**כי ידבר אליכם פרעה ר"פ כו' פתח מגיד.**כי ידבר עתיד הוא לומר כן בוודאי. וכבר ידעת כי רבים חשבו שלהיות האדם בעל בחירה לא ידע ה' יתברך מה שעתיד להיות צדיק או רשע. להכי פתח המגיד מראשית אחרית כי יודע אלהים בעתיד ידיעה שלימה:

**מה שעתידין לעשות אחר מיתתו של יהושע.**דכל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע עבדו את ה' וכתיב וגם כל הדור ההוא אספו אל אבותם ויקם דור אחר וגו' ויעשו וגו':

**ועזבני והפר את בריתי ויעזבו כו'.**רצה לומר שכפל ועזבני והפר את בריתי היינו מה שכתוב שם אחר מיתת יאיר (שהיה כמה דורות אחר מיתת יהושע) ויעזבו את ה' ולא עבדוהו. דהיינו לומר שלא עבדוהו אפילו בשותפות כדאי' באסת"ר פ' גם ושתי. הרי שהקב"ה יודע מה שיהיה אחר כמה דורות:

**שמא פלינקרא יש למעלה.**גיר' הנכונה פילונקייא ופי' לשון יון מחלוקת פילונקיא [ערוך]:

**שהוא אומר עצתי תקום מהו וכל חפצי אעשה.**הלשון מגומגם ובתנחומא שמא פילונקיא יש למעלה שהוא אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה (אלא) מהו וכל חפצי אעשה שהוא חפץ להצדיק בריותיו שנאמר ה' חפץ למען צדקו ואינו חפץ לחייב כל בריה ע"כ:

**שהוא חפץ להצדיק בריותיו.**להדריכם אל התשובה:

**לכך נאמר וכל חפצי אעשה.**פי' וכל חפצי שאני חפץ להצדיק בריותי ושיעשו תשובה אעשה שאסייע בידם שיעשו חפצי ע"ד הבא לטהר מסייעין אותו:

**אם ידבר אין כתיב כאן.**ר"ל שאם תפרש כי כמו אם שהוא לשון ספק. א"כ היה לו לומר אם ידבר שהוא מורה יותר על הספק מלשון כי. אלא מדלא אמר לשון אם אלא לשון כי ש"מ שכוונתו על דבר ודאי. והוא לשון דהא [ת"נ]:

**כהוגן הוא מדבר.**דייק זה שלמה הוצרך לומר כי ידבר אליכם פרעה ולא קאמר שיתן לו אות ומופת בסתם זולת דבורו. אע"כ שהכוונה לומר לו שהוגן מדבר פרעה:

**אחר כל הנסים שעשה לו הקב"ה בתיבה.**שהקיף התיבה בדובים ואריות ושלא הרקיבו פירותיו. ושלא נכוה מחום מי המבול וכיוצא בהם:

**התחיל מבקש סימן.**נלמד מדכתיב בפ' נח ויאמר אלהים אל נח ואני הנני מקים בריתי וגו' והדר כתיב תו ויאמר אלהים זאת אות הברית וגו' דמתחילה לא היה רוצה הקב"ה לומר לו שיתן לו אות או מופת בקשת. אלא שנח היה מבקש שיתן לו אות או סימן לכך הוצרך לומר שנית ויאמר אלהים זאת אות הברית [יפ"ת]:

**כיצד לא לנו כו'.**משום דכתיב התם למה יאמרו הגוים דמשמע שהיה זה בפני עכו"ם. ומצינו מחפורש במעשה דחמ"ו דכתיב ומתכנשין אחשדרפניא סגניא וגו' לכן משמע להו דהני קראי אמרו חמ"ו בעת שהושלכו לכבשן האש:

**לא לנו ה' לא לנו אמר חנניה.**כלו' לא לנו ולכבודינו מרינו פי נ"נ כי אם לקדש שם אלהינו ברבים. וכיון שכן לא לנו לא תסתכל בנו אם אין בנו מעשים ועשה למענך:

**לשמך תן כבוד אמר מישאל.**כי ג' אנשים מכל אומה עמדו שם ועבדו לצלם של נבוכדנצר והג' אנשים מבני ישראל היו חמ"ו ונתנו כבוד לשם ה' וזה שאמר מישאל כי לשמך תן כבוד:

**על חסדך ועל אמיתך אמר עזריה.**שיעזרם ה' מצד חסד ה' מעולם על יראיו. גם מצד אמיתך:

**וגבריאל היה עונה.**שהקב"ה הבטיחו כן יצילם בשעה שנשלך אברהם אבינו לכבשן האש וכשאמר לו הקב"ה רד ותציל שלשה מבני בניו אלו. פתח ואמר ואמת ה' לעולם לפי שנתאמתו דברי הקב"ה. וזהו דכתיב שם ורוה די רביעתה דמה לבר אלהין:

**ששיגרו כו'.**שפסוקים אלו מורגלים בפיהם:

**ואם אין לך ללמוד מכאן.**לפי שלא נכתב בהדיא:

**אלו המ"ו.**שלמדו תורה לפני יהושע הכהן הגדול כמ"ש בילקוט:

**שנעשה להם הסימן הזה.**שינצלו מכבשן האש. ופי' אנשי מופת אנשי סימן כד"א אות או מופת:

**הה"ד מטה עוזך כו'.**שהרמז בהמטה לאמתת ההשגחה כי ה' נפרע מהרשעים בעולם במטה עוזו. וז"ש פרעה רשע הוא כו' בהיותו מכחיש אלוה ממעל ועל זה יבקש מופת שיש אלוה ממעל ומשגיח בעולם. ולזה יהיה המופת במטה לסימן כי יש אלהים שופטים בארץ. והכה אותו במקל הכונה שיטה על קדקד סברתו בהיותו רומז אליו משפט רשעים בעולם [יפ"ת]:

**אין הקב"ה רודה את הרשעים.**דהא דכתיב התם רדה בקרב אויביך משמע ליה ענין רדיה באויבים:

**אלא במטה.**כלומר מלקות ממש לא כישראל שהם נרדים ברוב הפעמים בתוכחת מוסר על ידי נביאים. אבל הם ילקו ממש בגופם:

**הכה אותו במקל.**כלומר שיוכה בכמה מכות כמוכה במקל. אע"פ שקצתם לא היו במטה כגון דבר וערוב ושחין ומ"ב:

**ואפילו נחש.**דוקא נחש שרוב פעמים אינו נושך. אבל עקרב או אפעה מן הדברים שודאי נושכים וממיתים פוסק:

**לא יפסיק.**אבל יכול לילך למקום אחר כדי שיפול הנחש מרגלו. ואם רואה שהוא כועס ומוכן להזיק פוסק [א"ח סי' ק"ד]:

**מה ראו חכמים כו'.**ר"ל כיון דהמשנה במלך ישראל מיירי וכדאיתא בגמרא א"כ קשה מה ענין כריכת נחש לזה דכריכת נחש אית ביה סכנה אבל במלך ישראל לית ביה סכנה כשלא מפסיק תפלתו מפניו. ומשני משום דאשכחן דאקיש קרא מלכי מצרים לנחש (כי פסוק קולה כנחש ילך אמלך מצרים קאי) וטעמא משום מה הנחש מלחש כו' הילכך ס"ד אמינא דמלך ישראל נמי קמ"ל דאין לחוש לזה:

**ומה הנחש מלחש והורג.**שאע"פ שלא ישוך ממש בלחישה בעלמא היינו שהוא נושף כמין שריקה מטיל ארס והורג. כך מלכות מצרים היתה מלחשת והורגת שלא בפני האדם אפילו שלא בחקור:

**מה ראה הקב"ה להקיש מלכות מצרים לנחש.**אפסוק קולה כנחש ילך קאי שמיירי ממלכות מצרים:

**הנחש מעוקם.**פי' בהליכתו ובזחילתו מעקמת דרכיה:

**מעקמת דרכיה.**להעביר על השורה באשר דבר מלך שלטון. וכן אמרו מלך לא דן ולא דנין אותו:

**כשיבא להתעקם.**לבא בעקיפין:

**ויתלה את המטה כנגדו.**כלומר יהיה מאיים עליו במטה:

**כלומר מזה אתה לוקה.**כוונתו על המכות שהיו כתובות קעקע על המטה כדלעיל סוף פ"ח:

**ד"א למה א"ל נס של תנין.**למה אמר יהי לתנין ולא אמר יהי לנחש כמו שהראה למשה [ת"נ]:

**נעשה פרעה מטה.**דהא דכתיב קח את מטך והשלך לפני פרעה רמוז על פרעה שיהיה כמטה ועץ:

**אהרן היה לו ליכנס תחלה.**שלא הי"ל למשה להתגדל עליו. אלא לחלוק כבוד לאח הגדול. ומשני מפני שמשה היה גדול ממנו בארץ מצרים לא רצה אהרן למעט גדולתו בעיני העם:

**ד"א לפי שעשה הקב"ה אלהים למשה כו'.**ואילו יקדימהו לפניו נמצא כעובר על דעת קונו:

**שלא עשו עד ששאל פרעה כו'.**דאל"כ ויעשו כן וכאשר צוה ה' למה לי וכ' עד עתה לא ידעינן דעשו צויו:

**ואותה שעה וישלך את מטהו.**פי' שלא איחרו אלא מיד וישלך:

**ומקרקר.**אפשר דדריש לשון ויקרא מלשון קרא הגבר [ת"נ]. או לשון קרקור. ופירושו שורש ומצפצף דרך לעג וקלס:

**מורייס.**פי' הערוך שמן שיוצא מן הדגים ומוכרים אותו ללפת בו את הפת:

**לאספמיא.**וגלות ירושלים אשר בספרד תרגום באספמיא. ובב"ר פ' מ"ה איתא דרמסקוס אסא ואספמיא. ונמצא המורייס באספמיא יותר מבשאר מקומות:

**דגים לעכו.**שהיא על שפת הים. וזהו שאחז"ל אינו דומה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה באספמיא:

**אי אתם יודעים כו'.**כסבור שמעשה כשפים הם מעשה משה:

**אסכולי שלהם.**פי' הערוך בית כנסת שמלמדים בה הנערים קורין אותה בלשון יון ורומיי אסכולי:

**ולא עוד אלא קרא לאשתו.**שאין דרך המלך להביא אשתו לפני העם:

**שנאמר ויקרא גם פרעה מה גם.**דאתין וגמין רבויין מסתמא אתא לרבויי אשתו שהיא היותר קרובה אליו:

**מהו גם אפילו תינוקות כו'.**דייק מדאמר גם הם דקאתי לרבות תנוקות:

**אמרו יוחני וממרא.**ראשי המכשפים היו שמותם כן ואמרו לו למשה כשהיה עושה האותות תבן אתה מכניס לעפרויים שם עיר אחת ואולי היא הנזכרת (בד"ה ב' י"ג). ואת עפרון (עפרין קרי) ובנותיה. והיה ידוע להם ששם יש תבן הרבה. ומשל הוא דהמכניס תבן לעפרויים למכור משונה הוא שהרי יש שם תבן הרבה. אף אתה מכניס כשפים לכאן ואין מכשפים בעולם כמותינו:

**א"ל למתא ירקא ירקא.**פי' במקום הירק ניכר ערכו לפי שיש קונין רבים ולכן טוב להוליכה שם למכרה. וכן בכאן שיש מכשפים רבים ידעו טובה ויכירו במעשה משה שאינן דומים לכשפים:

**הה"ד כל רוחו ולעגו יוציא כסיל כו'.**עיקר הכוונה למה שמסיים לקמן דבר אחר כל רוחו כו' זה פרעה כו'. אלא שתחלה דורשו קרוב לפשוטו. ואחר זה נגד אחשורוש. ובשניהם פירוש ישבחנה מלשון משביח שאון ימים. וז"ש באשורוש שהפיל הקב"ה עצתו ובטלה. אבל בענין פרעה יהיה פי' ישבחנה מלשון שבח והילול כחכם שיניח הכסיל שיוציא כל רוחו ובאחרונה יראה שבח ענינו ובזיון וחרפת הכסיל. כן התעצל ה' בפרעה שיוציא כל רוחו ובאחרונה הראה שבחו וחרפת פרעה במה שבלע מטה אהרן את מטותם [יפ"ת]:

**הכסיל מוציא כל דבריו.**וטענותיו כנגד חבירו וכן גידופיו. כי אין מעצור לרוחו להמתין על מה שמשיבו. והחכם באחרונה מסלקו בדברים מועטים שעונה אותו על כל דבריו ומבטלם ואינו נבהל להשיב כנגד הכסיל על כל דבר ודבר. ופי' ישבחנה מגזירת משביח שאון ימים כמש"ל:

**הרשע הזה משהוציא כו'.**ואשמועינן כח ה' שאינו צריך לבטל עצת הרשעים מתחלה אלא אף שיוציא כל מחשבתו כמעט לפועל ולא נשאר לו אלא מעט להתקיים השי"ת מבטלה כרגע וכענין אחשורוש:

**את מוצא באחשורוש.**שנקרא מלך טיפש כדאיתא במגילה:

**שעמד וביטל מלאכת בית המקדש.**כדכתיב ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים. דהיינו לשטן להם שלא יבנוהו:

**לפיכך לא מלך אלא על חציו של עולם.**כנגד בהמ"ק שביטל כדפרש"י בפ"ק דמגילה גבי עד חצי המלכות ולא דבר שחוצץ במלכות:

**חציו של עולם.**כדאי' במדרש אסתר שכל העולם הוא רנ"ב איפרכיות והוא מלך על קכ"ז ואחד היה יותר על החציה משום זכות אסתר. וכן איתא בב"ר פ' נ"ח:

**מה כתיב בו כו'.**לפי שמביא כאן שרצה לבטל בנין בית המקדש. מביא ג"כ פלוגתא זו משום אותו מ"ד שאמר שלבש בגדי כהונה שכיון שהיה חושב בדעתו שכבר מלאו שבעים שנה ולא נבנה בית המקדש א"כ שוב לא יבנה. א"כ לא יענש בהשתמש בבגדי כהונה:

**ששה גוסין.**ענינו כמו גזין. ופי' אוצרות כדאיתא בגיטין דף ס"ח יתיב אבי גזי. ובמדרש כתובת יד גריס תיסראותו והוא לשון ממש על האוצרות (טיסאורות) ובמדרש אסתר פסוק בהראותו כתיב ניסין (בנו"ן) ובעל מת"כ קיים גירסא זו שם. אבל הוא טעות סופר וכמו שהביא שם במת"כ גופיה מהתרגום ע"ש [מעריך]. ודייק בילקוט שהראה להם ששה אוצרות מדכתיב את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו:

**ואח"כ הוא משלח.**מהן מתנה לכל גדולי המלכות:

**מיני יציאות.**משום דאי אפשר להראות כל עושר המלך לעין כל כי ממשלתו במקומות רבים. ולכן קאמר שהראה להם מיני יציאות. והוא חשבון הוצאותיו בביתו ושכר עבדיו כי בזה יודע עושרו:

**בגדי כ"ג הראה להם.**שלבשם ונתעטף ועמד כדאיתא בפ"ק דמגילה. ופרש"י שהיה בידו בגדי כ"ג שהביא נ"נ מירושלים:

**ונאמר להלן כו' לכבוד ולתפארת.**אבל מלת לכבוד דכתיב הכא כבוד מלכותו וכתיב התם לכבוד ולתפארת לא משמע ליה למדרש הכי דלא משתמע ליה יתורא כמו תפארת [מהרש"א]:

**והרג ושתי.**פי' כדי שתבא אסתר ותתקן מה שעותה ושתי שבא ממנה דרויוש שבנה בית המקדש:

**זה פרעה.**שנקרא כסיל כדמסיק בסמוך:

**מהו ויבלע מטה אהרן.**ולא תנין אהרן. דבשלמא במטותם אינו קשה כי באמת מטות היו רק שלאחיזת עינים היה נראה כנחשים. אבל מטה אהרן שהיה מטה ה' ה"ל למימר ויבלע תנין אהרן כו' לכן פירשו מאחר כו':

**גם בתוך נס.**נס ראשון היה שחזר למטה כמו שהיה. והנס השני שבחזרתו למטה בלע אותם [ת"נ]:

**ומה אם יאמר למטה כו'.**שהיה מתיירא שלא יבלע אותו:

**נס גדול כו'.**דלא מצינו שחזר והקיאן:

**לעשות מהן י' עומרים.**כלי מחזקת י' עומרים [ת"נ]:

**ולא הועבה.**פי' ולא נעשית עבה:

**וכל מי שרואה אותו אומר זה מטה אהרן.**כי לא נשתנה ממה שהיה בתחלה:

**סימן טוב (כו') לעשות בו נסים לדורות.**שיציץ ציץ ופרח בן לילה אחד במחלוקת של קרח שהמה לא פרחו והוא פרח והיה סימן טוב לדרות כמ"ש השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת [ת"נ]:

**כועס הוא.**כבד לב פרעה דריש מלשון יותרת הכבד ופירש אותו על שתי כוונות. האחד על הכעס שהיה כועס על ישראל כמ"ש נרפים אתם נרפים וגו'. והשני על הסכלות שהוא ככבד שמתבשל ונעשה אטום כדלקמן פ' י"ג סימן ג'. וז"ש כועס הוא מה הכבד כועס כו'. אינו מבין כסיל הוא כו' וזה נמשך מזה שכיון שהוא כסיל לכן הוא כועס שהכעס בחיק כסילים ינוח [יפ"ת]:

**רשע בל' שהכבדת כו'.**מפרש כבד לב פרעה מלשון כבוד שר"ל שלא נכנע להשמע לה' אלא רצה לקיים כבודו. ולכן בלשון זה נפרע ממנו שנאמר בהכבדי בפרעה [יפ"ת]:

**לא היה יוצא אלא המימה בבקר.**הוא שאלת תמיה וכי לא היה יוצא אלא המימה שהצריכו ה' למשה להתיצב כנגדו ביציאה זו ומשי שהוא לתפוס אותו ברמאתו שידע כי נודע סודו למשה [יפ"ת]. ובא"א מגיה שצ"ל לא היה יוצא הימה אלא בבקר:

**ואינו יוצא לקביו.**כי הצורך דבר מאוס ואינו שייך אצל אלוה. וכן איתא בחירם בך נסתכלתי ובראתי נקבים באדם:

**לפיכך היה יוצא בבקר.**אל המים לפנות שם שלא יהיה ניכר אפילו רשומו. ובבקר בהחבא:

**כדי שיתיירא ממנו.**שכבר ראה שנהיה לנחש וכשחזר למטה בלע כל המטות וכדאיתא לעיל סמן ה' שאמר פרעה ומה אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכסאו כו':

**הה"ד הן אל ישגיב כו'.**כוונתו בזה לפרש האי בזאת תדע כי אני ה' לומר כיון שמדרך מלכי ב"ו כשהולכים להלחם מעלימים אופן המלחמה. בזאת ההתראה שאני מודיעך את המכה אשר אביא עליך בזאת תדע כחי הגדול כי אני ה'. ומביא סמוכים לזה מכתוב הן אל ישגיב בכחו וגו' ומפרש דישגיב בכחו להנקם מאויביו ועכ"ז מי כמוהו מורה:

**על כל מכה ומכה.**אע"פ שבכנים ובשחין ובחשך לא כתיב התראה מ"מ היה התראה גם בהם אף דלא כתיבי [יפ"ת]:

**שלח העז.**וכן הנני מביא מחר ארבה. כחצות לילה אנני יוצא ולא האריך להזכיר רק ג' [יפ"ת]:

**למה לקו המים תחלה.**לפי שהמכות היו בארבע היסודות. ולכן היה ראוי להתחיל במכות העפר מלמטה למעלה או באש מלמעלה למטה [יפ"ת]:

**עובדים ליאור.**לפי שאין הגשמים יורדין במצרים ונילוס עולה ומשקה את הארץ. וזה סותר למ"ש שפרעה עשה עצמו אלוה והיה אומר לי יאורי ואני עשיתני. וכן כתב היפ"ת בב"ר פ' ס"ט דפליגי:

**אכה אלהותו תחלה.**ומ"ש במכות בכורות ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. י"ל דהיינו אלהי קצת אבל אלהיהם הכולל לכל מצרים היה היאור:

**מחי כו'.**הכה אלוה ויפחידו הכומרים העובדים אותו:

**יפקוד ה' על צבא המרום במרום.**דאל"כ צבא השמים למה ילקו. אלא מפני שהוא עבודתם וכשם שנפרעין מן העובדים כן נפרעים מן הנעבדים. ואגדה זו לא ס"ל דטעמיה משום דאין ה' משפיל אומה עד שמשפיל שרה תחילה כדאיתא בסוף חזית ולקמן פרשה כ"א. כי שם הטעם להסיר שפע המזל המשפיע עליהם:

**המים ששמרוך.**שלא שטפוהו בשטף מי הנהר העצומים והרבים. שאע"פ שהושם בסוף על שפת היאור. לולי השגחת ה' במים היה נשטף:

**אינו דין שילקו על ידך.**וכן בצפרדעים כדלקמן. וכן הכנים לפי שהעפר הגין ג"כ על משה כדלקמן:

**ונטה ידך על מימי מצרים הכל כו'.**ר"ל דהאי על נהרותם וגו' אינו דבר אחר ממימי מצרים אלא פירושי קא מפרש הכל מה שביאור כו':

**מה שבקיתון.**פי' מקוה המקובץ בקיתון לא מקוה ממש שנאמר על נהרותם ועל יאוריהם כו':

**אפילו מה שמצרי רוקק כו'.**והיינו בעצים ובאבנים שע"י שרקיקתם הוה דם נמצא בעצים ובאבנים שהיו רוקקים עליהם. ואין להקשות כיון דכל המים נהפכו לדם אפי' בקיתון היכן מצאו החרטומים מים להפך לדם בלהטיהם. י"ל הא אמר לקמן סימן זה כשהיה המצרי לוקח בדמים מישראל היה מים:

**דן אנכי.**ודין משמע מדה כנגד מדה. דאל"כ אנקם מהם מבעי ליה [יפ"ת]:

**לפיכך לקו המים בדם.**ר"ל דאי משום שילקה אלוהו תחילה כדלעיל סימן ח' היה יכול להכות המים בסרחון:

**והדגה אשר ביאור מתה וגו' ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור.**וקשה וכי מן היאור לא יכלו לשתות ומנהרות ואגמיהם ומקוה מימיהם היו שותים. והרי אף מים שבקיתון ובכלי היו דם. אלא לדיוקא קאמר דדוקא מן היאור וכיוצא בו שהוא הפקר ובחנם לא היו יכולין לשתות אבל כשלקחו מישראל בדמים היו שותין [ת"נ]:

**המצרי וישראל בבית אחד.**כי לפעמים היו דרים מצרי וישראל בבית אחד כדכתיב ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה:

**מכאן העשירו ישראל.**ומביזת מצרים העשירו עוד יותר כי נצלו את מצרים כמצולה שאין בו דגים:

**שהיו סבורין שהם מעשה כשפים.**הכא כתיב בלטיהם שהם מעשה שדים. אלא לפום שיגרא דלישנא כולל שם הכשפים את הכל [ת"נ]:

**בלטיהם אלו מעשה שדים כו'.**הרמב"ן פירש שבלטיהם הוא מעשה לחש מגזירת בלט. והשדים ג"כ בלט כי הם בעלי גופים מאויר שאיננו מורגש. ופי' בלהטיהם לשון להט מגזרת אש לוהט. להבה תלהט. והכשפים ג"כ נעשים ע"י לוהטים מלאכי אש המתלהטים כדמסיים הכא לפי שמעשה כשפים על ידי מלאכי חבלה נעשים:

**את להט החרב המתהפכת.**דהינו מלאכי חבלה השומרים שם ונקראו להט על שם משרתיו אש לוהט. ומתהפכת לפי שמתהפכים פעמים כאנשים פעמים כנשים כדלעיל בב"ר פ' כ"א. ולפי שהכשפים נעשים ע"י מלאכי חבלה כאלו קרי להו להט. אבל בפ' ד"מ דף ס"ז הגיר' מהופכת והערוך הסכים לגירסא דשם:

**לא חשש ולא הרגיש.**פי' שמה שאמר ולא שת לבו לאו למימר שלא חש על מכה זו. כי בוודאי היה לו צער מהמכה וחרד עליה. אבל הכוונה שלא הרגיש כי מה' הוא. אלא כסבור דמעשה כשפים הוא:

**רי"א שביאור לקה.**פי' ר"י ס"ל שמה שביאור לבד לקה. ולא מה שהיה במצרים בכלים וכיוצא. ולא מה שתחת לארץ. ודייק מדכתיב על המים אשר ביאור דמשמע ביאור לבד. ומדכתיב ויחפרו מצרים דמשמע שמה שתחת לארץ לא לקה. ומ"ש והיה דם בכל ארץ מצרים היינו ע"י שהנילוס עולה בארץ מצרים ירבה הדם בארץ מצרים ועל העצים והאבנים שיגע בהן מי הננהר. אבל מה שכבר היה להם בכלים או בבורות שיחין ומערות שלא יבואו מחדש מי נילוס יהיו בהוייתן:

**ור"נ אומר מלמעלה כו'.**רבי נחמיה ס"ל שמה שלמעלה ומה שלמטה שהן מים שנובעים מתחת לקרקע ונמצאים כשחופרים גם הם הו לדם וכל מצרים לקו מימיהם דהיינו אפילו מים שהיו להם מכונסים בכלים. וההוא דאמר לעיל סימן ט' מה שבקיתון אזלא כותיה דר"נ:

**ומה אני מקיים ויחפרו.**דמשמע מיניה שמצאו מים בלא דם:

**א"ל לפי שהיו המצריים אומרים כל המים כו'.**ר"ל שר"נ מתרץ שזה שחפרו היה לפי טעותם שסברו שלא הכה משה אלא מה שעין שולטת בו. ואף שכל מימי מצרים לקו. חשב שכ"מ שאור העין שולטת בהן הרי הן כאילו רואין אותם משה ואהרן כיון שראויין ליראות. מה שאין כן הנעלמים מכל עין. ולא הוקשה מדכתיב על המים אשר ביאור. שקל להשיב דנקט עיקרא וה"ה כל המימות:

**מאי דכתיב ויהפכו כל המים משל לעבד כו'.**מדכתיב כאן כל מה שלא כתוב כן בהתראה דייק כי הכתוב מספר במעשה שמה ששלטה המכה בכולו היה ע"י התהפכותו כעבד הלוקה מרבו. כי הטבע כולה היא כעבד לפני הצדיקים וכמ"ש בב"ר [יפ"ת]:

**משהיה לוקה על מעיו.**כצ"ל:

**ולוקה כל גופו.**אבל אם לא היה מתהפך לא היה נלקה כל גופו אלא מעיו:

**כך היה היאור מהפך כו'.**כי שרו של יאור סבור היה שגזרת משה לא היה אלא לדבר הנראה לעין ולא למה שנעלם מן העין לכך הפכו מצד זה לצד זה אולי לא יהיה בצד התחתון דם:

**כל הדומין להן.**דהיינו מים נובעים כדאמר בחולין דף ס"ז ע"א גבי מכל אשר במים דדרשינן ליה כלל ופרט וכלל מה הפרט מפורש מים נובעין אף כל מים נובעין. מאי רבי רבי חריצין ונעיצין. ומה מיעט בורות שיחין ומערות. ולפ"ז היה דם בכל ארץ מצרים היינו מהמים הנובעין שבכל גבול מצרים. והא דר' יוסי לא כרבי יהודה ולא כרבי נחמיה דלעיל:

**מהו ובעצים ובאבנים.**הא לדעתו לא היה המכה רק על מים הנובעין ולא על המכונסים בכלי עץ ואבן:

**אף עכו"ם שלהם לקה בדם.**בילקוט גרס היו פולטין ומוציאין דם:

**ד"א ובעצים ובאבנים שהיו כו'.**הך אזלא כרבי נחמיה דלעיל ומשום דוהיה דם בכל ארץ מצרים מרבה כל מימי מצרים אייתר ליה ובעצים ובאבנים לכששתו עם היהודי בכלי אחד:

**וי"א אף בימסאות ובתי כסאות כו'.**בימסאות פי' מושבות העשויות מאבן כמו אבן שחצבה לבימוס. והשמדתי את במותיכם ת"י במוסיכון. ולפ"ז אין יחוס בימסאות לבתי כסאות. לכן אי גרסי' בימסאות לא גרסינן אלא כסאות [לא בתי] ופי' בימסאות מושבות העשויות מאבן כנ"ל והוא דומיא דכסאות שהן מושבות בעצים. והיינו ובעצים ובאבנים. ואי גרסי' בתי כסאות צריך לגרוס דימוסיאות והיינו מרחצאות. ולא קאי אובעצים ובאבנים אלא אוהיה דם בכל ארץ מצרים דמרבה אף מימי מרחצאות ומימי רגליהם שבבתי כסאות. **ומה שאמר וכשהיה אחד מהם הולך ויושב ע"ג המטה כו'.**דריש ליה מבעצים ובאבנים דהיינו מושבות העץ והאבן שהיו נוזלים דם אע"פ שלא היה שם מים [יפ"ת]:

**ר"י ור"ג אחד מהם אומר כו'.**שורש דבריהם דלכ"ע שכל מכה ומכה היה נמשך זמן חדש ימים בין התראה למכה. והטעם בזה לפי שביאת מכה ראשונה היה באייר שהוא זמן שקוששין קש לתבן כדאיתא בס"ע. ולמ"ד לקמן בבמדב"ר פ' י"א ששלשה חדשים נכסה משה מהם ומכיון שבט"ו בניסן נגאלו נמצא נמשך זמן תשעה מכות כמו תשעה חדשים. כי בבמכות בכורות לא עבר הזמן כי התראה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' בלילה ההוא היתה. ופליגי אסתם מתניתין דפ"ב דעדיות דתנן משפט המצרים י"ב חדש. ולכן צריך לומר שרביעי החדש היתה ההתראה ושלשה רבעים היתה המכה משמשת. או איפכא. **ומ"ש כ"ד ימים היה מתרה בהם וז' ימים משמשת המכה.**פי' שביום כ"ד שהוא מימי ההתראה המכה מתחלת ומשמשת עד ז' דהוו להו ימי ההתראה ומכה שלשים. וכן למ"ד בהיפך [יפ"ת]:

**וימלא ז' ימים להכאה.**דהכי משמע כשמלאו ז' ימים אחרי שהוכה היאור אז ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו' דהיינו להתרות בצפרדעים:

**שהיה מתרה בהם על מכה אחרת.**וה"פ וימלא ז' ימים אחרי תשלום המכה כלו' שהוסרה. ובאותן שבעת ימים אלו ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה ואמרת אליו וגו' כי אותן ז' ימים הן ימי ההתראה:

**א"ר אלעזר כו'.**כדי לסיים הפרשה בדבר טוב וישועה ונחמה מייתי הכא הא דרבי אלעזר:

**במלכות הרשעה הכתוב מדבר.**דקרינן בה צר ואויב:

**וכל צור מלא.**כדכתיב ביחזקאל כ"ו ט"ו. ושם כ"ז ב'. ושם כ"ח י"ב:

**אף כאן ונהפכו כו'.**כלו' שכמו שבמצרים נהפכו נחליה לדם. כן יהפכו נחליה לזפת. אבל אינו מביא ראייה על דם שהרי בפסוק זה לא הוזכר דם:

**לפי שבטלו את ישראל מן התורה כו' ששרפה כו'.**פי' לילה ויומם מה שביטלו את ישראל מעסק התורה שנצטוינו בה והגית בו יומם ולילה. היא הסיבה לשריפה. ואח"כ דרשו אומרו לעולם יעלה עשנה סיבת עליית העשן הוא מה שהיה העשן עולה מבית ה' כששרפוהו:

**והבית ימלא עשן.**ע"ד והר סיני עשן וגו' כי ירד עליו ה' באש [אלשי"ך]:

**קול שאון מעיר וכו' בשביל כו'.**פי' קול שאון יעלה מעיר בשביל קול מהיכל. ר"ל בשביל שנתנו קול בהיכל כמ"ש קול נתנובבית ה' כיום מועד לפיכך קול ה' משלם גמול לאויביו המחריבים את ביתו: