Every Good Man is Free Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[75] מדת הצדק והיושר הכתה שורש גם בפלשתינה¹ אשר בסוריה². בארץ זו יושב חלק רב מעם היהודים הגדול והעצום. מקצתם נקראים בשם אסיים Essaioi)) ומספרם מגיע לארבעת אלפים ומעלה³. דעתי אני, כי שמם נגזר⁴ מלשון חסידות (hosiotes) – והמלה היונית יצאה מעורפלת במקצת – על שום שהם מעריצי אלהים באמת ובתמים, ותחת לזבוח זבחי קודש ישאפו לקדושת הלב והמחשבה⁵.
footnotes: ¹ גם בפלשתינה. בסעיפים הקודמים מדבר פילון על שבעת חכמי יון הידועים ועל חכמי פרס והודו המאמתים בחייהם את הכלל של חרות הצדיק. לחכמים האלה משווה פילון את האסיים שגם הם משמשים בחייהם אות ומופת לאמתותו של הפּרדוכס הסטואי, כי החכם והצדיק הוא בן חורין. ² בפלשתינה אשר בסוריה. אם לדיוק: בסוריה הפלשתינאית, כי השם סוריה במובנו הרחב מקיף את יהודה ואת סוריה הכפולה (סוריה סתם וחילת סוריה). הבטוי: סוריה הפלשתינאית (Παλαιστίνη Συρια) נמצא גם אצל סופרים אחרים (הירודוט I 105, II 106, III 5. דיון קאסיוס XXXVII 15, יוסף ב"מ קדמ' ח' י' י"ג ועוד), ואין כאן מקום לתיקונים. ³ ארבעת אלפים ומעלה. בטוי זה ὑπερτετρακισθχίλιοι נמצא גם אצל יוסף ב"מ קדמ' י"ח, א', ה'. כנראה היה ספרו של פילון לעיני יוסף ב"מ ובו השתמש, אם כי במשך הזמן שחל בין שני הסופרים האלה נשתנה היחס המספרי של הכתה האסית. מלבד הבטוי הזה עוד גם ראיות אחרות באות להוכיח, כי יוסף ב"מ השתמש בספרו של פילון. ⁴ אסיים וכו'. לפי פילון נגזר השם Essaios מן hosios (חסיד), ראה סע' 91 ואבסביוס, Praep. Evang. VIII 11,1. ואם קלוזנר (היסטוריה ישראלית ב' עמ' 93) תמה: "אבל סוף סוף ידע פילון שאין זה שם יוני", הנה יש לענות שפילון גוזר הרבה שמות תנ"כיים כגון לאה, פרת וכדומה (ראה את ספרי הגרמני על הבאור האלגורי של פילון עמ' 60 ואילך), מן השפה היונית. גם במדרש מוצאים אנו אטימולוגיה יונית לשמות עבריים, כגון: "למה נקרא שמו ירמיה? שבימיו נעשתה ירושלים אירימיאה (ἐρημία – מדבר, שממה)" (מדרש רבה, קהלת פרשה א', בראש). מן המותר להוסיף שהאטימולוגיה הזו אינה נכונה. – ואשר לשם Essaios (Ἐσσαῖος) שלא נשתמר בשפה העברית הנה באות השערות שונות לפרשו: אסיא (– רופא, כי האסיים השתמשו, לפי יוסף ב"מ, בסממנים שונים לשם תרופה), סחא (טבול, ע"ש טבילותיהם), חסא (בארמית – חסיד), חשאי וכו' וכו'. ⁵ ותחת לזבוח זבחי קודש וכו'. לפי יוסף ב"מ קדמ' י"ח, א' ה' לא היו האסיים זובחים בכלל, ואלה הם דברי יוסף ב"מ: "הם שולחים תשורות (מחצית השקל?) לבית המקדש, אבל אינם מקריבים קרבנות, בחשבם כי יש להם אמצעים משובחים מן הקרבנות להשיג את מעלת הטהרה והקדושה. הם מתרחקים, איפוא, ממקדש העם וכו'". מה הם האמצעים האלה? הסופר מתכון כנראה, לקדושת הלב והמחשבה הנזכרת כאן. ראוי לציון, כי השקפת אסיים זו יש שמוצאים לה סמוכין בספר קהלת ט', ב': "לזובח ולאשר איננו זובח". ויש שסוברים בכלל, כי בספר קהלת נמצא הד לתורת האסיים. ראה גם הערה לסע' 84 (ענין השבועה).
XII. [75] Palestinian Syria, too, has not failed to produce high moral excellence. In this country live a considerable part of the very populous nation of the Jews, including as it is said, certain persons, more than four thousand in number, called Essenes. Their name which is, I think, a variation, though the form of the Greek is inexact, of ὁσιότης (holiness), is given them, because they have shown themselves especially devout in the service of God, not by offering sacrifices of animals, but by resolving to sanctify their minds.
[76] המה קובעים את דירתם ביחוד בכפרים⁶ ומתרחקים מן הערים בגלל מעשי העול המיוחדים לשליטי העיר, ומתוך פחד פן תדבק גם בנפשם המחלה הממארת הקשה אשר לבני סביבתם, כדרך האויר הנשחת והנפסד. מהם עובדים את האדמה⁸, ומהם עוסקים במלאכות שונות המרבות שלום בעולם⁹, לטובת עצמם ולטובת כל הנלוים עליהם. האסיים אינם צוברים כסף וזהב, אינם רוכשים אחוזות ארץ גדולות, ואינם חומדים הכנסות מרובות, אלא שואפים לספּק את צרכי חייהם ההכרחיים בלבד.
footnotes: ⁶ המה קובעים את דירתם בעקר בכפרים. מכלל שנאמר: בעקר (τὸ πρῶτον – קודם כל) אתה למד שהאסיים גרים גם בערים, אלא שהם בוחרים ככל האפשר לשבת בכפרים. המלומדים (כגריץ ולוציוס) שלא שמו לב לבטוי: בעקר, מצאו כאן סתירה למסופר בקטע ב' המובא אצל אבסביוס; שם כתוב שהאסיים גרים בערים רבות. ובאמת אין כל סתירה. ראה גם מבוא. – העיר, כמובן הפוליס ההלניסטית, היא אצל פילון שורש הרע ושחיתות המדות (ראה "על עשרת הדברות, סע' 2 וכו'), ודעתו זו הוא מיחס גם לאסיים; אך האסיים נמנעו משבת בעיר מטעמים אחרים, וביחוד משום שקשה לשמור בעיר על דיני טהרה. ראה מבוא. ⁸ מהם עובדים את האדמה. גם לפי יוסף ב"מ קדמ' י"ח, א', ה' מכבדים האסיים מאד את עבודת האדמה. ⁹ מלאכות המרבות שלום בעולם, להוציא אומנויות כאלה כלטישת נשק ותשמישי מלחמה אחרים שהם אסורים לאסיים (סע' 78).
[76] The first thing about these people is that they live in villages and avoid the cities because of the iniquities which have become inveterate among city dwellers, for they know that their company would have a deadly effect upon their own souls, like a disease brought by a pestilential atmosphere. Some of them labour on the land and others pursue such crafts as co-operate with peace and so benefit themselves and their neighbours. They do not hoard gold and silver or acquire great slices of land because they desire the revenues therefrom, but provide what is needed for the necessary requirements of life.
[77] האסיים הם כמעט היחידים בעולם אשר אין להם כל רכוש וקנין (פרטי)¹⁰, לא מפני שתקצר ידם מלעשות חיל, אלא משום שהם עצמם בחרו בחיים כאלה ובצדק יחשבו לעשירים גדולים¹¹, שכן ישישו על מדת הצניעות וההסתפקות כעל הון רב.
footnotes: ¹⁰ על שותפות הקנין אצל האסיים ראה יוסף ב"מ מלחמת היהודים ב', ח', ג' וכו'. ¹¹ ובצדק יחשבו לעשירים גדולים וכו' בהתאם לפרדוכס הסטואי הידוע שאין מלך אלא חכם (שיודע את מדת ההסתפקות). וכיוצא בזה מאמר המשנה: "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (פרקי אבות ד' א').
[77] For while they stand almost alone in the whole of mankind in that they have become moneyless and landless by deliberate action rather than by lack of good fortune, they are esteemed exceedingly rich, because they judge frugality with contentment to be, as indeed it is, an abundance of wealth.
[78] אין בהם עושי חצים, רמחים, חרבות, קסדות, שלטים ומגנים, ובכלל אין בהם איש לוטש נשק ובונה מכונות (המצור), ולא בעל מלאכה אחרת לתשמישי מלחמה¹². ואפילו בדברים הקשורים בעבודת השלום (לא יעסקו), במדה שהם גורמים להשחתת המדות. וככה אין להם שיח ושיג במסחר, בתגרות וספּנות, כי יתעבו כל דבר שיסודו באהבת הבצע.
footnotes: ¹² על האומניות שהאסיים עסוקים בהן ראה קטע ב' (18, 11 VIII, Praep. Evang. וכו'). יש להעיר שאף על פי שהאסיים לא עסקו באומנות במלחמה – השתתפו במלחמת החרות נגד הרומיים. ויוחנן האסי יוכיח שעמד בעת המלחמה נגד אספסיינוס בראש המוז תמנה (מה"י ב', כ', ד'), ולאחרונה מת מות גבורים (שם ג', ב' א'–ב').
[78] As for darts, javelins, daggers, or the helmet, breastplate or shield, you could not find a single manufacturer of them, nor, in general, any person making weapons or engines or plying any industry concerned with war, nor, indeed, any of the peaceful kind, which easily lapse into vice, for they have not the vaguest idea of commerce either wholesale or retail or marine, but pack the inducements to covetousness off in disgrace.
[79] אין בהם אפילו עבד אחד, אלא כולם עוזרים איש לרעהו כבני חורין¹³. המה לא יודו בזכות הבעלים (על עבדיהם), את הבעלים יחשבו לא רק לפועלי עול המשביתים את השויון בקרב בני-האדם, אלא גם לעושי רשעה, על הפירם את חוק התולדה אשר כאם ילדה את כולם וגידלתם ללא הבדל, למען יהיו אחים נאמנים באמת ובתמים, ולא בלבד שיקראו בשם הזה. אך תאות הבצע צרת-העין נשאה ראש, וניתקה את קשרי הקורבה (בין האנשים) בהרחיקה את האיש משארו הקרוב אליו, והפכה את החבה לאיבה.
footnotes: ¹³ בסעיף זה מפתח הסופר את הרעיון של חכמי הסטוא על שויון כל זרע אנוש. העבדות היא לפי משנת הסטוא המצאת אנשים המתנגדת לחוק הטבע. אלא שהסטואיקנים ומטיפי המוסר, כציצרון וסנקה, לא הסיקו מן הכלל הזה כל מסקנה מעשית, ואילו האסיים שקיימו את הכלל הזה בפועל, לא היו פלוסופים, ולא התפלספו על שויון האדם. פילון מאחד כאן את תורת חכמי הסטוא עם מעשי האסיים, ומיחס לאלה גם את משנתם של הללו. על גוף העובדה שלאסיים לא היו עבדים, מספר גם יוסף ב"מ קדמ' י"ח, א', ה'.
[79] Not a single slave is to be found among them, but all are free, exchanging services with each other, and they denounce the owners of slaves, not merely for their injustice in outraging the law of equality, but also for their impiety in annulling the statute of Nature, who mother-like has born and reared all men alike, and created them genuine brothers, not in mere name, but in very reality, though this kinship has been put to confusion by the triumph of malignant covetousness, which has wrought estrangement instead of affinity and enmity instead of friendship.
[80] ואשר לפלוסופיה, מניחים המה את תורת ההגיון לאנשים הלהוטים אחרי הפטפוט, משום שאין בה צורך להשגת השלימות¹⁴; וחקירת מהותו של היש יניחו לממללי רברבן, כי נבצר מאת הטבע האנושי לתפוש את הענינים האלה, להוציא את החקירה על מציאות אלהים ובריאת העולם. לעומת זה לומדים הם בשקידה רבה את תורת המוסר, ובענין זה יהיו להם לעינים חוקי אבותיהם אשר יקטן כוח השכל האנושי מהשיגם¹⁵,
footnotes: ¹⁴ החלוקה המשולשת הרגילה של הפלוסופיה לפי משנת חכמי הסטוא היא: הגיון (דיאלקטיקה או לוגיקה), תורת המציאות (פיסיקה), ותורת המוסר (אתיקה). לסוג השני שייכת גם התיאולוגיה העוסקת במציאות אלהים. ¹⁵ אשר יקטן כוח השכל וכו'. את חוקי אלהים אין בכוח השכל לתפוס, כי הם מכילים רעיונות נעלים ונשגבים, לפי שיטת הבאור האלגורי המיוחדת לפילון. את שיטת הבאור הזאת רגיל פילון לסמן כמסטורין. ראה ספרי על הבאור האלגורי עמ' 39 וכו'.
[80] As for philosophy they abandon the logical part to quibbling verbalists as unnecessary for the acquisition of virtue, and the physical to visionary praters as beyond the grasp of human nature, only retaining that part which treats philosophically of the existence of God and the creation of the universe. But the ethical part they study very industriously, taking for their trainers the laws of their fathers, which could not possibly have been conceived by the human soul without divine inspiration.
[81] אם לא יערה עליו אלהים רוח ממרום. את החוקים האלה יורו בכל זמן ועדן, וביחוד בשבתות. כי יום השבת קדוש הוא בעיניהם, ובו ישבתו מכל מלאכה אחרת ויאספו למקומות הקדושים הנקראים בשם "בתי כנסיות". שם ישבו שורות שורות, לפי גילם, זקנים לפני צעירים, ויקשיבו קשב רב, מתוך דרך ארץ, כיאות¹⁶.
footnotes: ¹⁶ פילון מזכיר במקומות שונים בספריו את המנהג להתאסף בשבתות בבתי הכנסיות לשם עבודת אלהים ותלמוד תורה. במנהג זה קשורות הדרשות אשר ראשיתן נעוצה בתקופה קדומה מאד. בספר "חיי משה" ב', סע' 215 וכו', מיחס פילון את הדבר למשה רבנו. מעין זו היא גם השקפתם של חכמי התלמוד שלפיה היה עזרא הסופר הראשון להקהיל קהלות ברבים, לקרוא ולבאר את התורה בימים מזומנים.
[81] In these they are instructed at all other times, but particularly on the seventh days. For that day has been set apart to be kept holy and on it they abstain from all other work and proceed to sacred spots which they call synagogues. There, arranged in rows according to their ages, the younger below the elder, they sit decorously as befits the occasion with attentive ears.
[82] אחד מהם יוציא את הספרים (הקדושים) ויקרא בהם, ואיש אחר, מבעלי התורה, יעמוד על ידו, ויבאר את הענינים הסתומים¹⁷. שהרי את מרבית (התורה) יפרשו בצורה פלוסופית, דרך משל (אלגוריה)¹⁸, על יסוד שיטת דרוש ישנה נושנה.
footnotes: ¹⁷ התאור הניתן כאן מזכיר את הדרשן והתורגמן שבתלמוד, אחד קורא והשני מתרגם ומבאר. השווה גם את התאור המפורט החשוב אשר בקטע ב' (אבסביוס Pr. Evang. VIII, 7, 12 sq.). שם קורא ומבאר איש אחד מן הכהנים או מן הזקנים. מנהג זה משותף הוא לכל היהודים ואינו מיוחד לאסיים בלבד. ¹⁸ בצורה פלוסופית, דרך משל. במקומות שונים מספריו מביא פילון דרשות אלגוריות בשם "מפרשים קדמונים". ובכן לא פילון הוא שהמציא את שיטת הבאור האלגורי, כמו שרגילים לחשוב. זאת הוכחתי בפרוטרוט בספרי על הבאור האלגורי של פילון.
[82] Then one takes the books and reads aloud and another of especial proficiency comes forward and expounds what is not understood. For most of their philosophical study takes the form of allegory, and in this they emulate the tradition of the past.
[83]– האסיים מתחנכים לאהבת אלהים, לחסידות, ליושר, להנהלת עניני הפרט והכלל, להבחנת הטוב והרע ושאינו לא טוב ולא רע¹⁹, במה לבחור ובמה למאוס. שלשה הם הענינים אשר ישימו להם לקו ולמשקולת: אהבת אלהים, אהבת המוסר ואהבת הרֵע.
footnotes: ¹⁹ חלוקת כל הדברים לטובים (αγαθά), רעים (κακά) ודברים נייטרליים שאינם לא טובים ולא רעים (ᾶδιάφορα) לקוחה ממשנת הסטוא.
[83] They are trained in piety, holiness, justice, domestic and civic conduct, knowledge of what is truly good, or evil, or indifferent, and how to choose what they should and avoid the opposite, taking for their defining standards these three, love of God, love of virtue, love of men.
[84] אשר לאהבתם את האלהים הנה רבות ראיות נאמנות לדבר, והן: כל ימי חייהם ישמרו על הקדושה והטהרה בכל עת ובכל שעה; אינם נשבעים כלל²⁰ ואינם מוציאים מפּיהם דברי שקר; באלהים יראו את מקור כל הטוב²¹ בלא ליחס לו כל רעה. אהבתם למוסר יוכיחו נבזה שהם שונאים בצע ובורחים מפּני הכבוד וחיי-החמדה, כובשים את יצרם ושולטים בתאוותיהם. מלבד זאת יסתפקו במועט, יחיו חיי צניעות ופשטות, ויתרחקו מן המותרות. הם מצטיינים במדת דרך ארץ²² ושקול הדעת ובמעלות כיוצא בהם. מעלותיהם הנוגעות לאהבת הרֵע הן: חבת הבריות, שויון הזכויות, ועל כולן – שתוף החיים.
footnotes: ²⁰ אינם נשבעים כלל. על זה מעיד גם יוסף ב"מ מה"י ב', ח', ו': "וכל אשר יצא מפיהם חמור בעיניהם מדבר שבועה, והם עשו סייג לבלתי השבע וכו'". רמז לאסור שבועה נמצא בפעם הראשונה בקהלת ט', ב': "הנשבע כאשר שבועה ירא". עיין בספרא קדושים פרק ח' (הוצאת וויס צ"א ע"א) על "לאו צדק והן צדק". איסור שבועה מצאתי בפירוש במדרש תנחומא הוצאת בובר, מטות אות א': "אמר להם הקב"ה לישראל, לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי אפילו באמת וכו'". ראה גם תנחומא הוצאת בובר ויקרא אות ט"ו. ²¹ באלהים יראו את מקור כל הטוב וכו'. הרעיון שד' הוא רק מקור הטוב נמצא תכופות אצל פילון. (ראה למשל "על בלבול השפות" סע' 179). השווה גם ספרא בחוקותי ד' (הוצאת וויס קי"א ע"ב): "אין הרעה יוצאת מלפני לעולם וכה"א מפי עליון לא תצא הרעות אלא הטוב". ²² במדת דרך ארץ, הנני גורס τό κόσμιον תחת τό νόμιον לפי תקונו של מנג'אי.
[84] Their love of God they show by a multitude of proofs, by religious purity constant and unbroken throughout their lives, by abstinence from oaths, by veracity, by their belief that the Godhead is the cause of all good things and nothing bad; their love of virtue, by their freedom from the love of either money or reputation or pleasure, by self-mastery and endurance, again by frugality, simple living, contentment, humility, respect for law, steadiness and all similar qualities; their love of men by benevolence and sense of equality, and their spirit of fellowship, which defies description, though a few words on it will not be out of place.
[85] ויאה ליחד על זה את הדבור בקצרה. ראשית כל אין לאיש בית מיוחד רק לו שאינו משותף לאחרים כולם, אלא הבית עומד פתוח לרוחה לדור בו בצותא, הם וכל אנשי סיעתם הבאים ממקום אחר.²³
footnotes: ²³ כמעט במלים אלו עצמן מתאר יוסף ב"מ מ"ה, ב', ח', ד', את שתוף החיים אצל האסיים: "ולאנשי סיעתם הבאים ממקום אחר הכל עומד פתוח לרוחה וכו'". השוואת הקבלות כאלה מוכיחה, שיוסף ב"מ השתמש בתאור של פילון. – לסעיף זה ולבא אחריו השווה יוסף ב"מ מה"י שם וכו', וקדמ' י"ח, א', ה'.
[85] First of all then no one’s house is his own in the sense that it is not shared by all, for besides the fact that they dwell together in communities, the door is open to visitors from elsewhere who share their convictions.
[86] אף אוצר אחד לכולם, והוצאות (משותפות); משותפות גם התלבושת והמאכולת, שבו הם עורכים סעודות משותפות. עולים הם על שאר בני אדם בהגשימם בפועל את הכלל של שתוף הדירה, המאכל והמשתה. אכן זהו דבר בלתי-שכיח, כי את הכסף אשר הם משתכרים בעבודתם יום יום, לא ישימו בכיסם, אלא יכניסוהו לאוצר החברה, וכל מי שרוצה לטול, יבוא ויטול ויפיק ממנו תועלת.
[86] Again they all have a single treasury and common disbursements; their clothes are held in common and also their food through their institution of public meals. In no other community can we find the custom of sharing roof, life and board more firmly established in actual practice. And that is no more than one would expect. For all the wages which they earn in the day’s work they do not keep as their private property, but throw them into the common stock and allow the benefit thus accruing to be shared by those who wish to use it.
[87] ושאינם יכולים להשתכר עקב מחלתם, אינם עזובים ומוזנחים, כי כסף מוכן לפניהם מאוצר החברה לשם ההוצאות הכרוכות במחלה, ובכסף הזה ישתמשו ביד רחבה מתוך בטחה גמורה. האסיים מהדרים פני זקנים ודואגים להם, וכבנים נאמנים להוריהם יכלכלו את שיבתם בעצה ובתושיה, בנפש חפצה וביד נדיבה.
[87] The sick are not neglected because they cannot provide anything, but have the cost of their treatment lying ready in the common stock, so that they can meet expenses out of the greater wealth in full security. To the elder men too is given the respect and care which real children give to their parents, and they receive from countless hands and minds a full and generous maintenance for their latter years.