Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 61
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בהגה (ונהגו שהחו"כ מתענין) כשהחופה כמה שעות לפני מנחה אוכלים חתן וכלה תיכף כי להטעם משום דעה צלולה בשעת קידושין פשיטא דלא שייך להתענות אחר החופה. וגם להטעם משום שהוא כיום כיפור להם גם כן הוה ליה כאחר נעילה ובפרט דקיימא לן שתענית שעות גם כן הוא בסגנון תענית וכן נהגו רבים:
סעיף א' (עב"ש סק"ד) בב"ש ז"ל בס"א כתב גבי חולנית כהדרישה ופרישה ז"ל בסי' צ'. ולא כהחמ"ח ז"ל גם שכתב החמ"ח ז"ל סברא מצד רוב חולים לחיים. יש לומר שגם שהרוב חולים לחיים מכל מקום אין הרוב שיהי' רפואה תיכף ויש לומר שתהי' חולה כל ימיה כך גם קיימא לן חילוק ברפואה שחייב הבעל בין יש לה קצבה לאין לה קצבה. ונדה ידוע לו ודאי שתטהר ונדה הוה ליה פת בסלו כמ"ש בקונטרס אחרון דשו"ת מוהרמ"א ז"ל ע"ש מה שאין כן חולה אין פת בסלו ואין חבת חופה כלל כשאין ודאי שתהי' ראיה לו לביאה. וכל שכן שם שהי' מחשבתו ניכרת שעשה רק בשביל ירושתה. ומה שכתב החמ"ח ז"ל מצד פסולות כתב הדו"פ ז"ל ששם הרי הי' דעתו לאיסור והי' לו חיבת ביאה. מה שאין כן כשאינה ראויה לו לעולם. וכן דעת הב"ח ז"ל שהרא"ש ז"ל לא חזר בו גם דסבירא ליה שחופת נדה הויא חופה היטב. ובפרט שהבא להוציא על ידי חופה ירושה ושאר מילי הלא בא להוציא מחזקת מרא קמא ולזה כתב הרא"ש ז"ל שם שלזכות נשמתו צוה שלא יירשוהו יורשיו (בלשון שו"ת הרא"ש ז"ל המועתק בב"י ז"ל רש"י צ' לא כתב שהנושא הי' קרוב ובלשון שבדרכי משה ז"ל סי' ס"א כתוב שהי' קרוב אך מכל מקום ודאי לא הי' יורש) ורק על תנאי שאמר הוציא מחזקתם. ועל פי זה צלע"ע במה שכתב הב"ש ז"ל אודות חזרה לאב נדן שנתן וכתב ששם הוה ליה כהכניסה משלה ולא נתן האב ע"ש ואולי יש לומר שבכלל התנאי שאמר שאם תמות קודם הקידושין יהי' הקרקע להקדש. שכיון שאינה חופה לא מהני מחילה מצדה. וגם שמסתמא הי' גם כן שם קידושין עם החופה הרי לשון הצוואה הי' שנותן לה לנשואין ולא אמר לקידושין וכן הוא מנהג עם בני ישראל בספרד יצ"ו שמקדשין תחלה ואחר כך מכינה את עצמה לנשואין י"ב חודש כבזמן הש"ס. ואז הי' נתינת הנדן וכן הוא לשון נשואין היטב כמו שכתב הרא"ש ז"ל בלשונו ונראה שכן הוא כוונת הט"ז ז"ל שכתב רק מצד נכסים שלה שמחלה. שמלבד הטעם דאומדנא דהצוואה גם מצד לשון הצוואה יש לומר שלא קנתה על ידי חופה ההיא. וכעת צל"ע הרבה אודות מה שמשמע מהב"ש ז"ל דייחוד להרמב"ם ז"ל היינו דוקא שלא יהי' שם שום אדם ויהי' ראוי לביאה אז ממש ומדוע יוגרע ייחוד סתם ממסירה לשלוחיו שאין שם צד ראוי לביאה ומשמעות הט"ז ז"ל שבמסירה בהליכה יש מעלה יותר מבהיותם יחד אולי הוא גם כן על ידי זה ואולי יש לומר שלשון הרמב"ם ז"ל יחוד היינו עם השושבינים גם כן ואולי גם עם עוד מעטים שלא באו לשם רק מצד שמחת חופתו. וכמשמעות לשון האו"ח ז"ל שבב"י ז"ל שם ויהי' מיושב בזה לשון הש"ס לא נסתרה כו' (אולי יש לומר שלא נסתרה היינו שיעור סתירה שבסוף אה"ע. ומכל מקום מצד חופה מהני בכל שהוא או שהי' יוצאים ונכנסים שם או פתח פתוח לרשות הרבים. שבזה אין איסור יחוד וביוצאים ונכנסים אולי לא שייך גם כן סתירה אחר קנוי וצלע"ע) גם כמה קושיות שהקשו האחרונים ז"ל היאך אפשר חופת נדה כיון שאסורה ביחוד (וגם להנ"ל מיושב כי ביוצאים ונכנסים אין איסור יחוד וחופה די בזמן כל דהו. שהרי אינם רוצים זיווג רק שייחוד מזכיר חבה מעין אישות) ומ"ש דאם כן באלמנה אטו יבעול קודם שבת ק'. ומיושב ממסר לשלוחיו. ובלשונות של האחרונים ז"ל בזה עיונים רבים ואולי חבת חפה צריך להיות גם מצדה. וגבי חולנית כתב הב"ש ז"ל שהיא לא כיוונה לירושה וגבי נדה כתב שידיעתו מועלת ויש סברא שאם לא ידע הי' לו חבה ומועיל ויהי' מיושב בזה שיועיל חופת נדה ומכל מקום שפיר אמרו בש"ס פירסה נדה מהו שיעלה לה מזונות. וכן מאי דנקטו פירסה אשתו נדה כמ"ש הט"ז ז"ל ויהי' מיושב גם קושיא שהקשה החמ"ח. ז"ל על המרדכי ז"ל בשלא בשעת ווסתה. כי יש לומר שעל כל פנים מצד שאינו מצוי הי' לו חבה. ואודות בלא ברכה אינה כנדה ראיתי כעת שגם הב"ש ז"ל כתב שיוכל לברך נראה כוונתו מצד שאינו מחוסר מעשה. ובלא כתובה אולי יש לומר גם כן שאינו מחוסר מעשה להסוברים דסגי בקנין וכן יש לומר דסגי בשיאמר לפני עדים שמחייב את עצמו כבחו"מ מ' וגם שכשאין החיוב בהחלט הוה ליה כאסמכתא וצריך להיות קנין כערב אחר הלואה. אולי הרי זה כערב בשעת הלואה על ידי הנאה דהימניה וכן הוא הנאה של נשואין ובלאו הכי הוא תנאי בית דין. רק במקום שלא נהגו לכתוב מי יכתוב ואולי באומר כתבו סגי ואינו מחוסר מעשה ומה שאין חוששין להינומא ונפרד חבילה בקטטה כמ"ש הט"ז ז"ל יש לומר שהוא מצד שחופה לבד רק ספק קידושין וספק פלוגתא בחופה הוה ליה ספק ספיקא וחזקת פנויה ויש אומרים שקידושין אחר חופה הקידושין קונה למפרע וע' בב"ש ז"ל ומה שכתבתי לעיל ששאלה כשכירות ומכר לזמן על מקום החופה ראיתי שכתב מזה בט"ז ז"ל וצע"ע היטב: בקונטרס אחרון של שו"ת מוהרמ"א ז"ל. כתוב שלהרמב"ם ז"ל צריך לומר שגם שכהן גדול אסור לישא ב' נשים נדחה איסור זה ביום כיפור על ידי שבות שאין כונסין ביו"כ ע"ש. צל"ע על זה שלפום רהיטא משמע שאסור לישא ב' נשים מן התורה הק' והיאך העמידו חז"ל שבות נגד דאורייתא בקום ועשה כי לא מצינו שהעמידו חז"ל דבריהם נגד דאורייתא רק בשב ואל תעשה שיש להם כח כן וצריך לומר דסבירא להו שהוא רק אסמכתא ורק מדרבנן אסור לכהן גדול לישא ב' נשים ועל כל פנים לש"ס דידן כן הוא גם אם להירושלמי יש לומר שאסור מן התורה הק' ע"ש ואולי יש חילוק בזה בין בשעת עבודה לגבי דאורייתא ואולי יש הכרע קצת ממה שאין איסור זה במנין המצות גם שלהרמב"ם ז"ל אין זה הכרע כל כך כי כל דאתיא מדרשא אינו במנין לדידיה ומכל מקום הוא מהתורה הק' ולומר שמה שאינו מפורש בתורה הק' יעמידו חז"ל דבריהם נגד זה גם בקום ועשה משמע לי לפום רהיטא שאין לומר כן ושם אולי יש אופנים על פי תנאים בקדושין וגירושין של הנשים שלא יתנגד לאיסור הנ"ל אך משמעות ש"ס דידן שם אינו בתנאים כל כך ואולי יש לישב מ"ש שם מצד יחוד הראוי לביאה להירושלמי אליביה דהרמב"ם ז"ל שאפשר לכנוס על ידי מסירה לשלוחיו אם מועיל בנדה כמ"ש הב"ש ז"ל בנ"ז ואם עושה נשואין ממש וכן הוא משמעות הט"ז ז"ל שהוא נשואין ממש וביבמות מ"ח מפורש שעל ידי מסירה משונה מסקילה לחנק וגם להסוברים שאינו קונה במסירה כל הקנינים מכל מקום לזה יש לומר שהוא נשואין ממש שנקראת ביתו ומה שחסר בקנינים עדיף יותר שעל ידי זה אינו כל כך כקונה קנין בשבת (וכמ"ש האחרונים ז"ל שעל ידי שקונה התוספת כתובה בביאה אחר חופת נדה לכ"ע על ידי ספק שבש"ס (ולומר דהוה ליה ספק דרבנן לגבי קנין בשבת"ק אולי חופת נדה קונה התוספת כתובה גם כן אין סברא כיון שעל כל פנים מספק לא תוציא ממנו הוה ליה קנין ודאי כן הוא משמעות האחרונים ז"ל ואולי להסוברים שמהני תפיסה בחיקו יש לומר שהוה ליה וספק קנין כי אולי תתפוס. ואין זה כספק שמא לא יהי' לה ממה לגבות וכן לקנינים שהוא קונה בה שמא לא יחולו בפועל על ידי איזה סבה. כי שם מכל מקום חל קנין תיכף. מה שאין כן בהנ"ל שמצד חלות הקנין יש ספק שמא חל תחילה בחופה) אינו כקונה קנין בשבת כיון שהוא קונה. ונראה כוונתם מצד שהחיוב כבר חל רק תנאי הי' לו על מנת לכונסה. ובקיום תנאי לא שייך קונה קנין (וכמו אלו התנה אם ירדו גשמים) כיון שאין כל הקנינים חלים. ואולי יש לומר שבזה פליגי ש"ס דידן והירושלמי. משום שהוא כפי הפלוגתא דשמואל ז"ל ורב אסי ז"ל אודות מסירה אם קונה לגמרי ויש לומר דהירושלמי על ידי דסבר שמסירה אינו קונה כל כך התיר ביו"כ הק' או על ידי דסובר שעושה נשואין שייך כניסה על ידי מסירה ולא שייך משום דלא שייך יחוד הראוי לביאה. אך הסברא נוטה כמ"ש בקו"א ז"ל שם ששמשא ממילא ערבא ואינו מחוסר מעשה וכנ"ל:
סעיף ב' (עד שתטהר) נוהגים לעשות כסוי ראש הכלות. הנהוג על פי יש אומרים שזהו בגדר חופה גם כן. ועושים זה קודם טבילת הכלה. גם שהי' אפשר בנקל שיהי' כסוי הראש קודם החופה בסמוך אחר הטבילה והיו יוצאים בזה ידי חובת הדיעות שסבירא להו שלא לעשות חופת נדה והרי מהדרינין בכל מה דאפשר שתהי' החופה בטהרה. גם דהיכא דאי אפשר מקילינין ועושים חופת נדה. על כל זה מאי דאפשר לאהדורי מהדרינן שיהי' בטהרה. וכיון שיש אומרים שהנסוי יש בו משום חופה הי' ראוי להקדים הטבילה כיון דאפשר בנקל. ולומר שהטעם משום המגדנות שנוהגים לאכול בשעת הכסוי ואין סגנון אכילתן כי אם אליבא ריקנא. או מצד שנקל לאסוף הקרואים מן ביהכ"נ הק' תיכף לתפילת שחרית ועל ידי זה לא פלוג במנהגא וגם כשהכסוי הוא באמצע היום כנהוג כעת על פי הרוב. על כל זה מקדימים הכסוי לטבילה כמו יסוד המנהג בשהכסוי בשחרית. אך אין זה לבד מספיק. שהסברא של חופה בטהרה כדאי לדחות טעמים אלו. וכנראה שהוא על דרך מה שאמרו חז"ל המוציא אשמעינין רבותא. וכן הוא בזה שיש בזה רבותא להראות שהעיקר כהאומרים שאין זה בכלל חופה. ובאם ח"ו יעדר החתן קודם החופה דד' קונדסין אוהל שעושין לפני בית הכנסת הק' איננה זקוקה כלל ליבום או חליצה וכדי שלא יהי' הלב נוקף בזה מורים הקולא דוקא. וכעת איני הולך להכסוי כיון שאינו חופה ככ"ל ודי בכסוי על ידי מאן כל דהו כי אין אוהל: