Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מכילתא וע' נדרים י"ג ע"א.
בכורות י"ט ע"א.
בכורות מ״ו ע"א . כתב לי הרב מו״ח זאב וואלף ראדונסקי בעה״מ פי׳ דבר הצבא על ס׳ הצבא לרז״ה וז״ל: מה שנדפס: בבני ישראל כו' מכאן אתה אומר הגיורת שהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בכור לנחלה ואין בכור לכהן ריה״ג אומר לנחלה ולכהן וכו' דבר זה א״א בשום אופן כי אחרי שהורתו היתה שלא בקדושה אינו מתיחס אחר אביו ומה נחלה שייך גביה ובנכסי האם אין הבכור נוטל פי שנים (ב״ב קכ״ב) וגם אם יורש את אמו לא נמצא בהדיא, עכ״פ נחלת האב ודאי ל״ש גביה ולעשות ט"ס לכהן ולא לנחלה עדיין אין בו די דעל מה יחלוק ריה״ג, עכ״נ להגיה כן: "לכהן ולא לנחלה ילדה עודה נכרית ונתגיירה בכור לנחלה ולא לכהן״ וע״ז פליג ריה״ג וס״ל לנחלה ולכהן וכגמ׳ דבכורות מ״ו ע״א. עכ״ל הרב הנ״ל. והנה צדקו דברי הרב נ״י שהגיר׳ שלפנינו לכאורה אין לה שחר. אמנם נ״ל לתקן בהגהה קטנה שתחת ,״תורתה״ צ״ל ״לידתה״ וכצ״ל ״הגיורת שהיתה לידתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה״ פי׳ שילדה קודם שנתגיירה וילדה לאחר שנתגיירה. והכותב טעה וכתב תורתה במקום לידתה מפני שלשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה היה שגור בפיו מכמה מקומות בש״ס. — עוד אפשר לפרש בלי הגהה כלל, דה״ק הגיורת שהיתה כבר הורתה של״ב ולידתה בקדושה בכור הנולד אחר אותו ולד הוא לנחלה ולא לכהן, ואשמעינן רבותא דאף דולד הראשון לידתו בקדושה מ״מ אינו גדול מאביו כיון דהורתו שלא בקדושה היתה, והבא אחריו בכור לנחלה, וגם לריה״ג אשמעינן רבותא. דאף דלידתו בקדושה מ״מ לא מקרי פטר רחם מישראל, כיון דהורתו שלא בקדושה אינו מתייחס אחר אביו אלא בתר אמו שדינן ליה, והבא אחריו מקרי פטר רחם מישראל והוי בכור גם לכהן. והבוחר יבחר.
צ״ל דאסמכתא בעלמא הוא דבספק בכורות לענין ממון אמרינן המע״ה אבל לא לענין איסור ע' ב"מ ו' ע״ב. ואפשר דמיירי לענין בכור לנחלה כבסמוך וכמ״ש בב״ב קכ״ז ע״א.
ואם ילדה שני זכרים אף לריה״ג דס״ל אפשר לצמצם אין נוטלין חלק בכורה ביחד ולמ״ד א״א לצמצם (בכריתות י"ז ע״א) אין אחד מהן נוטל חלק בכורה משום דכל אחד הוי ספק, וכב״ב קכ״ז ע״א. ואף דקרא מיירי בבכור לכהן מ"מ דרשינן מני' נמי לענין בכור לנחלה.
ע' תמורה ה' ע"ב.
מאמר זה מובא מלה במלה בסה״מ לרמב״ם מ"ע קנ״ז ושם הגי' מכלל שנאמר וע' מגדל עוז ה' חו"מ פ״ז ה״א.
גי׳ רמב״ם ישאלך.
ע׳ תוספתא סוף פסחים.
ע׳ רש״י ומכילתא לקמן כ' ב'.
שהיינו במעמד שפל כל כך והקב״ה הוציאנו.
דלעיל בפ' שמות שמענו שהיו עושין מלאכת בנין ומלאכת שדה, וע"כ אמר כאן מבית עבדים לאשמעינן שהיו עושין גם בבית מלאכת נשים, וע' שמות רבה פ"א שדרש בפרך שהיו מחליפין מלאכת נשים לאנשים.
וכן בספרי ואתחנן דריש ואת ידן החזקה אלו עשר מכות.
דריש מזה כמו ע"י זה דהיינו מכת בכורות, וע׳ רש"י ט' י״ד.
ע' מכילתא ופסחים כ"ח ע"ב.
ספרי ראה פ' קכ״ח, וע׳ מכילתא.
עד סוף הפסוק ע' מכילתא.
ספרי דברים פי' נ׳׳ה, ופי' רצ"ז.
ספרי שם, קידושין ל"ז ע"ב וע' לקמן פי' י״א.
ספרי שם פי' צ"ו וקפ״ד.
עי' ספרי שם סוף פי' ל"ז, כתובות קי״ב ע״א וירושלמי בכורים פ"א ה"ג.
ע' בכורות ז' ע״ב ותוספתא שבת פ"ט.
כל זה בספרי דברים פי' ש"א (ולקוח משם ונאמר כאן קאי על פ' כי תבא) ומפורש יפה ברמב״ן לפסוק י״ג כאן.
כר' יונתן במכילתא פ"ד.
עי' מכילתא משפטים פט"ז.
משנה מנחות פ"ב ע׳׳א. וחסר כאן הפירכא דשם והתשובה מועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה והמוסגר נ״ל שהוא תוס׳ מבעל מה״ג.
ובשלת ואכלת היינו באש כמ״ש במכילתא פ"ו.
ע׳ פי' זה ינחמנו על המכילתא.
אפי' בשל ישראל אחר אינו עובר בבל יראה ועי' בסמוך.
פלטור נכרי, וע' ספרי פי׳ קל״א ופסחים ה' ע״ב וכ״ג ע״א. ואפשר דגרסינן הכא וכן בספרי שם בפלטיא והיינו של הפקר כמ"ש בירושלמי פסחים פ"ב ה״ב, וא״כ של אחרים דלעיל היינו של נכרים.
מדאורייתא בבטול סגי, פסחים ד' ע״ב וספרי שם.
ספרי שם וביצה ז' ע״ב.
במכילתא דריש זה אמצה ומרור בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, וכאן דריש אפסח שיאמר הגדה בזמן שגופו של פסח קיים, קודם אכילת הפסח, ע' פסחים קי״ד ע"א.
צריך להוסיף עשה לי, דלי קדריש.
ע' מגילה כ"ד ע"ב.
מנחות ל"ז ע"ב ומכילתא.
דארבע פעמים כתיב לאות חד לגופי' ושלש לדרשה.
ע׳ מנחות ל״ד ע״ב דשם אמר רבא מדבריו של ר׳ יוסי חזר בו ר"י.
מנחות שם ומס' תפלין פ"א.
מנחות ל"ז ומכילתא וספרי דברים פי' ל"ה.
דעת ר' נתן במנחות ל"ז ע״א.
ע׳ מנחות שם, ומכילתא וספרי שם.
ע׳ סנהדרין ד׳ ע"ב ותוס׳ שם ד״ה לטטפת ומכילתא וספרי שם.
כיס אחד, מכילתא וספרי שם.
פי' דב' פעמים טטפות מלמד ארבע טוטופות ופעם אחת טטפת מלמד שנותנם בכיס אחד. ולענין שנוי מסורה מהדרשות ע׳ המפרשים שהבאתי לעיל הערה פ3',
וקשה דלעיל יליף יד מראש וצ״ל דברייתא דכאן אתי׳ כתנאי דילפי יד מגופה ע' מנחות ל"ז ע"ב.
מנחות מכילתא וספרי שם, וע' לקוטי בתר לקוטי שלי דף 5.
ע' לעיל הערה ה20'.
מכילתא, וע' קידושין ל"ד ע"א.
מכילתא׳ סוכה מ״ב ע"א.
ע׳ מנחות ל"ו ע"ב.
מנחות ל"ו ע"ב וע' מכילתא.
במכילתא גרס אבי אימא, ועי' ירושלמי עירובין פ״י ה"א.
מאמר זה ושלאחריו מובאים בסה״מ להרמב״ם מ״ע קנ״ג.
סנהדרין י"א ע״ב.
ע' ברכות ס"ג ע״א וע"ב וירושלמי נדרים פ״ו ה"ח, וסנהדרין פ״א ה״ב, ונ״ל שהוא תוס׳ מה"ג.
ע' ספרי דברים פי' נ״ז.
לעיל הערה 20י׳.
ע' בכורות מ״א ע"ב.
דיהיה לשון זכר הוא.
כל אשר יעבור תחת השבט.
דכתיב לא יבקר בין טוב לרע, ע' בכורות נ"ז ע"א.
ובמכילתא דריש ב״ע מגז"ש זו דיתום אין נכנס לדיר.
ע' מכילתא ריש פט"ז ובכורות י"ט ע"א.
בכורות שם בשם ר' יוסי הגלילי.
שס י״ב ע"א גז״ש דבן בג בג.
מכילתא בכורות שם.
וכ"פ הרמב״ם פי״ב מה׳ בכורים חייב לפדותו משיולד משמע דממעי אמו לא.
כן יש להוכיח נמי ממתני' דבכורות י״ב ע"ב.
מכילתא ובכורות י׳ ע"ב.
קידושין כ״ט ע"א.
שאם מת אביו ולא פדאו שהוא יפדה את עצמו כדאיתא במכילתא. כתב לי ע״ז הרב מו״ח אברהם אבא שיף בעה"מ ספר תועפות ראם על ספר יראים וז"ל: ואני אומר לא כן אבי אין זה כלל במשמעות הפסוק "בני אפדה" ועל הראשונים אנו מצטערים להבין דברי המכילתא אלא שהוא מגלגל עלינו את החדשים והברור בפי' ואפילו ״לאחר מיתה״ שאם מת הבן לאחר שלשים יום עכ״ז צריך האב לפדותו וכדברי המשנה בכורות מ״ט א׳ לאחר שלשים יום אע״פ שלא נתן יתן עכ״ל הרב הנ״ל. — אמת הדבר שפירושי בדברי המכדרשב״י הוא דוחק קצת, אולם אמרתי ילמד סתום מן המפורש במכילתא שלנו. אמנם עתה רואה אני שדין דמכילתא שלנו כתוב במכדרשב״י בפ׳ כי תשא וז"ל שם: כל בכור בניך תפדה מגיד שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים וכולן בכורים שחייב לפדות את כולן. ד״א כל בכור בניך תפדה שאם עבר האב ולא פדהו כשיגדיל חייב לפדות את עצמו עכ״ל. וע״כ הדרנא בי מפירושי. אך אין דעתי נוחה גם מפי' הרב הנ״ל, כי העיקר חסר מן הספר, דהיה לו לפרש דהיינו אם מת לאחר שלשים. וז״ל הספרי זוטא בפ׳ קרח (מכ״י מדרש הגדול). ופדויו מאמתי, אמרת מבן חדש, מיכן אמרו הרי מי שמת בנו יום שלשים ואחד אע"פ שלא נתן לכהן יתן לו, מת בעשרים ותשעה ואפילו מת ביום שלשים אם נתן לו יטול ממנו עכ״ל, הרי דיליף מקרא אחרינא ומפרש היטב דיש חילוק בין מת לאחר שלשים ובין מת קודם שלשים. וע"כ נ״ל לפרש בענין אחר דהמכילתא באת ללמד דאפילו לאחר מיתה נכסי האב משועבדים לכהן, וס״ל כר״י דמלוה בכתובה בתורה ככתובה בשטר (עי׳ קידושין כ״ט ע"ב) וקאי אדלעיל הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם וע״ז אמר בני אפדה ואפילו לאחר מיתה, דאם יש כאן משועבדים מן האב הרי הן משועבדים בעד בנו אפילו לאחר מיתה. והדרש הוא מדשני קרא בדיבורי׳ דכתב אני זובח בלשון בינוני פועל ואח״כ כתב בני אפדה בלשון עתיד ולא כתב אני פודה למימרא דהחיוב הוא על נכסי אב אף לעתיד דהיינו לאחר מיתה.
ב״ק צ״ב ע"ש, פי' דבר שאתה בוש ממנו הקדם ואמור אתה על שלא יאמרנו אחר.
אין זה פסוק, ואולי מרבה מאת גם את לב מצרים.
ז"ל המדרש הגדול ר"פ בא: כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדו מכאן אתה למד כשהיה פרעה מתרכך היו המצרים מתקשין וכשהיו המצרים מתרככין היה פרעה מתקשה כשהיו אלו ואלו מתרככין היה הקב"ה מחזק את לבם.
קידושין כ״ט ע"ב, ומכילתא.
מנחות ל"ח ע"א וע' תוספתא מנחות פ״ו ושם ט"ס.
ע' ספרי סוף שלח ד"ה אני ד' אלקיכם.
חסד וחנינה, ע׳ תוספתא נגעים פ"ו ה״ו בהוצאת צוקערמאנדל.
סנהדרין צ"ב ע"ב, שמות רבה פ"כ.
סנהדרין צ"ז ע"ב.
בים סוף לפיכך הקיפם דרך ים סוף.
צ"ל במספסין, עי' ילקוט פקודי רמז תכ"ב.
ע׳ הקרא בפנים, ויש כאן ט"ס.
כמתני׳ שבת פ"ו מ״ד וע׳ ירוש' שם.
עי' לעיל י״ב ל"ח ומכילתא שם.
ע' סוטה י״ג ע"א ויפה שיער הרב רי״מ זאכס בספרו בייטראגע ח"א צד 54 שתחת קברניט צ״ל לברניט והוא הבנין המפואר ששמו Labyrinth.
פסיקתא דר״כ סוף ויהי בשלח.
המוסגר הוספתי עפ״י מה שהביא הרמב׳׳ן בפי' לבראשית מ"ט ל"א בשם מכילתא דרשב"י.
סוטה י"ג ע"ב תוספתא שם פ״ד.
מרעמסס לסכות ומסכות לאיתם ומאיתם לפי החירות ולפ״ז סכות שם מקום כסתם מכילתא.
נוקיב, דרך שיש בו סרטים.
פנס לאטערנע בל"א.
מאמר זה הובא מר' טודרוס הלוי בשם מכדרשב״י, עי' לעיל הערה ט1׳.
כמ״ש בנחמי' ט' י"ט.
ע׳ לקמן כ׳ י״ח ד"ה ויעמדו מרחוק.
ע׳ מדרש תהלים ק״ה פרש ענן למסך וכו' חזקי' אמר למה היה משתנה להם מפני הזבין והמצורעין כדי שיהיו יודעין אימתי ערב ואימתי בקר ע"כ וחזקי' הוא המסדר של מכדרשב״י כמו ששיערנו לעיל הערה ה1'.
תוספתא סוטה פ״ד.