הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמיםשדבריו אמת וקיים לעד כמוהו. ולכן רמז הקיום באומר זה הדבר:

כשם שאתה אמתפי' חי וקיים כן דברך יקום לעולם. והיינו לעולם ה' דברך נצב בשמים. פי' כמו שלעולם אתה ה' קיים. כן דברך נצב פי' קיים:

אל תאמר בשמיםדמ"ש שמים. בארץ נמי דבר ה' נצב:

אלא כשמיםשלהיות הבי"ת והכ"ף קרובות בתמונתם יחלפו זו בזו:

כשם שמתחלה גזר ונעשו שמיםוהגזירה ההיא קיימת לעולם כדכתיב ויעמידם לעד לעולם. וכן הארץ בל תמוט עולם ועד. ולכן אמר לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד שלשניה' ידמה דבר ה' לאהרן שיהיה קיים לעולם:

**למה כך כן יהיה דברי.**נתנה לו הכהונה לעולמים ע"ש כן יהיה דברי וגו' וסיפיה דקרא לא ישוב כלו' זה יהיה כן לעולמי עד (מת"כ):

ד"א וזה הדברוס"ד אשר תעשה להם לקדש אותם וגו' והקדושה הוא לה' ית' ולמלאכים החיים תמיד לא בב"א המתים אין שייך בהם קדושה וע"ז מביא הה"ד הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות וכדמפרש:

**שנא' הלא אתה מקדם כו'**ל' המקרא שם הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא נמות ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו. וה"פ דקרא מקדם שחטא אדם אמרת שלא ימות בהיותך ה' אלהיו וקדושו. דהיינו בשומרו מצותיך שלא לאכול מהעץ. שאז היה קדוש לך ודבוק בך והיית אתה אלהיו וקדושו. ולפי שבמיתתו נמשך הדבר לזרעו כינה הנביא הדבר בשמו ואמר ה' אלהי קדושי לא נמות:

**הבאת עליו מיתה להוכיח את הבריות.**כצ"ל (יפ"ת). אע"ג דעל שביטל צוויו נגזר עליו מיתה. אמר להוכיח את הבריות. כי לולא זה לא היה ה' מענישו במיתה אלא בעונש אחר:

**שנא' ה' למשפט שמתו.**סיפיה וצור להוכיח יסדתו וכמ"ש לעיל:

**אתה גוזר ואומר כו'**ל"א הוא. שדורש המקרא בע"א וכצ"ל אתה גוזר ואומר קדושים יהיו לאלהיהם (ויקרא כ״א:ו׳) ור"ל שלא אמר קדושים תהיו כמ"ש לישראל. משמע שאינו מצוה עליהם שיתקדשו עצמם כדהתם. אלא ל' גזירה שיהיו קדושים. כדרך שגזר על דבר שברא שיהיה בטבעו שגזר עליו:

רבון העולםאתה מבקש שנהא קדושים לגמרי כמלאכים. הסר ממנו המות ונהיה קיימים כקדושי עליונים:

**שנא' הלא אתה מקדם כו'.**וכן פירושו הלא אף כי מפני שאתה אלהי קדושי היה ראוי שלא נמות. אבל א"א כן (כי) אתה מקדם למשפט שמתו והיינו בימי אדה"ר:

הה"ד גדולים מעשה ה' דרושים לכל חפציהםשנמצא לדרוש טעם בכל חפצי מעשי יתברך כפי שנוייהם:

**כשהוא רוצה כו'**פי' כשחכמתו גוזרת כפי הענין קורא הכפרה הבאה על העגל בלשון נקבה כלו' שתהיה הכפרה בנקבה. וכהוא רוצה כו':

לכפר עליהםעל אהרן ובניו. שאע"פ שבניו לא היו עמו במעשה העגל צריכין כפרה מפני שבאהרן התאנף ה' להשמידו והוא כילוי בנים:

על מה שעתידפי' המת"כ על מעשה העגל שעתיד אהרן לעשותו. וקשה דהא מעשה העגל קדים לזה שהרי חטא העגל היה בי"ו בתמוז. וז' ימי המלואים היה סוף אדר. וקרבן עגל בן בקר היה בר"ח ניסן. וכתב היפ"ת שכאשר צוה ה' זה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם עדיין לא נעשה העגל כדפירש הרמב"ן בפרשה שמיני. ומייתי ממ"ש קח לך עגל וגו' וזה לכפר על העגל כדאי' בת"כ פ' מלואי':

**ד"א שעשה הקב"ה כבוד לאהרן כו'.**כדכתיב גדולים מעשה ה' וגו' הוד והדר פעלו שהלבישו כמלאכי השרת ע"ד הוד והדר לבשת. וז"ש גדולים מעשה ה' כי אף שמצד אחד מצריכו כפרה ומ"מ מצד אחר מכבדו כמלאכים כי עמקו מחשבותיו ית' וימצא טעם לשבח בכל גזירותיו כשיעויין בהם. והיינו דרושים לכל חפציהם. וזה שלהיות שידע הקב"ה כוונת אהרן שהיה לטובה כדאי' בפ' הקודמת לכן עשה לו כבוד. והצריכו כפרה על שהתאנף בו מטעם שכתבתי בפ' הקודמת סי' ב':

**א"ר יהודה כו'**איידי דמייתי הכא כי מלאך ה' צבאות הוא מייתי דר"י דקמפרש ליה על מי שהוא בן תורה שכשאינו בן תורה אינו כהן ונמאס. וכשהוא בן תורה אז הוא נאה וקרוב לה' כמלאך:

**מכאן אמרו כו'**מהאי קרא דמייתי שנאמר אתה הדעת מאסת:

**ג' אלפין יש כו'.**דואמאסך כתיב באל"ף יתירא בין הסמ"ך והכ"ף. ובא להורות שנמאס משלשה שררות. ורמזו בהאלפי"ן כי אל"ף מלשון אלוף מורה על שררה:

מן הכהונהפי' ממתנות כהונה כבכורות וזרוע ולחיים והקבה. ומכבוד כהונה לפתוח ראשון:

ומן המקדשמשישתמש בכהונה בבית המקדש:

ומן הלויהשלא יטול מעשר אפי' כלוי. וכדכתיב למען יחזקו בתורת ה' ואחז"ל כל שעוסק בתורה יש לו מנת וכל מי שאינו עוסק בתורה אין לו מנת:

**ואם לאו ראה מה כתיב כו'.**פי' ואם אינו מלאך ה' עם היותו בן תורה. והיינו שאין דרכיו מתוקנים. אז אין צ"ל שאינו נאהב כמלאך. אלא שיורד לגיהנם. והיינו ארץ עיפתה כדמפרש:

פורחים כעוףדריש עיפתה לשון עופפות שפורחים בה והיא כמו אופל. וענין העופפות רמז למהירות הרשעים ליפול בגיהנם ויתכן שהעופפות הוא השתנותם מדין אל דין בגיהנם. כמ"ש ז"ל שיוצאים מגיהנם של שלג לשלג ומשל אש לשל שלג:

**אם יגע בה אלו לא די.**כלו' לא דיו כל אילו המעלות אשר לו שיש לו כהונה ומקדש והוא כמלאך. אלא שהוא נעשה תלמידו של הקב"ה. והבא לדרוש את פי ה' יבקש מפיהו. וכמו שאחז"ל גדולים צדיקים יותר ממה"ש:

**והיו עיניך רואות את מוריך.**דמשמע שהם תלמידיו ממש היושבים עם השכינה ולומדים תורה ממנו:

**הה"ד קחו עמכם דברים.**בעי למדרש שמרומז במלת הדבר תפלה. לפי שלא יתרצה ה' לאהרן אלא ע"י תפלה כדלקמן ומייתי קחו עמכם דברים היינו תפלה. ומייתי ארחץ בנקיון כפי דאע"ג דכתיב ואסובבה את מזבחך ה' עיקרו בתפלה כמו שאפרש:

יכול אף להקריבר"ל יכול דפירושו דקרא דארחץ כפי ואסובבה את מזבחך היינו להקריב קרבנות וגם לשמיע בקול תודה וגו' היינו תפלה. לה"ק מדכתי' לשמיע ולא כתיב לשמוע בקול תודה ע"כ שפירושו ואסובבה את מזבחך לשמיע בקול תודה ר"ל שלא קרב אל המזבח אלא התפלה וההודאה:

א"ל עניים אנועל זמן שאין ביהמ"ק קיים קאמר דעניי אנן לגבי קרבן דלית לן כהן שיכפר בעדנו (יפ"ת ונזה"ק):

**ואין דברים אלא ד"ת.**דקחו עמכם דברים כולל תורה ותפלה דשניהם דברים נקראו. וכדכתיב קחו עמכם דברים אמרו עליו כל תשא עון היינו תפלה. וקח טוב ירמוז לתורה כמאמרם ז"ל אין טוב אלא תורה. וכן ונשלמה פרים שפתינו פירושו התפלה שהיא במקום הקרבנות. והיינו דמסיים בסמוך איני מבקש כו' אלא דברים סתם דאית בהו תרתי אם תורה אם תפלה:

**בכו והתפללו בבכיה.**מושבו אל ה' קדייק דעיקר תשובה היא הבכיה. כי תשובה נוטריקין תענית שק ואפר בכיה הספד. ותפלה מסיפא דקרא ונשלמה פרים שפתינו קדייק (תו"נ):

**ומה אמרתי לו נטה בכידון.**אשר בידך אל העי כי בידך אתננה. שלא יעלה בדעת ישראל שבכחם הגדול אשר אתם נצחו. אלא נטה בכידון שהוא גבוה הקומה למעלה. לרמוז כשישראל מסתכלין כלפי מעלה ולבם לשמים ינצחו כענין שנאמר והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל הרי בזכות שמשברין לבם ומתפללים בבכיה נצחו את העי:

**בימי השופטים בבכיה שמעתי כו'.**וה"ה בתפלה. וכן כל היכא דאמר בתפלה ה"ה בבכייה. אלא דחדא מנייהו נקט (תו"נ):

**רנו ליעקב שמחה וגו'**בבכי יבואו ובתחנונים אובילם:

**ולא קרבנות אלא דברים.**אם ת"ח הוא אני מבקש ממנו דברים של תורה שיעסוק בדיני קרבנות. ולמי שאינו יודע ד"ת אני מבקש ממנו דברים של תפלה:

שאני מודה לךהיינו תפלה. על ד"ת כלו' נוסף על ד"ת. וד"ת נרמזים בלשמיע. וקול תודה על התפלה וההודאה:

**ד"א קחו עמכם דברים כו'**משום דבעי לאתויי ענין מרדכי מייתי מעונה אלהי קדם דמינה ילפינן תגבורת הנס ההוא. שאחר מעונה אלהי קדם כתיב ויגרש מפניך אויב דהיינו המן:

מעונה אלהי קדםאלו ישראל. כמו שדרשו חז"ל אין כאל. ומי כאן ישורון. וזה שדריש ישורון הנזכר הוא הוא המעון של אלהי קדם. שה' שוכן בתוכו כאומרו ושכנתי בתוכם:

שבזכותו נברא העולםכדילפינן בב"ר פ"א:

שבזכותן נברא העולם ועליהם העולם עומדפי' שיש עמודים שבשבילם העולם נברא ויש עמודים שעליהם העולם קיים. וכמו שמביא בטור ח"מ סי' א' ובב"י שם. לזה אמר לא כן ישורון שבזכותן העולם נברא וגם בזכותם העולם קיים (תו"נ):

ועליהם העולם עומדוזהו ומתחת זרועות עולם שהם מעמידים אותו כזרועות המעמידים המשא:

זה המןהזכיר הכתוב גאולת המן יותר מכל הגאולות. והטעם שכל ד"מ לא בקשו לעקור את הכל כמו המן. ולזה אחרי שתיאר משה את ישראל שבזכותן נברא העולם אמר ויגרש מפניך אויב זה המן. ר"ל שלסיבה זו ניצולו בגזירת המן כדאי' באסת"ר:

ולמה צר ואויבפי' למה כתיב כפול צר ואויב:

צר למעלןשהיה אויב חרף ה':

צר לאבותשהוא נין עמלק שהיה אויב לאבות. והוא נטר שנאה לבנים:

ואויב לךשחשב לתלות את מרדכי על אשר דבר טוב על המלך:

אלו בניודהשמד הוא כילוי בנים כדלקמן בויק"ר פ"י:

**אין עין אלא נבואה.**ופירוש הכתוב שנתקיימה בהם הנבואה שנא' ליעקב מטל השמים ורוב דגן ותירוש. והיינו דמפרש אל ארץ דגן ותירוש (יפ"ת):

**גדולה חיבתן כו'**מפרש סיפא דקרא אף שמיו יערפו טל:

**אר"ש ב"ג גדולה חיבתן ש"י.**במכילתא בשלח אי' לשעבר היה הלחם עולה מן הארץ והטל יורד מן השמים שנא' ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. ועתה נתחלפו הדברים התחיל הלחם יורד מן השמים והטל עולה מן הארץ דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכתיב ותעל שכבת הטל וגו' עכ"ל. ולגירסתנו פירושו שהוא מוריד להם מן מן השמים שהוא הלחם שניתן להם מן השמים עם היות ארץ ממנה יצא לחם. ומעלה להם מן הארץ טל. שאין דרכו להיות מן הארץ כלל. שנא' ותעל שכבת הטל. וכן אף שמיו יערפו טל ר"ל מדכתיב אף ולא קאמר ושמיו יערפו טל דריש דה"ק לא הארץ בלבד תעלה טל אלא אף שמיו יערפו טל:

שהם משתמשים בהקב"ה. מלת בה' קדייק. והכוונה שמושפעים וניזונין ע"י הקב"ה בעצמו (תו"נ) או פירושו שמשתמשים בשמות הקדשים להגן עליכם בעת צרכם. והיינו נושע בה' כלו' בשם ה' (יפ"ת):

כנגד אברהםלרמוז שזכות אבותם מסייעתם:

שנא' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיובב"ר אי' וילך אל ארץ מפני יעקב מפני הבושה. או מפני השט"ח ע"ש. והקשו המפרשים והא קרא קאמר כי היה רכושם רב וגו'. ותירצו שהיה מתבייש לומר שיצא מפני הבושה או מפני השט"ח לכן כחש ואמר טעם אחר וז"ש כאן ויכחשו אויביך לך כו' שנא' וילך אל ארן מפני יעקב אחיו (תו"נ)

**שנא' ויקח המן כו'**שאז דרך עליו כמבואר באסת"ר שא"ל דרוס עלי וסליק ורכב למקימא לכון מה דאמר כתבא ואתה על במותימו תדרוך:

**שנא' מרדכי ידע את כל אשר נעשה וגו' ויזעק זעקה גדולה ומרה.**ומן הסתם היא זעקת תפלה:

**מאחר שראה עצמו בגדולה.**צ"ל ואחר שראה כו' (תו"נ):

**אלא וישב מרדכי כשם שהיה בתחלה.**פי' ששב לשקו ולתעניתו כמו שהיה מתחלה. וכמ"ש בסמוך:

**ונתן ה'**טעמו כאילו אמר כתיב ונתן ה'. וכן ל' ספר זה בכמה מקומות (מת"כ):

**מה כתיב אחריו ואתה תשוב.**פי' ואתה תשוב ותתפלל:

**שחזר לשקו ולתעניתו.**ע' מ"ש באסת"ר על מאמר זה:

אלא ע"י תפלהולא הספיק בתשובה מדאצטריך משה להתפלל בעדו:

**שנא' ובאהרן התאנף כו'.**וסיפיה דקרא ואתפלל גם בעד אהרן:

**הה"ד כבוד חכמים ינחלו כו'.**דייק זה הדבר וגו' כלו' התורה שנקראת דבר כדלעיל גרמה לו הכבוד הזה והוא עשיית הבגדים לכבוד ולתפארת:

**שנא' ויהי יעבץ נכבד מאחיו.**כדאי' לעיל פ"א יתר שברח זכה וישבו בניו בלשכת הגזית שנא' (ד"ה א' ב') ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב וגו' וע"ש מ"ש:

**תורת אמת היתה בפיהו.**ובאהרן מיירי כדלעיל פ"ה ע"ש:

**מה אמר הקב"ה למשה ועשית כו'.**ר"ל שמאחר שה' אמר למשה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך ולא אמר ועשית בגדי קדש כך וכך והלבשתם לאהרן נראה שאהרן מצד עצמו ראוי אל הכבוד הזה. והענין שבזכות תורתו זכה למלבושים אלו כחתן יכהן פאר וכבוד:

**הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים.**שקיים דברו לאהרן כדמסיים:

דבר בשמיםכדמפ' שהגבי' לאברהם למעלה מן השמים ואמר לו הבט נא השמימה וגו':

**ואחר רד"ו שנה כו'.**סיפיה דקרא לדר ודר אמונתך ל' רד"ו שאחר רד"ו שנים נתאמת ההבטחה (תו"נ):

**ואחר רד"ו שנה ששהו במצרים.**אבל מעת ההבטחה היה ת"ל שנה:

**ואחר רד"ו שנה באתה אותה ההבטחה.**דהיינו ביצ"מ דכתיב והנכם היום ככוכבי השמים לרוב:

את הצדיקאברהם אבינו:

**כיצד בשעה כו'**בעי לפרש א"ר חזקיה מפני שהבטיח דבר בשמים כו' (תו"נ):

**בשעה שאמר הקב"ה.**בשעה לאו דוקא. דדבר ה' אל אברם במחזה ע"כ אחר ביאת אברהם לא"י הרבה היה ואחר שהרג את המלכים:

**מה הנאה יש לי בכל הברכות הללו כו'.**ואף שבכלל הברכות נאמר לו ואעשך לגוי גדול והרי הבטיחו בבנים. מ"מ היה ירא שמא יגרום החטא לבטל הברכה מחמת שראה במזלו שאינו מוליד:

**כבר אתה יודע כו'**בתמיה:

**כך א"א למנות בניך.**ולא תחוש למזלך כי אל כל אשר אחפוץ אטנו:

**למעלה מכפת הרקיע.**וכדאי' בב"ר פ' מ"ד שאמר ליה עד דסנדלא ברגליך דרוש כובא כו'. וגיר' האלשיך דרוס כיכביא. ופי' שהוא שא"ל הקב"ה שהוא שודד המזל המתחייב שלא יוליד וא"ל כה יהיה זרעך מושלים על הכוכבים:

וא"ל הבטדהיינו מלמעלה למטה כדאיתא בב"ר פ' מ"ד:

הוי לעולם ה' דברך נצב בשמיםר"ל דלא קאי אהבטחת אברהם לחוד. אלא אכל הבטחות שהבטיח הקב"ה לאבות ישראל כולם קיים בהם (תו"נ):

**יבא קדוש כו'**דריש וזה אשר תעשה להם לקדש אותם. שהיא נתינת טעם לקדושתם בשביל שיבא קדוש לקודש. שיהא אהרן קדוש שיבא לקודש (תו"נ):

**מגיד מראשית אחרית.**אחרית כלו' שהקב"ה צופה עתידות ודבריו רומזים לעתיד:

**פר אחד זה אהרן כו'.**שלכן היה פר אחד לכפר על העגל שעשה כדלעיל. ואילים שנים לכפר על בניו שלא יסופו בחטאו. ולא היו פרים ממש כי לא חטאו הם כמוהו בעגל:

ד"א וזה הדברכדמסיק דרמיז לזכות י"ב שבטים כלו' כי זכות י"ב הוא הדבר והסיבה המגינה עליו:

**באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית ק"ק.**לכפר על ב"י. כלו' מהו הזכות שתעמוד לישראל שיוכל הוא לכפר בעדם אפי' יהיו חוטאים. בזכות הברית. ע"י היותם מיוחדים באות ברית קודש. כי ראוי שהאדון ישגיח על עבדו להצילו. והאומר בזכות השבטים הוא להיותם עמוד העולם שא"א לעולם בלא ישראל כמ"ש כי כארבע רוחות השמים וגו'. לכן ראוי להעביר על עונם. וז"ש בזכות השבטים דהיינו היותם י"ב כמספר המזלות:

ראובן שדרגניןמין אבן טובה בל' רומיי (מוסף הערוך):

סנפירינוןתרגום ירושלמי נפך ספיר:

כוחלין כו' אבאטיםבל' יוני ורומיי מין אבן טובה שאינה יקרה. אבל יש לה סגולות ונמצאת בשנוי גוונים (מוסף הערוך):

**שיהא הקב"ה מסתכל כו'**הכוונה שע"י שיעשה הכהן מצות ה' מתערר זכותם לפני ה':

**מסתכל בהם ובבגדי כהן.**היינו בגדי הבד שהיה נכנס בהם ביוה"כ שהם כנגד ד' אמהות בויק"ר פ' כ"א סי' י':

**כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית ק"ק.**היפ"ת הגיה שצ"ל בכל שנה אבל אין צורך שזה ל' המד' לקמן בויק"ר פ' כ"א סי' ו' אלא בכל שעה שהוא רוצה לכנוס יכנס רק שיכנס בסדר הזה. והא דכתיב בפרשה תצוה וכפר אהרן אחת בשנה ר"ל אחת בשנה מחויב לכפר:

**נתן לו בדמות לבושי הקדש.**כלו' עכשיו בכניסתו לבית ק"ק שלא היה מלובש בשמונה בגדים שהיו מכפרים על ראשי עבירות. הוזקק להלבישו מדמות לבושי הקודש:

שנא' ולבני אהרן תעשה כתנותכי גם כה"ג בשעה שנכנס לפני ולפנים היה מלובש בגדים אלו. ומה שלא הביא מקרא דאחרי מות הוא דניחא ליה להביא פסוק ולבני אהרן וגו' משום סיפא דקרא והיו על אהרן וגו' ולא ישאו עון ומתו. דמשמע דהבגדים מצילים אותו ממיתה מסיבה הנזכרת (ת"נ):

**כשם שכתוב וילבש צדקה כו'**שהוא מלובש בד' בגדים כביכול. והן. א' וילבש צדקה. ב' וכובע ישועה. ג' וילבש בגדי נקם תלבושת. ד' ויעש כמעיל קנאה (תו"נ):

כיצד היו נתוניםע' ברבינו בחיי סדר זו:

**היה כתוב אברהם כו'**לפי שלצורך האורים ותומים היה צריך להיות שם כל האותיות מאלפ"א בית"א ובשמות השבטים היו חסרין אות ח' ט' צ' ק' לכן נכתבו שלשה אבות שיש בהם ח' צ' ק' ונכתב שבטי ישורון להיות שם אות הט':

שבטי ישורוןזהו כשטת הבבלי ביומא דף ע"ב ע"ב. אבל בירו' שם אמרו כל אלה שבטי ישראל: