הסניגורפי' המליץ:

**מסביר פנים בדין.**פי' שמהפך הרבה בזכות הנדן ומסביר פנים לטענתו בדין עד שיצא כנגה צדקו. והיינו עמיד פנים דקאמר. אבל הסניגור שאינו טוב אינו חושש להסביר פני טענתו מאד. וא"א גרס אינו מסביר פנים בדין. ופי' שאינו נושא פני הדיין אלא מעמיד פנים כנגדו עד שיודה לו:

**משה אחד משני סניגורין כו'.**ר"ל שלא תקשה למה באמת העמידו פניהם בדין לכך אמר ללמוד סניגוריא על ישראל ומי שלומד סניגוריא על ישראל אף שמדבר דברים קשים אין אדם נתפס על צערו כדאי' לעיל פ"י בקשה מדה"ד לפגוע במשה. ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דבר כן חזר ונהג עמו במדת הרחמים (תו"נ):

משני ב"אבגמרא קחשיב פנחס ומשה ואליהו וחנה:

והעמידו פניםכביכול נגד הקב"ה. דבמשה כתיב לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. מזה דריש שהעמיד פנים כנגדו וכדפירש בסמוך שדחה הקטיגור. או במה שחטף את הלוחות. וכן דניאל העמיד פנים במה שאמר האל הגדול והנורא ולםא אמר הגבור עכו"ם משעבדין בבניו איה גבורותיו:

ר' ברכיה אמר שתיםכלו' שני פירושים לפרש עמד בפרץ לפניו:

במקומו של פורץהוא השטן פורץ גדר החיים:

**עמד בפרץ לפניו דבר קשה כו'.**ר"ל דמשמעו שמשה עמד בפרץ ועכבו. וזה דבר קשה להאמר. ועז"א משל למלך כו'. ואחר שתופס הקולמוס מרבה ביני וביני בתפלה ופיוסים עד שמשיב חמתו. ואילו היה נחתם הגזירה לא היה לו מקום עוד לבקש. וכן משה במה שנטל הלוחות מידו של הקב"ה ודחה חתימת הגזירה. בזה נקרא עומד בפרץ כאילו עכב על ידו. ומ"מ השבת החמה היתה ע"י תפלה:

סונקתדריבלשון יוני יועץ למלך (מוסף הערוך):

ולא עשהכלו' לא נגמר הדין כמו שהיה ראוי אלא נדחה. כי בא לחתום ומשה עכב בנטילת הלוחות:

**נטל את הלוחות מתוך ידו של הקב"ה כו'**שבשעה שהיה ה' נותן את הלוחות אז עשו ישראל את העגל והקב"ה היה תופס בטפחיים ומשה בטפחיים ובקש הקב"ה לחטפן מידו. וגברה ידו של משה וחטפן כדאי' במס' תענית ירוש':

**למה"ד למלך ששלח לקדש אשה אחת. עד שהסרסור הולך קלקלה עם אחר.**כצ"ל (יפ"ת) ופי' שהלך וקידשה ועד שחזר והלך מאצלה מיד קלקלה. והא"א גרס הלך הסרסור וקלקלה. וגם לפי גיר' זו צ"ל שהקלקול היה אחר שנתקדשה למלך. וקריעת הכתובה כדי שתדון כפנויה שתכחיש ותאמר פנויה הייתי. ולפי שלא היה הקדושין ידועין למלך שהיו ע"י הסרסור ומצו מטען ליה שעדיין לא נתדשה לו. וכן בנשל ישראל כבר היו מקודשים לה' אלא שהראה שידונו כאילו לא נתקדשו עדיין:

**נטל את כתובתה ומה שנתן לו המלך.**כצ"ל (יפ"ת) וה"פ שנתן לו חפץ לקדשה וגם כתב לה כתובתה ונתן בידו כדלקמן פ' מ"ו. ולכן הוצרך השושבין ליטול כתובתה ולקורעה וליטול ג"כ החפץ שנתן לו לקדשה בו. להראות לו לומר שהרי הוא עדיין בידו ולא קדשה:

**כלו' שאילו היה רואים עונשם לא חטאו.**הכוונה משום שבמאמר ה' העשרת הדברות אמר ג"כ עונשם ואז חקק בלוחות כל דבור ודבור ועונשו בצדו כפי מאמרו. או שהדבור נחקק מאליו כדאי' בחזית פסוק ישקני. הילכך אלו היו הלוחות קיימות לא היה להם עמידה. אבל השתא ששברם מצי טעין שלא ידעו בעונשים הכתובים בהן. וכל זה מפני המקטריגים שלא יקטרגו שידעו ישראל בעונשם:

מוטב נידונים כשוגגיםשהיה מסתפק משה שלא יוכל להשיבן מעון אחר שהעיזו לחטוא:

**ויאמר להשמידם מיד התחיל כו'.**חוזר לענין ראשון דקאמר שהעמיד פנים כנגד ה':

חוגרכלו' מתאמץ בתפלה מלשון אל יתהלל חוגר:

בקלות ראשדריש למלת ויחל לשון חולין כי לא נהג כבוד בה' אלא עמד בקלות ראש והעמיד פנים כנגד ה' ובזה מסיים במה שהתחיל בריש פ' זו ע"ש:

**הה"ד חמת מלך כו'**בעי למדרש ויחל משה מלשון לא יחל דברו שהוא לשון ביטול. כלו' שבטל חמת ה' שהוא פנים של זעם ומייתי קרא דחמת מלך דדרשי שמשה כפר חמת מלכו של עולם:

**עלתה חמתו של הקב"ה.**הוא ע"ד דברה תורה כלשון ב"א:

**שנא' עיר גבורים עלה חכם.**ובמשה קמיירי בהורדת התורה כדלקמן בויק"ר פ' ל"א:

אלו ישראלכלו' ענין זה צורך בישראל שנתנו פיחה פי' הבערה וגחלים בוערות בכל העולם. ואיקרו אנשי לצון משום ויקומו לצחק:

אונקיאמשקל קטן. וכתב הערוך אונקיא בלשון יוני ורומיי שם משקל אשר משקלו שני שקלי הקדש או שמנה דרכמון:

כמעשה העגלכדילפי' בפ' חלק מביום פקדי ופקדתי. ואף שנתכפר להם כדכתיב וינחם ה' על הרעה וגו'. י"ל שלא נתכפר אלא להגן מעונשים הגדולים כמו כלייה והשמדה. אבל מ"מ הרושם נרשם והפגם נפגם לענוש בכל דור ודור. א"נ שנתכפרו לבלתי המית ולעשות כלה את כל הדור בפעם אחת. אלא הפריש והפליג על כל הדורות הבאים אחריהם כי היכי דנמטי שיבי מכשורא (תו"נ):

**וחכמים ישובו אף זה משה.**ואף שכתוב וחכמים לשון רבים. י"ל וחכמים זה משה והאבות העולם שבזכותם שהתפלל זכור לאברהם וליצחק וליעקב וגו' נתכפר להם (תו"נ):

חלה משהפי' שמדאגתו חלה. ופי' את פני ה' עם פני ה' שע"י כעס ה' נצטער משה וחלה (יפ"ת):

כמין דורוןהיינו מה שמסר נפשו על ישראל שאמר ואם אין מחני נא מספרך או ר"ל התפלה בשביל ישראל חביב לפני המקום כמין דורון למלך ב"ו:

**כמד"א במנחה פניך יחלו.**שפירושו לפ"ז במנחה לפניך יהיו מקריבין דורון:

וכן עתה חלו נאפירוש דמקרא זה נמשך למעלה הימנו וכי תגישון עור לזבוח וגו' הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך וגו' ועתה חלו נא פני אל כלו' הקריבו קרבן ומנחה תמימה בלי מום לפני ה' אלהים (תו"נ):

לשון הליוהוט לשון ערבי שקורין למין מרחקת הנעשית מדבש חלוה. ובמגלה מצינו בלשון זה אנא שרי ליה חוליא ושדר לי חורפא:

**התחיל משה מהרהר בלבו כו'.**דריש שצעקה זו ל' תרעומות על בריאה זו שאין בה צורך לעולם (תו"נ):

אמור כךפי' הקב"ה אמר למשה כה תאמר כשתרצה להתפלל וכדלקמן:

אין ויורהו אלא לשון למודשבמלת ויורהו רומז לנו דבר נסתר שלמד אותו לאמור עשה מר מתוק:

**היה הדבר מסורת כו'**כלו' היה שומר את הדבר בלבו:

ולא עשהכלו' לא עשה משה כדבר הזה כי מעולם לא בא לידו מעשה שיצטרך להתפלל שיעשה המר מתוק. אלא כשעשו ישראל את העגל:

**כיון שבאו ישראל למדבר.**נראה דגרסי' למדה זו או לדבר זה. ואפשר צ"ל כיון שבאו למרה (יפ"ת):

**רבש"ע לא בקשת לאבד את ישראל מכלה אתה אותם מן העולם.**כן הוא במד' שעם היפ"ת וכתב י"ג בקשות ולא הונח לי דמאי תו מכלה אתה אותם ולמה הוכפל אבל הא"א והמת"כ מחקו תיבת לא. וקושית (היפ"ת) יש ליישב כי כן הוא דרך המתמיהים לכפול דבורם כמה פעמים לרוב התמהון. ומסיים (היפ"ת) ונ"ל שהיה כתוב א"ל משה דבר שלעולם לא בקשת כ' ואיך אתה מכלה את ישראל. והסופרים טעו וכתבו רבש"ע במקום דבר שלעולם עכ"ל:

חלי מרירתןהמתק המרירות. ור"ל שיביאם למוטב וירחיק מהם העון ע"ד והכן לבבם אליך. ורפא אותן בתשובה ע"ד ארפא משובתם:

הוי ויחל משהשע"י תפלתו המתיק ה' את המר:

**אבל בימי דניאל לא היה מי שיחלה המרירות.**שלא היו צדיקים בדור כדאין שיעתרו בתפלתם את פני ה':

מהו כןלמה לא אמר ל' תפלה. לכן מפרש ליה על התרת הנדר והוא מענין לא יחל דבר דדרשינן הוא אינו מוחל אבל חכם מוחל כדמפרש:

**כבר נשבעתי זובח כו'.**דייק מדכתיב כפל בפסוק זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. שהכפל מורה על שבועה. וע' רש"י בחומש סדר נח. ובמס' שבעות דף ל"ז (ת"נ):

**ואמרת איש כי ידור נדר.**שאע"פ שעדיין לא כתב פרשה זו. כל המצות נתנו לו בסיני:

והוא אנו מוחלדמה"ל למימר לא יעבור. וקאמר לא יחל. דריש לשון מחילה. ולדיוקא אתא דאחרים מוחלים לו:

**ואתה צויתני על הפרת נדרים.**להפר במקום מצוה:

**צריך הוא לקיימו תחלה.**לאו דוקא. אלא פירושו לאפוקי ההיפוך שלא יבטל מצוה אחת ממצות אשר צוה (ת"נ):

**וכה"א ואשב בהר כו'**ממה ששינה לכתוב בל' ישיבה ולא כתב עמידה כדכתיב אח"ז ואנכי עמדתי בהר רמז לנו דפעם ראשון הוי ישיבתו יום אחד. והיינו בסוף הארבעים (יפ"ת):

**ואפשר שהיה משה יושב.**ואע"ג דאמר בב"ר פ' מ"ח דאמר הקב"ה שב ואני עומד ואתה סימן לבניך. התם איצטריך להיות סימן לבניו. ועוד דהתם בבית אברהם ומשום כבודו עבד:

קתדראפי' בל' יוני ורומיי מין כסא מוכן לאדם חשוב (מוסף הערוך):

איסטליסטקיןלפי הענין המה שרים חשובים (מת"כ) ונראה שט"ס כאן וצ"ל אסכולוסטיקון. ופירושו ראש והרב של בית המדרש כי אסכולי בל"י ביה"מ שלומדים הנערים בו. וע' בב"ר סוף פ' ס"ד יעול ר"י ב"ח דהוא אסכולוסטיקו דאורייתא. ובפי' המת"כ שם:

נראין עומדיןמפני כבוד השלטון. או מפני כבוד הראש והרב. ואינן אלא יושבין דטריחא מילתא להיות עומדים ממש:

ד"א ואשב בהרוכי יש ישיבה למעלה הוסיף עוד קושיא אחרת וכי יש ישיבה למעלה כו' להכריח פירוש הנזכר:

**וכן אפי' משה כו'**שנברא להיותו עומד א יושב ואעפ"כ כשעלה למרום לא ישב אלא עמד (ת"נ):

**להתיר נדרו של יוצרו.**בעל עין יעקב בפרק א"ע כתב בשם הרשב"א שזה דרך משל:

תהיתבלא שאלה א"ל תהית פי' יש לך חרטה על הנדר:

**משל למלך כו'**לשון זכור דריש:

הרי יהושעשאע"ג דבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו.ג מ"מ אם יוציאנו ממקומו ודאי יקנא ויקנא. וכה"ג אמרו לקמן סדר וילך אלף מיתות ולא קנאה אחת:

אתמהאכלו' דרך שאלה א"ל כן (מת"כ):

**מותר לך כו'**כאן משמע שהוא כענין התרת חכם. אבל בשוח"ט מזמור צ' משמע שהוא ענין הפרת הבעל לאשתו כמ"ש במשה איש אלהים בעלה דמטרוניתא. פי' מושל על הטבע כמ"ש הגר"א ז"ל בפירוש התורה ר"פ וזאת הברכה:

**לפיכך נקרא איש אלהים.**מבואר בשוח"ט מזמור הנ"ל למה נקרא שמו איש אלהים מה האיש אם מבקש להפר נדרי אשתו מפר כו' כך כביכול כו':

**וכן ויחל משה.**נראה שצ"ל ד"א ויחל משה ושייך לס' זה. דריב"ל קמפרש ליה הכי ויתפלל משה ע"י פנים שנתן לו ה' במה שנכתב ה' אלהיו (היינו אלהיך בל' יחיד) ולא בלשון אלהיכם לנוכח הרבים. שבזה האופן פתח לו פתח להליץ על ישראל. שאף כי ידע ה' שאפי' היה אומר בל"ר היו חוטאים. מ"מ אמר בל' זה כדי שיוכל להשיב תשובה כנגד השטן המקטרג לומר שטע בזה וכדמפרש ומסיים הוי ויחל משה:

שמא להם אמרתכלו' שיש להליץ עליהם שהם לא הבינו הדבר. וזה פליג אמדרש דחזית פסוק ישקני שחזר הדבור על כל אחד מישראל כו' והוא אומר לו הן והן ע"ש:

**ולפיכך חזר וכתבה בל' רבים.**כוונתו על עשרת הדברות שבפ' קדושים תהיו שנא' בתורת כהנים שנשנו בה כל עשרת הדברות. דוק ששם ותמצאם. רק שאינם מסודרים בסדר שבי' הדברות. וע' בתורת כהנים שם וברש"י ובתנחומא. ומ"ש וכן בכל המצות כוונתו על יתר התשע דברות הנוספים על דבור ראון שהזכיר אני ה' אלהיכם שולם בלשון רבים (יפ"ת):

ד"א ויחל משההני תיבות מיותרים (א"א):

**אני וחבירי נקיים אותה כו'.**פי' נקיים אותה ביד ישראל. שידריככום אל התורה ואל העבודה עד שיפרעו חובם וזה מדין ערבות דכל ישראל ערבים זה לזה להדריך אותם במישרים:

**עשו לך סיוע כו'**הכוונה שמשה בא להמליץ שאין חטא העגל ממש כנראה ממעשה אלא שחשבו היות איזה שפע מושפע עליהם מכח העליונים בעשה העגל. וערב רב הוא שחשבוהו לעכו"ם. ואע"ג שגם זה חטא. מ"מ אינם ראוים לכליון חרוץ ואמר על דרך משל אתה מזריח את החמה כו'. והשיב ה' כי זה טעות ושטות בחושבם זה. וא"כ ראוי להענישם שחטאו בדבר שאין בו תועלת. והשיב מרע"ה דא"כ למה ה' יחרה אפך בעמך דהשתא שעשו בחשבם לקבל תועלת אין בהם חטא. זולת הטעות שחשבו שהיה בזה תועלת:

עמך חטאודהיינו הערב רב שקבל משה כדלעיל פ' מ"ב:

לדולפקיפי' סריס חמה (מעריך):

**אם היה מוליד יפה היית כועס.**כלו' בדין היה שתכעוס. אבל השתא אין טעם בכעס. ומהדר ליה ידעתי שאין בו כח לדבר זה. ומ"מ ראוי ליסרה ללמדה. וכן טענת משה שאין כאן אליל. ולכן אין ראוי לכעוס עליהם שאינן אלא כטועים וכהאי דמסיים רבי נחמיה לעיל והלא אין בו ממש. א"ל א"כ למה אתה כועס על בניך:

שלא תעשה כךותבא לזנות עם מי שמוליד:

**שלא יאמרו לעשות עכו"ם.**ר"ל שאע"פ שבעגל לא כיוונו לעכו"ם ממש רק למנהיג. מ"מ אני כועס שמא ילמדו לעשות עכו"ם ממש:

**א"ל ואם אין בו ממש למה אתה כועס על בניך.**ואף שהקב"ה השיב יודע אני שאין בו ממש אלא כדי שלא ירגילו לעשות כנ"ל. מ"מ היתה תשובת משה אם אין בו ממש למה אתה כעס כו' כלו' אחר שהעבודה של העגל דעכשיו אין בו ממש מאי איכפת לך במה שיעשו לעתיד כי משפט הקב"ה באשר הוא שם ולא על שם העתיד (ת"נ):

**מה ראה להזכיר כאן יצ"מ.**מלת כאן קדייק כלו' דבשלמא על מאמר הקב"ה כי שחת עמך אשר הוצאת מארץ מצרים אין להקשות דעיקר הקפידא שהוציאם מארץ מצרים וגמלתי להם כל הטובות. והם גמלו עלי רעה. אבל במליצת משה קשה למה זכרו כי אדרבא הוא הגורם עיקר הכעס והקפידא כנ"ל (ת"נ):

**שהיו כולם עובדי טלאים.**כדכתיב כי תועבת מצרים נזבח לה'. ומתרגמינ ארי בעירא דמצראי דחלין מיניה אנחנא נסבין. ואף שהם לא עבדו לטלה אלא לשור לעגל. מ"מ הורגלו במצרים לעבוד לבהמה. א"נ שראו במצרים שאין כח וממש בטלה כי הקב"ה עשה בהם שפטים. ובחרו להם את השור שהוא אחר הטלה במסד המזלות טלה שור תאומים כו' (ת"נ):

**משל לחכם כו'**המשיל הדבר לחכם שע"י חכמתו ה"ל לראות את הנולד. וכן הקב"ה ה"ל לראות הנולד:

**נות של בשמים.**ובנמשל הוא השפעת רבוי כסף וזהב להם כמאמר הנביא וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל (ת"נ):

המבוי עשה שלוכלו' המבוי מוכן לתרבות רעה שהוא שוק של זונות. וכן האומנות שכל ענינו עם הנשים כי דרך הזונות לישא וליתן בבשמים. ולולי זה אף שהיה בשוק של זונות לא היה כל כך קרוב להכשל. וכן ע"י שנשתעבדו למצרים וכל משאם ומתנם עמהם היתה נסבה ללמוד מדרכיהם:

**ולא שעבדת את בניך אלא במצרים.**וכוונת השי"ת היה לשעבדם במצרים דוקא לפי שהמצרים היו שולטים בכפה ואז נחשב להם כאילו היו משועבדים תחת ידי כל האומות. וגם לכבודם של ישראל שאינם משועבדים תחת יד אומה שפילה. ויש עוד טעם בזה בנסתר:

קאקגריסיןהוא בל' יוני רע מעללים (מוסף הערוך):

קאלוחסיןפי' בל"י טוב מאד. קאלו טוב. חסין ג"כ טוב (מוסף הערוך):

בייא מעביר עליפי' עושה לי עול וחמס:

**ואקרע להם את הים.**הזכיר קריעת י"ס יותר משאר נסים לפי שבהטובה שעשה להם גמלו לו רעה שהוא קרע להם את הים והם העבירו צרה בים שהוא פסל מיכה:

**ואתן להם את התורה.**הזכיר טובת נתינת התורה לפי שע"י נתינת התורה נתגלה להם בטטראמולין שלו. והם שמטו את השור במרכבה. וזהו שמביא ואראה להם את כבודי כו':

והם קבלים מלכותיכוונתו בזה לסתור התנצלות אלהיכם לא נאמר אלא אלהיך לי אמרת ולא להם כו':

ראה ראיתישתי ראיות וכדלעיל פ"ג ופ' מ"א:

מהו ראה ראיתיסיומא דמדרש דלעיל הוא:

בקרוכין(נ"א בקרונין) שליפי' במרכבה שלי:

טטראמוליןמרכבה:

**למלך שהיה לו שדה בור.**ובנמשל הוא העולם שהיה העולם תהו עד שלא נתנה התורה כמאמר חז"ל ב' אלפים תהו (ת"נ):

פרנסהפי' השתדל בכל צרכיה:

**וא"ת בשביל שהחמיץ יינו.**לכן לא יחוס על יציאתו דלא ניחא ליה בכרם רע כלל. מ"מ מאחר שזה בשביל שהוא נער ובהמשך הזמן יעשה יין טוב יש לו לחוס להוצאותיו ולהניחו עד שיעשה יין יפה. ומ"מ הוצרך לטענת היציאות דלולא זה מצי מימר שאינו רוצה בכרם שעושה חומץ עכשיו אע"פ שבהמשך הזמן יתוקן אלא לקצצו ולבקש לו כרם אחר טוב מעכשיו:

שהוא נערכלו' חדש ודרך הנטיעות כשהן חדשות שלא לתת פריין כהוגן:

תהא התהות(פי' החרטה) מצויה לפניך. דריש שמשה התפלל אף לדורות הבאים שתהא התהות מצויה לפניו ואפי' לדורות הבאים שיחטאו לפניו בחטא מה ויעלה על לבו לכלותם שיתחרט וינחם על הרעה. ונלמד זה מדכפל משה בתפלתו שוב מחרון אפך והנחם על הרעה דריש דקאי אדורות הבאים. לזה אמר לו הקב"ה מה אמרת והנחם על הרעה לעמך חייך כך אני עושה שנא' וינחם ה' על הרעה ר"ל לא זה שהשיב מחרון אפו שדיבר לעם הזה בשביל חטא העגל. אף זו שקיבל תפלתו אפילו לדורות הבאים באם שיחטאו לפניו בענין מה שיזכיר את תפלתו וינחם על הרעה: