סעי' א' (חוץ מהאם עם בנה) לא נתפרש אודות יחוד עם אם אמו אם הרי זה כאמו ואגב שיטפא הזהרתי היום אחד מיחוד כיון שנסעה אשתו ממנו ואמרתי לו שיקח שומר. ואחר כך נזכרתי שאולי אם אמו היא כאמו בזה וצל"ע בזה ולכאורה לפי הטעם שכתב רש"י ז"ל שעל ידי שאנשי כנסת הגדולה ז"ל הועילו דלא ליתגרי בקרבתיה על ידי זה מותר היחוד עם אמו לפי זה יש לומר שאם אמו בכלל קרבתיה בזה כאמו ולפי מה שאמרו חז"ל רמז כי יסיתך בן אמך יש לומר שבעינן קרא כדכתיב ואין לדרוש טעמא דקרא בזה ורק אמו התירתה התורה הק' וצל"ע היטב. ומוהרש"א ז"ל בחידושי אגדות יומא גבי דלא יתגרי בקרבתא כתב שהוא שלא יוסיף בזה גירוי ומכל מקום צריך שמירה כמו גבי אחרים. כדאשכחן גבי בתו ע"ש נראה שכוונתו אליבא דשמואל ז"ל בסוף קידושין שמחמיר בבתו וגם באמו ונקיט מוהרש"א ז"ל בתו משום ששם אמר שמואל ז"ל תנאי הוא. והביא ראיה מר' מאיר ז"ל שאמר הזהרו בי מפני בתי והיינו דנקיט מוהרש"א ז"ל בת ומכל מקום גם באם מחמיר שמואל ז"ל מש"א שם הזהרו בי מפני כלתי לכאורה אינו שייך לדשמואל ז"ל שכ"ע מודים בזה ואולי הכוונה גם שהי' בנו בעלה בעיר אך לפי זה ממילא אין ראיה דפליגי שהרי ודאי שהחמיר על עצמו במדת חסידות ואולי מ"ש שם שלא בעדים לא היינו למעט גם בעלה בעיר ושצ"ל ב' עדים. ומכל מקים אין רמז שמפני כלתי היינו בבעלה בעיר ולומר שכלתו כבתו כיון שאין אדם נמנע מלקרוא כלתו בתו. אין זה נראה מכל הפוסקים ז"ל שכולם לא התירו רק בתו. ומשמע דכלתו אסורה ואולי שמואל ז"ל לדידיה הי' בתו שוה עם כלתו ולזה הביא ראיה מכלתו לגבי אם ובת גם כן. וצלע"ע ומה שכתב רש"י ז"ל שם טעם משום האנשי כנסת הגדולה ז"ל וכן הוא בהר"ן ז"ל שם צל"ע שהרי בש"ס נקטו אסמכתא מיסיתך כו' וצ"ל שכיון שאין האסמכתא רק לגבי אם וטעם היתר בת לא נתפרש לזה כתב טעם זה כי בן מצוי אצל אמו ולא בת אצל אביה רק אצל אמה כמו שאמרו חז"ל. וצריך לומר שקודם בית שני הי' אסור יחוד דבת (ודאם אולי הי' מותר מצד האסמכתא גם אז בלי הבחנה בטעם בזה) וכיון שהתקנה הייתה רק משום שמירה הי' הכל רק לפי הזמנים. וחמותו דנקטו חז"ל גבי התלמוד נראה שזה רק מצד שהוא לגלג גם על איסור יחוד חמותו וצלע"ע ועל כל פנים גם המחמירים ביחוד כל עריות ודאי דסבירא להו שהועילו אנשי כנסת הגדולה ע"ה לגבי קריבות וצ"ל כמ"ש מוהרש"א ז"ל שהועילו שלא יוסיף גירוי בזה וכוונת מוהרש"א ז"ל בזה היא רק אליביה דהמחמירים מה שאין כן להמקילים דקיימא לן כוותייהו הכוונה שלא יהי' שום גרוי כלל ולא הסתה כלל כל דהיא לגבי קרובות ומכל מקים נראה שהועילו לגבי כל הקרוב הקרוב יותר בהדרגה יתירה בסילוק (חסר תיבה) ולזה אין היתר יחוד רק באם ובת. ואולי מכל מקום כמו שבן רגיל עם אמו כן בת עם אביה. ושייך גם בזה האסמכתא מצד ההבחנה בהטעם מצד הרגילות ומ"ש רש"י ז"ל מצד אנשי כנסת הגדולה ע"ה היינו רק לגבי שעם אם ובת מותר לדור וכדמשמע במשנה גם כן שרק לישן בקירוב בשר אסור בשהגדילו ולזה אין הכרע מהפסוק ומכל מקום מותר מצד אנשי כנסת הגדולה ע"ה. וכן הוצרך לטעם זה משום שהתירו יחוד דאחותו שאין לזה אסמכתא ומכל מקום אין ללמוד בזה חוץ מאלו ומה שהועילו אנשי כנסת הגדולה ע"ה לגבי כל הקרובות היינו כמו שכתב מוהרש"א ז"ל שעל כל פנים לא יוסיף ומדר' מאיר ז"ל שכן הוא לדידיה גם הבת נשמע לרבנן ז"ל שכן הוא לדידהו לגבי כל חוץ מאם ובת ואחות ואולי באם ובת לא הי' גרוי גם קודם בית שני ועל כל פנים הי' מקום לומר שאפישי פלוגתא לא מפשינין וכ"ע מודים שאסור יחוד דאם אמו ויש גם כן מקום לומר שלגבי ריחוק הדעת מהסתה הוא כר"ש גם דלגבי קורבה הוא להיפוך כידוע מק"ו דבתו מבת בתו וצלע"ע היטב. גם אני מסופק אם כשעמו בבית אמו או בתו אם על ידי זה לא שייך יחוד בבית ההוא באשה אחרת כי כיון שאין חשש לגבי אמו הרי היא כתינוקת שיש על ידיה שמירה. או אולי יש לדקדק ממה שאמרו חז"ל אשתו משמרתו שמשמע דוקא אשתו וכן ב' יבמות או צרות אינן מחפות מה שאין כן בזה נהי דליכא גרוי לבת ואם ולא חימוד מכל מקום אין בזה שמירה כי מחפות וצל"ע וכן אודות מדת חסידית שיש להרחיק את עצמו מכל קרובות גם אם ובת. וכן מבהמה וכמ"ש כל הפוסקים ז"ל (ולא הובא בפוסקים ז"ל מדת חסידות בזה מצד שאין סגנון מדת חסידות שוה לכל נפש ובפרט בכזה ואמוראים הק' שהחמירו במדת חסידות עמו לפי סגנון מקומם אז ואין ללמוד מהם בהחלט גם לגבי מדת חסידות ובפרט שגם לשמואל ז"ל האיסור רק מדרבנן וכמ"ש הפוסקים ז"ל ומכל מקום דרך חסידות יש בזה) שאמוראים הק' החמירו במדת חסידות ולחד פירושא החמירו כן גם על זולתם. אולי יש לומר שעל ידי הפסק שום מחיצה כל דהוא סגי בזה. גם אם יש בזה פתח וגם אם גבי איסור יחוד אין תועלת בכזה כמ"ש בפוסקים ז"ל וכן חולק ביתו לשנים כמ"ש במק"א בזה ודרכו רק דרך חדר שבו האשה על כל זה לגבי דרך חסידות הנ"ל יש להקל בסברא והוי גירסא א' היא גבי בהמה בהפסק מיצר מהני וזה אינו הפסק כמו מחיצה וכן בדלת שאפשר להפתח מבחוץ פתאום יש להקל גם כן והרי יש מקילים גבי נשים בחוץ ובכזה טוב להקל:

סעיף ג' (לא תתייחד ישראלית עם עכו"ם) כדקיימא לן ביו"ד סי' קנ"ג שבמקום שאומות העולם מענישים על זנות דבהמה אין איסור למסור בהמה לגוי נראה שכן הוא גם כן לגבי שארי החששות ששם בסי' ההוא ובשארי דוכתי שחוששין וכל דאיכא דינא בארעא ועל ידי זה סגנון המקום אינו פרוץ בכך ומוחזק בחזקת שמירה מזה יש להקל בזה דברי חז"ל עיקרם במקומות שאין שם משפט נכון ורואים שאומות העולם פרוצים להדיא בכזה והם חשודים בכך מה שאין כן בכל מקומות שרואים שאין פרוץ כו' בזה. ואין דברי חז"ל בזה בדרך תקנה או איסירא בלא פלוג רק בדרך עצה טובה קא משמע לן והכל לפי השעה וכמו שכתב שם הט"ז ז"ל לגבי מגע נכרי שאינו רק עצה ע"ש. ורק תינוק לאומנות שבש"ע שם זה לא שייך בו קולא בשום מקום ובשום זמן וכן לגבי יחוד ישראלית עם נכרי שאשתו עמו. גם שלפי סגנון מקומות אלו שיש משפט בין אומות העולם על זה הי' צד להקל בזה על כל זה נראה שנכון להחמיר בזה בכל מקום ובכל זמן והאחרונים ז"ל שהיו במדינות אלו ובסגנון משפט בזמנם כמו עכשיו ואולי עוד יותר כתבו להחמיר ולא כתבו להקל בזה ולזה אין להקל בזה בשום מקום ובשום זמן והפרש גדול יש בזה מכל מקום בין מדינות אלו למדינות שאין שם משפט בין אומות העולם בזה כי במקומות שאומות העולם פרוצים בזה כיון שאין משפט נכון הרי הגוים בגדר פריצי דאסור הייחוד גם עם עשרה גוים ויותר וגם אם יש שם שומרים יודים מכל מקום הכל לפי סגנון הפרוצות ולגבי פרוצים בחשש אינוס וסיתום הפה מלצעוק וכדומה לא מהני גם ב' יודים שומרים וכל שמתוספים הגוים יש חשש יותר מה שאין כן במקומות אלו שאין לדון על כל פנים להגוים בבחינת פריצי כיון שאינן מוחזקים בפריצות בפרהסיא בזה כיון שיש משפט ביניהם וכן לגבי בעלה בעיר שלא נתפרש בזה איסור לגבי גוים גם בדברי האחרונים ז"ל שיש בזה דרכים להקל במקומות שמוחזקים בשמירה בלי פריצות ובקטנה שיודעת ואינה מוסרת את עצמה (חסר כמה תיבות) גוים בזה כי הטעם מצד טבע אנושי הפשוט וגבול קטנה יודעת כו' נראה שהוא עד היותה בת י"ב שנים שאז הוא זמן הלבשת היצר כיון שנכנסת אז למצות ונגד עזר יש כנגדו וכמ"ש בטעם מה שגדול המצווה ועושה משום שעל ידי זה יש התנגדות היצר. ולזה קטנה אין בה הלבשת היצר גם שבקטן אין רק יצר הרע ובכניסתו למצות נכנס בו יצר טוב כידוע על כל זה אין זה רק לגבי כוחות השכלים מה שאין כן לגבי ההתנגדות להוציא לפועל עבירות הוא ביותר בגדלות ובבחינת מה שאמר הכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו דהיינו שבהיותו נעשה איש נעשה אז היצר יותר רע מבהיותו בנעוריו וכן כתוב בפתיחה דספר הק' הפלאה על כתובות אך יש לומר שאין זאת כי אם לגבי הזיווג בבחינת עתך עת דודים שערך צמח כו' שבזה הוא הלבשת היצר בגדלות ביותר מה שאין כן לשארי מילי באכילה וכדומה היצר גובר בקטנים ביותר וצלע"ע וגבי ספק אם יודעת נראה להקל וכמ"ש במק"א לגבי יוצא ונכנס שמבואר ריש חולין לקולא והרי שם אמרו חז"ל דיוצא ונכנס היינו יושב ומשמר ממש הרי שמרתת על ידי ספק בזה כמו על ידי ודאי וצלע"ע ועל כל פנים לגבי הנהוג במדינות אלו בבתים המיוחדים למכירת משקים (בחניות וכיפות דמכירות מלבושים וכדומה יש תמיד פתח או חלון פתוח לרשות הרבים ואין שום חשש לכ"ע בהחלט) ולפעמים אין האיש בביתו וגם בן ואח אין לו ולא משרת וכן לפעמים אין אשתו עמו והוא מחזר בכפרים בבתי עכו"ם בסחורות ומשא ומתן וכדומה יש בזה כמה צדדים להקל מצד שאין הדלת סגור ועומדת להפתח תמיד והרי זה כפתח פתוח לרשות הרבים. גם יש יוצא ונכנס ברוב פעמים גם החלונות מראים מה שבפנים גם לחוץ. והרי זה ממש כפתח פתוח לרשות הרבים. גם נשי הגוים על פי הרוב בעליהם בעיר או בכפר שם והנכרים נשותיהם עמהם או נשי חבריהם ויש משפט נכון במדינות אלו בזה ועל ידי זה מוכרע לזכות:

סעי' ה' (אבל בשדה) אודות יחוד בדרך שכתבו בשם מוהרש"ל ז"ל דלא מהני תינוקת וכן מסקנת הב"ש ז"ל שלא לסמוך את עצמו על דעת רי"ו ז"ל שמקיל כשאין האנשים זקוקים לשמור האשה בדרך ושלא להפליג ממנה ועל כל זה הרי המנהג פשוט להקל. נראה דלצרף דעת רש"י ז"ל דאיש עם ג' נשים מותר תמיד כשאינו פרוץ עם דעת רי"ו ז"ל הנ"ל על זה אין עוד שום פתחון פה ולפום רהיטא אמרתי לזוג' תחי' שלא תסע עם עגלן גוי ועוד ב' נשים זולתה ועוד איש אחד כי אם שתקח עמה ילדה שהיא ספק יודעת ואחר כך היה לבי מהסס בזה כיון שכתבו האחרונים ז"ל דלא מהני תינוקת בדרך אך אני רואה דבכהאי גוונא אין חשש לכ"ע כיון שהי' ג' נשים ויש דעת רש"י ז"ל ויש דעת רי"ו ז"ל להקל ויש גם כן ילדה נכון לסמוך את עצמו לכ"ע להקל בזה גם יש צד להקל בזה מצד שנסיעה בעגלות כנהוג ובפרט בימי חורף ובאשר לא ניסו כף רגלם לילך ברגלם גם חצי תחום שבת. ובנסיעה רק מיל או פרסה וכל שכן כשהוא דרך שמצויים שם רבים עוברים ושבים אולי כ"ע מודו להקל ונהי דלכתחילה צלע"ע בכל זה מכל מקום יש בכל זה צדדי זכות על הנהוג להקל בדרכים ובימי הקיץ מצויים רבים בשדות ובחורף קר להם להפליג מהעגלה ומ"ש שם בשם הראב"ד ז"ל להחמיר בשינה בלילה אולי יש לחלק בזה בין כשקובעים את עצמם לשינת קבע שם בין שאין דעתן לישן רק שאנו באים לחשוש לחטפתו שינה בזה אולי ראוי לצרף דעת רי"ו ז'"ל להקל כשהדלת אינה נעולה וצלע"ע:

עוד מצאתי גם שמחמיר מוהרש"ל ז"ל אודות תינוקת משמרתה בדרך וכן החמיר בדרך באנשים רבים או בנשים רבות והחמ"ח ז"ל נסתפק בב' נשים עם ב' אנשים ע"ש מכל מקום כשיש ב' אנשים וב' נשים ועמהן תינוקות קטנה נראה דלכ"ע אין עוד צד חשש בזה כי לא שייך הטעמים דשם ע"ש. נראה דלא שייך החומרא דדרך לגבי שומר רק בדרך של בני כפרים שמן הצד דלא שכיחי שם אינשי מה שאין כן בדרך שמעיר לעיר דשכיחי שם שיירתי מעם בני ישראל הנוסעים דרך שם וגם על ידי נסיעת נכרים יש בחינת מרתתא אך בנסיעת עם בני ישראל אי אפשר לחוש עוד לכ"ע וצלע"ע היטב:

(עוד מצאתי) החששות שכתבו לגבי יחוד בדרך שמא ילך אחד מהם נראה שזה לא שייך לכ"ע בתינוק שיודעים בו שמתירא גם ביום להפליג בדרך מאמו או מאביו ואי אפשר שיתעלם מהעין בדרך כלל והרי בזה לא קבעו חז"ל סגנון לא פלוג ובפרט בן עם אמו שכתבתי במק"א שנוטה שהוא לבדו שומר כאלו היו רבים ובפרט בקטן שמפעי פעי והוא לא אלבשיה יצרא ומכל מקום משמע שרק קטנה אמרינן לא אלבשה יצרא מה שאין כן קטן מט' והלאה אך עם אמו מותר כנ"ל:

**שם (בלילה)**בדרישה ופרישה אה"ע גבי יחוד הביא סברות אם יש חשש בשינה ואם החשש מאונס או גם מרצון וכיון שהוא דרבנן נקטו העולם להקל ואין חוששין רק משום אונס וכן משמע ממה שבעלה בעיר אין חוששין והיינו מצד שגם שמקום יחוד בלי פתיחה לרשות הרבים הרי זה כבשדה דלא שייך צעקה כי לא שכיחי אינשי להתקרב לשמוע הצעקה מה שאין כן כשבעלה בעיר אין חשש אונס שאולי יבוא בעלה קרוב להבית וישמע צעקתה גם שיהיה הדלת סגור ואין רואה וכן יש לומר להראב"ד ע"ה שמכל מקום יש בושה כשיבא והדלת סגור וימצאם ביחוד והרי זה כמו דבר מכוער שנאסרת לפעמים על ידי זה אך יותר נוטה כהמתירים בשינה כנ"ל: מ"ש שם בדו"פ בסהס"י בההיא דעיסקו עם הנשים מצד בעלה בעיר יש לומר שהכוונה שלפעמים יסע מהעיר מה שאין כן אשה שכבודה פנימה וכשאינו בעיר לא שייך השתא אתי שיודעים לפי שיעור מה שילך ויבא למחוז חפצו מה שאין כן בעיר גם כשהלך לאיש אולי פגע בו כי בני העיר ניידי בה וצלע"ע:

(עוד מצאתי) אודות יחוד בלילה מפורש בש"ע להחמיר כשישינים בני הבית ומכל מקום נראה שאין זה כי אם כשאין נר דולק שאז כיון שיש גם שינה יש חשש מה שאין כן בנר דולק אימתא עליה דלמא פקח חד עיניה רגע וצלע"ע ועל כל פנים בספק שינה או ניעור מי מהם יש צד להקל שהרי זה כיוצא ונכנס ושארי קולות שבה' יי"נ בזה ע"ש:

(עוד מצאתי) אודות הניעור בלילה במקום נשים ואנשים שכולם ישנים לכאורה היה מקום שיש בזה חשש מצד מה שכתבו הפוסקים ז"ל שלכך בלילה לא יתיחדו שנים עם נשים מצד חשש שמא ישן אחד מהם ולא יהיה שומר שם משמע מזה שבשעת השינה גרע מיוצא ונכנס שגם שביוצא ונכנס מרתת כדקיימא לן גבי יי"נ מכל מקום שינה כיון שאדם עשוי להשתקע בה וגם כשמקיצים אותו אינו מקיץ בקל לזה אינו מרתת כל כך והישן נדון כאלו איננו כלל שם ואם כן בהנ"ל היה מקום חשש אך נראה שאין זה רק כשאין שם רק שומר אחד מה שאין כן בשנים ישנים יש לומר שמרתת טפי אולי עכ"פ אחד   מהם גם שנראה ישן ויקץ על ידי תנועה קלה כי רק באחד חיישינן שמא בזמן שירגיש בו שנשתקע בשינה עמוקה וינסהו בתנועות ויראה שישן הוא בתרדמה עמוקה ואז יושאר בבית בלי שומר משא"כ בשנים אחר שינסה את אחד ואחר כך ינסה את השני מרתת הוא אולי ביני ביני בזמן נסותו השני ובזמן שירצה לעשות תנועות יקץ הראשון מתרדמתו על ידי התנועות כי הנסיון שעל השתקעות האדם בשינה איננו מכריע על זמן השתקעות בשינה אחר כך ורק על משך כדי הקפת אילן או שארי שיעורים שאמרו חז"ל בריש סוטה על משך זה לבד יוכל להעמיד בנסיון משא"כ כשיומשך עוד ביני ביני משך נסיון של שינת השני אין לי בטחון עוד על מניעת הקיצת הראשון וכן מוכרע ממה שהתירו חז"ל לשלשה להתיחד בלילה ולא חיישינן שיורדמו שנים ויושאר אחד בלי שומר והרי בשבת דף מ"ה אמרו חז"ל על שינה ערבך ערבא צריך וגם כשמסר שינתו לשומר אין מועיל כי שמא גם השומר יורדם ומשמע שם שגם ביום חיישינן כן ומדוע לא ניחוש כן בזה אלא ודאי צריך לומר כנ"ל שעכ"פ בשנים הוא מרתת ואולי יש לומר שלכך התירו חז"ל לשלשה להתיחד משום דהוה ליה ספק ספיקא ספק שלא יישן גם אחד מהם ספק שעכ"פ לא יישנו שנים בזמן הקצת השלישי רק אם שישנו שלשתן בשוה או שיעירו שלשתן בשוה מה שאין כן גבי תפילין שהוא עסוק בשינה ונוטה שיורדם שגם עצלה תפיל תרדימה וכל שכן שנוטה שיהי' נמשך משינת ארעי לשינת קבע ויש ספק אחד שמא יורדם גם השומר ולאוקמי בשני שומרים שיש ספק ספיקא להיתר לא משמע ליה סתימות הלשון כי רק שומר אחד י"ל שישנו בכלל סתימות הלשון של שינת ארעי כיון שאין גבול קבוע לשינה ונוטה שישן קבע כנ"ל מה שקראו ארעי משמע שהוא על ידי שומר מה שאין כן לפרש דאיירי בשני שומרים אין זה בכלל סתימות הלשון ובמק"א כתבתי איך פריך מספק שינת השומר על ודאי ועכ"פ צריך לומר שבשני בני אדם הוה ליה ספק ספיקא ומותר כנ"ל גם אולי יש לומר שגבי תפילין שאין תנועה שם חיישינן לשינה עמוקה משא"כ גבי יחוד נוטה להקיץ על ידי תנועות ועכ"פ מוכרע להקל כנ"ל כל שיש שנים זולתו מותר להתיחד לכתחילה אך בלילה וכבר רואה שכל זולתו ישנים אם הטעם מצד ספק ספיקא היה מקום להחמיר על עצמו ואם הטעם מצד שבשנים מרתת הי' מקום להחמיר גם במי שאשתו עמו שאין חשש יחוד לכ"ע גם בלילה מדוע לא ניחוש שתישן היא כמו שבשנים מתיחדים חיישינן ואולי שמירה דידה הוא מעולה ביותר שנותנת דעתה ביותר לשמרו מכל שומר דעלמא וכמו דקיימא לן כשבעלה רק בעיר יש שמירה ולא פלוג חז"ל בזה גם בעיר גדולה כאנטוכיא ואמר לה שמפליג חוששת דילמא יבא לביתו פתאום (צלע"ע היטב גבי הודיע לה שמפליג בעיר גדולה) ובאיש שאשתו עמו משמע שלא מהני עיר אחת ובעינין עמו דוקא ממש והטעם אולי מצד שלו נקל להתחבאות חוץ לבית מה שאין כן אשה שתולה בירכתי בית דוקא על פי רוב וצלע"ע ולא אמרינן שהיא שומרתו ביותר מכל מקום יותר שומרתו משארי שומרים ולכך יש לומר שמרתת מלסמוך את עצמו על שינתה וגם אם היה נראה לו שישנה בעומק אחר כל הנסיונות חושש שברגע שתקוץ תרגיש כיון שדעתה עלויה תמיד גם חושש שעושה את עצמה כישנה כדי לנסותו כי דעתה על זה תמיד ומזלייהו חזו זה את זה על דרך שאמרו חז"ל איהו בקרי ח"ו ואתתיה בבצונא ח"ו וגם שלא ראתה משמע שכן הוא כן יש לומר בזה וצלע"ע בכל זה: בהנ"ל אודות יחוד כשהשומר ישן אולי היה מקום לומר שמה שהחמירו חז"ל בלילה היא רק מחשש שבשעה שתישן היא יפליג השומר לצרכיו ויש לומר שגם אם אין לחוש להסכמת שני רצונות לעבירה יש חשש אונס וגם שבעיר אפשר לצעוק ואי אפשר שיהי' אונס מכל מקום בעת שינה יש חשש שלא תרגיש לצעוק או שימנעה מלצעוק או שלא יהי' הקול נשמע מחמת השינה והשומר יפליג וצל"ע גבי מאי דקיימא לן בנערה מאורסה בעיר בחזקת רצון כו' וכשהכל ניעורים הי' מקום לומר שאין החשש קרוב כל כך או עכ"פ כשהיא נעורה או השומר ניעור ובדעתו לילך משם כשילך השומר אך מכל מקום נראה דלא פלוג חז"ל בזה ומ"ש במק"א קולות מצד ספק שינה או מצד אשתו משמרתו גם בשינה זהו טעם הנהוג להקל:

סעי' ט' (פתוח לרה"ר) אודות יחוד כשפתח פתוח לרשות הרבים שאין זה יחוד יש מקום לומר שבחינת פתח פתוח היינו כשאין דלת שם והוא פתוח היטב נראה נגלה בעליל לעין כל עובר משא"כ כשיש דלת גם שאיננו נעול היה מקום לומר שכיון שעל פי הרוב הרוב מרגישים פתיחת הדלת בראיה או בשמיעה אינו מרתת וסובר שכשירגיש פתיחה יתרחק אך אם באנו לומר כן גם פתח בלי דלתין לא היה מועיל שהיה מקום חשש אשתמוטי לקרן זויות שאיננו נראה לעין העובר לפני הפתח אך יש לומר שמרתת שמא יכנס מי פנימה אל הקרן זווית ותיכף שירגיש בהנכנס כבר יראה הנכנס משא"כ בדלת שמזמן ההרגשה שלו של התחלת הפתיחה ועד הכניסה יוכל להשמיט את עצמו אך לפי זה לא היה לסתום להתיר בדלת פתוח שלפעמים יוכל לראות שהאנשים ברחוק עד שיש פנאי אשתמוטי ולא היה להתיר סתם אלא ודאי לא פלוג חז"ל וכל שיש צד מרתת אין חשש תמיד וכן קיימא לן להדיא בה' יי"נ שכל שיש צד כניסה גם שהדלת סתום כל שאינו סגור אין חשש וממילא כן הוא בזה ודברי חז"ל עניים במקום זה ועשירים במקום אחר וממילא שווים בזה גם שהיה מקום לחלק: ואודות פתח פתוח בלילה לרשות הרבים והוא יודע שבלילה אין איש ברשות הרבים צל"ע שיש מקום לומר דלא פלוג חז"ל כנ"ל היטב ויש לומר גם כן שבלילה אין המקום ההוא פתוח כלל לרשות הרבים רק פתוח למקום שאין רבים מצויים וכמו חדר הפתוח למדבר לבד וכן נוטה וגבול הפתיחה לרשות הרבים כשמפסיק מקום שאין רבים מצויים שם צל"ע מה הוא אם הגבול לכדי שרואה ממקום ההוא את מקום שרבים מצויים שם או איזה גבול אחר ועכ"פ צ"ל שמצוי שילכו מרשות הרבים לדירתו וצל"ע:

(עוד מצאתי) כתבתי במקום אחר שפתח פתוח לרשות הרבים מתיר גם כשיש שם דלת כל שאינה נעולה וכן כשיש חדר לפנים מחדר ויש שני דלתות מותר היטב וכן הוא בכל בנינים שבעולם ועכ"פ רובם שהבית פתוח לחצר והחצר לרשות הרבים ויש דלת לכל פתח ומ"מ כיון שאי אפשר לידע בפנים בשעת פתיחת שער החצר ויכול להיות שנכנסים לחצר בלי שירגישו בבית ע"י זה הרי הפתוח להחצר גופיה כפתוח לרשות הרבים וכמו דקיימא לן לגבי יין נסך וכדומה שביוצא ונכנס כל שלא הפליג ואין ידוע על כל פנים שהפליג הרי זה כשומר בבית כן הוא בזה ומדת חסידות יש על כל פנים בזה שיהיה הדלתות פתוחים ממש וצלע"ע: אודות יחוד כשיש חלונות שנראה מבחוץ על ידיהם מה שבתוך הבית הרי זה כפתח פתוח לרשות הרבים כשאין זוויות המסתירות לגמרי מלהרגיש וכמ"ש במק"א וכשיש חדר פתוח משם למקום הסתר צל"ע אם שייך בזה חשש כיון שאין לדון אלא לפי מהות החדר ההוא במקומותיו ובהסתרה בזוויות יש להחמיר כיון שהוא חדר אחד. מה שאין כן בזה אולי יש להקל וצל"ע. גם כשהפתח סתום רק לא נעול. ואפשר לבא לשם מרשות הרבים בנקל בלי הרגש כל כך מקודם אולי יש גם כן לצדד להקל וצלע"ע. ובשדה על הדרך של רבים. גם שלפי הנראה בהבטה אין נראה איש מסביב כיון שהוא דרך אולי יש להקל וצל"ע: כתבתי במק"א אודות יחוד בחדר שחלוק לשנים שיש להחמיר אך כשאין הדלת נעילה. גם אם אשתו הודיעה שמפלגת ויש אנשים בסמוך שאפשר בכל רגע שיבואו לשם הוה ליה כדלת פתוח לרשות הרבים. כי בחינת פתוח אין צריך להיות מפולש. רק כשאינו נעול הוא כפתוח ובפרט כשחלונות מזהירים שאפשר לראות מבחוץ ובחדר חלוק נראה שאין צריך להחמיר על עצמו בזה לכ"ע גם ממדת חסידות:

(עוד מצאתי) במק"א כתבתי אודות יחוד בחדר אחד שנחלק לשנים במחיצה. וכתבתי אודות חלון פתוח לרשות הרבים כל שנראה ממנו היטב. הרי זה כפתח פתוח לרשות הרבים שאין איסור יחוד בזה. כל שאי אפשר להסתיר את עצמו מהראיה דרך חלון ונראה שכן הוא בחדר שנחלק כנ"ל והדלת שביניהם סתום וכשנפתח אי אפשר שיהי' בלי נשמע קולו אל חדר שבצדו שיש שם איש וכל שכן כשפתח החדר שבו איש פתוח אל חדר החלוק. וגם כשפתוח לחוץ כל שבודאי נשמע קול פתיחת הדלת להאיש יש צד להקל וצלע"ע:

סעיף י' (תינוקת קטנה) לא ראיתי כעת מפורש אם מועיל תינוק פחות מבן תשע שנים להיות שומר אודות יחוד של אשה. ומשמעות לשון הש"ע שעם תינוק מותר להתיחד אולי יש ממנו גם כן הכרע. שמועיל להיות שומר כמו תינוקת שמבואר שם לעיל. שכיון שיודעת כו' תגלה. והוה ליה שמירה ובתינוק כל שיודע כו' הוה ליה גם כן שמירה וצלע"ע:

סעי' כ' (שאין לו אשה) אודות לימוד אלמן עם תינוקת מבואר בב"ש ז"ל שסומכין את עצמו על דעת המגיד ז"ל. אך נראה שכשהוא לומד בבית שדרה שם אשה או איש או זוג. פשיטא לקולא לכ"ע. ואין הדברים אמורים בזה רק כשלומד בבית בפני עצמו וגם בזה כתבו להקל כשאינו רווק מעיקרו. מה שאין כן כשלומד בבית שדר שם זולתו ועל כל פנים יוצא ונכנס לפעמים יש להקל לכ"ע. שהרי אין החומרא בזה רק מצד שהוא בקביעות וכמ"ש האחרונים ז"ל. ובכהאי גוונא הרי ברוב הפעמים יש בעה"ב שם: