ר"ג:

לאחר הרגל דברי ר"א וחכ"א אפי' יום א׳ ואפי׳ שעה א' אמר ר"א בר"ש הן הן דברי ב׳׳ש והן הן דברי ב"ה שבש"א ג' ימים ובה"א אפי' יום א' ואפי׳ שעה א'. הקובר:

אבא שאול אומר מותר לספר אחר הרגל כשם שמצות שלשה מבטלת גזירת שבעה כך מצות שבעה מבטלת גזרת שלשים והלכה כדבריו. שני ימים בסוף הרגל:

בתחלת הרגל ה"ז מפסיק את כל הרגל ומונה ז׳ לאחר הרגל:

משלים:

והמתאבלים עמו נוהגים כאבלים כללו של דבר כל דבר שהוא משום עסקי רבים רגל עולה לו למנין ז׳ וכל שהוא משום איבול אין רגל עולה לו למנין ז׳. אבל במועד כאילו אינו אבל. אבל נוהג בצנעא. הרגל עולה למנין שלשים ואין עולה למנין ז׳. ל' יום לאיבול:

לבתולים:

ל׳ יום למדיר:

לגיבוי. ל׳ יום ליפת תואר:

ר׳ אומר לבנים אבל לא צבועים ר"א בר' שמעון אומר לבנים אבל לא שחקים:

ואשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה. כיצד לאירוסין (ושבנתיים שייך לקמן כמו שיתבאר):

וגו׳:

ר"א רע"א מגלחת:

או שחורים והם נאים לה שירים:

לנוולה וישבה בביתך שתהא:

אביה ואמה:

ימים שלשים יום רשב"א אומר ג' חדשים שנאמר ובכתה את אביה ואת אמה ירח הרי חדש אחד ימים הרי שני חדשים ואחרי כן לרבות את השלישי כדי שלא יתערב זרע קדש בעמי הארצות בד"א:

אפי' אינה רוצה:

תמותות שחוטות ולא בשר תמותות נבילות. סתם נזירות (ושבנתיים צ"ל למעלה כנ"ל):

חמותו:

עד:

חמותו:

הכנסי:

תבעה והיא מעכבתו נותנין לה ל׳ יום לפרנס את עצמה וכשם שנותנין לאשה כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו:

מבקשין ממנו שיחלוץ לה:

לו:

כיצד לגיבוי המלוה את חבירו סתם אינו יכול לגבות ממנו עד שישלמו לו שלשים יום. כיצד ליפת תואר (וכו' כמ"ש למעלה עד תמותות נבילות):

סתם בין שאמר הריני נזיר יום אחד נזיר ל' יום הרי שנזר נזירות מרובה והשלים נזירותו:

ל' יום:

השם בהמה מחבירו חייב לטפל בולדה בדקה ל' יום:

עד שיחדש בה דבר:

ואסור לקיימן:

קולטת. ופירות: