחה שלימה לדעת הכל:

**שנא' על אדום אשליך נעלי אני פותח לכם כו'.**מרומז בסוף המקרא עלי פלשת התרועעי. והתרועעי היינו תרועת קול שיר שיענו אחריו שכן הוא דרך המזמרים על היין בכנופיא. זה פותח וזה עונה. וזה מכוון למקרא דכרם חמר ענו לה:

אשליך נעלימנעל שלי אשליך מעל רגלי ואדרוך אותם כדורך ענבים בגת (מת"כ):

כוסות הרבהד' כוסות התרעלה שה' משקה אותם כדלעיל בב"ר פ"ח:

אם בא אדם להביט בהםע' ביפ"ת שכתב שהנכון להגיה אם באתי להביט. וכן הגיה הא"א. ופירושו אם ה' יסתכל במעשיהם מיד היה מכלה אותם אלא שמאריך אפו להם:

**אלא חמה אין לי כשם כו'.**כלו' אע"פ שהם עושים שלא כהוגן להתמלאות על בני חמה ולעשות שלא כדין. לא אעשה גם אני שלא כהוגן להשחיתם בשטף אף שלא להשגיח בדין אלא אני מתין עד שתמלא סאתם:

והחמה שליקמפרש חמה אין לי בלשון תמיה וכי החמה אינה שלי ואיך אתם מתמלאים משלי על שלי. ולכן באש עברתי אני אומר מי יתננה שמיר ושית להנקם מהם כרגע. אבל מה אעשה שאני מתעכב עד בא עתה. והיינו או יחזיק במעוזי כדבסמוך:

**ורבנין אמרין אמר להם הקב"ה לישראל אם משנה אני מדה"ד כו'**רבנין הוסיפו עוד טעם אחר שמלבד טענת הבישול הנזכר השיב עוד מפני מדה"ד מטעם שיש להם זכיות כבוד אב ואם דעשו ושמירת ז' מצות ב"נ וכדומה. ולענין זה מייתי אסמכתא ממקרא זה אם שנותי ברק חרבי וגו' אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם. והאי קרא בישראל מיירי שמבטיח להם הקב"ה שיתקיימו. ונקם ישיב לצריו היינו העכו"ם כדאי' במכילתא. ולא כמ"ד שהוא נא' על ישראל:

**וכן הוא אומר או יחזק כו'.**פי' וכה"א שלא יעבור הקב"ה על דינם וכמו שפי' לעיל:

ואין מעוזי אלא דיןדמעוזי רמז לדין דילפינן בגז"ש מה התם אשכחן משפט גב עוז ה"נ מעוזי דהכא עוז ומשפט קאמר:

**שלא יהיו פוסעים פסיעות גסות.**והיינו אשר לא תגלה ערותך עליו שהפסיעה גסה קרוי גלוי ערוה וכמ"ש רש"י בחומש הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערה הוא ואתה נוהג במזבח מנהג בזיון:

**שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין.**כלו' שלא ימהרו לפסוק הדין אלא יהיו מתונים וידקדקו בכל דקדוק שאפשר:

**בכ"מ שכתוב ואלה כו'**וע' מ"ש בב"ר פ' י"ב:

והיה מסתכל בהםהאי הסתכלות הוא במחשבה ולא מעשה כי לא יפול לומר על השי"ת שברא ואח"כ נסתכל בהם והחריבן (ת"נ). וע' מ"ש בב"ר פ"ג:

**כיון שראה שמים וארץ אלו ערבו לפניו כו'.**ולפ"ז אין פירוש תולדות בריות אחרות של שמים וארץ. אבל פירושו חידוש ובריאת שמים וארץ עצמם כמו בטרם הרים יולדו:

**ומה פסל שדורו של אנוש ודור המבול וקינן.**מה מה שהסמיך דורו של מבול לדורו של אנוש. ולא הסמיכן כסדר תולדותם אנוש קינן מבול. משום שפסל דור אנוש ומבול לא אצטריך כי פסולתם כתוב בהדיא בתורה על כן הסמיך אנוש ומבול להורות שכשם שבאלו מבואר פסלותם כן דורו של קינן וחביריו שהיו ביניהם. ואע"ג שבדורות האמצעיים היו כמה צדיקים כגון חנוך מתושלח. רוב הדור היו רשעים:

**לפיכך אמר בני יפת כו'.**כלו' לפי שאלו היו חשובים פירש הכתוב תולדותיהם ושמות הבנים אשר הולידו. משא"כ בדורות הראשונים. שלא פירש הכתוב שמות הבנים שהולידו קינן וחביריו לפי שלא היו חשובים להפרש (יפ"ת):

רשעים היו כיוצא בהםבראשונים דידעינן בהו שהיו רשעים משמותיהם. דזמר שמזמרין לעכו"ם יקשן שמקישין לפני עכו"ם כדלעיל בב"ר. וכן תולדות ישמעאל היו רשעים. משא"כ ישמעאל עצמו עשה תשובה לסוף ימיו כדדרשו חז"ל בשיבה טובה בשרו שישמעאל יעשה תשובה בימיו (ת"נ):

זה עשו ובניושהיו רשעים כבני ישמעאל כדלעיל:

**הואיל ואין כתוב אלה ואלה.**כלו' אילו הוה כתיב עוד משום יעקב ובניו לחודיה בשום מקום אלה. לא הוה קשה לן מה שנכללו כאן במאמר ואלה יעקב ועשיו. דה"א דמשום עשו ובניו לחודיה נקט ליה. דהא גלי לן במקום אחר על יעקב ובניו. אבל השתא דלא כתיב רק פעם א' ואלה על כרחין גם יעקב בכלל:

ובימיו הקב"ה מבליע המותשעל ידו נחסרו ו' דברים כדאי' בב"ר:

ולכך תולדות יצחק חסרפי' שלא תקשה לפי זה למה אלה תולדות פרץ מלא ולא אלה תולדות יצחק שהיה אב הראשון שנא' בו אלה תולדות וממנו נמשך תולדות משיח. אלא בשביל יעקב להוציאו מכלל הרשעים (ת"נ):

**אלו שכתב למעלה בני ראובן כו'.**ר"ל משום דבואלה שמות בני ישראל חשב יוסף ובניו. לכן הוצרך לאשמועינן דהוו צדיקים ככל השבעים נפש הנזכרים לעיל בפ' ויגש. משום דסד"א כיון דהוא מלך לא עמד הוא ובניו בצדקם:

**ואלה תולדות אהרן וגו'**וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה. וסד"א דחוטאים היו. להכי כתיב ואלה תולדות אהרן להקיש לראשונים. מה הראשונים והם משה ואהרן צדיקים. אף נדב ואביהוא צדיקים. אף שמתו בהקריבם אש זרה. צדיקים גדולים היו. ולא מתו אלא לקדש בהם את המשכן כמשחז"ל:

**מה שכתוב למעלה שם לו חק ומשפט.**פי' מה אותם נאמרו במרה אף אלו נאמרו במרה. ואע"פ שכל המצות נאמרו בסיני. לא קשה שניתנו בסיני (יפ"ת):

חק ומשפטואתי כמ"ד דינים במרה איפקוד:

**מה כתיב למעלה ושפטו את העם בכל עת.**והא דלא הביא פסוק המוקדם וישב ומשה לשפוט את העם. משום דהתם לא היה הדין מתוקן עדיין עד שאמר יתרו ואתה תחזה עי"ז היו יכולים לשפוט את העם בכל עת ובכל רגע. משא"כ בלא עצת יתרו לא היה יכול לדון אלא מידי שבת בשבתו כתקנת עזרא:

משל למטרונאמשום שהמשפטים הם מישרים לתיקון הקיבוץ המדיני אשר יחי' בהם לז"א שהם כזיין השומר למטרונה מלפניה ומלאחריה וכן המשפטים הם לצורך קיום התורה:

הזיןאנשי חיל עם כלי זיין:

התורה אמרהדכל סימן ח' דמשלי היא מאמר התורה:

**אהלך בדרכן של עושה צדקה.**כאמר חז"ל בפ"ק דב"ב כל הרגיל לעשות צדקה הויין לו בנים בעלי חכמה בעלי אגדה בעלי עושר כו' ונלמד שם מפסוקים:

**בתוך נתיבות משפט.**סיפא דקרא דבאורח צדקה אהלך הוא:

**שנא' שם שם לו חק ומשפט.**ולעיל אמר פסוק ושפטו את העם בכל עת. אפשר דמדרש זה סובר שלאחר מתו תורה בא ולא נא' פסוק ושפטו קודם מ"ת. ולכן הוצרך להביא פסוק שם שם לו חק ומשפט (ת"נ):

**ג' דברים נתן כו'**דאשר תלמדם מבעי ליה דלשון תשים משמע שהוא ערכן וסדר ותיקנן. ובאמת הוא לא עשה כלום אלא שלימדן לבד:

**וישראל והתורה והדינים.**פליג אהא דלקמן במדב"ר פ' י"ג דמני תורה דינים ומשכן:

התורה והדיניםאע"ג דדינים מכלל התורה חשיב להו בתרתי. משום שעיקר התורה להשלמת הנפש. והמשפטים לתיקון הקבוץ המדני אשר יחיה בהם:

**ישראל כמה נצטער עליהם.**שהתפלל עליהם כמה תפלות בכל עת שחטאו:

**ויזכור ימי עולם משה עמו.**דאע"ג דעמו קאי להקב"ה ולא עם משה. מ"מ כיון דרי לישראל משה משמע שהם שלו שע"כ נקראים בשמו:

**התורה נשא' כו'**נתינת נפשו על התורה הוא מה שעלה בשבילה לרום ולחם לא אכל ומים לא שתה:

הדיניםנתינת נפשו על הדינים הוא מה שכתוב וישב לשפוט את העם מבקר ועד ערב:

אשר תשים לפניהםמשמע כאילו הוא המשים אותם:

**נתנה נפשה על ישראל.**שישבה בצום ותענית ג' ימים וג' לילות. ובאה אל המלך בלא קריאתו:

**ולבקש מלפניו על עמה.**שהכי אמר מרדכי אם תשתדל בזה תזכה שיקראו על שמך ולפי שכן עשתה בוודאי שנקראו על שמה כמאמר מרדכי:

**בא וראה כמה משובחת פרשה זו.**דוי"ו דואלה לרבויי אתה שמלבד רבוי פרשיותיה. רבוי אזהרותיה. ר"ל שמלבד פשטי הדינים שהם הפרשיות יש בהם רמז אזהרות שהקב"ה מזהיר לישראל. והרבוי הוא שבח הפרשה. וקאמר ומה ענין אלו לאלו כו' אני קניתי אתכם כו' שלא בראתי את העולם כו' בת אחת היתה לי כו'. שנמצא שמזהירנו בכי תקנה באמונת החדוש ושהוא הוציאנו ממצרים. ובכי ימכור כו' מזהירנו בכבוד התורה. ובמכה אביו ואמו מזהירנו בכבוד ה' ותורתו. ושאם בטלו המצות כאילו מקללים אב ואם כו' ומסכים לזה הביא ג"כ דברי ר"י דקאמר דבכי יגנוב איש שור רמוז ענין העגל. ודברי ר"י דקאמר דבהאזהרות אלמנה ויתום רמז לישראל:

**ומה ענין אלו לאלו.**דמכה אביו ומקללו לאו מענין דין אדם וחבירו נינהו אלא ממה שבין אדם למקום. כי ה' מקפיד בכבודם ואין חיובו משום תביעת אביו. דאפי' לא יתבע. ב"ד ממיתין אותו כמחלל שבת ועובד כו"ם:

**אני קניתי אתכם במצריםם בעשר מכות שהבאתי.**כצ"ל. וטעם הקנין במכות מבואר לקמן בויק"ר פ"ב עי"ש. וקנין זה נרמז כאן באומר כי תקנה כמו שאני קניתיך במצרים בעשר מכות שהבאתי שנא' נפלאים מעשיך כו' לעיל מיניה כתיב כי אתה קנית כליותי תסוכני בבטן אמי. וה"ק כי אתה קניתנו כמו כשתסוכני בבטן אמי עתה כשהיו נפלאים מעשיך דהיינו במצרים. וכוונת המאמר אחר שה' קנאנו וחייבים אנו במצותיו. אנו חייבים לקיים מצותו שציונו שינוח העבד בשביעי רמז למנוחתנו בשביעי כדלקמן בפירקין. ופירושו כשם שאתם מצווין על השבת זכר ליצ"מ כדכתיב ביה וזכרת כי עבד היית בא"מ. כן אתם מצווין בחירות העבד זכר ליצ"מ. ובהכי א"ש ענין זה לזה. כי במצות העבד ומאמר כי תקנה נרמז עול מלכות שמים שקנאנו במצרים וברא העולם בששת ימים. ובכי ימכור איש את בתו רמז כבוד התורה. ומענין זה ג"כ מכה אביו ואמו שרומז לעשרת השבטים שמרדו בהקב"ה ובמצותיו ונחשב להם כמקללים אב ואם כדלקמן כדקאמר רבי שמואל:

כשם שאתם מצוויםששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות (כן) **לא תעבוד באחיך.**כצ"ל (יפ"ת):

בת אחתטעם כנוי התורה בבת לחביבות כדלקמן פ' ל"ג וע' בספר כד הקמח אות אמונה מאמר זה בנוסח אחר:

**עלית למרום שבית שבי.**בזה מביא ראיה שממנו היא נשבית. ולכן נקראת אמה. ואמר עליה לא תצא כצאת העבדים וגו':

**וכן דוד משבח הללויה כי טוב זמרה אלהינו.**וסיפיה דמזמור מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. אלמא דצריך להודות על נתינת התורה. וזה לפי שהיא כשבויה אצלינו (יפ"ת):

**הזהיר הקב"ה קל בחמור.**כלו' שהאזהרות כפולות קל עם חמור יחדיו. שהפשט אזהרה על דבר קל. והנסתר לדבר חמור. ומביא לדוגמא כגון מכה אביו ואמו שהפשט דבר קל בבחינת הנסתר שהוא רמז לעשרת השבטים שהקלו בכבוד אב שהוא הקב"ה. ומפני שעונש עשרת השבטים לא היתה במיתה כדכתיב הכא מות יומת אלא גלות. לה"ק דה"נ רומז שעבוד בסמיכות מכה אביו ומקלל לדין העבדים הנזכר. וכצאת העבדים פי' עבדים כנעניים ומהא ילפינן בסמיכות:

**משל למלך כו'**ופי' כשם שבטלתם שלי כו' כי כאשר פרקתם עול מוראי הראוי עליכם גם אני אפרוק עול הפחותים הנכנעים לכם שיתקוממו עליכם והוא שילוח הזבוב שהוא דרך משל לעם בזוז ושסוי. וכן היה סנחריב. ולכן קראו ה' זבוב כי מתחלה היה נבזה ושוב נתעלה על ישראל:

דיוטגמאותפי' בל"י פתגם המלך ופתשגן הדת (מוסף הערוך). הנמשל בזה עשרת הדברות שעל כלם עברו ישראל כדאי' בילקוט איכה:

לזבוב זה סנחריבכדכתיב בסיפיה דקרא ולדבורה אשר בארץ אשור:

והיא מגודלת בסיניצ"ל והיא מגדלתך בסיני (ידי משה) ופי' שמביא ראיה למה נקראת התורה אמך. לפי שהיה מגדלתך בסיני. כי ששם באו לכלל אנשים. וזה שאמ' בדרך חכמה הוריתיך מלשון הריון כאילו ע"י החכמה נולדו. ולכן תקרא החכמה אמם. והתו"נ מגיה והוא מגדלתך כאם זו שמגדלת בניה. ומביא ראי' מפסוק בדרך חכמה הוריתיך הדרכתיך במעגלי יושר. הרי שהתורה מדרכת ומגדלת את האדם לטובה כאם זו שמדרכת את בניה לילך בדרך הטוב והישר עכ"ל:

**בא וראה כמה צוה הקב"ה.**זה לתת טעם למה יקרא ה' אב והתורה אם לפי שאזהרותיהם מדוקדקות לטוב להם שלא יוכשלו כלל. והביא ראיה מאחד מהדינים והוא כי ינצו אנשים שצותה התורה בלא יהיה אסון לשלם ממון. שאף שלכאורה היה לפוטרו מממון אחר שלא ראה הנפל אור. מ"מ קנסה התורה עליו כדי שיזהרו טפי מכל לתא דש"ד. וזו היא החבה:

שנא' בנים אתםולא המלאכים כדאמרן בנ"נ שאמר רביעא דמי לבר אלהין ובא מלאך וסטרו על פיו. הרי שישראל חביבים יותר ממלאכים:

**וכן דוד אומר כו'**מפרש אל נושא לשון נשיאות ומעלה. כי לנשאם על המלאכים נתן להם המצות. ונוקם על עלילותם כדי שיזהרו ולא יכשלו. ולא משנאה העמיסם במצות (יפ"ת):

**לפי ששור גנבנו כו'**בפי' היפ"ת ששור גנבנו ועשינו כו' פי' שנסתכלנו במרכבה כשירד ה' לסיני ושמטנו פני שור וברנו לנו לעשות מסכה כתבניתו. וכדאי' לעיל פ"ג ולקמן פר' מ"ב ע"ש:

שמתו תחתיו אבותינו במדבררז למשה אהרן ומרים נדב ואביהוא. או הכוונה על דור המדבר כולו שנא' עליהם וחומשים עלו ב"י ורבינו בחיי פי' שקבלו עליהם ה' עונשים הריגה בסייף ע"י בני לוי. מגפה ע"י הקב"ה. הוראת פנים ע"י משה שנתכוין לבודקן כסוטות ע"י המים. חורבן בהמ"ק. וזכרון לדורות:

**וארבע צאן כו'. משל לשנים כו'.**והנכון כגירסת הספרים ישנים ומדוייקים. וכצ"ל. וארבע צאן תחת השה שגנבנו ליוסף עשינו ת' שנה משועבדים במצרים וד"מ שמלכו בנו. משל לשנים שעלו לבימה כו' לכ"כ ה' בקר וגו'. ד"א למה בשור נותן ה' כו' שהוא מוציאו בפרהסיא. וכן גרס הרבינו בחיי. ופי' זריקת האבן באקונין הוא רומז לעשיית העגל לפי מה שפירשנו ששמטו פני השור שבמרכבה והוא האיקונין של מלך. ומכירת בנו של מלך הוא יוסף שוודאי יאות לקרותו בן המלך מה"מ הקב"ה. ופי' משלם ד' מאות לרבו ר"ל לרבו שמכרו לו לעבד לפדותו ממנו בסך רב:

**שגנבנו ליוסף עשינו ד' מאות כו'.**שזה ג"כ ארבע צאן תחת השה שישראל נקראו צאן כדכתיב ואתנה צאני. וכתיב שה פזורה ישראל. ולכן אף שיוסף נקרא ג"כ שור הקלו עליהם ולא חייבם אלא על שם שה. והא דקאמר ד' מאות שנה אע"ג דלא היו במצרים אלא רד"ו הוא משום ששיעבדו המצרים בישראל גם בלילה כדאי' בתנחומא סדר ויצא סימן ט' ובב"ר פ' כ"ז סי' ב' לכן נחשב גם הלילות לימים. ולכן אמר עשינו ד' מאות כו':

באיקוניןפי' בצורת המלך:

קטפורספי' בל"י מכות גדולות ועצומות (מוסיף הערוך) לפי שחטאו מפורסם שהכל ראו כשרגם איקונין של מלך. משא"כ כשמכר בנו:

אמר דוד ואל תבא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חישלפי שבאר לעיל ממשפט הארבעה וחמשה שהמה בדקדוק גדול וביושר לפי ערך וידיעת הקב"ה. לכן בקש אל תבא במשפט וגו' שלא יביאנו כלל במשפט. כי לא יצדק לפניך כל חי. כי קשים מאד לעמוד בהם ולקבלם באהבה. אבל בת"נ כתב יותר נראה שפסוק זה שייך לקמן סי' ח' למאמר שפטני ה' כצדקי:

**למה אהב כו'**כדכתיב שמוע אשמע צעקתו. משמע בין כדין בין שלא כדין:

**שנא' אבי יתומים ודיין אלמנות.**ר"ל שאלו אין להם למי שיתלו עיניהם להיות להם לאב ודיין אלא הקב"ה:

**משל לבת מלכים כו'**מסכים למ"ש לעיל שיש במשפטים אלו רמז זולת הפשט. קאמר שהנרמז במצות אלמנה ויתום כאן על עלבונם של ישראל שהם כיתומים ואלמנות שעם היות שגלו ישראל בחטאם מ"מ ה' ינקם ממצעריהם:

**שסרחה על אביה וטרפה והיה לה בנים והשליכה אותם עליו.**כצ"ל (יפ"ת) על כי אין להם גואל זולתו כי אין להם אב שיטפל בהם. והיא שהיא אמם מטורפת ועזבה ואין לאל ידה ליטפל בהם. וכן ישראל שנא' יתומים היינו וגו' כלו' שאין להם גואל זולתו:

שנא' זאת מנוחתימרישא דקרא כי בחר ה' בציון דייק:

וכיון שחטאו טרפהפי' שטרפה לציון מהשגחתו. על שהיא גרמה לישראל שיחטאו שהשפיעה להם רב טוב ע"ד וישמן ישורון ויבעט:

**שנא' יתומים היינו ואין אב.**כלו' ממשמע שנא' יתומים היינו איני יודע שאין אב. ועוד אמותינו כאלמנות כתיב ולא אמר אלמנות. אלא פי' הפסוק יתומים היינו ואין אב לדיוקא אין אב למטה אבל יש לנו אב למעלה בשמים. וכן אמותינו כאלמנות ולא אלמנות ממש מצד שעיניהם תלויות לאביהם שבשמים (תו"נ):

**ושכנתי בתוך ירושלים.**קרי ביה ושכינתי. שתשוב שכינתו לתוכה כבתחלה:

**וכן דוד אומר שובה ה' את שביתנו.**מפרש שובה ה' חזרת השכינה עצמה מגלות. ואפשר דשביתנו נמי דריש על השכינה שהיא שבויה עמנו:

**הה"ד מגיד דבריו כו'.**משום אשר תשים לפניהם דבעי לפרש אשר תסדר לפניהם מייתי דרשת מגיד דבריו ליעקב וגו' וכדדריש בסוף סימן זה. ואגב דמייתי קרא מפרש ליה:

אלו הדברותמדחילק הכתוב בין דבריו וחקיו ומשפטיו ש"מ דמילתא אחריתי הוא. וקאי אעשרת הדברות (תו"נ):

**לפי שאין מדותיו כו'**כוונתו לתרץ למה שאמר דבריו חקיו ומשפטיו. ולא נא' דברים וחקים ומשפטים (תו"נ):

**מה שהוא עושה אמר כו'.**לכך נאמר דבריו חקיו ומשפטיו. מפני שהוא עושה אותם. וזהו שאנו אומרים בברכת המצות אשר קדשנו במצותיו. ודו"ק:

**למה אינו משמר את השבת.**בענין הטלטול וההוצאה מרושת לרשות. היינו שמעלה עננים ומוריד גשמים מזריח חמה ולבנה מדשן פירות עונה חיות שאין בכל אלה מלאכת מעשה אלא הוצאת דבר מרשות לרשות. שהעננים יעלו מהארץ למעלה. והגשמים ירדו מלמעלה למטה. ומהאורות יתנועעו מצד זה אל צד זה וע"י זה ידושנו הפירות ממילא. ועונה חיות להוציא העובר ממקומו לאויר העולם. וע"ז השיבו לו שפיר מדין החצר שהיא התשובה הנאותה:

**ואפי' אדם עובר כו'**פי' אפי' מי שיצא חוץ לתחום בעבירה רשאי לטלטל בד' אמותיו והיינו כמלא קומתו של אדם. א"נ אפי' המטלטל במקום שיש עבירה כגון רשות הרבים יכול לטחטל מלא קומתו דהיינו ד' אמות. וא"כ מלבד מה שהעולם כחצרו אפי' יהיה בהדרגת ר"ה מ"מ אחר שהוא מלא כל העולם נמצא שאינו מטלטל חוץ לארבע אמותיו:

**משל למלך שהיה לו פרדס כו'.**ענין המשל שכמו שהמלך לא מסר הפרדס לזולתו לפי שלא ישמרוהו כמותו אלא יקצצו בניטעותיו עד שבאו בניו לפרקן והזהירם שישמרוהו כמותו. כן לא נתן ה' התורה שישתעשעו בה אלא לישראל לפי שלא ישמרוה כמותם ויפרצו גדרה. וז"ש שכיון שעמדו ישראל ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כו' כי הכנתם וחפצם לקיימה גרם ליתנה להם. וכן ה' שמר את התורה ולא הפיל דבר אחד. וז"ש אומן שהיה מתנהג על ידה כפדגוג:

**ואהיה אצלו אמון כו'.**וס"ד ואהיה שעשועים יום יום וילפינן מזה בב"ר פ"א דאלפים שנה קדמה תורה לעולם:

**לא נתתיה לא' מן העכו"ם.**ר"ל שלא כפה עליהם ההר כגיגית להכריחם כמו שעשה לישראל:

ליעקב שבחרור"ל לישראל שבחרם על שאמרו נעשה ונשמע שהכנתם וחפצם לקיימה גרם ליתנה להם כמו שכתבתי לעיל:

לאדם ו' מצותע' מ"ש בתנחומא סדר יתרו סי' ג':

**לנח א'**אבר מן החי:

**לאברהם ח'**מילה:

**ליעקב ט'**גיד הנשה:

**משל למלך שהיה לפניו שלחן כו'.**ס"ל שנתן הקב"ה תורה לישראל מפני חבת ה' לישראל:

**משל למלך שיצא למלחמה כו'.**לדעת זה יש הפרש במצות שנצטוו ישראל לשל ב"נ מלבד ההפרש בכמות ההפרש באיכות. ולזה אמר מצות גולמות פי' כגולמא כלי בלי תיקון:

**מהו אלה בא וראה כו'.**שקאי אלמעלה וי"ו מוסיף על ענין ראשון. ובא להוסיף על מה שהיה שר ושופט על ישראל מעצמו כי עוד יוסיף בזה ע"י המשפטים:

**שחיסרו אותו מכבודו.**ואפשר שצ"ל שחיסדו. פי' שגידפו. ע"ד חסד הוא:

**מי ששמך כו'**פי' מי הכניסך ומי קראך שתכניס עצמך לידרש ללא שאלתך. אמנם הקב"ה ראה שהכניס עצמו בזה מצד יושר לבבו כי הבט אל עמל לא יוכל ולכן נתן נפשו על המשפט. לכן זיכהו שינתנו על ידו המשפטים כדי שיקראו על שמו כדלעיל:

**ד"א ואלה המשפטים לפי ששמע כו'**שמאחר שהוא מינה אחרים לשפוט את ישראל ולהקל מעליו. לכך נא' לו שהוא מחויב ללמד את העם דעת. ובפרט שהוא שינה בעצת יתרו שאמר ד' מידות והוא לא מצא אלא אחד ואפ"ה מינה אותם. ולכך הוצרך להביא זה המדרש באריכות (תו"נ):

לך אתה ולמדםשנא' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דייק:

**ויהי ביום השלישי.**צ"ל כגירסת הספרים ישנים שנא' ואלה המשפטים. ד"א ואלה המשפטים הה"ד ויהי ביום השלישי כו' הה"ד מבקר לערב יוכתו משל כו' ורוצה לדרוש מלות אשר תשים מלשון סידור והרגל בידיעת משפטי השם וכמ"ש בסמוך אימתי עד שלא סדר לפניו את המשפטים. ומבאר בזה הכתוב מבקר לערב יוכתו כו' וה"פ מבלי משים מבקר לערב היינו מפני שאין מסודר להם דרכי המשפטים והעונשים של הקב"ה. יוכתו ולנצח יאבדו כו':

**משל לאחד שירד למקמא.**פי' המת"כ בשם הערוך למלאכה. מלאכת רעהו ת"י מקמתא דחבריה. אבל המעריך מפרשו שכן נקרא מקום המשפט בל' ערבי מקמא. וכן מוכח כאן שמדבר בענין המשפט. ומה ענין למלאכה לכאן. ואולי פירשו הערוך ובעל מת"כ הנמשך אחריו כן מפני מלת אומן הסמוכה למלת מקמא שפי' אומן הוא בעל מלאכה על הרוב. אבל באמת פי' אומן כל היודע ובקי באיזה דבר יהיה מלאכה או לימוד או חכמה:

ומחזיק בדיןפי' מעכב מדה"ד שלא תשלוט לפי שלא היו ראוים. ודוד לא היה בקי בזה שאמר שפטני ה' בחשבו שאין פחד ממה"ד שכפי הנראה היה צדיק. כי לא ידע מעומק הדין. וכשנדבק ולא נמצא לפי עומק הדין לקה. ומי גרם לו זה. שלא היה מי שילמדנו שאין הדין כפי הנראה. כי המשפט לאלהים. ואע"פ שמשה סדר המשפטים. לא היה מי שמסדרם לדוד כהוגן. ואפשר דקאי על אותו מעשה שנשא את הארון בעגלה. וטעה בתורה כדאיתא לקמן בסוף הפרשה לא היה לו לדוד מי שילמדנו עד שלמדו אחיתופל. ולקה שמת עוזא ע"י זה. וכל זה אירע לו ע"י שלא סידר לפניו את המשפטים של התורה:

**התחיל צווח ואל תבא במשפט את עבדך.**כי לא יצדק לפניו כל חי:

**ד"א ואלה המשפטים מהו מבלי משים כו'.**רוצה לפרש אשר תשים ומבלי משים על חוזק דיני ומשפטי השם והפלגתם. כי משפטיו הם קשים מאד כי אף על הרהור ודבר קל האדם נלכד ביום הדין ע"ד וסביביו נשערה מאד. ולכן הביא מאיוב שאמר מי יתן ידעתי ואמצאהו כי היה מטיח דברים ולא ידע עונש המהרהר אחר משפטי ה' עד שהבין ממה שדקדק עם חסידיו ואז נתיירא כי גם הוא במשפט יבא על הרהורו ודבורו. והמשיל הדבר לשכור שבשכרותו היה מזלזל בכבודו של מלך. ועכ"ז בראותו קושי דינו חזר בו. ולכן אמר איוב מבלי משים כלו' מבלי הבין חומר וקושי הדין לנצח יאבדו בחטאם שפעמים ידמה שאיהנו חוטא בהרהורו ודבורו והוא נאבד עי"ז:

משל לבריוןפי' איש אלים ופריץ שהיה שכור. בעט בפלקי פי' הרס הבית האסורים. בית האסורים בל' יוני פלקי. אבל בל' ישמעאל הסדן שכובלין בו רגלי האדם קורין פלקי (ערוך). וכל הענין הוא שאיוב היה מתרעם על רוע הסדור במשפטי השם בעולמו בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. כידוע. ושפט מזה שאין ה' משגיח בעולמו כלל אבל עזב את הארץ ביד המערכה השמיימית והמה הכוכבים ומזלות. ולזה המשיל המד' לפלקי פי' לבית האסורים מקום המשפט של המחוייבים בדין. ואמר בעט בפלקי כו' הכוונה שהרס בית האסורים כלו' שאמר שהאסורין תחת המזל הוא בעול כמו שגם הוא א' מהם שהוכיח במכאוב עם כל צדקותיו ויושרו כעדות הכתוב עליו. והוצאת האסורין ר"ל שרצה להוציאם מתחת ממשלתם בכח טענותיו עם שלשת רעיו מקריאתו תגר נגד יסוריו הרבים והתלוננותו במר נפשו עליהם. והתחיל בגלגל היומי שהוא ראש ועיקר המניעים של כל המזלות וז"ש יאבד יום אולד בו כלו' האדם העשוי בצלם אלהים נוח לו שלא נברא אחר שהוא נמסר ביד המזל. והיינו מרגמת האיקונין שנתן דופי בבריאת האדם העשוי בצלם אלהים. ואח"ז הזכיר יתר המזלות באומר יחשכו כוכבי נשפי שמרמז בזה הריסת המאסר והוצאת האסורים וכאמור לעיל:

והוציא איסריןאשר היו אסורים שמה בדרך המלך:

איקוניםפי' צורת המלך:

למטרונהפי' למלכה:

אפרכוסשר העיר:

קטריקיענין עונש:

לקרטוםהוא מין ממשלה. והמוסף כתב בלשון יוני דיין:

קרב קיסין למניסטרהקריב העצים והמקלות להכות למניסטר. כי עץ ת"י קיסא:

**כיון שראה המלך כו'**פי' כיון שראה שהמלך עשה כך:

הלילה ההוא יקחהו אופלכלומר המלאך גבריאל שמו לילה שהוא השלטון. או פי' הלילה ממש והיא השולטת על כל הארץ (תו"נ):

**סגר למטרונה והנה מרים כו'.**ששם אותה בפילקי שנא' תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה:

ותכהין עיניו מראותוס"ל שהיה על צד העונש מאתו יתברך על שנסתכל בשכינה. או בעשו כמשז"ל:

**ידוע תדע כו'**ס"ל שהיה על צד העונש לאברהם על שאמר במה אדע כמו שאחז"ל:

**והוא צולע כו'**ס"ל שהיה על צד העונש על שנשא ב' אחיות:

**שנא' ואם אמנם שגיתי כו'**ואף שאחר זה אמר עוד דברים קשים. זה היה מחמת שלא היה דעתו מיושבת עליו מגודל היסורים:

**הה"ד מגיד דבריו ליעקב.**כוונתו לתרץ אשר תשים לפניהם דייקא ולא לפני אחרים:

אמר לו עקילס לאדריינוס המלךהוא אדריינוס שהחריב את ביתר נ"ב שנים אחר חורבן הבית:

רוצה אני להתגיירלהיות גר צדק ולהעשות ישראל גמור:

**הקטן שבהם יודע כו'**ולולי שחפץ ה' בישראל לא גלה להם סוד זה:

**לך ולמד תורתן כו'**כלו' עיין בתחלה יפה בתורתם קודם שתמול ואם יראה לך בודאי כי אין ספק באמתתה אז תתגייר:

א"ל עקילסכו' איני יכולשא"א להבין סתרי תורה רק לישראל:

**הה"ד מלך במשפט כו'**השתא בעי למימר שמ"ש אשר תשים לפי שעל הדין העולם הושם ולכן הביא מלך במשפט יעמיד ארץ. כי דור המבול להעדר המשפט נאבדו ונאמר מבלי משים לנצח יאבדו שקרא הדין משים כי הוא המשים שארית בארץ:

זה הקב"הוקראו כאן בשם מלך משום דבעי למימר שברא העולם בדין ודרך מלך לעשות משפט כדכתיב ועוז מלך משפט אהב:

כי אלהים שופטאלמא אלהים נזכר על הדין. וזהו דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ כלומר שחדש והקים העולם בדין:

**זה אדם מה דרכה של אשה כו'.**בא לומר שאדה"ר נקרא תרומה שהיה חלתו ותרומתו של עולם:

זה אדםהראשון שנענש בדין:

ואח"כ נוטלת חלהונקראת חלה תרומה שנא' ראשית עריסותיכם וגו' כן הוא בב"ר פ' י"ד:

זה יהושפטוכוונת הכתוב שהמלך עם שאין מדרכו לשפוט העם אלא ממנה אחרים. על כל זה הוא המעמיד הארץ במשפט בהזהירו עליו כענין יהושפט. אמנם החכם כי הוא הראוי לשפוט כשיסתלק מן הדין יהרסנה:

זה חכםאיש לשון חשיבות הוא. ודרש תרומות לשון קודש איש קודש ע"י תורתו:

שהוא יודע הלכותכי לולי זה טוב לו שלא ליטפל במשפט פן יטעה. וקאמר שהוא יודע הלכות ומדרשות כו' משום דאמר תרומות ולא אמר תרומה משמע שיודע דברים הרבה:

ויתום ואלמנהנקט אלו שעונש עינוי דינם קשה כאומר אם ענה תענה אותו וגו'. ועוד שדבר הכתוב בהווה לפי שאין להם טוענים:

**לכך נא' ואיש תרומות כו'.**המרים עצמו ומסתלק מן המשפט יהרסנה. והא דתנן החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה כו'. היינו כשיש אחרים עושי משפט:

אלו דור המבולר"ל דדרשינן במקום אחר תרומות תרי טמאה. כלו' דבר מועט. וכן עשו דור המבול שלקחו כאו"א תרי או תלתא ממאה כדאי' בב"ר פל"א זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה עד מקום שלא יוכלו להוציאו בדין:

**ביקש כו'**שמאסו ג"כ בארבעה דברים אלו:

**ד' דברים כו'**שרבוי ההצלחות סבה למרוד בה'. רצה הקב"ה לתקן זה בתת להם היסורין הביאים לאדם לכלל דעת את ה' כאומרו ודרך חיים תוכחות מוסר. ולכפר על חטאתם רצה הקב"ה ליתן להם עבודת הקרבנות שבהם יתקרב האדם לבוראו. והתפלה כי אז ישכילו כי הכל מאת ה' ומידו יבוקש. כי זהו סוד התפלה:

אלו היסוריןכי על ידם ה' קרוב להם ע"ד קרוב ה' לנשברי לב (יפ"ת). ואפשר דנלמד מסור שהוא ל' יסורין:

זו תורהכי בה ילמוד דרכי ה' כאומרו והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון כו':

**ומן הבקר של העה"ב.**כדאיתא בחלק שדור המבול אין לו חלק לעה"ב:

שיש בה דיןדלא ידעו דינים שבתורה ועשו דין שלא כהוגן לכן היו חייבים עונש כליה. שלא נחתם גזר דינן אלא על הגזל:

**דוד אמר יראת ה' טהורה כו'.**וסיפיה דקרא משפטי ה' אמת צדקו יחדיו ומייתי שהכל תלוי ביראת שמים שנמצא שהכל תלוי במשפט שהמשפטים סבת היראה. ור"ל כשתהיה לך יראת ה' אז צדקו יחדיו המשפטים שבתורה שתלמוד ע"מ לעשות:

**משל לאדם כו'**שילמוד יראת ה' כדי לשמור התורה שכמו שהפירות לא ישמרו אלא באוצר כן התורה לא תתקיים אלא ביראת חטא. שהרשע ברשעו יגלה פנים בתורה שלא כהלכה:

אפותיקאותבל' יוני אוצרות (מוסף הערוך). ועמ"ש לעיל פ' כ"ד סי' ג':

**שנא' והיה אמונת עתך כו'.**ובמקרא זה רמז לששה סדרי משנה כדאי' בפ"ב דשבת ומדסיים יראת ה' היא אוצרו משמע שהיראה היא כל עיקר שהיא כל שמירת התורה כאוצר לתבואה:

והנביא צווחכלו' והנביא מפרסם ענין זה במה שאמר ציון במשפט תפדה כדכתיב כי מציון תצא תורה ומשום שהמשפט אוצר התורה לכן הזכירו במקום תורם (יפ"ת). ואפשר שהני תיבות והנביא צווח ציון במשפט תפדה אין כאן מקומו ושייך לקמן בסי' י"ב שאמר שם ובו ציון נבנית שנא' ציון במשפט תפדה:

**הה"ד לשלמה כו'**כך הזהיר על הדין פי' בעצמו במעמד כל ישראל. וזה שהביא אלהים משפטיך למלך תן פי' אלהים בעצמו נתן המשפטים לכל ישראל לפי שהם למלך כי מלך במשפט יעמיד ארץ:

**ובו ציון נבנית כו'. ובו צדיקים מתגדלין כו'.**דדין אית ביה עוד שבח שבו ציון נבנית ובו צדיקים מתגדלים:

**שנא' אשרי שומרי משפט.**ר"ל דלעיל מיניה כתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו. ואח"F כתיב אשרי שומרי משפט. לומר שאותו ששומר משפט שקול כאילו סיפר כל תהלתו של הקב"ה כביכול. א"כ משמע שיש גדולה בזו לשומרי משפט (תו"נ):

**אתה מוצא משפטים הרבה כו'.**כלו' שנרמז מציאות ה' במצות העבד. שכנגד מה שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מא"מ וגו' גזר שיזכור אלהותו בענין העבדים. כי בצאתם בשש יכירו כי אלהי עולם ברא עולמו בשש. ונרמז ג"כ שכאשר לא ישמרו התורה תקראן אותם כאלה. וז"ש מ"ש לפניו אם בגפו יבא כו' אם אדוניו כו' שאי זה אלא כפשעו במצות כי עבירה גוררת עבירה. לכן סופו שיגאלוהו בשפחה:

לפי שחביביםבא לתת טעם על מה שהקב"ה בעצמו הזהיר בסיני על המשפטים וקאמר לפי שעשה משפט במצרים הזהיר לישראל שאם יעברו על הדברות יעשה ג"כ בהם משפט כמו שראו במצרים:

**אלו הסופרים והחכמים שתקנו הסיג הזה.**פי' שהסופרים והחכמים דקדקו ומצאו לפי הענין שעיקר הכוונה לא היתה כו שנראה מן הנכתב בספר אלא צד כוונה אחרת. וקראו תיקון סופרים על שהם דקדקו ופירשו שהוא כינוי:

**משל למלך כו'**טעם המשל לומר שמה שהחמיר ה' בעונש מצרים שימותו בים אחרי כמה מכות שלקו. הוא לפי שהוסיפו על הגזירה האלהית. כי זה שמררו את חייהם הרבה והשליכו ביניהם ליאור היה בבחירתם הרעה:

לא שמרדו בהםפי' לא התקוממו על ישראל לפי שמרדו בהם ישראל. ולכן היה להם לנהוג בהם כעבדים כו' אחר שלא נמצא בהם עול:

לכך אחר הדברותשהוזכר שם אשר הוצאתיך מא"מ. הזהיר לישראל שאם יעברו על המשפטים יענשו כמצריים שהעבירו על המשפט לישראל:

**ר"נ אומר כו'**יהיב טעמא לאזהרת ה' בסיני על המשפטים משום שלו נאה הדין לפי שהוא שמרן מאד שאינו נושא פנים לשום אדם:

**שנא' כי אני ה' כו'**מביא ראיה בזה שהקב"ה אוהב משפט:

ולא נשא לו פנים אלא בדבר אחדשאמר במה אדע אמר ידוע תדע. כצ"ל. ור"ל ולא הועילו לו כל זכיותיו לפי שהוא מבקש מהאלהים שישמור המשפט. לכן שמר לו המשפט:

**ראה שלמה כו'**שאין ה' נושע פנים שהרי שלמה בחכמתו וכל זכיותיו שהורה המשפט לכל אף לרוחות ושדים עכ"ז לא נשא לו פנים וכשנכשל בזקנותו הושפל עד שהיה מפחד מאותם שהיו כפופים לו ומתיראים ממנו:

היאך נתפס במצודהבמה שאמר אני ארבה ולא אסיר נכשל כדלעיל פ"ו:

**והתחיל מפחד כו'.**נלמד סיפא דקרא שהוא יומם יופגשו חשך וכלילה ימשש כצהרים שפירושו שהיה מפחד מן רוחות הלילה כענין שנאמר מפחד בלילות כו':

**מתחלה מתבעתו מפניו.**כדלקמן דב"ר פרשה י"א:

**לכך אין מצוה שלא הזהיר כו'**פי' לפי שה' שומר המשפט אין מצוה שלא הזהיר עליה להודיע ענשה תחלה. כי לא ענש אלא א"כ התרה תחלה:

אלא עיבורפי' שהעביר את הדין על עבדו העברי. ולכן ילקה בעבדות:

**שלא נסתכל בתורה.**ודדריש ואשר לא צדה למעלה עם פסוק מכה איש ומת כלו' לפי שלא צדה ונסתכל בתורה שכתוב בה שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם. שנגע באיקונין של מלך:

שקפח איקוניןפי' שהכרית והפיל האיקונין:

בדיוטגמאאיגרת כתובים בו נימוסי המלך:

כדמות מה"שכדכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם ואלהים הם המלאכים. ולכן כתיב מכה איש לרמז על שדמותו כמלאכים שנקראים אישים כמו והאיש גבריאל (תו"נ):

ואם הרג בשגגהבכ"מ השוגג פטור וכאן מחייבו בעונש קשה לפי שהרעה גדולה שנפגע בכבוד המלך וזהו שסמך הכתוב כאן דין ההורג נפש בשגגה:

**אפילו כהן גדול הוא נהרג.**ר"ל שלפי גדולת הכה"ג היה ראוי לבקש לו הצלה. מ"מ נהרג. וזהו שסמך מעם מזבחי תקחנו למות:

**איך לך גדול משאול כו'**שהוא היה הראשון שהרים קרן ישראל. וכדכתיב בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים ודרשו חז"ל שהיה משיא יתומים ויתומות. וגם גואלי הדם הכהנים מחלו לו עם כל זה הספיקו הגבעונים לעורר נקמתן מפני שנגע באיקונין של ממ"ה הקב"ה כביכול:

**שנא' והגבעונים לא מבני ישראל המה.**וע' במדב"ר פ"ח:

**ומן הדבר הזה היה דוד מתיירא.**פן ילקה גם הוא בעון נוב לפי שעל ידו נתגלגל הדבר. ושימחול לו על הריגת אוריה:

**שנא' הצילני מדמים.**פי' מחטא דמים:

**הרבה אזהרות כו'**ג"ז ע"ד דאמר לעיל סי' ה' כמה משובחת כו'. ומביא ראיה ממ"ש וכי יריבון אנשים וגו' כי מה צורך להזכיר מקרה המריבה. אלא מילתא אגב אורחיה קמ"ל להתרחק מהמריבה. ולכן הזהיר אם יקום וגו' כי אף שינצל מן המיתה מ"מ ילקה בשבת ורפוי:

אלא מתוך מריבהכדאי' בב"ר פ' כ"ב:

**שנא' אם יקום והתהלך.**תיבת שנאמר מיותר:

**למה כתוב אלהים כאן על כל דבר ודבר.**כמ"ש והגישו אדוניו אל האלהים. והאלהים אנה לידו. ונקרב בעל הבית אל האלהים עד אלהים יבא דבר שניהם. אשר ירשיעון אלהי'. להורות שעל שיצר לב האדם רע מנעוריו צריך לפחוד תמיד מן הדין:

והקב"ה המיתהופי' שהיה מיתת האדם ע"י הקב"ה ולא ע"י יצה"ר ומתחבלים כדאי' ברבה סדרא נשא פ' י"א וז"ל שם לא דיין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד שנא' כבוד ה' יאספך כו':

**אתה מוצא יצה"ר הוא מרגיל את האדם לחטא והוא.**פי' היצה"ר הורגו לאדם שנא' ממנו משפטו וגו' וכדאי' ברבה שם לא דיין לרשעים שמיתתן ביד מחבלים כו' ומיתה כזו נקרא הריגה:

**שנא' ממנו משפטו ושאתו יצא.**משפטו הוא נקמתו ודינו ושאתו מל' אל ישיא אתכם חזקיהו. ואמר שיוצא ממנו. כי הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות. יורד ומסית עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה:

**ואני מציל אתכם מן המשפט.**שאע"פ שהיו חייבים על קצת דברים בזכות עשות משפט בעוה"ז ירוחמו לינצל מגיהנם כאומר ועשה משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה:

**לפיכך דן הקב"ה כו'**פי' לפי שהוא בעצמו הזהיר על המשפטים. לכן הוא בעצמו דן לרשעים העוברים על הדינין. כאומר הנני אני דמשמע אני ולא אחר. והביא דמיון מנקמת פרעה שהיתה על ידו ולא ע"י אחר:

**שנא' הנני אני ושפטתי כו'.**דריש קרא על מצרים. וזהו שה בריה שהיו עובדים לשה ושה רזה היינו ישראל:

לא היה צריךשע"י שנגעו בשל מלך אינו ראוי להנקם ע"י אחר אלא הוא בעצמו ינקם לשכך חמתו:

**ומנין שאין פרעה מתנחם כו'.**שהרג מהם בים המונים רבים ואינו מתנחם במפלת סיסרא וסנחריב רק בגוג שאין מספר לעמו:

**נתן הקב"ה משפט כו'**כלו' שיושבים בדין לפני ה' כמלאכי השרת במרום. ע"ד אלהים נצב בעדת אל:

**חזה הוית עד די כרסיון רמיו.**ס"ל דכרסוון שהם רבים היינו לסנהדרין שיושבים לפניו:

**שיפרע מאלו כו'**דריש עתיק יומין ע"ש מה שנתגאו עליו כדאשכחן האי לישנא בגאות דכתיב אל תרבו תדברו גבוה גבוהה יצא עתק מפיכם. והוזקק לזה לפי שאין לקרוא להקב"ה זקן שאין זקנה לפניו:

שבאו עליו בגאוההיא החיה הרביעית דכתיב בה ופום ממלל רברבן:

**משל למלך כו'**שגינו לו בפורפירא שהוא לבוש. והוא שהיה לבוש בגדי זקן כמי שתשש כחו ואינו איש מלחמה. ואמר להם שהוא יחליפנה ויראה גבורתו בפרוע פרעות בהם. וכן מה שהוא כאן נקרא עתיק יומין היינו שהחיה הרביעית מחרפין אותו ואומרים שתשש כחו כי לא יעשה עוד גבורות כאשר בתחלה. כי זה כמה ימי אותותינו לא ראינו. ואמר שזה אינו אלא מפני העונות שמתישים כח של מעלה כביכול ולכן יחליף סדר הזה ויראה גבורתו. והיינו חלוף בגדיו:

בריוניםאנשים פוחזים:

בפורפיראבלבוש מלכות:

**לכך נתן הקב"ה דינים כו'**כדפירשתי לעיל:

והוא נפרע מהםבעה"ז:

**ומלמד לבאי עולם כו'**שאז מתיסרים לשמוע כל התורה. נמצא שהתורה תלויה במשפט:

**שנא' גאון שבעת לחם.**וגזל מתנות עניים הוי העברה על הדין דהיינו בין אדם לחברו:

ואף ירושליםשהיה בהם חטא עכו"ם וג"ע וש"ד מ"מ לא נתמלא סאתם אלא על הדין:

**כתר ליהודה והלא כו'.**מפי' מדכתיב (ד"ה א' ה') כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו. דמשמע שהיה נגיד ומלך על כל אחיו. ולכן אמר המדרש והלא לא הוא לבדו גבור וכו' דתלה הדבר בגבורה ולא במעלות אחרות כגון חכמה או תורה:

**והלא שמעון ולוי גבורים.**כידוע שהם הם שהרגו כל אנשי עיר שכם. והאחרים הם אותם שהוכפלו שמותם בוזאת הברכה כדאי' לעיל בב"ר סוף פ' צ"ה:

**משל לדיין שבא דין יתומה כו'.**ובנמשל היא תמר בתו של שם שכבר היה מת באותו הפרק שהרי שם מת לחמשים ליעקב כדאי' בסע"ר:

**שבא דין יתומה לפניו.**וזיכה אותו ומינוהו המלך ראש הדיינים כך יהודה. כצ"ל (רד"ל):

והיו מחפים אותושאף שהכירו החותמת והפתילים שהיו של יהודה. מ"מ לא ראו בזה תקנת תמר. כי אפשר שהניחם יהודה באיזה מקום ובאה תמר ומצאתן וטוענת על יהודה. אבל יהודה הכיר למקום ואמר אמתת הדבר כי תמר לא זינתה וכוונתה לש"ש ממה שהכיר בצניעותה בביתו כמ"ש ז"ל גבי כי כסתה פניה:

**ועשאו הקב"ה נשיא.**כי מלך במשפט יעמיד ארץ שמאחר שאין מעביר אותו אהבת עצמו מלהודות ע האמת. ראוי להיות מלך:

**וכן היה בן זומא אומר ודורש.**כלו' כן היה מרגלא בפומיה. וזהו אומר ודורש. וקאי איהודה שהזכיר כאן איך שהודה ולא בוש. ועורר בן זומא על ענין הבושת העיקרי שהוא רק לעוה"ב ששם עיקר הבשת אבל בשת של עולם הזה אינו כלום כי הוא בשת זמני. וממי מבני אדם. אבל שמה בושת תמידי ח"ו. וממי מה' ב"ה. ולכן לא יבוש מלהודות האמת בדבר שנוגע לכבוד ה'. וזהו שאמר למה. פי' למה יש לחוש אל בושתו של עוה"ב טפי. ואמר לפי שאין בושתו של עה"ז כלום:

**שנא' על זאת יתפלל כו'**רישא דקרא חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לה' וגו' וה"ק אמרתי אודה עלי פשעי לה' ולא איבוש לכסותם. ועל זאת יתפלל כל חסיד אליך שתתן בלבו לעשות כן להודות על החטאים ולא יתבייש. וזהו לעת מצא וכמו שאמרו חז"ל לעת מצא זו מיתה. כלו' שצריך שיודה על חטאיו קודם מיתתו כדי שלא יבוש לעוה"ב (תו"נ):

**ורבי יהושע אומר כו'**גם הוא נותן טעם למה נתן הקב"ה דינין אחר י' הדברות וקאמר לחשיבותם. שלפי שהרבה להם דינין מרבה עליהם שכר בשמירתם:

**שנא' שומר מצוה כו'**משמע אפילו שומר מצוה אחת ג"כ לא ידע דבר רע (ת"נ):

ושכרה בצדהשמהעונש אתה יודע שכרה שמדה טובה מרובה:

וסיראותהוא ג"כ מין קוצים כד"א כקול הסירים (מת"כ). והתו"נ פי' לשון סרחון והיפוכו מדרך הטוב שאמר שהוא מלא בושם:

**א' לצדיקים וא' לרשעים.**כלו' שהתקין לאדם יצ"ט שהוא יועץ לאדם לטוב. וברא יצה"ר שהוא יועץ לאדם לרע (תו"נ):

ונתקל ואין לו עמידהדלא מיבעיא שנכשלים לאבד נפשם. אלא שאין להם עמידה וקיום אפי' בעה"ז שהם נענשים ונטרדים ממנה. והוא משל הקוצים שמוסיפים מכה לעורים. כן בחירת הדרך הרע בעוה"ז מוסיף רעה לרשעים על עורונם מראות בטוב ה'. ולכן הביא מבלעם ודואג ואחיתופל וגחזי שכל אלו שלא זו שלא נטרדו מן העוה"ב אלא שנטרדו אף מן עוה"ז:

**אבל הצדיקים כו'**אין צ"ל שזוכים לעוה"ב אלא שזוכים ג"כ בעוה"ז. ולא זו להם. אלא אף לבניהם אחריהם. שמדה טובה מרובה. ואף שגם מאחיתופל יצאה בת שבע אם שלמה מ"מ לא זכה לראות בגדולת בניו כי מת בחצי ימיו כמאמר חז"ל. משא"כ הצדיקים שמאריכי' ימים ורואים בבניהם ברכה גדולה (תו"נ):

**הרבה הוא דינן של רשעי' כו'.**בא לדרוש וי"ו של ואלה המשפטים שמוסיף על י' הדברות בחומר ענשן. והא קמ"ל דלא תימא דמשפטים דבין אדם לחבירו נינהו אין עונשן חמור כמו שעובר על הדברות שבין אדם למקום. להכי אשמעינן שהדינין והמצות שבין אדם לחבירו ענשן חמור יותר. וז"ש הרבה הוא דינ של רשעים כו' פי' כי הרבה מאד הוא דינן של רשעים על המצות והמשפטים מה שמוכן להם. דהיינו ימטר על רשעים פחים וגו' והיינו עונש עוה"ב בגיהנם. ומיירי מהמצות שבין אדם לחבירו דכתיב כי הנה הרשעים ידרכון קשת וגו':

**לכך עונשן חמור יותר ממי שהוא מבטל את הדברות.**כצ"ל (יפ"ת) פי' מהדברות שבין אדם למקום:

ומחל להםר"ל המון ישראל שלא טעו אחר העגל אע"פ שנגזרה גזרה ויחר אפי בהם ואכלם מפני ערבותם או מפני שלא מיחו. מ"מ בתפלת משה מיד מחל להם. אבל על הזנות לא מחל כי מיד היתה המגפה בעם:

אלא קנאהשמכעיסין ומקנאין להקב"ה בהמרותם דברו:

שנא' יקניאוהו בזריםוכתיב בתריה יזבחו לשדים לא אלוה אלמא לית בהו ממש וכדתרגם אונקלוס דלית בהון צרוך. פי' הנאה:

**בתבנית שור אוכל עשב.**כלו' שאין בו הנאה:

**אלא על שהרגילה עצמה לשחוק ולזנות.**ובנמשל הכוונה שע"י עכו"ם יורגלו לזנות כמ"ש ז"ל לא בקשו ישראל לעבוד עכו"ם אלא להתיר להם עריות. א"נ שירגילו עצמן לכפור בה' לגמרי:

**שחוק וקלות ראש.**לא די שמביא האדם לידי ערוה. אלא אפי' מרגילין לערוה כלו' מרגילין אותו בהרגל גמור. ואשמועינן שחוק וקלות ראש אף אם נראה שאינם עבירות כתובות בתורה מ"מ הם מרגילין לערוה אשר היא א' מהג' העבירות החמורות שבתורה:

קטפרוםמלקות:

**כך ישראל מה נהנו כו'.**ולהכי בתשובה ומעט יסורין נמחליק דלא אדיקי בה. אבל זנות דאית ביה הנאה תשובתו קשה ולהכי צריך לקות טפי כדי שיזהרו ממנו:

**ונמחל להם על עכו"ם.**פי' שאף שבשיטים היה בעל פעור עם הזנות לא לקו המון ישראל הטובים על עון פעור שעבדו הרעים. כמו שלא לקו ההמון בעגל. אלא על הזנות בלבד הוא שלקו טובים עם רעים. דאע"ג דכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל. קרא משתעי שהזנות גדל בהם עד שבעבורו נצמדו לבעל פעור. ומ"מ החרון הכולל לא היה אלא על הזנות:

**ועל המצות האלו.**דהינו בין אדם לחבירו כדפירשתי הזהיר שנא' שמור מצותי וחיה הרי דתלי חיותן בהו. ומדתלי חיותם בשמירתם משמע דכל דאיכא מי שאינו שומרן חיות כל ההמון מעוכב בשבילם:

**וכן כתבם על לוח לבך.**פי' וכן מצינו דמזהיר טפי בהנך מצות דכתיב בהו כתבם על לוח לבך. ואילו בסתם מצות כתיב מקמי הכי קשרם על לבך תמיד. וכתיבה עדיפא מקשירה:

**יש לעכו"ם שופטים.**כי גם הם מצוים על הדין שהיא אחת ממצות בני נח:

**חקים לא טובים וגו'**ומשפטים בל יחיו בהם. ואע"ג דהאי קרא בישראל כתיב י"ל דה"ק שבחטא ישראל יתן להם משפטים ההם:

**אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.**וכדת"א ויהי בהון לחיי עלמא:

**אם אין אתם עושים את הדינין כו'.**הכוונה ת"ח שחפץ לעסוק כל היום בתורה ולחשוך עצמו מן הדי שהקב"ה יטול תורתו ממנו. ר"ל שלא יצליח החכם בלימודו אלא מבטנו יורישנו אל כשיתעצל בדין שלא ניתנה התורה אלא כדי שיעשו הדינין:

שנא' ועוז מלךכלו' מלך מה"מ הקב"ה נתן לישראל התורה שנקראת עוז ע"מ שיאהבו את המשפט:

**מה כתיב אחריו ציון במשפט תפדה.**ר"ל כשציון תפדה. בזכות המשפט תפדה:

**הה"ד שמרו משפט.**דרמיז בסמיכות כי תקנה ע"ע שע"י שמירת המשפטים יזכו לישועה וכדמסיים בפירקין הוי ואלה המשפטים מה כתי' אחריו כי תקנה ע"ע:

שיהיו יודעים לדוןכי מי ידע מסברא דשואל חייב באונסין ושמירה בבעלים פטור. לולי שהקב"ה הודיענו אמתת זה ע"פ התורה:

מהו בל טובדמאי קמ"ל. ומשני שפירש בל טוב שהקב"ה שנקרא טוב בל עמו:

**שנא' וכי הקים כו'**דייק מדלא אמר והיה עמו. אלא עם השופט בא להורות דרש זה ג"כ:

**והמלאכים אומרים כו'**נלמד מדאמר בפסוק עתה אקום יאמר ה' מה לו לאמירה זו היה לו לקום בלא אמירה אלא שהמלאכים שואלין לו והוא משיב להם כדמסיק:

שנא' משוד עניים דרש שקאי אעוות הדין שנעשה להם כי אין שייך לומר שוד עניין בענין מניעת צדקה מהם. אלא בעבור שהוא מטה להם את הדין הוא משדד ומחריב אותם:

שולף חרבו כנגדווזהו שאמרו חז"ל בפ"ק דסנה' לעולם יראה הדיין א"ע כאילו חרב מונח לו בין ירכיו וכו'. שהרמז הוא על החרב הזה:

**וכן אתה מוצא בנ"נ כו'**קשה מה ענין דנ"נ שהצדקה עכבה פורענתו לדרוש דלעיל מקורב השכינה עם העושה משפט וצדקה. ונראה ברור שיש כאן חסרון דברים ולהגיה כן. כי קרובה ישועתי לבא. ד"א כי קרובה וגו' מלמד שהצדקה מעכב הפורעניות וכן את מוצא כו' (יפ"ת):

**עשה עצמו כאילו מרתת.**שבאמת לא היה מפחד:

**סוגר הים הכל מתים.**כלו' הכל תלוי במלך. ומזון לכולא ביה פי' במלך. כגון אם המלך גוזר גזירה לסגור מעברות הים לבלתי הביא מזון וסחורות משם. הרי הכל מתים. ואם הוא אומר פתחו המעברות של הים הכי הכל חיים בסחורות ומזונות הרי שהכל תלוי במלך:

א"ל מה אעשהאגב שרצה להזכיר מעשה הצדקה שעשה נ"נ מזכיר כל המעשה שהיה:

היאך אתה מוליכניל' המלכה ועצה:

**אני מסרתי את הצדקה לאברהם.**שיזכה בה כדכתב ששם למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. לא לנ"נ שאין רצונו של הקב"ה שתועילו הצדקה:

אלא אמר לנ"נכלומר ובאמת מה היתה כוונת דניאל אלא שאמר ישראל הם ערומים ועניים כו'. ואעפ"כ לא יפה עשה בעיני הקב"ה כי היה לו להתפלל להקב"ה שיפרנסם ולא יצטרכו להתפרנס מן נ"נ:

מתגרשיןלשון רגש המולה והמון שעניי ישראל היו צועקים ללחם על פתח היכל המלך:

ישראל עאכ"ושהם עושים צדקה בשלימות:

**משל לאדם כו'**בא לישב מלת קרובה דלא הול"ל אלא כי ישועתי תבא:

**שפלוטמיא כו'**כתב המת"כ לפי הענין הוא יום וועד שבו ישב המלך לשפוט את כל הארץ. לודר הוא איש רע ובליעל וכך שמו בל' אשכנזי עכ"ל. והמעריך היטיב לפרש והוא שהיה מנהג למלכים ושרים לעתים ידועים לעשות שחוק בקבוץ בהמות וחיות למקום אחד להלחם זה עם זה. ולפעמים מכניסים לשם ג"כ איזה מחויבי מיתות מבני האדם והוא נהרג שם. ובהתאמצם והתאבקם להתגבר זה על זה מתענגים הרואים בשחוק זה (וכבר מצינו דוגמתו במקרא יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו) גם מכניסים לשם האיש שטבעו לחרף ולבזות כל הפוגע בו ולקללו אשר איש כזה נקרא בל"י לאידאראס והוא אחד עם מלת לודיר בענינא ע"ש:

**אמר להם רחוקה היא.**כוונת בעל המאמר שהפלוטמיא היה לה עת ידוע ע"פ רוב והיא רחוקה. אבל ביד העושה למהר לעשותו כשירצה. והלודר שלא יחפוץ בה לפי שאז יהרג לא יזכיר רק העת הידוע. וכן הישועה לה שני זמנים. האחד קצוב לקץ הימין. והשני בזכות הדור וזו אפשרות בכל שעה ואין לה קצבה. והנה בלעם ידע הכל. אמנם לשנאתו לא הזכיר רק ההרחוקה ששם ה' בפיו. אבל הקרובה אע"פ שידעה לא הזכירה:

זו היא דעתךוכי זו היא חכמתך ובינתך:

כך שאלו ישראללאו דוקא שאלו. שהרי לא היו ישראל אצלו כלל. אלא מתוך דבריו משמע תשובת שאלה זו כאילו שאלו אותו (תו"נ):

שסוף בלעם יורד לגיהנםבאמת גם עתה הוא בגיהנם. אלא שעתה הוא בנפש לבד. אבל אז יתעורר דינו מחדש עם כל אותם שיהיו לחרפות ולדראון עולם בגוף ונפש (יפ"ת):

היו דומין לאביכםשאמר לישועתך קויתי ה' שהתקוה אין לה זמן אלא אפשרית לעולם:

**לכך נא' כי קרובה ישועתי לבא.**דלא הל"ל אלא כי ישועתי תבא. אלא לרמז על הנ"ל:

**אם אין לכם זכות.**ומ"ש חשמרו משפט ועשו צדקה. היינו שיזכו קצת אע"פ שלא יספיק זכותם יעשה למענו:

ואני גואל לעצמיכאומר מה תפחדו הלא גם לי הדבר לישועה. כלומר לשכינתי. וא"כ בוודאי אמהר הישועה. וזהו ג"כ ונושע שהוא מל' נפעל שהוא ג"כ נושע עי"ז:

**שנא' וירא כי אין איש.**סיפיה דקרא ותושע לו זרועו. ומשמע שהושיע לעצמו:

**הנה מלכך יבא לך.**היינו בן דוד. דיק ונושע היינו הקב"ה ומה שמסיים שם עני ורוכב על חמור. קאי על בן דוד:

**הה"ד עשיתי משפט וצדק כו'.**שהתקרבות הישועה הוא סבה לעשיית המשפט וצדקה כי כאשר יתקרב ישועתי לכם אז תוכלו לשמור המשפט וצדקה. משא"כ בהעדר הישועה שלא תוכל לעשות מסבת העושקים (כמשמעות הכתוב בל תניחני לעושקי) ומקרא דשמרו משפט הוא כולו בשורת הישועה (יפ"ת):

רבון העולם הסתכלכצ"ל (יפ"ת):

**ואנו מתייראין כו'**שמעכבין על המצות:

**משל לסוחר כו'**אין העולם יכול לשמוע שכרן של מצות. כוונתו לדרוש עתה סוף המקרא במ"ש וצדקתי להגלות ומפרש ליה שאז תגלה ותראה מעלת המצות שאינה ידוע עכשיו ואז יוודע יוקר ערכה:

הגלוסקאותפי' תיבות וארגזים:

**וכי מעולם לא שמעו.**הלא זה א"א כי הלא נאמר כי לא יעשה כו' כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ויש כאן חסרון מלות וצריך לגרוס וכי מעולם לא שמעו והלא כבר נא' כי לא יעשה וגו' כי אם גלה וגו' אלא אין העולם כו'. ור"ל באמת ראו הנביאים המתן שכר ככתוב כי אם גלה סודו וגו'. ופי' ומעולם לא שמעו מלשון עולם ומלאו שכ"כ ירבו טובות ותענוגי מתן שכר המצות עד שילאה חוש השמע של כל העולם לשמעם. וחוש הראות לראותם. וע' במד' קהלת פסו' לא תשבע עין וגו':

**לכך נא' כי קרובה ישועתי לבא.**כוונתו על ס"ד וצדקתי להגלות. וכמו שכתבתי לעיל בד"ה משל לסוחר ע"ש:

**אמר הקב"ה אני מביא כו'.**הוא ד"א. ומפרש אע"פ שלי הישועה התקרבותא תקרא על שמכם כשתמשרו משפט וצדקה:

שנא' לה' הישועהשהיה שלו ומושיע אין בלתו. או שאין הזכות מספיק אלא בשתוף רחמי ה' להושיע:

**מה כתיב אחריו כי תקנה.**רמז שכשם שהעבד נושע כי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא. כן יהיו הם נושעים (יפ"ת):