וחכ"א אין תולין בהן אלא דברים שלא:

רמונים:

של אוכלין:

חיים וקליות ואגוזים בימות:

את שבתוך וזורק בין בימות החמה בין בימות הגשמים כללו:

בזיון:

שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו':

וכשם ששורפין למלכים כך שורפין לנשיאים:

מנה אמר אין ר"ג סותרים:

דיו:

ועל זה נאמר (משלי ה׳:י״ז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך ר' יהושע אומר ע"ז נאמר (מיכה ז׳:ב׳) אבד חסיד מן הארץ (וכ"ה בתה"א):

ייתון על עלמא ובלשון ארמית אמר. וכשגזרו על רשב"ג ועל ר׳ ישמעאל כהן גדול שיהרגו היה ר׳ ישמעאל בוכה א"ל ר"ש אברך:

אחד עינוי גדול ואחד עינוי קטן מה כתיב אחריו והרגתי:

הולך נכחו ואתם קרבו הנה וגו'. אמרו לא עברו ימים עד שבא בולמוס וערבב את העולם. מכאן ועד י"ב חדש פסקו בולאות שביהודה שנא' חרדו שאננות רגזה בוטחות שאננות אלו בולאות שביהודה בוטחות אלו קרקסאות ואין בוטחות אלא שהיו העם בטוחים בו. וכשנהרג ר"ע:

העם:

באו י"ב חדש עד שנתקיים להם מה שאמרו. היה ר"מ:

לבתיהם:

ומצאו בתיהם פתוחות:

מצאו מקצת בתיהן פתוחות:

ויצאו באפילה ומצאו בתיהם נעולות:

וכשנתפס:

תאכלהו:

את הנייר ואף:

שנאמר:

הן:

ונאמר:

לא היה:

ואמר:

עמד:

שיש:

שיש:

מכירין אם בשביל עקיבא באתם כמה עקיבא בשוק אלא יודע אני שלא נצטערתם ובאתם אלא בשביל כבוד תורה אמרתם תורת אלהיו בלבו ולשם מצוה כ"ש ששכרכם מרובה מנוחם אני שאפי' היו לי ז' בנים וקברתים:

זכות הרבים תלוי בו וכל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו. משה:

שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב. ראוין:

היו:

היו:

היו:

היו:

ופלוני:

דורשי חמורות (וכו' עד סוף הפרק) לפני הקב"ה. וכשהרג טוריינוס את פפוס:

ידו:

כיוצא בו:

תקלה על ידה אמרה תורה תסקל והרי דברים:

ד"א שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ואומרים זו בהמה שנסקל פלוני על ידה. כיוצא בו אומר:

דבר כפרה ואין מעבירין סימן קללה על דבר: לב חכמים אמר להם שאלו. בא השני. גירסת תה"א:

הקב"ה: