Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 25
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(עב"ש סק"ב) במק"א כתבתי אודות מ"ש הב"ש רס"י כ"ה. שיש לדחות הראיה. שאולי כוונתו מצד שאין בו דררא דהשחתה כל כך כיון שבלי בדיקה לא יבא בקהל. ומכל מקום כיון שיוכל לקיים מצוות פו"ר על ידי גיורת ויקיים המצוות שעליו בזה ממש כמו על ידי בת ישראל. על ידי זה הראיה נכונה שכמו שמשום מעלה דבחינת קהל ה' הותר לו. כן יש להתיר מצד זיווגו. ששם הקדוש נמחק להטיל שלום. ומכל מקום משמע שגם המתירין שלא כדרכה פעם אחת מכל מקום מודים בזה שגם פעם אחת אסור והטועה בזה לומר ששווים. אין עליו אשמה. כיון שטעה ובפרט כשטעה בזמן שאשתו טמאה וכאן במדינות אלו שאסור לישא אשה על אשתו. שבזה ליכא משום דררא דאורייתא כיון שאינו השחתת לידה ולא הרחקת לידה או עיבור על ידי זה כלל. וכמ"ש במק"א. ולא שייך גם כן ביטול עונה. ולזה אולי יש מקום לומר שפעם אחת כעין שבש"ס הוא כפעם אחת שלא כדרכה והוה ליה ספק דרבנן. ואין ראיה מהש"ס מוטב תבקע כרסו ולא כו' דבפעם אחת מיירי. כי אז הי' אפשר לו תמיד לעשות הולדה לישא אז בעולה ואין צריך לומר אם אשתו טהורה. וגם דלגבי זיווג עם אשתו בעת עוברה וכדומה לא שייך מצוות פו"ר לישא אחרת בימי הש"ס כי מצד חזקת חיים ורוב נשים מולידות בטוח שיקיים מצוות פו"ר בימיו. וכפי כח הזרעתו הוא משועבד לה בעונתה. ששיעוריה הנה כפי כח כל אחד ואחד. וכיון שמקיים מצות עונה מה לו לישא אחרת לא שייך בזה מדת חסידות. מה שאין כן להוציא זרע חוץ לאשתו הי' בימי הש"ס בזה גם משום השחתה כיון שאפשר לו לישא מתעברת בפעם זה. ומשום ביטול עונה כשאשתו טהורה. מה שאין כן פעם אחת שלא כדרכה כיון שהוא בכלל ביאה לחיובים כידוע הוה ליה גם כן בגדר עונה. ולזה התירו באקראי ולזה בההוא דב"ש ז"ל נראה להכריע להיתר במדינות אלו כיון שאיננו דררא דאורייתא ויש מקום נוטה לומר שלהמתירים שלא כדרכה פעם אחת מתירים בזה גם לחנם כיון שאינו ביטול עונה ולא ביטול פו"ר. ועל כל פנים לצורך מותר לכ"ע ומכל שכן לעשות שלום. ונראה שכוונת הב"ש ז"ל היא רק במדינות שנושאים כמה נשים. מצד שכל שאפשר דרך מצוה הוה ליה בכלל השחתה אולי מדרבנן לגדר. כשעושה שלא בדרך השחתה או שבש"ס אין הקפידא על פעם אחת כנ"ל רק כשישב לו קוץ שצריך למשמש זמן רב שם. וגם אם הוא בפעם אחת ונאמר שהוא רק מדרבנן גם בימיהם מכל מקום יש אומרים באו"ח סי' שכ"ח דסכנת אבר אינו מתיר איסור דרבנן. ובפרט את שיש לו סמך מן התורה הק' ע"ש ולזה אמרו כרסו כו' היינו מילתו נבקעת. כמ"ש הט"ז ז"ל ביו"ד גבי לא ילבש גבר שמלת אשה. וגם נבקעת אינו מוכרע שהוא סכנה בהחלט רק אולי קאי אכעין סריטה בעלמא לפי שעה ועל כל פנים אין מקום לומר דאיירי שיהי' נעשה כרות שפנה על ידי זה כי גם שאין איסור מהתורה הק' לסרס את עצמו כי אם בידים מה שאין כן בשב ואל תעשה. מכל מקום כיון שלא יהי' ראוי עוד להזריע לא שייך שוב חשש השחתה בזה שהרי אין זה גדר השחתה כלל. וכנ"ל ופשיטא דשייך מוטב שיחלל פעם אחת מלהפקיע את עצמו לעולם מפו"ר ועונה. וכההיא דהערל שהביא הב"ש ז"ל שמבואר מכאן שאין זה מאביזרה דגלוי עריות וכדומה כי אולי הי' בזה דררא מזה לא היו מתירים גם משום פקוח נפש מכל שכן משום בואו לקהל. ולומר שעל ידי שמניח אחר המחמם ולא הוא קיל טפי אין זה סברא. ואטו אין איסור תורה דגלוי עריות כשמביא אחד איש ישן על ערוה ישינה פשיטא דשייך בזה לפני עור לא תתן מכשול וכדומה. והוה ליה גם כן אביזרה דגלוי עריות. ולמה לא אמרו חז"ל לעשות על ידי גוי או קטן אלא ודאי כשאי אפשר על ידי אחר מותר גם לו לעשות כן והוא ואחר גדול מעם בני ישראל שווים. אלא ודאי שבחינת נבקעת היינו שאינו נעשה כרות שפכה. ומכל מקום שם שייך גם השחתה שיכול לישא כנ"ל מה שאין כן עכשיו כשאשתו טמאה. כיון שיש כח לחז"ל לעקור גם מצוה מהתורה הק' בשב ואל תעשה שלא לבא אפומיה ושלא לישא ב' נשים. והדר ממילא גם הקום ועשה אין בזה השחתה וגם אם אשתו תטהר למחר הרי אבר הקטן המשביעו רעב כידוע ואין בזה השחתה כיון שאין לפניו דרך מצוה בזה. והרי זה כפעם אחת שלא כדרכה ומכל מקום טוב להתענות קצת או ליתן צדקה בכזה ועל ידי זה לכ"ע לא נשאר בזה פתחון פה וה' הטוב יכפר: כשאינם יכולים להשוות את עצמם בנדוניא ויש איחור על ידי זה גם כן אינו בגדר השחתה מהתורה הק' כיון שלא הוטל עדיין עליו חיוב עונה ויש חזקת חיים שיקיים פו"ר וכנ"ל מה שאין כן על ידי עונה נחוץ גם פו"ר כמבואר בש"ע. ומכל מקום נראה דמדרבנן יש בזה חשש מצד מה שאפשר לו לעשות על פי מצוה וכנ"ל אך כיון שאינו עושה בידים קיל בזה והרי כוונתו לשם שמים כידוע:
ואודות מדת חסידות שלא לבעול בתולה בשבת"ק וכדומה מוכרע גם כן לזכות שאין בזה משום חשש גרם השחתה כיון שבודאי היא מוחלת כיון שיש בזה משום דררא דמצוה או מדת חסידות ואין כאן עונה ופו"ר יש חזקת חיים כנ"ל והסתמיות בזה הוא כמפורש שבודאי מוחלת גם לא חל עליו עונה ראשונה קודם מנהג המקום בזה וסתם כוונתה על צד היותר טוב:
(עוד מצאתי) כתבתי במק"א אודות מה שאמרו חז"ל כדי לברר אם הוא כרות שפכה שיוציאו ממנו זרע דהיינו משום שאין איסור דאורייתא בזמן שאין בו גרעון הולדה נכונה על פי התורה הק' ויש מתירים בשלא כדרכה פעם אחת אך מכל מקום לקשות ח"ו לדעת גם פעם אחת אינו נכון רק במה שהתירו חז"ל להדיא וכדי לברר אודות שאלה בנדות כתבתי במק"א בזה שאולי אין ללמוד מכרות שפכה ויש מקום לומר שבמה שאחר מניח המחמם שאמרו חז"ל שם אין בזה איסור כל כך כמו המקשה את עצמו אך עכ"פ גם להסוברים שמקשה לדעת הוא גם ממילא בנדוי אין זה רק במזיד משא"כ בשוגג ואומר מותר והוא פעם אחת וכדומה שסבר שמותר כדי להנצל מצער או בזמן שאין בו גרעון הולדה נכונה על פי התורה הק' לכ"ע אין לו חסרון ברכה כלל: באה"ע קנ"ד לא ראיתי מוזכר אודות טענת אין לו גבורת אנשים לעשות בירור כעין המובא בב"ש ז"ל כ"ה מש"ס פ' הערל ע"ש ואולי אין מזה הכרע גבי הספק שבב"ש ז"ל שם ובמק"א כתבתי הרבה אודות מ"ש הב"ש ז"ל שם בספק ומכאן אין הכרע שיש חוץ להנ"ל ג"כ פעמים הרבה כמו אופני בירורים בכמה אופנים שלא בסגנון הנ"ל בב"ש ז"ל שם והט"ז ז"ל שם הביא בשם הרשב"ץ ז"ל אודות רפואה ע"ש והב"ש ז"ל לא הביאו והיינו מצד שכן הוא מובן ממילא שמה דאפשר לברורי מבררינן ובסי' ל"ט מבואר שאין מום מה שנתרפא והש"ע מיירי כשאין רפואה ואין בירור כמ"ש בש"ע שם שיש לפעמים טענה שגם שראוי לאשה אחרת איננו ראוי לה וכן יש כמה אופנים שונים דליכא לברור ועל כל פנים רחוק לחלק בין שם לההיא שבש"ס שם וצלע"ע היטב:
סעי' ב' בהגה (ואע"פ שמותר) אולי לשון ההגהה באה"ע כ"ה מורה שההלכה כהמקילים שכן הוא לשון ואע"פ שמותר כו' וכן לשון הב"י ז"ל שם משמע קצת שמותר רק שראוי לשמור את עצמו ביותר וכן לשון הב"ש ז"ל משמע שם כן שכתב דהא מותר כו' ומ"ש שם שיש לדחות וצ"ע היינו שהראיה מש"ס יש לדחות ולומר ששם הוא צורך מצוה ביותר שאי אפשר לו לבא בקהל בלי בדיקה ההיא משא"כ גבי מ"ש הב"ש ז"ל שאפשר לו לישא אחרת וכנ"ל במק"א ומצד מ"ש הב"ש ז"ל שם שמותר כו' אולי יש חילוק בין שלא כדרכה לשלא אצל אשתו כלל כנ"ל במק"א ואולי צ"ע שכתב הב"ש ז"ל הוא מצד שמכל מקום טוב ליזהר וכמ"ש בש"ע או אולי מ"ש צ"ע הוא מצד דלא ברירא ליה להב"ש ז"ל שכוונת הש"ע שמותר רק הכוונה שגם אלו הי' מותר או באלו הי' כתב בזה הלשון גם להמתירים כו' וגם שהוא דוחק גדול בלשון הש"ע והמשמעות נוטה שבכוונה שמותר על פי שורת ההלכה מכל מקום חשש הב"ש ז"ל כיון שאפשר לו לישא אחרת וצע"ע היטב: כתבתי במק"א על מה שכתב בספר הק' חרדים ספ"ב ממצוות התשובה ע"ש וכעת עיינתי בטור או"ח וטור אה"ע ובספר הק' בעל הנפש להראב"ד ז"ל ולא ראיתי שם כלל ממ"ש החרדים ז"ל בשם הראב"ד ז"ל והטור ז"ל שהפיכת שלחן היינו כדרך בהמה או הוא למטה ולא כתב בשם הראב"ד ז"ל בזה רק שצריך להיות ברצונה ושרק בזה אין הלכה כראב"ד ז"ל לא ידעתי אנה מצא החרדים ז"ל פירוש אחר בהפיכה וצלע"ע בזה וכעת לא מצאתי מזה מאומה גם מה שהוא דייק שם וכתב דלהר"י והרא"ש ז"ל רק פעם אחת כל ימיו מותר ולא יותר לגמרי לא ראיתי כעת מאין הוציא כן ובפוסקים ז"ל שבטור וב"י ז"ל כ' רק לשון באקראי וצלע"ע וגם אם היה מפורש בכל הפוסקים ז"ל פירוש הנ"ל על הפיכה מכל מקום מצד הכלל דאפושי פלוגתא לא מפשינין יש לומר שלא פירשו פירוש אחר בההפיכה רק כדי דלא תיקשי מדוע לא הזהיר שלא יעשה פעמים רבות כן ומ"מ בפעם אחת שאין בו צד עיכוב הגאולה ולא גרעון הולדה וכמ"ש במק"א לעיל בזה ומצד זה כמוכרע שרק פעם אחת דוקא שרי דאל"כ אין טעם בהיתר אקראי ולומר מצד שאינו מתכוון ג"כ אינו מיושב דהרי זה פסיק רישא וכתיב היחתה איש אש כו' מה שאין כן פעם אחת כתבתי במק"א שיש בזה סברא מצד שאין ע"י זה הולדה בבתולה וכמ"ש באריכות אולי כ"ע מודים שמותר וצלע"ע: לבעול לשנות לכ"ע אסור בלי רצונה נראה שאין זה רק כשפירש כבר משא"כ כשלא פירש גם שיש בזה צד ששקול כב' פעמים וכמ"ש במק"א מכל מקום כיון שכתוב בשם האר"י ז"ל אזהרות גדולות שלא לפרוש בקושי וצריך בזה מתינות הרבה לפעמים והוא משהים את עצמם כו' שכר פרי כו' וכמ"ש בט"ז ז"ל סי' כ"ג באה"ע ע"ש אם כן ממילא לא שייך בזה קפידא בשהייה ההיא אם מזריע עוד גם נראה שעל פי אומדנא יכול לסמוך את עצמו אם שתיקתה מורה רצון אך טוב לפרש שיחתו בזה פעם אחת על כל הזמנים ולא שייך בזה לכ"ע מ"ש בסי' ע"ו חשש שעל ידי פיוס שלו מתביישת לומר נגד רצונו כי בזה התירו חז"ל להדיא ומשמע להדיא שהוא על ידי פיוס דידיה וטעם החילוק בזה משום שידוע שרוצה בקב כו' מפרישות ולזה חוששין שאומרת רק מחמת כיסופא משא"כ בזה שמסתמא מתרצית וכן נראה ממ"ש בספה"ק בעל הנפש בזה שמה שאמרו חז"ל שם ספ"ב דנדרים התורה התירתה גם שבאתה לקבול עליו מ"מ היה זה מדעתה רק ששאלה אם אין איסור ע"ש ואלו אין היתר בסתם עד ששמע ממנה בפירוש שמתרצית היה להם לפרש משמעות בזה שההיתר רק אם תגלה דעתה שרוצה ומכאן הכרע גמור שעכ"פ על פי פיוס מועיל הרצון דאל"כ פשיטא שהיה ראוי להזהיר על זה כיון שבודאי לא התחילה היא בכך כיון שהיא סברה שיש בזה איסור ובאתה לשאול בזה והרי כתב הראב"ד ז"ל דהפיכה חמיר טפי בזה משונה שמפורש בש"ס הק' שצריך להיות ברצונה וכן הוא בטור או"ח ואה"ע שהוא כל שכן וכיון שמפורש גבי הפיכה שאין צריך להיות ההתחלה מצידה אם כן כל שכן לגבי שונה אך גם נוטה הרבה שסתם בזה כרצון ולזה לא הודיע שאסור בלי רצונה כי אלו פי' ברצונה איזה סירוב בזה ודאי שהייתה אומרת לו ואלו אמרה לו והי' כופה אותה הייתה מזכרת לפניו והטעם דלא חיישינן בזה לכסופא צריך לומר שכמו שאמרו חז"ל בשבת דאוליף לבנתיה לעשות בתחלה כעין סירוב וריחוק כדי שעל ידי זה יתגבר ביותר בנטיה לשם שמים ולא מצד אהבה גופניית או שהוא כדי שהאהבה תתגבר על ידי זה ביותר כקירור מים חמים שנעשים קרים ביותר ממים שהיו קרים מתחלתם וכדרך התגברות שעל ידי הפכיות ועכ"פ כיון שכן הוא דרך נשים בנות תלמידי חכמים שלא להתבייש מלהראות כעין סירוב קצת וריחוק והמתנה קצת כל שכן שלא יהיה שייך בזה בושה במה שמצערה ובודאי היתה אומרת לו משא"כ לומר שרוצה קיום עונתה ואינה מוחלת אין זה דרך בנות עם בני ישראל כיון שהתובעת בפה מתגרשת ע"י זה הן עושות הרחקות מכעין זה גם הרי זה כעין הכנעה להראות שמצטערת בריחוק וטבע נשים שהן שחצניות כבמדרש רבה פ' ויצא וישלח ועל כל פנים כשאומרת שמרוצה אין עוד דרך חסידות כלל למנוע מלהיות שונה וזוכה לזכרים: מה שכתב בב"י ז"ל באה"ע סי' כ"ה שאסור להסתכל במקום טנופות נראה שאין זה רק לגבי אותו מקום באשה דאיירי ביה שם משא"כ חוץ לזה גם שטוב לשמור את עצמו מכל מקום לא שייך בזה גדר איסור כי אין להוסיף על דברי חז"ל בכזה וכבר כתבתי במק"א שאין גדר הסתכלות כי אם במעין ותוקע דעתו בזה משא"כ דרך העברה בעלמא אין שום קפידא בכל מילי שאמרו חז"ל שלא להסתכל ובשבת גבי טייעא דהוה שפיך כקדירה כו' משמע שגם נתן עיניו לראות בזה כיון שיש בזה צד תועלת ידיעה ומכל מקום באותו מקום יש ליזהר ביותר:
סעי' ו' (בשני רעבון) אודות מה שאמרו חז"ל היודע באשתו שהיא יראת חטא חייב לפוקדה בפרט כשנראה לו ממנה כהתקרבות אליו בדיבור וכדומה אם הוא זמן דפרישות כגון חסר כפן גלמוד ח"ו וכדומה נראה שיש לפקדה בדיבור או בחיבוק או בנישוק וכמ"ש הפוסקים גבי סמוך לווסתה ויוצא לדרך שהוא צריך לפוקדה בחיבוק או נישוק וכמו שיוצא לדרך נלמד מפסוק ופקדת נוך ולא תחטא כן נלמד מזה כל זמן שהיא עושה כעין רמז התעוררות וכמו דשם הוא קצת בגדר אין לו פת בסלו גם דנדה מקרי פת בסלו לגבי מי שאין לו אשה על כל זה לפי שעה איננו בגדר פת בסלו ועל כל זה לא חיישינן כי אפשר שיהי' הפקידה בנישוק כעין מה שאמרו חז"ל כמי שכפאו כו' וכן הוא בזה שהוא יותר מצוי שיסתלק החסרון שבא לעיר מהר ממה שמצוי שלא תראה בזמן ווסתה ובפרט בשנשמע איזה מיחוש מהלך בעיר ח"ו שהרפואה קרובה תשועת ה' כהרף עין ולא שייך בזה היחתה איש אש כו' שהרי זה כתוב רק לגבי אשת רעהו שכשמתעורר ח"ו אליה אהבה אין מרפא לזה כלל כי לגבי נטיה זו ח"ו אין לו פת בסלו תמיד ועל האיסור היצר מתגבר ביותר מים גנובים כו' משא"כ לגבי אשתו שהיא בגדר פת בסלו תמיד וחז"ל התירו בזה להדיא חיבוק ונישוק בעת ווסתה וכדומה ואמרו שיש שמירה מחטא על ידי הפקידה נראה דלא שייך בזה מדת חסידות למנוע את עצמו מזה וביום הוא יותר פת בסלו מסמוך לווסתה שהרי אפשר ביום בבית אפל מה שאין כן בסמוך לווסתה ולא שייך בזה גם כן מה שאמרו חז"ל דאברהם אבינו ע"ה אפילו בדידיה לא אסתכל זהו מצד שאין מזה שום תועלת וכמש"ה ומה אתבונן כו' והרי זה כמגרה יצר הרע אנפשיה שהרי שקר החן כו' וגם שכתבתי במק"א שבאשה יראת ה' תתהלל החן אין זה כי אם בבחינת מה שאמרו חז"ל אין אשה אלא לנוי או לתכשיטין דהיינו כדי להצילו מן החטא כשרואה כבר שיצרו מתגבר עליו ח"ו מה שאין כן פקידה הנ"ל שכיון שאמרו חז"ל שהיא הצלה מחטא אין חשש מכשול בזה כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ובפקידה הנ"ל ניצול ממה שרוצה אשה בקב כו' מט' קבין ופרישות כי כל פקידה מהנ"ל כבר היא פיוס הדעת ואיננו בגדר פרישות והוא גם כן בגדר תיפול וכמו שהוא בכלל ופקדת נווך ועל ידי זה ידע כי לשלום אהלו וכ"כ הש"ך ז"ל לגבי יוצא שגם שיוצא ידי חובתו בדברי רצוי אין להחמיר למנוע חיבוק ונישוק וכן הוא בזה לכ"ע: כתבתי במק"א אודות מה שבחסר כפן גלמוד וכ' באו"ח ר"מ ותקע"ד שכן הוא בכל צרה שלא תבא שכשאין בעיר ההיא צרה רק בעיר אחרת יש אין בזה חיוב פרישות ע"ש מה שכתבתי באריכות בזה כמה פרטים. ונראה דכשמיחוש שקורין פאקין או מאזלין בין ילדים ח"ו לא שייך בזה בחינת גלמוד כיון שהוא מה שאין הגדולים בזה באחריות אין צריך לומר כל שאין להם ילדים קטנים שיש בהם חשש כגון שכבר היה בהם מיחושים הנ"ל ונתרפאו שאין בהם עוד חשש פחד ממיחושים שבזה פשיטא דלא שייך גלמוד לגבי בעה"ב ההם כיון שאין נוגע החסרון אליהם כלל וגם שאין לפרוש את עצמו מדרכי הציבור מלהצטער בצרתם. וגם בזה יש לכל אחד ואחד בעיר להשתתף בצער של רבים שמצטערים בזה על כל זה לגבי גלמוד נראה דלא שייך בזה כי אם מי שהוא בכלל אחריות דחוסר כפן אך גם בעה"ב שיש בביתם ילדים קטנים שיש פחד שיוכל להגיע להם ממיחושים הנ"ל יש גם כן מקום לומר שאינם בכלל חוסר כו' גם דלא פלוג בזה ברעבון וגם עשירים שאוצרותיהם מלאים כל טוב הם בכלל חוסר גלמוד מכל מקום רעבון שאני שאפשר שגם עליהם יעבור כוס זה כי יתקבצו עניים רבים על ידי סכנת נפשם ויטלו את כל שיש לו להעשיר מה שאין כן בזה שכיון שהגדולים אין להם סכנה לא שייך גלמוד כן יש לצדד זכות על שאינם נזהרים בזה ובליל טבילה נראה שגם המג"א ז"ל יודה בזה שאין לפרוש את עצמו כלל ובפרט בבעה"ב שאין להם ילדים שיהיה עליהם חשש מיחושים הנ"ל שבזה נראה שמודה המג"א ז"ל דלא שייך בזה גם מדת חסידות לפרישות ובשיש להם ילדים שיש עליהם האחריות אולי מצד מדת חסידות יש לפרוש להמג"א ז"ל גם בליל טבילה או לומר לה שלא תטבול כלל כי יש מקום לו' שכיון שקטנים נתפשים ח"ו בעונות אבותם אם כן כמו שפשפוש מעשים טובים מוטל ביותר בעת המיחוש שבין ילדים שבעיר שעל ידי זה אולי ינצלו ילדים שלו וכתיב לשון רבים לשוא הכיתי בניכם מוסר לא לקחו שמשמע שבכל הקיבוץ יש התעוררות מוסר על ידי בנים דקצתם כמו כן שייך בזה גלמוד על ידי חשש מכת המדינה שבין שזה הוא כדי להתעורר לתשובה ומעשים טובים שמבואר שראוי להתעורר בזה ביותר בין שזה הוא בדרך צער וסיגוף לעורר על ידי זה רחמים וישועה הרי כל שהוא בכלל אחריות הסכנה ראוי לו להתעורר בזה ואדרבא היה מקום לומר שכשכבר חל המיחוש על ילדיו ולפי האומדנא הסכנה רחוקה או כשלפי האומדנא הסכנה קבועה כלל בדרך הטבע עד גדר של ייאוש בכל זה לא יהיה שייך גלמוד שכיון שחל בלי סכנה הוא שוה לכאורה לילדים שבטוח שלא יחול עליהם המיחוש וכן כשכבר יש בזה גדר ייאוש ח"ו שהרי זה מעין מש"ה וכאשר מת הילד קם ואכל כו' וצלע"ע בכל זה ומכל מקום מי שילדיו אינן בחשש אחריות בזה והוא גם כן ליל טבילה נראה דלכ"ע אין להחמיר בזה כלל ובפרט שיש לצדד שאולי כיון שאין נמלט ממיחוש הנ"ל שום ילד רק אחד בעיר ושנים במשפחה והייינו רבותייהו דילדים אין זה בגדר חסר כפן שאין זה בגדר חסרון בא לעולם ומה שקצת ילדים מתים ח"ו במיחושים ההם גם ששייך על זה בקשות ותפילות להשי"ת על כל זה כיון שאינו בגדר מה שצריכים לגזור על ידי זה תענית כמו שאמרו חז"ל השיעור כפי הימים שבהם סכום המתים אולי על ידי זה יש לצדד שאינו בגדר חסר כו' וגם שזה רחוק נראה דחזי על כל פנים לאצטרופי לסברות הנ"ל לקולא: