צ"ל עטליז והוא כמו אטליס, שוק ויריד.

מע"ז, ומכנה להס שם גנאי, חרא הוא טינוף.

מדכתיב נכחו תחנו דרש דשם היו אוכלסין כנגד כל ישראל.

אולי צ"ל הכה תכה את יושבי העיר ההיא (דברים י״ג ט״ז) כמכילתא בא פ"ז וכן בב"ר פ"נ.

כגי' הילקוט.

במכילתא גרס אקטורין.

במכ' פרתוזימיא, והוא ( πϱоϑεσμία בל"י) יום המיועד.

ואין אנו צריכין לשמוע בקולו, ובמכילתא משובש.

צ״ל דידכאות ( διάδоχоι ) צירים משולחים, שכל אחד מוסר השליחות לחבירו, וחבירו לחבירו עד שמגעת למקומה.

צ״ל קניטה ונפשנו קצה ת״י ונפשנה קנטת.

ע' משנה מכות פ"ג מי״ד.

שדה בור.

נראה שצ״ל ששילחו ולא ידעו מה שילחו, ע' מכילתא.

אוצרות.

בשעת מלחמה, ע' תוס' ע״ז כ"ו ע"ב.

מס' סופרים ס״פ ט"ו.

עי׳ ירושל' כלאים פ"ח סוף ה"ב.

ע׳ סדר עולם רבה פ״ה.

כמו המכנן את החבל פרה פ״ז מ״ז. וכן צריך לפרש מלת כונניות חולין נ"ו ע"ב דלא כרש״י.

דגלים.

הסדר במכילתא זו משונה הרבה מסדר שבמכילתא דר' ישמעאל, ויש כאן הרבה חילופי גירסאות עיי״ש.

המיסגר הוספתי עפ״י מה שהביא ר' טודרוס הלוי בספר הרזים שלו בשם מכדרשב"י, ע' לעיל הערה ט1' וע' מכילתא.

בעל מה״ג הוסיף כאן: כלומר מחיצות היו זכים כשחקים.

אולי צ״ל זברון והוא כמו זרבובית (זבוית), קאנאל בל״א. אך באשר שגם לקמן ט"ו ח' גרם ג"כ זכרון, אפשר לומר שמלת זכרון יש לו ג״כ אותה הוראה כי שרש זכר עיקר הוראתו נקב. שטעכען בל"א.

בפסוק ח'.

מאמר זה הובא מרמב״ן לפסוק זה בשם מכדרשב״י.

גי' רמב״ן ר' יונתן בן יוחאי.

בקרא כתיב בין המתים ובין החיים.

שמות רבה פכ״א.

ע"ז הוסיף בעל מדרש הגדול וז"ל: כלומר זה היסוד טבעו להיות נמס וניזול אותה השעה עמד ונעשה כאלו הוא גוף יבש.

עי' מדרש תהלים לפסוק זה ושמות רבה פ' כ״ד.

ענינו מתקוטטים, ועיין לעיל: שלא יצהיבו.

תפלה של יד שמניחין בשמאל, ולקמן סוף פכ"ט גרסינן זו תפלין וכן במכילתא.

עי' לקמן פ׳ כ״ט.

מפרשי מכילתא מחקו ד׳ מלות אלו, ונ״ל שפי' זכרות ונקבוה של הטלפים, כמו שמצינו זכרות ונקבות גבי קרן, ר"ה כ"ז ע"ב.

דגלים.

עי' ב"ר פ' פ"ח.

בב"ר פ׳ ה׳ בשם ר׳ יוחנן.

עי׳ שמות רבה.

במכילתא הגי' פפוס. והנכון כגי' דכאן.

עי' מאמר זה במדרש תהלים ריש סי' כ"ב.

עיי״ש ברש׳׳י וספרי.

עי' פי' ריטב"א להגדה של פסח בשם מכילתא לר' עקיבא.