וגשם איןוס"ד איש מתהלל במתת שקר:

יפותה קציןוס"ד ולשון רכה תשבר גרם:

**מי שהוא אומר ליתן מתנה.**טעם המשל לשראל בזה לנותן מתנה הוא מפני שלפי החיוב היה להם לקבל העשיה אחר השמיעה אבל הקדימה נעשה לנשמע היה ותרנות ונדיבות בחקם לקבל דברי ה' בלב שלם בלי דקדוק אחר דברו:

ולברקיםאע"פ שלא נזכר ברקים בכתוב. הנם במאמר נשיאים ורוח. כי מבקיעת הענן ע"י הרוח יתילד הברק. ודקדק כאן להזכיר ברק מפני הנמשל שהוא על הקול שנתנו ישראל. ומהברק הקול נשמע למרחוק:

**היו ס' רבוא של זקנים כו'.**להפליג מעשיהם בא שחד מינייהו לא עיכב כדכתיב ויענו כל העם יחדיו וגו' שמשה דבר לכולם יחד וכולם יחד ענו לו כדכתיב ויענו כל העם קול אחד וגו':

**ס' רבוא של זקנים כו'**נלמד מדכתיב (שמות י״ב:ל״ז) ויסעו ב"י מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. משמע מדאמר כשש מאות ש"מ שגם הזקנים היו כמספר הזה ואמר כשש מאות אלף הזקנים היו מספר רגלי הגברים בערך זה. וס' רבוא של נשים נלמד ג"כ מדאמר רגלי הגברים שבא למעוטי הנשים. וגם מדאמר לבד מטף משמע שגם הטף היה בערך מספר זה:

**ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.**הוא לשון המדרש שתפס לשון הדומה ללשון מקרא. ומ"ש עברו על הכל אין הכוונה על נעשה ונשמע. וכן דייק בסמוך אמר הקב"ה עברו על העשיה. כלו' על דבור נעשה לבד עברו ולא על נשמע. וכן אמר לעיל סוף פ' כ"ז אמר הקב"ה שברתם נעשה ועשיתם העגל הזהרו בנשמע. אבל כוונתו במלת על הכל דעכו"ם שקולה כנגד כל המצות:

**הרי קול שהיה קול.**כלו' זה ודאי נקרא קול שהיה ראוי ליכנס באזני השי"ת. אחר שכל אלה יחד ענו קול אחד. ולזה ימשול לקול הברקים הנזכרים המרעים לארץ ולדרים:

עברו על הכלפי' על כל המעשים דעכו"ם שקולה כנגד כל המצות כמש"ל. ובא"א גרס עברו על הקול:

שחבלו מעשיהםהיינו טוב הכנתם שהיו כמלאכים שהקדימו נעשה לנשמע כדדאי' בפ' ר"ע:

וישחקו לפנינוומזה נמשך ש"ד כדאי' התם:

**ולא היה שם גדול מחור.**כדכתיב הנה עמכם אהרן וחור מי בעל דברים יגש אליהם. והרגו אותו:

בזעףבנזיפה ובכעס:

**אין דבור האמור כאן.**וידבר ה' אל משה לך רד:

**למה"ש שהם עומדים ומבקשים לצאת ולחבל.**כי שחת עמך דרש בלשון השחתה וחבלה שמה"ש מבקשים לחבל. ולא בלשון חבלת מעשים כדלעיל (ת"נ):

אם מניה אניח אני את ישראלמלהליץ עליהם:

וישראל קבלוהואע"ג דעברו על עשיה. הליץ משה שאף שעברו באחת יש להם זכות במה שקיימו השאר. והם צדיקים לגבי אותם שלא קבלו ולא קיימו כל עיקר. והקב"ה השיב שהמה עברו על העשיה כלה מאחר שעשו עכו"ם ששקולה ככל המצות. והא דאמר פ' כ"ז אבדתם נעשה הזהרו בנשמע. היינו אחר שעשו תשובה שאעפ"כ אבדו מעלת נעשה. וקאמר שיזהרו בנשמע שלא יחטאו כלל:

האמינו והשתחווכי אף שעברו על מצותיו יש להם שכר על ההכנעה לכבוד ה' כמכבד המלך אף שאינו עושה כמצותיו. והשיבו ה' עברו על ההשתחוויה שאחר שנתנו כבוד לעגל הרי הם מסירים כבוד ה' מעליהם:

הזכר לבחוריהםשלא טעמו טעם חטא שהם חשובים מאד לפני ה' כדאי' בתד"א:

והקריבו לפניך זבחיםוזכות הקרבנות גדול שהעולם מתקיים בהם. והטעם להיותם מורים על הכנעת האדם לפני בוראו. וכ"ש שהוא לבא בברית עם ה' כמ"ש ז"ל גבי ויקח משה חצי הדם שנכנסו בברית. וע"כ אף שחטאו הם עמו ונחלתו ולא יוכל לעוזבם. והשיב ה' כי עברו על הברית. במה שזבחו לעגל וכאילו כרתו ברית עמו:

**מה שאמרת בסיני אנכי ה' אלהיך.**ואי' במכילתא שעל כל דבור ודבור היו אומרים הן וא"כ ה"ל כאילו אמרו ה' אלהינו. וענין המליצתו בזה שאף שהשתחוו וזבחו לעגל הנם מאמינים בה' כמו שהודו כי ה' האלהים. כי לא עבדו העגל בתורת אלהות אלא דרך אמצעי. א"כ לא כפרו בעיקר. והשיב ה' כי גם על זה עברו כי אמרו אלה אלהיך ישראל וכפרו באלהותו:

**הוי נשיאים ורוח וגשם אין.**חוזר לענין ראשון דנשיאים ורוח נדרש בישראל ששנו את דבריהם הראשונים כי זה יצדק בכל ד' הדברים שהליץ משה עליהם וה"ק קרא נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר שכל המתנות של מצות שעשו עברו עליהם ובטלום ולא היה להם זכות לעמוד עליהם. רק שמ"מ מיד אחר שהמליץ משה עליהם בטל את הפורעניות של המלאכים שבקשו לכלותם ע"י שהאריך לבקש רחמים והאריך אפו של הקב"ה למנוע המשחיתים אף הזעף והכעס של הקב"ה במקומו עומד ולא היה יודע משה מה לעשות עד שהראה הקב"ה למשה שבילין:

**למעלה כתיב לך רד.**ר"ל דכיון דקאמר לך רד היאך חזר והאריך עמו דברים ראיתי את העם הזה. אלא ודאי דהדר ביה. ואמירה זו לשון רך:

כאדם שיש בלבומפרש מאי היא האמירה רכה:

מה עשיתי לךוכן מ"ש ראיתי את העם הזה ה"ק ראיתי תמיד את העם הזה להטיב לו. ועכ"ז עם קשה עורף הוא ולא פנו אלי. ומה טעם זה הדבר:

**אתמול אמרת לי כו' ועלית.**לשון גדולה וכבוד:

לא בשביל כבודךשאע"פ שהיה מובחר המין. הנה עלותו במדרגה ההיא היה מתנה מאת ה' לזכות הצבור. כי אין זכות אחד מספיק למדרגת הנבואה ההיא:

מהו בודאי על הסולם מלת בו מיותר שבו משתעי אלא שפי' בו ביעקב ופי' בשבילו דהיינו זרעו. וה"ק והנה מלאכי אלהים דהיינו הנביאים עולים ויורדים בו בשבילו. וסולם רמז לסיני כדלעיל בב"ר פ' ס"ח:

נתנדה משהדאין רד אלא נדוי. הכוונה שהרחיקו ה' ממדרגת הנבואה כמו שהמנודה מרוחק. ואע"ג דנדי חמור מנזיפה קאמר וניזוף לומר דנדוי זה אינו אלא קרוב לנזיפה שהיה נבדל ממדרגת נבואתו כנזוף. לא שנדוהו בפירוש ח"ו:

**והלכו לנחם אביהם כו'**מסמיכות וירד יהודה לוימאן להתנחם קמפיק. ומה שלא נתחרטו עד אחרי שראו בצרות אביהם. י"ל משום שהמכירה גופא היה לפי סברת דעתם כדת ודין. אך אחר כן שראו שגרמו צער לאביהם אז נתחרטו על המכירה (ת"נ):

עשה לנו יהודההאשימו ליהודה כי הוא הגדול ומלך עליהם ועליו מוטל לעיין יותר בדברים:

**אילו אמר לנו אל תמכרוהו כו'.**ויהודה היה סבר שלהפך ולעקור מחשבתם הרעה לגמרי א"א:

משל למדינהמשל לשליח שנזעף אע"פ שאין בו חטא. אך מפני שכל כניסתו לביתהמלך אינה אלא מפני שולחיו וכיון שהם מרוחקים ממילא ידחה הוא. כן משה לפי שגדולתו בשביל ישראל תתחייב ירידתו מירידתם כדלעיל:

פרוזבוטיםפי' שליח:

האיקוניםצורה ודמות. תרגום המסולאים בפז דמתילין איקוניהון לדהבא:

**אמר לו המלך כו'**שיחזור לו לאחוריו כי עמו אשר שלחוהו סרחו ומרדו במלך (מת"כ):

**וכי עמו של משה היו.**דאע"ג דנקראו על שמו מפני שנתן נפשו עליהם כדלעיל פ"ל. אין זה אלא אחר שאמר מחני נא מספרך:

**והמה דברו עלי כזבים.**שמשום זה לא קראם עמו וכדמסיים בסוף הסימן:

**יש אדם מחליף דבר טוב בדבר רע.**כצ"ל (יפ"ת). ומפרש אוי להם שהם סכלים ואוילים שעושים מה שלא יעשה אדם:

ושיחורגחלת:

**דרש ר"ע וכי עמנו היה עסוק כו'.**ופי' לעצמו פדה. שהשכינה היתה עמהם בגלות כדלעיל פ' ט"ו. ולא פדה אותנו כלו' לא כיון לפדותינו. והוא מ"ש וכי עמנו היה עסוק לומר שאע"פ שפדאנו לא נתעסק אלא בעבורו:

שנא' מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו (ש"ב ז' כ"ג) כצ"ל ועיקר ראיית המדרש הוא ממלת לך. מלת גוים ואלהיו הוא כמו כפל ענין:

**רבנין אמרין זה אלהיך פדה אותנו.**פסוק הוא בנחמיה (טי"ת) אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים. ובאו להגדיל העון בזה הפסוק כי אם עבדוהו בשותפות אין העון כל כך חמור כדאי' באיכה רבתי ויעזבו את ה' ולא עבדוהו אפי' בשותפות. ולכך הביאו מקרא דנחמיה ויאמרו זה אלהיך (דייקא לשון יחיד) והא דכתיב בתורה אלה אלהיך וגו' (המורה על ריבוי ושותפות) יש לתרץ ע"ד דאי' בזוהר שישראל עשו י"ב עגלים למספר שבטי ב"י. ורבי חגי בא כחולק על רבנן ואמר זה אלהיך א"כ כאן. ר"ל כאן בתורה אצל מעשה העגל גופא אין כתיב זה אלא אלה אלהיך בל' רבים. זה יורה שעבדו העגל בשותפות. והא דאמר בנחמיה זה אלהיך. רמז למה דאי' בזוהר שעשו י"ב עגלים כמנין זה (ת"נ):

**ומכזבים בי ואנכי אפדם כו'.**כלו' והיינו דכתיב ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים. כי הכזב הוא אומרם שלא פדיתים לבדי אלא ע"י כח המזל כנ"ל:

**אף אני אומר שאינן עמי.**ר"ל לפי דבריהם אף אני אומר שאינם עמי:

זה משהכי הוא מבחר המין וזה כל האדם. וכמו שדרשו עליו בויק"ר פ"ב אדם אחד מאלף מצאתי זה משה:

ולחומםפי' בשרם:

בשרם מושלךר"ל מדכתיב ויפול מן העם שהיו נופלים כדומן על פני האדמה ולא יקברו. ואע"ג דהרוגי ב"ד נקברים הוראת שעה היתה למען יראו ויפחדו הנשארים:

חשבו פניוכדרך הנבהל שפניו מכסיפות:

הרי השעה להרגושתמיד היו מתקנאים בו על שהוריד התורה על הארץ ועתה שחטאו ישראל בקשו לפגוע במשה משום שהצדיקים נתפסים בעון הדור:

**פתח לו הקב"ה כו'**משום שבפרשת כי תשא לא נאמר מזה אלא לך רד כי שחת עמך וגו' ובפרשת עקב כתיב קום רד מהר מזה. משמע שמתחלה לא אמר לו שירד מתוך הפשפש כו' עד שראה שהמלאכים ביקשו להרגו אז אמר לו שירד בפשפש שתחת כסא הכבוד:

**פשפש שתחת כסא הכבוד.**ופשפש הוא פתח צר וקטן שאין רגילין לצאת ולבא בו. וכל זה דרך משל והכוונה שעזרו ה' נעלה מכחו מה שלא חשבו המלאכים שיוכל לירד בו וזהו לשון מזה ר"ל דרך מקום זה. כלו' שהורה לו דרך איכו ואיפוא ירד:

**אחז בכסא של הקב"ה.**כבר פירשוהו כל החכמים כי אין הדבר כפשוטו ח"ו שאין לך הגשמה גדולה מזו. כי אין הכסא דבר גופני שיאחז בו. ורק הפירוש הנכון שמצד הנפש שהיא אצולה מתחת כסא הכבוד שהוא למעלה מהם המתגבר בנפשו לדחותם ולא ירא מהם. כי כל שליטתן אינו רק מצד הגוף:

שנא' מאחז פני כסאדרש זה הוא ע"ד אסמכתא:

פרש"זנוטריקון כי לא מצינו חבר למעלה זו:

מרדות הן צריכיןמפרש רד לשון רידוי ומרדות. ומפני שאין לשון רד מורה כ"כ ענין מרדות. להכי מייתי ר"מ ורבנן סמך שיש בדברי ה' ענין מרדות:

ומנין שאמר לו כןפי' ל' מרדות ולא נימא שהוא לשון נידוי או לשון ירידה או שפלות:

אלא שהוא צריך מרדותאין המרדות הריגת הפושעים כדלרבנן כדלקמן בסמוך אלא הכנעת קשה ערפם. כדרך קשי העורף שע"י היסורין משיבין אותם מקושי ערפם. והמרדות הזה הוא מה שנהג עמהם כמנודים כמשז"ל גבי ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה. ואע"פ שאלו לא חטאו שהחוטאים ביער מן העולם. אך לפי שלא מיחו בחוטאים צריכין מרדות:

**ורבותינו אמרו מה לך רד מרדות הם צריכים.**פי' מרדות זו היא הריגה ולפ"ז לשון מסייע אינו מדוייק שהרי מרדות דר"מ פי' הכנעת קשה עורף. מ"מ אמר מסייע לר"מ משום שלשון רד לתרווייהו לשון מרדות הוא:

**והיכן אתה מוצא כו'**ולר"מ לא תקשה כה אמר ה' אלהי ישראל היכן אמר כי מצינו כמה דברים שמשה אומר בשם ה' ולא ספר הכתוב תחלה אמירתם למשה:

לך רדר"ל שזה נמצא במה שאמר לו לך רד מהו רד מרדות הם צריכין שירדם ויעבר החוטאים מהעולם עם אותם שלא ימחו בהם:

**ד"א לך רד כו' אל ירע לך.**כלו' אע"פ שאמרתי לך רד מגדולתך אל ירע בעיניך לחשוב שזו ירידה בעצמות. אלא הענין עצמו מחייב להיות ענין ירידה כמו שנא' ב' ג' פעמים בהשי"ת כשבא לראות בקללת הבריות:

שתיםג' פעמים משום דוירד ה' לראות והבה נרדה כתיבי בחד ענינא ואפשר שימנו שניהם אחד ולפ"ז ליכא אלא שני פעמים ואפשר שימנו לשנים ולפ"ז יהיו ג'. לכן אמר ב' ג' כמסתפק בענין אם הם ב' או ג':

שהרי ב' וג' פעמיםאף שעשר ירידות אמורות בתורה כדאיתא בפרקי ר"א. מ"מ ירידות שירד לראות בקלקולם אינם אלא ב' וג' פעמים:

אף אתה לך רדוהא רמיזא באומר לך לשון הליכה לומר שידמה להשי"ת בזה. ע"ד אחרי ה' תלכו והלכת בדרכיו דדרשינן מה הוא רחום כו':

לא אמרתי לךומכאן נחת רוח למשה שהרי אמר שם שאע"פ שהם חוטאים אינו נמנע מלגאלם וא"כ עתה כמו כן לא ימנע מלקבלם בתשובה:

**אתה רואה ראיה אחת כו'.**דקדקו כן מדכתיב כפל ראה ראיתי:

בטטראמוליןפי' מרכבה. ומלה זו מורכבת. טטרא בלשון יוני ארבע. מולין בלשון רומיי פרדות (ערוך):

ושומטין אחד מהםהיינו פני שור שהוא מה שמאל כי המירו את כבודם בתבנית שור:

מהו עני עמידכתיב (שמות ב' ז') ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי וגו'. וקאמר המדרש מהו עני עמי זה קול העגל כצ"ל. וכן הוא מפורש בהדיא לקמן בסוף פ' מ"ג. ובא לומר דאף שיודע שיחטאו לו אחר זמן בעגל אינו נמנע מלשמוע בקול צעקתם. וזהו פירוש ראיתי את עני עמי [והוא ענין חטא העגל כאמור ועל כל זה ואת צעקתם שמעתי וגו' וזה היה פיוס למשה לא יחשוב שאין כאן סליחה (יפ"ת):

**ראה ראיתי היא הראיה שלהלן כו'.**הוא כמו ד"א. ומפרש עתה מקרא דראה ראיתי על ענין העגל ודריש כעין ג"ש נאמר כאן ראיתי את העם הזה וגו' ושם ראה ראיתי שהכל ראיה אחת והוא מעשה העגל:

**לא אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב.**בתמיה וכי לא אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב כדי שתהיה עדת ישראל נקיה מערבוביא:

**ואני הייתי יודע מה עתידים לעשות כו'.**ר"ל אף שהייתי יודע שהם יעשו את העגל אך לפי שאין טענה זו מספקת להשיב טענתך אמרתי לך זאת (שיעשו את העגל) בתמיה. לאו ודאי לא אמרתי לך. ועשיתי רצונך וקבלתי אותם. לכן נקראו עמך:

וגרמו לעמי לחטאשבתר שראו מערב רב למדו מהם לעשות כמו שהתבוננו בטטראמולין שלי:

**עברו מן הדרך אשר צויתים אכ"כ.**תרתי קשה ליה. חדא דלימא עברו. שנית דמהר ל"ל הא פשיטא דממ"ת עד השתא זמן מועט הוא. ומשני דסרו כתיב לרמוז סריות. ומהר אתא למימר כי לא חטאו בסוף מ' יום אלא יותר מהר דמיד סרו ולא עשו (פי' לא עכבו במחשבתם הטובה) לא שעה ולא שתים. ומ"ש עכשיו נעשו סריות כלומר עכשיו הראו בפומבי סריותם:

אלא מיד סרוכר' מאיר דבסמוך דקאמר אף לא יום אחד. ואיידי דבעי לאתוי דר"מ מייתי נמי דרשב"י ודר' אליעזר דלדידהו היו קצת ימים בלא חטא ולדידהו סרו מהר אתא למימר שלא היה החטא בסוף המ' אלא ימים מועטים אלא כ"ט יום או י"א ימים:

כמ"ש אחד עשר יוםמחורב ואחר באו דרך הר שעיר. דרשו סמוכים. ודי זהב [דהיינו תוכחתו של עגל הזהב כמו שת"א ועל דעבדו עגל דדהב] אחד עשר יום מחורב פי' שעשו את עגל הזהב אחר י"א ימים של מעשה חורב שהוא מ"ת כי הוא חורב הוא הר סיני דאז באו לדרך שעיר דהיינו החטא. ור' אליעזר ב"י דורש כן אחד עשר יום מאותן הימים שהיו מחורב עד מעשה העגל דהיינו מ' יום יצא להם דרך הר שעיר:

מחרףכדלעיל גבי הנה אנכי הולך למות:

**מנין שכן מיכה מפרש.**כלו' שדרך הנביא לפרש ולא לסתום:

**ואתמול עמי לאויב יקומם.**כלו' רק יום אתמול נקראו עמי אבל אח"ז לאויב יקומם נגד ה' ית' והיום אלה אלהיךואע"ג דלא אמרו כן אלא אחר ארבעים יום מ"מ כיון דמיד חשבו לפרוש מה' הוה ליה כאילו מאז אמרו ליה:

**ימים אין מספר. כמה ימים שנים כו'.**ומסתבר ליה דמקרא זה מיירי במ"ת דכתיב שם התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה וזה משל לישראל בעת מ"ת שנקראו כלה והיו מקושטים בעדי עדים שנתן להם כנזכר בתורה הורד עדיך מעליך וגו' ויתנצלו את עדים וגו'. ואע"ג דמלת ימים דבוק למלת שכחוני. ה"פ ועמי שכחוני ימים היינו לסוף שני ימים. ולגודל מיעוטם גם המה אינם חשובים במספר כלל וכאילו מיד שכחוני:

**שנא' ואותי יום יום ידרושון.**לעיל מיניה כתיב והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. ומפרש ליה הכי והגד לעי פשעם וחטאתם היינו מה שלא דרשוני אלא יום יום ר"ל ב' ימים. ואח"כ פשעו בי. ושני הימים האלה בוודאי הם ימי מ"ת:

**הקשתם את הדרך על ראשה.**כלו' דדריש מן הדרך דרך ממש כלו' שסרו ועקמו מן הדרך מהר כלו' מיד בראשו ובתחלתו (וכמ"ש בב"ר פ"נ סרו עקמו עלי את הדרך) שטעו כטועה בדרך מהלכו. ואף גם מיהרו לטעות מיד בתחלת הדרך שלא כדרך ב"א. והנמשל שתיכף אחר שאמרו נעשה ונשמע והיתה בהם אמונה שלימה סרו מהר ועזבו האמונה. וזה מן הפלא איך נהפכו תיכף מן הקצה אל הקצה:

**לא בשני ולא בשלישי.**נראה לפרש שני שלישי על הימים. דאם פירושו על הדברות לא היה לו להספיק בזה בין התנאים דלעיל מיניה ובין ר"מ שאחריו דעסקי בחדא מילתא והוא כמה ימים חטאו. ור"ש בן חלפתא מיירי מענין הדברות. אלא שפי' בראשון ושני על הימים ויהיו כל דבריהם על הסדר מענין אחד (יפ"ת):

אף לא יום אחדוהא דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים. פירושו מי יתן והיה זה מה שאמרו בפיהם. בלבבם כל הימים (רי"ף):

בלה' אלהיכם חטאתםשהוא תמיהא שחטאו בכבוד ה' ר"ל באותו דבור הנאמר בכבוד המקום:

לכבודכםכלו' ויש בהם לכבודכם לא תרצח לא תנאף לא תגנוב. וכן כולם פי' הבאים אחריהם דהיינו לא תחמוד לא תענה. אבל כבד את אביך ואת אמך הנאמר קודם לא תרצח לא חשב משום דההוא נמי לכבוד ה'. דג' שותפים באדם וכשיכובד האב ה"ל כמכבד את ה' כדאמר בפ"ק דקדושין:

אלא בשליוהא שהרגו לחור י"ל שלא היתה כוונתם להריגתו אלא לעשות העגל שלא ימחה בידם:

**ר' אבהו אמר אחד עשר יום כו'.**דורש מלת אחד בג' פירושים. א' לשון מיוחד (כמו אחד העם) כלו' המיוחד שבעשר דהיינו אנכי שהוא לכבוד ה'. וה"ק אחד עשר במיוחד שבעשר הדברות שקבלו ביום שהיו בחורב עשו בו כדרך הר שעיר פי' מעשה הר שעיר. פי' ב' לשון אחד היינו שחטאו לכמו שהוא א' וה"ק אחד עשר שמי שהוא א' בתוך עשר הדברות שקבלו ביום שהיו בחורב כנ"ל. פי' ג' ל' התחלה כמו שהאחד תחלת מספר וה"ק אחד עשר ראשון שבעשרת הדברות שקבלו כו' כנ"ל:

היה אומראומר נבואתו של חבירו שעבר. כדי לברר ולאמת נבואת חבירו שהיא אמיתית. כי גם נביא זה מעיד עליה:

**וריב"ל אמר כו'**ריב"ל פליג על רשב"נ. דלית ליה לריב"ל שהנביא היה צריך להזכיר נבואת חבירו. ולפי שאנו מוצאים קצת נבואות שנאמרו מפי שנים כגון נבואת חורבן מואב חשבון ואלעלא שנזכר בישעיה וירמיה. לה"ק ריב"ל לנבואתו הוא נזקק כלו' לא להזכיר נבואת חבירו נזקק אלא לנבוא עצמו שרצה ה' שגם הוא ינבא על דבר זה:

חוץ ממשהשהתנבא דברי כל הנביאים אע"פ שלא היה צורך לנבואתו וזה לפי שכל הנביאים יהיו מתנבאין מעין נבואתו שכולן תלמידיו ואינן מתנבאין אלא מכחו:

**שאמר כל דברי הנביאים ושלו.**היינו מה דגרסי' בפ"ק דתענית מי איכא מידי דלא רמזה משה באורייתא. וטעמא משום דמאלה המצות ילפינן שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כדאי' פ"ק דמגילה:

**וכל הדברות הוא אומר.**והא דכתיב דבר אתה עמנו ונשמעה אחר כל הדברות. מתרץ בחזית פסוק ישקני דאחר שני הדברות היה זה. ואין מוקדם ומאוחר בתורה ע"ש:

אלא במה שצויתיוהיינו דכתיב אשר צויתים:

אי שמיםצעקה וקובלנא:

בסרתתרגום בזה בסר:

שתי מרגליותשנתתי לה מידי לידה איבדה אותן שנראית כמיקל בכבודי שלא נזהרה לשמור מתנתי:

ויתר על כ"בפי' וכי ויתר ומחל להם הקב"ה על יתר הכ"ב עבירות שעשו. והלא כ"ד עברו והמה מנוין ביחזקאל קאפיטיל י"ז וכן אי' בפ"ק דתענית מאי דכתיב כי שתים רעות תרתי הוא דהוי עשרין ותרתין שביקא להו. ופרש"י שם בפ' התשפוט כ"ד עבירות שעברו. וכן הוא בויק"ר פ' ל"ג כ"ד חטאות סדר יחזקאל כו'. וע' בשהש"ר פ"א סי' מ' מ"ש שם:

מנין מסכהדבשלמא בקרא קמא דכתיב ויעשו עגל מסכה אצטריך קרא לאשמועי' איך היה המעשה. אבל מה צורך להזכיר בתרעומות שהיה מתכות או התוך. לכן אמר דרמז לרבוי קנטרין כזה. וזה להגדיל בתרעומות שבזבזו כל כך זהב בחמדתם לעכו"ם:

**שהוא מעביר ה'**כלו' דלא דריש גימטריא דה"א. וטעמיה דלא למדרש גימטריא אלא באות הנעה ולא בנחה. והמת"כ פי' שהוא מעביר ה' מסכה נוטריקון מסך ה' כלו' מסך מעביר חמשה חומשי תורה:

**מסכה רעה הסכתן לדורות.**דרש מסכה מן לשון עם המסכת דשמשון (שופטים ט"ז) דהיינו אדרת וכיוצא. או דרש מסכה ל' נסך והשקאה. והכוונה שהציעו הצעה רעה או מכסה רעה או השקאה רעה לדורות. שלוקין כלם בעון זה כי אין דור שאינו נוטל אונקא מעון העגל כמ"ש ז"ל גב וביום פקדי פקדתי:

ל' סרדיוטין הואסרדיוט הוא מנהיג ומושל והוא נוטריקון שר ההדיוטים. ור"ל מסכה הוא ל' מנהיג ומושל כמו נסיכי מדין. שהמה לא רצו העגל לאלוה אמת רק למנהיג ומושל כמ"ש המפרשים:

**מסכה אמר הקב"ה כך אני מרפא אותן כו'.**רומז לפרה אדומה כמבואר ברש"י (במדבר כ' פסוק כ"ב) ויקחו אליך משלהם כשם שהם פרקו נזמי זהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם. פרה אדמה משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה כך תבא פרה ותכפר על העגל. וע"ש ברש"י פי' כל הפ' זו באופן זה. וז"ש מסכה אמר הקב"ה כך אני מרפא אותן שנא' כו' כלו' מסי כה. ומסי הוא ל' רפואה. כה פי' כך או פה. והיינו כלו' כעגל הזה כן יהיה רפואתם בה והיא הפרה האדומה:

**מהו והנה עם קשה עורף הוא.**דריש ראוים להערף וכאילו קאמר לפי שהוא קשה ורע ראוי להערף:

ג' חצופים הםפי' שהם עזי פנים ולא יתבוששו מעשות רצונם. וכן הכלב בחיות הוא חצוף מכולם שמגרשים אותו וחוזר. וכן התרנגול. ובמסכת ביצה חשיב עז בבהמה דקה. צלף באילנות:

**אתה סבור שהוא לגנאי.**פי' אתה סבור שמ"ש ובאומות ישראל שהוא לגנאי. אינו אלא לשבחן דהשתא דקבילו עלייהו ד"ת הם חצופים ולא ישובו מפני כל שמוסרין עצמן למיתה על קידוש השם שאומרים או להיות יהודי או להיוכת נצלב על קידוש השי"ת. וה"ק ראיתי את העם הזה שהוא טוב לי לתת להם תורה מפני שהם קשה עורף ולא ישובו ממנה אחר שיקבלו אותה. ועתה אינו כן כי סרו מהר ולא היו קשה עורף לטובה:

קורין את ישראללפי שאינן נשמעים להם. הרי שקשה עורף נאמר על דבוקם בתורתם:

מה כתיב בהםואלמלא שהם קשים לא היה ראוי לכל זה דדברי חכמים בנחת נשמעים ולא בקולות וברקים. אלא ע"י שהם קשים לקבל:

ולואי ליהנימי יתן ויועיל שלא ישובו לכסלה. מ"ש על הקול אראה להם כל ניסי. משום שבקול היה כמה נסים כדאי' במד' שם בסדר יתרו בכילתא ע"ש:

וכי משה תופס בהקב"השיכריחנו בתפלתו להעתר לו:

**למלך שכעס על בנו.**שמתחלה אמר הקב"ה לך רד ודחה אותו מחוץ למחנה שכינה ואח"כ אומר ועתה הניחה לי כדי שירגיש משה. אני מחוץ לקיטון והוא בתוך הקיטון והוא אומר הניחה לי וכי תופס אני בו. אלא רמוי קמרמז לי מפני שרוצה שאפייס על ישראל:

לקיטוןפי' לחדר החדרה ת"י לקיטונא:

ומתחיל לבקש להכותוכלו' עושה עצמו כמבקש להכותו:

פדגוגאומן המגדל בני המלך. כאשר ישא האומן ת"י פדגוגא:

כך אמר הקב"ה למשה ועתה הניחה לישמפני מדת הדין שמקטרגת רצה ה' יפייסנו משה כדי לתלות הצלת ישראל בזכותו וזכות האבות שיזכיר:

מיד התחילמפרש ויחל לשון התחלה כי עד עתה לא נתן לבו להתפלל עליהם שחשב כי לא יעתר להם בעידן ריתחא: